שיש דברים שפעם פסק בצורה אחת

ולאחר שנים ושיחות של אשתו עם כלות רבות הבין שצריך לפסוק אחרת...

ממש מתחברת למה שאת אומרת

אבל זה לא בא לידי ביטוי רק בנושאים האלו אלא בנושאים רבים בקיום מצוות. בנושאים אלו זה באמת מובהק יותר

גם לנשים יש אחריות

יש כל מיני גישות של כל מיני רבנים, שנובעת מתוך ההלכה הפסוקה והשקפת עולמם. יש רבנים שאם אישה משלבת תמל לא ירשו להפסיק לצום הי בעיניהם יש תחליף, ויש כאלה שרואים בהנקה כדבר חשוב מאוד מאוד. זו גישה, ומכאן נגזרת התשובה של הרב

אבל,  אנחנו לא חייבות ללכת לפי רב שלא מבין אותנו ומצליח להיכנס לנעליים שלנו,  ועל כן יש לנו אחריות אישית, לכל אחת מאיתנו, לחפש ולעשות לנו רב כזה.

נכון שיש שאומרות שסו צביעות כביכול להקל לפי פסיקות אחרות ולהחמיר לפי אירות כאילו זה מה שנח לנו, לי באופן אישי זה לא ממש אכפת.

עולם הקהילות לדעתי לא ככ שייך היום במובן הזה, מאחר ויש ככ הרבה קשיים, שגישה של רב אחד פשוט לא מספיקה. ואם הוא פוסק בצורה צרה, אז זו בעיה.

אני למשל לא הולכת לפי פסיקות הטהרה של רב הקהילה שלנו.

מצד שני, יש נקודת אמת פנימית ששייכת לכל אחת מאיתנו, והיא רק שלה, ורק היא יודעת מה כן ומה לא. ושזה לא חלילה יבוא מתוך מקום של זלזול ברב או בהלכה.( הוא לא טוב אז צריך להחליף אותו)

וגם צריך לדעת שיש נשים ששייך אצלן קיום מצווה מתוך קושי, והן יכולות לעמוד בזה, למרות שקשה. למרות שזה לצאת מאזור הנוחות. פשוט כל אחת ומה ששייך אצלה

כשאני נתקלתי בפסיקות שאינם לוקחות בחשבון שיקול דעת של האישה, זה גרם לי לשינוי גדול בחיים ובדרך שלי. כל אחד יכול וצריך לבחור את הדרך שלו.

מרגישה במיוחד בנושאים האלה

שהתורה היא תורת חיים ממש

(ואנחנו חלק מהציבור החרדלי. (

הרבנים שאנחנו שואלים

ככ רגישים

ככ מקשיבים לי

ככ נותנים מקום

תמיד.

כל פעם מחדש אני מתפלאת מהרגישות.

גם בשאלות של טהרת המשפחה

של מניעה

של צומות.

וככה כל הרבנים במעגלים הסובבים אותנו

לא שאלתי אותפ ישירות

אבל ראיתי

שתמל בצום זה לילד שמורגל בתמל!!

היא צריכה להיות אקטיבית בעזרה לעצמה בעניינים האלה, מוטב מראש

ברגע שאישה הולכת לפי הרב שלה, והוא לא פוסק לפי הצורך שלה, והיא לא רוצה לבדוק אופציה אחרת - אין הרבה מה לעשות עם זה .

הרב שלנו מרגיש לי ממש מבין ומכיל מה שאני צריכה. כשעשינו שיחה על מניעה היה חשוב שאני אשתתף ואשמיע את הצד שלי, כשברור לי שזה מאוד משפיע על הפסיקה. ובמהלך השיחה הוא הביע הערכה אלי ולמקום שלי וחיזק אותנו שבעלי יעזור לי יותר גם על חשבון לימוד תורה.

וגם לפעמים הוא יכול לומר ללכת לשאול רב אחר שיותר מקל ממנו אם הוא רואה שיש צורך... ומרגישים שהפסיקה שלו מותאמת למי שמולו.

וזה לא שהסתובבתי לחפש רב כזה, זה פשוט הרב מהישיבה של בעלי.

ובתור אמר לארבעה שהייתה כל היום על הרגליים,

לא דחוף לי לשבור את הצום בכלל!

אני יותר משנתיים אחרי לידה ופתאום הגוף שלי מגיב ממש אחרת

וואו פתאום אני קולטת כמה סבל לא פרופורציונלי זה לצום בהריון ובהנקה..

אז נכון לא לכולם, יש כאלו שמעידות שסה"כ הן בטוב, אבל מבחינתי כמי שמות בעבר עברו עליה בקלילות, וגם בין הלידות, כשעבר מספיק זמן מהלידה,

אני מבינה כמה מי שלא חווה את זה פשוט לא יכול להבין איך זה מרגיש.

אני גם חושבת שתפקיד הרבנים זה לפסוק הלכה, אבל הם לא רופאים ולא מומחי תזונה ולא מומחים להורומונים סינטטיים.

והאחריות שלנו כנשים זה לדעת לשים את הגבול. להבין מה ההלכה אומרת ומה המציאות אומרת ולחבר את זה. לצערינו נשים איבדו אמון בעצמן ולא מצליחות להחליט לבד דברים אז הרב צריך לסרטט את הקן המדוייק ולא תמיד יש לו את הידע על המציאות איפה הקו עובר.

אני לא חושבת שהבעיה היא הרבנים כמו שהבעיה היא שנשים מרגישות חוסר ביטחון בשיקול דעת ואפילו בתחושות שלהן.

אבל הרבה נשים רואות בפסיקה הלכתית חובה בלי לערער עליה.

יש נשים שחשות חוסר בטחון בשיקול דעת ותחושות ויש נשים שלא חשות חוסר בטחון אלא אמונה שהן חייבות לעמוד בפסק.

אני קבלתי חינוך כזה אבל עשיתי שינוי כי זה לא התאים לי, רוב הנשים נשארות באמונה בה הן חונכו וקשה להשתחרר ממנה, גם כשהן סובלות.

ממש קשובים ןרגישים ומודעים

ממש לא מזלזלים בקושי האמהי בהנקות והריונות ובכלל

להפך

כשרב התיר לי לאכול פעם ביוה''כ כי היתי אחרי לידה אני ניסיתי מעצמי להתגבר..

ובאמת כמעט ורק כמעט התעלפתי..היתה חוויה נוראית

ותאמינ י לי חזרתי בתשובה על זה

ולמדתי שאמונת חכמים זה גם להקשיב להיתר

קיצר.עצוב שככה את מרגישה

אולי תנסי לדבר פעם על זה עם רב אחר.. לשמוע קצת דיבורים אחרים

אז אולי כל אלה שאמרו את זה טעו ואם רק היו מנסות לשאול ולא פוסקות לעצמן הן היו מופתעות מהתשובה...

אני רואה ממש שינוי לאחרונה בחינוך לחשיבה עצמאית ובירורצית .כן גם כלפי ההלכה.

לחקור. להבין ולשאול

ולהעמיד דברים שלכאורה ברורים תחת סימן שאלה.

אני מאמינה שבסופו של דבר האחריות על איך יראו החיים שלי היא עלי בלבד.

וכשיש לי ילדים שתלויים בי- היא גם עלי.

ואני לא חושבת שזה זלזול בחסות ההלכה

אלא יותר בורות

והתפקיד שלנו זה לעורר.

מאמינה שכל הרבנים. ברגע שתגיע אליהם אישה שתאמר במפורש שעל סמך היכרות שלה עם הגוף שלה. עם הילד שלה, עם הסיטואציה. לצום בשבילה זה אסון- אז יתיכסו לזה בכבוד הראוי.

אבל בשביל זה צריך ביטחון לדבר

מרגישה את זה גם בהריון-לידה-הנקה (הכי הזוי שראיתי - אשכרה קראתי פעם פסק של רב שאמר שאסור לנסוע עם יולדת בשבת לביהח כי זה פינוק מצידה. וזה ממש הלכה מפורשת שמותר..)

וגם הרבה בהלכות נידה ומניעת הריון.

קשה לי עם זה גם שבכל תחום שפוסקים צריך להבין לפרטי פרטים ולהיות בעל נסיון וכו אבל בתחומים שקשורים לנשים (וגם נושאים רפואיים רואה את זה הרבה. ספציפית הריון משלב בין השניים) בהינף יד אפשר לפסוק גם אם אתה לא מבין מה אומרת הסיטואציה הספציפית.

זוכרת שכאן בפורום פעם העלו פסק של רב *ממכון פועה* שהסביר למה משהו אסור במניעת הריון וההסבר שלו פשוט היה לא נכון עובדתית מבחינת איך שהמניעה הזו עובדת.

אני פעם הייתי הרבה יותר דוסית וככל שלמדתי את ההלכות האלה והבנתי איך הן נפסקו הרגשתי שאני הרבה יותר מחפפת כי זה פשוט היה מנותק בעיני וגרם לי גם טיפה פחות להקפיד בנושאים אחרים

זוכרת את ההלם כי זה היה נראה לי דבר כל כך בסיסי והוא פשוט כתב בפירוש שזה פינוק.

אין לי שום גישה לזה אז לא יכולה לבדוק.

לא יודעת אם הייתי ברורה - הוא התיר להסיע את היולדת, אבל לא את המלווה

עונה גם לך וגם ל @שיפור

ולדעתי צריך לדייק כשמצטטים דברים כאלה -

כי בדיוק מכאן מתחיל הזלזול ברבנים ומכאן בהלכה...

חשבתי שזה היה ברור מזה שכתבתי *עם* היולדת ולא - להסיע *את* היולדת..

מזל שהבהרתי. תודה ששאלתן

נראה לי במצב כזה של פסיקה שלא מאפשרת לבעלי להצטרף, במקום להזמין אמבולנס הייתי מבקשת מבעלי שינהג ברכב, ואז הוא נוסע איתי על תקן הנהג ולא מלווה.

והפסיקה שקיבלתי הייתה שמותר לי מלווה אחד.

או הבעל או האמא.

אז אמא הצטרפה לאמבולנס ובעלי הלך ברגל שעה (ההורים שלי גרים באופן יחסי לא רחוק מביה''ח, והיינו בביתם)

באמבולנס ממילא מאפשרים מלוה אחד בלבד.

ושמחה שזה היה לך בסדר אבל וואלה זה גם נשמע לי פסיקה מנותקת.

גם מנותקת מרוח ההלכה אגב, כי בגמרא ממש מפורש שמה שיולדת צריכה לרווחה הנפשית שלה מותר. גם יולדת עיוורת שמבקשת שידליקו נר (שמן הסתם לא עוזר לה לראות. היא מקסימום מודעת לזה שיש אור באזור) - מותר להדליק לה נר בשבת. אז מלווה שזה הרבה יותר מהותי לרווחה הנפשית זה כל כך מנותק בעיניי לאסור, גם אם זה מלווה נוסף..

ולגבי הויתור על אמבולנס - לא תמיד למלוה שאת רוצה יש רשיון, אז מה תעשה יולדת שבעלה לא יכול להסיע אותה? תלד לבד? 

ורוצה להוסיף שצת הדיון הזה מענין אבל הוא באמת רק על דוגמא שנתתי בדרך אגב. 

הנקודה שלי היא הניתוק שאני מרגישה בפסקי הלכה. (גם בכאלה כמו שאת קיבלת) 

ושאלתי רב והרגשתי שהוא לא מבין בכלל מה זה סכרת הריון. הציע לי הצעות של מאכלים שהקפיצו לי את הסוכר ולא הייתה הקשבה למצב הנפשי שלי.

ואז שאלתי רב אחר שמבין מה זה בפועל סכרת הריון והתשובה הייתה אחרת לגמרי.

ואז למדתי שכמו שלרופא הולכים לרופא מומחה בתחום מסוים, צריך רב שמומחה בתחום מסוים ולא כל רב יכול לפסוק בכל מצב .

סכרת הריון גבולית זו אותה התנהלות כמו סכרת הריון רגילה לגמרי.

באמת תשובה לא מתאימה ושמראה על חוסר הבנה.

אסור לצום שלא יהיה היפו או היפר.

לא שאלת גם רופא מה לעשות? שלי אסר עלי לגמרי לחשוב אפילו על צום

להריונית עם שחור בעיניים לשבור את הצום. לדעתי זה או הן לא יודעות את ההלכה או שהן פונות למישהו שהוא לא באמת רב פוסק.

האמת, אם אני אראה שחור בעיניים אני לא אתחיל להתקשר לרב, אני פשוט אשתה. וגם אם אני אראה שילד שלי מתייבש אני אתן לו לשתות. יש. את עקרונות , ואז מפעילים שיקול דעת. גם לא ברור מה אישה הריונית עשתה בחוץ בחום הזה. ברור שנשארים בבית ואם יש ילדים נוספים גם בעל חייב פה להתייצב...

אני פעמיים הייתי בתשעה באב בהיריון ומיניקה. פעם אחת (תשעה באב דחוי) לא צמתי בכלל ובפעם השנייה רק שתיתי. וזה לא ששאלנו את הרב הכי מקל שיש...

מה שכן, חשוב לשקף לרב במדויק את המצב, ואולי זה מה שנשים מפספסות. אני שלחתי את בעלי לשאול את הרב עם הוראות מדויקות...

מעוברות או מיניקות

זה יצא כמה פעמים בשנים האחרונות

ולא היוצלי בעיות מיוחדות ב''ה

אם האישה לא תשתף אותו בכולם?

רב הוא לא נביא. הוא פוסק מתוך הנתונים שיש לפניו וזהו. אחריות האישה (או בעלה) לפרט את כל הפרטים כמו שצריך...

לק"י

למשל בנוגע להנקה.

כלומר, הרב צריך להיות בקי בתחום, או להתייעץ עם מי שבקיא, והאשה צריכה לפרט הכל.

ואם הרב בקיא, הוא גם יידע לשאול עוד פרטים שצריך.

הפסיקה צריכה להיות לפי מכלול נתונים ולכן רב צריך לתשאל על כל הנתונים כדי לפסוק.

לא צריך להיות נביא בשביל לברר את כל הפרטים לגבי אישה בהריון/ מניקה/ אחרי לידה.

כמו שרופא מתשאל ככה רב צריך. הפסיקה שלו היא דיני נפשות ולא יכולה להיות ללא תשאול מעמיק.

רפואי יש גם התייחסות לצד רגשי, גם רב צריך לתשאל על הצד הרגשי  ליצור דו שיח, במיוחד כשהגבר שואל ואולי הוא לא מספיק מבין/ מצליח להסביר.

לק"י

כי בבית ספר לומדים את ההלכה הבסיסית, שבכיפור ותשעה באב כולם צמים.

אם אמא שלי צמה או לא בכל מיני צומות אני לא זוכרת.

אז מזל שיש פורום😅

וכמה שזה קשה - באמת יש נשים (ואני ביניהן) שמצליחות לצום גם במצבים מאתגרים (כל עוד הם לא יותר מדי מאתגרים). לפני כל צום אני חוששת נורא, אבל בסופו של דבר - מעולם לא התעלפתי בצום ומעולם לא ראיתי שחור ברמה נוראית, ובהנקות היה לי מספיק חלב, ובדרך כלל הצלחתי להתאושש יחסית מהר.

כך שכנראה *בדרך כלל* נשים מסוגלות לצום בהיריונות ובהנקות, והמקרים שלא - אמורים להגיע לרבנים לשאלה.

ומה שצריך לעבוד עליו הוא ההסברה לנשים: שתמיד יש מה לשאול את הרב.

יכול להיות שהתשובה שלו תהיה לנוח כל הצום (וזה מה שאני תמיד עושה - ויבורך בעלי), ויכול להיות שיהיו הקלות בצום.

אבל תמיד, אם יש קצהו של חשש, יש לשאול.

יש הרבה נשים שלא מסוגלות, זה לא משנה מי הרוב, זה משנה שיש הרבה נשים שלא מסוגלות.

כשאני הייתי צעירה בהריון , רב אמר לי רק לשתות לשיעורים ולא לאכול. עברתי בצום וגם כמה ימים אח״כ גהנום. לא היה לי מושג שזה מה שיקרה, אבל רב שפוסק חייב לדעת שזה עלול לקרות.

גם על מניעה קבלתי פסק של מעט חודשי מניעה ולכן נכנסתי להריון בלתי רצוי, גם זה שהייתי צעירה מדי בשביל להתנגד.

האמירה הזו על רוב הנשים ועל האחריות שלהם, לא נכונה כלפי נשים צעירות וחסרות ניסיון. הן בעיקר סובלות מפסק שלא מותאם עבורם.

ההלכה לנשים שלא מסוגלות לצום או להכנס להריון חד משמעית. אפשר לפרסם אותה בצורה ברורה המשאירה את שיקול הדעת לאישה.

שאם ההלכה אומרת שמלכתחילה אישה בהיריון או מיניקה צריכה לצום - אז רוב הנשים מסוגלות לזה. לא כולן, נכון, וכאן נכנס העניין של שאלת רב, אבל כן הרוב.

אם את רוצה, אפשר לעשות כאן בפורום סקר ששואל למי קשה (עד כדי מצב מסוכן) לצום במצבים כאלה ולמי לא, ואולי לראות לפי זה לאן הרוב נוטה... (אם כי הפורום, כמה רחב שיהיה, עדיין לא מכיל את כלל ציבור הנשים) 

איתך.

ניסיתי לנסח את זה לעצמי מאתמול.

מאחורי ההלכה יש סיבה, יש הגדרות. אלו לא החלטות שרירותיות.

לא סתם יש המון דיונים בגמרא על הלכות. חלקם דיונים שמנסים להבין למה החליטו כך ולא אחרת, והרבה פעמים מנסים להבין את הסיבה. כי אם האיסור הוא מסיבה כך וכך, אז במקרה שזה לא קיים אין איסור, אבל אם האיסור הוא מסיבה אחרת, אז גם על ההיתק מסתכלים אחרת.

זה קצת כללי, כי שכחתי את כל הדוגמאות הספציפיות. אבל זה ממש עיקרון חשוב בפסיקת הלכה ממה שאני יודעת.

וזה לא סתם שיש רב שאומר ככה ורב שאומר אחרת, כי הם נותנים משקל שונה לדברים שונים ולפעמים נותנים פרשנות שונה לדיון שמובא בגמרא.

בשורה התחתונה, ברור לי שחשוב שנשים ידעו ויבינו וחשוב גם שרב שפוסק בנושא מסויים יבין אותו לעומק. אבל ביחד עם זה, זה שלפי רוב הפוסקים אין היתר אוטומטי לנשים בהריון ומניקות לא לצום, לא אומר שזה בגלל חוסר הבנה, אלא בגלל העמדה ולימוד של הדברים בצורה מסויימת.

נגיד אני ראיתי פסיקה של רב, שאומר שבאופן כללי צריך לצוםץ אבל אם יש איזשהו ספק קל שתהיה פגיעה בהנקה, או חולשה או שהאישה לא מרגישה טוב, אפשר לשבור את הצום בלי להסס. ובעיניי זו גישה שגם מתיישבת לי עם ההלכה וגם עם השכל הישר

לא בהלכות שנקבעו למשה מסיני...

אבל אני לא מספיק בקיאה. צריך לשאול רב...

חוץ מזה בהודעה הקודמת כתבת שגזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה היא כנראה על דברי חכמים, אז כנראה שלפעמים הם קובעים דברים לא אפשריים. לא?

ואני מרגישה שאני לא האישה המתאימה לדון אותו.

אני רק יודעת שדברי חז"ל הם קודש, ומשם יש היררכיה של הרבנות, ויש הבדל בין מה שחז"ל אמרו לבין מה שאמרו בדורות אחר כך.

לדעתי וממה שרואה סביבי

רוב רוב הנשים שבהריון או מניקות בלעדי סמוך ללידה

לא באמת מסוגלות לצום ולשרוד כ"כ הרבה שעות בלי שתיה ובלי אוכל

בחום הנורא הזה (ולא. מזגן לא עוזר מספיק לצערי)

זה סבל שאין לו שיעור והתאכזרות ממש. שלא לדבר על כך שבקלות מגיעים כך לסיכון

וזה עינוי לא מידתי

ולא לכך כיוונה התורה

מצד שני

ממה שאני רואה פה בפורום

אני לאט לאט מבינה שיש פער גדול בין הפסיקות (המחמירות יש לציין)

שהרבה נשים פה מקבלות

למה שקורה בחיים סביבי

למשל

עכשיו אני בהריון

ועוד 2 נשים בהריון קרובות משפחתי

קבלנו היתר לא לצום. מפורש מרב.

כל אחת מרב אחר (כולם אשכנזים. אבל מסוגי פסיקות ותתי מגזר שונים)

ואף לא אחת מאיתנו נמצאת בסיכון ללידה מוקדמת חלילה

אחת אפילו בתשיעי

אלא פשוט

גם ככה חלשות בהריון וכל אחת מסיבתה שלה

הרב אמר די מהר ודי חד משמעי

לא לצום!

לא רק לשתות. ולא שיעורים

אלא לאכול ולשתות רגיל

ואני בטוחה שיש עוד הרבה כאלה.

וגם אצלי אגב 

בכל ההריונות שלי 

לא צמתי בתשעה באב.

ולא הייתי במצב מיוחד והייתי אף פחות חלשה מההריון הנוכחי.

רק שפה כנראה יש יותר מדגם מייצג לפסיקות מחמירות בנושא הזה

והאמת שזה בעייני ממש מוגזם

תאורי המקרה שתוארו פה

וכמה שנשים מחמירות על עצמן וחוששות מהרב שיחמיר עליהן ועוד ועוד

עצוב שכך

אומרים שהיום הנשים חלשות יותר.

אני ב"ה הצלחתי לצום אתמול את כל הצום, עם יונקת בת 7 שבועות וילדה בת שנתיים ואפילו הצלחתי להכין כבר אוכל לשבת.

אם היו פוסקים גורף שאני לא צריכה לצום לא הייתי מנסה אפילו, כי למה לי?

וב"ה גם הרגשתי סביר בסוף הצום, גם היה לי מספיק חלב וגם עכשיו ממש אני מחכה שהילדה תקום כי אני נוזלת כבר🙊

אני לגמרי חושבת שצריך להביא לידיעת כלל הנשים (בהדרכת כלות אולי?) שיש מקום להקל בתשעה באב להריוניות ומניקות ולכן כדאי תמיד להתייעץ עם הר ב לפני על מכלול כל השיקולים. וללמד אותן לא להתבייש ולהגיד לרב בדיוק מה הצורך שלהן.

(חמותי, שהיא אשה השראה בעיני סיפרה שאחרי שהייתה לה הפלה סמוך לצום, כשהייתה שוב בהריון והגיע יו"כ היא הגיעה לרב ואמרה לו "אני לא מסכנת את ההריון הזה. אני לא צמה, רק תגיד לי איך לעשות את זה בצורה הלכתית". אם היינו יודעות לדבר ככה את הרצונות שלנו אולי גם הרבנים היו לומדים יותר על מצבים הלכתיים שקשורים בנו)

כי הרב יכול להגיד (וזה מה שהרב שלי אמר לי, שהוא מאד רגיש ומתעניין בגם ברגש והכל): בד"כ יש יום אחד אחרי הצום שההנקה קצת יותר חלשה ואז זה מתאושש.

אבל זה לא נכון לכולן. והרב כנראה לא קורא פה בפורום כדי לדעת שיש כאלה שזה מחסל להן את ההנקה, וכאלה שאחכ נאבקות כמה ימים, והתינוק לא רגוע, וכו'.

אז אם חוזרים לשתף אותו בתוצאה, אז הוא ידע. ואם לא, הוא ימשיך לחשוב שכל בד"כ בסדר. 

בין רבנים שמתשאלים לכאלה שלא

סופו של דבר, הפרטים הקטנים הם אלה שמשנים את התמונה, אבל זה לא מסיר אחריות מכל אישה לקחת אחריות על עצמה ולוודא שהיא מעבירה מידע במלואו, בלי לחשוב מראש מה תהיה התשובה של הרב. כי עינינו הרואות, רוב הפעמים הרבנים כן קשובים ב"ה, בתנאי שהאישה מציגה תמונת מצב אמיתית וכנה

אני לא מחכה שהרב יבין לבד מה התחושה ובמצב שלי

אלא מאוד סומכת על עצמי ועל החושים שלי

השנה היה לי ברור שאני לא יכולה לצום ושאין מצב שאני מתאבדת על זה

או מנסה ואז מגיע למצב של עילפון וכו

ואכן בעלי פרט לרב (לא מקל בדוקא. פשוט ראש בריא ות"ח ממש)

בדיוק את כל המצב שלי

ואת מה שעוברת וחשה בהריון הזה

והוא התיר לי לא לצום. בכלל. אפילו לא להתחיל..

ואגב זה תשעה באב כבר רביעי שלי בהריון ב"ה

ובאמת אף פעם לא צמתי (אז ההבדל היה שהתחלתי ושברתי. ועכשיו אפילו זה לא כי זה הריון שעובר עלי אחרת)

אז כן

צריך להיות אקטיביים בעצמנו ומחוברות לגוף שלנו

ולהעביר את זה לרב.

ואם הרב לא מבין. לחפש רב אחר. 

מה לעשות.

וגם

ממה שראיתי פה בפורום ובחיים

יש הרבה נשים שנוטות מאוד לסיגוף והחמרה

ומאידך בגלל זה מקלות בבריאותן הנפשית והפיזית

ולעתים בבריאות העובר\התינוק שלהן

וזה ממש עצוב

למה שרב יתיר לאישה שזו הגישה שלה? שלא מרגישה בנוח לשאול אפילו

ומצד שני

בהחלט מרגישה שיש חוסר הבנה מצד רבנים מסוימים

פסיקות בלי רקע והבנה בתחום

דברים שהם חד משמעית על חשבון האישה ו\או התינוק שלה

וזה עצוב גם ומכעיס.

אני חושבת שהשינוי צריך להגיע משני הכיוונים

הן ההלכתי והרבני

והן מצד הנשים ובני זוגן

כמו שכתבתי למעלה..

כאב לי לקרוא מישהי עם תינוקת פיצית שאמרה שהרב לא יתיר לה לשבור. והיא כבר רואה שחור.

ולא מובן לי כל העניין של היתר למניעת היריון. ואם לא מתאים לי משפחה גדולה? לא לכולם זה נכון.

באופן אישי אני ביקשתי היתר ועכשיו מצפה

אבל באמת שהקונספט לא ברור לי 

מי שמתקרבת לעילפון אמורה להיות שוכבת במזגן עוד הרבה לפני השלב הזה כדי להימנע ממנו.

יש בעל. אפשר נערה. יש משחקים בבית וגם מסך. אין מצווה להתעלף אבל כן יש חובה לצום. וצריך לעשות השתדלות מקסימלית לפני ההליכה להקלות.  אני כן גם מאוד מצפה להבנה מהרבנים וצריך להבין שגם קריאה בספר שונה מאשר פסיקה אישית לשאלה ספציפית.

פשוט גם מצפה מעצמי ומאיתנו להיות חכמות. כן לשתות לפני הרבה. כן להכין מנה שאובה (ולא לא לתת תמ''ל לילד שלא לוקח בשגרה). כן להישאר במנוחה גם אם הבעל יתפלל בבית ביו''כ (קרה לי בחלק מהשנים. קרה לאמא שלי). ואם עשיתי השתדלות ומרגישה רע מעבר לגבולות הרגילים שלי אז לשבור. וכל אחת צריכה ללמוד את עצמה. אני יודעת למשל עלי שהרגשתי איכס זה כבר בבוקר. סחרחורת זה בסדר לשכב. בחילות זה כבר סמן לא טוב. ושבהנקה הכי קשה לי אבל החלב מתאושש. אז ללכת לפי התחושה שלי על עצמי בעיקר. 

ואחרי כל זה

נתקלתי רב ברבנים שממש מבינים את המצב

שלא החמירו בשום דבר לגבי בשום סיטואציה בחייל

אלא פסקו לפי המצב הנוכחי.

וגם לא שמעתי מחברות או מקרובות משפחה שהחמירו איתן או שלא נתנו להם לשבור צום.

לא מכירה רב שאישה מגיעה למצב שהיא פונה אליו עם שאלה האם לשבור, שיגיד לה : אין מצב, תמשיכי לצום. בד"כ עצם השאלה כבר מראה על המצב עצמו

שאישה צדיקה וכל עוד הדברים וההחלטות נעשות ממקום טהור ובריא זה נכון.

דבר שכן חשוב לי לציין לפני הכל! אישה צריכה להתחבר לגוף שלה ולהכיר אותו ולזהות את הצרכים שלו בעצמה ולא להסתמך על מה הרב יגיד לה.

רבנים הם לא בקיאים ברפואה/בתזונה/באיזון הורמונלי.

ולכן הפסיקות שונות לסוגי נשים שונות.

קודם כל אישה צריכה להיות קשובה לעצמה ולכבוד לגוף הקדוש שלה בעניינים האלו.

אפשר להתייעץ בעיניי עם רב שקשוב לצורכי הגוף הנשיים הספציפים שלך וזה רק אחרי שאת באמת מחוברת וקשובה לעצמך!

לי למשל מאוד חשוב הנקה, רב שינופף בפסק הלכה שעדיף תמ'ל מאשר להתאמץ על הנקה זה לא בקו שלי, וגם אם הוא יהיה הרב של בעלי זה לגיטימי בעיני להגיד שאני ובעלי חלוקים בדעותינו ההלכתיות בעיניינים האלו שמניתי לעיל' ולא אלך עפ' הרב שלו לצורך העניין.

והכל כמובן שאני עושה מתוך מאמץ לקיים את ההלכה אבל בהקשבה כנה לגוף שלי ולצרכים שלו.

לצערנו נשים שילמו מחירים לא פשוטים בגלל מצבים לא נעימים כאלו, היום יש יותר מודעות לחיבור לגוף הנשי ולנפש-גם מצד הרבנים.

את כ''כ צודקת!!!

אני ספציפית שואלת רב שיודעת שיש לו כתפיים רחבות.

כשאני מניקה ובהריון אני אף פעם לא צמה.

ללידה בשבת -מותר הכל!

כל מה שהיולדת צריכה וכו'.

אז באמת לא כולם כאלה אבל חשוב לדעת שהרבנים האלו קיימים.

והם לא פשרנים אלא יראי שמיים שמחוברים לדור.

אני חרדית ואני מדברת על רבנים חרדים

לפני כמה שנים ילדתי את הבן שלי בשבוע מוקדם והוא היה בפגיה.

וביום כיפור עוד הייתי מאושפזת בבית חולים.

הגיעה אישה באמצע שמיני עם צירים וחיכתה שיעשו הבדלה כדי לאכול ולשתות. (בערך שעה לפני סוף הצום)

אמאל'ה! התחשק לי לצרוח עליה! שיכול להיות שהיא תלד פג רק בגלל שהיא לא שוברת את הצום! 

עשה לך רב והיפטר מהספק

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏