שהוא מקום נחמד לברר (בעיניי מהמם)

70 השאלות הקשות ביהדות - 70 השאלות הקשות ביהדות

טוב, אני לא אלוקים וגם לא צדיקה אבל יכולה לענות מהנקודת מבט שלי

לענ''ד הוא עשה את כל המצוות כדי שיהיו כמו חוט שמקשר אליו.

זה לא שהוא ברא אותנו כדי שנשמור שבת, אלא הוא ברא אותנו כדי שנעשה את התפקיד שלנו בעולם אבל מתוך חיבור אליו. ובשביל החיבור הזה יש את המצוות שמקשרות אותנו אליו ועוזרות לנו להרגיש אותו איתנו.

כמו שאמרת במילים אחרות - אין לנו מה לתרום לקב"ה. הוא בסדר גם בלעדנו.

השאלה מה אנחנו רוצים מעצמנו.. מה אנחנו מספרים לעצמנו ביחס לשאלות - למה באנו לעולם הזה? מה התפקיד שלנו פה? אלו נראה השאלות שתחילות לברר את העולם האמוני. כ

כמו שאמרו חז"ל במדרש בראשית רבה

"וכי מה איכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות"  (כמו צירוף של זהב וכסף - להוציא את הפסולת מהטוב)

מה שכן, כל זה אחרי חטא אדם הראשון - בשבילו היה מספיק רק תיקון קטן והעולם היה בא על תיקונו

אחרי הקלקול יש יותר מה לתקן ולכן יש הרבה מצוות שמתקנות בכל מיני תחומים

בס"ד

1. מה ה' רוצה ?

2. מה משמעות המצוות השונות?

1. הרבה כבר כתבו לפני ובתורה משה רבינו אומר "avid;font-size:18px;">וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ." 

בקיצור צריך ליראה ולאהוב את ה' לדבוק בו להתקשר אליו, להבין שהוא ברא אותנו ולרצות להתקרב אליו..ראיתי מתישהו סרטון שמסביר את זה יפה יחסית,בסוג של משל שנגיד יש לך חוות נמלים, אתה מאכיל אותם וכו' תחשוב שאם פתאום נמלה אחת הייתה מרימה ראש והייתה אומרת לך תודה, איך היית מרגיש, {המשל הזה דומה מאד למה שה' עשה ליונה עם הקיקיון" } כלומר אם ברור לך הרגשת הכרת הטוב של בן כלפי אבא, של מי שמקבל כלפי מי שנותן, למה שתחושת הכרת הטוב לא תהיה גם כלפי ה' שנתן לנו את כל העולם וכל החיים? וכן זה באמת לא דבר קטן כי אנחנו לא תמיד מבינים שהכל טוב כמו שילד קטן לפעמים בוכה שאבא לא נותן לו סוכריות כל היום ואומר לו שצריך גם לעשות שיעורים משימות.. ויש דברים שאנחנו לא מבינים אבל צריך להזכיר לעצמנו את עבודת היראה והאהבה את העובדה שאנחנו בנים של ה', וצריכים להיות פשוט קשורים עליו להכיר תודה, לדעת לא רק בשכל שה' ברא את העולם, אלא לדעת "וידע האדם.." להרגיש ולדעת גם בלב.

2. המצוות עצמם, ישנם הרבה פירושים והסברים, וכמו למשל ספר החינוך שמנסה להביא וכותב "מטעמי המצוות" וצריך ענווה ולזכור שבאמת כנראה רק נגיד חלק "מטעמי המצוות"

הטעם הבסיסי שכבר ציינו לפני בכל מצווה לשון צוותא צוות יחד כלומר לעזור לי להיות קשור לה', מעבר לכך לכל מצווה עוד טעמים רבים, והרבה שיעורים ומחקרים..

אני בשבועות האחרונים שמעתי מספר שיחות ומחשבות שדרך הפסוקים מנסי לגלות מהטעמים של המצוות{כשרות, ציצת, שבת..} ואני ממליץ{אם כי זה באנגלית מה שראיתי, אבל לראות את המסרים מתוך הפסוקים של התורה הופך את זה להרבה יותר משמעותי..

אם זאת פטור בלא כלום אי אפשר אז אכתוב בקצרה מהמסרים שלמדתי מהם:

1.שבת - מעין עולם הבא- דיברו על מקור שלום עליכם ומשמעותו ביחס לשבת - על כך שזה מעין החלפת התורן כם המלאכים, שהמאלכים צוו לשמור על גן העדן, ובשבת יש צד של עולם הבא מקדש בזמן{גם על כך שיעור} שמאפשר לנו לחזור למצב הדומה לגן עדן, בו הכל מוכן, אין צורך במלאכה, יש פה כניסה מחודשת ואולי לכן נפרדים גם מהמלאכים כל כך מהר..

2.כשרות - הבנת מקור האוכל מה'- אכילת בשר באופן כללי לזכור שזה יצור חיי, לכן שוחטים, מכסים את הדם{"הדם הוא הנפש"} מבינים שזה יצור חיי קודם כל, -בשר וחלב- אינם סתם מצרכים "לא תבשל גדי בחלב אמו" החלב הוא מהות האימהות, שוב תזכור כן אתה יכול להשתמש בחלב, ואפילו לאכול בשר אך תזכור שגם הם בריות של ה', שגם הם היו יצור חיי ולכן תפריד תזכור שזה לא סתם עוד מרכיבים שמצאת..{חיות טמאות וטהרות- עצם מסוג הטהרה מקשר למשהו טהור נקי זך שאפשר לראות את המקור וההנהגת ה'.. 

ננסה להסביר בהקשר לסימנים בבהמה -1.מעלה גרה, 2.ומפריס פרסה - 1. צמחונית אוכלת עשב  2. לא רק אוכלת אלא גם בורחת מטורף נטרף, הפרסה מאפשרת לבהמהות האלה לברוח יותר מהציד וממההקשר "לרצח"

בדג - סנפיר וקשקשת - סנפיר לברוח מדגים אחרים, קשקשת סוג של שריון{שוב על המשחק שסוג של הם פחות בתוך המאבק הזה של לאכול אחד את השני..

וכו'{שוב זה רק מטעמי המצווה, ואולי גם בגדר הצעה, אך זה בעיני רעיון יפה..}

3. ציצת - להזכיר לנו שאנחנו מלאכים, - הר"ן כותב שזבה חותם של מלך - וגם בפסוקים ארבע כנפות - כמו ארבע כנפיים למאלכים,  גדילים- לשון לגדול כמו בצמח..המיקום לאחר חטא המרגלים שראו את עצמם כחגבים, והתורה באה ואומרות אינכם חגבים, אינכם קטנים, אל תראו את עצמכם כקטנים אלא תראו את היכולות שלכם לעוף ולגדול.

וכמובן לכל דבר כזה ניתן להרחיב..מוסיף קישור לסרטון הראשון של הפדקאסט כשהם התחילו לעשות סרטונים להסביר את המצוות השונות- תחפש בתוך היוטיוב עצמו תוכל למצו את הפלייסט בערוץ- יש להם גם עוד הרבה רעיונות יפים גם לפרשות השבוע וחגים.. אישית מאד ממליץ אם כי שוב זה באנגלית אז צריך קצת שפה..

וכמובן אם יש עוד שאלות יותר מסיומות על מצווה שאת ה רוצה מנסה ללמוד ננסה לענות.

לעשות כדי להידבק בבורא וכל אחד אומר משהו אחר.

לא חסר דתות בזה העולם.

כל השאר (חוץ מהאיסלם שמאמינים באלוהים בעצמו) הם עובדי אלילים גם הנצרות שעשו מישו אלוהים.

בכל אופן, מה זה משנה כמה יש? היה מעמד הר סיני שבו הקב"ה גילה את דעתו מה הוא רוצה

כל השאר יכולים לטעון על מה הם מתבססים?

אתה מתכוון שיש הרבה דתות בעמים שונים או שאצל היהודים?

כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?

כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה'

אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות!

יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה' שאין אדם שיכול להגיד שהוא לא יכול לעשות מצוות

נניח יש אדם שלא מתחבר ללימוד של משו מסויים הוא יכול ללמוד עוד מליון דברים. ואם הוא לא מצליח ללמוד בכלל, הוא יכול לעזור לנזקקים או לבקר חולים, לעשות כיבוד הורים וכל דבר אחר שיש

ואפילו 'סתם' לעשות טוב בעולם. להיות אדם טוב ונעים

כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?

כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה' -נכון

אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות! - לא נכון, המצוות אין אפשרות בחירה כי זה קיום התורה ממש.

אולי מה שאת מתכוונת זה שיש פסיקות שונות בהלכה וזה כבר סיפור אחר.

אבל בשום מצב אין 70 פנים למצוות. יש תורה אחת ומסתעפות ממנה הרבה מצוות שמי שמנחים אותנו איך לקיים אותם זה חז"ל.

יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה'-

אבל אם הבנתי אותך נכון זה תלוי ההשקפה (חסידות/ ליטאים/ דתי לאומי וכו' )

יש אופציה אחת לעבוד את ה' - קיום תורה ומצוות

איך לחזק את האמונה בהקדם והתועלת מהמצוות? זה כבר קשור להשקפה.

זה נכון מאד

אני מתכוונת למצוות של מעבר לשמירת שבת כשרות וכזה..

יותר לצדקה, ביקור חולים וכו'.. שזה דברים שאנחנו לא מחוייבים בהם אבל זאת מצווה גדולה לעשות אותם

כי יש מצוות צדקה

יש מצוות השבת אבידה

יש מצוות ביקור חולים (חזל לומדים את זה מאברהם אבינו שהמלאכים באו לבקרו)

נכון שלא מחוייבים בהם כל הזמן

זה בהחלט מצוות "בונוס"

אבל זה בפירוש לא נראה לי מנהג או משהו נתון לפרשנות...

בס"ד

מי אמר שהיהודות היא אמת?

והתשובה הכי בסיסית ומפורסמת היא מעמד הר סיני ויציאת מצרים שאם תסתכל בדתות אחרות הם התחילו מאדם אחד או קבוצה קטנה והסיבה הפשוטה כי אם אני שמעתי את אלוקים לבד לך תוכיח שאני משקר, לעומת שעם שלם ישקר שזה פחות סביר{וכן יש ממצאים אכירולוגים פיזים שמעידים על התקופה של יציאת מצרים ומעמד הר סיני.

**הערה ביחס למגוון הרחב בעם ישראל וכן לכל מיני שאלות, א' חלק מעניין הבחירה הוא שיתכן ויש גם שאלות ודברים שנכונים לשעתם והבחירה גם מחייבת גמישות כעניין נדרים שהופיעו בפרשה{ראיתי דרשה על זה בספר של חבר בשבת..}

יש המון דתות וכל אחת אומרת שמה שאלוקים רוצה זה אחר.

בכוונה הדגשתי "דתות" ולא זרמים.

ולשפוט כל דת לפי עניינה. ממש הזכרת לי את ספר הכוזרי. הוא פונה אל היהודים אחרונים בגלל שפלותם באותה תקופה אבל אולי לנו יש סיבה לבדוק את היהדות לראשונה משאר הדתות כי אותה אנחנו כבר מכירים והיא לא נשמעת לי גם פחותה מהדתות האחרות.

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

גם אם הן לא חייבות במצוות לימוד התורה עצמה, השדר שנותנים לה כאילו הם צריכות להיות מנותקות מהבסיס של היהדות ולהסתפק בוורטים עלובים ו"איך זה גורם לך להרגיש"- יוצר אצלן חור גדול בהבנה של מה זה בכלל תורה והמצוות. גם בפן ההלכתי וגם בפן המחשבתי.

ניהול הזמן יכול באמת להיות מכשול, אבל אפילו בשנת מדרשה או מדרשת ערב או ערב לימוד לנשים או כל מסגרת זמנית וחלקית שאמורה להביא איזה מענה לבעיה הזו, מאכילים אותן בברבורים המיותרים האלו. חלק אפילו מגדילים לעשות וקוראים לזה "תורה נשית". כאילו הקב"ה התגלה בהר סיני לגברים בלבד ונשים קבלו פטור לא רק ממצות עשה שהזמן גרמן אלא גם מלהפעיל את השכל שעוד איכשהו נשאר להן.

כשנשים גם ככה לא משכילות באף תחום זה עוד איכשהו יכול לעבוד, אבל בחורה שעושה תואר, עובדת בעבודה מכובדת, דוסית ורצינית, אבל אין לה מושג בדיני החזרה על הפלטה או מה ההבדל הכוזרי למשנה תורה, זה אמור להיות מביך.

יצא שאחרי החתונה עברתי לגור ממש קרוב לאיפה שהייתה מדרשת שילוב שילוב שלי, אז יצא לקפוץ מידי פעם, אבל ככל שהתקדם הזמן הבנתי איזה בזבוז זמן כל השיעורים שם.

שיעור זוגיות, שיעור מסל"ש שבו הרבנית מקריאה אולי חצי פסקה וכל שאר השיעור הוא דוגמאות מהחיים על גידול הילדים שלה, שיעור אחרון ב10 בלילה של שו"ת כי לרב אין זמן/ כח להכין משהו, וכל השאלות הן בסגנון "איך עובדים את ה' למרות שלא הכל הולך" ואיזה רעיון כאילו-עמוק ששולפים מהמותן בשנייה.

השיעור היחיד שהיה רציני היה שיעור הלכות שבת, ושם הרב אפילו הביא- שומו שמיים- קטעים קצרים מהגמרא כדי להבין את השתלשלות הבסיסית ביחד עם קצת ראשונים ואחרונים.

אולי זה כי בעלי קלקל אותי, הוא הציע לי לראות שיעורי תנ"ך מוקלטים מהישיבה שלו באתר.

מה אני אגיד, שמיים וארץ. זה לא היה גמרא עיון, אבל מסתבר שאת הביינישים אשכרה מלמדים אשכרה את הכתוב עם פרשנים ומקורות, ולא את סיפור חייו של הרבנית, ואפילו אפשר להבין ולהתעניין ומסתבר "לא בשמיים היא".

לנשים אין מחויבות הלכתית לנצל כל רגע ללימוד תורה, אבל אני חושבת שבשביל להיות יהודי מאמין ומקיים צריך שיהיה לך בסיס בדבר הכל כך בסיסי הזה. לא רק שורות תחתונות וקצת וורטים שכולם פן אישי. ובגלל זה אני חושבת שיש עניין גם לדעת להסתדר עם גמרא בקיאות. (אני לומדת בעלי מסכת מגילה) לא "להכעיס" ולא כלום, פשוט בשביל להבין מי בדיוק היו חז"ל, מה הייתה צורת החשיבה שלהם ומה היה עיקר עיסוקם, ומתוך זה על מבוססת כל התורה שאנחנו מקיימים היום. מסתבר להפתעתן של הרבה בנות, שוב דוסיות ורציניות, שהתורה היא לא קטעים מרגשים לתלייה על הקיר, אלא התעסקות ופירוש דקדקני בדבר ה' ויישום שלו בשטח.

לדעתי גם חלק מלהבין מה באמת הקב"ה ציווה אותנו זה לפעמים ללמוד משהו על מנת לסיים גם כשאין הרבה חשק או "התחברות".

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

היא מלאכותית משתי פנים:

1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

2. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

• חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

• חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

• התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

• שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!