סתם.

עוד אומרת כרגיל.

אמנם פחות, אבל יוצא לי להגיד ומרגישה אי נוחות.

מדהים אותי כמה אני חושבת על אלוהים ועל המשמעות של המילים שיוצאות לי מהפה.

כנראה הרבה יותר מכל הצדיקים שסביבי.

זה סתם תשובות סתמיות שגם מלא חילונים משתמשים בהם, אף פעם לא השתמשתי בזה תמיד נשמע לי כמו התחמקות

מעדיף פשוט לענות למה ששאלו ותלוי מי שואל

בדרך כלל זה

בסדר,

יהיה בסדר

איזה יופי

וכו'

משתדלת שלא להזכיר שם שמים לשווא😜

עדין אומר אומר..

אבל המצפון..

מה יהיה איתו?

אני עוד מאמין בעזרתו?

מנסה לפעמים,

אך חוזר אחורה..

שוב..

או קדימה, תלוי מאיפה נסתכל על זה.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.