תחשוב איך אשתך תגיב אם היא תגלה שהפעלת את המיקרו או התנור בניגוד להלכה.

תחשוב איך היא תרגיש אם היא תדע שהיא חיממה עוף אחרי שהכנת סופלה חלבי בתנור הבשרי.

אז נכון, מבחינה הלכתית היא שוגגת/אנוסה וזו לא אשמתה. אבל אתה חושב שזה יעניין אותה?

היא תהיה מזועזעת והיא תכעס עליך. תרגיש פגועה, מרומה, חסרת אמון.

האם זה שווה לך? האם העצלות של להשתמש במכסה במיקרו שווה לך את הפגיעה הקשה הזאת באמון? האם שווה לך לראות את אשתך עצובה ופגועה רק בגלל שאתה החלטת לא לשמור?

למרות שזה לא בדיוק אותו דבר, זה קצת מזכיר לי אדם שיגיד "אם אין אלוהים - אז מה זה משנה אם אבגוד באשתי? היא לא תדע אז זה לא יפריע לה, ואין אל שיעניש אותי על כך". כלומר המחשבה הזאת שאם אין אלוהים אז אין דין ואין דיין, ואפשר לעשות כל מה שרוצים בלי לדפוק חשבון.

אם היה לך בית לבד - זה היה בינך לבין ה'.

ברגע שהתחתנת ויש לך אשה (או בבית הוריך וכו') - זה כבר בן אדם לחברו. זה כבר לפגוע באנשים שאתה אוהב.

לא אעשה משהו כזה מאותה סיבה שלא אשים באוכל של טבעוני משהו לא טבעוני בלי ידיעתו.

הייתי מדליק אם הם לא יידעו שחיללת עבורם

כל השאר, עדיף לא להיות עצלנים, 

בין אדם לחבירו עדיף 

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה