אין לי מה להגיד לך גם אני סובלת, גם שעמום זה נורא

אבל סתם שתדע אתה בטוח אדם מדהים מוכשר עם יכולות וכוח נתינה שלא יוצא לפועל

בקיצור עכשיו זה מרגיש כאילו אתה מבוזבז

אבל איך אמר הרב שניר גואטה

אתה עכשיו כמו בד יפה, אבל כדי ליצור חולצה מושלמת בדיוק במידות שלך, צריך לגזור אותו... וזה כל מה שעוברים בחיים כדי שיהיה מותאם לנו אישית... כרגע אנחנו רואים רק בד ולא מבינים מה ה' עושה לנו כאן...

צריך להיות בחיים כמו מים, לזרום איתם

גם אני לא מבינה מה נסגר

אני כרגע חושבת שאני פושעת 

משהו כזה...

מכירה את הזעקה לעזרה

מאמינה שה' שומע אותה

לא יוצא לפועל ומבוזבז.

את כל שאר התגובה לא הבנתי.

מה משנה בחיים האלה

לא הבנתי מה היה לא מובן..

העניין הוא בעצם זה שלא היה מובן, לא בתוכן של מה שלא היה מובן. ב"ה לך אין בעיות בהבעה, ולי אין בעיות קשות בהבנת הנקרא.

לא נקלט. זה בעצם מה שנאמר מבין השורות. לא נקלט אצלי כלום, חוץ מבובוז חיי הנוראי, והנוראיים.

זה במוח.

ובלב, ברגש, 

סתם כאב ומכאיב וכואב.

מבינה?

אהה מבינה. לפחות אתה כנה.

אתה צדיק!

לא כל מה שאומרים יהיה הכי נכון שיהיה מתיישב באותו רגע על הלב. זה בסדר, לרפא לב שבור זה לא תהליך שיכול לקרות ביום. זה אולי יכול להזדרז או להתעכב אבל זאת דרך לעבור.

מצד אחד חשוב להיות מוקפים בדברים טובים כדי שהלב יספוג את זה, ומצד שני, לא צריך להעמיס על הלב דברים שהוא לא מקבל בזמן שהוא לא פנוי לשמוע, אולי הוא רוצה להשמיע... זה אחד הדברים שהכי באמת משפרים תהליך... למרות שזה קשה, לקחת זמן לעצמך ולנסות להתרכז בַּאמת. גם לבטא את הכאב וגם לבטא את אתה האמיתי כזה.. 

זה לנסות לעשות התבודדות ולדבר עם ה'. 

לי מה שעוזר גם ואולי יעזור גם לך, זה לחפש באינטרנט דברים שכן יתיישבו לך על הלב. לדוגמא שו"תים של שאל את הרב, או באתר "אקשיבה". או מאמרים במה שמציק לך.

דברים שאני קראתי היום בשביל עצמי: 

נכשלת? אבא שבשמיים תמיד מחכה לך

שוב נפלתי – על מלחמת היצר ואיך לא להתייאש?

אחרי שאני קוראת דברים כאלה זה מחזק אותי. 

לפחות כנה....

כן אני צדיק, ואפילו מאוד. בעיקר מידת הענווה בולטת אצלי.

אני כבר לא טורח לעשות התבודדות ולדבר עם ה'. הוא אף פעם לא עונה לי. זאת שיחה?

בואי נגיד שכשאני מחפש תשובות באינטרנט למה שמציק לי, אני מגיע למענים לרמות ריגוש מאוד גבוהות. ואז הנפילה מהגובה מרסקת אותי.

את צדיקה. וזה לא פעם ראשונה שאני רואה את זה, ואת יודעת שזה מה שאני חושב.

אני כל כך שונה ממך שאני אפילו לא יודע איך להפיק תועלת מהתגובות שלך. כל כך לא מדבר אליי, שזה מדהים!

ואני לא מתכוון להעליב כשאני אומר שכשאני קורא אותך זה כמו זמזום צורם אחד ארוך באוזן שאני רק מייחל להגיע לסוף התגובה ושהוא יפסיק.

בחייאת, אל תהיי "נחמדה" ו"טובה" ו"עוזרת", כמו שאת בשאר התגובות לפריקות פה. תחדשי לי משהו. אל תהיי צפוייה. אחרת זה פשוט בזבוז זמן. ומילא על הזמן שלי, הוא לא שווה הרבה, אבל חבל על שלך.

והשירשורים פה כביכול פומביים והתגובות שלך יכולות לעזור לאנשים אחרים - זה בולשיט. כל אחד רוצה צומי לעצמו, ואם מישהו מחפש יחס לתחושות שלו, הוא לא יקרא תגובות לשירשורי פריקה של אחרים, הוא יפתח כזה בעצמו, ואז יקבל את כל הקלישאות הבנאליות ויהיה שמח וטוב לב.

קיצור, מחילה שנכנסתי בך, אבל אל תגמרי לי לחפור סתם. בואי נסכם על תגובות של עד שלוש שורות?

ברצינות

פעם ה' כן ענה לך? 

מקווה שהיא לא תהיה כמו זמזום, למרות שאני מבינה אותך😔

לגבי זה שה' לא עונה. אני לא רוצה להיות צבועה, אני ככ מבינה את השאלה. אני לא כותבת תשובה בתור מישהי שיש לה את התשובה ביד, טוב? זה מתסכל. כ"כ! גם לי זה קורה ואני חושבת שאני פשוט לא עושה את זה נכון, כאילו שכחתי מה הדרך לדבר עם ה'... זה כבר לא טבעי לי ופשוט. כי היחס שלי לה' התעקם. במקום שבטבעיות יהיה לי ברור כל הדברים האלה שהוא יכול הכל ושהוא רחמן וטוב בלי גבול ושהוא משגיח ופשוט פה... ושיש כוח רוחני למילים של התפילה גם אם לא הבנתי כלום. כל הדברים האלה כבר לא באים בקלות.

(עד כאן כמה אתה רוצה להגיע כבר לסוף התגובה?)

כמו ששאלתי למטה- האם ה' פעם ענה לך? מה הכוונה שה' עונה? הוא לא בן אדם. איך זה מרגיש לדבר עם ה'? תענה אתה מפעמים שכן הרגשת שזה נכון.

יש לנו חסמים על הלב. והם יפתחו. בשביל לעשות התבודדות ממצב שהלב ככ חסום צריך הרבה סבלנות.

אמרתי לך פעם שעזוב רוחניות, תטפל בנפש שלך בלי קשר לדתיות.

וזה מעולה לטפל בנפש אם זה מה שצריך לעשות.

לגבי שהנפילה מגובה מרסקת, זה כביכול טיעון חזק. וגם את זה אני מכירה מעצמי... טוב להנמיך ציפיות כנראה. כאילו זה פשוט קורה אוטומטית, ברגע שאתה רואה שאתה בהיי תזכור מה היה פעמים קודמות ותתאזן.

ואנילא צדיקה. אני הולכת בדרך דומה לשלך רק שאני כמה שלבים קדימה. זה- הכל!

לגבי כל הסוף- צודק.

את התגובות שלך? אני תמיד קורא עד הסוף. (ולא מדלג! חחח) אני מעריך אותם, לא משנה כמה אני סובל מהן.

ואם טרחת לספור את השורות שכתבתי, זכית בקריאה שלי ביושר. (לא שהיא שווה הרבה חחחח)

האמת, 

שסבלנות זאת מילת המפתח.

אני בטוח שלי,

והייתי מהמר שבמידה רבה גם לך.

שה' יעזור לנו! אמן!

(עשו פעם כתבה על שולי רנד, אחרי שעלו נגדו טענות קשות על אלימות מצידו כלפי אישתו, כשהוא בעצם היה הנפגע ממנה לאורך כל הדרך.

הכתב שאל אותו "איך אנחנו בעצם יכולים להאמין לך כשאתה טוען לחפות מפשע? אין מחלוקת שאתה שחקן כזה טוב, אולי זה בסך הכל עוד אחד מכישורי המשחק שלך.

שולי רנד לא התלהם, לא התרגש מהשאלה, ולא טרח לענות תשובה מדהימה. "זה אני וזה מה שאני אומר, מי שלא רוצה להאמין לי, מה בכוחי לעשות? שלא יאמין".)

אני לא משווה את עצמי לשולי רנד הענק חחחח רק אני יודע שלפעמים אני נתפס כמאוד צבוע. בעיקר בעיניי עצמי למען האמת.

אבל אני נשבע שאני בן אדם פשוט עם אמת פשוטה, וכן, עם נפש קצת עייפה.

ואת כל ההקדמה הזאת עשיתי בשביל השורה הבאה, שההחלטה תהיה לך איך להתייחס אליה, ומה בכוחי לעשות? אם לא תרצי אל תאמיני.

לא התכוונתי שמילה שלי תפגע בך, או בכל אחד אחר, אפילו במקצת.

אני פשוט חסר אונים. אני מרחם על עצמי, וככה גם את צריכה לרחם עליי (והלוואי שגם תתפללי עליי).

ו"אין לי כוח אלא בפי". ובהקשר הזה, במקלדת.

אוף, מי האידיוט שנתן לי גישה לאינטרנט, ושם לי נשק כזה בידיים.

---

הבהרה: אני סתם מלא סתירות פנימיות, כי ישנתי צהריים וקמתי במצב רוח ממש מוזר, את יכולה גם לקרוא בפורום שלנ"ו עד כמה חחחחחח.

העיקר-

תשאר כנה כמו שאתה.

לא נפגעתי אבל שימחת

ויום אחד תעשה משהו עם כישרון הכתיבה! (ועם שאר הכשרונות שלך)

אני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹

באמצע היום

בלי הסבר

משהו מתהילים או לא משנה

לא אחשוב על זה משהו רע

בסוף המדבר יש ים

שתהיה לי מישהי לרוץ איתה

נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר

לא בטוח מה זה מסמן לי

בר בלפר נפטרה

שיחקה שם יפה

הספר פשוט

נחמד

לא מתיימר

לא וואו ולא רע

סיפור פשוט

כמו החיים

פשוט להמשיך לרוץ

איתה או בלעדיה

עבר עריכה על ידי זית שמן ודבש בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:02

אם היא נתקלה בסחר בסמים בבי"ס שלה - אז המשפחה של סוחרים אלה לא רוצה שנדע את זה.

למה? כי זה בושה להיות במשפחה של עבריין.

התפתחות משמעותית בחקירת הרצח של תאיר ראדה - סרוגים

התפתחות בפרשת תאיר ראדה: ראיה חדשה עשויה להשפיע על החקירה - כיפה

ודווקא ערוץ 7 שותק

בשלבי החקירה הראשונים היו ליקויים באבטחת זירת הפשע ובהתנהלות המשטרה, דבר שהקשה על הפקת ממצאים פורנזיים נקיים וחד-משמעיים (כמו דגימות DNA או טביעות אצבע ברורות של התוקף האמיתי).  

לכן כנראה לעולם לא נדע מי רצח אותה.

יש שערות שנמצאות בידי המערכת. עדיין אפשר להפיק דנא.

בכל זאת, מה א-ת-ה חושב שקרה לתאיר ולמה?

ועוד שאלות:

האם היה חרם על תאיר מצד בני כיתתה ועד כמה היה לזה השלכות על הרצח?

מה דעתך על שי מיקה- האם היא ידעה על איום שהיה על תאיר ולא דיווחה על כך לפני הרצח ואחריו?

האם תאיר סמכה עליה לגמרי ואמרה לה את כל מה שקורה איתה? ולמה לעזאזל אילנה ראדה טוענת שהיא שקרנית?

זה לבינתיים.

לא בפוליטיקה, לא בספורט (מצחיק אותי לשמוע אוהדים מתווכחים בלהט על תרחישים בכדורגל- היה צריך לעשות ככה וככה…), ובכלל בחיים …

"מה יקרה אילו…"

אני מחכה למידע מוסמך ממקורות מהיימנים ואמינים.

בהתחלת החקירה המשטרה השיגה הודאה מרומן זדורוב.

וכמה ערכאות הרשיעו אותו ברצח.

ובמשפט החוזר הוא זוכה.

האם המשטרה והפרקליטות הן בעיניך מקור מהימן ונאמן?

אז מי כן?

לעולמים בלתי פתור.

כמו עוד מקרי אסונות מפורסמים אחרים

יש רגש יש חיים

גם אם זה פחד

אתה מפחיד אותי

כמה עוצמה יש במשפט הזה

כמה סקרנות

כמה עומק

כמה חושך

כמה ערפל

בתוך הצינורות

הכל קורה שם

כמה שקט

וכמה רעש יש בשקט זה מדהים

עור התוף שלי נקרע מרוב שקט

והיא טמירה ונעלמת

חידה

אניגמה

יפה

עדינה

אבל רק לכאורה

כמו שני הפכים

אחד פרוע מבחוץ ורך מבפנים

ואחת עדינה מבחוץ עם אש וכאוס מבפנים

אל תפחדי

לא ממני

אבל בעיקר לא מעצמך

וזה מפחיד

זה משתק

זה מצמית

ככה לחפש בתוכי?

לפתוח

לחשוף

כמה אהבה יש בין ההריסות

וכמה כאב

אני עף

או על הרצפה

אי אפשר לדעת

ולא צריך לדעת רק להרפות

כמה שקט נמצא שם

בערפל

כי שם האלוהים

והוא איתנו

גם בצינור

באזור המעבר

שמוביל

ושואב

כשכל הנוזל הופך למוצק

וכל הרצפה מתחילה להפוך לאויר

כמה שקט יש בחוסר שליטה

בהתמסרות

הכניעה

ובהפך

או בכניעה

יש שקט

יש הרבה דברים

מה שאין שם זו חולשה

מסירת השליטה

אם יהא זה רצונך יהיה

ואם לא

אז לא יהיה

והיא צועדת אבודה

בין גבעה שבורה

שותקת

מדברת

צועקת

לוחשת

שותקת בצרחה

קורעת את העולם

כמו נחש שנקרע מהעור של עצמו

בסמרטוטי אור

עור

נשרפים בשאול

אם יהא זה רצונך

וכמה געגוע יש שם

זה לא חייב להיות למשהו שהיה

זה יכול להיות למשהו שאתה רוצה

שעוד לא היה

לרחוב ישן

לניגון עתיק

כינור צולע ושבור

מחוספס

בלי כיוון

בלי דרך

צלילים שמסתלסלים כמו עשן

מסביב לשולחן

תבחר מה לאכול

היא שואלת

ספק מזמינה

ואתה לא יודע כלום

אתה רק יודע שלא תסלח לעצמך

אם תישאר

ספרים ישנים בפינה

והזמן עוצר שניה

וממשיך להחליק

ואתה שואל

והיא עונה

מה שידעת כבר מזמן

אבל חשוב לשאול

ויותר חשוב להקשיב

לתת מקום

גם פיזי

וגם לא

המדבר הזה מעל המקום

מעל הזמן

והוא קשה

וצחיח

ואין בו מים

אפילו הנחשים והעקרבים לא כאן

כלום

ואתה לבד

בדידות מזוינת

שאתה לא מספיק לעצמך

קיבוץ נדבות

והיא אומרת לך תשוב לאוצרות שלך

ואתה מסתובב

נוהג ונוהם כחיה בלילה

נוהם במדבר לילות שלמים

כמיהה וכיסופים

פנימה

בסביבות השעה שתיים

פורומים מקוונים מתמלאים בדיונים חסרי תוחלת

ממושכים

על פרטים חסרי משמעות

ניתוחי סרק של אינטראקציות חברתיות

מול השקט המוחלט של הרחוב

כל הרעש הדיגיטלי הזה הוא בעצם ביטוי של געגוע

געגוע לשקט פנימי

לשלווה

יותר משקט חיצוני

משהו בפנים

מה שהרוב מפחדים להרגיש