הו הא כמה ברחתי

החלפתי מקצוע

החלפתי מקומות עבודה

עברתי לחו״ל

החיים לקחו אותי לכל מקום איתם.

אני לא יוצאת כדי למצוא אני יוצאת כי כרגע אני לא יכולה.

כרגע אין בי אמונה

אפשר למצוא גם בלי לצאת.

עכשיו אני עושה רק מה שאני מאמין בו.

אני מאמין בלקיים אורח חיים דתי כשאני עם אנשים וזה בשביל לשמור על המשפחה שלי, ובשאר הזמן אני עושה מה שאני רוצה.

אני לא הולך לתפילות מלבד בשבת כי אז הילדים מצטרפים, לא שומר שבת, לא מקפיד על כשרות... מה שאני שומר כשאני עם המשפחה לא מפריע לי ואני יודע בדיוק למה אני עושה זאת.

ממש מרגישה שזה הביא אותי אל המנוחה ואל הנחלה, לא בגלל אי שמירת המצוות בפועל, בגלל שבפנים אין כבר את הבלבול, הכעס, הפחד

פעם חברה אמרה לי שכדאי לי לברר ולבדוק עד הסוף (כאילו שלא עשיתי את זה, עד שהסוף לא יהיה חזרה מבחינתם פשוט לא הגעתי אליו, לא הגעתי למקום "הנכון" אבסולוטית, לא בדקתי מספיק) שאני אגיע לדבר הנכון ואז יהיה לי טוב, אבל היייי, כבר הגעתי לדבר הנכון *ועכשיו* טוב לי!

לפני זה היה לי פחות טוב

אותה אחת אמרה שגם לה יש ספקות אבל היא בוחרת להאמין בתמימות ומקסימום היא הרוויחה בעולם הזה, אז כנראה שיש אנשים שהדתמעושה להם טוב כאן בעולם הזה ויש אנשים שלא וזה משפיע במידה רבה על הבחירות שלנו

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה