שמתי לב שיש כאן הרבה כאלה

ולשאלתך ממשלא

1. אם היינו מסכימות לצאת עם גר?

2. אם היינו מסכימות לצאת עם בחור ממוצא רוסי?

3. אם היינו מסכימות לצאת עם * גר ממוצא רוסי* ולמה הגיור של סבא שלו רלוונטי לכאן?

לפני שהוא עשה גיור - הוא היה גוי גמור, ואחרי שהוא התגייר - הוא יהודי גמור...

יש שינוי מהותי בין נכד של יהודי לבין אדם שאין לו כלל שורשים יהודיים:

אדם עם שורשים יהודיים לא מגורש או מורחק כאשר הוא מנסה להתגייר, אלא מיד מקבלים אותו באהבה.

גם היום, הרבנות (גם הראשית וגם הצבאית) מערימה פחות קשיים על גיורים של צאצאי יהודים.

שניהם גויים גמורים. במקרה של "זרע ישראל" יש כאלו שאומרים שיש להשתדל יותר לקרבם וכך אכן עושים. 

מבחינת מעמדם בישראל הם זהים לחלוטין לפני ואחרי הגיור. כל ההבדל הוא עד כמה לקרב.

 אבל ברצינות- כנראה שהייתי פוסלת על זה.

הנושא הזה הוא פחות או יותר כמו הרפורמה אצלינו. בן אדם שמאמין לתקשורת שלהם שאומרת שהם נלחמים נגד נאצים פאשיסטים שעומדים להצטרף לנאט"ו (וכבר שנה מעצמת העל היקרה שלכם לא מצליחה להביס אותם, וכבר כמה מיליציות שלכם קלטו מה קורה ועברו צד) זה כנראה לא בן אדם מאוד שפוי.

מה אם רוסיה שומרת על האינטרסים שלה וכובשת את השטח של אוקראינה בחזרה לעומת ישראל שתחת שלטון אמריקה לא תוכל להחליט החלטה דומה לגבי רצועת עזה?

משרת האינטרסים שלהם?

הסיבה שרוסיה עושה את ה"מבצע הצבאי המיוחד" הזה היא בגלל שפוטין חולם להחזיר את רוסיה להיות אימפריה עולמית, ואימפריה בהגדרה צריכה להיות כובשת של מדינות אחרות כדי להיקרא אימפריה. התקשורת שלהם מחרטתת תעמולה על כך שאוקרינה רוצה להצטרף לנאט"ו כדי לתקוף אותם, ושהיא מלאה בנאצים (כי ההישג היחיד שהם גאים בו זה מלחמת העולם השנייה, כאילו הם הגיבורים היחידים שהביסו את הנאצים) אבל הסיבה היחידה שאוקרינה שקלה אולי להתחיל את התהליך הזה שלוקח קרוב ל10 שנים היא כדי להגן על עצמה מהמשוגעים האלו. בניגוד לרוסיה, לרוב מדינות העולם אין שום אינטרס לתקוף מדינה שלא עושה להם כלום. רצועת עזה שורצת ארגוני טרור ותומכיהם שכל קיץ מטילים טילים על האזרחים שלנו, ואילו הפעילות הצבאית היחידה שאוקרינה השתתפה בה היא מתקפת תגובה נגד האימפריאליזם המטורף של רוסיה.

כבר שנה שלמה שצבא האימפריה המעצמה האדירה שלהם לא מצליח לעמוד במלחמה מול מדינה בעלת יכולת צבאית בנונית במקרה הטוב. יש להם מיליציות שהבינו מה קורה ולאחרונה בגדו בצבא שלהם ומנסים להפוך את השלטון המעוות הזה. 

אתה יכול לראות את הסרטון הזה בעברית כדי לקבל קצת מושג מה קורה:

מי שתומך ברוסיה במלחמה הזאת בהחלט זה סביר לחשוד בו שהוא לאומן רוסי, שחוץ מלהיות משוגע שטוף מוח, גם בהחלט מעלה חשד לגבי הנאמנות שלו לישראל ולעם היהודי.

יש חייל בתהליכי גיור שאשתי ואני מלווים כבר תקופה ארוכה (הוא מגיע אלינו לשבתות, חגים, אנחנו נצטרך מתישהו בעתיד להעיד עליו וכו').

הבחור הזה עלה לישראל מאחת ממדינות ברית המועצות עוד לפני בית הספר היסודי, עם אביו היהודי ואמו הגויה.

מאז שהוא עלה לארץ הוא בסביבה יהודית: בית ספר יהודי דובר עברית, תיכון יהודי, תנועת נוער יהודית. הידע שלו על יהדות לא נופל מזה של כל יהודי חילוני ממוצע (שזה לא הרבה אבל לא כלום).

כשהוא הגיע לצבא הוא החליט שהוא רוצה להתגייר, צעד שגם אחיו הגדול עשה לפניו. 

למעשה, מאז שאחיו הגדול התגייר ההיכרות שלו עם העולם היהודי הדתי העמיקה מאוד: הוא הולך עם אחיו לבית כנסת, השתתף עם אחיו בסעודות חג אצל המשפחה שליוותה את אחיו בגיור ועוד.

כשהוא מגיע אלי הביתה, הוא לא מפספס אפילו תפילה אחת בבית הכנסת (למרות שאינו חייב). הוא שר את הפיוטים בהתלהבות ובהתרגשות, הוא ממשיך לשיר איתנו זמירות שבת גם אחרי שכל הילדים כבר מזמן פרשו והלכו לשחק. הוא לא מפסיק לשאול אותנו שאלות על פרשת השבוע, על אורח החיים שלנו, על החינוך שאנחנו נותנים לילדים.

אגב, הוא מפקד סוללת כיפת ברזל. בחור רציני מאוד.

ולמה אני מספר את כל זה?

כי בעז"ה אחרי שהגיור שלו יושלם, אני באמת לא רואה הבדל בינו לבין כל יהודי חוזר בתשובה אחר (בהנחה שהוא באמת יבחר לקיים אורח חיים דתי).

מי שלא רוצה להתחתן עם חוזר בתשובה - יבורך. באמת לא מתאים לכל אחד ויש הרבה ממה לחשוש. הכל טוב.

אבל מי שמוכן להתחתן עם חוזר בתשובה, אני לא מבין למה לפסול גר או למה לפסול דווקא בגלל מוצאו מברית המועצות. הוא גדל בישראל מגיל גן והוא ישראלי עם מנטליות ישראלית לכל דבר ועניין.

דווקא המסע שלו להיות יהודי טומן בחובו הרבה קשיים ולכן מן הסתם דורש כוח רצון עז, לא כמונו שפשוט נולדנו ככה וזה מה יש. צריך להעריך אותו על כך ולא להרחיק אותו או לחשוב שהוא פחות טוב מאיתנו.

אקדים ואומר שכמובן מדובר על גרי צדק ולא ח"ו משהו אחר.

לגר יש יתרון וחסרון (וממילא הבדל מבעל תשובה למשל) :

בחומר - הורתו ולידתו שלא בקדושה.

ברוח - רצון עצום להתקרב לשכינה.

כל אחת תבחר את המתאים לה.

(בגיורת קצת שונה לעניין כהונה ואכמ"ל). 

כשהוא יוצא מהמקווה הוא נולד בקדושה גדולה, ואף מברך בשעה זו בשם ומלכות.

אני לא זכיתי לברך את ה' כשנולדתי...

אני לא כותב את דברי מהרהורי ליבי. להכל יש מקורות.

צריך לדעת (בכל דבר בחיים) שיש יתרונות וחסרונות. החסרון בצד זה דווקא מעצים את המעלה בצד השני. לא סתם הבאתי את הגיורת בסוף כדי להבין שיש נפקא מינה מעשית.

כל עוד אתה לא כהן, אל תתהדר במצוות של כהנים.

זה שהוא עשה גיור אמור להרגיע

כי ישנן משפחות שלא כולן יהודים , וקשה לשאול את זה , כי רק האמא יהודיה וכו' ויש בזה פן מלחיץ

אם המשפחה מעורבבת מכן ולא 

והוא לא עשה שום גיור

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.