מי שבעד - סובר שמותר לו, כי זאת היתה פרידה.

מי שנגד- בוגד, סך הכל רבנו וישר קפצת לאחרת.

הוא הסכים עם הכתוב במכתב שרשמה ובכך לקח את מלוא האשמה, למרות שלא קרא מילה (בכל זאת 8 דפים משני הצדדים).

ועל זה המהומה.

ומשפטית? מה?

אנחנו מדברים על המהומה הזאת, כן?

ובלי ציניות.

אני באמת לא יודעת, רק כואבת את הפילוג.

זה קצת תלוש

תגמור להם על הרייטינג.

ג׳ניפר אניסטון יורדת מנכסיה, מוכרת מוצרי ים המלח למחייתה.

מסיימת את חייה במרכז הפיס לגיל הזהב.

חבל היה לה פוטנציאל.

מי שבעד- סבור שמערכת המשפט לוקחת לעצמה סמכות יותר ממה שמגיע לה, ופועלת באופן עצמאי ללא התחשבות בחוקים, אלא לפי החלטתם ושירות דעתם.

מי שנגד- סבור שעם הרפורמה ישלחו את מרבית זכויות מערכת המשפט, וכך תיווצר עריצות שלטונית, כשמרבית הכח בידי הממשלה.

לרפורמה המשפטית יש כמה סעיפים, וכל אחד מהם דן בסמכות אחרת שיש למערכת המשפטית...

הסעיף הראשון- על הסמכות שיש למערכת המשפט לפסול חוקים שעברו בכנסת.

הסעיף שני- על מינוי השופטים (שכרגע מי שממנה אלו השופטים, שמכניסים בעיקר את קרוביהם)

הסעיף השלישי-ביטול עילת הסבירות

הסעיף הרביעי- מינוי היועצים המשפטיים לממשלה

מקווה שלא שכחתי אף סעיף...

לרסן את הכח הגדול שיש ב 30 שנה האחרונות לבית משפט העליון (מאז שאהרון ברק נשיא בית המשפט הביא למהפך חוקתי ומשפטי במערכת) ע"' כמה שינויים במערכת המשפט.

בעקבות המחאה (וגם דרך הפעולה של הממשלה) רוב מה שרצו לבצע כבר לא יבוצע, לפחות לא בזמן הקרוב.

המתנגדים טוענים שכל נגיעה במערכת המשפטית היא פגיעה אנושה עד כדי הריסה/ביטול של הדמוקרטיה

זה שהמתנגדים לרפורמה חצו כבר כל גבול עם החסימות האלה זה פוגע באזרחים חפים מפשע! היה לי דיון על זה עם אחי שאמר שמה יש להם לעשות רק ככה יש להם דרך לבטא את ההתנגדות. זה נכון לדעתכם? אין דרך אחרת שלא פוגעת ככה באזרחים???? מבחינתי כל עוד זה פוגע זה גבול שלא עוברים.

מעניין לשמוע רעיונות איך הם יכולים למחות אבל בלי לפגוע?

הבעיה שהם (או לפחות חלק מהם) באמת מאמינים לתקשורת שמסבירה להם שזה לא עניין של רפורמה משפטית, אלא הפיכה של המדינה לדיקטטורה של ממש, נוסח סטאלין או חומייני ודומיהם.

זה מנותק לגמרי מהמציאות, אבל הרבה מהם מאמינים לזה באמת. אז מבחינתם החשש הזה הוא מספיק גדול ששווה לפגוע בכמה חפים מפשע, כדי 'להציל' את כל המדינה.

ירגיש אם יאסרו עליו לשמור שבת? נגיד וכן, איך הם הגיעו לזה? שואלת באמת

ואם כן מה לדעתך מבחינה שכלית הגיוני שיעשו כדי למחות אבל בלי לעבור גבול? שואלת באמת בשביל רעיונות לשני הצדדים גם להבין יותר וגם רעיון מה בפועל יכול לעבוד

והתגייסות של יותר מידי בעלי כוח שמשכנעים אותם שיש פה סכנה אמיתית למדינה.

כי השמאל לא יכול לקבל את זה שהימין יהיה באמת בשלטון. מבחינתם זה כמו לתת לילדים קטנים לנהל את המדינה. הם באמת מפחדים שאנחנו הולכים להרוס את כל מה שהם בנו.

אז הם משכנעים את כל העם שהם בסכנה אמיתית, וכשראשי ממשלה לשעבר, ורמטכ"ל לשעבר, ושופטים בכירים, ואנשי תקשורת ידועים בעלי יכולות ניסוח מרשימות ומשכנעות, כולם אומרים שיש פה סכנה - אז הם באים להתייצב כדי 'להציל' את המדינה...

איך היה נכון למחות? לא יודעת.

הבעיה היא שאין פה באמת מקום לדיון מבחינתם.

הם לא מסוגלים לשמוע באמת את כל מה שמביא אותנו לצורך דחוף בשינוי המצב. מבחינתם הדבר הנכון היחיד הוא להמשיך כמו שהיה עד עכשיו, כשכל מוקדי הכוח בידיים שלהם, וככה הם תמיד בשלטון, גם כשהימין נבחר למעשה בבחירות. אז הם לא יכולים לאפשר שום שינוי שיאפשר קצת יותר יכולת שלטון אמיתי גם לימין.

וכשיש רק צד אחד בדיון, אז אנחנו לא באמת יכולים להקשיב למחאה. ואז הם שוברים כלים כדי לכפות אותנו להקשיב ולעצור. אבל זו כפייה דורסנית ואלימה.

לקבל את זה שיש כוח לרוב

לקבל את זה שהכוח לא יישאר אצלם לנצח.

כמו שאנחנו נכנענו בהתנתקות, כן, נכנענו, ולא סירבנו ולא הפכנו ולא שיבשנו. ולא חלמנו להשבית את הרפואה ולא חלמנו להגיע לאן שהם מגיעים.

היה מאבק חזק מאד, ולא היה שריפת כל המדינה בזעם הקדוש שיש פה עכשיו.

לגבי מה שכתבת מה גבולות המחאה שמותרים ומה היינו עושים אם היו אוסרים שמירת שבת -

זה לא גזירת שמד פה, זה רק הכרעת הרוב. אין פה גזירה לחילונים שאסור יותר להסתובב עם שורטס וגופיה, אין, למרות כל מצעדי השפחות הדביליים שלהם, וגם לא יהיה.

והרוב במדינת ישראל אמנם מאמין, אבל לא הרוב דתיים וחרדיים. אז באמת שאני לא מבינה מאיפה הביסוס להיסטריה הזאת.

ואני באמת ובתמים מאמינה שיש כאלה, יש לי כאלה במשפחה ואני מאמינה להם ובאמת אוהבת אותם (עוד לפני הרפורמה 😁). שחושבים שאנחנו נחריב פה את הכל כי כל האור והצדק והיושר אצלם, וכי הם רגילים שהכוח אצלם, וזה אולי קשה ועצוב כשקבוצה שהיתה פעם מלאה אידאולוגיות וחלוציות ומסירות נפש מאבדת את הכוח שלה כי כבר אין לה חיוניות והערכים שלה מתרוקנים (כקבוצה, אני לא מדברת על יחידים. כי לקבוצת השמאל אין ערכים היום כמו שלמערב אין ערכים היום), לפחות לא כאלה שמעניינים את עם ישראל היום.

זה קשה ועצוב אבל זה הסיפור, זה מה שקורה, ולא משנה אם הם יפגינו עוד מאה שנה. רוב העם לא איתם, ורוב העם הוא מי שמחליט.

נניח היית בצד שלהם מה אפשר לעשות ואיזה רעיונות למחות בלי לעבור גבול?

אני מסכימה איתך אל תטעי רק מעניין אותי רעיונות כאלה..

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת