אני לקראת קריסה סופית.
בת 5 עם עיכוב התפתחות של שנתיים (מתחילים אבחון תקשורת).
לקחתי חלת מהעבודה כדי לגמול אותה בחופש, וזה פשוט לא הולך !!
גדולים היא עושה רק בתחתונים ובכלל לא אומרת שיש לה.
קטנים היא אומרת שיש לה ועד שמספיקים לרוץ לשירותים, זה בורח לה.
עידוד
חיבוק
עיצה
תמיכה
הכל מתקבל ❤️
כשבת משפחתי גמלה את ביתה עם תסמונת דאון זו אכן הייתה גמילה ארוכה ארוכה.
תקופה ארוכה שהיא הייתה שמה לה תחתון-טיטול כדי למנוע עוגמת נפש.
היא קבלה הרבה תמיכה וליווי מהצוות בגן.
גמילה מיציאות היא אכן קשה יותר.
ממליצה מאד לא לחכות כרגע שהיא תגיד לך שהיא צריכה אלא לקחת אותה ביוזמתך כל חצי שעה/שעה
ולתת חיזוק חיובי כל פעם שמצליחה.
חיזוק חיובי תלוי במידה ההבנה שלה וביכולת לגדחות סיפוקים- החל מעדש כל פעם שמצליחה וכלה במדבקה בטבלה ואחרי 10 מדבקות פרס קטן/גדול.
העקרון- לחזק ולשבח כל הצלחה.
במקרה של פספוס, כמה שפחות לכעוס, להגיד לה- זה בטח לא נעים לך להיות רטובה/מלוכלכת, בואי אעזור לך להתנקות, פעם הבאה ננסה ללכת לפני שנהיה לא נעים וכד'.
שוב חיבוק!!!!
מלא מלא הצלחה
מלא כח ושלווה
עושה שווואוווו מכל פיפס.
אבל לצערי אני כועסת עליה כאשר היא מפספסת גדולים, כבר לא מסוגלת לזה.
בערך 20 תחתונים ביום, היא לא עושה הכל.. כל פעם קצת.
לק"י
ושם להפריח בועות סבון.
ממש מאתגר...
אולי באמת שווה לעצור ולחזור לזה בתחילת שנה יחד עם צוות הגן.
אבל עכשיו החלטתי שאני לא שמה לה תחתונים.
ואז היא באה אלי שכואבת לה הבטן, אז ישבתי איתה בשירותים וסיפרתי לה סיפור עד שסופסוף יצא לה גדולים בכמות גדולה.
אולי זה הפתרון ?!
לפעמים באמת צריך שתהיה להם סבלנות לשבת שם. אז סיפור זה רעיון טוב.
כמה שזה לא פשוט, וזה רק חלק קטן מהכול...מתואמתאם זה מעודד אותך - שניים מילדיי נגמלו סופית (מצואה) רק בסביבות גיל חמש. אחד מהם היה בגן שפה, אבל לכאורה ההצטאות (זה השם הרשמי לזה) לא הייתה קשורה לזה. השני היה עם עיכוב בהתפתחות עד שלמד ללכת (בגיל שנה ותשע) אבל לאחר מכן התפתח כרגיל, כך שבעיקרון זה לא אמור להיות קשור.
אז זה קורה גם אצל ילדים "רגילים"...
וזה מתסכל ומייאש נורא-נורא 
ואפילו אין לי עצות קסם, כי אין לי מושג מה עבד בסוף...
אתם מלווים בידי איש מקצוע?
בזמנו הצוות בגן השפה של הבן שלי הדריך אותנו איך לנהוג איתו (כבר לא זוכרת את העצות שלהם), ונראה לי שזה חשוב במקרה כזה...
הרבה כוחות, יקרה!
אין גן כרגע אז אני עם עצמי,
ובעלי גם מתנגד לגמילה אז זה בכלל מוסיף אש למדורה בלב.
נראה לי שבזה צריך להתחיל, כי לגמול ילד בלי עזרה של הבעל זה כמעט בלתי אפשרי... בטח אם הילדה מרגישה את ההתנגדות שלו...
אבל אם היא בגן חנ"מ, אולי כן שווה לחכות לתחילת שנה"ל, כדי שהצוות יוכל לתמוך ולייעץ בגמילה...
אם יש אפשרות של עזרה מהצוות, שהם גם מהוסים, לא הייתי מתעקשת על זה דווקא עכשיו
אם כי אני מבינה שזה קשה עד גיל כזה..
אני חושבת שזה יהיה עדיף, במיוחד שאת ובעלך חלוקים ואין לך רוח גבית ממנו
חיבוק❤️
זה שקודם תהיה הצלחה בבית.
וכדי להצליח בבית הם אמרו לי לחכות לחופש הגדול ולקחת חופש כדי לגמול אותה.
וכך עשיתי…
אם היא לא תבוא גמולה ב 1.9
הלך על החיים שלי.
בעלי מתנגד כי הוא חושב שהיא לא בשלה בגלל שמפספפסת הרבה.
עזרה פיזית ממנו זה פחות אפשרי, כי תכלס הוא יוצא ב 8 בבוקר וחוזר ב 8 בערב.
פשוט מפריע לי שאני לא יכולה להתלונן כי אז הוא אומר לי : בעייתך שהחלטת לגמול.
ואני עוד עם תינוק בן חצי שנה בבית
ושאר הילדים בקייטנות עד 3 אז אין לי עזרה..
רק אלוקים נשאר איתי לבכות.
בגני חינוך מיוחד הם אמורים להבין שקיים קושי ולתמוך בו מלכתחילה... (אנחנו הכנסנו תאומים לא גמולים לגן מיוחד של גיל שלוש, והם עודדו אותנו מלכתחילה להשאיר להם את התמיכה בגמילה...)
או שהיא בגן רגיל? כי אז זה מובן. (לנו עשו פרצופים בגן רגיל כשהכנסנו ילדה בת שנתיים ותשע שעוד לא הייתה גמולה לגמרי...)
שהיא לא בשלה
לא מוכנה
לא כלום.
אני לא חושבת ככה.
אבל כזו שמומחית בחינוך מיוחד. שתלווה אותך באופן אישי (ותיתן גם לך את התמיכה האישית שאת זקוקה לה), ותייעץ לך מה בדיוק לעשות, שלב אחר שלב.
נשמע לך מתאים?
מקווה שיוכלו לתת לך כאן המלצות ליועצת גמילה מתאימה...
אני שמעתי על אבישי כץ דברים טובים. נראה לי שהוא מאזור הדרום, אבל לא בטוחה.
כל ילד שעובר גמילה בשלב הראשוני מפספס המון
יכולה להגיד לך מנסיוני כשגמלתי את התאומות שלי לא יצאתי במשך יותר משבועיים מהשירותים.
גם אצל ילדים עם התפתחות רגילה יש אתגרים גדולים וקשים.
אם זה התנאי של הצוות בגן (וזה די מעלה לי תמיהה קשה על כך. כי זה בהחלט חלק מהתפקיד שלהם. לעזור בגמילה)
אז בעלך חייב להבין שזה הזמן. ולכל פחות לתמוך ולהכיל.
כי באמת לעבור את זה כשהוא מתנגד זה קושי עצום!!!!
יש לך אולי בת משפחה נערה/בחורה/אישה שאת סומכת עליה ונעים לך ממנה שתבוא להיות איתך במהלך הימים האלו ותעזור לך קצת לשאת בנטל?
הייתי מציעה על זה אפילו תשלום.
בגמילה קודם כל ההורים צריכים להיות "גמולים" ואז הכל הולך טוב יותר.....
עוד חיבוק ענק ממני!!!!
מנסה להתמודד עם הבית וכל זה לבד..
אבל באמת נראה לי שזה גומר עלי.
אני עצבנית וחסרת כוח וסבלנות לכלום.
בעלי מבחינתו לחכות לחופש הגדול הבא - לגיל 6!!!
לק"י
אבל נשמע שיש לה הבנה, אם היא מרגישה שיש לה פיפי, אז הגיוני שהגמילה "רגילה", רק אולי תיקח יותר זמן.
*אולי שווה להתחיל כמו עם הקטנים יותר, ולהציע בהתחלה ללכת הרבה פעמים לשירותים (כל חצי שעה-שעה).
*אם שתתה הרבה מים- אחרי כמה דקות ללכת לשירותים.
*לפתוח מים כשהיא בשירותים, או ברז מים. הרעש של המים יכול לגרום לה לשחרר פיפי.
*לעשות מעקב מתי יש לה יציאות. אם זה זמנים קבועים בערך, אפשר לקחת בצורה יזומה לשירותים. אם לא עשתה תוך כמה דקות באסלה, אז לנסות שוב אחרי זמן קצר.
*להפריח בועות או לעשות "כאילו" בזמן הישיבה על האסלה. זה יכול לעזור לשחרר יציאות.
היא במסגרת חנ"מ? אם כן, סביר להניח שלצוות יש ניסיון וידעו לכוון אותך.
הרבה הרבה הצלחה!!!
הם יעזרו
אבל אחרי שתהיה תקופה גמולה..
וזה כבר ניסיון שני שלי,
בחופש שעבר לא הצלחתי ונשברתי מאד.
הטיפים שלך טובים. אני משתדלת לקחת אותה אבל מרגישה שכל היום שלי סובב סביב זה, ברמה שאנחנו גם לא יוצאות לסיבוב בגינה.
לק"י
אבל בעיני גם מעונות שמתנהלים ככה זה מוזר.
מבחינתי אמור להיות שיתוף פעולה של הצוות המקצועי עם המשפחה.
אבל אם זה המצב, אולי אפשר למצוא איש מקצוע שידריך אתכם? מנתח התנהגות?
כדאי לך לעשות ניתוח של עלות תועלת על המצב:
כמה אנרגיות את מוציאה על ניסיון הגמילה
כמה סיכוי יש לגמילה בלחץ של זמן
מה המחיר של דחית הגמילה לשנה הבאה/ לזמן שהגן יעזור לך בגמילה
מה המחירים שאת/ הזוגיות/ המשפחה משלמת בדרך
אני מאד מבינה את הרצון שלך שהיא תהיה גמולה, אבל אולי המחיר יהיה מדי גבוה.
מתביישת לצאת איתה לגינה
מתביישת מהצוות בגן
מתביישת מהמשפחה
מתביישת מכולםםםםםםםםםםםםםםם
זה אוכל אותי מבפנים.
אני מנסה להראות לכולם שהכל בסדר וזה רק עיכוב קטן..
אבל מבפנים אני שבורה ורצוצה.
בגלל הבושה אני מוכנה ״להתאבד״ על הגמילה כרגע.
לצערי נשמע טיפשי…
זה טבעי להתבייש
הסביבה מתווה לנו את הדרך לשם, איך שמסתכלים על ילדים עם צרכים מיוחדים.
אבל האמת שהסביבה צריכה להתבייש שהיא לא מסוגלת להכיל שוני ומוגבלות. האנשים פוגשים את המוגבלות לרוב כשההורים מזדקנים ואז גם הם.
את לא חייבת לצאת לגינה, אפשר לשחק בבית.
אין לך מה להתבייש מהצוות בגן, זה המקצוע שלהם לעבוד וללמד אותה.
את לא חייבת לתת דין וחשבון למשפחה.
כדאי לך לדאוג בעיקר לעצמך, שיהיה לך טוב, שהיה לך יותר קל, שיהיה לך זוגיות טובה, אוירה נעימה בבית, שלילדה יהיה טוב איך שהיא, לא צריך שהיא תהיה מה שהיא לא מסוגלת.
היא יכולה להיות יפה, חמודה ושמחה גם אם יש לה מוגבלות וגם אם היא עדין לא גמולה.
גם את יכולה למצוא את הדרך להיות שמחה ומאושרת למרות הכל. אני מצאתי את הדרך, כדאי לך להשקיע את אנרגיות והרצון הגדול שלך, במה שהכי חשוב, באושר שלך והוא ישפיע גם על האושר של הסובבים אותך.
לא יודעת איך להוביל את עצמי למקום הזה בלב ובהתנהגות.
אני יום יום חיה במלחמת ההסתרה וההכחשה.
כואב לי מאד.. מרגישה כושלת כאמא שלא מצליחה לקבל. אז מה אני מצפה מהסביבה לקבל ??
כל לילה הכרית שלי רטובה, מתחננת לבורא עולם שיעזור לי ולה.
ואפילו כועסת על עצמי שבכלל מעיזה להתלונן, יש צרות גדולות יותר לאנשים אחרים…
זה כבר הפך לשרשור פריקה של החיים.
הכאב והצער שלך ניכר.ממש.
אני חושבתשהעזרה הכי טובה שאת יכולה לתת לעצמך זה באמת - לתת לעצמכן להיות. ולא לדחוק בתהליכים, שאז מרוב הלחץ לא ייצאו מוצלחים גם כך. לשתיכן.
אצל ילדים בלי מוגבלות וקושי, גמילה יכולה לקחת זמן ודורשת המון סבלנות ובלי לחץ, אז קל וחומר ילדים עם קשיים..
החובה שלך היא לעצמך ולבת שלך ולבית שלך קודם, לא לאנשים בגינה ולא למשפחה ולא לאף אחד אחר.
ברגע שתצליחי להרפות מהנראות כלפי חוץ, זה יקל עלייך מאוד.
ואני חושבת שאם את מתקשה בכך, שזה מובן מאוד, תיעזרי בליווי.
את מתמודדת עם המון חזיתות. יש עוד ילדים, יש בעל, יש חייםמסביב, יש אותך. יותר מלגיטימי שקשה לך. אבל ההקלה לא תגיע מלהמשיך באותו מסלול..
ונכון, גם זה מצריך אנרגיות, אבל זה ישתלם לך בטווח רחוק בעוד הרבה תחומים והתמודדויות..
אני בטוחה שאת אמא מדהימה וטובה וגיבורה שמתמודדת עם ככ הרבה.
שהשם ייתן לך כח וסיעתא דשמייא לצאת מהעצבות ❤️❤️
עובדת על זה. לאט לאט…
בהכל איתה (ויש המוווווון) דיי הצלחתי.
רק הקטע של הגמילה לא מצליחה לשחרר.
לא כדאי:
לתת לאנשים הסברים
ללכת למקומות שגורמים להתבייש
לבזבז כוחות/ עצבים על תהליכים קשים
לחשוב מחשבות נוגות על העתיד
כדאי:
לשים את עצמי במקום ראשון
להקיף את עצמי באנשים תומכים
לצפות/ לקרוא תכנים על אנשים עם מוגבלות/ הורים לילדים עם מוגבלות, תכנים שנותנים מבט אחר/ כוח/ תקווה/ שמחה
להלביש את הילדה בבגדים יפים, לצלם תמונות יפות ולהסתכל עליהם מדי פעם
להאט את קצב החיים, להתאים אותם למצב
למרות הכל, לא לתת לבעיה לנהל את החיים, אלא לנהל אותם איך שרוצים למרות הבעיה.
קודם כל, את לי אשמה בכלום, בכלום.
ה' החליט להעמיד אתכם בניסיון הזה
כ"כ כואב לקרוא את מחיר ההסתרה שאת סוחבת איתך, זה לא אשמתך, זה לא תלוי בך,
אין לך באמת במה להתבייש או מה להסתיר. הכל מלמעלה.
נשמע ממש כואב וקשה כל הנושא,
גם שאת לא שלמה עם הגן שהיא הולכת אליו, גם שאת ובעלך לא באותו קו, גם הקושי הספציפי הזה איתה.. ואת רק בן אדם, כמה אפשר להתמודד לבד ולהכיל...
מציעה לך לקבל הדרכה בשבילך כדי לקבל כלים להתמודדות עם המצב ועם הסביבה, עם ובלי קשר לגמילה.
להיות לבד בתוך כל זה עשוי למוטט את החזקים ביותר.
מחזקת אותך בהתמודדות הלא פשוטה הזאת!
אולי אני מתעלמת מכל מיני קשיים ??
לא יודעת…..
באלי לבכות למישהו שיעזור לי ויקשיב לי באמת.
אני חזקה מאד מאד מאד מאד כלפי חוץ, חורקת שיניים לכל מי שמעיז להתקרב או לומר משהו.
אבל בפנים אני כלום ושום דבר שרק מכסה את עצמה במיליון כיסויים.
נשמע שזה בדיוק מה שאת צריכה... מישהי לפרוק לה על כ-ל הקשיים שלך, כולל הקושי בגמילת הילדה, ולקבל ממנה תמיכה וכלים ליציאה מהתחושות הקשות האלה.
חשבת לברר על טיפול רגשי בשביל עצמך? מקום שבו *את* תהיי במרכז?
ברגע שאת תהיי במרכז המעגל ויהיה לך *טוב* - כל המעגלים שסביבך ינועו לפי הקצב שלך, וגם להם יהיה טוב... הילדה בע"ה תצליח להיגמל, בעלך יתמוך בך, הגן של הילדה יקבל אתכם, שאר הילדים יהיו בסדר...
את העיקר בכל זה ♥️
אצלינו תמיד היו אומרים
מי שגונב צריך להתבייש!!!!! על מה את צריכה להתביש??? שיתבישו אלינו שנותנים לך הרגשה רעה!
את זכית!!!! הקבה נתן בך אמון ושלח דרכך נשמה גבוה!!! וזה זכות ענקית כי את האמא שיכולה להתמודד עם זה אחרת היא לא היתה בוחרת בך הנשמה הזאת לבוא דרכך והקבה לא היה נותן לה את האפשרות.
ממש לא פשוט...
היא במסגרת חנ"מ?
אני עובדת בגני תקשורת, אצלנו התהליך של הגמילה מתחיל בגן ורק אז עובר לבית ואני רואה שזה מקל מאוד על ההורים. זה לא ככה אצלכם?
התחלנו אבחון אבל זה כבא לא יעזור להחלפת גן בשנה הקרובה.
מבאס כי אני שונאת את הגן שלה. אבל הוא היחיד באיזור שלנו.
שהצוות אצלה בגן לא משתף פעולה. נשמע מוזר ממש ומבאס!
כתבו לך רעיונות טובים, ונראה לי שבאמת הכי כדאי לקחת יעוץ בנושא- לפעמים גם רק לשמוע דעה של מישהו חיצוני יכולה לעזור לבנות תכנית...
שה' ישלח לך כוחות. המון חיבוקים. נשמע שאת ממש משקיעה בשבילה.
תודה לך.
שאם מקבלים אבחנה של אוטיזם חייבים לעשות לכם וועדת חריגים. ואז אפשר לעבור לגן תקשורת אם יש מקום פנוי.
נשמע ממש לא פשוט
חיבוקים
אני יודעת שבמסגרות חינוכיות של חנ"מ יש צוות שמקבל ידע מקצועי בתחום של גמילה
והרבה מהתליך נעשה בשיתוף המסגרת
אני רוצה ליווי לעצמי…
מרגישה שאין לי מי לשתף ולפרוק חששות ודאגות מהמצב שלה.
זה מייסר אותי מאד.
יש מישהי מהמרכז שנותנת ליווי להורים בתהליכי גמילה לילדים עם צרכים מיוחדים
לא התנסיתי .. רק שמעתי עליה.
זה לא זול- 3000 לליווי של חודשיים ואחכ ההמשך בתשלום נוסף.
קרובת משפחה אהובה עם צרכים מיוחדים
אהובה מאוד
טופלה על ידי אימה במסירות. העא לא הלכה למסגרת עד גיל יחסית מאוחר סביב 5 ואז הייתה עדיין מפספסת הרבה
בעיקר בהסעות.
פשוט ישבו איתה המון בשירותים. הרבה זמן
עם הפסקות כמובן עד שהצליחה...
בנוסף , מעלה כיוון נוסף האם יכול להיות בעיה בקיבה למשל ציליאק? ממש מציעה להתייעץ עם רופא משפחה אצל הקרובה בנוסף להכל יש גם רגישות קשה בקיבה וציליאק מה שמאוד הכביד על הגמילה.
מקרובה מאוד קרובה זה מאוד מאוד קשה!!!
חיבוק ענק על ההתמודדות את אמא מהממת ויודעת הכי טוב עבור הילדים שלך.
תודה על המילים החמות, אני ממש זקוקה לזה ❣️
אצלה זה ממש פגע קודם כל בקיבה
הרבה שלשולים וחוסר יכולת לשלוט ביציאה
וזה עשה אותה מאוד מבולבלת! מאוד.
מאז שעלו על זה היא בדיאטה מאוד הדוקה
עוד אפשר לפקס אותה.
אני באמת רוצה לחזק את ידייך. לא משנה מה מצבה אפשר להגיע לשיפור אני בטוחה אל תרפי ידייך ושלא יפול כוחך. תקחי כל עזרה שאת יכולה נפשית ופיזית ותתקדמו לאט ובטוח לשיפור בע"ה אני בטוחה!!
אל תסתמכי רק על הצוות החינוכי אגב. הם לא יודעות הכל עם כל הכבוד ויש לי כבוד. תגבי את עצמך בעזרה חיצונית.
מנסה לסכם גמילת כמה ילדים עם עכובים שונים.
- גם לנו הגן לא הביע נכונות לעזור , כנראה שככה זה בהרבה גנים.
- גם אני לא חיכיתי לתמיכה של הבעל, למרות שבדרך כלל אני הכי בעד לעשות הכל יחד ,
במקרה כזה הרגשתי שכן צריך דחיפה ממני.
אבל לקחתי בחשבון שלא תהיה לי תמיכה ממנו בנושא.
זה היה תהליך ארוך מאד אז בהמשך כן הגיעה ממנו תמיכה.
- חשוב מאד לדעת עם עצמך למה את רוצה לגמול?
אם באמת את רוצה תעשי את התהליך מתוך אמונה במטרה,
אם זה לחץ של עד תאריך מסויים,אין טעם אפילו לנסות.
לילדים יש חיישנים לרגשות של ההורים והילד ירגיש את הלחץ שלך וילחץ ( גם אם הוא לא מראה את זה כלפי חוץ) ולא ישתף פעולה.
- לי לא התאים יועצי גמילה ,כי היו להם הרבה מנטרות שלא הוכיחו את עצמם -"כל בקר תגידי מול המראה שאת בטוחה שהיא תצליח ותוך שבוע היא תהיה גמולה"- לא עבד , חוץ מזה שדיברתי עם המראה חודשים ארוכים
"רק תאמיני שכמו שאפשר לאלף חתולה גם את הילדה אפשר לאלף" - לא עבד , כנראה שבן אדם הוא יצור יותר מורכב
-ותוכניות התנהגותיות גם יצרו אצלנו יותר נזק מתועלת, לאחד זה יצר לחץ ועצירויות שלקח לנו כמה שנים להיפטר מהן,
לאחר זה לא הזיז " אני מסתדר גם בלי השוקולד"
מסקנה שלי מכל הנ"ל - לא הצוות בגן יכול לעזור ולא יועצים חיצוניים, רק את! שמכירה את הילד ויודעת מה הנקודות חוזקה שלו ומה הנקודות חולשה שלו.
ניסיתי ל"אבחן " מה הבעיות של הילד שמפריעות לו בתהליך ולמצוא פתרונות נקודתיים לבעיות האלו.
הפתרונות הגיעו מרופא ילדים, ממרפאה בעיסוק,ומסייעת בגן שהיא אמא למשפחה ברוכה ונתנה לי עצות מגמילה של ילדים רגילים שלה.
אבל כל פתרון אני חיפשתי ויישמתי לבד בתוך התהליך , כמו שכתבתי קודם - אין מי שיכול לתת לך פתרון כולל לכל התהליך.
כמה רעיונות שאולי יוכלו לעזור לך-
רופא ילדים אמר לי שכשיש עכוב לילד לוקח לו הרבה זמן לבצע תהליך שלילד רגיל יקח מהר, וגם כאן זה בדיוק אותו דבר-
כמו שבהליכה- התאמנו הרבה על הפעולה הזו עד שלמד ללכת בעצמו, אז גם בגמילה- להתאמן הרבה עד שיקלוט , צריך הרבה הרבה זמן והרבה הרבה סבלנות.
קשב וריכוז - קשה לו לשבת על כסא רגיל,אז בוודאי שבשרותים קשה לו לשבת ,
קנינו ספרים מיוחדים לשרותים, והארכנו את משך הזמן שיושב שם, גם אחרי שעשה נשארנו עוד כמה דקות,כדי שלא יהיו אחר כך עוד פספוסים.
שחרור- השרירים שלו נוקשים אז רצנו הרבה בגינה, טיפסנו וקפצנו כדי ללמד את הגוף להרפות את השרירים, בשרותים היו לנו בועות סבון שיעבוד על שרירי הפה וקרם לעיסוי ברגליים כדי להרפות את הגוף.
רוגע שלי ושל כל המשפחה - קניתי מבשמי אוויר כדי שיהיה ריח נעים בבית.
קניתי המון מטליות ותחתונים,אז לא הייתי בלחץ של כביסות ,נוצרה שלולית- פשוט מנגבים ועוברים הלאה.
להשתדל שלא יהפוך את הילד ל"בעית הבית" אלא לתקופה נעימה לכולם.
אז כשהוא הצליח,לא רק הוא קיבל שוקולד, אלא הוא חילק שוקולד לאחים שלו והם שמחו בשמחתו עודדו אותו.
וכמובן ראשית לכל- תפילות!תפילות! תפילות!
אני התפללתי על זה וגם הילד התפלל-ביקש מה' שיעזור לו להצליח ( במבט לאחור זה גם נתן לו דחיפה "פסיכולוגית" לממש את הרצון הזה).
וברגעי קושי תחשבי על העתיד - עוד כמה שנים- נתת לילד מתנה ענקית - עצמאות ! ובגרות! והתקופה הקשה גם אם היתה ארוכה מאד היא הפכה לנחלת העבר.
בהצלחה גדולה💗💗💗
מעודד לשמוע שיש עוד גנים כאלה (מוריד מהכעס על הגן).
אהבתי את הרעיון שהיא תחלק לכולם משהו כאשר מצליחה, זה בטוח יכניס לה יותר חשק. תודה !
הקטע שבכל מקום שאנחנו הולכות היא מבקשת שאספר לכולם שכבר אין לה טיטול. היא מתרגשת מזה מאד !
ובלילה היא לא מסכימה לשים, אומרת לי ״אני גדולה״. אז אני שמה לה אחרי שהיא נרדמת.
ובבוקר היא אומרת לי: ״אמא את מבולבלת, אני כבר גדולה. למה שמת לי טיטול?״.
זה מראה לי שהיא מאד רוצה בתהליך.
היום בפעם העשירית בערך שהיא פספסה, מאד כעסתי עליה. אז היא שברה אותי לגמרי ואמרה ״ אמא אל תהיי עצובה, יותר אני לא יעשה בתחתונים״. אבל חצי שעה אח״כ עשתה שוב והתביישה..
וזה הכל בגללי, כי כעסתי עליה ולא שלטתי בעצמי.
היא מאובחנות כרגע עם קשב וריכוז (זה מטעה כי אולי זה גם בתוספת תקשורת), אז באמת קשה לה לשבת בשירותים. ואני מוצאת את עצמי מספרת לה שם סיפורים…
לגבי המוטוריקה - היא מסורבלת מעט. אבל באמת כדאי שאלך איתה לאבחון פרטי.
התחברתי למה שכתבת - שעם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד!!) לנשות החינוך היקרות, רק אמא יודעת ומרגישה מה הכי טוב לילד שלה. וכרגע זה יודעת שזה טוב עבורה!! היא תרגיש גדולה ועצמאית יותר.
צריכה להתאמץ שהבית יהיה רגוע ונעים למרות לחוץ הגמילה. בעז״ה שאצליח.
תודה על התגובה המפורטת. עודדת אותי..
איזו אמא נפלאה! זכתה בך הבת שלך!
והיא ממש ממיסה, איזו מתוקה 💜💜
פרקטית,
אפשר לנסות לקנות חיתולי גמילה (שנלבשים כמו תחתון) ולשווק אותם כתחתון לילה. אפשר גם להסביר שזה כדי שלא יירטבו הסדין והשמיכה ובאמצע הלילה אין לאמא כוח להחליף הכל ולכבס...
דווקא נשמע שהיא מתקדמת,
התחברתי למה שאנונימית כתבה כאן שלילד עם עיכוב התפתחותי לוקח כל דבר יותר זמן מאשר לילד "רגיל".
עם גמילה של ילד "רגיל" הייתי אומרת לקחת נשימה ארוכה ולשים לב שאת באמצע תהליך, היא כבר התקדמה כמה שלבים, ובעוד כמה צעדים היא תסיים את התהליך בעז"ה.
גם אצלך נשמע שהיא כבר עמוק בפנים, וכבר התקדמה כמה צעדים,
רק שצריך לקחת נשימה ארוכהההה כי השלבים לוקחים לה יותר זמן. אבל לחשוב שהיא כבר באמצע, ובעוד כמה שבועות זה מאחורייך בעז"ה, זה מעודד ונותן כוח.
אולי תחשבי מה עוד יכול להקל עלייך במסע הזה,
אולי לקנות עוד כמה בגדים? עוד תחתונים? לזרוק לפח תחתונים עם צואה ולא לנקות?
אולי מגבוני רצפה חד פעמיים?
גם לגבי הסרבול שלה - האם אפשר להלביש לה בגדים שיקלו על העניין? לקנות עוד בגדים מסוג מסויים שקל יותר? אולי שתלך יחפה ולא ירטבו גם הנעליים?
את אמא אלופה!
היא נשמעת מבינה ומודעת לעצמה!
עם כזה רצון- בעז"ה תשלימו את התהליך.
יש ילדים שצריך לעבוד איתם הרבה רק על הרצון הזה, אז אתם כבר בשלב מתקדם!
ואל תאשימי את עצמך, את בן אדם ולא אבן! מובן שנגרמת הסבלנות בפעם העשירית,
אני מבינה את ההרגשה שלך - אבל באמת שאנחנו עם סבלנות מוגבלת.
בהצלחה 💗💗💗
מיוחדים?
התחלנו גמילה ב 1.7.. חשבתי שהפעם יהיה קל.
מסתבר שרק חשבתי…
שלחתי הודעה של שיתוף ובקשת עזרה לפסיכולוגית של הגן, כנראה בגלל החופש היא לא מגיבה.
אני עובדת בגן חינוך מיוחד ואנחנו רק מצפים למוכנות של ההורים להצטרף לתהליך, ממש לא להצלחות... חוץ מזה- מה בדיוק התנאי שלהם? שיהיו הצלחות מדי פעם? איזה יחס בין הצלחות לפספוסים? כאמור זה תהליך מאוד מאוד ארוך שיכול לקחת חודשים ארוכים, וכולנו צריכים לחזק אחד את השני- הצוות את ההורים וההורים את הצוות כי זה בהחלט מסע. ח"ו לא בשביל לייאש, להפך, פחות מתייאשים כשיודעים את זה מראש.
מצרפת קישור לחוברת גמילה של בית איזי שפירא שיש להם הרבה ניסיון, אולי יועיל לך במשהו.
בהצלחה ענקית ובעיקר הרבה כוחות וסיעתא דשמיא
רק להוריד את הלחץ של הזמן, אני מציעה משהו שניסיתי, לא עם חינוך מיוחד, יכול להיות שזה שונה...
אני התחלתי לגמול בסוף שנה, ופשוט אצל המטפלת הוא היה עם טיטול ובבית עם תחתונים, הוא התקדם ככה ממש! חצי יום של גמילה וחצי יום לשכוח מזה, חששתי קצת אבל בפועל זה עבד טוב!
את יכולה להמשיך עכשיו בחופש ואם היא ךא תהיה גמולה בתחילת שנה, לא נורא, תמשיכו אחר הצהריים כל יום ובשבתות מהבוקר, עד שיגיע המצב שאפשר לשלוח לגן עם תחתונים. את לא תהיי חייבת לחכות לחופש הבא.
לא מאמינה שאני כותבת את זה…
הרבה בזכותכן, נתתן לי הרבה כוח ועידוד !
מאז אותו יום, נתתי לה להסתובב בבית ללא תחתונים. כך היא הבינה שלא יכולה לפספס כי אין לה לאן (כמו שמישהי בשרשור כתבה - להתאים לכל ילד מה שמתאים לו, כל הדרכים כשרות).
כעבור יומיים החזרתי לה את התחתונים וזהוווווווווווו
היא גמולה !
אומרת כאשר יש לה
הולכת לבד
מנגבת
התחלנו לצאת מהבית. גם לטיולים והיא מבקשת ללכת.
בגינה - למדה לעשות באוויר..
בקיצור, אין לי מילים לתאר את האושר!
נלחמתי, התעקשתי, בכיתי, נפלתי
ובסוף הכל היה שווה את זה !!!!
הנס הכי גדול בעיניי, היא ביקשה לפני שבוע וחצי שלא נשים לה בלילה טיטול. כיבדתי את הבקשה.. והגברת קמה יבשה מידי בוקר.
תודה רבה לכל אחת שהגיבה, חיבקה, עודדה וייעצה.
בעז״ה שזה ימשיך ככה גם בגן.
תודה ששיתפת!ממש משמח לשמוע!
זוכרת שככה זה היה גם אצלנו - פתאום ההצטאות הפסיקה, ואחרי שבוע כאילו לא זכרנו שהיא הייתה אי פעם...
ניסי ניסים!
יגעת ומצאת- תאמיני!!!
אמא אלופה!!!
איזה אלופה את!!!!
בכל השרשור עולה כמה שאת אמא מדהימה!!!!
ואני ממש לומדת ממך...
ולגבי מה שכתבת כל הדרכים כשרות זה ככ נכון בכללי בחינוך..
תודה על השיעור על זה ובכלל...
שמצאת את הדרך שנכונה ספציפית לה. איזה יופי.
בע"ה שימשיך כך ושתראו ממנה המון נחת!!!
1. בקרבה סבירה ליו''ש...אז נגיד לניאדו הכי צפון ובכללי במרכז.. ירושלים מרגיש לי קצת רחוק..
2. תומך בלידה טבעית ולא מכורים למוניטור ללא סיבה..ולא ממהר להתערב. ובכללי צוות נעים ונחמד.יודעת שבכל מקום יש ויש..
3. חדר פרטי הכי מושלם. או גג 2 נשים בחדר. זה תנאי סף מבחינתי..חשוב והכרחי לי שקט..אז לא בא בחשבון מקומות רק עם 3 נשים בחדר.
4. שיש תינוקיה שאפשר לשים לשעה-שעתיים אם אני על תת שינה קיצוני
לידה מתקדמת בעז''ה ובלי מלווה איתי.. עד כה תמיד היתי צמודה לתינוק ואפס הפרדה אבל זה עלה לי במחיר של כמעט חוסר שפיות..
5. שלא יהיה עמוס מדי- שלא אתקע בקבלה מליון שנה ..י ש לי לפעמים לידות 'מתפתחות מהר במפתיע וגם נסיעה מאחורי..
יש כזה דבר???😉
או שהגזמתי?
או מה הכי קרוב לפחות למה שמחפשת
אם אמקד
לידה טבעית
וחדר פרטי או עד 2 נשים+תינוקיה כאופציה
לא עמוס מדי
בהמשך לכל שרשורי השואב שוטף..
יש לנו שואב שוטף דרימי, היה מצויין מאד חודשיים וחצי בערך
ופשוט התחיל להסריח ברמות, קרצפנו את כל החלקים שלו עם אקונומיקה ועדיין כל פעם שמפעילים אותו עושה ריח סירחון בבית של מים יושבים מגעילים כאלה
מישהי מכירה?? יש פיתרון??
כבר חודש לא משתמשת בגלל זה
מגעיל אותי כל ההתעסקות ולא מרגיש לי נקי באותה רמה ואני גם רגישה לריחות..
חמותי נגיד אומרת שאין ריח ואני מריחה ועוד איך
בקיצור לא שווה לי
אני ממש לא אוהבת שמות של בנות
וב'ה יש עוד אחת בדרך
וגם זה חייב לעמוד בקריטריונים של בעלי (בגדול הולך לפי הרב שמואל)
אולי יהיו לכם רעיונות?
שמות כמו הודיה, מוריה, תהילה שירה וכו' ממש ממש לא רלוונטים מבחינתי
ושם אחד
ובעלי לא מרשה לקרוא בשמות של אחיות שלנו (אצלם יש שמות שאני לא אוהבת, אצלנו יש)
תמה, רות, אילת, תמר, אביטל
יעל, מיכל, אביגיל, נעה
בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷♀️
@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית
זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗
בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-
רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.
לטעמי בכל אופן.
בהצלחה בבחירה
שנגמרים באות י'
תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,
לא יודעת אם הז הסגנון
ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..
גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.
אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/
נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר
וסתם שעולים לי
רותם, יובל, מעין, אור, שיר
השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני
מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי
תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה
כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו..
גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.
בסוף פתאום מצאנו.
ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.
שלא הוא אמר שהם בסדר גמור
לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי
בלתי נסבל.
מה עושים עם ילדה שפשוט לא הולכת לישון?
אני נשפכת בשבע וחצי (אולי קשור לזה שאני בהריון, אולי לא(
ועד עשר אני מנוטרלת כי בהשכבה.
וזה תמיד נגמר בבכי שלה ועצבים שלי
שונאת את עצמי אחר כך
ומרגישה האמא הכי דפוקה בעולם
ולא, זה לא רלוונטי להוציא מוקדם
נדיר שאני בבית בשעות האלו
אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.
אם לא אין לי פתרונות לצערי😐
אני פרשתי
היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון
לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים
אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.
אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי.
האמת, מבינה אותן.
מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע
הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה
בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת
חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה
ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..
אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי.
אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר
אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים
מבינה שאצלך לא :/
אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?
10-11 בלילה זה רגיל אצלו
קצת רקע- בן שבעה חודשים, הנקה מלאה, לאחרונה התחיל קצת מוצקים אבל לא ברמה שמחליף ארוחות מלאות. אני איתו בבית אז רק יונק, כשעבדתי הייתי שואבת אבל די מהר נשברה לי המשאבה (ילד שלישי, המשאבה עוד מהראשון) ואז עברתי לסחיטה. הייתי סוחטת לו די בדיוק כמה שהוא היה שותה ולקראת הסוף כבר יותר חיפפתי בזה ככה שהמאגר של החלב במקפיא נגמר, אבל לא כי לא היה חלב, פשוט כי סחיטה זה מתיש כי אי אפשר לעשות שום דבר במקביל וזה לוקח זמן וכל פעם רק צד אחד וכו'...
עכשיו כבר כמה ימים מרגישה שיש לי פחות חלב. אתמול יצאתי בערב אז ניסיתי לסחוט לו בקבוק שיהיה לו בלעדי. לא יצא כלום, ברמה של כלום. בהתחלה זרזיף דקיק, אחר כך טיפות, אחר כך כלום. הלכתי לשתות, עשיתי הפסקות, עיסויים, הכל. משני הצדדים יחד הצלחתי בחצי שעה של מאמצים להוציא פחות מ 20 מ"ל. בעלי הפשיר לו את החלב הכמעט אחרון שהיה במקפיא ואני הלכתי. גם בלילה, הוא התעורר פעמיים לינוק ובכל אחת מהן ינק חצי שעה, צד אחד צד שני, שוב ראשון, שוב שני ככה מלא זמן עד שנרדם שוב, גם בבוקר לא היה מלא, נתתי לו מוצקים ומים, הוא די רגוע היום, אבל אני לא מלאה בכלל בכלל, יש קצת חלב, אבל ממש קצת.
זה שינוי ממש של הימים האחרונים, אני בחופש איתו כבר שבועיים, ובשבוע האחרון זה ככה, אז לא מאשימה את הסחיטות (דווקא אז הייתי מלאה בהחלט), שותה בסדר, אוכלת בסדר, ישנה בסדר... אפשר לשפר את כל אלה, אבל זה לא פחות ממה שהיה לפני כן כשהיה לי חלב.
כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות
ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד
בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...
אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...
כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...
אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה
כדורים טבעיים כאלה
ועזר לי ממש
כי זה יכול לגרום להתמעטות
סתם זורקת רעיון
כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.
שוכבת במיטה עם בחילות מזעזעות כל היום, וכולה שבוע 10 ....
יש לי חסימה של אתרוג ולא מעונינת לפתוח את המחשב ליותר פתוח, אבל אני ממש משוועת לראות איזה משהו מענין (מתוך המיטה שאני מבלה בה 24 שעות)
אולי יש למישהו איזה משהו מענין (אולי סדרת בייבי בום) להעלות בדרייב כדי שאוכל לצפות לפחות לברוח קצת מהסבל שלי,
אם למישהו יש לעלות גם סרטי פנטזיות אשמח מאוד, או דיסני חדשים יחסית כמו אנאקנט או דברים כאלו.
זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים
אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,
אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.
וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..
ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!
אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.
אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב
תודה רבה
שהיה לי בתחילת ההריון.
שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.
מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-
ללכת לרופא לקבל כדורים.
להקפיד לקבל עירויים אם צריך.
ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.
להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.
גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.
מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.
(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)
יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)
אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')
מצרפת בהודעה הבאה את הקישור
אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם.
אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..
אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד
יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית
לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.
לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני
ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..
חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה
יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.
שימי פס על כולם אין להם מושגגגג
תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!
יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ
של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..
לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.
מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓
תודה רבה בכל אופן
אני באמת מנסה לשמור על שפיות
אני עוברת ומתגלגלת המון בחיים .. לא באמת אצליח לספר כאן הכל 😔
באחת השיחות שבוע שעבר
הודעתי לבעלי שאני ממש עייפה לאחרונה ולא מרגישה טוב ואני צריכה כמה ימים + לילות לעצמי והלכתי לחברה שהיא ממש מרחק הליכה מאיתנו.. אין לי משפחה לנחות עליה .. כמה בינינים ושאם צריך משהו שיעדכן
זה הסתדר מעולה עם העבודה
רק שהאדון החליט לצאת בבוקר לעבודה ..
אומנם לכמה שעות בודדות ביקש שאחזור וקרא לאמא שלו שתהייה איתי שלא אהיה לבד .. זאת שתמיד מציעה עזרה ואני מסרבת בנימוס 😵💫
תמיד אמרתי שהיא אישה טובה לא מתערבבת לא חמה רעה.. קצת חסרת טאקט אבל לא רעה..
בקיצור הילדים ישנים היא בסלון מחזיקה את בת השנה +
אני בחדר נחה ברגע של שניה שאני לא מרגישה טוב
יוצאת מהחדר לכיון השירותים היא מתחילה להכות ולקלל אותי
תוך כדאי שהיא דוחפת לי את התינוקת לידיים שאחזיק אותה .. אני מנסה להסביר לה שתחכה רגע שאני לא מרגישה טוב
אני ממש כמה דק אחזיק אותה אבל היא לא נרגעת
וממשיכה לתקוף אותי פיזית ומילולית..
תוך כדאי שהיא מזמינה ניידת 🥴 מה היא אומרת
לשוטרים??? שאני הזנחתי את הילדים הבית ובעלי ויצאתי עם חברות שלי לכמה ימים הם כבר הזמינו אמבולנס ..
ולא הפסיקה לצרוח שאני חולת נפש ומסוכנת לסביבה 🫣
עכשיו אלוהים.. אני באמת שואלת מה קרה?
אז נחתי יום אחד ושבקשו לחזור חזרתי
עדיין זה לא מצדיק את ההתנהגות הזאת.. אם קשה לך אם את לא מסוגלת למה את
לא אומרת לבן שלך שאת לא מעונינת לעזור? למה להגיע למצב של קללות ואלימות? ועוד מול ילדים קטנים? בחופש הגדול?
נכון.. תמיד רגילים לראות אותי מתפקדת 100 מתוך 100 גם אחרי לידה גם במצב גסיסה אני לא נחה
לקחתי לעצמי הפסקה של יום!!!!!
ריבונו של עולם!!! את שתמיד מציעה עזרה ואני אעשה עבורכם ואני אשמור לכם ואני אביא לכם מה קרה??? ישבת עם ילדים ישנים במזגן אצלי שעה שאני בחדר לא מרגישה טוב!
מה קרה מאז? רווחה רודפת אחריי
בריאות הנפש רודפת אחריי
כל העו"ס והפסיכיאטרים של הקופת חולים
הייתי מאושפזת יומים בבית חולים עם טראומה
גם לבעלי יש חלק בזה .. בקשתי עזרה ממך! להיות איתם כי אני חלשה וזקוקה למנוחה
לא בקשתי שתקרא לה!
מה למדתי על בשרי??? שלא אעז יותר לבקש עזרה
כי ברגע שבקשתי מת העולם שלי ..
עד הפעם הבאה שאקרוס
ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים
לא באמת השאירו לי ברירה
אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩
שום דבר פה לא תקין בשום צורה
אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים
ולא רק את הפורום
באמת שאין לי מילים
חיבוק ענק
אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון
לא הבנתי כלום
בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??
לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?
נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…
אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם
ואכן בודקים שאני לא מסוכנת
לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה
עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא
בתור סבתא לא עושים כזה דבר
אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה
אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה
לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר
מי קורא לזה הזנחה?!
ילדים שמחים לאמא שמחה
יואו איזה סאגה…
ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.
אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.
קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים
נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד.
את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל
הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??
מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק
לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף
סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב
אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.
ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.
ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות
לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו
יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.
בבקשה תדאגי לטיפול טוב
לא הפוגה
לא יום יומיים אצל חברה
טיפול מקצועי טוב
שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️
כתבת נכון כל מילה מדויקת.
וגם
את ובעלך מדברים בבית, לא?
הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?
(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים)
שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....
מסכימה עם כל היתר.
בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)
את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..
בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.
ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..
עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.
קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏
מה שעבר עלייך.
מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?
לא מגיע לך.
נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.
אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???
סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.
חיבוק על האירוע המורכב.
ממש מחבקת אותך את לא לבד
מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.
נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.
טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.
שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.
ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.
חיבוק ענק! שולחת כוחות.
אלוקים אדירים!!!!!
זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.
ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.
אני בהלם מוחלט
מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.
בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.
את ראויה לטוב ולשלווה.
אני פשוט המומה.
🩷
מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי
שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ
התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה
באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות
הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.
היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵💫
הצעתי לרווחה לבדוק אותם
אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת
ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב
זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני
אני אחרי .. אני בבית
בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת
אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי
בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר
שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה
מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי
כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔
לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה
עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔
וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?
איך בעלך הגיב לזה?
עובדת בתחום ההייטק
נכנסתי לעבודה חדשה בתחילת פברואר
לפני זה הייתי בעבודה אחרת שהייתי בה ממש לא מרוצה בערך מכלום, פשוט הייתי ג'וניורית אז הלכתי למקום הראשון שקיבל אותי וזה כן היווה מקפצה, אבל בגלל דלא היה לי טוב ולא היו נחמדים אליי לא חישבנתי יותר מידי- מחלה חופש וכזה והעבידה היתה שעתית אז ברגע שמלאתי את חובי לחברה- ביי תתפוצצו…
מאז שעברתי קודם כל מקום ממש טוב ברוך ה' אז חשוב לי להיות טובה ולהראות שאני טובה ושווה את המשרה (זה גם שוק טריקי אז זה מלחיץ אז יותר חשוב לי להיות יעילה)
אבל מאז שנכנסתי לשם (כאמור, פברואר) באמת פתאום קורים דברים
נכנסתי להריון בערך באותו שבוע
והיה פורים (כולם חילוניים אז רק אני ועוד כמה היו בחופש)
והיה פסח
וחתונה לגיסה
ובין לבין ימים של מחלה בגלל ההריון (בדרך כלל לא לוקחת יום שלם, אני מתחילה ואם רואה שלא מסוגלת- פורשת)
וימים שביקשתי מהבית בנוסף כי בדיקות נגיד (בעקרון רק יומיים מהמשרד אבל יצא שגם אותם לא תמיד אני מגיעה)
ואז חודש שעבר כל החודש הייתי בלי יום אחד מוזר, וגם היה לי פרוייקט גדול אז היו הרבה ימים שעבדתי עד שמונה בערב או הייתי זמינה בשישי באמת השקעתי
ואז שבוע שעבר מוקד- המלצה לנוח, שני הימי משרד עשיתי מהבית, והיום הגעתי למשרד והודיעו לי לפני שעה שמישו שהוא כמו דוד שלי נפטר מדום לב ולא הפסקתי לבכות אז פשוט חזרתי לעבוד מהבית (כי אני לא יכולה ללכת ללוויה גם ככה)
ואני כל הזמן מפחדת שחושבים שאני לא מספיק נוכחת
או לא מספיק יעילה
או שאני מאמתת את סטיגמת ה'דתיים שרק מביאים ילדים ומתעלקים על החברה'
זה ממש רובץ עליי
תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.
זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..
לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.
חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת.
כמה סטרס.
יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.
אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.
הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.
לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.
Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.
כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."
במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.
הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה
שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.
ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.
עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...
בהצלחה!!
הצוות כרגע קצת מוזר
לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'
לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.
