אין לי מילים, רק חיבוק. 

(לי יש ״הקלות״ בגלל ocd)

זאת מצווה שהמשקל שלה כל כך כבד

ויש לאישה אחריות עצומה על זה!!

תלוי בה אם היא תטהר או לא.

אם אישה לא תעשה כלום

היא תמשיך להישאר טמאה.

עם השנים למדתי

שלכל שאלה וספק יש תשובה. גם אם היא לא משמחת אותי אבל אם אני אומרת לרב את הבעיה הוא תמיד יתן לי תשובה

ואם היה נראה שחסר לו פרטים, באחריותו לשאול ולבקש עוד פרטים

אז עד שאת שואלת רב

הניחי לזה

כרגע זה לא באחריותך

(ואגב, רק במצבים מאוד נדירים שמעתי על אישה שנטמאה מדם בניגוב, אז אולי זה יעודד אותך)

אפילו אם גריס מלא.

ראיתי על הגוף אחרי שניקיתי את עצמי

@גלויהיש לי גם הקלות. גם בערך הולכים לפי ספרדים למרות שאנחנו לא

לא יכולה יותר 

עדיין תשאלי רב, יכול להיות שאפשר לתלות את זה במשהו.

ובמיוחד אם על טישו לבן

ורק רוצה לאמר לך שזה ממש עוזר ללכת על הפיסקה הכי מקילה שיש כדי לעבור את זה בשלום.

לגבי עכשיו ספיציפית, מה שהסתכלת היה על עד בבדיקה פנימית או על טישו?

כי אם על טישו תוכלי להסתמך על דעות מקלות שטישו לא מקבל טומאה (לא פוסקת לך רק שתדעי שיש דעות שונות בהלכה)

מודה שאני לא עומדת בה ופרשתי. ( מניעה הורמונלית ללא ווסת)

רק לגבי התחושות שלך, זה ממש ממש לא ככה.

ה' מלא אהבה ורחמים ובטח ובטח לא יושב ומחפש אותך.

עצוב לי ממש שככה את מרגישה❤

שנשים מכניסות לעצמן הורמונים לגוף שמשבשות להם את כל האיזון וכוללות הרבה פעמים תופעות לוואי כמו דיכאון חשק נמוך ועצבנות, הכל בשביל לברוח מהמצווה הזו.

אני לא שופטת אותך בכלל, פשוט מבעס אותי שזה המצב.

ממש.

משהו פה נראה לי חסר מהספר.

כל כך הרבה נשים שקשה להן עם המצווה הזו, כל כך הרבה זוגות שלא מבינים למה זה טוב שבועיים שבועיים, ועושים את זה כמו תוכי כי זה ההלכה ועושים גם מה שלא מבינים.

המצוות לא אמורות לגרום לנו לסבל ולתיסכול החוסר הגיון שלהם.

כתוב לא בשמים היא.. אבל המצווה הזו נראת לי לגמרי בשמים.

טוב יצא לי פה בלי שהתכוונתי פריקה.

סליחה 

בדקתי הרבה עד שהגעתי למניעה הנוכחית. והיא ב"ה לא משבשת אותי משום בחינה.

כן. מסכימה איתך שמשהו לא מתיישב בנושא הזה. עד שיבוא משיח - צריך להתמודד איכשהוא...

בשביל זה.

רק חבל שבעלי כל כך מתבאס שהמצווה הזאת באה לי לא בטוב. ז''א באה ממש ברע

ואני מנעתי עם הורמונים ובגלל זה זה קורה לי כבר כמה פעמים

סיוט!

מרגישה כזאת גויה לא משנה מה

תראי כמה את מתאמצת בשביל לקיים רצון ה'!

בטוחה שאצל הקב"ה הרבה יותר נחשב כמה זה קשה ומעיק עליך מאשר כמה הידורים וחומרות לקחת בדרך

ממליצה לך ממש ללמוד את הנושא מסודר, אני ממש אוהבת את פניני הלכה (גם אם אתם לא פוסקים כך בפועל הוא מפרט את המהלך העקרוני, בעיני מאוד מעניין ומחכים)

אולי אם תפנימי כמה שאנחנו רחוקים היום מאיסורי דאורייתא משהו אצלך ירגע

וכן- לא להסס לשאול שוב ושוב, ראיתי שכתבת שאת מתקשרת בהודעות זה מצוין רק תפרטי כמה שיותר ואל תחששי לשאול שאלות המשך.

אל תשאירי אצלך ספקות זה ממש מחליש

ולגבי הנושא הזוגי- שווה ממש לפתוח את זה. להבהיר לו שאת צריכה ממנו תמיכה ורק תמיכה ושלא ישליך על עצמו את קיום ההלכה שלך. אני מבינה אותו מאוד אבל חשוב שתלבנו את הנושא ותבינו אחד את השני כי נשמע שנקודות המבט שלכם שונות בנושא הזה

אולי יעזור להתנהל אחרת מבחינה זוגית (לערב את בעלך יותר או פחות) או אפילו להתיעץ יחד עם דמות רבנית שתתאים לכם להרגיע את המתח סביב זה

בהצלחה!!

כשאת לומדת ומכירה את שלל הגישות והדעות זה מאוד נותן רוגע.

וכמובן למצוא דמות הלכתית זמינה לשאלות בצורה שנעימה וקלה לך (במקום לאכול ספקות)

ואם כל כך קשה לך-אז דווקא דמות שתבין גם את הסביבה ותדע גם להקל כשאפשר

גם הלכות שבת מאוד מורכבות ואנחנו לומדים וחיים עם זה הרבה יותר בפשטות

אל תשכחי שמדאורייתא רק ווסת או הרגשה אוסרים

והלכות כתמים הם דרבנן ולכן כל ספק הוא להקל (כמובן להתיעץ, לא באה להנחות אף אחת איך לנהוג בפועל, כי זה לא כפשוטו אבל בהחלט זה מאפשר הרבה מרווח להקל)

וכשאת עושה את ההשתדלות הסבירה שלך,  והולכת ע"פ הפסיקה שמנחים אותך - את טהורה.

זה עניין רוחני ולא אובייקטיבי

ואת לא לבד....

תרגישי נורמלית לגמרי

בהצלחה!!

הן לא נכנסות לנו לתחתונים. למקום הכי פרטי ואישי ואינטימי שכל חייינו רגילות שזה שלנו בלבד.

עם כל האיסורים והמצוות שיש לנו בתורה.. גמני מאלה שחושבות שזו המצווה הכי קשה שיש.

וכן. אני מרגישה מסירות נפש כל חודש מחדש. כפשוטו.

לא נפש של לחיות או למות אלא מבחינה נפשית כפשוטה.

מנסה לחשוב מה שיותר שכגודל הקושי והעבודה כך גודל השכר שם למעלה.

ולפותחת.. ליבי איתך ועם כל נשות ישראל❤️

ושזה חלק מהעניין שמקשה עלינו מאוד

דיברתי על הלחץ שיש סביבן (גם אצלי! חלילה לא שופטת. גם אני צריכה לעבוד בנושא)- כן מספיק טוב לא מספיק טוב.

לא מכירה הרבה שמסיימות להכין סלט בשבת ומתחילות להריץ סרטים אולי בטעות עברנו על איזה איסור. משתדלים , מתרגלים וסומכים על עצמנו

אחרי טבילה או בדיקה יש הרבה שנשארות עם המתח הזה וצריך לעקור אותו

כמו תמיד אני ממליצה על התכנים של ליאון קנדיל לגבי המשמעות של המחזור החודשי.

מצרפת קישור לשיעור האחרון שלה:

המחזוריות הנשית ועבודת ה'- הילכו יחדיו:

הרשמה לשיעור המחזוריות הנשית ועבודת ה

(אני לא יודעת האם הוא עדיין זמין או שהיא הורידה אותו.. - אם הוא לא זמין תפני אלי בפרטי ואתן לך את המייל שלה או המספר טלפון שלה - אולי היא יכולה לתת לך בפרטי.)

(בלי קשר להמלצה הקודמת..)

אני ממש מצטרפת ל@מיקי מאוס שלימוד מסודר של הנושא - אבל לדעתי לא רק הלכתי אלא גם מחשבתי יכול ממש לעזור גם עם הגבולות ההלכתיים המדוייקים בלי ספקות מיותרים וגם להרגיש טוב עם העצמי.

אם אמשיך את הדוגמאות של שבת -

אם שבת היתה בשבילך רק איסורי בורר וטוחן ומוקצה - היית לחוצה וסובלת כל השבוע רק מהמחשבה ששבת מתקרבת..

אבל מכיוון ששבת בשבילך היא כנראה גם ואולי קודם כל האור והאווירה והשירים והעונג והנחת והמשפחתיות והקדושה - זה שם את האיסורים וההגבלות בפרופורציה..

בהלכות טהרה אין הגיון, לפחות אני לא רואה אותו, אותי זה רק מאתגר ומרחיק מבעלי ורק הורס דברים שבנינו בזוגיות

זה בדיוק חוקים ומשפטים-

אנחנו מקיימים למרות שלא מבינים את הטעם.

יש הרבה,

דוגמאות שעולה לי כרגע-

אסור לכבות אור בחדר  שישנים בו - זה בכלל לא מאמץ, ואם רק יהיה חושך ישנו בחדר לילה שלם!

אסור למרוח משחה שתרגיע כאב...

אסור לסחוב ספסל על רצפה לא מרוצפת,אפילו שזה למרחק קטן ומותר לסחוב למרחק גדול ספסל על רצפה מרוצפת אפילו שיזיעו כהוגן

אני לא ממש יודעת איך לנסח את מה שהיא אומרת, וגם חמדתי אצלה ממש מזמן.

לדעתי @בארץ אהבתי תדע לנסח הרבה יותר טוב ממני..

כמה זמן את אחרי חתונה?

מתכוננת לעגבניות

אבל האמת שגם אני בהתחלה הייתי נכנסת לסרטים בכל שטות

בשבעה נקיים הייתי הולכת לשירותים כל כמה דקות כדי לנגב בנייר טואלט שאם יהיה משהו לא יגיע לתחתונים... הרגשתי ממש שזה לוקח אותי והחלטתי על דעת עצמי שלא עוד!

אני עושה מינימום בדיקות אפשרי

אם נוח לי לבדוק בבוקר כי אחר הך מלחיץ אותי לשכוח אז זה מה שאני עושה ולא חולמת לבדוק שוב בערב

על מוך דחוק אין מה לדבר

לובשת צבעוני גם בשבעה נקיים

אם אני מצליחה משתדלת לשים תחתונית לבנה אבל אם זה כבר עושה לי פצעים אז גם זה לא

מתארגנת למקווה בצורה הכי מינימלית

אומרת לעצמי שאני לא מקפידה על כלום

זה שאני הולכת זה כבר הקרבה גדולה

וזהו זה

מזכירה לעצמי ו"חי בהם"!!! השם רוצה שאני אחיה

מעודדת אותך למצוא את הגישה ההלכתית הכי מקילה שאת יכולה ולעזור לעצמך

ובעיקר, את לא לבד!!!

נשואה כארבע שנים

עושה כבר כל מה שאת אומרת

תודה רבה על העידוד

שלחתי לפנות בוקר הודעה לרב זכריה ואמר שזה בסדר

לא יודעת בממה תלה ולא יודעת מה אני חושבת על זה ועליו ועל הגישה ואהערף

בינתיים בונה על משהו שרב ממכון פועה אמר לי פעם ומקווה ומתפללת שאני בסדר ושלזה הוא התכוון למרות מיליון סימני השאלה שצועקים לי בערך כמו סימן קריאה שאני לא בסדר בכלל ושאולי זה מחזור חלש יותר (למרות ששוב, לא אמורה תיאורטית לקבל עכשיו)

מרגישה בנוח איתך

ושולחת גם לך חיבוק ענק על התקופה הזאת

זה ישתפר עם השנים וככל שתמשיכי לומר לעצמך את הדברים האלו

דמייני לעצמך שהילד שלך כיבה אור בטעות בשבת והוא בא אלייך בלחץ

מה תעני לו?

מן הסתם משהו כמו אל תדאג זה בטעות השם לא כועס עליך, העיקר שאתה משתדל

זה בדיוק המילים בתגידי גם לעצמך

כמו שזה נכון לגבי אם חתכת אץ הטישו בשבת, זה נכון גם לגבי טהרה

שוב ושוב

עד שזה יתיישב על הלב

ומקווה שגם לא בשוגג

למרות שחוששת שיותר סיכוי שכן משלא

ברגע שהעברת את השאלה לגורם הלכתי - הפסיקה והאחריות עליה היא שלו, כל עוד ענית על השאלות בכנות.

את לא פושעת בכלל.

שאלת רב והתיר לך.

את בסדר גמור. חיבוק 

אבל הלכת קצת רחוק...

אם שאלת רב והתירו לך אז סבבה... אבל זה צריך להיות עם שאלת רב

ולהחליט לקיים את ההלכה בדיעבד

זו בחירה של האישה

כמו כל בחירה אחרת בעניין של קיום מצווה

כל עוד הטבילה כשרה והאישה טהורה - הכל בסדר

בטח ובטח במקרים כאלה, שיש קושי גדול 

אבל מה שמקקה כתבה הוא לגמרי כשר

היא לא מקפידה על כלום - אין חציצה מדין תורה. מדברי חכמים זה גם לא בטוח מעכב

מוך דחוק היא לא בדיקה מעכבת

ושבעה נקיים עם תחתון צבעוני הגר"ע יוסף מתיר לכתחילה (אם כי כותב שראוי להחמיר ב3 ימים ראשונים)

צריך לדעת לאיזה ספר ללכת. לפעמים צריך יותר מאחד

תודה המקורית

כל מה שכתבתי בדיעבד לא מעכב

מי שמצליחה להיות לכתחילה בשמחה אשרייה

מי שנשארת בכוח עם דרכי טהרה וזה מכבה לה את שמחת החיים ןשמחת הזוגיות, אז בעיני יש פה החמצה של מהות המצווה

מי שרוצה שתשאל רב....

בדיעבד זה משהו שניתן לסמוך עליו רק כשכבר נעשה (נגיד התבשיל כבר בושל ככה, או לענייננו - האישה כבר טבלה או כבר נמצאת באמצע הספירה)

אתן מציינות טווח של דעות, זה לא בדיעבד, זה פשוט ללכת לפי דעות מקלות ולהיצמד לעיקר הדין הבסיסי.

אלה פסיקות שהרבה פעמים נפסקות לאישה לכתחילה כשיש מצבים בעייתיים מכל מיני סיבות

(מסכימה מאוד עם התוכן, ומסכימה שזה מצב שראוי להקל בכל מקום שאפשר

פשוט לא נכון לקרוא לזה בדיעבד )

ותמיד רצוי להתיעץ אישית עם רב או יועצת הלכה , ובמיוחד שיש ב"ה זמינות מדהימה של דמויות רגישות ונעימות, למרות שאני לגמרי מאמינה בלמידה עצמית וכל מה שנכתב בספר- אפשר לקחת. ויש מי שממש קשה לה לשאול וזה בסדר

אבל כשיש ליווי זה מאוד מרגיע ועוזר גם לא לטעות בהבנה  או בניתוח של הדברים וגם להינצל מן הספק שאוכל ומעיק

המינוח שלך באמת יותר נכון

תודה

הייתי גם מתקשרת לנשמת עם שאלות כל הזמן

ועם הזמן למדתי

למדתי כבר מה רוב התשובות

למדתי שלאוב לשאול מכווץ לי את הבטן ואני מעדיפה לפתוח ספר

יש לנו מגוון ספרי הלכה בתחום זה ובעלי יודע לאיזה ספר לגשת באיזו שאלה. ותאמיני לי המגוון רחב ביותר. זה לא רק דרכי טהרה כמו שמדריך החתנים ניסה לומר לו בזמנו (ואץ דעתי על הדרכת חתנים וכלות במגזר היותר תורני אשמור לשרשור אחר)

אם יהיה משהו יוצא דופן אני אתקשר... אבל לרוב אין משהן כזה. ואם כן אז או לנשמת או לרבנית אישה פוסקת מראות שגרה לידי

ואין לי בדל נקיפת מצפון ובדל צורך ברב פיזי אנושי נוכח בחיים שלי

סליחה שיצא לי קצת בחריפות. זה לא נגדך אישית אלא נגד הגישה

ומקווה שהם יהיו לך נכונים ומתאימים.

את כמובן יכולה לקחת רק מה שמתאים לך…

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שאני ממש ממש מעריכה אותך על זה שאת ממשיכה לשמור את המצווה הזו למרות הקושי הגדול שזה גורם לך.

ויש לך זכויות גדולות על העניין הזה.

ברור שכולנו רוצים שואפים לקיים את המצוות מתוך חיבור, והרגשה פנימית שזה מתאים לנו ונכון לנו.

וזה באמת מה שעתיד לקרות בגאולה, בעז"ה בקרוב...

אבל בינתיים, כשאנחנו נמצאים במצב של הסתר וריחוק מהקב"ה, ואנחנו לא מרגישים ולא רואים את אור הנשמה והעולמות הרוחניים, אז יכולות להיות מצוות שבאמת קשות לנו ואנחנו באמת מתקשים בקיום שלהם.

והבחירה שלך לקיים את המצווה הזו למרות הקושי הגדול, ולחזור על זה שוב ושוב כל חודש, זו גבורה גדולה. וזו ממש המלכת ה' דווקא מתוך עומק עולם החומר וההסתר.

אני מעתיקה לך קטע של הרמח"ל על העניין הזה, שלדעתי הוא ממש מחזק. יש עוד הרבה, אבל זה קטע ששמרתי לעצמי -

"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאַר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."

(מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)

לגבי מה שכתבת על הקושי עם המצווה עצמה, אני לא אפרט עכשיו, למרות שיש לי הרבה מה לכתוב. אני לא יודעת אם את במקום שרוצה לשמוע.

בדיוק כתבתי משהו על שלושת השבועות, שמתייחס לעומק של מצוות הטהרה, ולקשר שלה עם גאולת עמ"י. אם זה כיוון שמדבר אלייך, את יכולה לקרוא, הנה הקישור -

על שלושת השבועות, והחיבור שלנו כנשים לחורבן - הריון ולידה

בכיוון הזה כתבתי עוד דברים בפורום בעבר (עם הרחבות לכמה כיוונים, כל פעם לפי הקשר השרשור).

ועכשיו אני לומדת בקורס של ליאון קנדיל דברים חדשים שלא יצא לי לשתף בפורום.

בגדול היא מרחיבה יותר על העבודה האישית (והזוגית) שהמחזור החודשי מכוון אותנו לעשות כל חודש, שממש מתחברת מצד אחד לתהליכים הנפשיים שהשינויים ההורמונליים מכוונים אותנו לעבור, ומצד שני לתיקון שאנחנו צריכות לעשות על חטא אדם הראשון.

אם את רוצה לשמוע יותר על משהו מהדברים שהזכרתי, אני אשמח לפרט.

ואם לא מתאים לך עכשיו, זה גם בסדר גמור.

חיבוק גדול על הקושי שאת עוברת, ובאמת מעריכה מאוד מאוד את המאמץ שלך למרות הקושי❤️❤️❤️

כמו שכתבו, אם יש לך אפשרות ללכת לפי דעות מקילות, זה עוזר מאד.

מה שהכי עזר לי (גם סביב עניין המקווה)- לקחתי הדרכה פרטית בזום עם יועצת הלכה מקסימה. פיניתי שעה לפגישה בזום איתה וסיכמתי על דף באופן מתומצת את ההלכות סביב טהרה ומקווה.

אם הולכים לפי ההלכות המקילות (היא גם מסבירה על מה יש דיעה לכאן לכאן ועל מה אין בכלל מחלוקת) תראי שממש ברוב המקרים שקורים לך לא תצטרכי לחשוש ותדעי שאת בסדר.

ועוד בונוס גדול- אם בכל זאת יש לך חשש לגבי משהו את יכולה לשלוח לה בוואטסאפ והיא תרגיע אותך (או שתגיד שצריך לבדוק עוד... אבל ברוב המקרים כנראה תרגיע).

אם תרצי את יכולה לפנות אלי בפרטי ואשלח לך את המספר שלה. 

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.

לבנות קונה טייצים ותחתונים.

מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.

בעיני סוגר פינה.

אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.

כל אחד ומה שנוח לו

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

ומה קורה אם הוא לא מכין הכל?

ואם תחתמי שהכין והוא הכין רק חצי?

או לא תחתמי בכלל?

נגיד אצלנו המורה בכיתה ב' אמרה בפירוש שהיא לא אומרת כלום לילדים שאין להם שיעורים (בקטע של, היא לא אומרת בטון קשוח- למה לא הכנת שיעורים??), היא רק אומרת להורים שיקפידו כי בסופו של דבר זה עוזר לילד.

וחוץ מזה תסלחי לי, אבל יש הבדל בין ש"ב בתרגילי בסיס בחשבון שבסופו של דבר זה לטובת הילד שישלוט בהם, לבין פרוייקטים בטבע של לא יודעת, לתאר את צבע האדמה ולצייר חיה שפגשו בדרך או לא יודעת מה.. שווה להחליט על מה שמים את כל האנרגיות

אצלינו אני בדקתי ספרים כל שבוע לראות שעומדים בקצב. פעם בכמה חודשים ביקשו חתימת הורים על טווח עמודים. ופעם בשבוע דף קריאה שחתמתי אחרי פעם אחת

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

גם קטע היומן הפיזי שהחליטו להדפיס, מה הקטע?

אתם שולחים ש.ב. בוואטסאפ, תרגיעו... ולמה אני אמורה כל שבוע לחתום שעברתי על הילקות והקלמר ויש את כל הציוד הנדרש והחומר הושלם כראוי?

משחררת בהדרגה לפי התפתחות הילד והיכולת להתמודד עם כשלון/ ביקורת/ הערות.

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה

שגם מהצד השני (לא הצד של ארגון הארוע אלא המשתתפים) זה די עול בשבילי כי כל יום הולדת זה להביא מתנה

זולה אבל הקטע לדאוג שיש ולעטוף, ולקחת את הילד לחבר- זה לא תמיד ביום שנח לי...

אבל אינמלעשות, טוב סתם קיטרתי

אניוואי, בימי הולדת אני שוכרת טרמפולינה ביתית ומכינה פיצה ומוזמנים רק ילדים מהרחוב שלנו + חבר/ה טובים גם אם לא גרים ברחוב.

יש לי שרשרת יומהולדת שמח ומנפחת כמה בלונים לאוירה.

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

לק"י

ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.

(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).

כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים

תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.

או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..

אחרי המשוער.

אני חושבת שבדיקה עצמית לא אמורה לאסור, כי זה רק בצוואר הרחם.

בדיקה של רופא אני לא יודעת.

אמורים לעשות פעם ב 3 שנים.

אני עשיתי לפני כמה חודשים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי.

אבל יש פסיקות לכאן ולכאן.

לפי מכון פועה - בדיקת פאפ - מכון פועה

כדאי להקפיד.

במכבי ואולי בעוד קופות יש אפשרות לעשות לעצמך.

גם אם יש דימום קל ובלי קשר אם המשטח נלקח בצורה שטחית או גם מעומק הצואר. רק לא להסתכל בניגוב בשירותים.

כדאי לעשות את הבדיקה.

אם הרב שלך יגיד שכן אוסר אז פשוט תקבעי תור לסוף המחזור

לי הרופאה אפילו לא נכנסה לצוואר הרחם, אלא עשתה על החלק החיצוני שלו.

במכבי אפשר בדיקה עצמית וזה ממש כדאי

בכל מקרה בדיקה חשובה, וזה לא שעושים אותה לעתים כאלו תכופות בגיל הפוריות אז בהחלט שווה את ההשקעה החד פעמית

אבל אל תעשי אותה ביום שאח"כ את צריכה לעשות בדיקת טהרה. היא עלולה לגרום לדימום של פצע, וחבל.

אני מניקה אז לא מקבלת מחזור כרגע. ולא רוצה כל זה להיאסר..

מתלבטת אם לחכות לאחרי המילואים.. סתם שלא תהיה מטלה על הראש, למצוא סידור לילדים וכו תוך כדי.. אלא רק אחרי

ושעדיף לא להסתכל על הדגימה שהרופא/ה לוקח. אבל יותר חזק מלא להסתכל זה שזה פצע