קשה לי עם כמויות המצפון הפסיכיות שיש לי סביב הטהרה
תמיד אני מרגישה לא בסדר ופושעת!
ולמה? למה הסתכלתי אחרי שחשבתי שניקיתי את עצמי על עיוור? עכשיו אני עם מצפון שיש סיכוי שמה שראיתי (שאולי מן הסתם נמרח מהניקוי הלח) אולי הגיע לגריס. ואולי לא?!
ומה אני אמורה לעשות בשעה כזאת כשזה קורה ואני לא מצליחה גם לחזור לישון
נמאס לי מהמצווה הנוראית הזאת
לפעמים אני רוצה להיות חילוניה בגללה
אין לי מילים, רק חיבוק.
(לי יש ״הקלות״ בגלל ocd)
זאת מצווה שהמשקל שלה כל כך כבד
ויש לאישה אחריות עצומה על זה!!
תלוי בה אם היא תטהר או לא.
אם אישה לא תעשה כלום
היא תמשיך להישאר טמאה.
עם השנים למדתי
שלכל שאלה וספק יש תשובה. גם אם היא לא משמחת אותי אבל אם אני אומרת לרב את הבעיה הוא תמיד יתן לי תשובה
ואם היה נראה שחסר לו פרטים, באחריותו לשאול ולבקש עוד פרטים
אז עד שאת שואלת רב
הניחי לזה
כרגע זה לא באחריותך
(ואגב, רק במצבים מאוד נדירים שמעתי על אישה שנטמאה מדם בניגוב, אז אולי זה יעודד אותך)
אפילו אם גריס מלא.
ראיתי על הגוף אחרי שניקיתי את עצמי
@גלויהיש לי גם הקלות. גם בערך הולכים לפי ספרדים למרות שאנחנו לא
לא יכולה יותר
עדיין תשאלי רב, יכול להיות שאפשר לתלות את זה במשהו.
ובמיוחד אם על טישו לבן
ורק רוצה לאמר לך שזה ממש עוזר ללכת על הפיסקה הכי מקילה שיש כדי לעבור את זה בשלום.
לגבי עכשיו ספיציפית, מה שהסתכלת היה על עד בבדיקה פנימית או על טישו?
כי אם על טישו תוכלי להסתמך על דעות מקלות שטישו לא מקבל טומאה (לא פוסקת לך רק שתדעי שיש דעות שונות בהלכה)
מודה שאני לא עומדת בה ופרשתי. ( מניעה הורמונלית ללא ווסת)
רק לגבי התחושות שלך, זה ממש ממש לא ככה.
ה' מלא אהבה ורחמים ובטח ובטח לא יושב ומחפש אותך.
עצוב לי ממש שככה את מרגישה❤
שנשים מכניסות לעצמן הורמונים לגוף שמשבשות להם את כל האיזון וכוללות הרבה פעמים תופעות לוואי כמו דיכאון חשק נמוך ועצבנות, הכל בשביל לברוח מהמצווה הזו.
אני לא שופטת אותך בכלל, פשוט מבעס אותי שזה המצב.
ממש.
משהו פה נראה לי חסר מהספר.
כל כך הרבה נשים שקשה להן עם המצווה הזו, כל כך הרבה זוגות שלא מבינים למה זה טוב שבועיים שבועיים, ועושים את זה כמו תוכי כי זה ההלכה ועושים גם מה שלא מבינים.
המצוות לא אמורות לגרום לנו לסבל ולתיסכול החוסר הגיון שלהם.
כתוב לא בשמים היא.. אבל המצווה הזו נראת לי לגמרי בשמים.
טוב יצא לי פה בלי שהתכוונתי פריקה.
סליחה
בדקתי הרבה עד שהגעתי למניעה הנוכחית. והיא ב"ה לא משבשת אותי משום בחינה.
כן. מסכימה איתך שמשהו לא מתיישב בנושא הזה. עד שיבוא משיח - צריך להתמודד איכשהוא...
בשביל זה.
רק חבל שבעלי כל כך מתבאס שהמצווה הזאת באה לי לא בטוב. ז''א באה ממש ברע
ואני מנעתי עם הורמונים ובגלל זה זה קורה לי כבר כמה פעמים
סיוט!
מרגישה כזאת גויה לא משנה מה
תראי כמה את מתאמצת בשביל לקיים רצון ה'!
בטוחה שאצל הקב"ה הרבה יותר נחשב כמה זה קשה ומעיק עליך מאשר כמה הידורים וחומרות לקחת בדרך
ממליצה לך ממש ללמוד את הנושא מסודר, אני ממש אוהבת את פניני הלכה (גם אם אתם לא פוסקים כך בפועל הוא מפרט את המהלך העקרוני, בעיני מאוד מעניין ומחכים)
אולי אם תפנימי כמה שאנחנו רחוקים היום מאיסורי דאורייתא משהו אצלך ירגע
וכן- לא להסס לשאול שוב ושוב, ראיתי שכתבת שאת מתקשרת בהודעות זה מצוין רק תפרטי כמה שיותר ואל תחששי לשאול שאלות המשך.
אל תשאירי אצלך ספקות זה ממש מחליש
ולגבי הנושא הזוגי- שווה ממש לפתוח את זה. להבהיר לו שאת צריכה ממנו תמיכה ורק תמיכה ושלא ישליך על עצמו את קיום ההלכה שלך. אני מבינה אותו מאוד אבל חשוב שתלבנו את הנושא ותבינו אחד את השני כי נשמע שנקודות המבט שלכם שונות בנושא הזה
אולי יעזור להתנהל אחרת מבחינה זוגית (לערב את בעלך יותר או פחות) או אפילו להתיעץ יחד עם דמות רבנית שתתאים לכם להרגיע את המתח סביב זה
בהצלחה!!
כשאת לומדת ומכירה את שלל הגישות והדעות זה מאוד נותן רוגע.
וכמובן למצוא דמות הלכתית זמינה לשאלות בצורה שנעימה וקלה לך (במקום לאכול ספקות)
ואם כל כך קשה לך-אז דווקא דמות שתבין גם את הסביבה ותדע גם להקל כשאפשר
גם הלכות שבת מאוד מורכבות ואנחנו לומדים וחיים עם זה הרבה יותר בפשטות
אל תשכחי שמדאורייתא רק ווסת או הרגשה אוסרים
והלכות כתמים הם דרבנן ולכן כל ספק הוא להקל (כמובן להתיעץ, לא באה להנחות אף אחת איך לנהוג בפועל, כי זה לא כפשוטו אבל בהחלט זה מאפשר הרבה מרווח להקל)
וכשאת עושה את ההשתדלות הסבירה שלך, והולכת ע"פ הפסיקה שמנחים אותך - את טהורה.
זה עניין רוחני ולא אובייקטיבי
ואת לא לבד....
תרגישי נורמלית לגמרי
בהצלחה!!
הן לא נכנסות לנו לתחתונים. למקום הכי פרטי ואישי ואינטימי שכל חייינו רגילות שזה שלנו בלבד.
עם כל האיסורים והמצוות שיש לנו בתורה.. גמני מאלה שחושבות שזו המצווה הכי קשה שיש.
וכן. אני מרגישה מסירות נפש כל חודש מחדש. כפשוטו.
לא נפש של לחיות או למות אלא מבחינה נפשית כפשוטה.
מנסה לחשוב מה שיותר שכגודל הקושי והעבודה כך גודל השכר שם למעלה.
ולפותחת.. ליבי איתך ועם כל נשות ישראל❤️
ושזה חלק מהעניין שמקשה עלינו מאוד
דיברתי על הלחץ שיש סביבן (גם אצלי! חלילה לא שופטת. גם אני צריכה לעבוד בנושא)- כן מספיק טוב לא מספיק טוב.
לא מכירה הרבה שמסיימות להכין סלט בשבת ומתחילות להריץ סרטים אולי בטעות עברנו על איזה איסור. משתדלים , מתרגלים וסומכים על עצמנו
אחרי טבילה או בדיקה יש הרבה שנשארות עם המתח הזה וצריך לעקור אותו 
כמו תמיד אני ממליצה על התכנים של ליאון קנדיל לגבי המשמעות של המחזור החודשי.
מצרפת קישור לשיעור האחרון שלה:
המחזוריות הנשית ועבודת ה'- הילכו יחדיו:
הרשמה לשיעור המחזוריות הנשית ועבודת ה
(אני לא יודעת האם הוא עדיין זמין או שהיא הורידה אותו.. - אם הוא לא זמין תפני אלי בפרטי ואתן לך את המייל שלה או המספר טלפון שלה - אולי היא יכולה לתת לך בפרטי.)
(בלי קשר להמלצה הקודמת..)
אני ממש מצטרפת ל@מיקי מאוס שלימוד מסודר של הנושא - אבל לדעתי לא רק הלכתי אלא גם מחשבתי יכול ממש לעזור גם עם הגבולות ההלכתיים המדוייקים בלי ספקות מיותרים וגם להרגיש טוב עם העצמי.
אם אמשיך את הדוגמאות של שבת -
אם שבת היתה בשבילך רק איסורי בורר וטוחן ומוקצה - היית לחוצה וסובלת כל השבוע רק מהמחשבה ששבת מתקרבת..
אבל מכיוון ששבת בשבילך היא כנראה גם ואולי קודם כל האור והאווירה והשירים והעונג והנחת והמשפחתיות והקדושה - זה שם את האיסורים וההגבלות בפרופורציה..
בהלכות טהרה אין הגיון, לפחות אני לא רואה אותו, אותי זה רק מאתגר ומרחיק מבעלי ורק הורס דברים שבנינו בזוגיות
זה בדיוק חוקים ומשפטים-
אנחנו מקיימים למרות שלא מבינים את הטעם.
יש הרבה,
דוגמאות שעולה לי כרגע-
אסור לכבות אור בחדר שישנים בו - זה בכלל לא מאמץ, ואם רק יהיה חושך ישנו בחדר לילה שלם!
אסור למרוח משחה שתרגיע כאב...
אסור לסחוב ספסל על רצפה לא מרוצפת,אפילו שזה למרחק קטן ומותר לסחוב למרחק גדול ספסל על רצפה מרוצפת אפילו שיזיעו כהוגן
אני לא ממש יודעת איך לנסח את מה שהיא אומרת, וגם חמדתי אצלה ממש מזמן.
לדעתי @בארץ אהבתי תדע לנסח הרבה יותר טוב ממני..
כמה זמן את אחרי חתונה?
מתכוננת לעגבניות
אבל האמת שגם אני בהתחלה הייתי נכנסת לסרטים בכל שטות
בשבעה נקיים הייתי הולכת לשירותים כל כמה דקות כדי לנגב בנייר טואלט שאם יהיה משהו לא יגיע לתחתונים... הרגשתי ממש שזה לוקח אותי והחלטתי על דעת עצמי שלא עוד!
אני עושה מינימום בדיקות אפשרי
אם נוח לי לבדוק בבוקר כי אחר הך מלחיץ אותי לשכוח אז זה מה שאני עושה ולא חולמת לבדוק שוב בערב
על מוך דחוק אין מה לדבר
לובשת צבעוני גם בשבעה נקיים
אם אני מצליחה משתדלת לשים תחתונית לבנה אבל אם זה כבר עושה לי פצעים אז גם זה לא
מתארגנת למקווה בצורה הכי מינימלית
אומרת לעצמי שאני לא מקפידה על כלום
זה שאני הולכת זה כבר הקרבה גדולה
וזהו זה
מזכירה לעצמי ו"חי בהם"!!! השם רוצה שאני אחיה
מעודדת אותך למצוא את הגישה ההלכתית הכי מקילה שאת יכולה ולעזור לעצמך
ובעיקר, את לא לבד!!!
נשואה כארבע שנים
עושה כבר כל מה שאת אומרת
תודה רבה על העידוד
שלחתי לפנות בוקר הודעה לרב זכריה ואמר שזה בסדר
לא יודעת בממה תלה ולא יודעת מה אני חושבת על זה ועליו ועל הגישה ואהערף
בינתיים בונה על משהו שרב ממכון פועה אמר לי פעם ומקווה ומתפללת שאני בסדר ושלזה הוא התכוון למרות מיליון סימני השאלה שצועקים לי בערך כמו סימן קריאה שאני לא בסדר בכלל ושאולי זה מחזור חלש יותר (למרות ששוב, לא אמורה תיאורטית לקבל עכשיו)
מרגישה בנוח איתך
ושולחת גם לך חיבוק ענק על התקופה הזאת
זה ישתפר עם השנים וככל שתמשיכי לומר לעצמך את הדברים האלו
דמייני לעצמך שהילד שלך כיבה אור בטעות בשבת והוא בא אלייך בלחץ
מה תעני לו?
מן הסתם משהו כמו אל תדאג זה בטעות השם לא כועס עליך, העיקר שאתה משתדל
זה בדיוק המילים בתגידי גם לעצמך
כמו שזה נכון לגבי אם חתכת אץ הטישו בשבת, זה נכון גם לגבי טהרה
שוב ושוב
עד שזה יתיישב על הלב
ומקווה שגם לא בשוגג
למרות שחוששת שיותר סיכוי שכן משלא
ברגע שהעברת את השאלה לגורם הלכתי - הפסיקה והאחריות עליה היא שלו, כל עוד ענית על השאלות בכנות.
את לא פושעת בכלל.
שאלת רב והתיר לך.
את בסדר גמור. חיבוק
אבל הלכת קצת רחוק...
אם שאלת רב והתירו לך אז סבבה... אבל זה צריך להיות עם שאלת רב
ולהחליט לקיים את ההלכה בדיעבד
זו בחירה של האישה
כמו כל בחירה אחרת בעניין של קיום מצווה
כל עוד הטבילה כשרה והאישה טהורה - הכל בסדר
בטח ובטח במקרים כאלה, שיש קושי גדול
אבל מה שמקקה כתבה הוא לגמרי כשר
היא לא מקפידה על כלום - אין חציצה מדין תורה. מדברי חכמים זה גם לא בטוח מעכב
מוך דחוק היא לא בדיקה מעכבת
ושבעה נקיים עם תחתון צבעוני הגר"ע יוסף מתיר לכתחילה (אם כי כותב שראוי להחמיר ב3 ימים ראשונים)
צריך לדעת לאיזה ספר ללכת. לפעמים צריך יותר מאחד
תודה המקורית
כל מה שכתבתי בדיעבד לא מעכב
מי שמצליחה להיות לכתחילה בשמחה אשרייה
מי שנשארת בכוח עם דרכי טהרה וזה מכבה לה את שמחת החיים ןשמחת הזוגיות, אז בעיני יש פה החמצה של מהות המצווה
מי שרוצה שתשאל רב....
בדיעבד זה משהו שניתן לסמוך עליו רק כשכבר נעשה (נגיד התבשיל כבר בושל ככה, או לענייננו - האישה כבר טבלה או כבר נמצאת באמצע הספירה)
אתן מציינות טווח של דעות, זה לא בדיעבד, זה פשוט ללכת לפי דעות מקלות ולהיצמד לעיקר הדין הבסיסי.
אלה פסיקות שהרבה פעמים נפסקות לאישה לכתחילה כשיש מצבים בעייתיים מכל מיני סיבות
(מסכימה מאוד עם התוכן, ומסכימה שזה מצב שראוי להקל בכל מקום שאפשר
פשוט לא נכון לקרוא לזה בדיעבד )
ותמיד רצוי להתיעץ אישית עם רב או יועצת הלכה , ובמיוחד שיש ב"ה זמינות מדהימה של דמויות רגישות ונעימות, למרות שאני לגמרי מאמינה בלמידה עצמית וכל מה שנכתב בספר- אפשר לקחת. ויש מי שממש קשה לה לשאול וזה בסדר
אבל כשיש ליווי זה מאוד מרגיע ועוזר גם לא לטעות בהבנה או בניתוח של הדברים וגם להינצל מן הספק שאוכל ומעיק
המינוח שלך באמת יותר נכון
תודה
הייתי גם מתקשרת לנשמת עם שאלות כל הזמן
ועם הזמן למדתי
למדתי כבר מה רוב התשובות
למדתי שלאוב לשאול מכווץ לי את הבטן ואני מעדיפה לפתוח ספר
יש לנו מגוון ספרי הלכה בתחום זה ובעלי יודע לאיזה ספר לגשת באיזו שאלה. ותאמיני לי המגוון רחב ביותר. זה לא רק דרכי טהרה כמו שמדריך החתנים ניסה לומר לו בזמנו (ואץ דעתי על הדרכת חתנים וכלות במגזר היותר תורני אשמור לשרשור אחר)
אם יהיה משהו יוצא דופן אני אתקשר... אבל לרוב אין משהן כזה. ואם כן אז או לנשמת או לרבנית אישה פוסקת מראות שגרה לידי
ואין לי בדל נקיפת מצפון ובדל צורך ברב פיזי אנושי נוכח בחיים שלי
סליחה שיצא לי קצת בחריפות. זה לא נגדך אישית אלא נגד הגישה
ומקווה שהם יהיו לך נכונים ומתאימים.
את כמובן יכולה לקחת רק מה שמתאים לך…
קודם כל, אני רוצה להגיד לך שאני ממש ממש מעריכה אותך על זה שאת ממשיכה לשמור את המצווה הזו למרות הקושי הגדול שזה גורם לך.
ויש לך זכויות גדולות על העניין הזה.
ברור שכולנו רוצים שואפים לקיים את המצוות מתוך חיבור, והרגשה פנימית שזה מתאים לנו ונכון לנו.
וזה באמת מה שעתיד לקרות בגאולה, בעז"ה בקרוב...
אבל בינתיים, כשאנחנו נמצאים במצב של הסתר וריחוק מהקב"ה, ואנחנו לא מרגישים ולא רואים את אור הנשמה והעולמות הרוחניים, אז יכולות להיות מצוות שבאמת קשות לנו ואנחנו באמת מתקשים בקיום שלהם.
והבחירה שלך לקיים את המצווה הזו למרות הקושי הגדול, ולחזור על זה שוב ושוב כל חודש, זו גבורה גדולה. וזו ממש המלכת ה' דווקא מתוך עומק עולם החומר וההסתר.
אני מעתיקה לך קטע של הרמח"ל על העניין הזה, שלדעתי הוא ממש מחזק. יש עוד הרבה, אבל זה קטע ששמרתי לעצמי -
"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאַר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."
(מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)
לגבי מה שכתבת על הקושי עם המצווה עצמה, אני לא אפרט עכשיו, למרות שיש לי הרבה מה לכתוב. אני לא יודעת אם את במקום שרוצה לשמוע.
בדיוק כתבתי משהו על שלושת השבועות, שמתייחס לעומק של מצוות הטהרה, ולקשר שלה עם גאולת עמ"י. אם זה כיוון שמדבר אלייך, את יכולה לקרוא, הנה הקישור -
על שלושת השבועות, והחיבור שלנו כנשים לחורבן - הריון ולידה
בכיוון הזה כתבתי עוד דברים בפורום בעבר (עם הרחבות לכמה כיוונים, כל פעם לפי הקשר השרשור).
ועכשיו אני לומדת בקורס של ליאון קנדיל דברים חדשים שלא יצא לי לשתף בפורום.
בגדול היא מרחיבה יותר על העבודה האישית (והזוגית) שהמחזור החודשי מכוון אותנו לעשות כל חודש, שממש מתחברת מצד אחד לתהליכים הנפשיים שהשינויים ההורמונליים מכוונים אותנו לעבור, ומצד שני לתיקון שאנחנו צריכות לעשות על חטא אדם הראשון.
אם את רוצה לשמוע יותר על משהו מהדברים שהזכרתי, אני אשמח לפרט.
ואם לא מתאים לך עכשיו, זה גם בסדר גמור.
חיבוק גדול על הקושי שאת עוברת, ובאמת מעריכה מאוד מאוד את המאמץ שלך למרות הקושי❤️❤️❤️
כמו שכתבו, אם יש לך אפשרות ללכת לפי דעות מקילות, זה עוזר מאד.
מה שהכי עזר לי (גם סביב עניין המקווה)- לקחתי הדרכה פרטית בזום עם יועצת הלכה מקסימה. פיניתי שעה לפגישה בזום איתה וסיכמתי על דף באופן מתומצת את ההלכות סביב טהרה ומקווה.
אם הולכים לפי ההלכות המקילות (היא גם מסבירה על מה יש דיעה לכאן לכאן ועל מה אין בכלל מחלוקת) תראי שממש ברוב המקרים שקורים לך לא תצטרכי לחשוש ותדעי שאת בסדר.
ועוד בונוס גדול- אם בכל זאת יש לך חשש לגבי משהו את יכולה לשלוח לה בוואטסאפ והיא תרגיע אותך (או שתגיד שצריך לבדוק עוד... אבל ברוב המקרים כנראה תרגיע).
אם תרצי את יכולה לפנות אלי בפרטי ואשלח לך את המספר שלה.
מקווה שטוב יחסית
אבל השאלה היא טכנית
עם רפידות? אולי בלי חזיה?
איך אתן מנהלות את הנזילות וכו
כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:
בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות
לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי
עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי
ממש שלא אוהבת עם
מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך
הכי אוהבת טישרט
לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.
הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.
ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.
בלי ברזלים
ועם רפידות
אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי
מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.
וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.
בקלות נהיה לי דלקות...
טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...
תודה לכולן!
אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.
אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.
אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.
לא מפריע לי לישון עם חזייה.
אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.
וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.
אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.
כשמתאזן מפסיקה עם החזייה
שבוע טוב!
בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי
אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'
לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.
עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.
מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.
אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים..
בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה
נתתי בגדי הנקה והריון לחברות
מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת
ומשהו קרה
יותר שכל פחות בלב
הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד
הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.
ואכן אני בתחילתו של הריון
ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית
ויהיה בסדר
גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל
כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.
יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?
לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו
ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו' הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.
לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…
ורלוונטי לי לענות לו.
מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות
נכון שאין לך 10 שנים ללדת
אבל גם 5 שנים זה לא קצת
תחכי עוד קצת
הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..
בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים
זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.
וכמובן יותר חדש ממומים לעובר
לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים
לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה
ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.
תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...
הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.
אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.
כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.
לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון
אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..
לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..
לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....
אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*
כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "
מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?
בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.
עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.
אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...
אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.
כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.
בהצלחה רבה!
למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?
אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו
או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.
יש כל מיני -דינמיקות זוגיות
יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....
וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג
ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..
מבין אלה...
1.מה מדבר אליכן ברעיון?
2. מה המציאות שלכן בפועל?
3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..
מה עושים אז? איך מרגישים? איך נפגשים?
וסתם הגיגים בנושא
קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה
לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..
נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין
אבל
לא תמיד רואה שזה המצב
סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..
אשמח לתובנות
החלטנו לגמול
והיא לא עשתה קקי מיום שישי
והיום יצאנו לסידורים איתה והיא מהבוקר לא עשתה פיפי
לא מסכימה גם לעשות בטיטול
אמרתי לה שעד הבית היא צריכה להיות עם טיטול
אבל מה עושים?
אפשר אמבטיה ארוכה, משחקים עם מים. אצלי תמיד עשו פיפי ברגע שעזרו לי לשטוף כלים.
לגבי זה שלא עשתה קקי, אפשר נורמלקס. לשבת מיד האוכל (למשל בערב) בשירותים למשך 5 דקות, גם אם לא עושה. לתת לה לנשוף בועות סבון בזמן שהיא יושבת.
לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך. נשמע שהיא שולטת בהתאפקות ורק צריכה ללמוד לשחרר.
אפשר גם שלוקים. ככל שתשתה יותר ככה היא יותר תצטרך לשירותים, וגם אם לא תעשה בשירותים לפחות היא תפספס וככה תלמד את ההרגשה.
לגבי קקי הייתי מחכה, נשמע לי סביר, אם את מרגישה שזה כבר מוגזם אפשר לנסות נר גליצרול.
גם הבת שלי הייתה ככה מתאפקת, ואני חושבת שזו הייתה הגמילה שלקחתי הכי קשה, אז שולחת לך הרבה כוחות😅
בעיקרון זה לא נורא לקקי, אבל היא בדכ עושה 3-4 פעמים ביום, אז נראלי כן משמעותי
וזה שהיא פיספה/ עשתה אתמול זה מצויין! זה מרגיש לי שהיא קולטת את עניין הגמילה מצויין
אפשר להציע לה טיטול בשביל קקי, או לחלופין שמעתי פעם לשים את הטיטול איכשהו מתחת לישבנון כדי שירגיש להם מוכר יותר.. והכי גרוע אפשר נר. שיהיה המון בהצלחה 🙏
אולי מפה תבוא הישועה?
מחפשת רופאת נשים נעימה להוצאת התקן באזור שומרון/ מרכז אפשר גם בנימין ירושלים , שיש לה תורים או שמתפנים לפעמים תורים ואפשר להיכנס מהיום להיום.
תודה
בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...
הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום
ובשעה טובה!
לא מכירה..
מישהי יכולה להסביר לי מה קורה בלבנון??? לא הבנתי יש הפסקת אש ומתים לנו כבר המון חיילים שלנו למה?! כאילו מה קורה פה?
איך מתים יותר כל כך הרבה עוד יותר מהמלחמה בכמויות?!
מישהי יכולה להסביר לי עניינית אובייקטיבית אם היא מבינה מה קורה פה כאילו תכלס? שאני אבין? כי מודה שאני לאאא מבינההה 😥
טאטא תרחם
מעבר לקו מסויים.
בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.
כל הזמן פועלים להשמדת איומים.
במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.
צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.
גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.
ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.
בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.
הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,
וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.
מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.
לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.
בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.
עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.
טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.
היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"
הם מצרים וטורקיה.
וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.
התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.
בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.
אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.
לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.
עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)
עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.
לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,
מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה
ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.
אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.
נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.
יש לזה יתרונות וחסרונות.
אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.
חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם
למה מתים חיילים
כי זה מלחמה וזה נורא
וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.
אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול
כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.
לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו
יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה
למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים
אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.
בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'
ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל
לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...
אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).
למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?
יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.
מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.
אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי
אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר
ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...
לא הייתי קונה בגיל הזה
בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...
לא בשביל לרזות, שזה בונוס נחמד, אלא בשביל הבריאות.
כרגע ב"ה בריאה אבל כבר נושקת לגיל 40, עם 20 קילו עודפים, אמא שתאריך ימים בטוב, עם סוכרת מאזור הגיל הזה, עם סיבוכים נספחים, ואני רואה אותה וכל כך רוצה לשמור על עצמי ולדאוג לעצמי ולא מצליחה.
התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.
אני מפחדת למצוא את עצמי חולה ולהלקות את עצמי שלא סגרתי את הפה.
אז נגיד שהייתן צריכות לעשות תהליך כזה, מה הייתן עושות?
תוכנית ליווי אישית או קבוצתית?
דיאטנית מהקוםה?
זריקות לא רלבנטי בשבילי
איזה עוד דרכים קיימות, אני צריכה לפתור את העניין מהשורש, חייבת לעשות שינוי. ממש מפחדת שלא אסלח לעצמי אם אהפוך לחולה.
אבל לקחת פסק זמן ממירוץ החיים ולנתח מאיפה בכלל התחיל המשקל לעלות מה היה סביב התקופה הזו
עם איזה אתגרים רגשיים התמודדת, עומסים-עבודה, משפחה, מערכות יחסים שלא עשו לך טוב
ותתחילי משם לעבוד עם טיפול רגשי שאליו את מתחברת
לגבי הבריאות ת'כלס כן זה גם דרך והיא מושפעת מאוד מהרגשי אבל גם פה צריך לעבוד אני ממליצה על בריאות טבעית שמבררת את שורשי הבעיות ונותנים לך הנחיות בהתאם ליכולות שלך
