בפסקה האחרונה יש תשובה לשאלתך

מדוע גבר צריך לברך על דרך השלילה, ולא יכול לומר "ברוך שעשני גבר"?

ההסבר ההגיוני בעיניי: כמו שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, נשים חייבות בפחות מצוות מגברים כמו שעבדים וגויים חייבים בפחות מצוות

ההסבר שהמצאתי והוא המועדף: גברים לא מקבלים ווסת ולא יולדים

יש את ההסבר המעצבן ללמה נשים מברכות שעשני כרצונו אבל זאת לא השאלה 

בעדה, או בקהילה?

או במשפחה?

אשמח לדעת (אם זה לא אאוטינג..)

כי באמת, במחילה, כנראה דורות עברו חשבו שזוהי זכות שהם אינם נשים.

והאמת? 

ייתכן שהם צדוק (שוב במחילה). 

וזה גרוע ונורא שהם צדקו!

הם צדקו, כי אב היה יכול למכור את ביתו לשפחה, אך לא את בנו.

כי באופן טבעי (וזה עד היום), מבחינה ביולוגית, האישה פחות חסונה מהגבר, מה שמעמיד אותה בסכנה מול גבר תוקף פוטנציאלי; בעמדת חולשה מול הגברים; ועוד ועוד.

כי ביחס לגברים, שאומנם לא היו משכילים מאוד - אבל בכל זאת היו בלי ספק בעלי השכלה יותר מהנשים. 

כל אלו, ועוד סיבות לא מעטות, הן סיבה מוצדקת מאוד להבין מדוע חכמים תקנו ברכה שכזו.

מדוע לומר אותה עד היום?

אין לי שמץ של מושג.

תשובות דרשניות יש למכביר, ובידי להוסיף עליהן כמה וכמה. אבל תשובות דרשניות אינן תשובות. הן תשובות דרשניות. 

האמת כבר לא מעט זמן אני חושב על הנושא הזה, אם מישהו.י רוצה להעיר ולהאיר, אשמח. 

[הגיוני לי שבחורה דתיה קלאסית לא תסכים עם זה, גם כי זו אכן לא גישה דתית קלאסית וגם כי זה מוציא אותה באור משפיל מאוד (הגם שכיום הוא מאיר כיהלום, בדיוק כמו של הגבר), זאת בניגוד לתשובות המקסימות שניתנות היום בדרך כלל.]

מסכים מאוד.

הגוי והעבד...

למעשה, כבר אמר הרה"ח אהרן רזאל או יונתן, אני תמיד מתבלבל בין שניהם:

'הקב"ה עושה, שלא תהיה עבד; 

התורה עושה שתהיה בן חורין'.

וכו'.

ארשה לעצמי להוסיף:

'הקב"ה עושה שלא תהיה אישה.

אתה עושה שתהיה גבר'.

ואולי בגלל זה, אני משער כעת, באופן כל כך תמוה אומרים גברים אחד לשני 'אחי, איזה גבר!' 'יצא גבר' 'איזו גברה!' (לבנות... תמוה מאוד בעיני והיה על זה שרשור כאן לאחרונה אם אני לא טועה).

מילים לשיר: אהרון רזאל - אתה עושה שתהיה יהודי | שיא מיוזיק

למרות שגם התשובה הקודמת רצינית.

באמת באופן מסוים ניתן לברך על מה שה' נתן, כלומר על נקודת הפתיחה, שבנידון שלנו היא מניחה שגבר הוא יותר שווה/ חשוב/ וכו' מאישה. 

ה' עשה אותך =לא אישה. 

האם זה אומר שהמעלות שבגבריות אצלך?

לא. אתה יכול להיות חלש; להיות בור; וכו'. 

אז באמת יוצא שמה שהרב שך אמר ושורר רזאל הוא באמת עמוק (אני אומר ברצינות).

יש כאלה שאומרים שאישה קרובה לרצון ה' ולכן אומרות כרצונו  .

שהגבר אומר שלא עשני אישה - בכך הוא מזכיר לעצמו מה הייעוד שלו , והפירוט לכך על ידי שללית דבר נגדי,כלומר שהגבר יודה שהוא מחוייב ביותר מצוות מהאישה,

ככה יזכר מה הייעוד שלו ואיך יגיע אליו

היא לא יכולה להגיד שעשני אישה או שלא עשני גבר, כי כך היא מודה בעצם על פטור ממצוות ואיך אפשר להודות על פטור מצוות, אי אפשר .

לכן אומרת שעשני כרצונו , מראש היעוד שלי ושל הגבר שונה , הוא צריך מצוות כדי להיות מתוקן

ואני לפי רצון ה' , זה תבוע בי לא משנה מצוות או לא , היעוד שלך והרצון שלך קרוב אליו מראש ..לי מפריע שברכה לפני זה שלא עשני גוי + עבד

אבל זה כן מתחבר לעניין היעוד , גבר יקר האם עשית מה שמוטל עליך? ככה כל בוקר כביכול מזכירים לכם.

שאלה טובה אבל רק אם זה ממקום נכון של להבין את התורה ולא ממקום של לעג כלפיה

(לא שאני רומזת משהו כלפייך)

ברוך שעשני גבר מגביל. שלא עשני אשה מגדיר מה לא (וממילחא כל מה שנשאר כן).

להבדיל - התארים לקב"ה הם (על פי רוב) על דרך השלילה מהסיבה הנ"ל.

יש עוד המון לפרט בזה אבל זה הבסיס. כנ"ל על גוי ועבד. גם מה שהוזכר כאן על חיוב במצוות נכון.

נניל ויאמרו שעשני ישראל, אז זה כולל מעלות רבות, שהוא בן אדם, זכר, לא עבד שחי ולא מת וכדו'.

אז כדי להדגיש שמדובר על המעלה של זכר ולא נקבה אומרים שלשון שכזו.

זה מספיק על דרך הפשט.

הרב קוק מסביר בצורה מאוד שירית את ההבדלים בין גברים לנשים ביחס ל"שלא עשני אישה" ול"שעשני כרצונו"

ביחס ל"שלא עשני אישה" הרב קוק מסביר -

"הנשמות בגורל חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות,

לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. 

וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש.

וכמה מדות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה"

ביחס ל"שעשני כרצונו" - 

"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, 

הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, 

בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, 

מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו"

דהיינו - התכונה ה'נשית' שאותה הרב קוק מציג - יש ברכה גם על העדרה (שלא עשני) וגם על קיומה (שעשני). 

הברכה על העדרה - שיש אפשרות ליצור רושם מתי שרק מתי שאין התרשמות. לכן מודים על כך שלא מקבלים רשמים, כי עצם חוסר קבלת הרשמים יוצרת את הפשרות לרשום רשמים במציאות.

הברכה על קיומה - על היכולת לקבל רשמים במציאות ולכוון כך לרצון ה'.

עולת ראיה, ברכות השחר ט״ז

אבל לפי הנ"ל לנשים אין אפשרות לרשום רושם במציאות?

בוודאי שיש אפשרות. הרב קוק מדבר על תכונה נפשית. בפועל גם גברים וגם נשים עושים רושם עמוק בעולם ע"י מעשיהם השונים. מדובר פה ברובד יותר פנימי. לא מדובר פה על רובד המעשים.

אני חושב שאפשר לראות את זה בחוש ביחס להבדל בין גברים לנשים את אותה התרשמות שמדבר עליה הרב. זה נראה לי ברובד נפשי מסויים ולא באופן גורף חלילה.

יכולה להבין על מה אני מדבר?

מאמינה שיש לזה קשר לבחינות ה"משפיע" והמקבל

ברור שמשפיע הוא אקטיבי יותר, לעומת מקבל שהוא פסיבי.

אבל עם כל השינויים בעולמנו, האיזונים האלה קצת השתנו, ונכון שאישה בפנימיות שלה היא מקבלת,

אבל אין סוף להשפעה שלה גם כן.

(אפילו בהקשר של איכות לימוד התורה של בעלה/ הילדים שלה. לאו דווקא בהקשר פמיניסטי של אקטיביסטיות או משהו בסגנון)

ולכן יש מקום להרחיב עד אין קץ.

אין לי עניין לבצע הכללות על כל הנשים או על כל הגברים. 

בסופו של דבר כל השפעה היא תוצר של קבלה. אם לא הייתי מקבל, לא הייתי יכול להשפיע.

לכן אולי הכיוון יהיה לחלק בין סוגים שונים של קבלה והשפעה.

יש קבלה נשית ויש גברית.

יש השפעה נשית ויש גברית.

ולא בטוח שלהיות מקבל זה בהכרח פסיבי, יש גם קבלה אקטיבית.

אני ממש מסכים עם כל מה שאת אומרת.

הרב קוק מדבר על הרובד הפנימי מאוד ואולי במישור הקבלי שהיא ממש שפתו של הרב קוק.

לכן שאנחנו גולשים למעשים העניינים הפנימיים הללו יבואו באופן שונה.

ביחסים בין איש לאישה אפשר לראות דפוס מסויימים שנשארים וטובים מכח התפקידים.

אני גם סולד מהכללות מיותרות ודפוסים ישנים ומזיקים ביחס לתקפדים מגדריים

נראה לי ה\שמטרת הפסקאות הנ"ל היא לתת קריאת כיוון כללית ולא מעשה ספיציפי.

האם אני יכול לתת מעשה ספיצפי אחרי הפסקה? אין לי רעיון כרגע.

גם פעם נשים היו משפיעות עד חזל אמרו "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים".

הדיבור כאן הוא לא על דברים השתנו והיום אפשר לחיות בעלדיהם. ככה נראה לי.

(ובלי קשר לנושא האשכול, אבל אם כבר תורת הרב וכו... על איזה חיבור היית ממליץ בשלב ראשון למישהו שאין לו יד ורגל בכתבי הראי"ה?)

כתבתי טיפה ארוך אז אומר לפני - אני ממליץ בעיקר על פרקי זרעונים בספר אורות - אורות – ויקיטקסט ובתוכו על המאמר למלחמת האמונות והדעות

 ועל עין אי"ה - 

עין איה – ויקיטקסט

עכשיו יותר בהרחבה - 

(הרוב נמצא גם ויקיטקסט/ספריא)

עין אי"ה - ספר פירוש לאגדות הש"ס על מסכת ברכות ומסכת שבת. על מסכת ברכות יותר קל. כאשר קונים את זה יש 4 כרכים ברכות א', ברכות ב', שבת א', שבת ב'.

מידות הראי"ה - אמירות קצרות על מידות, לפי סדר הא' ב'. חלק לא מובן הן מבחינת התוכן הן מבחינת ההתנסחות הקצרה אז לכן אפשר לדלג חופשי מתי שלא מובן.

מאמרי הראי"ה - יש יתרון בכך שהספר בנוי ממאמרים שהרב פרסם לציבור ובכך לפעמים יותר מובן. אפשר לראות לפי תוכן העניינים כל מיני נושאים מעניינים, יש גם על חגי השנה.

יש כאלה שממליצים על אורות התשובה. בספר הזה הרב מבאר את התשובה בצורה עמוקה. מצד אחד יש פה גם מיקוד מסויים על נושא ופסקאות לא הכי ארוכות. מצד שני, אולי תופסים יותר את הגישה המיוחדת של הרב בנושא הזה ומתוך כך להבין חלק מהחידוש של תורת הרב שהיא כוללת ומקיפה כפי שהרב מסתכל על התשובה בצורה כזאת כך גם על נושאים אחרי במשנת הרב.

ואם רוצים ללכת טיפה למשהו יותר מקיף במשנת הרב אולי כדאי ללכת על הקובץ 'זרעונים' שבתוך הספר 'אורות'. ספר אורות הוא הספר שעוסק במסה המרכזית של משנת הרב. כל העניין של תחיית האומה בארצה ותחיית הקודש בא בספר זה. זרעונים יותר יכול לדבר על התחושות האישיות של האדם בתקופנו אנו, את עניין החיפוש הרוחני שקורה בדור ומה הוא מביא איתו וכולי. אישית, הזדהתי מן התחושות שהרב מעביר שם ביחס לבירור הרוחני שקיים כיום. הפסקה "מלחמת האמונות והדעות" מאוד קשורה לתקופתנו שאנחנו רואים מחלוקות ובכללי לכל המחלוקות שצצות בעם היהודי. זה נמצא בטוח בספריא. גם זה נראה לי קיים בויקיטקסט. 

ואם כבר עוסקים בדיבור על ספרי הרב, יש את ספר אגרות הראי"ה ששם זה נטו מכתבים שהרב כתב לכל מיני אנשים, בעיקר ת"ח מופלגים (שחלקם היו גם בני משפחתו הקרובים והרחוקים). מה שמעניין בספר הזה - רואים הלכה למעשה את היחס המורכב לחילונים ואיך הרב עונה למקטרגים עליו. בנושא הזה ובכלל בכל הנושאים של הנהגה ציבורית וכללית. האגרת המפורסמת שלו על היחס לחילונים היא אגרת תקנה (דהיינו אגרות מספר 555, זה על פי אותיות מאגרת א', אגרת ב' עד אגרות תק וכולי). אפשר למצוא באוצר החכמה.

אני אקרא בעיון בעז"ה במוצ"ש

אבל ייש"כ על ההשקעה!

עין איה זה בסוף ליקוט ללא נושא או מהלך מסויים. יש בחינה שהוא פשוט יותר.

יש את ספר מוסר אביך - שהלשון בו פחות קוקנית מבשאר הספרים, ויש בחינה שהוא פשוט יותר מבחינת הלשון והתוכן. יש את מידות הראיה שזה לפי נושאים והכל קצר ככה אפשר להחזיק ראש. יש את אורות התשובה.

על זרעונים אני ממליץ שלא להתחיל איתם

עם אורות התורה

שזה מצד אחד כן משנה מסודרת של הרב והסגנון הקלאסי

אבל זה פחות ספר שמביא את החידוש של התורה שלו

ומצד שני כן יותר קל

ואח"כ לאורות התשובה שהוא קצת יותר קשה אבל הוא מאוד מרכז את משנת את הרב והוא גם מאוד מחובר לחיים האישיים גם 

יש לרב פילבר ביאור לאורות התשובה שנכתב בעידוד הרב צבי יהודה

נראה לי שאורות התשובה עוסק ברעיון יותר כולל מאורות התורה.

החלק השני...

ניסיתי לכתוב את זה גם

כנראה לא מספיק מובן

ספר אורות זאת הליבה הרעיונית של משנת הרב.

בלי להתעסק בספר אורות, אז מקבלים רעיונות עמוקים ויפים אבל לא מקבלים את המשנה של הרבה בנושא יסודי.

החידוש של הגדול שהרב קשור בהבנת תהליכי עומק במציאות שאנחנו רואים בעיניים מתוך עיניים של תורה וחכמה אדירה של הרב.

תקח אדם אינטלקטואלי שטיפה יכול לקרוא שפה 'שירית' הוא יוכל להבין לכל הפחות את הרוח כללית של המאמרים 'צמאון לא-ל חי', 'חכם עדיף מנביא', 'למלחמת הדעות והאמונות'. הם לא נראים לי קשים במיוחד לקריאה מבחינת מושגים.

@חתולה ג'ינג'ית 

לא נעים לומר,

ולהבדיל בין קודש לחול, אבל עכשיו אני עוסקת בפיענוח מושגים טריוויאליים הרבה יותר, ולא מצליחה לעבור את הציון הנדרש. מרגישה דיסלקטית לרגע.

אחרי המבחן הזה יהיה לי יישוב הדעת לקרוא בעיון וברצינות את מה שכתבתם כאן.

תודה ממש.

נראה לי אורות התשובה בשלב ראשון.

בעז,ה נעשה ונצליח.

הראיון של הרב אלי סדן עם דנה וייס (חדשות 12) ביחס לאמירות שלו ושל רבנים מהמכינה בעלי על נשים.

הרב אלי מספר על ביתו שלמדה רפואה וכיום היא ראש מחלקה ברמב"ם והוא אמר שזה נעשה בעידודו.

אני רואה שהרב אלי סדן מנסה להתמודד בראיון הזה במתח בין ההבדלים בין המינים לבין ההתקדמות של נשים כיום.

כי הקב"ה עושה שלא תהיה אישה...

אתה עושה שתהיה גבר 🎼

|מתגעגע למוזיקה|

רק עכשיו רואה שכבר כתבו את זה ברצינות...🤦🏻‍♂️

גיסתי שבוע שעבר בהתלהבות יתירה, באה אלי עם ה"חידוש" הזה. היא חשבה שזה חידוש שלה (מסכנה, היא משתוקקת שהגבר שלה כבר יהפוך לגבר 😜)

אבל אני רואה שזה כבר נדוש...

אצלנו במשפחה זה חפור

אבל אם כבר בשירים של אהרן רזאל עסקינן

אז ראוי לצטט גם

"שאני הולך בדרך חדשה

בדרך חדשה שעדיין לא עוד דרך בה אדם מעולם

ואף על פי שהיא דרך ישנה מאוד, אף על פי כן היא חדשה לגמרי"

אז זה יכול להיות גם נדוש וגם חידוש שלה

(ואני אחסוך את הרב קוק באורות התורה פרק ב פסקה א)

בדרכי הלימוד.

כל מי שלומד אחרונים על דף הטור והשו"ע מכיר את השאלה והתשובות השונות של האחרונים באו"ח מ"ו.

אני הבאתי את התשובה הכי פשוטה שלהם.

אבל היום כל הבנים לומדים משנה ברורה (נדמה לי שלא מביא את השאלה), או שלומדים מספרים של סיכומי הלכות אחרים.

קם כאן דור אחר שלומד באופן שונה.

אולי רק בלימודי הרבנות לומדים אחרונים על הדף כסדר, וגם אז אם אפשר להתחמק ממשהו קופצים לסיכומי ההלכות.

כבר מתפתח צורת פסיקה רק על ידי השוואות בין סיכומי הלכות.

באחרונים הקלאסיים.

כל אחד, מה שמניח דעתו.

אני חושב שמה שקשה להבין זה לא התירוץ, אלא עצם הגמרא בעירובין לגבי "נוח לאדם שלא נברא משנברא", שבעצם יש לו מקור בפסוק שהבאתי בקהלת.

קשה לאנשים להתמודד עם עצם הרעיון.

כשהרעיון הזה הוא נקודת הנחה, בתוספת לנקודת הנחה שהברכות בבוקר הם קשורות להנאה, אז התירוץ הזה יש לו הגיון חזק.

כמו שהרבה תשובות לשאלות לא אביא מייד ההסבר של הרמב"ם במור"נ..

שאלתי את הרב שמואל אליהו פעם:

'שלום הרב, למה חז"ל בחרו את הניסוח 'שלא עשני..', ולא 'שעשני יהודי', 'שעשני איש'? תודה רבה!

'שלום וברכה, מברכים בלשון שלילה, כי מצב הנשים בכל העולם הוא לא כ"כ טוב. מנצלים אותן ופוגעים בהם, כמו שהיו פוגעים בעבר בעבדים.

ברוך ה' עכשיו העולם יותר מתוקן, ולא פוגעים בהם כמו שהיו פוגעים בעבר.

אבל כיוון שעדיין פוגעים, לכן אנחנו מברכים את הברכה בצורה הזאת.

לפי זה, משמע שבעולם מתוקן לא מברכים 'שלא עשני עבד', ו'שלא עשני אישה' על דרך השלילה. 

האמת ששמחתי מאוד בתשובה הזאת.

האומנם כשחז"ל תקנו את הברכה הזו, היה יותר טוב להיות גבר מאישה.

אך עדיין מברכים בנוסח הזה כי חז"ל בחוכמתם כיוונו גם להסברים שיתפתחו בהמשך הדורות. כלומר, הנוסח יותר מתאים לזמן התקנה אבל אפשר להכליל בתוכו גם הסברים שמתאימים לתקופה שלנו. זה לא שיש הסבר אחד נכון.

וכך גם לגבי כל מיני תקנות אחרות. לפעמים תקנות מסויימות הרבה יותר מתאימות למציאות בזמן שנתקנו, אבל הן עדיין קיימות כי יש סיבות נוספות שמתאימות גם למציאות שהשתנתה בהמשך.

נסו לקרוא את רצף הברכות שלא עשני גוי, עבד, אישה

ועכשיו תחליפו את המילה 'לא' ב'לו'.

ועם כל הטלטלות שעברו ברכות השחר (נניח שעשני כרצונו היא ברכה שהתקבלה מאוחר יותר רק כאשר נשים החלו לקרוא אבל חלק מהתפילה לא הייתה רלוונטית אליהן ונדרשו לערוך התאמות) - זו גם אופציה מעניינת שאני נוטה לקבל כסבירה.

גם סמנטית וגם הומופונית. 

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ב באב תשפ"ג 22:32

זכור לי מהפוסקים לגבי הניסוח מדוע אומרים "שלא עשני גוי" ולא להגיד: "שעשני יהודי", משום שאם יגיד "שעשני יהודי", כלול בזה שהוא גם גבר, וכן אם יגיד: "שעשני בן חורין" כלול בזה שהוא גבר, ושוב לא יוכל לברך הברכה לאחר מכן, ולכן נוקטים בשיטת השלילה, "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד". ונראה לי שאם כבר נקטו בשיטת השלילה, אז אגב זה כבר תיקנו הברכה הנוספת בלשון שלילה: "שלא עשני אשה". (עיינו משנה ברורה בסימן מ"ו סעיף ד' סעיף קטן טו שאומר שלא לברך: "שעשני ישראל" כי אם יברך כך, יש אומרים שלא יוכל לברך אח"כ "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה", וכן לעניינינו, אם יאמר "שעשני יהודי", יהיה כלול בזה שאר הדברים, שכן "ישראל" ויהודי היינו הך).

לגבי עצם העניין של: "שלא עשני אשה", לעומת: "שעשני כרצונו", ישנם כאלו שיכולים "לבלוע" את הברכה: "שלא עשני אשה", אך "שעשני כרצונו" זה כבר לא מובן אצלם. אך כדאי לדעת, וזה קשור לדברי @ראשיתך (הפרי חדש כותב שנשים לא יברכו ברכה זו, וכן בחלק מסידורים ספרדים ובצרפת נשמטה ברכה זו), שתקנת ברכת: "שעשני כרצונו" היא תקנה מאוחרת יותר, שתוקנה כדי להבהיר שאין בברכת: "שלא עשני אשה" כדי להגיד שהאיש רק יותר עליון מהאשה, וכמו שהאיש גדול בדברים מסויימים, האשה גדולה בדברים אחרים. וכל אחד צריך להיות עשיר באמת ולשמוח בחלקו, בתפקיד המיוחד שה' נתן לו עם כל היתרונות שלו, ולדעת שזה הכי טוב לו להיות מה שהוא. ברכות אלו כאילו כוונו בדיוק לדור הזה, שיש בו בלבולים בנושאים האלו, ויש כאלו שלא שמחים במין שלהם, בטבע שניתן להם מאת ה', וחושבים שאפילו ניתן לברוח מהזהות שלהם, וברכה זו מקבעת את השמחה בכל היתרונות הכלולים במין שלנו, וגם החסרונות שבהם, לשמוח ולראות את הטוב בהם, ולראות איך החסרונות הם רק באים להשלים אותנו ולהוציא את הכוחות המיוחדים שלנו מן הכוח אל הפועל.

בעניין שבהתחלה לא תיקנו ברכת: "שעשני כרצונו", זה קשור לכך שהיתרונות של הגבר הם יותר בצורה הנגלית, לעומת היתרונות של האשה שהם יותר קשורים לפנימיות. זה מתבטא למשל בפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה", האשה מגלה את יתרונותיה דווקא בצניעות, בעדינות, באינטליגנציה הרגשית הגבוהה, לעומת הגבר שיותר מופיע כוח, עוצמה, גבורה. לכן, תיאורי חז"ל שהם יותר ברובד הפשט, מביאים בדר"כ שהגבר יותר גדול מהאשה. לעומת זאת, דווקא בקבלה ניתן למצוא את המקורות לכך שהאשה גדולה יותר. גילוי גדולת האשה במובן מסויים הוא מפחית מערכה, כיוון שיתרונותיה מתגלים דווקא כשהם נסתרים, וכשמגלים אותם, פוגמים במעט בעניינם. אמנם, ככל שמתקדמים לעבר הגאולה, הדורות שלנו, גדולת האשה מתבטאת גם בפועל, אך יש בזה אמרה מסויימת, שבתחילה לא תיקנו להגיד את גדולתה של האשה, מהטעם הנ"ל. עוד ניתן לומר טעם נוסף, שגדולת האשה לא צריכה "אישור", לעומת גדולת הגבר שהיא יותר בפוטניצאל וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי, ולכן צריך להדגיש אותה, כדי שבאמת הגבר יוציא את יתרונותיו. אך גדולת האשה היא בעיקרה קבועה וקיימת. (זהו השלם ההסבר הקודם, שכן הקביעות של גדולתה של האשה היא משום שזה קשור לפנימיות, הפנימיות היא סטטית וקבועה, והחיצוניות משתנה ומתחלפת וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי). וודאי שגם האשה צריכה להופיע את גדולתה ואם לא תעבוד על עצמה כוחותיה לא יתגלו, כמובן.

כתבתי את הדברים כשחזור והוספה משלי ממשהו שקראתי בעבר (מהמילה: "לגבי עצם" עד לכאן. ובאמת הדברים מבוססים שם...), עכשיו מצאתי אותו, אז רק אגיד בקצרה עוד הסברים שמופיעים שם, ואפנה למי שרוצה לעיין ולראות בהרחבה את הדברים- עלי תמר על הירושלמי ברכות פרק ט'. הוא כותב שם (הוא מלקט, הכל מבוסס על דברי קדמונים ממנו) שהברכה המקורית שהגברים בירכו הייתה שהם לא בורים (הנוסח היה: "שלא עשני בהמה", אך בהמה זו לשון מושאלת, והכוונה היא שלא עשני בור), כמ"ש בנדרים פ"א דקוראין לעם הארץ חמרא), וזה משום שפעם הנשים היו פחות משכילות, אך אשה חכמה אכן הייתה מעלתה כמעלת האיש. ואצטט דברים ממנו: "ומה"ט אמרו בהוריות פ"ג האיש קודם לאשה להחיות אבל אם היא אשה חכמה היה נראה דאין האיש קודם וכמו שממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ואם האשה עוסקת במצוות גמ"ח ספק אם איש שאינו בר הכי קודם שכן רחמנותו של הקדוש ברוך הוא היא על שניהם בשווה ועמ"ש במו"ק פ"ג". עוד ציטוט נחמד: "ומסופר שאשתו של הגאון ר"י מהמבורג שהיתה אשה חכמה שאלה לבעלה ואיך יתכן שפלוני שואב מים שהוא ע"ה גמור חשוב יותר ממנו שמברך שלא עשאני אשה, והשיב ע"ד הלצה שכ"א מברך שלא עשאני אשה על אשה שלו ואם הוא ע"ה בוודאי שגם אשתו היא בורה גמורה". יש שם עוד הסברים, אבל לא אאריך, מי שרוצה שיעיין שם....

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.

אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.

בחתונות אם דאגו לי במיוחד.

לשליחים לא 

במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)

אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.

פיצריות ציפס וכו אז לא.

שליחים לא יצא לי.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל