זו יותר קושיה, ואשמח אם תהיה מישהי שתפתור לי אותה:

בספר דברים משה מזכיר לעם ישראל את כל מה שעבר עליהם מיציאת מצרים ועד עתה. הוא מדבר על מה שקרה בלשון נוכח - כלומר אומר לעם ישראל שהוא זה שיצא ממצרים והוא זה שחטא בחטא המרגלים וכו'.

אבל למעשה כל מה שקרה עד חטא המרגלים קרה לאבותיהם של אלה שמשה מדבר אליהם. בעצם משה מאשים את הבנים בחטאי האבות (בעיקר חטא המרגלים).

למה זה? "האבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"?

במיוחד בימינו, שאנו מנסים להדגיש את הנפרדות של כל אדם, ולעודד אותו לא לשאת באשמה על דברים שהוריו ביצעו... מה, משה לא הכיר את כל התורות החינוכיות האלה?

במילים אחרות, מה התורה החינוכית שעומדת בבסיס דיבוריו של משה, כשהוא משליך את חטאי האבות על הבנים?

קצת הארכתי... נקווה שהתשובה לקושיה תהיה קצת יותר קצרה...

כדי שלא תחזור על עצמה שוב, ערב הכניסה לארץ.

שיזכרו מה קורה כשלא רוצים לעלות

בדור החדש, דור העתיד 

שנשען על העבר המפואר 

כדי שיוכלו להגיע למטרה החשובה לשמה התכנסו יחד 

וחלילה לא ייאלצו "לספוג" עונשים ולעכב את הגשמת הייעוד הנשגב

להשתלב ע"י מעשים טובים בָּסדר האלוקי

ולתרום לגאולת ישראל.

נראלי תקף גם בימינו. 

"התוכחות שהוכיחן מרע"ה על החטאים של דור הקודם כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להן. כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם. לכן הם במקומם לתקן חטאם. וזה ענין פוקד עון אבות ע"ב. ולכן חזר כל החטאים שניתקנו אח"כ. ולכן איתא כל דור שאין בהמ"ק נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו שאם היו מתקנים חטא הקודם הי' נבנה מיד כנ"ל:" (דברים תרל"ה)

השפת אמת אומר שבאמת יש קשר בין הדורות השונים. יש לנו אחריות לא רק על המעשים האישיים שלנו, אלא אנחנו חלק מכלל, ולכן יש לנו אחריות לתקן גם את החטאים של הדורות הקודמים (ובכיוון השני - אנחנו גם יורשים את הזכויות של הדור הקודם).

משה רבינו מספר לעמ"י על החטאים של הדור הקודם, כדי לתת להם את האחריות על התיקון של החטאים החלו

והוא גם מחבר את זה לעניין בית המקדש - 'כל דור שביהמ"ק לא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו'. כי לכל דור יש אחריות לתקן את החטאים של הדור שבית המקדש נחרב בימיו. ואם לא זכו לתקן את החטאים ולזכות לבניין בית המקדש, אז החטאים של אותו דור שייכים גם בהם, וכאילו נחרב בימיהם.

(מקווה שכיוונתי לדעתו והסברתי נכון...)

אני רואה שקצת כיוונתי לדברייך (ודברי השפת אמת..)

במובן של האחריות הכללית של העם על החטאים של הדור הקודם

וכל אחד לוקח על עצמו את האחריות על כל העם. יש פה ערבות הדדית.

ולכן כשמדברים על כנסת ישראל - זו אותה אומה גם אם הדור שונה וכל מי שחטא מת.

ולכן משה מדבר בלשון נוכח. כי אם איבר אחד בגוף חלה,כל הגוף צריך לדאוג לעזור לו להירפא. כל אדם מישראל צריך ללמוד משהו מהחטאים האלו,ולהשתתף בתיקון שלהם.

(ובדור שלנו הנקודה של תיקון חטא המרגלים- המאיסה בארץ ישראל זו נקודה מאוד חזקה.)

כמו שבכל דור ודור אדם חייב לראות את עצמי כאילו הוא יצא ממצרים - עליו לראות את עצמו כאחראי לתיקון של החטאים של עמ"י בכללותו.

נראה לי שעיקר הדברים לקוח משיעורים על המהר"ל בספר נצח ישראל שלמדתי בזמנו מהרב אופיר פריד.

עוד כיוון שעלה לי זה שאמנם החטאים האלו לא היו חטאים "שלהם" והם לא נענשו בגינם,אבל לא מעט מהאנשים בדור הזה היו שם וראו בעיניהם, ואולי אף השתתפו בתור ילדים שהלכו עם אבא.. לא זוכרת בדיוק את הגילאים, אבל רק מגיל מסוים (25?) ומעלה מתו בחטא המרגלים. 25 (וגם אם זה היה יותר או פחות..) זה גיל שבהחלט אדם בר דעת,ולכן אם הוא השתתף באיזושהי מידה הוא כן חטא. אז למה לא מת במגיפה גם כן? אולי יש גיל שעד אליו ה' אמר שמי שהשתתף זה בגלל שאבא שלו השתתף... כמובן ה' לא פוקד את עוון האבות על הבנים, אבל הוא כן רוצה שנלמד ממה שקרה לנו . (מקווה שאני מובנת... כל הפסקה האחרונה מסברה שלי. לא לקחת את זה כברור וגמור וידוע..(

נראה לי שהגיל שממנו החלו למות בדור המדבר היה 20.

(ומגניב שלמדת אצל הרב אופיר פריד...)

גם לך @בארץ אהבתי

אם כבר אאוטניג 🙃 למדתי במדרשת בת ציון.

לגלות באיזה שנה זה כבר מדי הגזמה..

ה' אלוקינו דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃

המאור ושמש מפרש את הפסוק הזה כהדרכה לחיים-

לא לראות בכל מכשול - הר שאי אפשר לעבור עליו, ולכן להתייאש ולהישאר "לשבת בהר הזה"

אלא פנו וסעו- תתגברו על כל הר - מניעות שיהיו לכם בחיים וסעו- הלאה- המשיכו בחיים!

הרב רוטנברג הי"ד מפרש את הפרוש הזה על השבתות  ( שבת- שבת) שבימי האבלות על החורבן ( חורב- חורבן).

השבתות האלו גדולות ( רב - גדול) יותר משבתות שאר השנה והם נותנות לנו את הכח לעבוד את ה' גם בימים קשים אלו בימי החול

( הפרוש ממשיך, בלי נדר מקווה מחר לכתוב אותו)

בפרשה, משה מספר על בחירת השופטים של עמ"י, ומשתמש בביטוי שמזכיר לנו את מגילת איכה - "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א', י"ב).

באיכה רבה (א), המדרש מחבר בין 'איכה' של הפרשה שלנו, ל"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" שאמר ישעיה בנבואתו (ישעיה א', כ"א), ול"אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד" של ירמיהו במגילת איכה -

"מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה שׁוֹשְׁבִינִין. אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּשַׁלְוָתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּפַחֲזוּתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ. כָּךְ מֹשֶׁה רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְבוֹדָם וְשַׁלְוָתָם וְאָמַר אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם, יְשַׁעְיָה רָאָה אוֹתָם בְּפַחֲזוּתָם וְאָמַר אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָם בְּנִוּוּלָם וְאָמַר אֵיכָה יָשְׁבָה".

השפת אמת (דברים, תר"מ) מסביר על פי המדרש הזה שיש קשר בין העוונות של עמ"י בדורות השונים.

כמו שהזכויות של האבות משפיעות עלינו, ויש בנו מידות שקיבלנו מהאבות הקדושים, כך גם בעוונות יש השפעה בין הדורות.

בפרשה שלנו, בביטוי 'איכה' לא מסופר אפילו על חטא של עמ"י, וגם המדרש מתאר את זה כ'שלוותה' של המטרונה. אבל השפת אמת מבאר שעדיין יש פה ביטוי למשהו לא שלם - "שֶׁלֹּא הָיָה נִכָּר חֶטְאָם בְּפֹעַל, רַק שֶׁלֹּא הָיוּ נִמְשָׁכִים אַחַר הַנְהָגַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם".

אם עמ"י היו בדרגה של שלמות, זה היה עובר גם לדורות הבאים - "אִם הָיָה תִּקּוּן גָּמוּר בַּשֹּׁרֶשׁ לֹא הָיָה נִצְמַח הַחֲטָאִים אח"כ". אבל הקלקול הקטן שהיה באותו דור, הביא לכך שבדורות הבאים החטאים כבר היו חמורים יותר - "וְעַל יְדֵי הַשּׁוֹגֵג שֶׁבַּאֲבוֹתֵינוּ נִצְמַח אח"כ בְּדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים זְדוֹנוֹת. דִּכְמוֹ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וּמַתְחִיל כְּחוּט וּמְסַיֵּם כְּעָבוֹת הָעֲגָלָה" עד שבסוף החטאים הביאו לחורבן ול"אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד".

ואנחנו עכשיו עובדים לתקן את החטאים האלו, את חטאי החורבן שנבנו על חטאי הדורות הקודמים. ובעז"ה נגיע לתיקון השלם, בו התורה וקיומה יהיו בשלמות שתעבור מדור לדור.

מפחיד הגודל של החטא שנגרם מחטא כזה קטן...

זה גם מלמד אותנו על גדלות אותו דור.

(וסליחה שהקפצתי את השרשור כמה ימים אחרי שבת,כתבת כאן האבה דברים שמתאימים לענייני דיומא אז הרשתי לעצמי)

עוררת אותי לחשוב על החורבן,ויש

אנחנו לומדים הרבה על החטאים שבגללם נחרב בית המקדש, ומה אנחנו צריכים לתקן בגללם, אבל אנחנו צריכים גם לזכור את גדלותם של אנשי אותו דור.

את הצורך בשופטים שיעזרו לו לשפוט את עם ישראל, הוא מוסיף פרט שלא מופיע בפרשת יתרו (לכאורה כהסבר למה 'לא אוכל לבדי שאת אתכם')-

''ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמיים לרוב. ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר אליכם''.

ואני חושבת שאפשר ללמוד מפה על הכח של פרספקטיבה.

בספר שמות, בתוך הסיטואציה, משה רבנו רואה רק את הקושי.

אחרי 40 שנה, כבר אפשר לראות גם את הברכה הגדולה.

לי הייתה תהייה למה יתרו לא מוזכר פה כזה שנתן למשה את העצה הזו. ואז ראיתי מאמר של פרופסור יונתן גרוסמן, והוא אומר שיכול להיות שגם בזמן אמת משה לא גילה להם שהעצה הזו מיתרו, כי חשש שאולי הם יסרבו לקבל אותה כי הוא אדם זר לעם.

אבל אולי גם בזה אפשר לראות את כוחה של פרספקטיבה - בזמנו אולי משה לא ממש האמין שהעצה של יתרו תעבוד, אבל עכשיו, בפרספקטיבה של זמן, הוא מבין כמה העצה הזו הייתה טובה ולכן מוכן לייחס אותה לעצמו...

בעקבות שיעור ששמעתי-

פירוש מאוד מאוד מעניין..

האור החיים הקדוש מפרש את הפסוק הראשון בספר דברים גם על דרך הרמז-

כל מקום שמשה מזכיר כוונתו ללמד אותנו על מידה שחשובה להתנהגות היומיומית.

מעתיקה את הפירוש-

"במקרא מועט למד משה כללות יראת ה' ומדות ההגונות הצריכין להולכים בתורת ה' והם מדות תשעה:

ה- א') שיהיה לוקח מדתו של אברהם דכתיב (בראשית יד, יג) לאברם העברי, והוא מה שרמז באומרו בעבר:

ב') שיהיה מרדות בלבו תמיד כאומרם ז"ל (ברכות ז') טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות, והוא מה שרמז באומרו הירדן:

ג') מדת הענוה כאומרם ז"ל (עירובין נד) לעולם ישים אדם עצמו כמדבר, ועיין מה שפירשתי בפרשת יתרו בפסוק ויסעו מרפידים (שמות יט, ב), והוא מה שרמז באומרו במדבר:

ד') שתהיה הענוה בדרך הנאות לא בדרך הפחיתות הנמאס, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה), עוד תנאי הענוה שלא ישתמש בה להרחיק תוכחות על עון אם יראה איש עובר פי ה' ויאמר מי אני ומי ביתי להוכיח אנשים גדולים אלא צריך להוכיח לצד חיוב בערבות, והוא מה שרמז באומרו בערבה, כלל ב' דברים, א' שתהיה הענוה עריבה על דרך אומרו (משלי, ג) ומצא חן ושכל טוב וגו', ב' חיוב הערבות שיצטרך להוכיח על עון לקטון וגדול ולא ישתמש בענוה בענין זה:

ה') מאמר התנא (אבות פ"ג) הסתכל בשלשה דברים וכו' ולאן אתה הולך וכו' ולפני מי אתה עתיד וכו' וכן אמר התנא (שם פ"ב) שוב יום אחד כו' ופי' שם שהכונה היא שיזכור תמיד יום מותו ושכל יום הוא זמן גבול המיתה, והוא מה שרמז באומרו מול סוף שיהיה למול עיניו סוף אדם ותכליתו:

ו') מאמר החסידים (חובת הלבבות שער הפרישות שער ט') וז"ל הפרוש צהלתו בפניו ודאגתו בלבו, והוא מה שרמז באומרו בין פארן ובין תופל, כנגד צהלתו בפניו אמר בין פארן לשון פאר הפך עצבון שהוא פנים רעות, וכנגד עצבון הלב אמר ובין תופל שלא יהיה לבו ערב עליו ויתעצב אל לבו מפחד שמא עבר את פי ה' בלא ידיעה בגדולות או בקטנות, או שמא מיעט בעבודה ממה שצריך עשות:

ז') שיהיה לו לב טהור ונקי כדרך שהתפלל דוד (תהלים, נא) לב טהור ברא לי וגו', וירחיק ממנו שנאת הבריות והקנאה ותחרות והמשטמה, והוא מה שרמז באומרו ולבן שיהיה לו לב טהור שיתיחס לטהרה כינוי זה של לבן:

ח') תלמוד תורה בקביעות כיעקב אבינו דכתיב (בראשית כה, כז) יושב אהלים לא ללמוד עראי, והוא אומרו וחצרות הם חצרות ה' שהם בתי מדרשות:

ט') שלא יהיה להוט אחר דברים הנדמים לאהוב הון עולם הזה, שכל ההולך אחר תאות לבו בטל הוא מעבודת ה', וצריך האדם להסתפק בהכרחי, והוא מה שרמז באומרו ודי זהב שיאמר לזהב די. או ירצה על זה הדרך שכל מה שיהיה לו יהיה בעיניו דבר מספיק כאילו יש לו כל זהב, והוא על דרך אומרו (אבות פ"ד) איזהו עשיר השמח בחלקו, ובזה יטה לבבו לעבודה העליונה היא עבודת ה' אלהים חיים:"

קטונתי מלכתוב את הפירוש בקצרה במילותיו, אם למישהי מתאים אשמח🤗

שנזכה בע"ה..

באמת הפסוקים הראשונים בספר דברים חתומים וסתומים, אבל אף פעם לא מצאתי פירוש כזה... שכל כך רלוונטי לכל אחד מאיתנו...

מנסה לתמצת:

תשע מידות טובות רמוזות בפסוקים הראשונים של פרשת דברים:

1. בעבר - לדבוק במידותיו של אברהם אבינו העברי.

2. הירדן - מרדות. שתמיד אדם יחוש את מוראו של הקב"ה במקום מכת מרדות. [לא בטוחה שהבנתי את זה נכון]

3. במדבר - להיות עניו, כמו המדבר.

4. בערבה - שהענווה תהיה במידה נכונה וערבה.

5. מול סוף - להסתכל תמיד על סוף החיים ולכוון את המעשים לפי העולם הבא.

6. פארן - שהפנים יהיו בפאר ולא בעצבות.

7. לבן - לב טהור משנאה וקנאה.

8. בחצרות - ללמוד תורה בקביעות בחצרות ה'.

9. ודי זהב - לומר די לזהב ולא לרדוף אחרי הממון.

צריך לתלות את זה במקום מרכזי ולזכור זאת תמיד...

לגבי 6

בפסוק מוזכרים פארן ותופל-

ומה שהבנתי

שבתוך הלב לחשוש אולי פישלתי בעבודתו ה'- להיות בתופל ושבפנים להיות בפאר- שהפנים יהיו צוהלות ולא עצובות  

באמת פירוש מאוד מיוחד..

שנזכה לקיים

ושנזכה שהאור החיים ישלח לנו ישועות..

התחלתי לסכם והקדמת אותי בשליחת התגובה שלך...

תודה רבה!

מקווה שכן...

בטוח שיצא לך לראות סצנה כזאת, ילד שבוכה

כי כואב לו ונשמות טובות (באמת)

שאומרות לו "לא קרה כלום" או "אין דבר" או "תראה הנה פיל/סרט/שלוק".

בטוח שיצא לך לראות גם סצנה כזאת, מישהי שנפגעה ואומרים לה

"היא לא באמת התכוונה", "אל תתייחסי", או "זה לא באמת מעליב".

המשותף הוא שקשה לאנשים להתמודד עם כאב, ושקשה לאנשים לראות אחרים כואבים (וזה בסדר),

וגם, שכשכואב לנו הדחף הראשוני, גם של הסביבה וגם שלנו הוא להרחיק מעצמנו את הכאב.

או החוצה (להתעסק במי שהכאיב) או פנימה (להגיד שבעצם זה לא, או להסיח את הדעת).

בימים אלה של בין המצרים אנחנו לומדים

ש"מי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה".

הדרך לשמחה ולגאולה לא עוברת בהדחקה, לא עוברת בלהגיד לא נורא,

או יהיה חדש, או נסתכל על מה שיש

אלא השלב הראשון הוא אבל.

להסתכל בעיניים לכאב ולחסר, ולהסכים פשוט להיות בהם.

ולמה בעצם דווקא מי שמתאבל זוכה לבניין?

טיפה מורכב תחזיקו.

אם קיבלתי מכה, פיזית או רגשית, בכוונה או בטעות

ואני אומרת לעצמי לא נורא זה יעבור, או יהיה בסדר, או תתגברי,

באיזשהו מקום אני אומרת לעצמי שהמציאות הזאת

היא משהו שסך הכל הוא חלק מהמציאות שלי.

ובהפוך על הפוך, כשאני כואבת את המכה, כשאני בוכה, ומצטערת,

אני בעצם אומרת שיש פה משהו שהוא לא האידאל מבחינתי.

שאני ראויה למשהו אחר, שלם יותר, גדול יותר וטוב יותר.

והדרך לגאולה, והדרך לבניין, עוברת דווקא בכאב,

ודווקא בהבנה שבעצם הכאב מסתתרת תודעה של גאולה.

שנזכה כולנו לכאוב את החסרון הזה, ואלה שנובעים ממנו בצורה בריאה

ומתוך כך לגאולה שלמה מהרה.❤️

הביא אותי לחשוב על עצמי, שקשה לי להתאבל באמת על החורבן. אני משתדלת לשמוע שיעורים ולראות סרטים שקשורים לחורבן בתשעה באב אבל הנטיה שלי היא להתעלם מהכאב ולעבור הלאה ויותר קשה לי לעצור ולכאוב.

ועכשיו הבנתי שזאת גם הנטיה שלי בתחומים אחרים בחיים. ואני תוהה איך אני יכולה לשנות את זה...

תודה על מה שכתבת!

זה מורכב מכמה שלבים

הראשון הוא ללמוד לזהות שמשהו קרה בי ונגע בי

השני להתבונן בזה, מה כאב לי ולמה

והשלישי לדעת שזה לגיטימי שיהיה לי כואב, וזה טבעי וזה אפילו בריא

כמו שאם נחתכתי אני ארגיש כאב,

כי הגוף מאותת לי להשמר וחדאוג להרפא ולהתרחק ממקור הכאב

וזה מנגנון בריא שעוזר לנו לשמור על עצמנו מפגיעות

וגם מאפשר להבריא.

מי שנניח העצבים שלו פגועים, עלול לא להרגיש חלילה אם האצבע

שלו נכווית ונשרפת, ואז היא נפצעת עוד ועוד.

מנגנון הכאב הוא מנגנון בריא שה' ברא בנו כדי שנשמר מפגיעה

פיזית ורגשית, נוכל לרפא את עצמנו ולהתכוונן למקומות שנכונים לנו.

למדתי, מקווה ליישם לאט לאט.

אהבתי מאוד את ההקבלה לכאב פיזי, ממש ממחיש את החשיבות בלעצור ולכאוב.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

אבל מבינה שהיה לנו מזל..

אומרים שאפשר לומר לתינוק שלא ינשך, ואם הוא נושך להצמיד את הראש שלו בחוזקה לשד וכך הוא ילמד לא לנשוך.

אפשר גם להיניק בפטמות סיליקון כדי שלא יכאב לך, אבל לא בטוח שהיא תסכים לינוק ככה...

בעיקרון דקטרין אורל ג'ל אמור לעזור לזה, אבל לא תמיד הוא מספיק חזק. בכל אופן, זו המשחה הטיפולית היחידה (למיטב ידיעתי) שלא צריך לשטוף לפני ההנקה.

את יכולה לנסות למרוח לנולין, שגם אותו לא צריך לשטוף.

אבל אם זה לא עובר, כדאי ללכת לרופאת המשפחה ולבקש משחה טיפולית (כמו דרמקובין), שאמנם צריך לשטוף לפני ההנקה אבל היא תהיה יעילה יותר.

תרגישי טוב❤️

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל