בהצלחה! 

שאר הפרטים כן נשמעים לך?

זה צעד שאם הוא כולל עסקת חבילה מושלמת, כן תשקלי אותו?

ואני חייבת להרגיש ביטחון מהגבר שלי.. עבודה יציבה ומכניסה כסף בה הוא גאה זה דבר שכל כך חשוב לי. 

ממה שהוא תיאר לעצמו הוא פרי ספירט כזה חקר אחרי דתות אחרות כדי להגיע ליהדות ולחזור בתשובה עכשיו יעשה מסע זהה בחיפוש עבודה?

פחות מתאים לי אדם שמחפש עצמו בשלב הנוכחי שלי בחיים.

צריכה גבר שיודע מי הוא ואיזה תחום מתאים לו.

תשאלי את עצמך, מדוע את לא מוכנה לבלות מספר שנים בחו"ל. בגלל איסור יציאה מא"י? בגלל סיבה אחרת, כגון חשש מקשיי התאקלמות במקום לא מוכּר?

שוב, אם מאן דהו מקפיד שלא לצאת מא"י, זה משהו אחד. אבל אם מדובר ביהודי גאה שגם בחו"ל שומר מצוות ושולח את ילדיו למוסדות חינוך על טהרת הקודש, מה הבעיה?

אברהם אבינו יורד למצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים (ובהמשך צאצאיהם הופכים לעבדים, אבל לא מדובר באיזושהי גזירת גורל נצחית, אפשר להיות במצב ירוד גם בא"י). אתה חושב שמה שנאמר בהפטרה, מתקיים אל מול עינינו? אני בספק רב, לענ"ד מדינת ישראל, עם כל חיבתי אליה, היא ישות זמנית ולא "ראשית צמיחת...". בדיוק כמו מדינת החשמונאים.

אבל שוב, כל זה כלל לא קשור לעובדה שהמון ישראלים שומרי תומ"צ מתגוררים בחו"ל, תוך שמירה על אורח חיים דתי. 

הארץ".

יש אנשים שקוראים את התנ"ך בלי ה', יש בלי עם ישראל ויש בלי ארץ ישראל.

כל תוכנית קיום המצוות של תורת משה זה בארץ. המון מצוות אי אפשר להתקיים בחו"ל. הרמב"ן אומר שקיום מצוות בחו"ל זה רק תרגול לחזור לארץ.

אני צריך לבקר שם לפעמים את סבא וסבתא שלי לביקור קצר, ורואה את ההבדל העצום בין ת"ח בארץ ישראל לחוץ לארץ. זה הבדל של תורה מקפת כוללת אמתית עמוקה.

יש שם שקיעה בחומריות שמשפיעה גם על תלמידי חכמים, קל וחומר על בעלי בתים.

לענ"ד, יהודי מצוי יתייחס באותה יראת כבוד אל תלמיד חכם/רב באשר הוא. התלמוד הבבלי נכתב בחו"ל, תנועת החסידות התפתחה בחו"ל ועוד.

שקיעה בחומריות - תלוי אצל מי. ממש שלשום האזנתי להסכת בנושא.  אז יש ויש.

את הענין של תלמוד בבלי בחו"ל. השלמות זה כשמעלים אותו בארץ ישראל.

נכון, ה'חסידות' החדשה התפתחה בחו"ל ומכאן הרוח הזרה והמנוכרת לתורת ישראל תמימה, ונכון שיש שם הרבה דברים טובים וחשובים, אבל צריך להפרידם מהקליפות.

אם היו מבינים את תורת הרב אברהם הכהן מקליסק שעלה לא"י כל תורת החסידות הייתה לה עילוי, אבל בגלל שהרב מלאדי עורר עליו מחלוקת, השתקעה תורתו, ורק ר' נחמן מברסלב הצליח להציל חלק מהאמת בתורת ר' אברהם ושוב חסידיו בחו"ל עירבבו בזה קליפות. 

אתה תלמיד של הרב קוק?

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אמר שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתינו.

וגם מתייחס בסקפטיות רבה אל אמירותיהם של אישים שאינם נמנים עם נביאי ישראל. כבר חווינו, לצערנו, את הסיפור על "היה לא תהיה" על גוש קטיף.

חז"ל אמרו שחכם עדיף מנביא.

היה לא תהיה- זאת תפילה לה' ולא קביעה. 

נו שוין. אין הנחתום וגו'.

אתה בא לערער על סמכות חזל כי הם לא נביאים?

ברצינות?

אתה מכיר תלמיד חכם אחד בעולם שסובר כך?

או שאולי זה ככה כי כולם מוטים לצד של החכמים כי הם לא נביאים?

אין תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה. חגי זכריה ומלאכי שהיו אחרוני הנביאים נמנו עם אנשי כנסת הגדולה, שהיה"איגוד" של חכמים. לא של נביאים. הנבואה פסקה וברור שהנהגת עם ישראל ממושכת ע"י החכמים. אחרוני הנביאים השתתפו בזה!! איך אפשר בכלל להעלות על הדעת אמירות שכאלה??

לא ממש משנה אם אתה מתחבר לצד של גדולי ישראל שמחזיקים מהמדינה, או לאלה שלא..

זה פחות מהותי...

אבל אם אתה חושב שהיחס שאתה כותב פה, הוא היחס המתאים לגדולי ישראל.. כנראה באמת אתה לא יודע מהו הערך העצום של תלמיד חכם, של גדולי ישראל. איך אפשר בכלל לחשוב משהו שכזה?? זה ודאי נובע מחוסר ידיעה. יש לנו מסורת של תורה! יש לנו תלמידי חכמים שכ"כ שקועים ועמלים בתורה שיש להם סיעתא דשמיא. ככ קדושים וטהורים.

עריכה:
עכשיו ראיתי תגובות נוספות שלך.

אז נכון, בתנך לא תמצא סיפורי צדיקים. אבל תסתכל עליו ככה.. גם קדושה לא תמצא בו. אתה תמצא בו רק ספר היסטוריה ריק מתוכן. ריק ממסורת. לנו יש מסורת, מסורת שמגיעה עד הר סיני. ואם עולה בדעתך לזלזל בעמלי תורה שעמלים וגדולים בה ומוסרים את נפשם עליה, רק כי אינם נביאים.. אתה לא חושב שיש פה בעיה של ענווה? כאילו, אתה באמת לא רואה הבדל בינך לבין אדם שלמד יותר תורה מהזמן שאתה נושם? ועוד באיזה עמל ודבקות בקב"ה? כמה קדושה נוכחת בחייו, כמה רוה"ק, כמה מוח טהור ומזוכך מכל התוספותים שהוא למד.. אתה באמת לא מבין את זה??

ההערכה לגדולי ישראל היא בלתי נמנעת. אם אינך מסוגל להעריך אותם כי אינם נביאים.. מעניין אותי איך אתה רואה את עם ישראל אמור להתנהג היום?

ואם אתה לא רואה את עצמך גדול כאותם גדולים, אז דע לך שהם יודעים בעצמם שאינם נביאים. אבל בני נביאים הם ויש להם סיעתא דשמיא גדולה. והתורה מנהיגה אותם.

לא סופרמנים, לא מחוללי נסים בסיטונות. אנשים מאוד חכמים ונבונים (שהידיעות המדעיות שלהם לא עלו על אלה שהיו מקובלות בתקופה ההיא, ובהמשך התבררו כלא-נכונות). ההחלטות שלהם מחייבות את כולנו, אבל מכאן ועד לומר שהם היו עדיפים על נביאים, הדרך ארוכה.

אכן כן, אין בתנ"ך קדושה, טהרה ופרישות במובן הרוחניקי שלה (הנזירות החומרית של שמשון לא הפכה אותו לקדוש מעונה ומסתגף). עם מזרח-תיכוני מצוי ובינוני, שבשונה משאר העמים, היה מונותאיסטי, עם חיים רגילים בתוספת מצוות ארציות לגמרי (לקט, שכחה, פאה, הקרבת קרבנות וכו'). ואתה יודע מה? לענ"ד, זה מצב הרבה יותר בריא וטבעי מאשר המסורת הבתר-מקראית, עם סיגופים, סייגים ואמונת חכמים עיוורת.

שמע, לי יש מסורת ארוכה שאני נשען עליה.

ב"ה, אני יודע שאני בדרך ישרה כי גדולי עולם הלכו והוליכו בה והדריכו אותנו.

אחרוני הנביאים היו חלק מאנשי כנסת הגדולה כי הם ידעו שתם עידן הנבואה ועכשיו מתחילים עם חכמה. אין תורה שבכתב בלי שבעל פה. היא חסרה. היא לא שלמה.

התעלמת ממה שכתבתי. כתבתי די הרבה בהודעה הקודמת ולא ממש הגבת לזה.. אלא רק כתבת מה אתה חושב.

יש לך רב? אתה מעריך אותו? שמעת על ירידת הדורות? אתה יודע עמל תורה מהו?

אגיד קצת בתקיפות.. אל תיקח את זה אישי. אין לי מטרה לפגוע חלילה. אבל אם אתה מסוגל לומר דברים כאלה, משהו בההערכה שלך לתורה פגום. כמו שכתבתי בתגובה הקודמת. כמה קדושה כמה תורה כמה זיכוך של שכל. התורה היא שכל אלוקי ובה הקבה ברא את העולם. למה לך לבחור להסתכל עליה בצורה ככ רדודה? כי ככה את רואה? מצליח להבין? ו.. אולי יש מימדים ועומקים בתורה שאנחנו לא מבינים? אבל מידי פעם מרגישים מהם מעט? אותו מאור שבתורה שהקבה גנזו לצדיקים...

אתה אוחז בכלל מחז"ל? מתורה שבעל פה?

אמונת חכמים היא לא אמורה להיות עוורת, אבל הם המנהיגים של עם ישראל. למרות שהם בני אדם.

לא ככ מורכב להבין את זה...

נשמע מדבריך שאתה קבוע מידי בעמדה שלך.. חבל. יש פה עם ישראל שלם שחולק עליך.

קצת ענווה לא תזיק.

כמעט ואין שם סיפורי צדיקים, כל הדמויות הן ארציות עד מאוד (משה רבנו מתגלה כקטן אמונה, "איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים", דוד המלך הוא לא גדול הדור, אלא לוחם גרילה חובב נשים ועוד ועוד). ספר מסוכן שיכול לערער את יסודות אמונת החכמים

 תנ"ך הוא קוד שמכיל בתוכו סודות בכמה מימדים

אם אתה ברמה של עם הארץ איש נמוך וקטן חסר כל השכלה רוחנית אתה תקבל את התנך כסיפור מאוד מופשט כמו שכתבת שאין סופרמנים וכל הדמויות הן ארציות (שזה על פי הבנתי לכאורה אמור לשקף אותך שאתה לא סופרמן ומאוד ארצי ואפילו מסוכן שצריך להזהיר ממנו) התורה הקדושה (כולל משנה וגמרא וזוהר) הם מכילים בתוכם המון עומקים שאפשר ללמוד במשך שנים, אם זה על פי הדרש ולפי הסוד, יש דילוגים על פי ספירה של אותיות, יש המון המון עומק בתורה הקדושה, היא קוד גאוני שמזל שקיבלנו אותו מכל העמים תלמד ותחכים 

זאת ראייה אנכרוניסטית במיוחד, לראות את עם ישראל בתקופת התנ"ך ולייחס לו תכונות וסגולות של תלמידי ישיבה בבבל או בשטייטל של המאה ה-19. אה, כן, הקב"ה נותן את התורה לאנשים פשוטים שזה עתה נפטרו מעבודת כפיים במצרים, ואז הם באיזשהו חוש מסתורי מבינים שמדובר בטקסט מקודד שלא ניתן להבין בלי רש"י.

אפשר לזכות לנסים גדולים ועצומים ואף לדבר עם הקב"ה ישירות, כנו שעשה נח, ויחד עם זאת, להישאר אותו נח ששותה לשוכרה ומתגולל על האדמה אח"כ. אין סתירה בין נס גדול להיותו של מקבל הנס קטן ולא מפותח אינטלקטואלית. ומה לעשות שבני ישראל אכן הפגינו לא פעם את היותם קטני אמונה שפועלים מתוך דחפים פרימיטיביים (עשיית העגל, הרצון לאכול בשר במדבר במקום ה'לחם הקלוקל', געגועים לשומים ולבצלים וכו' וכו'). אז אתה רוצה להגיד לי שלנודניקים האלה שכל מאווייהם גשמיים עד מאוד, נתנו ספר סופר רוחני ומקודד שלא יכלו להבין?

אחרת היית מגיע לרופא המשפחה כדי לקבל אנטיביוטיקה, ואז הוא היה אומר לך, ש-:

1. רופא במאה ה-19 לקח פסוק לא קשור וקבע ש"חדש אסור מן התורה" חל על תרופות חדשות

2. אי לכך, קח שמן קיק וכוסות רוח, זוהי מסורת ישראל סבא 

3. אל תעז לומר שכוסות רוח ושמן קיק לא עוזרים, חלילה לפקפק ברופאי העבר שהיו כמלאכים. פשוט נשתנהו הטבעים.

שאתה קורא את התנ"ך באופן שמתעלם מכך שהנוכחות האלהית בבריאה הייתה מורגשת מאוד (דבר שמוזכר המון פעמים כמובן).

במילים אחרות- על סמך העולם שאתה חי בו והנחות היסוד שלך ערכת לך תנ"ך משלך.

כדאי לשבת וללמוד פשט תנ"ך ברצינות. באמת. לא רק לקרוא עם משקפיים של נוכחות אלהית (שממנה נגזר גם ההיפך- ע"ז), אלא גם להבין את אורח החיים אז, היחס לזוגיות, היחס לעבדות, היחס לא"י ולעם ישראל ועוד.

ואם תצליח באמת להיכנס לראש גם תבין למה דווקא בגלל הנוכחות האלהית החזקה הייתה נטיה לארציות, ותבין שאין באמת קשר לארציות החילונית של היום.

אני בהחלט מקבל את הסמכות ההלכתית של חז"ל וגם ראשונים, אחרונים ורבנים בני זמננו. מבחינת החוק היבש, אם הם החליטו/פסקו שיש לקשור את הציצית בצורה כזאת ולא אחרת, אני לגמרי איתם. מה שכן, אני מתקשה לקבל את ההילה העל-טבעית שאופפת אותם (שמשום מה, לא אופפה לא את משה רבנו המתואר בצורה מאוד כנה ואמיתית בתורה, לא את יהושע וכו'). 

בשורה התחתונה: אם הכנסת מחוקקת חוק כזא או אחר, הוא מחייב אותי, ואני מחויב לו. אבל אם זה שחוקק את החוק, טוען שצריך להאמין באסטרולוגיה, או שאפשר לראות שדים בעזרת אבקה מסוימת, לא אקבל את דבריו.

אני לא יודעת איזה תנ"ך קראת אבל הם בהחלט מתוארים כדמויות מרוממות מעם.

אמונת חכמים. שמעת על זה?

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?

דוד בסיפור בת שבע? שלמה שמחסל יריבים פוליטיים עם כניסתו לתפקיד? 

אמנות חכמים זה קונספט שהחכמים עצמם המציאו, כמו שה"גדוילים" המציאו את "דעת התורה" שמשתקף בהחלטות שלהם.

מסוכן להסתכל ככה על התנ"ך כמו שאתה מוציא אותו פה.

זה להוציא את כל הפואנטה מהקשר.

אולי כדאי לדבר עם הרב שלך על השקפות כאלה מאשר לפתח דיון-לא-דיוני בפורום

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה.

אתה טועה.

וזה נראה שזה בא מבחירה.

התלמוד הבבלי נוצר בגולה, מאות שנים אחרי המאורעות המתוארים בספר שמואל. לאנשים יש נטייה להאדיר את אבות אבותיהם. אף אחד לא יגיד: "סבא רבא שלי היה עגלון נבער שלא ידע קרוא וכתוב". במקום זאת הוא יתפייט על חכמת החיים המופלגת שהייתה לו, על מעשי הצדקה שלו וכו' וכו', בלי קשר אם היו או לא.

אז כן, התנ"ך מספר את סיפור בת שבע בצורה הכי ישירה ומפורטת שיש, ואז כעבור הרבה שנים מחליטים שדוד המלך היה המקבילה של הרב גרשון אדלשטיין. נו שוין. זה כמו שהחרדים עשו חרם על הספר Making of a Godol מאותה סיבה בדיוק: המחבר סיפר אמת שלא הסתדרה עם התפיסות החרדיות העכשוויות ("לא ייתכן שגדול הדור כזה או אחר בצעירותו קרא ספרות יפה, וגם אם קרא, חס ושלום לספר על כך").

זצ"ל בנושא הזה.

בהזדמנות אחפש בלי נדר.

מצאתי:

שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים ט׳:ב׳

על ברכת הבנות.

בדומה לאשתו, לא השתכנעתי..

אבל בפרקטיקה הפער בין החיים בארץ לבין החיים בחו''ל הוא גדול..

יש לי כמה קרובי משפחה שלא חיים בארץ, ואפילו אם תדבר רק על הקושי בשמירה המעשית על היהדות בחו''ל- אין מקום להשוואה בכלל.

וזה בלי להזכיר את הזמן שייקח להשיג כרטיס טיסה פנוי לארץ ישראל לכשיבוא המשיח ויבנה בית המקדש בעז''ה..(;

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.