תיכף שבת

אעעעעעעעעעע

אוהבת אמת או חובה בפורום

סתם. לא משחקת כמעט

למה מלחיץ?

חחחחח ובמציאות??

את לא משחקת אפילו סודוקו או תשבצים...? זה גם נחשב משחק

זה סיוט מתמשך...

בעיקר בגלל שאי אפשר לשמוע שירים...

אה תשבצים אני פותרת המון. גם סודוקו. וגם כתבתי הרבה בעבר.

אמממ ומשחקת רמיקוב לפעמים בשבתות עם אחותי.. מעבירה את הזמן...

אי אפשר לשמוע שירים אבל אפשר לשיר!..

יפה... וואי גם אני עם אחותי. ואם אח שלי מצטרף משחקים קטאן או פרזידנט

אני מבינה אותך

אבל הלוואי שתפתרי את הבעיה מהשורש חוץ מחיפוש החלופות

גם "תורתך שעשועי" זה סוג של משחק.

יש לך אחיינים גדולים יחסית? לי אין בכלל...

בוקר טוב

סופש עמוס...ב"ה.

שחמט, רמי, משחקי דמיון ( חחח כן, עדיין. עם האנשות הנכונות, לצחוקים... זה כיףףףף) אמת או חובה ( בחיים האמיתיים... לא פה). ארץ עיר.....

חושבת שהיכולת לשחק היא פקטור חשוב לבריאות נפשית. והיכולת לשחק מבחינתי היא כל דבר שהוא פחות רציני, פרודוקטיבי, הישגי. פשוט היכולת להנות מהרגע ולהתבונן עליו מזווית נוספת.גם חוש הומור נכנס לשם לדעתי.

גילוי נאות: יש לי חסכי משחקאות מהילדות כמה טוב שמשחק לא מוגבל בגיל

וואי באמת? וואווו

גם על זה שאת משחקת שחמט וגם על משחקי דמיון!!

כשהייתי ילדה היינו משחקים מלא משחקי דמיון זה היה כיף, אבל זה תמיד היה מבוסס על סדרות וסרטים שראינו... היה את הגיבורים ואת הרשעים והם היו נלחמים

איזה חסך את מרגישה שיש לך? למה שיהיה לך חסך?

משחקי הדמיון של ההווה הם לא במתכונת של הצהרה על משחק, חלוקת תפקידים וכו.

היא פשוט דרך השתטות שלי עם חברות ספציפיות, יותר בכיוון אימפרוביזציה ספונטנית.

והחסכים

עזבי...

עד עצם היום הזה אני לא יודעת לקפוץ בחבל וגומי...

פעם היתה אופנה בחתונות לחבר את כל המפיות לחבל, ולתת לכלה לקפוץ.

זה היה הסיוט השחור שלי....

בינתיים עם הזמן שעבר זה כבר יצא מהאופנה... אולי זו סיבת כל ההמתנה ;)

מגניב

חחח אשכרה... 

💙

אל תדאג

רק יקח קצת זמן

בסוף גם הם ישנו בלילות והמשחק יעבור לימים

לא הייתי מתייג אם לא

שפעם בכמה זמן היה נועל את עצמו בחדר. פעם אחת חסיד התחבא שם וראה את האדמו"ר משחק בגולות.

הוא שאל אותו והאדמו"ר ענה שמאז שנולד גידלו אותו להיות אדמו"ר והקומה של משחקי הילדות חסרה לו אז הוא משלים. (אין לי מושג אם הסיפור אמיתי).

אולי את צריכה אדמו"ר...

כבר חשבתי שאני מקבלת פה את תואר האדמורית הראשונה בהסטוריה.

על רבנית חשובה אחת בספר של חיה הרצברג, "אני רוצה להיות". מספרת שם אשה שעבדה הרבה שנים בחנות נעליים, ואחר כך חיפשה תעסוקה אחרת. הציעו לה לארח לחברה ולעזור לנשים מבוגרות. ואז היא הגיעה אל אשה אשר מהתיאור נשמע שהיתה אשת אדמו"ר (אלמנה אולי), ואיך הן עשו יחד כל מיני דברים בשביל לשמח את עצמן: עיצבו דמויות בפלסטלינה, רקדו, שיחקו משחקי תפקידים... זה סיפור חמוד מאוד.

הסיפור שהבאתי פה הוא מהספר הזה גם

זה גם... - צעירים מעל עשרים

אני בדיוק קוראת אותו...(: 

היום אני משחקת עם הילדים שלי בעיקר. עם התינוקת זה יותר תשומת לב וזה נחמד. עם הגדולים יותר משחקים מעייפים אותי... (להצטרף למשחקי דמיון שלהם. לרוב זה מתיש ולא כיף בשבילי. לעתים רחוקות אני מצליחה להיכנס לזה ולהכניס מעצמי וזה יותר נחמד). לאט לאט אנחנו מתחילים לשחק קצת דברים שיותר נחמדים לי כמו אישיות או קוקו-טאקי.

הייתי רוצה יותר לשחק אבל אין הרבה פנאי

פשוט אהבתי את השאלה,

משחקי חשיבה וקופסא, למשל עידן האבן ונדלן בקטן.

תופס כמה שעות בשבוע בממוצע.

היא פוקדת עלי לעשות כביסה, לשטוף כלים, לשטוף רצפה, לעשות סנדביצים לילדים והיא משחקת בפלייסטיישן.

אין כמו מטלות בית

עשיתי פשוט משחק מילים כזה לשאלה של הפותחת ולקחתי את זה בהשאלה מהתחום של זוגיות. לא קריטי.

כדי לצחוק,

ולא שאלתי על הבדיחה.

ואם יורשה לי, ממש משחק מילים... אין לתאר. טעם טוב, משובח.

ממש מהתחום של זוגיות זה תיאור מדויק.

עצוב אם אחרת

אתה באמת שרוט.

התייאשתי כליל. עזוב לא משנה

בעיקר משחקי קופסא עם ילדים

אני מגלה שאני לא ואו בזה

אתמול הפסדתי בדאבל 

בזה דאבל קלאסי | משחק 1 המכיל 5 משחקים שונים! - פוקסמיינד

אמרנו משחק עם ילדים מה דייטים

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל