אני בטוחה שאתם טובים כמו שאתם!!

אולי קשה להם להתמודד... זה לא אומר עליכם כלום!

(רק רוצה להביא מהצד השני- אנחנו אלה שנמנעים לבוא עם שאר המשפחה להורים, כי יש לנו ילדה היפר היפר... וזה ממש קשה להתנצל עליה כל הזמן. אז מעדיפים ליצור פחות אינטרקציה.

שוב0 לא בגלל האחים, אלא בגלל שלנו קשה להתמודד איתה כשהיא בתוך קבוצה גדולה יותר)

אז אולי לשלוח את זה - או חלק מזה - בפרטי לכל אחת מהן, ולכתוב ש"תשמחי לשוחח על מנת למצוא פתרון"?

מבינה שמביך אבל הכי יעיל לשני הצדדים... כנראה שהן יודו לך

תודה על הרעיון הזה!

חמותי כנראה עשתה את זה בשבילנו,

וזה לא עזר😮

היא התקשרה להגיד לנו שלא נכעס עליהם,ושנבין אותם כי קשה לחנך ילדים בדור מסכים,וכדי שלא "יברחו" להם הילדים הם עסוקים כל הזמן בלהעסיק אותם.

מחמם את הלב שהיא רואה אתכם ואת הקושי.

וממש כואב לי הלב לקרוא מה שכתבת.

אני חושבת שדיבור ישיר כן עם הגיסות כן יכול לעזור. ואולי גם חשיבה משותפת איתן על לוז ופעילויות שיתאימו לכולם. כמו בריכה, פארק משחקים שווה, פעילות בועות סבון וכאלה.

אולי עם מראש יהיו משחקים שמותאמים לכולם תיווצר הדינמיקה.

ליבי איתך.

בהצלחה 

 נכון-זה באמת מיוחד שהיא רואה את שני הצדדים

בפרט שזה לא קל לה כי היא גם סבתא של הנכדים האלה וגם אמא של הבנות שלה.

לא יודעת מה טיב הקשר ביניכם, אבל ממליצה לפתוח את זה איתם.. 

את עם גיסתך, בעלך עם האח/אחות.. מי שיותר בקשר סביר. 

לא נעים. אבל זה הכי טוב. 

כי מה שיוצא שגם ככה הם לא רוצים להיפגש איתכם, אז לפחות תגידו את מה שעל ליבכם. ומי יודע? אולי זה ישתנה? 

ככה נראה לי לעניות דעתי.. 

תודה על הרעיון!

תודה❤️ - הריון ולידה

פרטתי כאן שחמותי עשתה את זה בשבילנו וזה לא עזר

ואז להחליט האם מתאים לך לבוא לקראתם בדברים מפריעים להם , האם זה בכלל אפשרי גם אם את רוצה?

אם לא, אז כנראה להשלים שלא...

מהצד שלהם הבנתי שהן חשות צורך לספק תעסוקה מעניינת לילדים,

ואנחנו לא יכולים לספק להם את זה,

אז הן מעדיפות שיהיו עם החבר'ה ביישוב שלהם.

אם היה רצון מצידם אני חושבת שכן היינו יכולים למצוא תעסוקה מעניינת,

אבל לא בהשוואה לחברים שלהם,אז מרגיש לי שאם אין רצון- מה שנעשה לא יעמוד ב"תחרות" 

ומתוך ההבנה הזאת מנסה לחשוב על פתרונות.

שבתות קיץ הם ארוכות מאוד מאוד מאוד.

יוצאת הנשמה לפני שיוצאת שבת.

וחם ומעיק.

ולא כיף להתארח כשהילדים לא הכי מוצאים את עצמם.

ולשחק קטאן ושחמט זה מעסיק אחרת מאשר לשחק דג מלוח ומשחק קוביות.

ובמיוחד בתקופת חגים וחופש גדול גם אני במקומם הייתי מעדיפה להגיע כשיש בני דודים שיותר מתאימים להם בסגנון. (וזה לא משנה אם הרקע לפער הוא דתי, גילאי, בנים- בנות, תרבותי וכו')

לכן דווקא כדאי לחזק את הקשר בזמנים שפחות קשים להורים. למשל ימי כיף באמצ"ש נשמע לי הרבה יותר מתאים.

לצאת יחד לבריכה, לשחק כדור, ללכת לאטרקציות, מתקנים, הצגות, יצירות וכו' וכו'

יכול להיות נהדר גם גם לכם וגם להם.

בנוגע לשבתות אולי תזמינו אליכם הביתה שני בני דודים נגיד בסבב מדי פעם.

אצלכם בבית בטח יש יותר תעסוקה מאשר אצל סבא וסבתא וגם אם הבנים דודים יהיו משועממים זה כאילו עליכם ולא על ההורים שלהם, ואני בטוחה שהבני דודים לא יהיו משועממים,

כי כל בית חדש שלא רגילים אליו הוא אטרקציה בפני עצמה.

כשאתם שבת משותפת אצל ההורים תחשבי מה יכול לעזור להתחבר. למשל ללמד קסמים. או את או הילדים. אם יש לכם חיית מחמד וההורים מסכימים להביא זה גם יכול להיות אטרקציה.

אולי ספר קומיקס צבעוני ומושך שהילדים שלך אוהבים.

בנוסף תבדקי אם יש דברים מעבר שגורמים להם להעדיף את המשפחות האחרות.

האם אתם יותר סגורים באופי שלכם?

יותר מקפידים מבחינה הלכתית על דברים?

יותר מפריע לכם רעש/ עושים יותר רעש?

כדאי לשלול פערים אחרים אם יש כדי לצמצם את המכלול של הפערים.

תודה רבה על מה שכתבת בפירוט.ועל כל הרעיונות הטובים.

עוזר לי להבין את הצד שלהן.

מאז שהילדים היו קטנים השקענו כדי שיאהבו אותם, תמיד הבאנו איתנו מתנות קטנות לחלק לבני דודים,משחקים מעניינים.

עכשיו מרגיש לי שהם במקום של מתבגרים כאלה,שרק הם יודעים מה מעניין אותם, ואל תנסי להביא לי דברים אחרים, הכי שווה לבלות עם חבר'ה כלבבי ו"אל תבלבלי לי את השכל".

ועכשיו זה כבר מעגל כזה- הם לא ירצו לבוא אלינו לבד כי יש להם את החברים שלהם,אם אני כבר נוסע,אסע למי שמעניין אותי,

למה שירצו לבוא אלינו? חוץ מזה שהם לא מחזיקים מהילדים שלי כמעניינים כמו החברים שלהם,הם גם בקושי מכירים אותנו, כי לא נפגשים בחגים לשבתות.

אולי גם המרחק משפיע? כי גרים מרחק של כמה שעות נסיעה. לכן להיפגש אצל סבא וסבתא היה פתרון למרחק.

שנה שעברה ניסינו לעשות מפגש מעניין באמצע שבוע, אז הילדים לא הגיעו, אמרו שמעדיפים כבר ללכת לחברים שלהם.

אז בסוף הילדים שלי גם נפגעו כי כן הגיעו המבוגרים אבל לא הילדים.

אני מגיעה מנקודת מבט אחרת, שצריך לבנות קשרים משפחתיים גם אם זה ידרוש ממני לוותר על מנוחה בשבת בצהריים ( לכן עם האחים שלי יש הרבה קשר בין הילדים).

אם אפשר לשאול אותך כמי שכתבת את הנקודות מבט שלהן, לאור מה שעניתי לך כאן.

איך כן אפשר ליצור קשרים משפחתיים?

לילדים אני עוד יכולה איך שהוא למצוא "פיצוי" אחר,אבל אני מרגישה שבעלי פגוע מהאחים שלו.

תודה רבה

לק"י

מהזן שחברים יותר מעניינים אותם מאשר המשפחה?

לא בטוח שזה קשור לילדים שלך ספציפית.

או שהם כן מגיעים למשפחה, אם יש בני דודים שהם בקשר איתם?

(הילדים שלך בגיל של בני הדודים?).

הם מתבגרים בדיוק כמו שתארת,

אבל בגלל שהם 'חבורה' של בני דודים באותו גיל, הם מבלים ונפגשים הרבה בינהם.

גם הילדים שלי בגילאים של ה"חבורות' האלו,

אבל הם לא מצליחים להיות חלק מ'החבורה'.

זה בדיוק זה..

עם אח רחוק קשה לייצר קשרים טובים.

אבל שום דבר לא מצדיק התעלמות מוחלטת.

אם תארגני אירוח שיש לו כותרת כמו יום הולדת, או על האש, אפילו תקראי לזה ערב גיבוש.

למשל אפשר לעשות מדורה עם כיבוד, חידות, משחקים כמו ללכת על חוט (עם הרצועות שקשורים לגגון האוטו, מחברים את זה בין שני עצים)

אפשר גם משחקי גיבוש משפחתיים כמו אמת שקר, או אף פעם לא.. כאלה בסגנון.

אפשר לחלק תפקידים בין נציגים מכל משפחה כדי להגביר את הסיכוי לשיתוף פעולה.

אולי אפשר שחמותך תתקשר להזמין אותם? אפשר גם להגיד מפורשות הרבה זמן לא נפגשנו בהרכב מלא, אנחנו מארגנים ערב גיבוש מבקשים מכל הנכדים לעשות מאמץ להגיע.

אולי מה שניסית לארגן התפקשש כי ההורים לא הרגישו מספיק מחוייבות להגיע עם הילדים?

אולי אם זה ערב שמראש מגדירים אותו ערב בהרכב משפחתי מלא, תהיה יותר היענות?

בהחלט הייתי מצפה מילדים גם בגיל ההתבגרות לדעת שמגיעים למפגש משפחתי גם אם יותר נחמד להם עם חברים. משפחה זה משפחה זה בכלל לא תחרות.

אני לא הייתי מוותרת על מנוחת צהריים תמורת כל הון שבעולם. מנוחת צהריים בשבילי זה כוחות לכל השבוע. אנחנו למשל רגילים להכניס שבת מוקדם אז הילדים שלי קמים מוקדם בבוקר בשבת.

אצל ההורים הם ישנים מאוחר, לא כולם ישנים טוב בלילה כי זה לא המיטה שלהם, קמים מוקדם מאוד בבוקר, וככה אני קורסת מעייפות אחרי הצטברות של כל השבוע.

לכן לא הייתי לוקחת סיכון שהגדולים שלי יהיו משועממים ויפריעו לי לישון צהריים.

אחים שלי רגילים לישון מאוחר ולקום מאוחר אז הם לא יכולים להבין את העייפות שלי.

סתם דוגמה לאיך כל אחד רואה אחרת את הדברים.

אם מה שמפריע לך זה שבעלך נפגע, לא חושבת שאת צריכה להשתגע ביצירת קשר. זה המשפחה שלו, היא מכיר אותם הרבה יותר טוב ואם הוא לא רואה צורך לשנות את זה, לא חושבת שאת צריכה להשקיע בזה כ"כ הרבה אנרגיות ובסוף להתאכזב.

חשבתי שמדובר במשפחה שלך שאת רוצה לחזק איתה את הקשרים והדגש פה הוא על הילדים שנפגעים.

אם לילדים את יכולה למצוא פתרון אז לדעתי תשחררי.

לא מצפים לא מתאכזבים.

תשמחו שיש סבא וסבתא ששמחים בכם, יש משפחה טובה מהצד שלך,

מפגשים באירועים עם הצד השני שמתראים וזהו..

עזרת לי להבין אותן. תודה !

תודה גם על הרעיונות המעניינים שכתבת!

אני בספק אם זה יכול להצליח,כי כמו שהסברת לי את הנקודת מבט של ההורים - מרגיש לי שגם לבני דודים יש  כזו נקודת מבט, אז הם לא ירצו לעשות מאמץ על חשבון  בילויים יותר קורצים להם.

למרות שזו המשפחה של בעלי ולא שלי,היה לי חשוב הקשר גם כי אני כן רואה אותם כמשפחה שלי,וגם בעקיפין אני חושבת שזה משפיע על היחס בלב של בעלי לילדים, כשזה בולט שהילדים שלך "מחוץ לעסק" זה נראה לי משפיע על הרגש כלפיהם.

וחיבוק גדול!!

וממש כאב לי לקרוא שהורים העדיפו להשאר בביתם כי נוח להם להעסיק את הילדים..

אנחנו חיים בדור שרואים את עצמי ולא את האחרים. ויש בזה טוב אבל גם הרבה לא טוב.

כדי לשמור על קשר משפחתי צריך לצאת מאזור הנוחות, גם אם זה אומר להעסיק יותר את הילדים, לוותר על שנצ, לבוא לשבת עם משפחה גם אם זה דורש יותר.

ואני מדברת בפן האישי, לאחד האחים אצלנו יש ילד מיוחד שמאתגר את כולנו ב"ה וכולנו עושים השתדלות בעניין! ובאים לשבתות כשהם נמצאים כי קשה לו לבד.

מנגד בצד השני דווקא הסבתא לא רוצה לארח אחים יחד כי קשה לה יותר ממשפחה, וחוסר הקשר ניכר שם וחבל..

נפל לי האימון בהקשר אחר לאחרונה

על משהו שמאוד רציתי ולא יצא ולא יצא

פתאום נפל לי האסימון שאני צריכה לשחרר מזה לגמרי לגמרי

למחוק את האופציה לזה בתוך הראש שלי

ואז יהיה לי יותר קל למצוא את הדרך הטובה להתנהל אם מה שיש..

לפחות לתקופה הקרובה- שנה, שנתיים ,שלוש ..

מין מחשבה שאת אחרים אני לא יכולה לשנות אז ברגע שהם בחרו בדרך מסויימת אז אני צריכה לשחרר מהם לגמרי ולחיות את חיי בלי להיות מושפעת מזה..

ואולי הזמן יעשה את שלו ודברים ישתנו אבל בלי שאני מבזבז על זה בינתיים תקוות,ציפיות וכו'..

והעיקר לילדים זה אבא ואמא שאר הדברים פחות חשובים..

ויש דרך להוציא מהלימון לימונדה?

לשחק עם שכנים של סבא וסבתא?

לעשות לימוד עם סבא או סבתא בזכות הזמן שיותר פנוי והפניות שיש יותר?

אבל במחשבה שנייה אני טיפוס פחות ישיר,

ואולי הדבר הנכון הוא לפתוח את זה מול מישהו בסיטואציה- אח, אחות או סבא וסבתא, להגיד שהילדים מאוד רוצים להיות עם בני דודים בשבת ואם יש משהו שמפריע להם או מקשה לץילמהן תשמחו לדעת ואולי תוכלו לשנות ולהתחשב יותר.. גם אם אתם לא צריכים להשתנות ואתם מושלמים- אז לתת להם את האפשרות לומר מה מכביד עליהם ולתת להם תחושה שבאים לקראתם..

זה לא לגמרי אפוי אבל עלה לי...

וכתבת מדהים ... מרגישים את הלב שלך

וכל הכבוד שכתבת וניקית את הלב...

בע"ה שהכל יתהפך לטובה ויצא לכם רק טוב מכל העניין, בע"ה!

כנראה זה באמת הפתרון להשלים עם המציאות.

וכמו שכתבת להשקיע בלעשות לימונדה.

אבל אולי באמת נעצים להן את מה שכן יש-

היה להם חבר טוב בן של שכנים שעברו דירה.

עודדת אותי השבת לחפש חברים חדשים.

יש גם הרבה שכנים מבוגרים שמחבבים אותם מאד ( מי שרוצה רואה בקלות כמה הם מתוקים)

ותמיד מביאים להם ממתקים מאד מיוחדים,

אז ננסה להעצים את זה במקום שיחשבו על הבני דודים.

תודה רבה על הכיוון הזה.אמן ואמן!

השאלה שלך לא יוצאת לי מהראש ..

כי זה נשמע שאתם באמת מדהימים וזה פשוט מצב מבאס כזה ..  אבל בסוף הכל לטובה אז אל תדאגי..

בעלך ייבנה מזה

והילדים ייבנו מזה

ותהיה לכם את העצמאות שלכם לא להיות תלויים באף אחד

ונפתרונות היצירתיים שבטח תגיעו אליהם יקדמו אותכם עוד וילכדו אתכם כמשפחה.

ואם יש להם קשר טוב עם הצד שלך אני חושבת שזה מספיק והם ילמדו להסתדר בלי הצד של בעלך..

אני כותבת כאילו זה פשוט אבל באמת באמת שאני ממש מבינה את המורכבות ומעריכה ממש על הכוחות שלך להתמודד בה!!

מקווה שתהנו בסוף בע"ה!!🙏❤️

הכי מלכה שפגשתי בחיים שלי!!!!

איזו ראייה יש לך

איזו עוצמה

איזו אצילות לראות אותן ככה עדיין באור סבבה (כי אני הייתי ככ נפגעת אם לא היו באים כל פעם שאנחנו באים, בכנות, זה ממש פוגע, גם אם יש תירוצים)

עוד מנסה לראות איך אפשר בכל זאת....

וואו וואו וואו

אין לי רעיונות

רק לומר לך שאת מדהימה ופשוט וואו

ושה' יקיף אותך באנשים שיבינו איזה לב יש לך

🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡

ריגשת אותי מאד עם המילים החמות שלך❤️

לעצמי אני חושבת שהייתי מוציאה אותם מהחיים שלי,אבל אני מנסה למצוא פתרון בעיקר בשביל הכאב של בעלי והעלבון של הילדים.

אמן ואמן! תודה לך

ולבקש לבוא לבקר אצלם עם הילדים. באמצע שבוע. לכמה שעות.

העול של הנסיעות - לקחת על עצמכם

הטרחה שבאירוח - זו גמילות החסד של הגיסות.

לא להסכים לבידוד גמור מכל בני הדודים.

אם בעלך נעלב ולא רוצה אולי תוכלי להגיע אליהם לבד. פעם בכמה חודשים. ולנגן חזק מאד על המצווה ועל גמילות חסדים.

אני לא מתביישת להיות ישירה. האמת יש לה כוח. אל תפחדי להגיד את האמת שלך.❤❤❤

נשמע ממש כואב❤️

הייתי מנסה לשתף מישהו מהמשפחה שאת מרגישה מספיק בנח

בצורה שמרגישה לך בנוח... אולי בכתב, אולי בשיחה, אולי עם הקטע הזה.. לא את חמותך, אלא את הגיסות עצמן או האחיות או האחים. ואם יש לך מסוגלות ממש להתקשר ולהגיד הי, רציתי לשתף בזה שככה וככה... ואני מבינה שזה יותר מורכב עם הילדים, ובכל זאת חשוב לי לשתף שאנחנו פגועים, ושהקשר חשוב לנו וכו אגב אולי בחג אפשר שיבואו 2 אחים ואתם? ואז יהיו לאח השני עוד ילדים נוספים אבל גם הילדים שלכם יהיו? ובכללית מפגשים משפחתיים משותפים של כמה שעות בחנוכה, חול המועד, חופש יכולים לעזור ביצירת קשר שהוא פתח להמשך...

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע. 

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם