אז באותה תקופה ההזדמנות הזאת לא נוצלה על ידי אבותינו במדבר, אבל זה קיים בכוח עד לעתיד לבוא שזה יצא לפועל. ובינתיים אנחנו מציינים בצער ואבלות את הריחוק מהמדרגה הזאת ואת החורבן שנגרם בעקבות הריחוק הזה, במטרה לעשות חשבון נפש ולתקן מתוך ציפייה להגיע למדרגה של הגאולה.

כאילו זה שיש חיסרון גדול זה דווקא בגלל העוצמה של המילוי והדרגה הגבוהה שהיה יכול להיות, ואם נתגעגע אליו אז בסוף נשלים אותו...

זה מזכיר לי שאומרים שבפרשת פנחס יש את כל החגים וזה גם מרמז על הנחמה משהו כזה(:

תרמו עצים למזבח.

סליחה מראש אם הניסוח לא הכי מסודר🙏

ימי בין המיצרים אלו לא ימים של עצב הם ימים של געגוע. 

אנחנו עוברים עם ה' בהרבה מעברים, לדוגמא בחגים ובשעות שמחה המעבר רחב. אבל בשעת צרה של יהודי, ובימי בין המיצרים אנחנו עוברים עם ה' במעבר צר, וה' צמוד איתנו. אלו ימים שה' שומע תפילה ויש בהם הרבה סייעתא דשמיא להתחזק. כי כשיהודי במיצר ה' הכי קרוב אליו. 

כשאנחנו נמצאים בצרה אנחנו נוטים לברוח משם לדברים שמשמחים אותנו- למה שעושה לי טוב כמו שירים, שוקולד, לברוח למיטה, כל אחד ומה שעושה לו, אבל בעצם אנחנו מפספסים שעת רצון עצומה לתפילה שיכולה לקרוע עלינו את הדין ולהביא ישועות. אחת המטרות של הצער היא התפילה הזאת וה' מחכה לה. 

אסור בגד חדש ופרי חדש, ואסור לשמוע שירים ולחגוג וללכת לים לבריכה?

כי ההגבלות האלה משתיקות לנו את רעשי הרקע. לוקחות אותנו פנימה מהשגרה של הבילויים והעיסוק במה שעושה לי טוב, ועוזרים לנו להתכנס ו"לרדת" כפי שאומר ר' פנחס מקוריץ- לעם שבנו- מה זה העם שבנו? המידות הלא טובות. כלומר העבודה בימים האלה היא עבודת מידות. 

והרב וולבה אומר שאי אפשר להגיע לראש השנה ולחגים של הימים הנוראים בלי לעבור את ההצטמצמות הזאת של ימי בין המיצרים.

עד ראש חודש אין איסור ללכת לים ולבריכה

מהשבת (פנחס) ועד ראש השנה (ניצבים) יש 10 שבתות שבהן כל שבת אומרים הפטרה.

לפי הקבלה עשר מתחלק ל-3 ו-7 כאשר ה-3 זה בעצם הבסיס וה-7 זה כל העניין. 

שלושת ההפטרות הראשונות נקראות שלוש הפטרות של פורענות, ואח"כ יש לנו 7 הפטרות של נחמה. 

עכשיו, ההיפך מנחמה זה אבל. אז למה לא נקראות ההפטרות האלה הפטרות של אבל? למה דווקא פורענות? מפני שבימים האלה, מי שמצטמצם בימים האלה, בלי חדש וים ומוזיקה ורק עבודה וגעגוע למקדש ולשכינה, פורע צערים לכל השנה. ז"א אם נגזר על אדם צער כלשהו, בכך שהוא מצטער בבין המיצרים הצער שנגזר עליו נמחק. ובימי ראש השנה כשפותחים את הספרים ורואים מה מגיע לאדם ורואים שהוא הצטער בימי בין המיצרים על השכינה וירושלים מבטלים לו את זה מידה כנגד מידה. אבל זה ממקום לא של עצב אלא ממקום של כיסופין וגעגוע, להרגיש את החוסר ולצפות שיושלם, שיבנה ביהמ"ק בע"ה.

זאת הרבנית חגית שירה חחח

שמעתי מהרב בנימין רוזנצווייג משהו קשור

שבניגוד לעמון ומואב שהתמודדו עם החרפה והחיסרון של היצירה שלהם ע"י הסתרה והדחקה (עמון) ואידיאליזציה (מואב), דוד המלך הפך את הקושי והחיסרון לאמצעי קשר לקב"ה.

גם אומרים שבמזמור "ה' רועי לא אחסר" רואים את זה, שבהתחלה דוד המלך מתאר מצב טוב של רווחה ושם הוא מדבר על ה' בגוף שלישי, וכשהוא מגיע לדבר על מצב של צרה הוא עובר לדבר על ה' בגוף שני - "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".

וגם על החורבן נאמר שבזמן שהגויים פרצו לבית המקדש הכרובים היו מעורים זה בזה, יש על זה הרבה הסברים אבל אפשר לקחת גם לכיוון הזה. שבזמן של החורבן מתוך הצרה התעוררו געגועים עזים בין כנס"י והקב"ה, ומאז זה מאיר כל שנה בזמן הזה והעבודה שלנו היא לנצל את זה לתפילה לקירבה ואיחוד מחודשים.

יפה וממש נוגע לחיים שלנו

דבר נוסף שצריך להזהר ממנו בימים אלה זה לא ללכת בין חמה לצל במקום מרוחק ממקום יישוב.

כי יש מזיק שנמצא שם (שנקרא קטב מרירי), שהוא לא שולט בחמה ולא שולט בצל אלא הוא נמצא באיזור של בין החמה לצל. 

זה גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית: בימים האלה שולט שרו של עשו, עשו זה עמלק ועמלק זה הספק. 

יכולים להתעורר בנו הרבה ספקות בזמן הזה. ובמקום של ספק תמיד יש מזיקים. 

אנחנו צריכים לא ללכת במקומות האלה שהם לא פה ולא שם, ולבחור כיוון לחיים שלנו איפה אני רוצה או חמה או צל.

וגם, רצוי שיהיה שגור בפינו פרק תהילים צא "יושב בסתר עליון" שמסוגל לשמירה.

@חתולה ג'ינג'ית 

תקשיבי הוא מדבר על הדברים הכי נוגעים שיש תודה רבה שהבאת את השיעור הזה!

הצד שלו:

הצד שלה:

זה כל כך מורכב, וכואב.

תודה על השיתוף

אבל הלוואי והם באמת ישארו חברים בלב ובנפש. שיהוו דוגמא לעולם שזה אפשרי.

בכלל שיש אהבה כזו

עם כ"כ הרבה כאב במקביל

כואב ממש💔💔

וואי מסכן כואב הלב:/

כמובן שלא 

ממש כך.

איזה עולם.

איזה כאב.

איזה לבד.

אמאלה.

אתה וכל מי שכתב פה משהו שהוא לא חיזוק נדרש להוסיף עכשיו משהו שלומדים ממנו.

לא להתחמק.

השרשור הזה יחזור ליעדו ויהיה מלא במה שכוווללככם כותבים

יש לכם עד שקיעה. לא זה יותר מדי. עד 17 אחה"צ.

דברו.

זה עושה ממש קווץ' בלב וזה חורבן.. אבל אפשר ללמוד מזה איך להתאבל מתוך אמונה.

קראתי סיפור על מתנדבת אחת שנכנסה לבית חולים וראתה שם מצב קשה, טרגדיה. אז היא אמרה למתנדבת אחרת: 'אי זה זוועה...' 

והמתנדבת האחרת אמרה לה: 'על הדברים שה' ברא את אומרת זוועה?' 

ואז היא סיפרה סיפור אישי שלה גם סיפור שאומרים עליו "זוועה" אבל סיפרה את ההמשך ושהיא צמחה ממנו וכמה טוב זה נתן לה... 

ואמרה שהיא יודעת שרק ה' יודע איך זה טוב לאותו אדם וכשהיא רואה מצבים קשים היא רק מתפללת שגם הם יזכו לראות איך זה לטובה ולצמוח מתוך זה.

ברור שלא אומרים את זה לאנשים כש- הם מתאבלים. אבל אחכ מזכירים

שמאמינים שנכון שיש חורבן אבל הוא לטובה אז אנחנו יכולים להבנות מתוכו. 

הבטחון בנחמה שתהיה בסוף ואמונה שהכל משמיים ולטובה נותן את הכוח לתקן ולבנות

המצב הקשה גורם לנו לא להיות שאננים ולקום

וכשזה נראה מלא לתקן צריך לזכור שכשמתחילים ה' כבר עוזר

עוד סיפור- שמדגים את זה- היו 2 בחורים חרדים שנתקעו במעלית שבת בשבת בבוקר והערבים לא הצליחו לחלץ אותם, רק יהודי היה יכול (שהבין בזה)

ואז קראו לרב (הרב חיים זאיד) ושאלו אותו מה לעשות הוא אמר שזה לא פיקוח נפש ושאם הם מסוגלים לקבל על עצמם שמירת שבת ומקדשים שם שמים הם עושים מצווה ממש עצומה... והוא אמר שיעשו שיריים וריקודים במעלית וזה...

טוב הם באמת קיבלו על עצמם את זה ואז אחרי איזה שעה פתאום אחד הערבים הזיז איזה משהו והמעלית השתחררה והם יצאו...

הם קיבלו על עצמם שמירת שבת הם עמדו בניסיון אפילו שהם לא נשארו שם 10 שעות.

אז הרבה פעמים זה קורה שמתחילים לתקן למרות שזה עצום ומלא- כמו רבי עקיבא שהיה צריך להתחיל מא'-ב' ואז ה' זיכה אותו להיות רבי עקיבא... זה נס. אבל למי שעושה את מה שנכון זה קורה.

חברה יקרה מאוד מאוד שלייייי.

וווואיייי, הלב נשבר. איזה קשה, אוף.

פתחו שרשור נפרד אם באלכם לריב על זה

ואני גם לא מתכוון לפתוח על זה שרשור נפרד.

הבאתי סיפור אמיתי על זוג שחווה כאב עצום, לא הבאתי שום סיפור על אידאולוגיה או על פרוגרס.

איך אפשר להתווכח על זה שכואב למישהו אחר? להתווכח על זה שביתו נחרב?

אולי גם נתווכח על תמונה של אדם עם שבר ברגל, ונגיד שלא באמת כואב לו וזה הכל הצגה?

פשוט מיותר.

למה צריך לפתוח את זה מול כל העולם? מה זה נותן להם?

''אני רק מקווה שאנשים אחרים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת וכו'.''

נראה שיש כאן האשמה מסוימת (למרות שהוא אומר שהוא לא עוסק עכשיו בהאשמות), והוא רוצה שלא יהיו עוד אנשים שיסבלו כמותם.

ואיך אפשר להסכים שהפרוגרס אשם כאן?

מה הקשר בכלל?

היא הייתה נשואה, הלכה לכל טיפול אפשרי, עשתה כל מה שאמרו לה לעשות ואפילו בחרה לוותר על חלק מאישיותה בשביל להתחתן עם גבר.

אז עכשיו כשזה נכשל, זה בגלל שהפרוגרס השתלט עליה?

איזה פתרון אתם מציעים כאן?

ולא רואה בהוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה הדרך לעשות זאת, בטח בצורה שמערבת אמפטיה עם מצב של סטיה.

ממשיכים להגיד לאנשים שהם חייבים להתחתן, גם אם זה אומר להסתיר מבן/ת הזוג את הנטייה המינית?

יהיו הקרבנות אשר יהיו, יתפרקו משפחות, ילדים יעברו בין בתים, העיקר שלא יהיה "נרמול"?

הנקודה היא האמפטיה המעורבבת לזה.

תחליף את המילה ל"פדופילית" ותקרא שוב את הפוסטים. 

נכתוב לה "את חייבת מיד להתגרש ממנו! תחליפי את המילים "מסתכל על נשים יפות" במילים "רוצח זקנות חסרות ישע" ואז תביני כמה חמור מה שבעלך עשה"?

זאת שיטה מוזרה, אין לה שום קשר למציאות.

כשמישהו נמשך לגברים בגילו הוא לא פדופיל, ואם קשה לך להסביר לעצמך או לאחרים למה זה כל-כך חמור ולכן אתה נאלץ "להמיר" את הנטייה שלו באחת אחרת - זה מראה שהטיעון חלש.

אתה יכול גם להחליף ב" חולת נפש"אם אתה רוצה. פחות קשור אבל יכול לעזור להבין את הנקודה. 

מדגישים תמיד את ההבדל בין ההתנגדות שלהם ללהט"ב כתנועה חברתית/פוליטית, 

לבין התמיכה חסרת הפשרות שלהם באינדבידואל הלהט"ב שצריך ללא כל צל של ספק לקבל אמפטיה.

יש תורה שאוסרת, מגדירה כתועבה ורבנן שמשווים.

דיברתי על התופעה. לגבי היחס לפרט - לרחם על המסכנים ולהלחם ברשעים. לא קשור לכאן כלל. 

אלא שההתנגדות שלהם ללהט"ב קיצונית.

אתה יודע, הרב עובדיה למשל לא הקים מפלגה פוליטית ש-90% מהמצע שלה עוסק בלהט"ב, לעומת זאת רבנים אחרים כן הקימו מפלגה כזאת.

זה שהתורה אוסרת מעשה מסוים - אין כלל ויכוח.

ואם אתה מסכים שצריך "לרחם על מסכנים" - אז איני מבין למה אתה לא מרחם על הזוג הזה, ובמקום זה תוקף אותו כאילו הם רשעים.

הרב עובדיה גם לא נלחם על קצינים בקרבי ובנות בצה"ל. לכל אחד יש את תפקידו.

ולא תקפתי - אני מדגיש שזה טשטוש וקלקול בנושא הזה. יש אגב עוד המון דברים שלא כתבתי שמשתמעים משם, יכול להיות מאוד שזו לא מטרתם אבל זו התוצאה.

שורה תחתונה - בן אדם (ועוד דתי) שכותב בריש גלי דברים כאלו - הבושה ממנו והלאה. 

בכנות,

באמת בלי טיפה אחת של זלזול בדעה שלך (קל וחומר שבלי טיפה של זלזול בך),

הדעה שלך הייתה במיינסטרים הדתי לפני 15 שנים.

אני כל כך שמח, באמת מאושר, מכך שהיום הדעה הזאת נמצאת במיעוט.

זה אומר שלהט"בים צעירים היום לא יסבלו כמו שהם היו סובלים אם היו נולדים 15 שנים מוקדם יותר. העובדה הזאת באמת משובבת את הנפש.

ומכיר בתופעות חולפות, גם אם לוקחות כמה שנים.

ב"ה אני המיינסטרים, גם אם יש כמה רעשנים. התרבות החולנית הזו תחלוף מהעולם כמו שבאה כאשר כל הטינופת, הרעל והנזק שלה יתגלו ויובנו.

והמתמודד הצעיר יחזור לעולם נורמלי שבו זו סטיה ובושה.

וכך 95% יתביישו ויתגברו, 4% יתמודדו ויטופלו ויצליחו לבנות בתים ו1% לצערנו אכן יסבול. יש מצבים לא פשוטים בעולם. מה לעשות.

ה"אמפטיה" המזוייפת הזו שקוברת כל סיכוי לבניין בית נורמלי, משפחה וילדים היא היא זו שמפרקת את המתמודד הנ"ל (עוד משהו שרמזתי עליו, צעיר שקורא תוכן כזה ומתמודד מעצמו מקבל רושם שאין סיכוי). 

אין אף רב שמתעסק בנושא הזה ואף איש טיפול שבכלל מעלה על דעתו מספרים כאלה.

בעולם מדומיין שבו 99% יכולים לחיות חיים הטרוסקסואלים גם אם הם אינם כאלה, באמת אפשר להגיע לדעות כמו שלך ועוד לחשוב שהן מיינסטרים...

העולם ה''נורלמי'' של סטייה ובושה זה עולם שבו דתיים להטבים יוצאים בשאלה במקרה הטוב ושולחים יד בנפשם המקרה הרע.

העולם הזה היה קיים עד לפני 15 שנה.

אתה מוזמן לשחק קצת עם האחוזים. לא הרבה. 

או לפרטי, אם קריטי לכם להתווכח.

הויכוחים האלה עם הנימה האישית הזו הם גם סוג של חורבן.

נראה לי שראוי להתחשב בכך

הוורט החסידי אומר כל רודפי י-ה דהיינו כל מי שרודף אחרי ה' בימים הללו מגיע להשגות.. זאת שאלה טובה מה מיוחד בימים הללו.

אומרים שאנחנו לא יודעים מה זה להיות בחסרון של ביהמ"ק. אבל מה המטרה כן? אולי להשיג קצת, לתאר קצת מה חסר.

בעצם אנחנו מתחילים הלכות אבילות על חורבן הבית, האשכנזים בנינו לא מתגלחים ולא מסתפרים מתחילת שלושת השבועות.

ההבדל בין אבילות על שבעת הקרובים לבין אבילות של ימי בין המיצרים היא בסדר. בשבעה ל"ע כל המנהגים ישר חלים ואחרי השבעה אז החומרה של האבילות יורדת (אומרים שלום, יוצאים מהבית, תשמיש המיטה וכולי) ואחרי השלושים האבילות יורדת עוד בחומרתה, ואחרי השנה כבר מפסיקים להתאבל אלא רק ביום הפטירה יש מנהגים. לעומת זאת באבילות של בין המיצרים האבילות מתחילה לאט לאט מהקל אל החמור. מתחילים מנגים מסויימים ואז מגיע שבוע שחל בו או תשעת הימים שאז גם לא אוכלים בשר ובתשעה באב ממש מתאבלים קצת כמו שבעה. ההבדל הוא שאדם שיושב שבעה ל"ע ישר מרגיש את האבלות באופן טבעי - אז המנהגים והלכות באים כדי לעורר אותו להתנהג לפי מה שמרגיש לו טבעי. לעומת זאת, חסרון המקדש אנחנו לא מרגישים באופן טבעי מה אנחנו חסרים, אז צריך לאט לאט ובהדרגה להכנס לאבילות. אולי זה הרעיון של קניית תחושת החסרון שכל כך חסרה לנו - בהדרגה להכנס לזה, לאט לאט.

חסרון המקדש הוא רעיון מאוד גדול ומספיק שמשיגים קצת זה עוד המון אור ורגש לחיים.

כל רודפי י-ה השיגוה בין המיצרים.

הוא כתב שם בעיקר על הקושי להרגיש את המחסור בבית המקדש כשמעולם לא חיינו בעולם שבו הוא היה קיים

הזדהיתי מאוד 

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

זה נראה לי רק יגביר לי

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

בערב

אז אפשר לומר שכן.

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

שואף ליותר בע"ה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה