הי חברות, אולי תצליחו להאיר את עיניי... ילדה מתוקה וחכמה בת 3.5 (לא הראשונה שלנו). עולה לגן עירייה בתחילת שנה''ל. התחלנו גמילה לפני כמה חודשים טובים. כל עוד היא הייתה במסגרת (גן קטן, פרטי), היא הייתה הולכת עם טיטול ובשעות הצהריים עבדנו איתה על הגמילה. האמת היא שהתהליך היה מאד נינוח לכולנו. מאז שהיא בחופש (כבר חודש בערך), היא עם תחתתונים כמעט כל הזמן.
כרגע המצב הוא שלרוב היא יודעת להגיד לנו שהיא צריכה קטנים (ואפילו הולכת לבד בחלק מהפעמים, בלי בכלל להודיע 🤩). אבל לגבי גדולים, משהו קצת לא עובד. עד לפני שבועיים כזה, היא בכלל לא הייתה עושה. עכשיו, היא כבר עושה, אבל ממש קצת. ואחרי שיצא הקצת הזה, מלתבשים, שוטפים ידיים ו... אז היא עושה בתחתונים את כל מה שנשאר ולא יצא בשרותים, שזה הרוב (מחילה על התיאור). ובזמנים שכן יש לה טיטול (לפני השינה, בבוקר לפני שמלבישים אותה וכו') היא עושה בטיטול. אני בטוחה שזה לא מקרי אלא שמסיבה כלשהי יותר מרגיע אותה לעשות בטיטול או בתחתונים. יש זמנים שאנחנו יוזמים זמני ישיבה על האסלה, ואז מספרים סיפור או שרים שירים. ויש זמנים שאנחנו מנסים יותר להעביר את זה אליה ורק אומרים לה שאם היא תרגיש שהיא צריכה, אז שהיא תגיד וניקח אותה לשרותים. כך או כך, קורה אותו דבר.
עצות כלליות עד כאן?
חוץ מזה, אנחנו יוצאים לנופש לכמה ימים ונהיה הרבה בחוץ אז מתלבטים מה לעשות. האם נכון לשים טיטול באוטו? אחרת זה עלול ללכלך את הבוסטר/סלקל /איך שלא קוראים לזה בגיל שלה. ומה בחוץ? מצד אחד קשה להתמודד עם הפספוסים כשאנחנו לא בבית וגם בלי מכונת כביסה. מצד שני אולי צריך שהמסר יהיה ברור יותר ולכן כדאי לא לשים לה טיטול (פרט לאוטו אולי)?
וגם, איך שומרים על השלווה הפנימית בלב, כשרואים שהזמן מתקדם והמצב נשאר תקוע? משהי כתבה בשרשור אחר לאחרונה שהדבר שהכי מעכב גמילה, זה דדליין... אבל מה נעשה שהיא עולה לגן עכשיו? אני מנסה לשמור על אמון פנימי אבל לאט לאט אני מרגישה שזה כן מתחיל להדאיג אותי...
ממש מקווה שתוכלו לעזור 🤗. חוזרת לעקוב מהניק הרגיל...
