אחד מהעקורונות הכי חשובים בדמוקרטיה זה הפרדת הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
הרשות המבצעת זאת הממשלה. המחוקקת זאת הכנסת.
ובמציאות הפוליטית שלנו הממשלה למעשה שולטת בכנסת בגלל "משמעת קואליציונית".
כלומר ברגע שהורכבה הממשלה שהיא מהווה את הרוב בכנסת, אין בעצם כמעט משמעות לכנסת. כי כל מה שהממשלה בוחרת לקדם יתקבל אוטומטית בכנסת בגלל שמי שיעיז להצביע נגד מהלך מסויים יעוף מהממשלה.
הפגיעה בעצמאות הכנסת היא לא חדשה, אבל התעצמה מאוד בממשלות האחרונות.
איילת שקד לא העיזה להצביע נגד חלק מהחוקים שהיו מאוד מנוגדים לעמדה הפוליטית.
כנ"ל סילמן. ועכשיו גם גלנט. ובכלל אין באמת שיח וריבוי דעות. יש קואליציה ואופוזיציה. והצבעות אוטומטיות.
אז ההפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת הלכה לפח.
נשאר רק עצמאות מערכת המשפט.
היא הגורם היחיד שיכול לעצור בעצם החלטות לא סבירות של הממשלה שנובעות מגחמה פוליטית ולא מצורכי המדינה.
תקחי לדוגמה מקרה שהממשלה מחוקקת שאסור לנשים לצאת לעבוד וללמוד, ואפילו שאין להם זכות הצבעה.
תיאורטית אם הממשלה רוצה- היא יכולה להעביר חוק כזה.
או ניקח דוגמה יותר קיצונית- עובר חוק שרק מי שקוראים לו בנימין נתניהו ויש לו וילה בקיסריה, יכול לשמש ראש ממשלה,
הדרך היחידה לפקח על החלטות המדינה היא דרך בג"צ.
בחוק יסוד השפיטה נאמר שבג"צ יכול לפסול חוק של הממשלה בגין "עילת הסבירות".
כלומר בדוגמה שנתתי, בגצ יכול להחליט שהפגיעה בזכויות הנשים היא לא סבירה.
לאחר שהתיקון עבר, כבר אי אפשר לפסול חוק בטענה לעילת הסבירות.
יש עדיין סיבות אחרות לפסול כמו עילת המידתיות וכו'.
אבל החלשת היכולת של מערכת המשפט לפקח על החלטות הממשלה ששולטת למעשה בכנסת, פוגעת למעשה בדמוקרטיה.
הטענה של הימין היא שמלכתחילה המעמד של מערכת המשפט כגורם מבקר של הממשלה, בלי שיש ביקורת על מערכת המשפט, היא לא מאוזנת, ולכן צריך להחליש את הכוח של מערכת המשפט מול הממשלה.
כלומר גם הימין טוענת שמדובר בהחלשת מערכת המשפט מול הכוח של הממשלה, רק שהם טוענים שמה שהיה לפני כן היה לא מאוזן ואח"כ יהיה מאוזן.
והשמאל טוען שלפני כן היה מאוזן ואח"כ לא יהיה מאוזן.
לדעתי האישית הפער בין התפיסות נובע מהחיכוך הבלתי פוסק בין מגינה יהודית לדמוקרטית.
מערכת המשפט מחוייבת לעקרונות הדמוקרטיה ולא לעקרונות היהדות. לכן תוצאות השפיטה למעשה תמיד יתנו משקל רב יותר לדמוקרטיה על פני היהדות.
למשל בדיון האם לבריכת שחיה יש סמכות לאסור לגברים/ נשים להיכנס בזמנים מסויימים לבריכה (כמו במקרה של הבריכה בקריית ארבע)
אז מבחינה דמוקרטית אין פה שאלה בכלל.
יש אזרח שרוצה להיכנס לבריכה, וזכות השוויון עומדת לצידו. איזה טענה דמוקרטית עומד מנגד?
אין כזאת. ולכן בשביל אישה אחת שרוצה לשחות בזמן שמוגדר לגברים, כל הגברים לא יכולים לשחות.
הם לא יכולים מבחינה דתית, לא מבחינה דמוקרטית.
התוצאה של הדבר הזה לא מוצא חן בעיני ציבור גדול במדינה.
ולכן רוצים להחליש את הדמוקרטיה דרך החלשת מערכת המשפט כדי לחזק את הכנסת והממשלה שמייצגים את האוכלוסיות השונות לפי גודלם בחברה. כלומר הממשלה מייצגת באופן נאות את היחס בעם בין מגינה יהודית לדמוקרטית בניגוד למערכת המשפט.
כלומר, בסוף, כולם טוענים שהרפורמה (דיילת הסבירות היא הצעד הראשון בה)
תוביל לפגיעה בערכי הדמוקרטיה.
הויכוח הוא על השאלה האם זה חיובי, שלילי, האם ערכי הדמוקרטיה הם מעל ערכים אחרים או לא וכד'.
בין שאר הדברים יש גם את הביקורת על שיטת הסניוריטי ובכלל על דרך בחירת השופטים, שגם אם נסתכל רק בעיניים דמוקרטיות בלי לערב בכלל את עניין המדינה היהודית,
גם זה בפני עצמו לא הכי דמוקרטי. אבל הרפורמה (לפחות החלק שמקודם כרגע) לא מתמקדת בחלק הזה, אלא ביחס בין החלטות הממשלה מול החלטות מערכת המשפט.
