חמותי מקסימה ב"ה ואני נהנית להגיע אליה,
אבל כשהיא פה ממש קשה לי...
קודם כל אצלי אוכלים הרבה יותר פשוט מאצלה. סוג אחד של אוכל בכל ארוחה. סוג אחד של עוגה. בלי סלטים. ככה אנחנו אוהבים.
אז נכון שהיא תמיד עוזרת בבישולים, אבל זה עדיין דורש ממני יותר מהרגיל.
זה גם מצריך ממני להשתמש הרבה יותר בחד פעמי. ואני שונאת את זה! אבל אני לא באמת יכולה להגיש את כל החי סלטים שהיא אוהבת (וזה אחרי שאני מצמצמת) בכלים רב פעמיים, וגם כוסות אין לי מספיק. חוץ מזה שאני באמת לא רוצה לשטוף כלים כל היום...
ואז אני מוצאת את עצמי עם חד פעמי מתגלגל בכל פינה בבית, מפיות, כוסות, צלוחיות, טישו וכו'... ערימות של זבל! כל שניה הפח מתמלא! נראה לי פשוט בזבוז משווע!
והדבר שאני הכי לא אוהבת, וזה בעצם די כולל את הכל, זה שהיא לא מרגישה אורחת פה. בכללי היא טיפוס "מתערב" שיש לו מה להעיר ולהאיר בכל דבר, ולפעמים זה ממש מעיק. והיא גם הרבה פעמים כ"כ בטוחה בעצמה שהיא אפילו לא חושבת לשאול (ברור ששותים חלבי בכוסות זכוכית? אצלי לא. ברור שאפשר לזרוק את הקרטון הריק בינתיים במחסן? חדמש לא! ברור שזורקים טישו בפח בשירותים ולא באסלה? בחיים לא!)
וככה אני מוצאת את עצמי מתוסכלת כל השבת משטויות ואומרת לעצמי שייקח הרבה זמן עד הפעם הבאה שאארח אותה... 😣
יצא לי מבולבל... אבל בגדול אין לי ברירה אלא לארח אותה השבת (אין להם אפשרות להיות בבית ואף אחד אחר לא יכול לארח אותם השבת) וזה עושה לי רבינא כבר מעכשיו 😑
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)