ובו זמנית לא סובלת להיות לידם.

אלוהים מעוות.

במקום לקחת אחריות על החיים שלהם, הכל בהשגחה פרטית.

לכל הבעיות של כל העולם יש פיתרון אחד - להתחזק בדת.

זה לדפוק את הראש בקיר.

לישון בחדר שנפגעתי.

לחזור להיות ילדה.

ילדה עם ילדים.

מקומות מפעם מחזירים אותי לאדם שהייתי פעם.

לשחק אותה כאילו את עדיין חלק.

לפחד שרואים עליך שאת כבר לא.

על החלק שעד הלדפוק את הראש בקיר (אלא אם כן את אומרת ליטרלי 🤔) כולל.

תראי, אני חושב שהכי טוב לבני אדם באופן כללי פשוט לזרום עם בני אדם אחרים מהסיבה שאין סוף לאמונות, דעות, מחשבות אצל בני אדם. אנשים מאמינים בהכל מהכל. אז מה שאני עושה הוא פשוט לזרום עם האמונה של אחרים בלי שזה יתפוס לגבי עצמי. רוצים להאמין בהשגחה? זה עושה לכם טוב? שיהיה לכם לבריאות. תהנו. אני ביני לבין עצמי לא אהיה קשור לזה. אני רק אשמח שיש משהו שעושה לאנשים טוב על הלב. גם אם נוצרי ידבר איתי על המיסה שלו, על לחם הקודש שלו ועל ההטבלה של הבן שלו, אני אזרום איתו. לא אאמין בזה בעצמי. אבל אחייך כזה לעצמי אם אראה שזה משהו שמשמח אותו.

לגבי החלק השני. טוב, זה כבר ליגה אחרת. סתם שאלה, למה את באמת צריכה לחזור לחדר הזה? האם לא מודעים לנושא הזה גורמים אחרים? זה וואחד טריגר שאני לא רואה סיבה להשתעשע איתו שלא באמצעות טיפול פסיכולוגי. אכן שבת קשה מאוד.

לא חושב שאת צריכה להכריח את עצמך לעשות דברים מהסוג הזה. זה לא אנושי לדרוש דבר כזה מאדם.

ובנימה אישית, אני ממש מקווה שתצליחי לפרק את הטריגר הקשה הזה. מתפלל בלב על זה. לאו דווקא לאלהי אברהם יצחק ויעקב

באמת

מכירה ערבים, נוצרים, שמאלים לא עלינו.

מעולם לא הפריע לי.

דעה שונה משלי אף פעם לא היתה סיבה להתרחק, להפך, לרוב זה מסקרן אותי.

הסיפור פה שהכל הכל סביב אלוהים.

ברמת ״תעביר לי את המים״ ״הוו מים זה מזכיר לי דבר תורה ששמעתי..״

זה העולם של אבא שלי ודיי המצב שם.

כל שיתוף הכי קטן הופך לפילפול וחיזוק.

אז הפסקתי לדבר איתו, בכלל.

אוהבת אותו מאד.

אעשה בשבילו הכל.

לא יכולה לדבר איתו.

אמא שלי זה סיפור דומה שונה.

הכל יחד היה טו מטצ׳.

הלוואי ולא נהיה אנחנו כאלה הורים

אלא זורמים

משחררים

נותנים רק תחושה טובה ועוטפת

הם יקרים לי וחשובים לי

ונתנו לי מה שהיה בכוחות שלהם.

טריגרים זה חרא מקווה שתזהי מה גורם לזה שתוכלי להימנע מזה.

כנראה שלא סתם לא נסעת שנתיים, את יודעת מה טוב לך.

הם חשובים נכון אבל את יותר אל תקריבי את עצמך שם

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה