פחות ברור לי שמה שהוא רוצה מאיתנו הוא שנשמור כשרות, שבת, תפילות, ציצית ותפילין וכו'
אשמח לתשובות
פחות ברור לי שמה שהוא רוצה מאיתנו הוא שנשמור כשרות, שבת, תפילות, ציצית ותפילין וכו'
אשמח לתשובות
טוב, אני לא אלוקים וגם לא צדיקה אבל יכולה לענות מהנקודת מבט שלי
לענ''ד הוא עשה את כל המצוות כדי שיהיו כמו חוט שמקשר אליו.
זה לא שהוא ברא אותנו כדי שנשמור שבת, אלא הוא ברא אותנו כדי שנעשה את התפקיד שלנו בעולם אבל מתוך חיבור אליו. ובשביל החיבור הזה יש את המצוות שמקשרות אותנו אליו ועוזרות לנו להרגיש אותו איתנו.
כמו שאמרת במילים אחרות - אין לנו מה לתרום לקב"ה. הוא בסדר גם בלעדנו.
השאלה מה אנחנו רוצים מעצמנו.. מה אנחנו מספרים לעצמנו ביחס לשאלות - למה באנו לעולם הזה? מה התפקיד שלנו פה? אלו נראה השאלות שתחילות לברר את העולם האמוני. כ
כמו שאמרו חז"ל במדרש בראשית רבה
"וכי מה איכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות" (כמו צירוף של זהב וכסף - להוציא את הפסולת מהטוב)
מה שכן, כל זה אחרי חטא אדם הראשון - בשבילו היה מספיק רק תיקון קטן והעולם היה בא על תיקונו
אחרי הקלקול יש יותר מה לתקן ולכן יש הרבה מצוות שמתקנות בכל מיני תחומים
בס"ד
1. מה ה' רוצה ?
2. מה משמעות המצוות השונות?
1. הרבה כבר כתבו לפני ובתורה משה רבינו אומר "avid;font-size:18px;">וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ."
בקיצור צריך ליראה ולאהוב את ה' לדבוק בו להתקשר אליו, להבין שהוא ברא אותנו ולרצות להתקרב אליו..ראיתי מתישהו סרטון שמסביר את זה יפה יחסית,בסוג של משל שנגיד יש לך חוות נמלים, אתה מאכיל אותם וכו' תחשוב שאם פתאום נמלה אחת הייתה מרימה ראש והייתה אומרת לך תודה, איך היית מרגיש, {המשל הזה דומה מאד למה שה' עשה ליונה עם הקיקיון" } כלומר אם ברור לך הרגשת הכרת הטוב של בן כלפי אבא, של מי שמקבל כלפי מי שנותן, למה שתחושת הכרת הטוב לא תהיה גם כלפי ה' שנתן לנו את כל העולם וכל החיים? וכן זה באמת לא דבר קטן כי אנחנו לא תמיד מבינים שהכל טוב כמו שילד קטן לפעמים בוכה שאבא לא נותן לו סוכריות כל היום ואומר לו שצריך גם לעשות שיעורים משימות.. ויש דברים שאנחנו לא מבינים אבל צריך להזכיר לעצמנו את עבודת היראה והאהבה את העובדה שאנחנו בנים של ה', וצריכים להיות פשוט קשורים עליו להכיר תודה, לדעת לא רק בשכל שה' ברא את העולם, אלא לדעת "וידע האדם.." להרגיש ולדעת גם בלב.
2. המצוות עצמם, ישנם הרבה פירושים והסברים, וכמו למשל ספר החינוך שמנסה להביא וכותב "מטעמי המצוות" וצריך ענווה ולזכור שבאמת כנראה רק נגיד חלק "מטעמי המצוות"
הטעם הבסיסי שכבר ציינו לפני בכל מצווה לשון צוותא צוות יחד כלומר לעזור לי להיות קשור לה', מעבר לכך לכל מצווה עוד טעמים רבים, והרבה שיעורים ומחקרים..
אני בשבועות האחרונים שמעתי מספר שיחות ומחשבות שדרך הפסוקים מנסי לגלות מהטעמים של המצוות{כשרות, ציצת, שבת..} ואני ממליץ{אם כי זה באנגלית מה שראיתי, אבל לראות את המסרים מתוך הפסוקים של התורה הופך את זה להרבה יותר משמעותי..
אם זאת פטור בלא כלום אי אפשר אז אכתוב בקצרה מהמסרים שלמדתי מהם:
1.שבת - מעין עולם הבא- דיברו על מקור שלום עליכם ומשמעותו ביחס לשבת - על כך שזה מעין החלפת התורן כם המלאכים, שהמאלכים צוו לשמור על גן העדן, ובשבת יש צד של עולם הבא מקדש בזמן{גם על כך שיעור} שמאפשר לנו לחזור למצב הדומה לגן עדן, בו הכל מוכן, אין צורך במלאכה, יש פה כניסה מחודשת ואולי לכן נפרדים גם מהמלאכים כל כך מהר..
2.כשרות - הבנת מקור האוכל מה'- אכילת בשר באופן כללי לזכור שזה יצור חיי, לכן שוחטים, מכסים את הדם{"הדם הוא הנפש"} מבינים שזה יצור חיי קודם כל, -בשר וחלב- אינם סתם מצרכים "לא תבשל גדי בחלב אמו" החלב הוא מהות האימהות, שוב תזכור כן אתה יכול להשתמש בחלב, ואפילו לאכול בשר אך תזכור שגם הם בריות של ה', שגם הם היו יצור חיי ולכן תפריד תזכור שזה לא סתם עוד מרכיבים שמצאת..{חיות טמאות וטהרות- עצם מסוג הטהרה מקשר למשהו טהור נקי זך שאפשר לראות את המקור וההנהגת ה'..
ננסה להסביר בהקשר לסימנים בבהמה -1.מעלה גרה, 2.ומפריס פרסה - 1. צמחונית אוכלת עשב 2. לא רק אוכלת אלא גם בורחת מטורף נטרף, הפרסה מאפשרת לבהמהות האלה לברוח יותר מהציד וממההקשר "לרצח"
בדג - סנפיר וקשקשת - סנפיר לברוח מדגים אחרים, קשקשת סוג של שריון{שוב על המשחק שסוג של הם פחות בתוך המאבק הזה של לאכול אחד את השני..
וכו'{שוב זה רק מטעמי המצווה, ואולי גם בגדר הצעה, אך זה בעיני רעיון יפה..}
3. ציצת - להזכיר לנו שאנחנו מלאכים, - הר"ן כותב שזבה חותם של מלך - וגם בפסוקים ארבע כנפות - כמו ארבע כנפיים למאלכים, גדילים- לשון לגדול כמו בצמח..המיקום לאחר חטא המרגלים שראו את עצמם כחגבים, והתורה באה ואומרות אינכם חגבים, אינכם קטנים, אל תראו את עצמכם כקטנים אלא תראו את היכולות שלכם לעוף ולגדול.
וכמובן לכל דבר כזה ניתן להרחיב..מוסיף קישור לסרטון הראשון של הפדקאסט כשהם התחילו לעשות סרטונים להסביר את המצוות השונות- תחפש בתוך היוטיוב עצמו תוכל למצו את הפלייסט בערוץ- יש להם גם עוד הרבה רעיונות יפים גם לפרשות השבוע וחגים.. אישית מאד ממליץ אם כי שוב זה באנגלית אז צריך קצת שפה..
וכמובן אם יש עוד שאלות יותר מסיומות על מצווה שאת ה רוצה מנסה ללמוד ננסה לענות.
לעשות כדי להידבק בבורא וכל אחד אומר משהו אחר.
לא חסר דתות בזה העולם.
כל השאר (חוץ מהאיסלם שמאמינים באלוהים בעצמו) הם עובדי אלילים גם הנצרות שעשו מישו אלוהים.
בכל אופן, מה זה משנה כמה יש? היה מעמד הר סיני שבו הקב"ה גילה את דעתו מה הוא רוצה
כל השאר יכולים לטעון על מה הם מתבססים?
אתה מתכוון שיש הרבה דתות בעמים שונים או שאצל היהודים?
כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?
כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה'
אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות!
יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה' שאין אדם שיכול להגיד שהוא לא יכול לעשות מצוות
נניח יש אדם שלא מתחבר ללימוד של משו מסויים הוא יכול ללמוד עוד מליון דברים. ואם הוא לא מצליח ללמוד בכלל, הוא יכול לעזור לנזקקים או לבקר חולים, לעשות כיבוד הורים וכל דבר אחר שיש
ואפילו 'סתם' לעשות טוב בעולם. להיות אדם טוב ונעים
כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?
כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה' -נכון
אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות! - לא נכון, המצוות אין אפשרות בחירה כי זה קיום התורה ממש.
אולי מה שאת מתכוונת זה שיש פסיקות שונות בהלכה וזה כבר סיפור אחר.
אבל בשום מצב אין 70 פנים למצוות. יש תורה אחת ומסתעפות ממנה הרבה מצוות שמי שמנחים אותנו איך לקיים אותם זה חז"ל.
יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה'-
אבל אם הבנתי אותך נכון זה תלוי ההשקפה (חסידות/ ליטאים/ דתי לאומי וכו' )
יש אופציה אחת לעבוד את ה' - קיום תורה ומצוות
איך לחזק את האמונה בהקדם והתועלת מהמצוות? זה כבר קשור להשקפה.
זה נכון מאד
אני מתכוונת למצוות של מעבר לשמירת שבת כשרות וכזה..
יותר לצדקה, ביקור חולים וכו'.. שזה דברים שאנחנו לא מחוייבים בהם אבל זאת מצווה גדולה לעשות אותם
כי יש מצוות צדקה
יש מצוות השבת אבידה
יש מצוות ביקור חולים (חזל לומדים את זה מאברהם אבינו שהמלאכים באו לבקרו)
נכון שלא מחוייבים בהם כל הזמן
זה בהחלט מצוות "בונוס"
אבל זה בפירוש לא נראה לי מנהג או משהו נתון לפרשנות...
בס"ד
מי אמר שהיהודות היא אמת?
והתשובה הכי בסיסית ומפורסמת היא מעמד הר סיני ויציאת מצרים שאם תסתכל בדתות אחרות הם התחילו מאדם אחד או קבוצה קטנה והסיבה הפשוטה כי אם אני שמעתי את אלוקים לבד לך תוכיח שאני משקר, לעומת שעם שלם ישקר שזה פחות סביר{וכן יש ממצאים אכירולוגים פיזים שמעידים על התקופה של יציאת מצרים ומעמד הר סיני.
**הערה ביחס למגוון הרחב בעם ישראל וכן לכל מיני שאלות, א' חלק מעניין הבחירה הוא שיתכן ויש גם שאלות ודברים שנכונים לשעתם והבחירה גם מחייבת גמישות כעניין נדרים שהופיעו בפרשה{ראיתי דרשה על זה בספר של חבר בשבת..}
יש המון דתות וכל אחת אומרת שמה שאלוקים רוצה זה אחר.
בכוונה הדגשתי "דתות" ולא זרמים.
ולשפוט כל דת לפי עניינה. ממש הזכרת לי את ספר הכוזרי. הוא פונה אל היהודים אחרונים בגלל שפלותם באותה תקופה אבל אולי לנו יש סיבה לבדוק את היהדות לראשונה משאר הדתות כי אותה אנחנו כבר מכירים והיא לא נשמעת לי גם פחותה מהדתות האחרות.
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות
קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.
אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?
לצערי...
יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...
היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.
ולא, זה לא שלא טוב שם.
אני מאד מאד אוהבת להיות שם.
רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.
אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...
עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.
במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.
בהתכתבות (שאמורה להיות) מקצועית בין בנים ובנות?
עד כמה נחמדים צריכים להיות? אם בכלל? יש מקום לקצר כדי להפחית אינטראקציה או שהעניין הוא הצורה שבה מתכתבים?
ומה עושים כשהעבודה ביחד הופכת לאינטנסיבית יום יומית?
פנים אל פנים הגבולות ברורים אבל איכשהו בווטסאפ הכל מטושטש.
התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...
אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,
לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.
כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.
(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)
"אם לא מערבים רגשות בכלל"
בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.
ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.
השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?
כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"
יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין
אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא?
בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...
את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.
"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"
זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.
אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.
אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.
ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.
אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.
לשמור על מרחק מסויים
זה לא סתם כי בא לה
אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)
לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית
אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים
בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת
הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר
אם כוונת הקשר מקצועית
היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית
קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...
מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם
אולי יש אנשים חסרי מודעות
שלא שמים לב למה שהם עושים
(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים
מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי
זה אף פעם לא הלך למקום אחר
לא מצידי
ולא מהצד השני)
מצרף פסק שנכתב על ידי הרב ירון אליה בעניין תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
ההלכה בקצרה
גילוח - מי שמגלח זקנו בקביעות מותר לו להתגלח בערב שבת זו של ר"ח אייר.
תספורת - בתספורת הראש נכון להחמיר. למעט מי שרגיל להסתפר כל שבוע וכעת נראה פרוע או מצטער. וטוב לחוש לדברי הסוד ולהמנע בכל אופן מתספורת הראש עד שבועות.
טעמי ההיתר בקצרה:
לדך מקורת מפורט עם הסבר לפסק ראה באתר: תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
וכן מצורף קובץ PDF עם המקורות וההסבר 20260415130158.pdf
כל טוב.
מועדים לשמחה!
ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם
מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם. (יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).
תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו).
תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)
שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות.
ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.
נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).
נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).
אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).
הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).
תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה.
שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).
ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).
שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).
ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).
לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב).
שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).
נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.
בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.
חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)
בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.
פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').
ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר
בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.
אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).
חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).
קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).
ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).
חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.
מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).
תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).
שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה)
שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).
איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)
מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם
מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.
חבר, אבא,מלך.
אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.
תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...
אך זה שאני מתפלל אליו.
בלו"ז שלכם?
מה זה אומר בפועל?
ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב
אני לא על זה בכלל לצערי
אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים
אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב
הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..
תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה
נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.
שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.
שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.
ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.
אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.
שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.
תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!
🤭