ראוי לפתוח פה שרשור רק על זה.
בעצם - למה שלא נעשה את זה עכשיו?
יאללה, מה התחדש לכם בעבודת ה' לאחרונה?
היום בבוקר, בשעת התפלה, עלה לי משהו.
אני אדם מאוד דוס בסביבה פחות תורנית ממני, זה קשה לי והרבה פעמים מכניס אותי לעצבים, במיוחד על הבוקר בתפילות שחרית, שאנשים לא יודעים איך להתפלל, התפילות קצרות, תפילין מונחות לא במקום ועוד הרבה דברים כאלה שמשגעים אותי.
כתוצאה מזה, לפעמים אני מרגיש צורך גדול ללכת ולהוכיח, אבל אני 'בהתאמה' אני מרגיש בפנים שאין כל כך סיכוי שזה יעזור, ולמה שיקשיבו לי, כל החפפנים האלה, והתוכחה שלי יכולה רק לגרום ליותר "אנטי" וכו'.
אז חשבתי על משו חכם שקראתי איפה שהו, שעלינו תמיד להעמיד עקרונות לפני אישיות, ואם ניקח את זה לעניין 'תוכחה' - לא לבוא לאדם ולומר לו "אתה לא מניח תפילין במקום הנכון, וזה כאילו לא הנחת תפילין בכלל", אפ' לא לומר "התפילין שלך לא במקום", אלא לגשת ולומר לו "נראה שהרצועה בתפילין של ראש שלך ארוכה מידי, רוצה שאקטין לך אותה?" אם הוא ישאל מה הפשר, אסביר לו שיש מקום שהתפילין צריכות להיות מונחות בו, כך וכך, וחשוב מאוד להקפיד על זה וכו'.
לא לדבר על האדם, ואפ' להקטין את ההתיחסות לרכוש שלו, אלא לדבר על המצב, על הסיטואציה ומיד להגיש את התיקון - כשאני לא ניגש אל האדם אלא אל המקרה (ומתעסק רק בעקרון ולא באישיות שמולו [הוא בא בלי "האשמות למחצה"]), זה לא יורד ל'פסים אישיים' ויותר אפשרי לתקן ולעשות.
