מכתב שלא שלחתי לגיסותיאנונימית בהו"ל

אפשר לשתף אתכם במכתב שלא שלחתי לגיסותי?


 

השבת תכננו להיות יחד אצל ההורים,

ולעשות לילדים כמה ימי כיף אחר כך.

הילדים מרוגשים מהמפגש ,והתקשרו לשאול את סבתא כמה שקיות יום הולדת להכין ( כי לאחד הילדים יש יום הולדת).וסבתא אמרה להם שבסוף לא יבואו השבת בני דודים.

והילדים ממש מבואסים😢

וזה לא פעם ראשונה שזה קורה לנו...

גם בחול המועד חילקו את החגים והשבתות בין כל האחים מי יבוא מתי להורים,וביום שישי ערב שבת חול המועד כמה אחים החליטו לא לבוא ברגע האחרון.ונשארנו לבד אצל ההורים.

בחגים ובחופש זה יוצא לכן בולט שאתן לא רוצות להיות יחד איתנו,

אבל גם במשך השנה בסתם שבתות אתם תמיד מתאמים יחד אחים אחרים העיקר שלא יהיה יחד איתנו.

כמובן שיש לכן תירוץ שזה בשביל הילדים שלכם- הם ממש מבקשים ומתחננים להיפגש עם בני דודים אחרים, ובחופש הם גם ככה משועממים אז אתם רוצים שיהיה להם טוב.


 

אבל הילדים שלי וגם אנחנו ההורים מאד נפגעים מזה.

אני מבינה שאתם רוצים להיפגש עם בני דודים אחרים  כי הילדים שלנו לא "מספיק" מעניינים את הילדים שלכם ,

אבל תחשבו גם עלינו,נכון הילדים שלנו קצת שונים, לומדים בכיתות קטנות ולא בכיתות רגילות,אבל האם בגלל זה לא מגיע להם קרובי משפחה? אז הם לא ישחקו עם הילדים שלכם כל השבת שחמט או קטאן, אבל יש הרבה משחקים אחרים שהם כן יכולים לשחק איתם.

 

אני מדה לה' כל יום שהם רק קצת ""שונים" אבל האם בגלל זה לא מגיע להם קשרים עם בני דודים?

כי אני רואה מההודעות שאתם שולחים לנו כבר כמה חודשים שאתם מתנדבים בקייטנות לילדים מיוחדים,ומתרימים אותנו בשביל זה בלי הפסקה.

אז ב"ה שהם לא ילדים שמצווה להתנדב איתם, אבל להיות איתנו שבת זה גם יכול להיות חסד.

(יש לנו הרבה שכנים שמאד אוהבים לבוא לבית שלנו ולשחק איתם,אז זה גם לא חייב להיות חסד, אם באמת תבואו בחשיבה חיובית תוכלו לראוץ שגם איתם כיף)

*******

תודה למי שקראה עד כאן,כתבתי כדי לנקות את הלב שלי,אולי יש לכן גם רעיון אם לי יש מה לעשות כדי לשנות את המצב?


 

 

חיבוק אהובה! קשה ממש 😒פה לקצת
קשה בשבילכם ועוד יותר קשה לראות את הילדים מתאכזבים.
אוי... איזה כואב! חיבוק גדול גדול!מאוהבת בילדי

אני בטוחה שאתם טובים כמו שאתם!!

אולי קשה להם להתמודד... זה לא אומר עליכם כלום!

 

(רק רוצה להביא מהצד השני- אנחנו אלה שנמנעים לבוא עם שאר המשפחה להורים, כי יש לנו ילדה היפר היפר... וזה ממש קשה להתנצל עליה כל הזמן. אז מעדיפים ליצור פחות אינטרקציה.

שוב0 לא בגלל האחים, אלא בגלל שלנו קשה להתמודד איתה כשהיא בתוך קבוצה גדולה יותר)

תודה❤️ וחיבוק גדול בשבילך!אנונימית בהו"ל
 לא קל להגיע לכזו מסקנה.
וואו, חיבוק 💜מטילדה
שאחת על רעיוןירושלמית במקור

אז אולי לשלוח את זה - או חלק מזה - בפרטי לכל אחת מהן, ולכתוב ש"תשמחי לשוחח על מנת למצוא פתרון"?

מבינה שמביך אבל הכי יעיל לשני הצדדים... כנראה שהן יודו לך

תודה❤️אנונימית בהו"ל

תודה על הרעיון הזה!

חמותי כנראה עשתה את זה בשבילנו,

וזה לא עזר😮

היא התקשרה להגיד לנו שלא נכעס עליהם,ושנבין אותם כי קשה לחנך ילדים בדור מסכים,וכדי שלא "יברחו" להם הילדים הם עסוקים כל הזמן בלהעסיק אותם.


חמותך מקסימה. ממש.תהילה 4

מחמם את הלב שהיא רואה אתכם ואת הקושי.

וממש כואב לי הלב לקרוא מה שכתבת.

אני חושבת שדיבור ישיר כן עם הגיסות כן יכול לעזור. ואולי גם חשיבה משותפת איתן על לוז ופעילויות שיתאימו לכולם. כמו בריכה, פארק משחקים שווה, פעילות בועות סבון וכאלה.

אולי עם מראש יהיו משחקים שמותאמים לכולם תיווצר הדינמיקה.


ליבי איתך.

בהצלחה 

תודה ❤️אנונימית בהו"ל

 נכון-זה באמת מיוחד שהיא רואה את שני הצדדים

בפרט שזה לא קל לה כי היא גם סבתא של הנכדים האלה וגם אמא של הבנות שלה.

לא נעים.. חיבוק!הילושש

לא יודעת מה טיב הקשר ביניכם, אבל ממליצה לפתוח את זה איתם.. 

את עם גיסתך, בעלך עם האח/אחות.. מי שיותר בקשר סביר. 

לא נעים. אבל זה הכי טוב. 

כי מה שיוצא שגם ככה הם לא רוצים להיפגש איתכם, אז לפחות תגידו את מה שעל ליבכם. ומי יודע? אולי זה ישתנה? 

 

ככה נראה לי לעניות דעתי.. 

 

תודה❤️אנונימית בהו"ל

תודה על הרעיון!

תודה❤️ - הריון ולידה

פרטתי כאן שחמותי עשתה את זה בשבילנו וזה לא עזר

חיבוק. ממש לא נעים ופוגעיעל מהדרום
אולי לנסות להסתכל מהצד שלהםפליונקה

ואז להחליט האם מתאים לך לבוא לקראתם בדברים מפריעים להם , האם זה בכלל אפשרי גם אם את רוצה?

אם לא, אז כנראה להשלים שלא...

תודה ❤️אנונימית בהו"ל

מהצד שלהם הבנתי שהן חשות צורך לספק תעסוקה מעניינת לילדים,

ואנחנו לא יכולים לספק להם את זה,

אז הן מעדיפות שיהיו עם החבר'ה ביישוב שלהם.

אם היה רצון מצידם אני חושבת שכן היינו יכולים למצוא תעסוקה מעניינת,

אבל לא בהשוואה לחברים שלהם,אז מרגיש לי שאם אין רצון- מה שנעשה לא יעמוד ב"תחרות" 

וואי אהובה, חיבוק גדולאביול
אני קצת מצליחה להבין אותםאמאשוני

ומתוך ההבנה הזאת מנסה לחשוב על פתרונות.


שבתות קיץ הם ארוכות מאוד מאוד מאוד.

יוצאת הנשמה לפני שיוצאת שבת.

וחם ומעיק.

ולא כיף להתארח כשהילדים לא הכי מוצאים את עצמם.

ולשחק קטאן ושחמט זה מעסיק אחרת מאשר לשחק דג מלוח ומשחק קוביות.


ובמיוחד בתקופת חגים וחופש גדול גם אני במקומם הייתי מעדיפה להגיע כשיש בני דודים שיותר מתאימים להם בסגנון. (וזה לא משנה אם הרקע לפער הוא דתי, גילאי, בנים- בנות, תרבותי וכו')


לכן דווקא כדאי לחזק את הקשר בזמנים שפחות קשים להורים. למשל ימי כיף באמצ"ש נשמע לי הרבה יותר מתאים.

לצאת יחד לבריכה, לשחק כדור, ללכת לאטרקציות, מתקנים, הצגות, יצירות וכו' וכו'

יכול להיות נהדר גם גם לכם וגם להם.


בנוגע לשבתות אולי תזמינו אליכם הביתה שני בני דודים נגיד בסבב מדי פעם.

אצלכם בבית בטח יש יותר תעסוקה מאשר אצל סבא וסבתא וגם אם הבנים דודים יהיו משועממים זה כאילו עליכם ולא על ההורים שלהם, ואני בטוחה שהבני דודים לא יהיו משועממים,

כי כל בית חדש שלא רגילים אליו הוא אטרקציה בפני עצמה.


כשאתם שבת משותפת אצל ההורים תחשבי מה יכול לעזור להתחבר. למשל ללמד קסמים. או את או הילדים. אם יש לכם חיית מחמד וההורים מסכימים להביא זה גם יכול להיות אטרקציה.

אולי ספר קומיקס צבעוני ומושך שהילדים שלך אוהבים.


בנוסף תבדקי אם יש דברים מעבר שגורמים להם להעדיף את המשפחות האחרות.

האם אתם יותר סגורים באופי שלכם?

יותר מקפידים מבחינה הלכתית על דברים?

יותר מפריע לכם רעש/ עושים יותר רעש?

כדאי לשלול פערים אחרים אם יש כדי לצמצם את המכלול של הפערים.

תודה❤️אנונימית בהו"ל

תודה רבה על מה שכתבת בפירוט.ועל כל הרעיונות הטובים.

עוזר לי להבין את הצד שלהן.


מאז שהילדים היו קטנים השקענו כדי שיאהבו אותם, תמיד הבאנו איתנו מתנות קטנות לחלק לבני דודים,משחקים מעניינים.

עכשיו מרגיש לי שהם במקום של מתבגרים כאלה,שרק הם יודעים מה מעניין אותם, ואל תנסי להביא לי דברים אחרים, הכי שווה לבלות עם חבר'ה כלבבי ו"אל תבלבלי לי את השכל".


ועכשיו זה כבר מעגל כזה- הם לא ירצו לבוא אלינו לבד כי יש להם את החברים שלהם,אם אני כבר נוסע,אסע למי שמעניין אותי,

למה שירצו לבוא אלינו? חוץ מזה שהם לא מחזיקים מהילדים שלי כמעניינים כמו החברים שלהם,הם גם בקושי מכירים אותנו, כי לא נפגשים בחגים לשבתות.


אולי גם המרחק משפיע? כי גרים מרחק של כמה שעות נסיעה. לכן להיפגש אצל סבא וסבתא היה פתרון למרחק.


שנה שעברה ניסינו לעשות מפגש מעניין באמצע שבוע, אז הילדים לא הגיעו, אמרו שמעדיפים כבר ללכת לחברים שלהם.

אז בסוף הילדים שלי גם נפגעו כי כן הגיעו המבוגרים אבל לא הילדים.


אני מגיעה מנקודת מבט אחרת, שצריך לבנות קשרים משפחתיים גם אם זה ידרוש ממני לוותר על מנוחה בשבת בצהריים ( לכן עם האחים שלי יש הרבה קשר בין הילדים).

אם אפשר לשאול אותך כמי שכתבת את הנקודות מבט שלהן, לאור מה שעניתי לך כאן.

איך כן אפשר ליצור קשרים משפחתיים?

לילדים אני עוד יכולה איך שהוא למצוא "פיצוי" אחר,אבל אני מרגישה שבעלי פגוע מהאחים שלו.

תודה רבה


יכול להיות שזה בני הדודים כבר מתבגרים כאלהיעל מהדרום

לק"י


מהזן שחברים יותר מעניינים אותם מאשר המשפחה?

לא בטוח שזה קשור לילדים שלך ספציפית.


או שהם כן מגיעים למשפחה, אם יש בני דודים שהם בקשר איתם?

(הילדים שלך בגיל של בני הדודים?).

כןאנונימית בהו"ל

הם מתבגרים בדיוק כמו שתארת,

אבל בגלל שהם 'חבורה' של בני דודים באותו גיל, הם מבלים ונפגשים הרבה בינהם.

גם הילדים שלי בגילאים של ה"חבורות' האלו,

אבל הם לא מצליחים להיות חלק מ'החבורה'.

טוב שכן קרוב מאח רחוקאמאשוני

זה בדיוק זה..

עם אח רחוק קשה לייצר קשרים טובים.

אבל שום דבר לא מצדיק התעלמות מוחלטת.

אם תארגני אירוח שיש לו כותרת כמו יום הולדת, או על האש, אפילו תקראי לזה ערב גיבוש.

למשל אפשר לעשות מדורה עם כיבוד, חידות, משחקים כמו ללכת על חוט (עם הרצועות שקשורים לגגון האוטו, מחברים את זה בין שני עצים)

אפשר גם משחקי גיבוש משפחתיים כמו אמת שקר, או אף פעם לא.. כאלה בסגנון.

אפשר לחלק תפקידים בין נציגים מכל משפחה כדי להגביר את הסיכוי לשיתוף פעולה.


אולי אפשר שחמותך תתקשר להזמין אותם? אפשר גם להגיד מפורשות הרבה זמן לא נפגשנו בהרכב מלא, אנחנו מארגנים ערב גיבוש מבקשים מכל הנכדים לעשות מאמץ להגיע.

אולי מה שניסית לארגן התפקשש כי ההורים לא הרגישו מספיק מחוייבות להגיע עם הילדים?

אולי אם זה ערב שמראש מגדירים אותו ערב בהרכב משפחתי מלא, תהיה יותר היענות?


בהחלט הייתי מצפה מילדים גם בגיל ההתבגרות לדעת שמגיעים למפגש משפחתי גם אם יותר נחמד להם עם חברים. משפחה זה משפחה זה בכלל לא תחרות.


אני לא הייתי מוותרת על מנוחת צהריים תמורת כל הון שבעולם. מנוחת צהריים בשבילי זה כוחות לכל השבוע. אנחנו למשל רגילים להכניס שבת מוקדם אז הילדים שלי קמים מוקדם בבוקר בשבת.

אצל ההורים הם ישנים מאוחר, לא כולם ישנים טוב בלילה כי זה לא המיטה שלהם, קמים מוקדם מאוד בבוקר, וככה אני קורסת מעייפות אחרי הצטברות של כל השבוע.

לכן לא הייתי לוקחת סיכון שהגדולים שלי יהיו משועממים ויפריעו לי לישון צהריים.

אחים שלי רגילים לישון מאוחר ולקום מאוחר אז הם לא יכולים להבין את העייפות שלי.


סתם דוגמה לאיך כל אחד רואה אחרת את הדברים.


אם מה שמפריע לך זה שבעלך נפגע, לא חושבת שאת צריכה להשתגע ביצירת קשר. זה המשפחה שלו, היא מכיר אותם הרבה יותר טוב ואם הוא לא רואה צורך לשנות את זה, לא חושבת שאת צריכה להשקיע בזה כ"כ הרבה אנרגיות ובסוף להתאכזב.


חשבתי שמדובר במשפחה שלך שאת רוצה לחזק איתה את הקשרים והדגש פה הוא על הילדים שנפגעים.

אם לילדים את יכולה למצוא פתרון אז לדעתי תשחררי.

לא מצפים לא מתאכזבים.

תשמחו שיש סבא וסבתא ששמחים בכם, יש משפחה טובה מהצד שלך,

מפגשים באירועים עם הצד השני שמתראים וזהו..

תודה שהסברת לי את הנקודת מבט שלךאנונימית בהו"ל

עזרת לי להבין אותן. תודה !

תודה גם על הרעיונות המעניינים שכתבת!

אני בספק אם זה יכול להצליח,כי כמו שהסברת לי את הנקודת מבט של ההורים - מרגיש לי שגם לבני דודים יש  כזו נקודת מבט, אז הם לא ירצו לעשות מאמץ על חשבון  בילויים יותר קורצים להם.


למרות שזו המשפחה של בעלי ולא שלי,היה לי חשוב הקשר גם כי אני כן רואה אותם כמשפחה שלי,וגם בעקיפין אני חושבת שזה משפיע על היחס בלב של בעלי לילדים, כשזה בולט שהילדים שלך "מחוץ לעסק" זה נראה לי משפיע על הרגש כלפיהם.

אני ממש מסכימה איתךהבוקר יעלה

וחיבוק גדול!!

וממש כאב לי לקרוא שהורים העדיפו להשאר בביתם כי נוח להם להעסיק את הילדים..

אנחנו חיים בדור שרואים את עצמי ולא את האחרים. ויש בזה טוב אבל גם הרבה לא טוב.

כדי לשמור על קשר משפחתי צריך לצאת מאזור הנוחות, גם אם זה אומר להעסיק יותר את הילדים, לוותר על שנצ, לבוא לשבת עם משפחה גם אם זה דורש יותר.

ואני מדברת בפן האישי, לאחד האחים אצלנו יש ילד מיוחד שמאתגר את כולנו ב"ה וכולנו עושים השתדלות בעניין! ובאים לשבתות כשהם נמצאים כי קשה לו לבד.

מנגד בצד השני דווקא הסבתא לא רוצה לארח אחים יחד כי קשה לה יותר ממשפחה, וחוסר הקשר ניכר שם וחבל..

תודה❤️אנונימית בהו"ל
ריגשת אותי במה שכתבת❤️ אשריכם!
וואי איזה מבאס!!! משפחה זה הרבה פעמים גבר ככ מורכבאוהבת את השבת

נפל לי האימון בהקשר אחר לאחרונה

על משהו שמאוד רציתי ולא יצא ולא יצא

פתאום נפל לי האסימון שאני צריכה לשחרר מזה לגמרי לגמרי

למחוק את האופציה לזה בתוך הראש שלי

ואז יהיה לי יותר קל למצוא את הדרך הטובה להתנהל אם מה שיש..


לפחות לתקופה הקרובה- שנה, שנתיים ,שלוש ..


מין מחשבה שאת אחרים אני לא יכולה לשנות אז ברגע שהם בחרו בדרך מסויימת אז אני צריכה לשחרר מהם לגמרי ולחיות את חיי בלי להיות מושפעת מזה..

ואולי הזמן יעשה את שלו ודברים ישתנו אבל בלי שאני מבזבז על זה בינתיים תקוות,ציפיות וכו'..


והעיקר לילדים זה אבא ואמא שאר הדברים פחות חשובים..


ויש דרך להוציא מהלימון לימונדה?

לשחק עם שכנים של סבא וסבתא?

לעשות לימוד עם סבא או סבתא בזכות הזמן שיותר פנוי והפניות שיש יותר?


אבל במחשבה שנייה אני טיפוס פחות ישיר,

ואולי הדבר הנכון הוא לפתוח את זה מול מישהו בסיטואציה- אח, אחות או סבא וסבתא, להגיד שהילדים מאוד רוצים להיות עם בני דודים בשבת ואם יש משהו שמפריע להם או מקשה לץילמהן תשמחו לדעת ואולי תוכלו לשנות ולהתחשב יותר.. גם אם אתם לא צריכים להשתנות ואתם מושלמים- אז לתת להם את האפשרות לומר מה מכביד עליהם ולתת להם תחושה שבאים לקראתם..

זה לא לגמרי אפוי אבל עלה לי...


וכתבת מדהים ... מרגישים את הלב שלך

וכל הכבוד שכתבת וניקית את הלב...


בע"ה שהכל יתהפך לטובה ויצא לכם רק טוב מכל העניין, בע"ה!

תודה❤️אנונימית בהו"ל

כנראה זה באמת הפתרון להשלים עם המציאות.

וכמו שכתבת להשקיע בלעשות לימונדה.


אבל אולי באמת נעצים להן את מה שכן יש-

היה להם חבר טוב בן של שכנים שעברו דירה.

עודדת אותי השבת לחפש חברים חדשים.

יש גם הרבה שכנים מבוגרים שמחבבים אותם מאד ( מי שרוצה רואה בקלות כמה הם מתוקים)

ותמיד מביאים להם ממתקים מאד מיוחדים,

אז ננסה להעצים את זה במקום שיחשבו על הבני דודים.

תודה רבה על הכיוון הזה.אמן ואמן!

וואו את באמת מדהימה!!אוהבת את השבת

השאלה שלך לא יוצאת לי מהראש ..

כי זה נשמע שאתם באמת מדהימים וזה פשוט מצב מבאס כזה ..  אבל בסוף הכל לטובה אז אל תדאגי..

בעלך ייבנה מזה

והילדים ייבנו מזה

ותהיה לכם את העצמאות שלכם לא להיות תלויים באף אחד

ונפתרונות היצירתיים שבטח תגיעו אליהם יקדמו אותכם עוד וילכדו אתכם כמשפחה.

ואם יש להם קשר טוב עם הצד שלך אני חושבת שזה מספיק והם ילמדו להסתדר בלי הצד של בעלך..


אני כותבת כאילו זה פשוט אבל באמת באמת שאני ממש מבינה את המורכבות ומעריכה ממש על הכוחות שלך להתמודד בה!!


מקווה שתהנו בסוף בע"ה!!🙏❤️

אימלה את נראה לידפני11

הכי מלכה שפגשתי בחיים שלי!!!!

איזו ראייה יש לך

איזו עוצמה

איזו אצילות לראות אותן ככה עדיין באור סבבה (כי אני הייתי ככ נפגעת אם לא היו באים כל פעם שאנחנו באים, בכנות, זה ממש פוגע, גם אם יש תירוצים)

עוד מנסה לראות איך אפשר בכל זאת....


 

וואו וואו וואו


 

אין לי רעיונות

רק לומר לך שאת מדהימה ופשוט וואו

ושה' יקיף אותך באנשים שיבינו איזה לב יש לך

🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡

תודה❤️אנונימית בהו"ל

ריגשת אותי מאד עם המילים החמות שלך❤️

לעצמי אני חושבת שהייתי מוציאה אותם מהחיים שלי,אבל אני מנסה למצוא פתרון בעיקר בשביל הכאב של בעלי והעלבון של הילדים.

אמן ואמן! תודה לך

וואי כל מילה!!! גם אני הרגשתי ככה ולא רשמתי את זה.אוהבת את השבת
מקווה ללמוד ממך @אנונימית בהו"ל
לשלוח את המכתב לגיסות, כמו שהוא.סודית

ולבקש לבוא לבקר אצלם עם הילדים. באמצע שבוע. לכמה שעות.

העול של הנסיעות - לקחת על עצמכם

הטרחה שבאירוח - זו גמילות החסד של הגיסות.

לא להסכים לבידוד גמור מכל בני הדודים.

אם בעלך נעלב ולא רוצה אולי תוכלי להגיע אליהם לבד. פעם בכמה חודשים. ולנגן חזק מאד על המצווה ועל גמילות חסדים.


אני לא מתביישת להיות ישירה. האמת יש לה כוח. אל תפחדי להגיד את האמת שלך.❤❤❤

תודה❤️אנונימית בהו"ל
צודקת. אני צריכה אומץ בשביל זה...
וואו חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש כואב❤️

הייתי מנסה לשתף מישהו מהמשפחה שאת מרגישה מספיק בנח

בצורה שמרגישה לך בנוח... אולי בכתב, אולי בשיחה, אולי עם הקטע הזה.. לא את חמותך, אלא את הגיסות עצמן או האחיות או האחים. ואם יש לך מסוגלות ממש להתקשר ולהגיד הי, רציתי לשתף בזה שככה וככה... ואני מבינה שזה יותר מורכב עם הילדים, ובכל זאת חשוב לי לשתף שאנחנו פגועים, ושהקשר חשוב לנו וכו אגב אולי בחג אפשר שיבואו 2 אחים ואתם? ואז יהיו לאח השני עוד ילדים נוספים אבל גם הילדים שלכם יהיו? ובכללית מפגשים משפחתיים משותפים של כמה שעות בחנוכה, חול המועד, חופש יכולים לעזור ביצירת קשר שהוא פתח להמשך...

 

תודה ❤️אנונימית בהו"ל
אני צריכה אומץ בשביל זה...
חד משמעית..תהילה 3>אחרונה
ועד שהוא יבוא תזכירי לעצמך שאת אמא מדהימה שמשתדלת לעשות את ההכי טוב שהיא יכולה❤️
נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

שולחת לך חיבוק🩷ניק חדש2

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אני לא חושבת שיש סיבה לסמוךאיזמרגד1

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

אם הוא פגע כל כך והוא לא מבין שהוא צריך להתאמץעל הנס

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

כן מציינת שאני כבר חודש+ אחרי שגיליתיאלסה

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

לא ציינת מה גילית שםעל הנס

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

חמור מאוד. לא צפייה. על זה הייתי מצליחה לסלוח.אלסה

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

האמת במקרה כזהשלומית.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

הימורים ומגע?הבוקר יעלה

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אני לא רוצה לפרט כל כךאלסה

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

אני ממש מצטערת בשבילךהבוקר יעלה

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

לא יודעת מה גילית. אבל נראה לי שנכוןאורוש3

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

נשמע כמו מנגנון הדחקה שלוהמקורית

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

אתן צודקות כל כך. אבלאלסה

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

מציעה לערב את ההורים שלךהמקורית

אל תישארי עם זה לבד♥️

חיבוק! נשמע לא פשוטדיאן ד.

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

תודה לכולן על העזרה והחיבוקאלסה

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

קודם כל, חיבוק! זו תחושה כואבת לגלות דבר כזהטוענת רבניתאחרונה

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אז נכון שרק 9 עכשיוהריון ולידה

אבל בעלי כלכךעצבני שקמתי עם מגרנה ולא נתתי לו להתפלל במניין

הראש פטישים איומים, לקחתי כדור בלי מים והוא לא השפיע.

מפחדת על הגוף שלי כי אני כבר תקופה לוקחת כל יום כדור לכאב ראש

בלילה קמתי המון לילדים, לפעמים הערתי אותו אבל זה לא ממש פשוט כשהוא לא מתעורר וכשאסור לגעת בו בשביל זה.

בא לפה לכעוס עלי שאני כפוית טובה (כי לא בקלות אמרתילו שאני מנתרת מהמיטה כדי להיות איתם שיתפלל פה וכי הוא איתם כבר משעה מוקדמת) וש"אז מה כל יום את עם מגרנה" (הטענה הכי הזויה שלו) כל זה כשהם באו לטפס עלי ולצרוח בחדר שלי

אה וגם יש לי פטריה בשד משלשום וכואב להניק

קודם כל חיבוקשמ"פ

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

תודה אהובההריון ולידה

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

אוי קשוחשמ"פ

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

הנוירולוג אמר לי שזה מבוי סתום לפני כמה שניםהריון ולידה

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

חיבוק גדול קודם כלקנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

מיגרנותיהושבעט7

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

תודה אשמח שרק נשים יענוהריון ולידה

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

מיגרנותיהושבעט7

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

מחילההריון ולידה

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

תודה! המיגרנות לא מהצוםהריון ולידה

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כן הבנתי את זה ממה שכתבתקנקן שבור

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רוצה שאעלה את הפסק של הרב שלנו לגבי זה?פרח חדש

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

אשמח תודה רבההריון ולידה

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

הנהפרח חדש

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

תודה יקרה. אני ברגע זה לא צריכה להיות במיטההריון ולידה

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

אם את מרגישה שזה בסדר אז תמשיכיפרח חדש

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

באמת הלוואי. עכשיו כבר מסוחררתהריון ולידה

אז תקראי שם שוב 😉פרח חדש

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

לא יודעת מה ההגדרה של חזקות. לא רואה שחור עדייןהריון ולידה

חזקות שצריך רק לשכבפרח חדש

ככה אני מבינה מהכתוב

לדעתי אם הגעת לסחרחורת את יכולת לשבור ממזמןשמ"פ

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

וואי ממש מתלבטתהריון ולידה

תודה

לגבי המגרנותרק טוב!

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

תודה שמעתי על זההריון ולידה

מעדכנתהריון ולידהאחרונה

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוטאחרונה

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על אוכלרקאני

מיציתי

קשה ליייי

זה ארוך ואינסופי

ואי גם אניפצלושון

עוד שעה וקצת וסיימנו

קשוחח😒השקט הזה

אבל יאללה, ממש עוד קצת

משתפת בכמה מילים שכתבתי לי על הצום..בארץ אהבתי

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

תודה❣️רקאני

עוזר מאוד, תודה רבהאן אליוט

דווקא בדיוק בשעה שכתבתשיפוראחרונה

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

פרונטוגסט- צריכה טיפים והרגעה דחוףאנוונימית1

בעקבות דימום בהריון קיבלתי מרשם לזריקות פרונטוגסט לישבן.

אתמול עשיתי פעם ראשונה ואמאל'ה זה כואב בטירוףףף

בעיקר כמה שעות אחרי הזריקה. ברמה שהייתי צריכה להירשם על הצד שלא קיבלתי את הזריקה מרוב שכואב ויש לי גם גולה פנימית כזאת איפה שהייתה הזריקה.

היום הצד השני אבל מחר אני חוזרת לאותו צד ואני לא מבינה איך אני אשרוד את התקופה הזאת. יהיה לי כואב יותר ויותר כי המקום לא יספיק להחלים אם כל יומיים זריקה.

עזרה מבעלות נסיון פליז!

בשורות טובות לעמ"י

אני עשיתי עד שבוע 12shiran30005

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

אה וגם חשוב לחמם את האמפולהshiran30005

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

בעלי קיבל הנחיה מהאחות אבל אני מרגישהאנוונימית1

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

אז אולי תלכו שוב לאחות לקבל הדרכה?shiran30005

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

וואו איזו גיבורהאנוונימית1

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

דקה -שתייםshiran30005

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

♥️♥️♥️אנוונימית1

אולי שווה ללכת לאחות שתזריק?שלומית.

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אני קיבלתי יום כן יום לאאולי בקרוב

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

ובאמת הלכתי על פעם לאחות במרפאהאולי בקרוב
די היה קצת סיפור אבל אמרו לי שעדיף ככה (לא הסבירו לי בכלל איך לעשות בבית) אבל לא היו לי גולות בכלל ואם אני זוכרת נכון גם אמרו לי באחת הפעמים או הבדיקות (רוב הפעמים זאת הייתה אותה אחות) שהיא הזריקה נגד טוב ואין כ"כ סימן, משהו כזה
נכון זה כואבבSheelaאחרונה

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

שרשור תעסוקות למחר לקטניםאמאשוני

איך מעבירים את היום עם הקטנים מחר?

בעדיפות לפעילויות בתוך הבית במזגן וללא מים.

רעיונות שלי:

להשמיע סיפורים מתוך פודקאסט ברמקול שמחובר בבלוטוס לנייד של ההורה.

הרמקול ליד הילדים, הפלאפון ליד ההורה.

פודקאסטים מומלצים:

סיפורי אגדה של אמיתי המספר

זמן סיפור של משפחה

מן הסתם יהיה פה גם זמן מסך.

מי שמציעה יצירות, אשמח לרעיונות ספציפיים.

ואשמח גם לחידוד מה מותר ומה אסור לעשות עם הילדים מבחינת אבלות, יש לי בלקאאוט.

נגיד לבשל, לנקות, לעסוק בנושאים של ביהמ"ק וכו', מניחה שיש מנהגים ובכל זאת אשמח לחידוד.

רעיון יפה פודקאסט.ממתקית

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

רעיון מעולהאמאשוני

יש לך סטוק או חנות שקל ליד הבית?כורסא ירוקה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

רעיונות טוביםאמאשוני

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

הסופרים פתוחים בדכ בט באבכורסא ירוקה.

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

חשבתי על ציורים וברכות..אמאשוני

חשבתי להזמין להן חברות לפההשקט הזה

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

נכון ברבצק גם אצלי אוהביםאמאשוני

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

אצלימאוהבת בילדי

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

טוסטים לבוקר. שניצל צירס ופסטה לצהרייםאמאשוני

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

כי הם לא אוהבים לחם...מאוהבת בילדי

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

אני אמרתי לבת השבע וחצי שלי להכין קייטנה לקטנותמתואמת

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

אצלנו הילדים עוד קטנים, הגדולה 6.5בוקר אור

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

מישהי מכירה סרטון מתאים לילדים?מכחול

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

מצורף סרטוןDoughnut

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

גם לי זה ממש מפריע...לכן לא מראים סרטונים כאלהמתואמת

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

תודה!מכחול

וואלה בעיניי עם מחבר לאווירת היום או למקדששיפוראחרונה

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

רק אני חולמת חלומות מוזרים?פילה

צבעוניים עם עלילה? לפעמים זה משהו שראיתי או קראתי או פחדתי . אבל לפעמים זה בכלל לא קשור. נגיד חלמתי שיש לי פתאום תינוקת בת כמה חודשים ,קרחת עם עור לבן. אפילו בתוך חלום לא הבנתי מאיפה היא צצה. פתחתי תעודת זהות וגיליתי שהיא נולדה בסוף שבט , קוראים לה בת שבע ( שם שאני לא הכי אוהבת) . והתעוררתי.

בעלי כמעט אף פעם לא חולם ככה , אולי פעם בשנה ולא זוכר חלומות שלו בכלל...

אולי השפעה הורמונליתאמאשוני

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

תרגישי בנוחאפרסקה

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

לגמרי סרטים!😅מתואמת

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

וואי לגמרי סרטיםרקאני

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

גם לי יש לפעמים חלומות כאלההשם שלי

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אני גם חולמת חלומות צבעוניים וזוכרת בבוקרשיפור

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

גם לי ישדרקונית ירוקה

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

וואי איזה מגניבאפרסקה

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

לא זוכרת שכתבי על זה, אבל יכול להיותדרקונית ירוקה

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

גם אני רואהרקאני

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

ממש מעניין!מתואמת

אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.

נשמע לי ממש מוזר לדמיין במיליםשיפור

משערת שזה לא נפוץ

זה מזכיר לי קטע בספרריבוזום

של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...

אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)

גם אני זוכרת מילים ומשפטים באופן שמיעתישיפור

לא חזותי

גם לי יש לפעמים חלומות בהמשכיםזוית חדשה

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני אוהבת לחלוםרקאני

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

טוב שאת מודעת שזה חלום! חוסך עוגמת נפש...שיפור

אני גם חולמת חלומות מוזריםדיאן ד.

עם מלא פרטים ועלילה מלאה

וזוכרת הרבה אח"כ

ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.

אני חושבת שיש קשר להורמונים.

אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.

בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.

אצלי זה קורה בעירקר בהריוןתוהה לעצמיאחרונה

התייעצות למי שעברה או יודעתאמאלחמש

היי

קיבלתי וסת ב3.7 טבילה ב14.7 מחזורים סדירים כל 30 יום.

אתמול הופיעו כתמים חומים ממש מעט.היום בבוקר היה קצת דם בהיר אז שמתי טמפון ליתר בטחון הוצאתי לאחר שש שעות והיו עליו הפרשות חומות כאלה.מאז אין כלום.הוסת שלי אמורה להיות ב1.8 לפי מחשבון מחזור כלומר אני היום בערך 10 ימים לפני התאריך המשוער.

(מקבלת עירוי ברזל ועברתי סיטי בטן יום ראשון אם יש קשר) מי שיודעת מה זה ההכתמות האלו?

יש מצב להריון? אולי זה דימום השתרשות?דיאן ד.

תודה על התגובהאמאלחמש

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין

אף הריון*אמאלחמש

מבחינת הזמנים שבוע לאחר המקווה זה לא מוקדם להשתרשואמאלחמשאחרונה

אולי יעניין אותך