בכלל. אנחנו די צעירים, בני 25. גם לפני הבת המקסימה שלנו מנענו למשך כמה חודשים, למרות שבסביבה שלנו זה דבר שנוי במחלוקת מניעה לפני לידה ראשונה. אני לא רציתי למנוע בכלל, הוא רצה למנוע לפרק זמן ארוך יותר, בסוף הבשיל לו הרצון יותר מוקדם.
אני יחסית מהר אחרי הלידה כבר רציתי עוד הריון ועוד לידה ועוד ילד, והוא לא היה שם.. כל פעם "אחרי שהיא תכנס למסגרת", "אחרי שתסיימי להניק" "אחרי שהיא תהיה בת שנה", "אחרי שאמצא עבודת סטודנט", "אחרי שהיא תישן לילה". אתמול תפסתי אותו לשיחה כי הרצון שלי הוא כבר לא רצון קטן, אלא רצון גדול שמתחיל להכאיב לי. אנחנו גרים בסביבה דוסית (לא מאוד, לא חרדלית, מקובל למנוע... אבל יש רווחים בין הילדים בין שנה לשלוש שנים גג, ממוצע שנתיים כזה) וחברות שילדו איתי, כבר ילדו שוב או בהריון מתקדם.. זה לא שאני החריגה. והרצון בוער בי, אני כל כך רוצה עוד ילד, אני שרופה על הבת שלי ורוצה עוד מהטוב הזה. האימהות עושה אותי מאושרת. ובעלי פשוט לא רוצה. למרות שהוא אבא נפלא, למרות שהוא מאוד אוהב את הילדה שלנו ומשקיע בה מאוד וגאה בה ושמח בה (ההתחלה הייתה יותר קשה). הוא אומר שאין לו את הרצון הפנימי הזה, והוא לא מוכן להביא ילדים מלחץ חברתי או מנורמה כזו או אחרת, שהוא פשוט לא מרגיש רצון לילדים, אין לו את הכמיהה הזו. ואת הבת שלנו הוא הביא כי היה ברור לו שזה המסלול, ופתאום הוא התבגר ומרשה לעצמו לשאול שאלות. הלב שלי כואב. אני אוהבת את בעלי כל כך, אבל איזה מין חיים אלא להביא רק ילד אחד ולדעת שהיית יכולה הרבה יותר ושתהיה לך משפחה גדולה ומהממת כמו שתמיד רצית וחלמת, שזה לא מקל בגלגל שהקב"ה שם לך, אין איזו בעיה רפואית או משהו ב"ה, אלא פשוט בעלך לא מעוניין, וזהו. ואנחנו הורים טובים לדעתי, ואני עובדת והוא עושה תואר נחשק ובמקביל בעבודת סטודנט נחשבת ואנחנו דוסים והכל לפי הספר ובעלי פשוט לא רוצה ילדים. בכלל. מה עושים מכאן הלאה? חלמתי על משפחה גדולה. לא ענקית, אבל 6 ילדים בכיף, אולי גם 7-8.
אציין שמתוך סערת רגשות שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אעשה קשירת חצוצורות כדי שלפחות נהיה מותרים ברצף, והוא ענה שלא, ולגבי התקן (כרגע אני עם גלולות, והוא יודע שאני מתה מפחד מהתקן ומבחינתי זה כשאני רוצה למנוע לשנתיים לפחות) הוא אמר שהוא מתלבט. אז אולי הוא לא בטוח בזה שהוא לא רוצה ילדים?
הוא שאל אותי אם הייתי יודעת מראש שאין לו רצון לילדים, האם הייתי מוותרת עליו ולא היינו מתחתנים, אמרתי לו שזו שאלה לא הוגנת, אבל תכלס יש מצב שכן. והוא מאוד נפגע.
קשה לשנינו כל כך. אשמח לעצות איך מגיעים לעמק השווה.
