בגלל שזה תירוץ לא מספיק חזק (לא האשמתי את ה' אלא את הקהילה), זה לא החזיק מעמד הרבה זמן ותוך מספר חודשים חזרתי...

למזלי הפרדתי מזמן את הקהילה והרבנים מאלוהים.

אם לא הייתי עוזבת לפני עשור.

ומהמעט שאני יודעת על הסיפור שלך, למה לא כעסת על אלוהים?

לא קיבלתי את עצמי, שנאתי את מי שאני.

לכן זה היה נראה לי הגיוני וטבעי שמה שאני רוצה יהיה אסור.

כלומר הרגשתי שמגיע לי להיות בודד, מגיע לי להיות בגיהינום...

תלכי לפסקת ה''השלכות'' בערך הבא:

הומופוביה מופנמת – ויקיפדיה

אני חוויתי על בשרי ועל נשמתי חלק גדול מההשלכות שם.

מוסיף בעריכה:

לעזאזל, היו לי 17 מתוך 20 התסמינים שמופיעים שם.

בין הניסיונות הכי קשים בעיניי.

אתה לא רואה קשר בין חוסר הקבלה שלך לבין התורה ואלוהים? (או שאתה מפריד ביניהם?)

הוא הרי אסר את זה, הוא לא מקבל אותך.

אפשר לקיים חיים הומוסקסואליים מלאים ומאושרים גם בלי זה.

זה פחות מה שהפריע לי.

הפריעה לי ההומופוביה. הפריע לי שהחרימו את ההורים שלי בקהילה. הפריע לי שדרשו ממני פשוט להתעלם מזה ולחיות רגיל. ששלחו אותי לטיפולי המרה שהרסו את חיי, ואז האשימו אותי שאם אני עדיין נמשך לחברים שלי זה סימן שלא באמת ניסיתי להשתנות (למרות שאין דבר בעולם שרציתי יותר מזה). הפריע לי שהקומונרית זרקה אותי מההדרכה מיד כשסיפרתי לה, למרות שסיפרתי לה כי ראיתי בה דמות מבוגרת ואחראית וחשבתי שאולי היא תוכל לעזור לי. בסופו של דבר התחננתי שתתן לי לעשות פעולת פרידה, היא לא הסכימה. פשוט מהרגע להרגע העיפה אותי. הפריע לי שההורים שלי גירשו אותי מהבית בלילה. מוצאי שבת בראשית.

חשבתי שאם אהיה חילוני פתאום יהיה לי טוב ואקבל את עצמי ואוכל לחיות ב... פשוט לחיות. פשוט לא למות. 

מזעזע ובלתי נסבל

הפרעות אכילה

מין לא מוגן

שימוש בחומרים ממכרים

פשוט הגעת למסקנה שכלית בלי משהו שדחף לשם.

ומה לא הסתדר לך בשכל?

כלומר המון דברים לא מסתדרים לי בשכל, אבל האמונה החזיקה וגיבתה את זה.

עד שכבר לא.

אני דיי בטוחה שתקופות שאני עוברת משפיעות על זה.

מעניין אם כשיעברו גם זה יעבור לי.

אחזור לעדכן🤓

כמעט 13 שנים.

כשהבנתי שאני באמת לא מאמינה, המשכתי לשמור בשביל המסביב ולא כל כך היה לי קשה

כי באמת לא הפריע לי לשמור מצוות וכו'

אבל כשהבנתי שהמשפחה שלי בכל מקרה מנתקת קשר ומרחיקה אותי

לא היה לי שום אינטרס להמשיך להחזיק

אז פשוט הפסקתי לשמור. די בבת אחת

(כסר''ש, מכנסיים, בשר חלב מחוץ לבית ושבת, הכל קרה באותו שבוע. כשרות נשאר לתקופה בגלל הילדים) 

והילדים עזבו איתך?

את חילוניה לכל דבר היום?

צר לי על התגובה של המשפחה שלך❤️

ויצא בעצמו

הקטנה נולדה כבר לתוך העולם החילוני

לא ממצב נפשי ולא בבת אחת

כן ולא

הספקות התחילו לפני השינוי במצב הנפשי אבל יש מצב גדול שאם הוא לא היה קורה לא הייתי הולכת איתם עוד כמה צעדים קדימה

במשך זמן רב שמרתי על אורח חיים דתי כלפי פנים וכלפי חוץ רק מתוך כוח ההרגל והפחד לפגוע באנשים שקרובים אלי. 

את האמונה איבדתי אחרי הרבה שאלות שאין להן מענה אבל המשכתי לקיים הכל וזה לא באמת היה לי קשה.

ואז התחלתי לחלל שבת רק במקום צורך גדול. למשל סבתא שלי הגיעה אלינו לשבת כשהיה חם במיוחד ושכחתי לסדר לה מזגן בחדר. היה נראה לי מטורף שהיא תישן צהריים בגיל 90 כשיש 35 מעלות. אז הפעלתי לה את המזגן כשאף אחד לא ראה ואמרתי ששעון השבת הפעיל אותו.

זה היה חילול השבת הראשון שלי.

אחר כך לאט לאט הסכר נפרץ אבל עד היום אני עושה את הדברים האלה רק בסתר בגלל הרבה סיבות. 

חוץ מזה גם הרגשתי שממילא אם יש אלוהים אז אני לא עומד בציפיות שלו כך שאין באמת טעם לנסות. עושה עבירות על בסיס יומיומי עוד לפני שיצאתי ולא ממש מצליח להתחרט עליהן. מתפלל ביום כיפור ויודע שאין משמעות לבקשת הסליחה כי מחר שוב אפול באותם המקומות.

כבר שנים שאני מתפללת ויודעת שמחר הכל יחזור להיות כרגיל.

וכמוני כולם.

אז על מי אני עובדת.

הטריגר היה התאונה של משפחת אטיאס בכביש טבריה-פוריה בראש חודש סיוון תשע"ב. משפחה שלימה נמחקה. אבא, אמא ושישה פאקינג ילדים.

אין לי קשר משפחתי אליהם. אבל זה שבר אותי לגמרי. אני חושב שמהרגע הזה התחלתי לשנוא את האלהים האורטודוקסי. או יותר נכון, התחלתי לשנוא את האלהים איך שהאורטודוקסים הגדירו אותו. לא את אלהים עצמו אם הוא קיים.

הייתי אז סטודנט שנה ג' וזה היה תקופת מבחנים. כשזה קרה, הפכתי לזומבי למשך שבוע. כמעט לא אכלתי ולא שתיתי. אישתי לא הבינה מה עובר עלי. עד היום אני חושב על המשפחה הזאת.

חיפשתי בגוגל, לא שמעתי על זה😢

מזדהה מאד

קורה לי עם מקרים של אונס, כמו שקרה עכשיו עם התינוקת.

אם יש אלוהים איך הוא נתן לזה לקרות.

אז לגבי השורה האחרונה שלך, אם יש אלהים, הוא לא מתערב ואין השגחה פרטית.

זה באמת יותר קל וגם יותר הגיוני.

אם יש אלהים כל יכול אז למה שהוא יבחר לברוא ולהעלם? זה בדיוק כמו להיות שם ולתת לזה לקרות

זה באמת יותר קל וגם יותר הגיוני.

אם יש אלהים כל יכול אז למה שהוא יבחר לברוא ולהעלם? זה בדיוק כמו להיות שם ולתת לזה לקרות.

כלומר, גם אם הוא משגיח הוא חצי אלהים

זה חצי אלהים זה בדיוק הקונספציה הדתית.

יכול להיות שאלהים אמר לעצמו בוא נברא עולם שכפוף לחוקי פיזיקה, כימיה וביולוגיה וניתן לו לרוץ ככה בתקווה שביום מן הימים בני האדם יבחרו נכון. ברור לגמרי שבני האדם נכשלו. אבל הכישלון הוא של בני האדם, לא של אלהים. והאסונות הם של בני האדם, לא של אלהים.

אני למעשה לא מניח אסונות לפתחו של אלהים, אלא לפיתחם של בני אדם.

אבל זה רק במקרה ויש אלהים. זה יותר מה אלהים הוא מאשר מה הוא כן. כלומר, אלהים לא מתעניין במה אתה אוכל, אלהים לא מתעניין עם מי אתה שוכב, אלהים לא מתעניין האם אתה מתפלל, אלהים לא מתעניין בחיים שלך.

מה הוא כן? זה אני לא יכול לומר ואף אחד לא יכול לומר לדעתי.

ומה במקרה ואין אלהים? זאת גם אפשרות סבירה לגמרי. אלה ואלה דברי אלהים חיים.

בעיני אל כל יכול שמחליט לברוא עולם ולתת לו לזרום (וכשהוא רואה שהוא לא זורם בכיוון הרצוי הוא עדיין לא חוזר בו) זה בדיוק כמו לברוא עולם שהוא משגיח ומתערב בו ועם זאת מאפשר לבני אדם להכשל כל כך.

זה לא הוגן להסיר ממנו את האחריות ולהאשים את בני האדם

למה שאל, יהיה מי או מה שיהיה, יתערב בעולם שהוא יצר על מנת לא להתערב בו? במונחים קוסמיים בני אדם הם חסרי חשיבות לחלוטין גם מבחינת מרחב וגם מבחינת זמן. בני אדם תבוניים קיימים 70,000 שנה. זה אפילו לא גרגיר של חול בחוף ים. אולי האל עוד מחכה להזדמנות הנאותה של בני האדם.

כי תכלס, כמה שזה ישמע מוזר, ב 500 שנים האחרונות ביחס ל 6,000 שנות דתות ואידיאולוגיות, האנושות עשתה כמה וכמה צעדים חיוביים מבחינה מוסרית ומבחינה טכנית.

מוסרית - פדופיליה למשל. הוצאות להורג למשל. זכויות אדם למשל. ערך החיים למשל.

טכנית - תמותת תינוקות שירדה למתחת לאחוז ביחס ל 30% בימי הביניים. רעב שירד בצורה קיצונית לעומת ימי הביניים ואחורה. מלחמות למשל. אנחנו חיים בתקופה הכי שלווה שהאנושות ידעה עם כל האסונות והמלחמות שקיימים היום.

אז אולי יש עוד תקווה לאנושות? ואולי לזה האל מחכה? לכי תדעי. בינתיים המציאו פצצת אטום שיכולה להשמיד את האנושות כולה (למרות שבאופן פרדוקסלי הנוכחות של האטום היא הגורמת מספר אחת לשלווה היחסית בעולם בגלל ההרתעה). בינתיים יש משבר אקלים ולכי תדעי אולי בני אדם יצליחו לתקן.

ובכלל, היקום כולו גם ככה יעלם מתישהו, עם או בלי אלהים. או שהאנושות תכחיד את עצמה או שכדור הארץ יבלע על ידי השמש וחור שחור או שהיקום בכללותו יצטמק חזרה לנקודת הגז ההתחלתית של לפני 14 מיליארד שנה.

אז אני לא יודע מה השיקולים לברוא עולם בלי להתערב בו, אבל לא מצליח לייצר את הסימטריה ללברוא עולם עם להתערב בו.

אם אלוהים הוא אין סופי, כל יכול, בורא יש מאין.

אין משמעות לאדם בודד בדיוק כמו שאין למאות מליארדי גלקסיות מולו.

הם אפס מוחלט באותה מידה ביחס לאינסופיות שלו.

יש לו יחס עם מי שהוא בוחר שיהיה לו.

והשגחה פרטית היא לכל דבר ביקום, לא רק לאדם ולא רק ליהודי.

גם לכוכב בודד, לתולעת ולכמות פעמים שעשב יתנועע ברוח.

למה הוא בחר לברוא כל כך הרבה גלקסיות?

אולי כדי שנשאל?

אולי כדי שנסתפק?

אולי להראות את גודלו?

ילדה קטנה שנשארה לבד בעולם😭

היתה תאונה אחרת לפני כמה שנים, של משפחת עטר מפסגות, שם הלכה כל המשפחה.

הכרתי אותם

גם משפחת עטר וגם משפחת שעאר שנשרף להם הבית ברחובות. ומשפחת חטואל מגוש קטיף ומשפחת פוגל.

ואלה רק טיפה בים.

ולשמוע אחרי מקרים כאלו אנשים עם דיבורי אמונה עושים לי עצבים...

לא יכולה לשמוע את זה!!!

אבל מצד שני, יש לי מין מודל לחיקוי כזה שגורם איכשהו ללב שלי להתרחב. דוד חטואל שאיבד את אישתו ו 4 בנות שלו מדבר על אמונה. וכמה שאני לא מאמין, לשמוע אותו גורם לי להיות בנאדם יותר טוב.

רק אני יודעת בדיוק מה הולך לי בלב, ועוד חברה אחת ששיתפתי ויודעת בערך.

אני אוהבת את הסגנון חיים הזה, וממש אין לי משיכה לעולם החיים החילוני.

לא מתכננת לשנות לבוש בצורה קיצונית, כן משחררת קצת מגבולות ההחמרה איך שהייתי עד עכשיו.

אני כבר כמה שנים בהתמודדות לא קלה, האמונה היתה עוגן ומשען שלי. התפללתי הרבה, התחננתי וקיבלתי סטירות אחת אחרי השנייה. מה שעצר אותי זה כשבריאות הנפש שלי התחילה להתערער ואז אמרתי לעצמי שאין מצב שאני נותנת לזה לקרות.

לאט לאט הפחתתי תפילות, נשארתי עם ברכות השחר כדי לשמור על מסגרת וקשר כלשהו עד שבשלב מסויים הרגשתי שאני לא יכולה יותר.

שיחררתי לאט לאט החמרות, התחלתי מכשרוית מהדרין במקום בד"צ ודברים קטנים בשבת. כרגע המקסימום שלי זה להדליק טלפון בשבת כשאני לבד בחדר בשקט.

קשה להסתתר ולהמשיך לשקף לכולם שאני אותו הדבר כשבלב אין כלום. כשיש שיחת חברות על אמונה אני שותקת או פורשת בשקט.

לא מוכנה לעשות צעד קיצוני כדי לא לערער את העולם של הילדים, הבחוץ לנוער מתבגר מבלבל מאוד!!

קשה להיאלץ לדבר איתם דיבורי אמונה כי זה מה שהם צריכים לשמוע כדי לשמור על יציבות (קורה רק כשיש סיטואציה מחייבת).

בדיעבד אני יודעת לומר שתמיד היו לי שאלות או דברים שלא היו לי מובנים אבל עשיתי בגלל שהיתה אמונה. כשאבדה האמונה כבר לא היה מה שיחזיק אותי...

לא בחרתי לא להאמין, אפילו התאבלתי על זה כי זה מה שהחזיק אותי ונתן לי חיות. זה מאוד חסר לי בחיים עכשיו אבל שאב ממני אנרגיות רבות מדי לחפש את האמונה שוב ושוב. לא שוללת שאולי יום אחד זה יחזור, עוד סיבה לזה שאני לא עושה צעדים קיצוניים.

האמת שפינה כזאת אנונימית לפרוק ולדבר על זה עושה לי טוב.

מזדהה מאד

יש נקודות משיקות לכולם כאן.

באמת עושה טוב שיש איפה לפרוק❤️

אני בעיקר קוראת ולא מגיבה כדי לא להתמכר.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה