בהצלחה! 

שאר הפרטים כן נשמעים לך?

זה צעד שאם הוא כולל עסקת חבילה מושלמת, כן תשקלי אותו?

ואני חייבת להרגיש ביטחון מהגבר שלי.. עבודה יציבה ומכניסה כסף בה הוא גאה זה דבר שכל כך חשוב לי. 

ממה שהוא תיאר לעצמו הוא פרי ספירט כזה חקר אחרי דתות אחרות כדי להגיע ליהדות ולחזור בתשובה עכשיו יעשה מסע זהה בחיפוש עבודה?

פחות מתאים לי אדם שמחפש עצמו בשלב הנוכחי שלי בחיים.

צריכה גבר שיודע מי הוא ואיזה תחום מתאים לו.

תשאלי את עצמך, מדוע את לא מוכנה לבלות מספר שנים בחו"ל. בגלל איסור יציאה מא"י? בגלל סיבה אחרת, כגון חשש מקשיי התאקלמות במקום לא מוכּר?

שוב, אם מאן דהו מקפיד שלא לצאת מא"י, זה משהו אחד. אבל אם מדובר ביהודי גאה שגם בחו"ל שומר מצוות ושולח את ילדיו למוסדות חינוך על טהרת הקודש, מה הבעיה?

אברהם אבינו יורד למצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים (ובהמשך צאצאיהם הופכים לעבדים, אבל לא מדובר באיזושהי גזירת גורל נצחית, אפשר להיות במצב ירוד גם בא"י). אתה חושב שמה שנאמר בהפטרה, מתקיים אל מול עינינו? אני בספק רב, לענ"ד מדינת ישראל, עם כל חיבתי אליה, היא ישות זמנית ולא "ראשית צמיחת...". בדיוק כמו מדינת החשמונאים.

אבל שוב, כל זה כלל לא קשור לעובדה שהמון ישראלים שומרי תומ"צ מתגוררים בחו"ל, תוך שמירה על אורח חיים דתי. 

הארץ".

יש אנשים שקוראים את התנ"ך בלי ה', יש בלי עם ישראל ויש בלי ארץ ישראל.

כל תוכנית קיום המצוות של תורת משה זה בארץ. המון מצוות אי אפשר להתקיים בחו"ל. הרמב"ן אומר שקיום מצוות בחו"ל זה רק תרגול לחזור לארץ.

אני צריך לבקר שם לפעמים את סבא וסבתא שלי לביקור קצר, ורואה את ההבדל העצום בין ת"ח בארץ ישראל לחוץ לארץ. זה הבדל של תורה מקפת כוללת אמתית עמוקה.

יש שם שקיעה בחומריות שמשפיעה גם על תלמידי חכמים, קל וחומר על בעלי בתים.

לענ"ד, יהודי מצוי יתייחס באותה יראת כבוד אל תלמיד חכם/רב באשר הוא. התלמוד הבבלי נכתב בחו"ל, תנועת החסידות התפתחה בחו"ל ועוד.

שקיעה בחומריות - תלוי אצל מי. ממש שלשום האזנתי להסכת בנושא.  אז יש ויש.

את הענין של תלמוד בבלי בחו"ל. השלמות זה כשמעלים אותו בארץ ישראל.

נכון, ה'חסידות' החדשה התפתחה בחו"ל ומכאן הרוח הזרה והמנוכרת לתורת ישראל תמימה, ונכון שיש שם הרבה דברים טובים וחשובים, אבל צריך להפרידם מהקליפות.

אם היו מבינים את תורת הרב אברהם הכהן מקליסק שעלה לא"י כל תורת החסידות הייתה לה עילוי, אבל בגלל שהרב מלאדי עורר עליו מחלוקת, השתקעה תורתו, ורק ר' נחמן מברסלב הצליח להציל חלק מהאמת בתורת ר' אברהם ושוב חסידיו בחו"ל עירבבו בזה קליפות. 

אתה תלמיד של הרב קוק?

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אמר שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתינו.

וגם מתייחס בסקפטיות רבה אל אמירותיהם של אישים שאינם נמנים עם נביאי ישראל. כבר חווינו, לצערנו, את הסיפור על "היה לא תהיה" על גוש קטיף.

חז"ל אמרו שחכם עדיף מנביא.

היה לא תהיה- זאת תפילה לה' ולא קביעה. 

נו שוין. אין הנחתום וגו'.

אתה בא לערער על סמכות חזל כי הם לא נביאים?

ברצינות?

אתה מכיר תלמיד חכם אחד בעולם שסובר כך?

או שאולי זה ככה כי כולם מוטים לצד של החכמים כי הם לא נביאים?

אין תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה. חגי זכריה ומלאכי שהיו אחרוני הנביאים נמנו עם אנשי כנסת הגדולה, שהיה"איגוד" של חכמים. לא של נביאים. הנבואה פסקה וברור שהנהגת עם ישראל ממושכת ע"י החכמים. אחרוני הנביאים השתתפו בזה!! איך אפשר בכלל להעלות על הדעת אמירות שכאלה??

לא ממש משנה אם אתה מתחבר לצד של גדולי ישראל שמחזיקים מהמדינה, או לאלה שלא..

זה פחות מהותי...

אבל אם אתה חושב שהיחס שאתה כותב פה, הוא היחס המתאים לגדולי ישראל.. כנראה באמת אתה לא יודע מהו הערך העצום של תלמיד חכם, של גדולי ישראל. איך אפשר בכלל לחשוב משהו שכזה?? זה ודאי נובע מחוסר ידיעה. יש לנו מסורת של תורה! יש לנו תלמידי חכמים שכ"כ שקועים ועמלים בתורה שיש להם סיעתא דשמיא. ככ קדושים וטהורים.

עריכה:
עכשיו ראיתי תגובות נוספות שלך.

אז נכון, בתנך לא תמצא סיפורי צדיקים. אבל תסתכל עליו ככה.. גם קדושה לא תמצא בו. אתה תמצא בו רק ספר היסטוריה ריק מתוכן. ריק ממסורת. לנו יש מסורת, מסורת שמגיעה עד הר סיני. ואם עולה בדעתך לזלזל בעמלי תורה שעמלים וגדולים בה ומוסרים את נפשם עליה, רק כי אינם נביאים.. אתה לא חושב שיש פה בעיה של ענווה? כאילו, אתה באמת לא רואה הבדל בינך לבין אדם שלמד יותר תורה מהזמן שאתה נושם? ועוד באיזה עמל ודבקות בקב"ה? כמה קדושה נוכחת בחייו, כמה רוה"ק, כמה מוח טהור ומזוכך מכל התוספותים שהוא למד.. אתה באמת לא מבין את זה??

ההערכה לגדולי ישראל היא בלתי נמנעת. אם אינך מסוגל להעריך אותם כי אינם נביאים.. מעניין אותי איך אתה רואה את עם ישראל אמור להתנהג היום?

ואם אתה לא רואה את עצמך גדול כאותם גדולים, אז דע לך שהם יודעים בעצמם שאינם נביאים. אבל בני נביאים הם ויש להם סיעתא דשמיא גדולה. והתורה מנהיגה אותם.

לא סופרמנים, לא מחוללי נסים בסיטונות. אנשים מאוד חכמים ונבונים (שהידיעות המדעיות שלהם לא עלו על אלה שהיו מקובלות בתקופה ההיא, ובהמשך התבררו כלא-נכונות). ההחלטות שלהם מחייבות את כולנו, אבל מכאן ועד לומר שהם היו עדיפים על נביאים, הדרך ארוכה.

אכן כן, אין בתנ"ך קדושה, טהרה ופרישות במובן הרוחניקי שלה (הנזירות החומרית של שמשון לא הפכה אותו לקדוש מעונה ומסתגף). עם מזרח-תיכוני מצוי ובינוני, שבשונה משאר העמים, היה מונותאיסטי, עם חיים רגילים בתוספת מצוות ארציות לגמרי (לקט, שכחה, פאה, הקרבת קרבנות וכו'). ואתה יודע מה? לענ"ד, זה מצב הרבה יותר בריא וטבעי מאשר המסורת הבתר-מקראית, עם סיגופים, סייגים ואמונת חכמים עיוורת.

שמע, לי יש מסורת ארוכה שאני נשען עליה.

ב"ה, אני יודע שאני בדרך ישרה כי גדולי עולם הלכו והוליכו בה והדריכו אותנו.

אחרוני הנביאים היו חלק מאנשי כנסת הגדולה כי הם ידעו שתם עידן הנבואה ועכשיו מתחילים עם חכמה. אין תורה שבכתב בלי שבעל פה. היא חסרה. היא לא שלמה.

התעלמת ממה שכתבתי. כתבתי די הרבה בהודעה הקודמת ולא ממש הגבת לזה.. אלא רק כתבת מה אתה חושב.

יש לך רב? אתה מעריך אותו? שמעת על ירידת הדורות? אתה יודע עמל תורה מהו?

אגיד קצת בתקיפות.. אל תיקח את זה אישי. אין לי מטרה לפגוע חלילה. אבל אם אתה מסוגל לומר דברים כאלה, משהו בההערכה שלך לתורה פגום. כמו שכתבתי בתגובה הקודמת. כמה קדושה כמה תורה כמה זיכוך של שכל. התורה היא שכל אלוקי ובה הקבה ברא את העולם. למה לך לבחור להסתכל עליה בצורה ככ רדודה? כי ככה את רואה? מצליח להבין? ו.. אולי יש מימדים ועומקים בתורה שאנחנו לא מבינים? אבל מידי פעם מרגישים מהם מעט? אותו מאור שבתורה שהקבה גנזו לצדיקים...

אתה אוחז בכלל מחז"ל? מתורה שבעל פה?

אמונת חכמים היא לא אמורה להיות עוורת, אבל הם המנהיגים של עם ישראל. למרות שהם בני אדם.

לא ככ מורכב להבין את זה...

נשמע מדבריך שאתה קבוע מידי בעמדה שלך.. חבל. יש פה עם ישראל שלם שחולק עליך.

קצת ענווה לא תזיק.

כמעט ואין שם סיפורי צדיקים, כל הדמויות הן ארציות עד מאוד (משה רבנו מתגלה כקטן אמונה, "איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים", דוד המלך הוא לא גדול הדור, אלא לוחם גרילה חובב נשים ועוד ועוד). ספר מסוכן שיכול לערער את יסודות אמונת החכמים

 תנ"ך הוא קוד שמכיל בתוכו סודות בכמה מימדים

אם אתה ברמה של עם הארץ איש נמוך וקטן חסר כל השכלה רוחנית אתה תקבל את התנך כסיפור מאוד מופשט כמו שכתבת שאין סופרמנים וכל הדמויות הן ארציות (שזה על פי הבנתי לכאורה אמור לשקף אותך שאתה לא סופרמן ומאוד ארצי ואפילו מסוכן שצריך להזהיר ממנו) התורה הקדושה (כולל משנה וגמרא וזוהר) הם מכילים בתוכם המון עומקים שאפשר ללמוד במשך שנים, אם זה על פי הדרש ולפי הסוד, יש דילוגים על פי ספירה של אותיות, יש המון המון עומק בתורה הקדושה, היא קוד גאוני שמזל שקיבלנו אותו מכל העמים תלמד ותחכים 

זאת ראייה אנכרוניסטית במיוחד, לראות את עם ישראל בתקופת התנ"ך ולייחס לו תכונות וסגולות של תלמידי ישיבה בבבל או בשטייטל של המאה ה-19. אה, כן, הקב"ה נותן את התורה לאנשים פשוטים שזה עתה נפטרו מעבודת כפיים במצרים, ואז הם באיזשהו חוש מסתורי מבינים שמדובר בטקסט מקודד שלא ניתן להבין בלי רש"י.

אפשר לזכות לנסים גדולים ועצומים ואף לדבר עם הקב"ה ישירות, כנו שעשה נח, ויחד עם זאת, להישאר אותו נח ששותה לשוכרה ומתגולל על האדמה אח"כ. אין סתירה בין נס גדול להיותו של מקבל הנס קטן ולא מפותח אינטלקטואלית. ומה לעשות שבני ישראל אכן הפגינו לא פעם את היותם קטני אמונה שפועלים מתוך דחפים פרימיטיביים (עשיית העגל, הרצון לאכול בשר במדבר במקום ה'לחם הקלוקל', געגועים לשומים ולבצלים וכו' וכו'). אז אתה רוצה להגיד לי שלנודניקים האלה שכל מאווייהם גשמיים עד מאוד, נתנו ספר סופר רוחני ומקודד שלא יכלו להבין?

אחרת היית מגיע לרופא המשפחה כדי לקבל אנטיביוטיקה, ואז הוא היה אומר לך, ש-:

1. רופא במאה ה-19 לקח פסוק לא קשור וקבע ש"חדש אסור מן התורה" חל על תרופות חדשות

2. אי לכך, קח שמן קיק וכוסות רוח, זוהי מסורת ישראל סבא 

3. אל תעז לומר שכוסות רוח ושמן קיק לא עוזרים, חלילה לפקפק ברופאי העבר שהיו כמלאכים. פשוט נשתנהו הטבעים.

שאתה קורא את התנ"ך באופן שמתעלם מכך שהנוכחות האלהית בבריאה הייתה מורגשת מאוד (דבר שמוזכר המון פעמים כמובן).

במילים אחרות- על סמך העולם שאתה חי בו והנחות היסוד שלך ערכת לך תנ"ך משלך.

כדאי לשבת וללמוד פשט תנ"ך ברצינות. באמת. לא רק לקרוא עם משקפיים של נוכחות אלהית (שממנה נגזר גם ההיפך- ע"ז), אלא גם להבין את אורח החיים אז, היחס לזוגיות, היחס לעבדות, היחס לא"י ולעם ישראל ועוד.

ואם תצליח באמת להיכנס לראש גם תבין למה דווקא בגלל הנוכחות האלהית החזקה הייתה נטיה לארציות, ותבין שאין באמת קשר לארציות החילונית של היום.

אני בהחלט מקבל את הסמכות ההלכתית של חז"ל וגם ראשונים, אחרונים ורבנים בני זמננו. מבחינת החוק היבש, אם הם החליטו/פסקו שיש לקשור את הציצית בצורה כזאת ולא אחרת, אני לגמרי איתם. מה שכן, אני מתקשה לקבל את ההילה העל-טבעית שאופפת אותם (שמשום מה, לא אופפה לא את משה רבנו המתואר בצורה מאוד כנה ואמיתית בתורה, לא את יהושע וכו'). 

בשורה התחתונה: אם הכנסת מחוקקת חוק כזא או אחר, הוא מחייב אותי, ואני מחויב לו. אבל אם זה שחוקק את החוק, טוען שצריך להאמין באסטרולוגיה, או שאפשר לראות שדים בעזרת אבקה מסוימת, לא אקבל את דבריו.

אני לא יודעת איזה תנ"ך קראת אבל הם בהחלט מתוארים כדמויות מרוממות מעם.

אמונת חכמים. שמעת על זה?

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?

דוד בסיפור בת שבע? שלמה שמחסל יריבים פוליטיים עם כניסתו לתפקיד? 

אמנות חכמים זה קונספט שהחכמים עצמם המציאו, כמו שה"גדוילים" המציאו את "דעת התורה" שמשתקף בהחלטות שלהם.

מסוכן להסתכל ככה על התנ"ך כמו שאתה מוציא אותו פה.

זה להוציא את כל הפואנטה מהקשר.

אולי כדאי לדבר עם הרב שלך על השקפות כאלה מאשר לפתח דיון-לא-דיוני בפורום

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה.

אתה טועה.

וזה נראה שזה בא מבחירה.

התלמוד הבבלי נוצר בגולה, מאות שנים אחרי המאורעות המתוארים בספר שמואל. לאנשים יש נטייה להאדיר את אבות אבותיהם. אף אחד לא יגיד: "סבא רבא שלי היה עגלון נבער שלא ידע קרוא וכתוב". במקום זאת הוא יתפייט על חכמת החיים המופלגת שהייתה לו, על מעשי הצדקה שלו וכו' וכו', בלי קשר אם היו או לא.

אז כן, התנ"ך מספר את סיפור בת שבע בצורה הכי ישירה ומפורטת שיש, ואז כעבור הרבה שנים מחליטים שדוד המלך היה המקבילה של הרב גרשון אדלשטיין. נו שוין. זה כמו שהחרדים עשו חרם על הספר Making of a Godol מאותה סיבה בדיוק: המחבר סיפר אמת שלא הסתדרה עם התפיסות החרדיות העכשוויות ("לא ייתכן שגדול הדור כזה או אחר בצעירותו קרא ספרות יפה, וגם אם קרא, חס ושלום לספר על כך").

זצ"ל בנושא הזה.

בהזדמנות אחפש בלי נדר.

מצאתי:

שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים ט׳:ב׳

על ברכת הבנות.

בדומה לאשתו, לא השתכנעתי..

אבל בפרקטיקה הפער בין החיים בארץ לבין החיים בחו''ל הוא גדול..

יש לי כמה קרובי משפחה שלא חיים בארץ, ואפילו אם תדבר רק על הקושי בשמירה המעשית על היהדות בחו''ל- אין מקום להשוואה בכלל.

וזה בלי להזכיר את הזמן שייקח להשיג כרטיס טיסה פנוי לארץ ישראל לכשיבוא המשיח ויבנה בית המקדש בעז''ה..(;

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.