אין לי מילים, רק חיבוק. 

(לי יש ״הקלות״ בגלל ocd)

זאת מצווה שהמשקל שלה כל כך כבד

ויש לאישה אחריות עצומה על זה!!

תלוי בה אם היא תטהר או לא.

אם אישה לא תעשה כלום

היא תמשיך להישאר טמאה.

עם השנים למדתי

שלכל שאלה וספק יש תשובה. גם אם היא לא משמחת אותי אבל אם אני אומרת לרב את הבעיה הוא תמיד יתן לי תשובה

ואם היה נראה שחסר לו פרטים, באחריותו לשאול ולבקש עוד פרטים

אז עד שאת שואלת רב

הניחי לזה

כרגע זה לא באחריותך

(ואגב, רק במצבים מאוד נדירים שמעתי על אישה שנטמאה מדם בניגוב, אז אולי זה יעודד אותך)

אפילו אם גריס מלא.

ראיתי על הגוף אחרי שניקיתי את עצמי

@גלויהיש לי גם הקלות. גם בערך הולכים לפי ספרדים למרות שאנחנו לא

לא יכולה יותר 

עדיין תשאלי רב, יכול להיות שאפשר לתלות את זה במשהו.

ובמיוחד אם על טישו לבן

ורק רוצה לאמר לך שזה ממש עוזר ללכת על הפיסקה הכי מקילה שיש כדי לעבור את זה בשלום.

לגבי עכשיו ספיציפית, מה שהסתכלת היה על עד בבדיקה פנימית או על טישו?

כי אם על טישו תוכלי להסתמך על דעות מקלות שטישו לא מקבל טומאה (לא פוסקת לך רק שתדעי שיש דעות שונות בהלכה)

מודה שאני לא עומדת בה ופרשתי. ( מניעה הורמונלית ללא ווסת)

רק לגבי התחושות שלך, זה ממש ממש לא ככה.

ה' מלא אהבה ורחמים ובטח ובטח לא יושב ומחפש אותך.

עצוב לי ממש שככה את מרגישה❤

שנשים מכניסות לעצמן הורמונים לגוף שמשבשות להם את כל האיזון וכוללות הרבה פעמים תופעות לוואי כמו דיכאון חשק נמוך ועצבנות, הכל בשביל לברוח מהמצווה הזו.

אני לא שופטת אותך בכלל, פשוט מבעס אותי שזה המצב.

ממש.

משהו פה נראה לי חסר מהספר.

כל כך הרבה נשים שקשה להן עם המצווה הזו, כל כך הרבה זוגות שלא מבינים למה זה טוב שבועיים שבועיים, ועושים את זה כמו תוכי כי זה ההלכה ועושים גם מה שלא מבינים.

המצוות לא אמורות לגרום לנו לסבל ולתיסכול החוסר הגיון שלהם.

כתוב לא בשמים היא.. אבל המצווה הזו נראת לי לגמרי בשמים.

טוב יצא לי פה בלי שהתכוונתי פריקה.

סליחה 

בדקתי הרבה עד שהגעתי למניעה הנוכחית. והיא ב"ה לא משבשת אותי משום בחינה.

כן. מסכימה איתך שמשהו לא מתיישב בנושא הזה. עד שיבוא משיח - צריך להתמודד איכשהוא...

בשביל זה.

רק חבל שבעלי כל כך מתבאס שהמצווה הזאת באה לי לא בטוב. ז''א באה ממש ברע

ואני מנעתי עם הורמונים ובגלל זה זה קורה לי כבר כמה פעמים

סיוט!

מרגישה כזאת גויה לא משנה מה

תראי כמה את מתאמצת בשביל לקיים רצון ה'!

בטוחה שאצל הקב"ה הרבה יותר נחשב כמה זה קשה ומעיק עליך מאשר כמה הידורים וחומרות לקחת בדרך

ממליצה לך ממש ללמוד את הנושא מסודר, אני ממש אוהבת את פניני הלכה (גם אם אתם לא פוסקים כך בפועל הוא מפרט את המהלך העקרוני, בעיני מאוד מעניין ומחכים)

אולי אם תפנימי כמה שאנחנו רחוקים היום מאיסורי דאורייתא משהו אצלך ירגע

וכן- לא להסס לשאול שוב ושוב, ראיתי שכתבת שאת מתקשרת בהודעות זה מצוין רק תפרטי כמה שיותר ואל תחששי לשאול שאלות המשך.

אל תשאירי אצלך ספקות זה ממש מחליש

ולגבי הנושא הזוגי- שווה ממש לפתוח את זה. להבהיר לו שאת צריכה ממנו תמיכה ורק תמיכה ושלא ישליך על עצמו את קיום ההלכה שלך. אני מבינה אותו מאוד אבל חשוב שתלבנו את הנושא ותבינו אחד את השני כי נשמע שנקודות המבט שלכם שונות בנושא הזה

אולי יעזור להתנהל אחרת מבחינה זוגית (לערב את בעלך יותר או פחות) או אפילו להתיעץ יחד עם דמות רבנית שתתאים לכם להרגיע את המתח סביב זה

בהצלחה!!

כשאת לומדת ומכירה את שלל הגישות והדעות זה מאוד נותן רוגע.

וכמובן למצוא דמות הלכתית זמינה לשאלות בצורה שנעימה וקלה לך (במקום לאכול ספקות)

ואם כל כך קשה לך-אז דווקא דמות שתבין גם את הסביבה ותדע גם להקל כשאפשר

גם הלכות שבת מאוד מורכבות ואנחנו לומדים וחיים עם זה הרבה יותר בפשטות

אל תשכחי שמדאורייתא רק ווסת או הרגשה אוסרים

והלכות כתמים הם דרבנן ולכן כל ספק הוא להקל (כמובן להתיעץ, לא באה להנחות אף אחת איך לנהוג בפועל, כי זה לא כפשוטו אבל בהחלט זה מאפשר הרבה מרווח להקל)

וכשאת עושה את ההשתדלות הסבירה שלך,  והולכת ע"פ הפסיקה שמנחים אותך - את טהורה.

זה עניין רוחני ולא אובייקטיבי

ואת לא לבד....

תרגישי נורמלית לגמרי

בהצלחה!!

הן לא נכנסות לנו לתחתונים. למקום הכי פרטי ואישי ואינטימי שכל חייינו רגילות שזה שלנו בלבד.

עם כל האיסורים והמצוות שיש לנו בתורה.. גמני מאלה שחושבות שזו המצווה הכי קשה שיש.

וכן. אני מרגישה מסירות נפש כל חודש מחדש. כפשוטו.

לא נפש של לחיות או למות אלא מבחינה נפשית כפשוטה.

מנסה לחשוב מה שיותר שכגודל הקושי והעבודה כך גודל השכר שם למעלה.

ולפותחת.. ליבי איתך ועם כל נשות ישראל❤️

ושזה חלק מהעניין שמקשה עלינו מאוד

דיברתי על הלחץ שיש סביבן (גם אצלי! חלילה לא שופטת. גם אני צריכה לעבוד בנושא)- כן מספיק טוב לא מספיק טוב.

לא מכירה הרבה שמסיימות להכין סלט בשבת ומתחילות להריץ סרטים אולי בטעות עברנו על איזה איסור. משתדלים , מתרגלים וסומכים על עצמנו

אחרי טבילה או בדיקה יש הרבה שנשארות עם המתח הזה וצריך לעקור אותו

כמו תמיד אני ממליצה על התכנים של ליאון קנדיל לגבי המשמעות של המחזור החודשי.

מצרפת קישור לשיעור האחרון שלה:

המחזוריות הנשית ועבודת ה'- הילכו יחדיו:

הרשמה לשיעור המחזוריות הנשית ועבודת ה

(אני לא יודעת האם הוא עדיין זמין או שהיא הורידה אותו.. - אם הוא לא זמין תפני אלי בפרטי ואתן לך את המייל שלה או המספר טלפון שלה - אולי היא יכולה לתת לך בפרטי.)

(בלי קשר להמלצה הקודמת..)

אני ממש מצטרפת ל@מיקי מאוס שלימוד מסודר של הנושא - אבל לדעתי לא רק הלכתי אלא גם מחשבתי יכול ממש לעזור גם עם הגבולות ההלכתיים המדוייקים בלי ספקות מיותרים וגם להרגיש טוב עם העצמי.

אם אמשיך את הדוגמאות של שבת -

אם שבת היתה בשבילך רק איסורי בורר וטוחן ומוקצה - היית לחוצה וסובלת כל השבוע רק מהמחשבה ששבת מתקרבת..

אבל מכיוון ששבת בשבילך היא כנראה גם ואולי קודם כל האור והאווירה והשירים והעונג והנחת והמשפחתיות והקדושה - זה שם את האיסורים וההגבלות בפרופורציה..

בהלכות טהרה אין הגיון, לפחות אני לא רואה אותו, אותי זה רק מאתגר ומרחיק מבעלי ורק הורס דברים שבנינו בזוגיות

זה בדיוק חוקים ומשפטים-

אנחנו מקיימים למרות שלא מבינים את הטעם.

יש הרבה,

דוגמאות שעולה לי כרגע-

אסור לכבות אור בחדר  שישנים בו - זה בכלל לא מאמץ, ואם רק יהיה חושך ישנו בחדר לילה שלם!

אסור למרוח משחה שתרגיע כאב...

אסור לסחוב ספסל על רצפה לא מרוצפת,אפילו שזה למרחק קטן ומותר לסחוב למרחק גדול ספסל על רצפה מרוצפת אפילו שיזיעו כהוגן

אני לא ממש יודעת איך לנסח את מה שהיא אומרת, וגם חמדתי אצלה ממש מזמן.

לדעתי @בארץ אהבתי תדע לנסח הרבה יותר טוב ממני..

כמה זמן את אחרי חתונה?

מתכוננת לעגבניות

אבל האמת שגם אני בהתחלה הייתי נכנסת לסרטים בכל שטות

בשבעה נקיים הייתי הולכת לשירותים כל כמה דקות כדי לנגב בנייר טואלט שאם יהיה משהו לא יגיע לתחתונים... הרגשתי ממש שזה לוקח אותי והחלטתי על דעת עצמי שלא עוד!

אני עושה מינימום בדיקות אפשרי

אם נוח לי לבדוק בבוקר כי אחר הך מלחיץ אותי לשכוח אז זה מה שאני עושה ולא חולמת לבדוק שוב בערב

על מוך דחוק אין מה לדבר

לובשת צבעוני גם בשבעה נקיים

אם אני מצליחה משתדלת לשים תחתונית לבנה אבל אם זה כבר עושה לי פצעים אז גם זה לא

מתארגנת למקווה בצורה הכי מינימלית

אומרת לעצמי שאני לא מקפידה על כלום

זה שאני הולכת זה כבר הקרבה גדולה

וזהו זה

מזכירה לעצמי ו"חי בהם"!!! השם רוצה שאני אחיה

מעודדת אותך למצוא את הגישה ההלכתית הכי מקילה שאת יכולה ולעזור לעצמך

ובעיקר, את לא לבד!!!

נשואה כארבע שנים

עושה כבר כל מה שאת אומרת

תודה רבה על העידוד

שלחתי לפנות בוקר הודעה לרב זכריה ואמר שזה בסדר

לא יודעת בממה תלה ולא יודעת מה אני חושבת על זה ועליו ועל הגישה ואהערף

בינתיים בונה על משהו שרב ממכון פועה אמר לי פעם ומקווה ומתפללת שאני בסדר ושלזה הוא התכוון למרות מיליון סימני השאלה שצועקים לי בערך כמו סימן קריאה שאני לא בסדר בכלל ושאולי זה מחזור חלש יותר (למרות ששוב, לא אמורה תיאורטית לקבל עכשיו)

מרגישה בנוח איתך

ושולחת גם לך חיבוק ענק על התקופה הזאת

זה ישתפר עם השנים וככל שתמשיכי לומר לעצמך את הדברים האלו

דמייני לעצמך שהילד שלך כיבה אור בטעות בשבת והוא בא אלייך בלחץ

מה תעני לו?

מן הסתם משהו כמו אל תדאג זה בטעות השם לא כועס עליך, העיקר שאתה משתדל

זה בדיוק המילים בתגידי גם לעצמך

כמו שזה נכון לגבי אם חתכת אץ הטישו בשבת, זה נכון גם לגבי טהרה

שוב ושוב

עד שזה יתיישב על הלב

ומקווה שגם לא בשוגג

למרות שחוששת שיותר סיכוי שכן משלא

ברגע שהעברת את השאלה לגורם הלכתי - הפסיקה והאחריות עליה היא שלו, כל עוד ענית על השאלות בכנות.

את לא פושעת בכלל.

שאלת רב והתיר לך.

את בסדר גמור. חיבוק 

אבל הלכת קצת רחוק...

אם שאלת רב והתירו לך אז סבבה... אבל זה צריך להיות עם שאלת רב

ולהחליט לקיים את ההלכה בדיעבד

זו בחירה של האישה

כמו כל בחירה אחרת בעניין של קיום מצווה

כל עוד הטבילה כשרה והאישה טהורה - הכל בסדר

בטח ובטח במקרים כאלה, שיש קושי גדול 

אבל מה שמקקה כתבה הוא לגמרי כשר

היא לא מקפידה על כלום - אין חציצה מדין תורה. מדברי חכמים זה גם לא בטוח מעכב

מוך דחוק היא לא בדיקה מעכבת

ושבעה נקיים עם תחתון צבעוני הגר"ע יוסף מתיר לכתחילה (אם כי כותב שראוי להחמיר ב3 ימים ראשונים)

צריך לדעת לאיזה ספר ללכת. לפעמים צריך יותר מאחד

תודה המקורית

כל מה שכתבתי בדיעבד לא מעכב

מי שמצליחה להיות לכתחילה בשמחה אשרייה

מי שנשארת בכוח עם דרכי טהרה וזה מכבה לה את שמחת החיים ןשמחת הזוגיות, אז בעיני יש פה החמצה של מהות המצווה

מי שרוצה שתשאל רב....

בדיעבד זה משהו שניתן לסמוך עליו רק כשכבר נעשה (נגיד התבשיל כבר בושל ככה, או לענייננו - האישה כבר טבלה או כבר נמצאת באמצע הספירה)

אתן מציינות טווח של דעות, זה לא בדיעבד, זה פשוט ללכת לפי דעות מקלות ולהיצמד לעיקר הדין הבסיסי.

אלה פסיקות שהרבה פעמים נפסקות לאישה לכתחילה כשיש מצבים בעייתיים מכל מיני סיבות

(מסכימה מאוד עם התוכן, ומסכימה שזה מצב שראוי להקל בכל מקום שאפשר

פשוט לא נכון לקרוא לזה בדיעבד )

ותמיד רצוי להתיעץ אישית עם רב או יועצת הלכה , ובמיוחד שיש ב"ה זמינות מדהימה של דמויות רגישות ונעימות, למרות שאני לגמרי מאמינה בלמידה עצמית וכל מה שנכתב בספר- אפשר לקחת. ויש מי שממש קשה לה לשאול וזה בסדר

אבל כשיש ליווי זה מאוד מרגיע ועוזר גם לא לטעות בהבנה  או בניתוח של הדברים וגם להינצל מן הספק שאוכל ומעיק

המינוח שלך באמת יותר נכון

תודה

הייתי גם מתקשרת לנשמת עם שאלות כל הזמן

ועם הזמן למדתי

למדתי כבר מה רוב התשובות

למדתי שלאוב לשאול מכווץ לי את הבטן ואני מעדיפה לפתוח ספר

יש לנו מגוון ספרי הלכה בתחום זה ובעלי יודע לאיזה ספר לגשת באיזו שאלה. ותאמיני לי המגוון רחב ביותר. זה לא רק דרכי טהרה כמו שמדריך החתנים ניסה לומר לו בזמנו (ואץ דעתי על הדרכת חתנים וכלות במגזר היותר תורני אשמור לשרשור אחר)

אם יהיה משהו יוצא דופן אני אתקשר... אבל לרוב אין משהן כזה. ואם כן אז או לנשמת או לרבנית אישה פוסקת מראות שגרה לידי

ואין לי בדל נקיפת מצפון ובדל צורך ברב פיזי אנושי נוכח בחיים שלי

סליחה שיצא לי קצת בחריפות. זה לא נגדך אישית אלא נגד הגישה

ומקווה שהם יהיו לך נכונים ומתאימים.

את כמובן יכולה לקחת רק מה שמתאים לך…

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שאני ממש ממש מעריכה אותך על זה שאת ממשיכה לשמור את המצווה הזו למרות הקושי הגדול שזה גורם לך.

ויש לך זכויות גדולות על העניין הזה.

ברור שכולנו רוצים שואפים לקיים את המצוות מתוך חיבור, והרגשה פנימית שזה מתאים לנו ונכון לנו.

וזה באמת מה שעתיד לקרות בגאולה, בעז"ה בקרוב...

אבל בינתיים, כשאנחנו נמצאים במצב של הסתר וריחוק מהקב"ה, ואנחנו לא מרגישים ולא רואים את אור הנשמה והעולמות הרוחניים, אז יכולות להיות מצוות שבאמת קשות לנו ואנחנו באמת מתקשים בקיום שלהם.

והבחירה שלך לקיים את המצווה הזו למרות הקושי הגדול, ולחזור על זה שוב ושוב כל חודש, זו גבורה גדולה. וזו ממש המלכת ה' דווקא מתוך עומק עולם החומר וההסתר.

אני מעתיקה לך קטע של הרמח"ל על העניין הזה, שלדעתי הוא ממש מחזק. יש עוד הרבה, אבל זה קטע ששמרתי לעצמי -

"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאַר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."

(מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)

לגבי מה שכתבת על הקושי עם המצווה עצמה, אני לא אפרט עכשיו, למרות שיש לי הרבה מה לכתוב. אני לא יודעת אם את במקום שרוצה לשמוע.

בדיוק כתבתי משהו על שלושת השבועות, שמתייחס לעומק של מצוות הטהרה, ולקשר שלה עם גאולת עמ"י. אם זה כיוון שמדבר אלייך, את יכולה לקרוא, הנה הקישור -

על שלושת השבועות, והחיבור שלנו כנשים לחורבן - הריון ולידה

בכיוון הזה כתבתי עוד דברים בפורום בעבר (עם הרחבות לכמה כיוונים, כל פעם לפי הקשר השרשור).

ועכשיו אני לומדת בקורס של ליאון קנדיל דברים חדשים שלא יצא לי לשתף בפורום.

בגדול היא מרחיבה יותר על העבודה האישית (והזוגית) שהמחזור החודשי מכוון אותנו לעשות כל חודש, שממש מתחברת מצד אחד לתהליכים הנפשיים שהשינויים ההורמונליים מכוונים אותנו לעבור, ומצד שני לתיקון שאנחנו צריכות לעשות על חטא אדם הראשון.

אם את רוצה לשמוע יותר על משהו מהדברים שהזכרתי, אני אשמח לפרט.

ואם לא מתאים לך עכשיו, זה גם בסדר גמור.

חיבוק גדול על הקושי שאת עוברת, ובאמת מעריכה מאוד מאוד את המאמץ שלך למרות הקושי❤️❤️❤️

כמו שכתבו, אם יש לך אפשרות ללכת לפי דעות מקילות, זה עוזר מאד.

מה שהכי עזר לי (גם סביב עניין המקווה)- לקחתי הדרכה פרטית בזום עם יועצת הלכה מקסימה. פיניתי שעה לפגישה בזום איתה וסיכמתי על דף באופן מתומצת את ההלכות סביב טהרה ומקווה.

אם הולכים לפי ההלכות המקילות (היא גם מסבירה על מה יש דיעה לכאן לכאן ועל מה אין בכלל מחלוקת) תראי שממש ברוב המקרים שקורים לך לא תצטרכי לחשוש ותדעי שאת בסדר.

ועוד בונוס גדול- אם בכל זאת יש לך חשש לגבי משהו את יכולה לשלוח לה בוואטסאפ והיא תרגיע אותך (או שתגיד שצריך לבדוק עוד... אבל ברוב המקרים כנראה תרגיע).

אם תרצי את יכולה לפנות אלי בפרטי ואשלח לך את המספר שלה. 

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת