היום קרה לי מקרה ממש משמח שנראה לי שכדאי ללמוד ממנו, אני צריכה ללמוד ממנו.
הייתי באיזשהו מקום שקועה עד צוואר בעיסוקי
ואז הגיע בחור שיצאתי איתו פעם אחת וחתכתי..
ניגש אלי אמר קרא בשמי אמר יפה שלום ושאל לשלומי בחיוך נקי כזה
איך הוא שימח אותי.
מהצד שלי,בטח אם הייתי רואה אותו ולא היה נוצר קשר עין והייתי מעריכה שאתחמק ממנו יפה כנראה הייתי בוחרת באפשרות הזאת..כי אני חתכתי והוא בטח פגוע..
אז לא. לא חייב להיות פגוע,נפגע,ופוגע.
זה לא חייב להיות ככה
שני אנשים נפגשו (ברמה העקרונית זה לא באמת אמור לשנות כמה זמן.. שלמרות זאת כל הרגשות לגיטיים ומובנים..)אחד מהם עלה על זה שזה לא ילך ראשון ונפרדו לשלום.
זה בכלל לא משנה מי חתך
ולא אמורים להניח שהצד הנחתך שבור ורצוץ רק כי אני אמרתי לא ראשונה, נראה לי שקצת ענווה לא תזיק (לי).
מה אתם חושבים על זה?




