1. לא

2. לא

3. לא היה צורך להעביר מסר. זה היה לה ברור מעצמה

4. הגיעה באותו יום. בלידה הראשונה התרגשה מאד כי זו נכדה ראשונה שלה, הבנתי אז אמרתי לבעלי שהיא יכולה להגיע בערב (ילדתי לפנות בוקר) והיא הגיעה לבערך 20 דקות, החזיקה את הנכדה,התרגשה, והלכה.

בלידה השניה הגיעה בערך 4 שעות אחרי הלידה כי הבת שלי הייתה אצלה ורציתי לראות אותה. גם, הגיעה לבערך 20 דקות/ חצי שעה והלכה.

5. הלידה היא שלך. את צריכה להרגיש בה בטוב ובנוח ושהאנשים שיהיו סביבך יהיו כאלה שעושים לך טוב. אם את לא רוצה אותה שם, תדאגי שבעלך יגיד לה את זה או שאל תגידו לה שאתם יוצאים לבית חולים. 

אם יש לך שאלות- בשמחה 

1. לא

2. לא. כן עדכנו מדי פעם בוואצאפ על ההתקדמות

3. היא שאלה מי יבוא איתי ללידה. אמרתי בעלי ואמא שלי ובזה זה נגמר. היא אמרה מעצמה מתישהו שברור לה שאני לא ארצה שתבוא וגם היא היתה מתפדחת עם חמותה היתה רוצה לבוא.

4. הגיעה מתישהו כשעוד הייתי מאושפזת, לא זוכרת בדיוק כמה זמן אחרי. תיאמו קודם עם בעלי שמתאים, חמי לא נכנס אלי ורק ראה את התינוק.

2. לא (וגם אמא לא)

3. לא העברנו שום מסר, הברירת מחדל זה שהן לא נמצאות, בעיני חמות או אמא שנמצאת זה בגלל שהן קיבלו בקשה מפורשת להיות.

(בלידה הראשונה בגלל שהיתה לי לידה סופר ארוכה- נוצר מצב שההורים שלי באו לבקר כי היו במילא בבית חולים מסיבות אחרות... היו שעה, הביאו גלידה, והלכו הביתה)

4. ילדתי לפנות בוקר, ההורים שלי הגיעו בצהרים, ההורים שלו אחרי צהרים מאוחרות.

5 תעשי מה שעושה לך טוב, נוכחות של אדם לא רצוי בלידה ממש יכולה לתקוע לידה!

משתנה מאחת לאחת... זה תלוי בדינמיקה באופי האנשים באופי המשפחה ועוד...

1 לא

2 לא

3 לא היה צורך במסר. זה היה מובן לחלוטין ולא נראה לי שהיא היתה רוצה להיות בכלל

4 היא הגיעה בערב שאחרי הלידה (לידה אחת ילדתי ב3 לפנות בוקר ובשנייה ב9 בבוקר)

גם בלידות של הבנות שלה לא הייתה. כך שזה אפילו לא עלה לדיון מולה.

בלידה הראשונה הגיעה ביחד עם חמי לבקר באותו יום (ילדתי לפנות בוקר, הם הגיעו בצהריים וזה היה מעולה)

בלידה השנייה זה היה בקורונה אז רק כשהגענו אליהם אחרי הסגר

בלידה שלישית הם הגיעו לשבת לשלום זכר. ילדתי בשלישי בלילה, הם הגיעו בשישי לשבת

1. לא

2. לא

3. זה היה ברור, לא היה צורך להעביר מסר בכלל

4. בעלי עדכן אותה כשיצאנו לבית רפואה, ומידי פעם בהתקדמות. היא מגיעה בדכ באשפוז בתאום מראש כמובן ובלי חמי.

בלידה הראשונה הם הגיעו כמה ימים אחרי הילדה להורים שלי (שם היינו..).

לא רציתי לא אותה ולא את אמא שלי

פשוט לא סיפרנו עד אחרי שילדתי

לרוב ביקשתי שתבוא רק יום אחרי וגם אם היא לא אהבה את זה היא לא אמרה כלום

אני חושבת שזה מאוד תלוי בקשר שלך ושל חמותך אם אתן בקשר טוב… גם מאוד תלוי בסיטואציה, רק ברגע האמת את תדעי את מי את תרצי לידך ומתי

נניח אני ברוך השם בקשר טוב עם חמתי ממש כמו אמא כך שאני חושבת שאני כן ארצה שתגיע ללידה אבל שוב זה יכול להשתנות תלוי באותו הרגע…

בהצלחה ולידה קלך בידיים מלאות ב״ה 

היא לא ציפה להיות בחדר לידה, היא כן הופתעה שאמרנו שהודיע רק כשהתינוק יהיה בחוץ, אבל לא הייתי מסוגלת שהיא תשגע אותנו על ההתקדמות🤷🏻‍♀️

היא הגיעה עם הגיסות שלי יום אחרי הלידה אם אני לא טועה, וחמי הגיע יומיים אחרי הלידה (זה היה קיסרי חירום, זה אשפוז ארוך) ובעלי יצא אליו עם התינוק, אני רק אמרתי שלום

1. לא, אבל זה לא מאוד נחרץ,  זה מביך במחשבה אבל בפועל בקשר טוב איתה.

2. כן חח, והגיבה מעולה!!! לא הייתה עד סוף הלידה, אבל כן עד פתיחה גדולה מאוד.

3. היא הבינה מעצמה שלא, אבל בפועל היה לי צירים אצלם בבית וילדתי קצת זמן אחרי שיצאנו לביח..

4. חמי חמותי וגיסתי הגיעו יום אחרי, רציתי שיבואו. אחים שלי וההורים שלי הגיעו באותו יום גם.

5. חושבת שזה מאוד תלוי בקשר ובהרגשה!!! יש לי דודה שרצתה שרק חמותה תגיע איתה, ודודה אחרת שלא העיזה לחשוב על זה אפילו, על אף שהיו בקשר מצוין.

שיהיה בהצלחה ובחירות טובות

1.2. לא

3.לא העברתי. זה היה ברור. כמו שהיא לא היתה רוצה את חמותה בלידה גם אני לא רוצה.

4.היא וחמי הגיעו לבקר ביום השני.

1. ממש לא

2. לא

3. זה היה ברור לה שהיא לא נכנסת אם אני לא מבקשת. בפועל, היא לא ידעה שיצאתי ללדת כי זה היה בלילה, אז בבוקר פשוט בעלי עידכן

בכל אופן, אני גם עידכנתי את בעלי שחוץ ממנו ומאמא שלי אני לא מרשה לאף אחד להגיע איתי, אז שידאג לזה בזמן אמת😅

4. הגיעה ביום השני שהייתי עדיין מאושפזת

בלידה הראשונה זרמתי ולא היה אכפת לי וגם הבנתי את ההתרגשות שלה

בלידה השניה העדפתי שתבוא כשאנחנו כבר בבית, אבל לצערי לא הייתי מספיק ברורה וחזקה בהעברת המסר וזה היה לי קצת מציק כשהגיעה כשאני מאושפזת

לידה הבאה בעז"ה מתכננת לדבר על זה מראש עם בעלי שביקורים זה רק בבית

5. הכי חשוב שתעשי מה שטוב לך, בלי לדפוק חשבון לאף אחד

לידה והאשפוז אחרי זה מצב רגיש, ואת צריכה להרגיש בנוח ולהיות מוקפת במי שגורם לך להרגיש טוב ונינוחה

שיהיה בעז"ה בקלות ובידיים מלאות!

אני וחמותי בקשר מהמם!!!!

היא כמו אמא שלי מלווה אותי לבדיקות

לקחה אותי למיון כשהייתי צריכה

אני סומכת עליה במאה אחוז... אבל

לא הייתי רוצה שתיהיה איתי בחדר לידה גם לא אמא שלי

לא רוצה לשמוע כלום האמת

לא רוצה שיגידו לי הכל יהיה בסדר ואת מהממת ובלה בלה רוצה שקט. וזה משהו שאף אחד חוץ מבעלי לא יודע לתת

1.לא. היא הזמינה את עצמה בלידה הראשונה שלי וזה ממש לא התאים לי התערבה הרבה.

2.יותר מידי חחחח 

3.ברגע הלידה היא לא רצתה לצאת ביקשה מאמא שלי לצאת.(כן היא ממש אישה שטלתנית) והמיילדת שאלה מי אני רוצה שתהיה איתי אמרתי אמא שלי ובעלי היא יצאה..לא הבנתי מה חשבה לעצמה

4.ילדתי עוד פעמיים מאז והיא פשוט הגיעה לבקר יום אחרי הלידה בבית החולים.חשוב להעביר את המסר לפני הלידה ולא להגיע למצב שאם בעלך מתקשר להגיד שאנחנו בבית חולים היא מזמינה את עצמה..

5.שזה הגוף שלך והלידה שלך ואת צריכה לחשוב איך את רוצה שהיא תראה אני ממש לא הייתי יולדת לידה.נשמע מביך מאוד.עם אמא כמובן זה יותר מתאים והיה לי קשר מעולההעם חמותי  באותה תקופה ובכל זאת היא רואה את כל האיזור למטה ברגע האמת ולמה שתראה אותי בוכה וצועקת חחחחחח

2. בסוף לא היתה..החלטנו ביחד שעדיף שלא.אבל לגמרי זה היה אופציונאלי

3. היא פחות רצתה גם ככה, אז קיבלה בכיף חח

4.באה כמה שעות/ יום אחרי.תלןי בלידה.

5 זה מאוד תלוי בקשר ביניכן אבל לא רק, יש עוד הרבה דברים משתנים סביב זה. שכל אחת תבחר מה שהכי נכון לה! זו הלידה שלה ולא של החמות או כל אחד אחר.  

1. לא

2. לא

3. לא הייתי צריכה להגיד כלום. אמרתי לבעלי שאני רוצה שניהיה רק שנינו ובזה זה הסתכם.

4. היא וחמי הגיעו יום אחרי הלידה לזמן קצר (ילדתי אחה"צ, עד שהגעתי למחלקה כבר היה ערב). זאת נכדה ראשונה, אז לא רציתי למנוע מהם לראות אותה. 

1. לא

2. לא

3. לא העברתי מסר זה היה ברור כי היא פשוט לא הוזמנה..

4. לידה ראשונה ביום של הלידה וביום שאחרי עם כל המשפחה ..זה היה נכד ראשון מאוד התרגשו אבל לא התאים לי שיקרה שוב

אז לידה 2 אמרתי לבעלי שאף אחד לא בא וזהו

5. תובנה..לידה ואחרי לידה זה זמן שלך תחליטי מי את רוצה בלי לחשבן כי ככל שתרגישי יותר טוב הלידה מתקדמת יותר טוב בע"ה

אחרי לידה אל תתביישי להגיד בקול מה נוח לך!

כמו לא מתאים לי שיבואו לבקר בבית חולים/ אם מגיעים אנשים קרובים תגידי מה את צריכה שיביאו אוכל שאת אוהבת / מוצץ מסויים או כל מה שאת צריכה בקיצור

גם אחכ ששחוזרים הביתה תגידי מה טוב ונוח לך בלי רמזים מונע תקלים ואי נעימויות לדוגמא לא מתאים לי שתגיעו בשעה כזו/ בספונטניות וכדומה..

חמותי מקסימה באמת,

לא רציתי שתהיה וגם לא היתה.

לא ביקשה ולא שאלה כי יש לה המון טאקט.

בכללי ממש ממש לא משנה מה כולן, גם אם כל העולם הין הולכות עם החמות שלהן, אם לך לא מתאים זה מה שקובע, וגם הפוך.

יש כאלה שרוצות לבד, יש כאלה חברה, אחות, גיסה, רק בעל, רק לא בעל, אמא, חמות, בת דודה, דולה שמכירות, דולה שלא מכירות. כל אחת ומה שמתאים לה.

1. לא

2. לא

3. לא היה צורך להעביר את המסר זה היה ממש מובן מאלו לא דובר על זה אפילו.

4. אני ילדתי בערב שבת, אבל ברור שגם ביום חול זה לא היה שונה, היא הגיעה ביום ראשון אני חושבת, בכללי היא מגיעה יום למחרת או באותו יום לביקור

5. הכל תלוי בסוג הקשר, ואם לא מתאים לך שחמותך תהיה נוכח תגידי לה את זה בדרך יפה וזהו, שתיקח את זה לאןשהיא רוצה, זה לא יציאה לגן שעשעוים זה לידה ואין פה הנחות או מקום לערב רגשות על אחרים

אצלי היה ברור שלא תהיה נוכחת

גם לה זה היה ברור אגב, ולא רק איתי, עם כל הכלות

באה לביקור קצר ביום למחרת

אגב טיפ, מהלידה השניה לא עודכנו בכלל את ההורים שיצאתי ללדת, התקשרנו רק לבשר על הלידה (גם שלי וגם שלו). ככה היה נכון לנו.

אז אם יש מישהו שמלחיץ אותך, הוא יכול לדעת שאת בחדר לידה רק אחרי שהלידה התרחשה כבר

זה רגע כל כך פרטי מבחינתי

וגם מבחינתה לא נראה לי שחשבה או רצתה להגיע

הגיעה כמה שעות אחרי לראות את התינוקת

כשנכנסתי לניתוח בעלי עדכן את כולם ואז האמהות באו וחיכו מחוץ לחדרי ניתוח

וראו אותו יוצא לבדיקה עם התינוקי אצל הרופא.

אחר כך כשעברתי מההתאוששןת לחדר במחלקה אם אני לא טועה היא גם שאלה אם מתאים לי שהיא וחמי יבואו

ב"ה יש לי עוד זמן, אבל לאחרונה שמעתי מלא מעט בנות סביבי שחמותן הייתה איתן בחדר לידה או ליד בזמן הלידה, וקצת נכנסתי ללחץ. מבחינתי אין מצב שבעולם. מכל הסיבות האפשריות. התינןק פשוט לא יצא ככה. ומצד שני ממש לא רוצה לפגוע, במיוחד שגם ככה יש איזשהו ריחוק מצידי. מבינה שבסוף זה גם אירוע מרגש בשבילה לידת נכד.

אז תודה שנירמלתן ועזרתן לי להבין שזה לחלוטין נורמאלי לא לרצות שהיא תבוא, ושזה לא אמור לפגוע בה. הרגעתם ממש😘

ולא מנסה להתווכח עם זה אז שלום.

תעשי מה שטוב לך. לידה זה זמן שאת צריכה להיות מרוכזת במה שנעים *לך*.

ואנחנו בקשר מצוין , לא חם במיוחד אבל כי זה האופי של שתינו....

הודענו להורים רק כשכבר היה בשלב ממש מתקדם (חוץ מלידה שהיתה בזירוז אז הם ידעו על האישפוז)

כמובן עדכנתי מראש שאני לוקחת דולה ולא רוצה עוד מלווים שלא יהיו ציפיות מיותרות (לא שחמותי ציפתה אבל אמא שלי כן וקיבלה לגמרי בטוב)

כמו שכתבו ברור שמה שהכי חשוב זה שתהיה לך סביבה תומכת ונעימה לך בלידה ולא משנה מה כולם עושים

אבל גם תרגישי בנח , זה לא מוזר בכלל

ואני אוהבת אותה מאוד!

לא רציתי אותה וגם לא את אמא שלי ואחרי הלידה הראשונה הבנתי שגם לא את בעלי. רוצה להיות רק עם עצמי ועם הקב"ה.

את המיילדת אי אפשר להוציא, אז השארתי אותה 😆

אני והיא בכלל לא דיברנו על זה לפני הלידה, היא לא ביקשה ואני לא הצעתי. 

מה פתאום שהיא תיהיה

אני אוהבת פרטיות .

למרות שהציעה שהיא תיהיה , אני הגבתי בתשובה לא מוחלטת כדי לא להעליב

היא תמיד מגיעה אחרי הלידה לבקר 

גם אמא שלי לא. לא חולמות אפילו להגיע בלי הזמנה מפורשת. וגם יודעות שזה לא מתאים. מגיעות לבקר את התינוק במחלקת יולדות אם יש להם צורך בזה...

צריך להבין 2 דברים. א. שלך, כיולדת נוכחות לא רצויה בחדר לידה עלולה להיות הרסנית. כלומר לעכב ולתקוע את הלידה ולכן הלידה עלולה להגרר להתערבות רפואית.

ב. התפקיד של בעלך להיות המגן שלך. ולדבר עם אמא שלו על זה להגיד בדוגרי. בצורה רגשית ורגישה ויחד עם זה להציב גבול ברור.

עם כל הכבוד לזה שזה נכד. עבורך זה ילד את היולדת. שתיכם פה בסוג של סכנת חיים. לא להקשיב לרצונות שלך זה לסכן אותכם.

ובנימה אישית התינוק הזה נעשה באהבה בחדר באינטימיות. ככה הוא גם צריך לצאת באהבה באינטימיות. (אני אישית מעדיפה רק את בעלי).מי שלא תומך באווירה האינטימית הזו לא צריך להיות שם...

לק"י

1. לא

2. לא

3. זו לא שאלה שעלתה בכלל.

4. בלידה הראשונה באה לבקר בבית חולים. יומיים-שלושה אחרי הלידה (אני הזמנתי את המשפחה של בעלי שיבואו).

בלידות האחרות כבר לא זוכרת מתי. אבל לא בבית חולים (בלידה השניה אני לא בטוחה, אבל נראה לי שנפגשנו כבר אחרי השחרור).

כי לא היה לנו אוטו. והיא נשארה איתנו בבית החולים ותמכה בי בעדינות ובטקט, וברגע שאמא שלי הגיעה (שאיתה תיאמתי שתהיה איתי בלידה) היא הלכה. חזרה שוב רק כשקיבלה "אישור" - בכל זאת, זו הייתה לה נכדה ראשונה...

מבינה שלא כולן זכו בחמות רגישה ובעלת טקט כמו חמותי... בכל אופן, גם לי ברור שחמות בחדר לידה זה משהו ממש נדיר, וגם אני לא הייתי רוצה שחמותי תהיה איתי בלידה עצמה, מקסימה ככל שתהיה... זה פשוט קשר אחר, שלא דומה לקשר עם אמא או עם בעל, שהוא פיזי מטבעו, ולכן הגיוני יותר שינכחו בלידה.

מקווה שחמותך מבינה את זה...

(האמת שחמותי עצמה אפילו לא רצתה שהוריה יהיו בלידות שלה, אז היא בהחלט הבינה...)

בלידה היא שלך. הנכד שלה. את הנכד שתמצא זמן טוב לראות. זה בסדר כמה שעות אחרי הלידה או למחרת. הכל טוב. הוא ישאר לנצח...

הזכרת לי שחמי הגיע בדרך לעבודה לבקר אותנו במחלקת יולדות והייתי לבד, הילדה ישנה והיה לי כתם דם שלא ראיתי על החלוק. הוא נורא התפלא שבעלי לא שם (יש ילדים בבית...) ונשאר עוד. איזה מביך להזכר!!!!!!

1. האם רציתם שחמותכם תגיע ללידה?

ממש לא

2. האם היא הייתה נוכחת בפועל?

לא

3. אם לא רציתם, איך העברתם את המסר? איך היא קיבלה את זה?

אמרתי שאני בלידה יהיה רק עם בעלי ואמא שלי, את זה היא קיבלה סבבה ושאני לא מעוניינת במבקרים גם אחרי הלידה, את זה היא לא קיבלה סבבה ועשתה פרצופים

4. אם היא לא הייתה נוכחת, מתי בפועל היא כן הגיעה? הייתה בבית חולים בזמן הלידה ונכנסה אחרי/ באה כמה שעות אחרי הלידה אחרי שהתינוק יצא/ באה יום או כמה ימים אחרי

לא הייתה בזמן הלידה בבית חולים, ילדתי במוצש והיא לא ידעה שנכנסנו לחדר לידה (ידעה שזה קרוב כי היינו מאושפזים כבר מרביעי לזירוז) ולא ידעה שילדתי ולא הייתי מוכנה גם בשעה/שעתיים של ההתאוששות להודיע לה מהפחד שתבוא פשוט לא הסכמתי שנגיד לה עד שלא התמקמנו במחלקה. היא נעלבה מזה מאוד. אני חתמתי שיחרור מוקדם, הם היו אמורים להגיע בערך לשיחרור למרות שלא רציתי כי כעבתי עליהם בטירוף כי הם התנהגו גועלי בנוגע לברית. חייבו אותנו להעביר מקום ושאני היולדת הטריה תיסע יותר משעה לכל כיוון כדי שיהיה נוח להם ולאורחיהם. אין לי מושג למה התחשבתי בהם. כעסתי עליהם מאוד אבל לא היה לי כח לריב, אבל הם לא הספיקו לצאת מהעבודה ולכן הם הגיעו אלינו הבייתה, ממש יחד איתנו. קנו לנו עוגה מפנקת ועמדו פה לשטוף כלים שעמדו כמעט שבוע בכיור, הצטלמו עם הנכד, קצת חפרו לי על זה שלא רציתי מבקרים ושאני נראית עייפה (אה וואלה מפתיע, חשבתי שאני זוהרת כמו כלה מתחת לחופה) ובסוף התחפפו. נפגשנו שוב בברית.

5. הערות ותובנות נוספות בנושא..

את היולדת!!!! שימי פס על כולם!!!! ואם יש ברית, זו הטראומה שלי.. לא לנסות לרצות אף אחד מהאנשים, מהצדדים, מהקרובים, מהחברים... אף אף אף אחד לא חשוב חוץ ממך, מהתינוק ומבעלך. שימי פס. זה לא אירוע שאת אמורה להיות מתוקתקת בו או לרצות אנשים. זה אירוע קשה פיזית ונפשית, תתחשבי רק בעצמך. בכל האחרי הלידה, את המרכז. את והתינוקי. התחשבות זה בבעלך בלבד.

אם את לא רוצה גם את אמא שלך, אז את לא רוצה, נקודה. אין צורך לתרץ. להבהיר לפני הצהרת כוונות, ומותר גם להיות הורמונלית או לגלות שהמציאות אחרת ולשנות בהתאם. הכל טוב. תני לעצמך חיבוק ומרחב ❤️

אבל אני גם לא רוצה את אמא שלי, את אחותי, חברה טובה או דולה.

גם המיילדות- שיבואו מינימום שחייבים ושלא יתקרבו בשאר הזמן.

אז נראה לי שבגלל שזה כ''כ לא אישי, אף אחת לא נעלבת ממני.

אותי באים לבקר מינימום 24 שעות אחרי שהתינוק בחוץ. זה זמן שמוקדש לי ולבעלי להתאוששות ולהכרות עם הפלא הקטנטן שהצטרף למשפחה. לא מתאים לי לחלוק אותו עם אדם נוסף, שהוא לא בעלי.

והייתי מתעלפת אם חמותי הייתה מעלה בדעתה.

זה לא תיאטרון.

שתבוא כשתינוק כבר נולד.

אני מתכוונת בעז"ה לישון בנחת, ולנסוע למחרת. לא כזה בוער לי. ברור שהוא/ היא יהיו נורא חמודים ואין כמו אמא שלו/ה שתחבק עד שאבוא לשמוח

1. ממש לא...

2. בלידה האחרונה קצת, בזמן הצירים, כי הם היו קרובים ושמרו על הילדים... זה היה בשבת אז רצו לראוצ מה התקדם... אבל לא בלידה עצמה.

3. וואי לא יודעת, זה כל כך ברור שלא שייך... אומרת לה שפשוט אני רוצה להיות עם איקס...

4. בלידה האחרונה כמו שאמרתי הייתה קצת לפני.. בשאר הלידות (וגם באחרונה) היא באה לבקר יום אחרי הלידה או אפילו באותו יום אבל אחרי הלידה...

5. בהצלחההה

מכיוון שילדתי רק בניתוחים, ואשה אחרי ניתוח לא במיטבה…

ביקשתי שלא יגיעו לבקר אותי.

גם לא חמותי…

כולם קיבלו את זה בהבנה.

לדעתי זה לא קשור רק לניתוחים, אלא באופן כללי - תמיד לשאול יולדת האם לבוא אליה ? ולא לנחות..

צריך תמיד להתחשב ביולדת וברוצנות שלה,

ואנחנו צריכות להקשיב לעצמנו - מה טוב לנו - ולומר את זה בקול.

תשובו על הסקר:

1. ממש לא (ואני מאדדדדד אוהבת אותה).

2. לא.

3. אמרתי לה וקיבלה בהבנה, בכלל לא חשבה לבוא.

4. באה כאשר הגעתי הבייתה לאחר שבוע.

היום לא בא לי שיבואו לבקר אותי.

בלידות קודמות זה היה ברור שיבואו.

אני אצטרך אומץ כדי לסנן אותם

1. לא, לא מבינה מה יש לה לחפש שם

2. לא

3. לא חשבה לבוא בכלל

4. לא זןכרת, אבל לפחות שבועיים אחרי הלידה. וטוב שכך.

אחרי הלידות אין לי כח לביקורים מנומסים.... (אין לי בעיה עם דודות או חברות כי איתן מרגישה בנוח, כשחמי וחמותי באים מרגישה פחות בנוח)

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

שדוהרים

ולא אכפת להם לעשות פגע וברח שה' ישמור

הם אפילו ישמחו מהרעיון

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם