את מתארת קושי עצום והתמודדות עצומה שמלווה אותך, אתכם כבר תקופה ארוכה מאוד.
התמודדות של מצב נפשי מאתגר של בן/בת הזוג.
גם בעלך היקר, שסובל מדיכאון וחרדה, שכל אחד מהם ענקיים ולא פשוטים כלל וכלל
וגם את, בתור אשתו שמתמודדת עם כל ההשלכות של הדיכאון והחרדה עליו, עלייך, על הזוגיות שלכם, על ההורות, ועל כל המערכת המשפחתית שלכם.
ובמצב כזה חשוב מאוד קודם כל להבין את עצמינו
להיות מודעים למה שאנחנו עוברים
להבין שזה קשה, מאוד, וקשה אובייקטיבית
להבין שלא תמיד אנחנו יכולים להתמודד עם הכל לבד,
שלעיתים נדרשת עזרה
בין אם זו עזרה מקצועית לא רק לאדם הסובל מדיכאון, אלא גם לבן/בת זוגו!
בין אם זו עזרה של טיפול זוגי לשנינו יחד,
בין אם זו עזרה כלכלית
בין אם זו עזרה שיכולים להעניק מרכזי סיוע בדיוק למקרים כאלה (כדוגמת עזר מציון)
בין אם זו עזרה עם הילדים
עם הבית
וכן הלאה
ובעצם מה שקרה עד עכשיו
זה שיום אחר יום
שעה אחרי שעה
מצאת עצמך מתמודדת לבד מול כל החזיתות
גם דואגת לבית
גם דואגת לילדים
גם דואגת לבעלך
אם את עובדת אז גם שם
גם פוגשת את כל המקומות הללו של המצב הנפשי של בעלך בכל תחום ובכל פינה במציאות היומיומית, כפי שהיטבת לתאר ואני בטוחה שזה רק קצה קצהו של מה שאת מתמודדת איתו יום יום שעה שעה.
וגם וגם וגם
ודי!
את רק אדם אחד!
כמה מושלמת ומדהימה שתהיי - את רק אדם! ורק אדם אחד!
אף אחד לא יכול באמת לסחוב את כל עול העולם על כתפיו... זה לא אנושי.
את בעצם מוצאת עצמך מתפקדת תקופות לא מבוטלות מהזמן לבד בהרבה חזיתות,
בהרגשה בסיסית ש"אם אין אני לי מי לי"
ושאת חייבת להיות כאן בשביל כולם
בשביל עצמך
בשביל בעלך
בשביל הילדים שלכם
בשביל כולם!
וזה גם מאוד מתיש
ומאוד מכביד
ומאוד שואב אנרגיות בגוף ובנפש
ובטח שלאורך זמן
אז מאוד מובן המקום שזועק אצלך מבפנים של: די! אני לא יכולה יותר! אני לא מסוגלת יותר ככה! משהו כאן חייב להשתנות!
וחשוב לשמוע ולהקשיב לקול הזה, לא להתעלם ממנו, אלא להיפך, לתת לו את כל הנראות והלגיטימציה שבעולם, כי הוא צודק!
ורק צריך לראות איך מגיעים לשם.
מה שאת כן כבר יודעת זה שככה - אי אפשר להמשיך.
וזה חשוב.
ומכאן והלאה, ובעיקר בעזרת תמיכה וליווי נכונים של כל הגורמים המבינים במציאות הזו - רואים איך אפשר להתקדם מכאן. יחד.
איך יוצרים מציאות שאת מוחזקת גם, שאת מלווה ועטופה
וגם בעלך מוחזק ומקבל תמיכה וליווי
איך אתם מקבלים כלים
שניכם יחד כזוג
את בעצמך בתור בת הזוג של המתמודד
ובעלך בעצמו בתור האדם שסובל מהדכאון.
אתם חייבים את הכלים הללו. את הידע הזה. את התמיכה הזו. את הליווי הזה. ממש להיות עטופים ומוחזקים ועם כמה שיותר מעגלי תמיכה.
ובפן הזוגי הדברים שתיארת צריכים גם הם עיון ומציאת דרכים לשיפור גם שם.
להצליח לראות שם גם אותך, את חוסר האונים שלך, את המותשות שלך, את העייפות שלך מכל המסע הזה שסחבת לבד
ואת האנושיות שלך
ואת הגבולות האנושיים כ"כ שלך
ולקבל על כך הבנה, הכלה, חמלה, מקום
גם בינך עבור עצמך
וגם בעיני בעלך.
ממש לראות את הצורך הזה שלך שהיה מודחק כ"כ הרבה זמן: אני צריכה שיראו גם אותי!
אני צריכה מקום גם בעצמי!
אני צריכה ניראות גם בעצמי!
אני לא שקופה!
אני בנאדם!
וקשה לי!
אני זקוקה לניראות ולתמיכה ולכלים!
וגם לראות את הצרכים ואת כל מה שעובר על בעלך היקר כמובן
ובתוך כל זה לנווט ממש בין השיטים דרך הדיכאון והחרדה שיש להם ממש "גוף" וצבע וצורה ונוכחות משל עצמם לצערנו.
לפעמים זה הדיכאון שמדבר ממנו, לא הוא.
כי אדם שנמצא במצוקה נפשית פעמים רבות יכול להיכנס למצב שאותו הדיכאון ואותן החרדות מדברות מגרונו, הוא יכול להיות לעיתים קורבני, לעיתים מרוכז בתוך הכאב שלו בלבד ולא יכול לראות מעבר, לעיתים אפילו מאשים.
והדיבור מולו ומול זה, שאת מתחזקת בתוכך שאת לא אשמה ושאת רוצה בטובתו קודם כל, כמובן גם בטובתך, טובת הילדים וטובת המשפחה כולה! זה בעצם באמת באמת לטובת כולם כאן!
והוא בראש ובראשונה כי כשלכם טוב – גם לו יכול להיות טוב.
ולהיפך – כשאת חלילה קורסת או עלולה לקרוס – הוא הראשון שיפגע מזה. כמובן שגם הילדים והבית.
והאינטרס המשותף של שניכם זה שיהיה גם לך טוב. טוב חזק ומבפנים.
אז לתקשר לו זאת גם בדרך שמבטאת את כל זה, לא מאשימה אותו, בטח שלא מאשימה את עצמך, אלא אומרת לו מה ש*את* באמת מרגישה.
את כל מה שאת מתמודדת איתו. את האנושיות שלך גם. את הכאב והקשיים שלך גם.
וממש לבטא בפניו גם מהם גבולות הגיזרה שלך, מה את מסוגלת ומה לא ופשוט יותר מדי על האדם האנושי שאת, וליצור שיח עמוק שיגרום גם להבנה שדרך שלא שמה לב לכוחות ולגבולות היכולת שלך עלולה להוביל גם אותך לקריסה חלילה ולמצב לא טוב ואז כל הבית יכול לקרוס חלילה.
ועל גבי ההבנה הכה חשובה הזו צריך לזכור גם שכולנו באמת בני אדם ואנושיים. וגם אישה וגם איש שאוהבים את בן/בת הזוג שלהם הכי שאפשר ורוצים להעניק כמה שרק אפשר – האנרגיות והיכולות שלהם מוגבלות. הם אנושיים. לא ניתן לתת ולתת בלי סוף, ודאי לא כשזה בא על חשבון הרווחה הנפשית שלנו או הצרכים שלנו או משהו אחר מהותי בנו.
ובן הזוג הוא האיש/האישה אבל לא המטפל/ת של השני/ה. גם לא יכול להיות וגם לא צריך להיות. כלומר צריכה להיות גם ההפנמה אצל כל אחד ואחת מאיתנו שכמה שנרצה לתת ולהעניק בסוף יכולתנו מוגבלת, נעשה את ההכי טוב שלנו כמובן, אבל חשוב מאוד מאוד למצוא מענה נוסף בכל מעגל אפשרי.
כמובן שבראש ובראשונה טיפול נכון ושורשי עבורו שיעזור לו למצוא גם עוד כוחות בתוך עצמו וכו'
וכך לראות עוד ועוד מעגלי תמיכה אפשריים ורלוונטיים לכולכם כאמור.
לאט לאט להוריד את האשמה שיכולה להיכנס. גם האשמה שבעלך יכול להרגיש עם עצמו ומתוכו בפנים,
אבל לא פחות חשוב מכך – להוריד גם את האשמה שלך! כי כאמור יש מקומות שכמה שלא נרצה לא נוכל יותר. ואת מדהימה ועושה את ההכי טוב שלך. וזהו. אין לך יכולת מעבר. פשוט אין.
לא כי את לא טובה,
לא כי את לא מספיקה – אלא כי את בת אדם!
לכן כה חשוב עבורך ללמוד וליצור את ההפרדה הזו בין עד כמה את אוהבת אותו ורוצה בטובתו ויכולה להעניק לו לבין מה שכבר לא בתחום יכולתך או אחריותך וזה באמת שלו בלבד. אין יכולת שלך לעזור שם או להיות במקומו שם.
וגם אל מול התחושה הזו שאת מרגישה הרבה פעמים שאת לבד וסוחבת את הכל לבד – למצוא עוד ועוד דרכים ודברים שיעזרו לך להתמלא מבפנים.
ובמקומות מולו שאת מרגישה פגועה, גם אם זה בגלל הדיכאון – לתקשר זאת בזמן אפשרי. לתקשר שאת מבינה שקשה לו ושהוא מתמודד עם הדכאון והחרדות ושאת יודעת שזה לא מכוונה רעה חלילה או נגדך אלא כי הוא פשוט בתוך הקושי והמצוקה אז אם הוא יכול ללבטא את זה בפנייך בזמן שיתאפשר לו. או באותו רגע או אפילו אחרי.
וזה לפחות חלק מסוים, גם אם לא שלם, מאותה הניראות שאת כה זקוקה לה.
וכדי לזהות את כל המקומות הללו, כדי להבין מתי זה הדיכאון מדבר ומתי זה בעלך האהוב,
וכדי להבין איך לענות ואיך להתמודד במקרים שבהם זה הדכאון מדבר - חשוב כאמור להיות מלווים באנשי מקצוע שמתמחים בדיוק בזה - בדכאון וחרדה גם לבן הזוג שסובל מהם וגם לבן הזוג הנשוי למתמודד.
ולתת לבעלך שם כלים ודרך לצאת ב"ה מהמקום החשוך לאור גדול
ולתת לך שם כלים איך לנווט בדרך הזו נכון ועם כמה שפחות עוגמת נפש, כמה שאפשר.
וזו באמת דרך יקרה
זה מסע שלם.
ונכון שהרבה פעמים אנחנו רוצים כבר להגיע לסוף הדרך.
כ"כ כ"כ מובן יקרה
בטח אחרי כל התלאות שעברתם
אבל צריך לזכור שאנחנו בדרך.
שאנחנו מתקדמים.
שב":ה הקב"ה שם בעולמו שליחים רבים וטובים לעזרה בדרך הזו.
שנוכל לקבל את התמיכה, הליווי, הכלים להם אנחנו זקוקים.
שכבר לא נהיה לבד בזה.
שע"י כך שנהיה עטופים ומלווים ומוכלים ומוחזקים בצורה הכי מדויקת לנו והכי מתאימה ורחבה ומקיפה - נוכל גם להתעלות מעל זה.
נוכל להמשיך לצעוד בדרך.
להתקדם עוד, ועוד קצת
ולהשיג עוד מטרה, ועוד אחת
וכן, בהחלט להגיע לחיים טובים שמחים ומספקים ב"ה!!!
מדובר כאן בריצה לטווח ארוך ולמרחקים ארוכים, במרתון ולא ב"ספרינט",
לכן עוד יותר חשוב אפילו לזהות את הכוחות הקיימים כרגע, אצל כל אחד ואחד מהנפשות הפועלות,
לזהות ולהכיר את גבולות הגזרה גם של כל אחד
לזהות ולהכיר את כל מעגלי התמיכה האפשריים והמדויקים ביותר
ולזהות ולהכיר עוד את כל מה שיכול לעזור לנו. ולשם לכוון.
שולחת לך חיבוק ענק ענק על הכל!
כמה חזקה ויקרה את, גם שלא בחרת ולא רצית להיות חזקה אלא זה כורח החיים והמציאות - את עדיין אלופה אלופה שאת מתמודדת ככה עם הכל!
ב"ה שתזכי ותזכו לראות את הטוב השלם ואת הישועה השלמה עבורכם, במהרה ממש בגלוי ובחסד ב"ה!
שהקב"ה יאיר לכם את הדרך, יאר פניו אליכם, ישלח לכם את השליחים הכי מדויקים ואת כל הכוחות, השלווה והשמחה שיש 🙏❤
מרגישה ככ עצובה ומתוסכלת
)