כשבת משפחתי גמלה את ביתה עם תסמונת דאון זו אכן הייתה גמילה ארוכה ארוכה.

תקופה ארוכה שהיא הייתה שמה לה תחתון-טיטול כדי למנוע עוגמת נפש.

היא קבלה הרבה תמיכה וליווי מהצוות בגן.

גמילה מיציאות היא אכן קשה יותר.

ממליצה מאד לא לחכות כרגע שהיא תגיד לך שהיא צריכה אלא לקחת אותה ביוזמתך כל חצי שעה/שעה

ולתת חיזוק חיובי כל פעם שמצליחה.

חיזוק חיובי תלוי במידה ההבנה שלה וביכולת לגדחות סיפוקים- החל מעדש כל פעם שמצליחה וכלה במדבקה בטבלה ואחרי 10 מדבקות פרס קטן/גדול.

העקרון- לחזק ולשבח כל הצלחה.

במקרה של פספוס, כמה שפחות לכעוס, להגיד לה- זה בטח לא נעים לך להיות רטובה/מלוכלכת, בואי אעזור לך להתנקות, פעם הבאה ננסה ללכת לפני שנהיה לא נעים וכד'.

שוב חיבוק!!!!

מלא מלא הצלחה

מלא כח ושלווה

עושה שווואוווו מכל פיפס.

אבל לצערי אני כועסת עליה כאשר היא מפספסת גדולים, כבר לא מסוגלת לזה.

בערך 20 תחתונים ביום, היא לא עושה הכל.. כל פעם קצת. 

לק"י

ושם להפריח בועות סבון.

ממש מאתגר...

אולי באמת שווה לעצור ולחזור לזה בתחילת שנה יחד עם צוות הגן.

אבל עכשיו החלטתי שאני לא שמה לה תחתונים.

ואז היא באה אלי שכואבת לה הבטן, אז ישבתי איתה בשירותים וסיפרתי לה סיפור עד שסופסוף יצא לה גדולים בכמות גדולה.

אולי זה הפתרון ?!

לפעמים באמת צריך שתהיה להם סבלנות לשבת שם. אז סיפור זה רעיון טוב.

אם זה מעודד אותך - שניים מילדיי נגמלו סופית (מצואה) רק בסביבות גיל חמש. אחד מהם היה בגן שפה, אבל לכאורה ההצטאות (זה השם הרשמי לזה) לא הייתה קשורה לזה. השני היה עם עיכוב בהתפתחות עד שלמד ללכת (בגיל שנה ותשע) אבל לאחר מכן התפתח כרגיל, כך שבעיקרון זה לא אמור להיות קשור.

אז זה קורה גם אצל ילדים "רגילים"...

וזה מתסכל ומייאש נורא-נורא

ואפילו אין לי עצות קסם, כי אין לי מושג מה עבד בסוף...

אתם מלווים בידי איש מקצוע?

בזמנו הצוות בגן השפה של הבן שלי הדריך אותנו איך לנהוג איתו (כבר לא זוכרת את העצות שלהם), ונראה לי שזה חשוב במקרה כזה...

הרבה כוחות, יקרה!

אין גן כרגע אז אני עם עצמי,

ובעלי גם מתנגד לגמילה אז זה בכלל מוסיף אש למדורה בלב.

נראה לי שבזה צריך להתחיל, כי לגמול ילד בלי עזרה של הבעל זה כמעט בלתי אפשרי... בטח אם הילדה מרגישה את ההתנגדות שלו...

אבל אם היא בגן חנ"מ, אולי כן שווה לחכות לתחילת שנה"ל, כדי שהצוות יוכל לתמוך ולייעץ בגמילה...

אם יש אפשרות של עזרה מהצוות, שהם גם מהוסים, לא הייתי מתעקשת על זה דווקא עכשיו

אם כי אני מבינה שזה קשה עד גיל כזה..

אני חושבת שזה יהיה עדיף, במיוחד שאת ובעלך חלוקים ואין לך רוח גבית ממנו

חיבוק❤️

זה שקודם תהיה הצלחה בבית.

וכדי להצליח בבית הם אמרו לי לחכות לחופש הגדול ולקחת חופש כדי לגמול אותה.

וכך עשיתי…

אם היא לא תבוא גמולה ב 1.9

הלך על החיים שלי.

בעלי מתנגד כי הוא חושב שהיא לא בשלה בגלל שמפספפסת הרבה.

עזרה פיזית ממנו זה פחות אפשרי, כי תכלס הוא יוצא ב 8 בבוקר וחוזר ב 8 בערב.

פשוט מפריע לי שאני לא יכולה להתלונן כי אז הוא אומר לי : בעייתך שהחלטת לגמול.

ואני עוד עם תינוק בן חצי שנה בבית

ושאר הילדים בקייטנות עד 3 אז אין לי עזרה..

רק אלוקים נשאר איתי לבכות. 

בגני חינוך מיוחד הם אמורים להבין שקיים קושי ולתמוך בו מלכתחילה... (אנחנו הכנסנו תאומים לא גמולים לגן מיוחד של גיל שלוש, והם עודדו אותנו מלכתחילה להשאיר להם את התמיכה בגמילה...)

או שהיא בגן רגיל? כי אז זה מובן. (לנו עשו פרצופים בגן רגיל כשהכנסנו ילדה בת שנתיים ותשע שעוד לא הייתה גמולה לגמרי...)

שהיא לא בשלה

לא מוכנה

לא כלום.

אני לא חושבת ככה.

אבל כזו שמומחית בחינוך מיוחד. שתלווה אותך באופן אישי (ותיתן גם לך את התמיכה האישית שאת זקוקה לה), ותייעץ לך מה בדיוק לעשות, שלב אחר שלב.

נשמע לך מתאים?

מקווה שיוכלו לתת לך כאן המלצות ליועצת גמילה מתאימה...

אני שמעתי על אבישי כץ דברים טובים. נראה לי שהוא מאזור הדרום, אבל לא בטוחה.

כל ילד שעובר גמילה בשלב הראשוני מפספס המון

יכולה להגיד לך מנסיוני כשגמלתי את  התאומות שלי לא יצאתי במשך יותר משבועיים מהשירותים.

גם אצל ילדים עם התפתחות רגילה יש אתגרים גדולים וקשים.

אם זה התנאי של הצוות בגן (וזה די מעלה לי תמיהה קשה על כך. כי זה בהחלט חלק מהתפקיד שלהם. לעזור בגמילה)

אז בעלך חייב להבין שזה הזמן. ולכל פחות לתמוך ולהכיל.

כי באמת לעבור את זה כשהוא מתנגד זה קושי עצום!!!!

יש לך אולי בת משפחה נערה/בחורה/אישה שאת סומכת עליה ונעים לך ממנה שתבוא להיות איתך במהלך הימים האלו ותעזור לך קצת לשאת בנטל?

הייתי מציעה על זה אפילו תשלום.

בגמילה קודם כל ההורים צריכים להיות "גמולים" ואז הכל הולך טוב יותר.....

עוד חיבוק ענק ממני!!!!

מנסה להתמודד עם הבית וכל זה לבד..

אבל באמת נראה לי שזה גומר עלי.

אני עצבנית וחסרת כוח וסבלנות לכלום.

בעלי מבחינתו לחכות לחופש הגדול הבא - לגיל 6!!!

לק"י

אבל נשמע שיש לה הבנה, אם היא מרגישה שיש לה פיפי, אז הגיוני שהגמילה "רגילה", רק אולי תיקח יותר זמן.

*אולי שווה להתחיל כמו עם הקטנים יותר, ולהציע בהתחלה ללכת הרבה פעמים לשירותים (כל חצי שעה-שעה).

*אם שתתה הרבה מים- אחרי כמה דקות ללכת לשירותים.

*לפתוח מים כשהיא בשירותים, או ברז מים. הרעש של המים יכול לגרום לה לשחרר פיפי.

*לעשות מעקב מתי יש לה יציאות. אם זה זמנים קבועים בערך, אפשר לקחת בצורה יזומה לשירותים. אם לא עשתה תוך כמה דקות באסלה, אז לנסות שוב אחרי זמן קצר.

*להפריח בועות או לעשות "כאילו" בזמן הישיבה על האסלה. זה יכול לעזור לשחרר יציאות.

היא במסגרת חנ"מ? אם כן, סביר להניח שלצוות יש ניסיון וידעו לכוון אותך.

הרבה הרבה הצלחה!!!

הם יעזרו

אבל אחרי שתהיה תקופה גמולה..

וזה כבר ניסיון שני שלי,

בחופש שעבר לא הצלחתי ונשברתי מאד.

הטיפים שלך טובים. אני משתדלת לקחת אותה אבל מרגישה שכל היום שלי סובב סביב זה, ברמה שאנחנו גם לא יוצאות לסיבוב בגינה.

לק"י

אבל בעיני גם מעונות שמתנהלים ככה זה מוזר.

מבחינתי אמור להיות שיתוף פעולה של הצוות המקצועי עם המשפחה.

אבל אם זה המצב, אולי אפשר למצוא איש מקצוע שידריך אתכם? מנתח התנהגות?

כדאי לך לעשות ניתוח של עלות תועלת על המצב:

כמה אנרגיות את מוציאה על ניסיון הגמילה

כמה סיכוי יש לגמילה בלחץ של זמן

מה המחיר של דחית הגמילה לשנה הבאה/ לזמן שהגן יעזור לך בגמילה

מה המחירים שאת/ הזוגיות/ המשפחה משלמת בדרך

אני מאד מבינה את הרצון שלך שהיא תהיה גמולה, אבל אולי המחיר יהיה מדי גבוה.

מתביישת לצאת איתה לגינה

מתביישת מהצוות בגן

מתביישת מהמשפחה

מתביישת מכולםםםםםםםםםםםםםםם

זה אוכל אותי מבפנים.

אני מנסה להראות לכולם שהכל בסדר וזה רק עיכוב קטן..

אבל מבפנים אני שבורה ורצוצה.

בגלל הבושה אני מוכנה ״להתאבד״ על הגמילה כרגע.

לצערי נשמע טיפשי…

זה טבעי להתבייש

הסביבה מתווה לנו את הדרך לשם, איך שמסתכלים על ילדים עם צרכים מיוחדים.

אבל האמת שהסביבה צריכה להתבייש שהיא לא מסוגלת להכיל שוני ומוגבלות. האנשים פוגשים את המוגבלות לרוב כשההורים מזדקנים ואז גם הם.

את לא חייבת לצאת לגינה, אפשר לשחק בבית.

אין לך מה להתבייש מהצוות בגן, זה המקצוע שלהם לעבוד וללמד אותה.

את לא חייבת לתת דין וחשבון למשפחה.

כדאי לך לדאוג בעיקר לעצמך, שיהיה לך טוב, שהיה לך יותר קל, שיהיה לך זוגיות טובה, אוירה נעימה בבית, שלילדה יהיה טוב איך שהיא, לא צריך שהיא תהיה מה שהיא לא מסוגלת.

היא יכולה להיות יפה, חמודה ושמחה גם אם יש לה מוגבלות וגם אם היא עדין לא גמולה.

גם את יכולה למצוא את הדרך להיות שמחה ומאושרת למרות הכל. אני מצאתי את הדרך, כדאי לך להשקיע את אנרגיות והרצון הגדול שלך, במה שהכי חשוב, באושר שלך והוא ישפיע גם על האושר של הסובבים אותך.

לא יודעת איך להוביל את עצמי למקום הזה בלב ובהתנהגות.

אני יום יום חיה במלחמת ההסתרה וההכחשה.

כואב לי מאד.. מרגישה כושלת כאמא שלא מצליחה לקבל. אז מה אני מצפה מהסביבה לקבל ??

כל לילה הכרית שלי רטובה, מתחננת לבורא עולם שיעזור לי ולה.

ואפילו כועסת על עצמי שבכלל מעיזה להתלונן, יש צרות גדולות יותר לאנשים אחרים…

זה כבר הפך לשרשור פריקה של החיים.

הכאב והצער שלך ניכר.ממש.

אני חושבתשהעזרה הכי טובה שאת יכולה לתת לעצמך זה באמת -  לתת לעצמכן להיות. ולא לדחוק בתהליכים, שאז מרוב הלחץ לא ייצאו מוצלחים גם כך. לשתיכן.

אצל ילדים בלי מוגבלות וקושי, גמילה יכולה לקחת זמן ודורשת המון סבלנות ובלי לחץ, אז קל וחומר ילדים עם קשיים..

החובה שלך היא לעצמך ולבת שלך ולבית שלך קודם, לא לאנשים בגינה ולא למשפחה ולא לאף אחד אחר.

ברגע שתצליחי להרפות מהנראות כלפי חוץ, זה יקל עלייך מאוד.

ואני חושבת שאם את מתקשה בכך, שזה מובן מאוד, תיעזרי בליווי.

את מתמודדת עם המון חזיתות. יש עוד ילדים, יש בעל, יש חייםמסביב, יש אותך. יותר מלגיטימי שקשה לך.  אבל ההקלה לא תגיע מלהמשיך באותו מסלול..

ונכון, גם זה מצריך אנרגיות, אבל זה ישתלם לך בטווח רחוק בעוד הרבה תחומים והתמודדויות..

אני בטוחה שאת אמא מדהימה וטובה וגיבורה שמתמודדת עם ככ הרבה.

שהשם ייתן לך כח וסיעתא דשמייא לצאת מהעצבות ❤️❤️

עובדת על זה. לאט לאט…

בהכל איתה (ויש המוווווון) דיי הצלחתי.

רק הקטע של הגמילה לא מצליחה לשחרר.

לא כדאי:

לתת לאנשים הסברים

ללכת למקומות שגורמים להתבייש

לבזבז כוחות/ עצבים על תהליכים קשים

לחשוב מחשבות נוגות על העתיד

כדאי:

לשים את עצמי במקום ראשון

להקיף את עצמי באנשים תומכים

לצפות/ לקרוא תכנים על אנשים עם מוגבלות/ הורים לילדים עם מוגבלות, תכנים שנותנים מבט אחר/ כוח/ תקווה/ שמחה

להלביש את הילדה בבגדים יפים, לצלם תמונות יפות ולהסתכל עליהם מדי פעם

להאט את קצב החיים, להתאים אותם למצב

למרות הכל, לא לתת לבעיה לנהל את החיים, אלא לנהל אותם איך שרוצים למרות הבעיה. 

קודם כל, את לי אשמה בכלום, בכלום.

ה' החליט להעמיד אתכם בניסיון הזה

כ"כ כואב לקרוא את מחיר ההסתרה שאת סוחבת איתך, זה לא אשמתך, זה לא תלוי בך,

אין לך באמת במה להתבייש או מה להסתיר. הכל מלמעלה.

נשמע ממש כואב וקשה כל הנושא,

גם שאת לא שלמה עם הגן שהיא הולכת אליו, גם שאת ובעלך לא באותו קו, גם הקושי הספציפי הזה איתה.. ואת רק בן אדם, כמה אפשר להתמודד לבד ולהכיל...

מציעה לך לקבל הדרכה בשבילך כדי לקבל כלים להתמודדות עם המצב ועם הסביבה, עם ובלי קשר לגמילה.

להיות לבד בתוך כל זה עשוי למוטט את החזקים ביותר.

מחזקת אותך בהתמודדות הלא פשוטה הזאת!

אולי אני מתעלמת מכל מיני קשיים ??

לא יודעת…..

באלי לבכות למישהו שיעזור לי ויקשיב לי באמת.

אני חזקה מאד מאד מאד מאד כלפי חוץ, חורקת שיניים לכל מי שמעיז להתקרב או לומר משהו.

אבל בפנים אני כלום ושום דבר שרק מכסה את עצמה במיליון כיסויים.

נשמע שזה בדיוק מה שאת צריכה... מישהי לפרוק לה על כ-ל הקשיים שלך, כולל הקושי בגמילת הילדה, ולקבל ממנה תמיכה וכלים ליציאה מהתחושות הקשות האלה.

חשבת לברר על טיפול רגשי בשביל עצמך? מקום שבו *את* תהיי במרכז?

ברגע שאת תהיי במרכז המעגל ויהיה לך *טוב* - כל המעגלים שסביבך ינועו לפי הקצב שלך, וגם להם יהיה טוב... הילדה בע"ה תצליח להיגמל, בעלך יתמוך בך, הגן של הילדה יקבל אתכם, שאר הילדים יהיו בסדר...

את העיקר בכל זה ♥️

אצלינו תמיד היו אומרים

מי שגונב צריך להתבייש!!!!! על מה את צריכה להתביש??? שיתבישו אלינו שנותנים לך הרגשה רעה!

את זכית!!!! הקבה נתן בך אמון ושלח דרכך נשמה גבוה!!! וזה זכות ענקית כי את האמא שיכולה להתמודד עם זה אחרת היא לא היתה בוחרת בך הנשמה הזאת לבוא דרכך והקבה לא היה נותן לה את האפשרות.

ממש לא פשוט...

היא במסגרת חנ"מ?

אני עובדת בגני תקשורת, אצלנו התהליך של הגמילה מתחיל בגן ורק אז עובר לבית ואני רואה שזה מקל מאוד על ההורים. זה לא ככה אצלכם?

התחלנו אבחון אבל זה כבא לא יעזור להחלפת גן בשנה הקרובה.

מבאס כי אני שונאת את הגן שלה. אבל הוא היחיד באיזור שלנו.

שהצוות אצלה בגן לא משתף פעולה. נשמע מוזר ממש ומבאס!

כתבו לך רעיונות טובים, ונראה לי שבאמת הכי כדאי לקחת יעוץ בנושא- לפעמים גם רק לשמוע דעה של מישהו חיצוני יכולה לעזור לבנות תכנית...

שה' ישלח לך כוחות. המון חיבוקים. נשמע שאת ממש משקיעה בשבילה.

תודה לך. 

שאם מקבלים אבחנה של אוטיזם חייבים לעשות לכם וועדת חריגים. ואז אפשר לעבור לגן תקשורת אם יש מקום פנוי.

נשמע ממש לא פשוט

חיבוקים

אני יודעת שבמסגרות חינוכיות של חנ"מ יש צוות שמקבל ידע מקצועי בתחום של גמילה

והרבה מהתליך נעשה בשיתוף המסגרת

אני רוצה ליווי לעצמי…

מרגישה שאין לי מי לשתף ולפרוק חששות ודאגות מהמצב שלה.

זה מייסר אותי מאד. 

יש מישהי מהמרכז שנותנת ליווי להורים בתהליכי גמילה לילדים עם צרכים מיוחדים

לא התנסיתי .. רק שמעתי עליה.

זה לא זול- 3000 לליווי של חודשיים ואחכ ההמשך בתשלום נוסף.

קרובת משפחה אהובה עם צרכים מיוחדים

אהובה מאוד

טופלה על ידי אימה במסירות. העא לא הלכה למסגרת עד גיל יחסית מאוחר סביב 5 ואז הייתה עדיין מפספסת הרבה

בעיקר בהסעות.

פשוט ישבו איתה המון בשירותים. הרבה זמן

עם הפסקות כמובן עד שהצליחה...

בנוסף , מעלה כיוון נוסף האם יכול להיות בעיה בקיבה למשל ציליאק? ממש מציעה להתייעץ עם רופא משפחה אצל הקרובה בנוסף להכל יש גם רגישות קשה בקיבה וציליאק מה שמאוד הכביד על הגמילה.

מקרובה מאוד קרובה זה מאוד מאוד קשה!!!

חיבוק ענק על ההתמודדות את אמא מהממת ויודעת הכי טוב עבור הילדים שלך. 

תודה על המילים החמות, אני ממש זקוקה לזה ❣️

אצלה זה ממש פגע קודם כל בקיבה

הרבה שלשולים וחוסר יכולת לשלוט ביציאה

וזה עשה אותה מאוד מבולבלת! מאוד.

מאז שעלו על זה היא בדיאטה מאוד הדוקה

עוד אפשר לפקס אותה.

אני באמת רוצה לחזק את ידייך. לא משנה מה מצבה אפשר להגיע לשיפור אני בטוחה אל תרפי ידייך ושלא יפול כוחך. תקחי כל עזרה שאת יכולה נפשית ופיזית ותתקדמו לאט ובטוח לשיפור בע"ה אני בטוחה!!  

אל תסתמכי רק על הצוות החינוכי אגב. הם לא יודעות הכל עם כל הכבוד ויש לי כבוד. תגבי את עצמך בעזרה חיצונית.

מנסה לסכם גמילת כמה ילדים עם עכובים שונים.

- גם לנו הגן לא הביע נכונות לעזור , כנראה שככה זה בהרבה גנים.

- גם אני לא חיכיתי לתמיכה של הבעל, למרות שבדרך כלל אני הכי בעד לעשות הכל יחד ,

במקרה כזה הרגשתי שכן צריך דחיפה ממני.

אבל לקחתי בחשבון שלא תהיה לי תמיכה ממנו בנושא.

זה היה תהליך ארוך מאד  אז בהמשך כן הגיעה ממנו תמיכה.

- חשוב מאד לדעת  עם עצמך למה את רוצה לגמול?

אם באמת את רוצה תעשי את התהליך מתוך אמונה במטרה,

אם זה לחץ של עד תאריך מסויים,אין טעם אפילו לנסות.

לילדים יש חיישנים לרגשות של ההורים והילד ירגיש את הלחץ שלך וילחץ ( גם אם הוא לא מראה את זה כלפי חוץ) ולא ישתף פעולה.

- לי לא התאים יועצי גמילה ,כי היו להם הרבה מנטרות שלא הוכיחו את עצמם -"כל בקר תגידי מול המראה שאת בטוחה שהיא תצליח ותוך שבוע היא תהיה גמולה"- לא עבד , חוץ מזה שדיברתי עם המראה חודשים ארוכים

"רק תאמיני שכמו שאפשר לאלף חתולה גם את הילדה אפשר לאלף" - לא עבד , כנראה שבן אדם הוא יצור יותר מורכב

-ותוכניות התנהגותיות גם יצרו אצלנו יותר נזק מתועלת, לאחד זה יצר לחץ ועצירויות שלקח לנו כמה שנים להיפטר מהן,

לאחר זה לא הזיז " אני מסתדר גם בלי השוקולד"

מסקנה שלי מכל הנ"ל - לא הצוות בגן יכול לעזור ולא יועצים חיצוניים, רק את! שמכירה את הילד ויודעת מה הנקודות חוזקה שלו ומה הנקודות חולשה שלו.

ניסיתי ל"אבחן " מה הבעיות של הילד שמפריעות לו בתהליך  ולמצוא פתרונות נקודתיים לבעיות האלו.

הפתרונות הגיעו מרופא ילדים, ממרפאה בעיסוק,ומסייעת בגן שהיא אמא למשפחה ברוכה ונתנה לי עצות מגמילה של ילדים רגילים שלה.

אבל כל פתרון אני חיפשתי ויישמתי לבד בתוך התהליך , כמו שכתבתי קודם - אין מי שיכול לתת לך פתרון כולל לכל התהליך.

כמה רעיונות שאולי יוכלו לעזור לך-

רופא ילדים אמר לי שכשיש עכוב לילד לוקח לו הרבה זמן לבצע תהליך שלילד רגיל יקח מהר, וגם כאן זה בדיוק אותו דבר-

כמו שבהליכה- התאמנו הרבה על הפעולה הזו עד שלמד ללכת בעצמו, אז גם בגמילה- להתאמן הרבה עד שיקלוט , צריך הרבה הרבה זמן והרבה הרבה סבלנות.

קשב וריכוז - קשה לו לשבת על כסא רגיל,אז בוודאי שבשרותים קשה לו לשבת ,

קנינו ספרים מיוחדים לשרותים, והארכנו את משך הזמן שיושב שם, גם אחרי שעשה נשארנו עוד כמה דקות,כדי שלא יהיו אחר כך עוד פספוסים.

שחרור- השרירים שלו נוקשים אז רצנו הרבה בגינה, טיפסנו וקפצנו כדי ללמד את הגוף להרפות את השרירים, בשרותים היו לנו בועות סבון שיעבוד על שרירי הפה וקרם לעיסוי ברגליים כדי להרפות את הגוף.

רוגע שלי ושל כל המשפחה - קניתי מבשמי אוויר כדי שיהיה ריח נעים בבית.

קניתי המון מטליות ותחתונים,אז לא הייתי בלחץ של כביסות ,נוצרה שלולית- פשוט מנגבים ועוברים הלאה.

להשתדל שלא יהפוך את הילד ל"בעית הבית" אלא לתקופה נעימה לכולם.

אז כשהוא הצליח,לא רק הוא קיבל שוקולד, אלא הוא חילק שוקולד  לאחים שלו והם שמחו בשמחתו עודדו אותו.

וכמובן ראשית לכל- תפילות!תפילות! תפילות!

אני התפללתי על זה וגם הילד התפלל-ביקש מה' שיעזור לו להצליח  ( במבט לאחור  זה גם נתן לו דחיפה "פסיכולוגית" לממש את הרצון הזה).

וברגעי קושי תחשבי על העתיד - עוד כמה שנים- נתת לילד מתנה ענקית - עצמאות ! ובגרות! והתקופה הקשה גם אם היתה ארוכה מאד היא הפכה לנחלת העבר.

בהצלחה גדולה💗💗💗

מעודד לשמוע שיש עוד גנים כאלה (מוריד מהכעס על הגן).

אהבתי את הרעיון שהיא תחלק לכולם משהו כאשר מצליחה, זה בטוח יכניס לה יותר חשק. תודה !

הקטע שבכל מקום שאנחנו הולכות היא מבקשת שאספר לכולם שכבר אין לה טיטול. היא מתרגשת מזה מאד !  

ובלילה היא לא מסכימה לשים, אומרת לי ״אני גדולה״. אז אני שמה לה אחרי שהיא נרדמת.

ובבוקר היא אומרת לי: ״אמא את מבולבלת, אני כבר גדולה. למה שמת לי טיטול?״.

זה מראה לי שהיא מאד רוצה בתהליך.

היום בפעם העשירית בערך שהיא פספסה, מאד כעסתי עליה. אז היא שברה אותי לגמרי ואמרה ״ אמא אל תהיי עצובה, יותר אני לא יעשה בתחתונים״. אבל חצי שעה אח״כ עשתה שוב והתביישה..

וזה הכל בגללי, כי כעסתי עליה ולא שלטתי בעצמי.

היא מאובחנות כרגע עם קשב וריכוז (זה מטעה כי אולי זה גם בתוספת תקשורת), אז באמת קשה לה לשבת בשירותים. ואני מוצאת את עצמי מספרת לה שם סיפורים…

לגבי המוטוריקה - היא מסורבלת מעט. אבל באמת כדאי שאלך איתה לאבחון פרטי.

התחברתי למה שכתבת - שעם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד!!) לנשות החינוך היקרות, רק אמא יודעת ומרגישה מה הכי טוב לילד שלה. וכרגע זה יודעת שזה טוב עבורה!! היא תרגיש גדולה ועצמאית יותר.

צריכה להתאמץ שהבית יהיה רגוע ונעים למרות לחוץ הגמילה. בעז״ה שאצליח.

תודה על התגובה המפורטת. עודדת אותי.. 

איזו אמא נפלאה! זכתה בך הבת שלך!

והיא ממש ממיסה, איזו מתוקה 💜💜

פרקטית,

אפשר לנסות לקנות חיתולי גמילה (שנלבשים כמו תחתון) ולשווק אותם כתחתון לילה. אפשר גם להסביר שזה כדי שלא יירטבו הסדין והשמיכה ובאמצע הלילה אין לאמא כוח להחליף הכל ולכבס...

דווקא נשמע שהיא מתקדמת,

התחברתי למה שאנונימית כתבה כאן שלילד עם עיכוב התפתחותי לוקח כל דבר יותר זמן מאשר לילד "רגיל".

עם גמילה של ילד "רגיל" הייתי אומרת לקחת נשימה ארוכה ולשים לב שאת באמצע תהליך, היא כבר התקדמה כמה שלבים, ובעוד כמה צעדים היא תסיים את התהליך בעז"ה.

גם אצלך נשמע שהיא כבר עמוק בפנים, וכבר התקדמה כמה צעדים,

רק שצריך לקחת נשימה ארוכהההה כי השלבים לוקחים לה יותר זמן. אבל לחשוב שהיא כבר באמצע, ובעוד כמה שבועות זה מאחורייך בעז"ה, זה מעודד ונותן כוח.

אולי תחשבי מה עוד יכול להקל עלייך במסע הזה,

אולי לקנות עוד כמה בגדים? עוד תחתונים? לזרוק לפח תחתונים עם צואה ולא לנקות?

אולי מגבוני רצפה חד פעמיים?

גם לגבי הסרבול שלה - האם אפשר להלביש לה בגדים שיקלו על העניין? לקנות עוד בגדים מסוג מסויים שקל יותר? אולי שתלך יחפה ולא ירטבו גם הנעליים?

את אמא אלופה!

היא נשמעת מבינה ומודעת לעצמה!

עם כזה רצון- בעז"ה תשלימו את התהליך.

יש ילדים שצריך לעבוד איתם הרבה רק על הרצון הזה, אז אתם כבר בשלב מתקדם!

ואל תאשימי את עצמך, את בן אדם ולא אבן! מובן שנגרמת הסבלנות בפעם העשירית,

אני מבינה את ההרגשה שלך - אבל באמת שאנחנו עם סבלנות מוגבלת.

בהצלחה 💗💗💗

מיוחדים?

התחלנו גמילה ב 1.7.. חשבתי שהפעם יהיה קל.

מסתבר שרק חשבתי…

שלחתי הודעה של שיתוף ובקשת עזרה לפסיכולוגית של הגן, כנראה בגלל החופש היא לא מגיבה. 

לק"י

את זה:

לא הפותחת- מנסה כמה כיוונים - הריון ולידה

אני עובדת בגן חינוך מיוחד ואנחנו רק מצפים למוכנות של ההורים להצטרף לתהליך, ממש לא להצלחות... חוץ מזה- מה בדיוק התנאי שלהם? שיהיו הצלחות מדי פעם? איזה יחס בין הצלחות לפספוסים?  כאמור זה תהליך מאוד מאוד ארוך שיכול לקחת חודשים ארוכים, וכולנו צריכים לחזק אחד את השני- הצוות את ההורים וההורים את הצוות כי זה בהחלט מסע. ח"ו לא בשביל לייאש, להפך, פחות מתייאשים כשיודעים את זה מראש.

מצרפת קישור לחוברת גמילה של בית איזי שפירא שיש להם הרבה ניסיון, אולי יועיל לך במשהו.

בהצלחה ענקית ובעיקר הרבה כוחות וסיעתא דשמיא

רק להוריד את הלחץ של הזמן, אני מציעה משהו שניסיתי, לא עם חינוך מיוחד, יכול להיות שזה שונה...

אני התחלתי לגמול בסוף שנה, ופשוט אצל המטפלת הוא היה עם טיטול ובבית עם תחתונים, הוא התקדם ככה ממש! חצי יום של גמילה וחצי יום לשכוח מזה, חששתי קצת אבל בפועל זה עבד טוב!

את יכולה להמשיך עכשיו בחופש ואם היא ךא תהיה גמולה בתחילת שנה, לא נורא, תמשיכו אחר הצהריים כל יום ובשבתות מהבוקר, עד שיגיע המצב שאפשר לשלוח לגן עם תחתונים. את לא תהיי חייבת לחכות לחופש הבא.

לא מאמינה שאני כותבת את זה…

הרבה בזכותכן, נתתן לי הרבה כוח ועידוד !

מאז אותו יום, נתתי לה להסתובב בבית ללא תחתונים. כך היא הבינה שלא יכולה לפספס כי אין לה לאן (כמו שמישהי בשרשור כתבה - להתאים לכל ילד מה שמתאים לו, כל הדרכים כשרות).

כעבור יומיים החזרתי לה את התחתונים וזהוווווווווווו

היא גמולה !

אומרת כאשר יש לה

הולכת לבד

מנגבת

התחלנו לצאת מהבית. גם לטיולים והיא מבקשת ללכת.

בגינה - למדה לעשות באוויר..

בקיצור, אין לי מילים לתאר את האושר!

נלחמתי, התעקשתי, בכיתי, נפלתי

ובסוף הכל היה שווה את זה !!!!

הנס הכי גדול בעיניי, היא ביקשה לפני שבוע וחצי שלא נשים לה בלילה טיטול. כיבדתי את הבקשה.. והגברת קמה יבשה מידי בוקר.

תודה רבה לכל אחת שהגיבה, חיבקה, עודדה וייעצה.

בעז״ה שזה ימשיך ככה גם בגן.

ממש משמח לשמוע!

זוכרת שככה זה היה גם אצלנו - פתאום ההצטאות הפסיקה, ואחרי שבוע כאילו לא זכרנו שהיא הייתה אי פעם...

ניסי ניסים!

יגעת ומצאת- תאמיני!!!

אמא אלופה!!!

איזה אלופה את!!!!

בכל השרשור עולה כמה שאת אמא מדהימה!!!!

ואני ממש לומדת ממך...

ולגבי מה שכתבת כל הדרכים כשרות זה ככ נכון בכללי בחינוך..

תודה על השיעור על זה ובכלל...

שמצאת את הדרך שנכונה ספציפית לה. איזה יופי.

בע"ה שימשיך כך ושתראו ממנה המון נחת!!!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.