אם רק זה היה נוגע לליבי.
אולי יכולתי להסוות טוב יותר את תחושתיי
אולי עשרות שקרים לבנים קטנים ביום היו גובים פחות מאמץ,
פחות מחשבה.
אבל די, לא רוצה לשמוע אותך,
אתכם,
אני במקום אחר. אני לא אחד מכם.
אכפת לי, באמת,
אבל אין בי את השלווה הנדרשת כדי להקדיש לכל אחד את תשומת הלב שמגיעה לו.
גם לי יש צרות משלי,
כאלו שאני לא כופה עליכם לשמוע.
(ואולי להפך).
אתם לא מצברחים אותי,
רק עושים לי כאב ראש...
אני לוקח את האחריות, משלם בלב שלם את המחיר.
בוחר בכם, כל פעם מחדש.
אני רק מבקש הפסקה קלה,
רק מבקש שתראו קצת קצת יותר את הדברים כמוני,
ואז אולי, תהיו חופשיים יותר, תחיו מבחירה,
ותעריכו גם אתם את המקום בו אתם נמצאים...
