כל ההריונות עד עכשיו ההריון הגיע מתוך רצון פנימי להריון (לכל החבילה, הריון / לידה / עוד ילד) חוץ מהריון אחד שנקלטתי בטעות🤭 אבל גם הוא הרצון הפנימי הגיע ישר כשגיליתי.

דווקא ההריון הזה, הוא מתוך מחשבה שכלית.

היה לי מאוד נוח במקום שאני נמצאת, בשגרה, בחופשיות (בלי תלות של הנקה..), במראה שלי. ידעתי שהריון ישנה הכל.

אבל מצד שני, אני יודעת שאני רוצה עוד ילדים, וגיל הפוריות הוא עם זמן קצוב. ושתירוצים למה לא תמיד יהיו...

חיכיתי די הרבה שהרצון הפנימי יגיע, והוא פשוט לא הגיע🤷

אחרי זמן החלטתי להוציא את ההתקן (בהנחה שגם ככה אולי ייקח זמן עד שאקלט) ונקלטתי ישר כשהוצאתי❤️

פחדתי מאוד שיהיה לי קשה להתחבר, אבל הפחד נעלם עם בדיקת הסטיק הראשונה😅

אני חושבת שאצלי זה היה רצון פנימי לא ממש מוסבר לעוד ילד..

יש לי הריונות מהגהינום אני גוויה מהלכת 9 חודשים וכל הריון הוסיף אצלי עוד ועוד חרדות.. ועדין זה רצון פנימי למשפחה גדולה וברוכה.

העניין הכלכלי פחות מעסיק אותי מבלינת תיכנון של הריון למרות שעכשיו כן יש סיטואציה שבעלי ואני יודעים שמסיבה מסויימת כן טובלנו שאין כרגע הריון ועדיף שהוא יגיע אחרי תהליך מסויים שאנחנו כרגע בתחילתו.. אבל זו עדין לא סיבה עבורנו למנוע. אחרי הלידה האחרונה מנעתי תקופה קצרה שבאמת הרגשתי שלא אהיה מסוגלת להתמודד עם עוד הריון וכשזה עבר הפסקתי למנוע.

כרגע אחרי 5 ילדים יכולה להגיד שהרצון והכמיהה לעוד ילדים הם לא כמו לפני הבכורה שהגיעה אחרי המתנה לא קטנה.. אני כן רוצה עוד אבל אני גם שמחה במה שיש לי.

מאמינה שלקראת סוף שנות הפוריות כן אחווה רצון חזק יותר שוב.. ואין לי בראש ומעולם גם לא היה לי מספר מסויים של ילדים. מה ש-ה' ישלח לי זה הכי טוב

אולי זה קשור לזה שאצלי הרצון הפנימי מגיע די מהר, בדרך כלל...

בכל אופן, נשמע שהרצון הפנימי אצלך חזק למדי, ולכן הגיע הזמן לשקול את השיקולים השכליים - לשבת עם בעלך ואולי אפילו ממש לעשות רשימה: שיקולים בעד (כשהרצון עומד בראש) ושיקולים נגד, ולפי זה להחליט...

בהצלחה ♥️

תמיד כן.

לשמחתי כנראה, ההנקות מונעות לי לזמן ארוך מאוד מאוד

ואני מספיקה להתגעגע ולרצות.

בעיני זה הרבה יותר למה לא מלמה כן.

אם אין סיבה נורא דרמטית בעיני הרצון והאידיאל זה ללדת ילדים.

מוכנה לעגבניות

עם הבכור זרמתי, לא באמת היתה לי הבנה של מה זה. גם לא בהסתכלות מהצד, גם לא מהחוויה של ההפלה שעברתי חצי שנה לפני

זה היה כזה מתבקש.. השלב הבא

את ההריון השני כבר מאוד מאוד רציתי. מאוד אבל

ומאז - כבר הרבה פחות. יחסית הרבה זמן

לאחרונה התחילו להיות לי בראש כל מיני חישובים כאלה על מס' ילדים שהייתי רוצה, ולפעמים עולה בי רצון שהוא באמת פחות שכלי למרות הרבה דברים

אני למשל כן יודעת שאני לא מתפקדת בהריונות שלי, מנסיונות קודמים שהיו לי, ולכן כן היה לי חשוב למנוע מספיק

זמן כדי שהילדים שלי שבבית כבר יהיו יותר עצמאיים וגדולים, כדי שיהיה לי יותר קל וכדי שאוכל להרפות יותר, בלב שקט 

וגם כדי להתבשל מספיק עם ההחלטה

כי בהריון השני לא לקחתי בחשבון את הקושי הפיזי והנפשי וזה הקשה עליי מאוד מאוד במהלך ההריוןן ואחריו. 

לקח לי הרבה זמן להתאושש מזה

והפעם, שלא כמו פעם קודמת, העבודה שלי היא לגמרי שיקול. לא בגלל הפן הכלכלי, בגלל הפן הנפשי

די ברור לי שאצטרך לעזוב פה לשמירה אם השם יזכה אותי בעוד הריון. כרגע אני לא מוכנה לזה. בכלל בכלל.

ועוד משהו - אני חושבת ששיקול של מה יגידו הוא לא שיקול שצריך להילקח בחשבון

אני יודעת שזה מאוד משפיע, אבל בעיניי זה לא יכול להיות רלוונטי, ובשביל לשים את זה במקום הנכון

את צריכה להיות כנה עם עצמך ולבחון כמה זה מתאים בנקודת הזמן הזו לנסות להיקלט

מה המחיר של הריון נוסף עבורך, עבורכם כמשפחה..

אני התייעצתי עם רב. 

החלטות טובות יקרה!

האמת שמלכתחילה רציתי אותם צמודים. אבל ברוך ה' ילדתי לידה ראשונה קיסרית ונאלצתי למנוע שנה. לקח לי עוד חצי שנה להיכנס להיריון. 

בתקופה הזו ממש היה לי חשק כי רציתי אח לבן שלי (מקווה שזה אכן יהיה בן בע"ה), ובאופן כללי אני כן רוצה משפחה גדולה, ובשביל זה צריך להזדרז. אני לא בת 20.. 

בתקופה של המתנה וציפיה היה לי את החשק הכי גדול, אבל ב"ה עכשיו כשבהיריון, נכנס בי הרבה פחד וחשש מהכל- מההריון- ככל שאני מתבגרת ואחרי שעברתי לידה אחת מבינה (עדיין לא 100%) את גודל הנס, מהלידה שהייתה ממש לא נעימה עבורי. ובכלל לגדל עוד תינוק- פתאום מפחיד אותי. אבל ברוך ה', נתמודד לאט לאט עם כל שלב שיגיע. 

אני חייבת להודות, שכמובן גם הלחץ החברתי ממש השפיע עליי. 

איך אני שמחה ב שבילך!!!

מבינה אותך שזה לא נעים לשמוע שיחות וריכולים של גיסות, מבטים לבטן וכל היחס של החברה.

אבל, זה לא שיקול!

לא הם יעברו את ההריון הזה

לא הם יעברו את הלידה

לא הם יגדלו לך את הילד/ה

לא הם יצטרכו להתמודד עם ההשלכות על הבית, הזוגיות, הילדים הקיימים וכו'..

חצי שנה זה כלום

מבטיחה לך שזה טס צ'יק צ'ק.

וגם אחרי החצי שנה הזאת אני ממליצה לך לחשוב בכנות עם עצמך האם מתאים או שעדיין לא, וזה בסדר מותר להחליט שעדיין לא מתאים.

אני אישית לא התנסיתי

יש לי ילד אחד בן 3.5 ומאז אין שום רצון ושום כלום.

החברה מאד מציקה, אבל למדתי לנטרל רעשי רקע ולעקוץ חזרה כדי להשתיק אנשים.

אני חושבת שאם יש התלבטות,

כנראה שזה עוד לא הזמן.

וזה בסדר, הכל בסדר.

מחפשת את הרצון שתמיד היה צץ לי...

רצון עז לעוד ילד.

משהו פנימי שזעק לי אני רוצה עוד ילדים ומשפחה גדולה. ולהיות בהיריון מתקדם ולהרגיש תנועות....

ולהיות אחרי לידה שיכינו לי ארוחות..

אבל אני כבר לא מוצאת את הרצון הזה...

אני בטראומה מהההפלות שחוויתי...

אני בטראומה מההקאות הבלתי פוסקות

מהירידה במשקל. .משמחוררים לי את היד וכבר לא מוצאים וריד לעירוי נוזלים ולעירוי ברזל..

אני בטראומה שאני בוכה ואין לי שליטה על עצמי מרוב יסורים.. ואני כבר רוצה לטפס על קירות...

אני בטראומה שאחרי לידות אני הורמונלית... ההנקה כל כך כואבת לי עד שזה מסתדר לוקח חודש חודשיים .

אני בטראומה שאין לי שינה בלילה...אני בטראומה מהשנה הראשונה של הגידול שכל חום לתינוק מעלה לי את הדופק .

אני בטראומה מהלידות הכואבות. שלא הספקתי אפידורל ...אומרים שמשכיחים מהאישה הכל.  פעם השכיחו.  היוםה קדוש ברוך הוא מזכיר לי טוב...

כנראה משמים...

סיימתי עם ענייני הילודה ..

כי באמת אני מחפשת ומחפשת.. רצון.  רצון שתמיד היה והשכיח את כל מה שכתבתי..

והוא אין .

נהנית מהחיים ככה.. עם הכמות ילדים שלי. ברור שרציתי יותר.. אבל אין לי אומץ להיות תלויה בחסדי העולם ושבעלי

יהיה חסר אונים ולהיות בלחץ שיפטרו אותו מרוב שהוא בבית כי אף אחד מהמשפחה לא עוזר. כי ככה זה.  

אז השלמתי עם זה...

ואני מאושרת עם מה שיש ועם המשפחה שיש לי.

ברוך ה'.

העיקר דאני מרגישה טוב ובשליטה...

נגעת לי בלב.

מדהים כמה אנחנו עוברות וצריכות להמשיך לתפקד כרגיל..

וכמובן זה הציף אצלי קשיים שאני חוויתי (הייתי מחוקה לגמרי בהריון, הקאות מהסטיק החיובי ועד הלידה ועוד קשיים שלא אפרט כאן. וגם אחרי לא היה פשוט בכלל)

תודה לך על זה, גורם לי לחשוב עוד קצת

אם את רוצה תבדקי בכרטיס האישי שלי.

או שאנסה לחפש קישור לשרשור יותר מאוחר אם תרצי.

פעם הייתה לי תשובה חד משמעית- שאני ממתינה לרצון פנימי.

להריון הראשון נכנסתי מאוד מהר ב''ה בלי שהייתה לי מחשבה יותר מדי אקטיבית (מעבר לזה שפשוט לא מנעתי אחרי החתונה).

לפני השני חיכיתי וכשבאמת רציתי והרצון גבר על זה שהילד ראשון זה קצת הלם קרב חח, אז הפסקתי למנוע. זה מבחינתי לא לקח הרבה זמן. למרות שיחסית לאחרות פה ובחיים האמיתיים שלי זה רווח בהחלט.

לפני השלישי חיכיתי כנ''ל רק שזה לקח יותר זמן וגם לקח לי יותר זמן להיקלט אז יצא פער גדול יותר.

ואז אחרי השלישי. הרצון החזק הפנימי ומהלב לא הגיע. זרמתי עם זה לתקופה לא קצרה. אבל בשלב מסויים התחלתי לחפש ולחפש אותו. ולא. אז המשכתי בחיי. לא רציתי להביא בלעדיו.

ואז לאט לאט בתהליך הבנתי שאני כן רוצה במידה מסויימת. אבל אני מפוכחת מאוד ומכירה בקשיים. גם של השלב של הריון לידה שנתיים ראשונות וגם בזה שזה לכל החיים. וגם שאני מרגישה לא טובה מספיק לשלושת הקיימים וגם העול הכלכלי וגם הזוגיות וכו'. ובמצב כזה ובנוחות היחסית שלנו בחיים ללא תינוק אולי זה בסדר גם לא לחכות לרצון החזק ההוא וזה בסדר רק פשוט במידה מסויימת, לרצות. זה לא שזה מעורר בי רתיעה זה לא שאני לא רוצה (כי אז זה באמת מבחינתי לא, או לטיפול לפני החלטה). אני רוצה. אני שם. אבל לא בעוצמות שהיו בעבר. וכיום אני בסדר עם זה (ולא בהריון עדיין). ומבינה גם שזה כל כך שונה מאחת לאחת ומתקופה לתקופה. וזוכרת גם תגובות שכתבתי פה בעבר שאין מצב להביא בלי רצון. ואני עדיין מאמינה בזה אבל בהרבה יותר רכות וקבלה. יש כל מיני ממדים לרצון. צריך להקשיב גם ללב וגם לשכל ולנסות לנקות.

למשל אני חושבת שללחץ החברתי אין מקום בהחלטה הזו. הוא קיים ואין להכחיש את זה, וזה בסדר שהוא מעורר לחשיבה אבל לא שיהיה גורם בהחלטה. לנקות זה גם לשקול גורמים שלפעמים קשה לדעת אם הם באמת מעכבים או רק מעוררים חשש טבעי. לא קל. 

תודה רבה לכל המדהימות שהגיבו כאן!

וסליחה שלא מצליחה להתייחס אחת אחת

קראתי הכל כמובן והחכמתי מאוד.

מעריכה את השיתוף והמחשבה.

רציתי לשאול למי שמתאים לה לענות- מה היה המרווח שלכן בין הראשון לשני?

או ליתר דיוק- אחרי כמה זמן הפסקתם מניעה?

סתם מסקרנות

(אני כבר מונעת שנה)

את הילד הראשון רציתי מאוד

את השנייה פחות, היה לא מתוכנן, יש ביניהם שנה ושבעה חודשים.

את השלישי רציתי מאוד, וגם חיכיתי לו לא מעט זמן. הפסקתי מניעה אחרי שנתיים בערך ואז לקח לנו עוד שנה בערך עד שהצלחנו להרות

עכשיו הקטן בן שנתיים, מצד אחד יש לי רצון תיאורטי. מצד שני אני גם ככה נאבקת עם ההורות הרבה פעמים, ואני יודעת שיש לי כרגע סיכונים בריאותיים משמעותיים. וזה מבאס אותי אבל אני יודעת שכרגע זה ממש לא מתאים ואפילו עם סיכונים לתפקוד שלי. ולא, לא מץאים לי להיות נכה בשביל עוד ילדים. אבל מי יודע מה יהיה בהמשך?

לא מנעתי... מבחינתי זו לא הייתה בכלל אופציה בזמנו.

ב"ה שמחה בהפרש ביניהם, שלא צפוף מדי אבל מספיק קרוב. הם חברים טובים למדי, למרות הבדלי המין והאופי שיש ביניהם

וגם על תחילת השרשור.

נתחיל מכאן- לא מנעתי בכלל אקטיבית, ההנקה מנעה לי שנה (אחרי שנה חזר הביוץ). הפער בעזרת ה' יהיה שנתיים וחמישה חודשים, לקח להריון הזה זמן להגיע (וגם לראשון).

לא מנעתי הריון אף פעם, רציתי להיות אמא בכל מאודי עוד לפני שהכרתי את בעלי.

רצון פנימי עמוק, תחושה שזאת השליחות שלי בעולם, נבראתי כדי להיות אמא. הכרה ביכולות שלי ובכישרונות ורצון לממש את עצמי. רצון עז להעניק חיים, להעניק דרך, חום, אהבה וחינוך...

לקח לרצון הזה המון זמן להתממש, כל הזמן הזה רק העצים אותו, ככה שגם אחרי שנולד לי ילד, הרצון נשאר חזק ופועם. רציתי להעניק לו הכל ולכן לא הפסקתי להניק גם כשההנקה מנעה ביוץ, אבל למנוע מההריון להגיע, נשמע לי רעיון הזוי (מדברת על עצמי, כן? לא הזוי שמישהי אחרת תמנע, הזוי שאני אעשה את זה).

כנראה הקב"ה רואה יותר טוב ממני מה טוב לי והוא סידר לי תקופה של המתנה לפני כל אחד מההריונות שלי בלי שאני אסדר אותה לעצמי.

אני צעירה אבל רוצה משפחה ברוכה, זה גם שיקול מבחינתי, אני רוצה להיות אמא לכמה שיותר ילדים, אז מעדיפה אותם צפופים...

אבל בלי מניעה

אחרי הרביעי מנענו (כי ילדתי בקיסרי) שנה וחודשיים ועכשיו ב"ה בהריון...

גם הכנות הפנימית, וגם השיתוף פה מול כולם.

זוכרת שיתופים קודמים שלך בנושא, ומרגש אותי לקרוא על ההחלטה שקיבלת.

בעזה שה' יתן לכם בזמן הנכון והמתאים, בקלות ובשמחה!

שגם אם תהיי בהריון ידברו עלייך, טבע העולם....

האמת שאין לי תשובה לשאלה.

אנחנו אוהבים ילדים, מתקשים למנוע את השפע שה' נותן לנו אז אם הוא מביא עוד אנחנו מודים לה' ומקבלים את המתנה בשתי ידיים.

ובעצם, אנחנו גם רוצים משפחה גדולה בעז"ה.

תשוקה פנימית עמוקה עד לתהומות הבטן התחתונה..

ואין אני עדיין לא מבינה בעצמי בשכל איך נולד הרצון..

עם כל העומס של החיים..

ראיתי תינוקות פיציים ופשוט נרגשתי כמיהה מטורפת..

בנוסף הרצון והמדהימות של להיות חלק מיצירה אלוקית..

חלק מהנס שקורה כל רגע בתוכך

עוד לב שפועם,

עוד נשמה.

וההבנה השכלית שיש זמן לכל דבר, כנראה זה האחרון..(אמרתי את זה כבר פעמיים😜 אבל עכשיו באמת ה40 קרב..)

כשהתחתנו צעירים- התשוקה היתה בעיקר- מעניין מי הילדים שלי שם למעלה.. כמה יש לי.. מי הם..איך הם נראים..

סוג של סקרנות יחד עם הרפתקנות...

ועדיין זה שם..

הוצאתי את ההתקן- יגיע הריון או לא?

בן או בת?

מי בחר בי מלמעלה להיות לו לאם..

זו הרפתקאה.

@נביעה 

אבל בגדול לא מרגישה שעשיתי חישובים

אחרי החתונה מנעתי עד השלב שבו הרגיש לשנינו שאנחנו מוכנים לזה (אצלי זה הגיע מוקדם יותר אבל כיבדתי את הרצון של בעלי לחכות עוד)

אחרי הלידה הראשונה היה ברור לי שאני אמנע אבל מכל מיני סיבות בסוף לא מנעתי ולקחתי בחשבון שיכול להיות הפרש קטן..

בסוף לקח זמן וזה הגיע כשכבר ממש רציתי

ועכשיו מצד אחד בא לי שוב הריון ולידה (וגם יודעת שההנקה כנראה תמנע לי לתקופה מסויימת) ומצד שני, גם מרגישה שכן נכנסים שיקולים שכליים של כוחות ומצב כלכלי וכו'. .

אז עוד לא החלטתי😅 (לוקחת בחשבון שאני גם עוד לא חודשיים מהלידה וישמצב שההורמונים גורמים לי להסתכל על הסיטואציה בצורה שונה)

וזאת הייתה הפלה בשבוע צעיר לצערי,

אז להריון שני הייתה לי עוד יותר ציפייה

וקלטת די מהר ברוך ה',

החשק להריון שני הגיע די מהר

והחשק להריון שלישי הגיע אחרי שנה, למרות שמכל מיני בחינות נפשיות וכלכליות זה לא היה אידאלי. הגיע חשק להפסיק מניעה מכל מיני סיבות ואיתו החשק להריון

ועכשיו תקופה הכי ארוכה 3 שנים ואני רק מתחילה לעכל שאני רוצה הריון.

גם לי לקח זמן לעכל. בהתחלה הפסקתי עם מניעה הורמונלית ועדיין רכשתי דיאפרגמה ומנעתי איתה בגלל כל מיני חששות, אח"כ מנעתי רק חלקית, ועכשיו הפסקתי לגמרי.

אולי זה פתרון בשבילך (אם מתאים לך הלכתית) להתרגל לרעיון.

הריון ראשון הגיע מיד לאחר חתונה, אז לא היה רצון עמוק

הריון שני כן רציתי אבל בעיקר מבחינה שכלית, שלגדולה יהיה חבר

הריון שלישי בהפתעה ב"ה

וכרגע מחכים שנה להריון. בהתחלה התלבטנו אם להפסיק מניעה. והרצון התחזק בכל חודש. היום אני יכולה לומר שמדובר ברצון פנימי עמוק מאוד, ובע"ה שנזכה.

ותודה לה' הטוב על כל האוצרות שלי.

שאני בעצמי לא מבינה....

אבל ממש רצינו  עוד אחד

זה היה רצון משותף לשנינו

בהריונות הראשונים ילדים ותמימים היינו

הרצון החזק היה פשוט להיות מותרים להרבה זמן.

ומאז גדלנו וזה כבר לא היה שיקול ....

חלקם מרצון וכמיהה וחלק בהפתעה 

ורציתי ורציתי ורציתי וה' עוד לא רצה,

עכשיו ב"ה 5 שנות נישואים ישל נו תינוקת שהיא כל העולם שלנו.

והאמת אני כבר רוצה עוד מממש, וזה נושא בפני עצמו

ברוך ה יש לי חבורה...

והרבה עבודה כי חופש גדול....

אבל אני כבר כמה חודשים ממש רוצה!

לא חושבת שיש זמן מדויק שיכלית.

תמיד צריך עוד כסף..

וילדים נוספים שקיימים ב"ה תמיד ידרשו

אוכל,כביסות ,יחס וכו...

התינוקת שלי התחילה ללכת לאחרונה ואני פשוט רוצה עוד זה ממש רצון בכל הגוף כזה

לא מנעתי אחרי החתונה ונכנסתי להריון ראשון.

הריון שני- הפסקתי מניעה בלי רצון ונכנסתי ישר להריון.

הריון שלישי- הפסקתי מניעה ברצון, אבל לא חשתי רצון להריון אלא רק חוסר התנגדות. אפילו שלקח זמן עד שנכנסתי להריון, לא הרגשתי רצון.

הריון רביעי- רציתי לחוות אחרת הריון, לידה וגידול תינוק, אז הפסקתי מניעה לאחר הרבה שנות מניעה, לא הספקתי לרצות ממש ונכנסתי להריון.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏