דקה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת אחרונה והלב עוצר, עוד אחת והוא יקרוס.

רחוק פיזי

אבל קרוב בלב,

והמחשבות רצות

מפיצות כאב.

מחכה הרבה זמן

ועוד קצת

רוצה לצמצם

מעט את המרחק.

כמה

הלב שלי קרוב אליה

כמה

מחכה לראות אותה

לשמוע את קולה

כמה

הלב שלי עוד יחכה

כמה

עוד מסוגל לשרוד

להגיע ליום שבו ננצח.

נוסע למרחקים

מפיג את הבדידות

ומה שלא רואים

בי זה הפשטות

שרוצה לצאת

להשתלט עליי

כדי לתת הכל

כדי לשמור עליי

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

אבא קשה לי.

I hate myself

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים

וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

פתאום אני מפחדת

אולי זה יותר מדי

אולי קרוב מדי

ומה יהיה אחכ