לא להיחנק.
לא להיאנק.
לפרפר, לפרכס.
לדעוך, לקמול,
להרקיב.
להשתעמם.
די רוצה לסיים עם זה.
לחדול.
לא להיחנק.
לא להיאנק.
לפרפר, לפרכס.
לדעוך, לקמול,
להרקיב.
להשתעמם.
די רוצה לסיים עם זה.
לחדול.
אין לי מה להגיד לך גם אני סובלת, גם שעמום זה נורא
אבל סתם שתדע אתה בטוח אדם מדהים מוכשר עם יכולות וכוח נתינה שלא יוצא לפועל
בקיצור עכשיו זה מרגיש כאילו אתה מבוזבז
אבל איך אמר הרב שניר גואטה
אתה עכשיו כמו בד יפה, אבל כדי ליצור חולצה מושלמת בדיוק במידות שלך, צריך לגזור אותו... וזה כל מה שעוברים בחיים כדי שיהיה מותאם לנו אישית... כרגע אנחנו רואים רק בד ולא מבינים מה ה' עושה לנו כאן...
צריך להיות בחיים כמו מים, לזרום איתם
גם אני לא מבינה מה נסגר
אני כרגע חושבת שאני פושעת
משהו כזה...
מכירה את הזעקה לעזרה
מאמינה שה' שומע אותה
לא יוצא לפועל ומבוזבז.
את כל שאר התגובה לא הבנתי.
מה משנה בחיים האלה
לא הבנתי מה היה לא מובן..
העניין הוא בעצם זה שלא היה מובן, לא בתוכן של מה שלא היה מובן. ב"ה לך אין בעיות בהבעה, ולי אין בעיות קשות בהבנת הנקרא.
לא נקלט. זה בעצם מה שנאמר מבין השורות. לא נקלט אצלי כלום, חוץ מבובוז חיי הנוראי, והנוראיים.
זה במוח.
ובלב, ברגש,
סתם כאב ומכאיב וכואב.
מבינה?
אהה מבינה. לפחות אתה כנה.
אתה צדיק!
לא כל מה שאומרים יהיה הכי נכון שיהיה מתיישב באותו רגע על הלב. זה בסדר, לרפא לב שבור זה לא תהליך שיכול לקרות ביום. זה אולי יכול להזדרז או להתעכב אבל זאת דרך לעבור.
מצד אחד חשוב להיות מוקפים בדברים טובים כדי שהלב יספוג את זה, ומצד שני, לא צריך להעמיס על הלב דברים שהוא לא מקבל בזמן שהוא לא פנוי לשמוע, אולי הוא רוצה להשמיע... זה אחד הדברים שהכי באמת משפרים תהליך... למרות שזה קשה, לקחת זמן לעצמך ולנסות להתרכז בַּאמת. גם לבטא את הכאב וגם לבטא את אתה האמיתי כזה..
זה לנסות לעשות התבודדות ולדבר עם ה'.
לי מה שעוזר גם ואולי יעזור גם לך, זה לחפש באינטרנט דברים שכן יתיישבו לך על הלב. לדוגמא שו"תים של שאל את הרב, או באתר "אקשיבה". או מאמרים במה שמציק לך.
דברים שאני קראתי היום בשביל עצמי:
נכשלת? אבא שבשמיים תמיד מחכה לך
שוב נפלתי – על מלחמת היצר ואיך לא להתייאש?
אחרי שאני קוראת דברים כאלה זה מחזק אותי.
לפחות כנה....
כן אני צדיק, ואפילו מאוד. בעיקר מידת הענווה בולטת אצלי.
אני כבר לא טורח לעשות התבודדות ולדבר עם ה'. הוא אף פעם לא עונה לי. זאת שיחה?
בואי נגיד שכשאני מחפש תשובות באינטרנט למה שמציק לי, אני מגיע למענים לרמות ריגוש מאוד גבוהות. ואז הנפילה מהגובה מרסקת אותי.
את צדיקה. וזה לא פעם ראשונה שאני רואה את זה, ואת יודעת שזה מה שאני חושב.
אני כל כך שונה ממך שאני אפילו לא יודע איך להפיק תועלת מהתגובות שלך. כל כך לא מדבר אליי, שזה מדהים!
ואני לא מתכוון להעליב כשאני אומר שכשאני קורא אותך זה כמו זמזום צורם אחד ארוך באוזן שאני רק מייחל להגיע לסוף התגובה ושהוא יפסיק.
בחייאת, אל תהיי "נחמדה" ו"טובה" ו"עוזרת", כמו שאת בשאר התגובות לפריקות פה. תחדשי לי משהו. אל תהיי צפוייה. אחרת זה פשוט בזבוז זמן. ומילא על הזמן שלי, הוא לא שווה הרבה, אבל חבל על שלך.
והשירשורים פה כביכול פומביים והתגובות שלך יכולות לעזור לאנשים אחרים - זה בולשיט. כל אחד רוצה צומי לעצמו, ואם מישהו מחפש יחס לתחושות שלו, הוא לא יקרא תגובות לשירשורי פריקה של אחרים, הוא יפתח כזה בעצמו, ואז יקבל את כל הקלישאות הבנאליות ויהיה שמח וטוב לב.
קיצור, מחילה שנכנסתי בך, אבל אל תגמרי לי לחפור סתם. בואי נסכם על תגובות של עד שלוש שורות?
ברצינות
פעם ה' כן ענה לך?
מקווה שהיא לא תהיה כמו זמזום, למרות שאני מבינה אותך😔
לגבי זה שה' לא עונה. אני לא רוצה להיות צבועה, אני ככ מבינה את השאלה. אני לא כותבת תשובה בתור מישהי שיש לה את התשובה ביד, טוב? זה מתסכל. כ"כ! גם לי זה קורה ואני חושבת שאני פשוט לא עושה את זה נכון, כאילו שכחתי מה הדרך לדבר עם ה'... זה כבר לא טבעי לי ופשוט. כי היחס שלי לה' התעקם. במקום שבטבעיות יהיה לי ברור כל הדברים האלה שהוא יכול הכל ושהוא רחמן וטוב בלי גבול ושהוא משגיח ופשוט פה... ושיש כוח רוחני למילים של התפילה גם אם לא הבנתי כלום. כל הדברים האלה כבר לא באים בקלות.
(עד כאן כמה אתה רוצה להגיע כבר לסוף התגובה?)
כמו ששאלתי למטה- האם ה' פעם ענה לך? מה הכוונה שה' עונה? הוא לא בן אדם. איך זה מרגיש לדבר עם ה'? תענה אתה מפעמים שכן הרגשת שזה נכון.
יש לנו חסמים על הלב. והם יפתחו. בשביל לעשות התבודדות ממצב שהלב ככ חסום צריך הרבה סבלנות.
אמרתי לך פעם שעזוב רוחניות, תטפל בנפש שלך בלי קשר לדתיות.
וזה מעולה לטפל בנפש אם זה מה שצריך לעשות.
לגבי שהנפילה מגובה מרסקת, זה כביכול טיעון חזק. וגם את זה אני מכירה מעצמי... טוב להנמיך ציפיות כנראה. כאילו זה פשוט קורה אוטומטית, ברגע שאתה רואה שאתה בהיי תזכור מה היה פעמים קודמות ותתאזן.
ואנילא צדיקה. אני הולכת בדרך דומה לשלך רק שאני כמה שלבים קדימה. זה- הכל!
לגבי כל הסוף- צודק.
FireBushאת התגובות שלך? אני תמיד קורא עד הסוף. (ולא מדלג! חחח) אני מעריך אותם, לא משנה כמה אני סובל מהן.
ואם טרחת לספור את השורות שכתבתי, זכית בקריאה שלי ביושר. (לא שהיא שווה הרבה חחחח)
האמת,
שסבלנות זאת מילת המפתח.
אני בטוח שלי,
והייתי מהמר שבמידה רבה גם לך.
שה' יעזור לנו! אמן!
(עשו פעם כתבה על שולי רנד, אחרי שעלו נגדו טענות קשות על אלימות מצידו כלפי אישתו, כשהוא בעצם היה הנפגע ממנה לאורך כל הדרך.
הכתב שאל אותו "איך אנחנו בעצם יכולים להאמין לך כשאתה טוען לחפות מפשע? אין מחלוקת שאתה שחקן כזה טוב, אולי זה בסך הכל עוד אחד מכישורי המשחק שלך.
שולי רנד לא התלהם, לא התרגש מהשאלה, ולא טרח לענות תשובה מדהימה. "זה אני וזה מה שאני אומר, מי שלא רוצה להאמין לי, מה בכוחי לעשות? שלא יאמין".)
אני לא משווה את עצמי לשולי רנד הענק חחחח רק אני יודע שלפעמים אני נתפס כמאוד צבוע. בעיקר בעיניי עצמי למען האמת.
אבל אני נשבע שאני בן אדם פשוט עם אמת פשוטה, וכן, עם נפש קצת עייפה.
ואת כל ההקדמה הזאת עשיתי בשביל השורה הבאה, שההחלטה תהיה לך איך להתייחס אליה, ומה בכוחי לעשות? אם לא תרצי אל תאמיני.
לא התכוונתי שמילה שלי תפגע בך, או בכל אחד אחר, אפילו במקצת.
אני פשוט חסר אונים. אני מרחם על עצמי, וככה גם את צריכה לרחם עליי (והלוואי שגם תתפללי עליי).
ו"אין לי כוח אלא בפי". ובהקשר הזה, במקלדת.
אוף, מי האידיוט שנתן לי גישה לאינטרנט, ושם לי נשק כזה בידיים.
---
הבהרה: אני סתם מלא סתירות פנימיות, כי ישנתי צהריים וקמתי במצב רוח ממש מוזר, את יכולה גם לקרוא בפורום שלנ"ו עד כמה חחחחחח.
הרמוניהאחרונההעיקר-
תשאר כנה כמו שאתה.
לא נפגעתי אבל שימחת
ויום אחד תעשה משהו עם כישרון הכתיבה! (ועם שאר הכשרונות שלך)
תראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל
אבא קשה לי.
I hate myself
😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
תודה אלוקים
היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים
וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות
שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי
קראתי קצת
למדתי קצת
התחלתי להתאמן
שתיתי פחות
ניקיתי אורוות
פסח זה חג הנקיון
הרבה פעמים מתבלבל לכל מיני עם פינוי טוטאלי של כל החיים לפח
נפנה נחיה בריק ונאגור מחדש שיהיה מה לזרוק בשביל חווית הנקיון השקרית הבאה
אבל זה לא נכון לנקות זה לברור את המוץ מהתבן כל הבר עומד מולך ואתה צריך לשלות ממנו את מה שכן חשוב לפנות מה שלא ולסדר מה שלא נמצא במקום
שהכל יהיה מקומו של עולם והעולם יהיה מקומו
משהו כזה שקראתי פעם
ספירת העומר העומרים גדלים והזיפים גם
סימן אבל מתערבב עם סימן חיות וצמיחה משמחת של חיים ופריחה
של אוכל חדש
של פרנסה ושפע חקלאי
יש כאלה שמתאבלים
בלי מוזיקה
הכל אפור ושחור וקודר
אני לא שם לטוב ולרע
נוהג ושומע את המוזיקה חוזר ומקשיב וגם מחדש בדברים חדשים
תציעו שיהיה מה לשמוע מחדש
הכל הולך
והתחזית לעתיד שיהיה חם יותר
ויותר
ויותר
ויותר
כל הזמן
וזה יכול להרתיע אבל די עברנו מה שעברנו
נעסיק את עצמנו בדברים שונים
מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.
אהבה.
זה יבוא?
פתאום אני מפחדת
אולי זה יותר מדי
אולי קרוב מדי
ומה יהיה אחכ
כי סערה
כי חורף וגשם ולבד
זה למה
והיא יודעת לעצור את זה
היא תופסת אותי חזק
מחזיקה אותי בתוך כל הסחרור הזה
היא מזכירה לי לנשום
מזכירה לי שיש אותי
שאני טובה
ואהובה
כשכולם שונאים אותי
ואני בעיקר
היא לא
היא מזכירה לי כל מה שנכון בי
וטוב
זה למה
היא משכנעת אותי שיש עוד טוב בעולם
משכנעת אותי שאני בעצמי זה טוב
משכנעת אותי שכדאי להשתכנע
וזה עובד לה
לעזאזל
זה עובד לה
ועכשיו מה
היא שואלת
עכשיו ריק
אני עונה
עכשיו כלום
סתם
מגעיל
לא נורא
וזה הכי נורא
שלא נורא