מתחשק לי פשוט לזרוק את כל משחקי הקופסה שלנו...מתואמת

למה?

כי רובם ככולם כבר חסרי חלקים.

כי גם החלקים שישנם לרוב לא נמצאים בקופסה.

כי הילדים לא משחקים בהם הרבה (או כי הם כבר משמעממים אותם או כי הם חסרי חלקים או כי פשוט הם פחות מחבבים משחקי קופסה...)

כי נמאס לי למצוא חלקיקי משחקי קופסה בכל מיני מקומות!


אז למה לא?

כי בכל זאת, הם עלו לא מעט כסף... (חלק אנחנו קנינו וחלק קיבלנו במתנה)

כי עדיין מדי פעם הם כן משחקים בהם.

כי אם אתחיל לזרוק אולי אנסה לחשוב אם כן יש במשחק הזה מספיק חלקים ואולי כן עדיף לשמור אותו...


אם אזרוק - אז כנראה נתחיל מחדש את מאגר המשחקים -

ממתנות שנקבל,

ממבצעים שאעשה להם,

ממשחקים שאכין בעצמי (ואז אולי פחות יכאב הלב אם ייהרסו כי יש את הקובץ להדפסה במחשב),

ממשחקים שהם יכינו בעצמם (ואז אולי להם יהיה חשוב לשמור עליהם...)

ואולי-אולי אצליח להנחיל בהם מחדש את חשיבות השמירה על משחקי קופסה...


בקיצור, מה דעתכן על כך?


(ההודעה הנ"ל נכתבה אחרי סדר שעשיתי בחדר האורחים הקטן, שבו מאוחסנים משחקי הקופסה. כמות חלקי המשחקים שגרפתי משם פשוט בלתי נתפסת 😖)

איזה מעצבן משחקים שלא נשמרים!מאוהבת בילדי

אצלי היום הלך משחק אלקטרוני כי העזתי להכנס לנוח כשהם ערים...

 

הצעה למשחקי קלפים- ראיתי בעיתון ילדים וממש התלהבתי:

את כל הקלפים שיש בבית והם כבר לא משחק בפני עצמו- אורזים בחבילה אחת.

ואז כשרוצים לשחק יש כל מיני אפשרויות- ליצור מזה משחק הזכרון, חלומות, לוטו, דומינו, אפילו משחק אישיות... תלוי אילו קלפים אלה (של ציורים או מספרים או משהו אחר)

מקווה שהובנתי...

רעיון חמוד!מתואמת
אצלי הם בטח ייהנו גם לעשות מזה יצירות
מבינה אותך.יעל מהדרום

לק"י


אצלינו הם לרוב במקומם. מידי פעם יוצאים (הרבה פעמים מתפזרים).

וגם אני לא יודעת מה וכמה להעביר. נניח פאזלים- פעם ב.... הם מרכיבים אותם.

אבל אולי בת השלוש תאהב כשתגדל, ואז חבל לי להעביר. וכו'.

בדיוק השיקולים שלי...מתואמת
גם אני באותה בעיהרבע ל7

הילדים שלי קטנים יחסים אז אין לי ככ את הבעיה שמשחקים מתפזרים ונאבדים הרבה חלקים קטנים


 

 

יש לי יותר מידי משחקים קופסא והגדול שלי בן 5..

מלא פאזלים, קלפים, לוטו, כל מיני אמא-גור, אוכל-חיה וכאלה שונים אחד מהשני ולכל אחד יש ערך

אבל תופס מלא מקום

ומרוב שיש הרבה בקושי משחקים ברובם

יש משחקים ששמתי בשקיות עם סגירה או בקופסאות קטנותיעל מהדרום
לק"י


חוסך הרבה מקום.

רעיוןרבע ל7
מרגיש לי שאני צריכה איזה משחקיה צמודה לבית ולהעביר לשם המון מהמשחקים ושם גם הילדים שלי יוכלו לשחק
נשמע רעיון מבורך. הלוואי🙏יעל מהדרום
כל פסח אני מעבירה לגני ילדים מלא משחקיםאור123456

שכבר לא בשימוש

אצלנו יש כלל שעד שאוספים משחק אחד עד הסוף אי אפשר להוציא עוד אחד ..זה בדם שלהם כבר.

ומשחקים באיזור אחד ולא בכל הבית.

וכל שבוע אני מזיזה כמעט הכל..מיטות ספות וכו' אז מוצאים מייד 🙂

ספרית משחקיםאו'ר

כבר שנים חושבת על זה

לאפשר השאלת משחקים

כמה פעמים אפשר לבנות את אותו פאזל

גם חשבתי איך שוקלים את המשחקים כדי לדעת שלא חסרים חלקים כשמחזירים אותם.

נכון. יש משחקים שבאמת פחות מעניין לשחק בהם מלאיעל מהדרום
לק"י


אצלינו נגיד הם באמת מעדיפים מגנטים וכאלה.

וואו! אולי נהיה שכנות?רבע ל7
אשמח לתרום משחקים 
זה גם מה שאני מרגישה, שמרוב משחקיםמתואמת

פשוט לא משחקים בהם...

תכל'ס לגדולים שלי מספיקה חפיסת קלפים פשוטים, שאפשר לשחק בהם הרבה משחקים.

בת ה-4.5 כן אוהבת לשחק במשחקי קופסה תואמים לגיל שלה (כשהיא מוצאת פרטנר למשחק...) אבל לרוב "שוכחת" לאסוף אחר כך

אני זרקתיהמקורית
האמת שמה שחסר בו כל מיני חלקים- אני בעד לזרוקיעל מהדרום
^^^ כנ״ל...קמה ש.
תודה על העידוד!מתואמת
ומאז קנית עוד? או שהחלטת שמשחקי קופסה לא נכנסים אליכם יותר?
יש איזה כמההמקורית

שנשארו שלמים

אז השארתי

היו לי המון. המון המון.

ובזמנים שאני לא בהית בעלי לא בדיוק השגיח שיאספו או לא ייגעו והם בילגנו וחלק נהרס. גם ככה יש משחקים שבלי ליווי מבוגר הם לא באמת משחקים בהם..


מה שנשאר, נעלתי בארון בחדר שלא משתמשים בו וכשאני נמצאת אני מוציאה ומשגיחה 

זהו, שפעם גם אני הייתי "שוטרת משחקים"מתואמת

ובאמת משחקי הקופסה נמצאים בארון פחות נגיש.

אבל די, כבר נמאס לי...

במיוחק שיש לי גם ילדים גדולים, אז כמה אני יכולה להשגיח עליהם ולמנוע מהם להוציא משם את המשחקים...

אז עדיף לי לוותר וזהו 🤷‍♀️

מה שחסר בו חלקים ואי אפשר לשחק בטח שאין מה לשמורחילזון 123

כל השאר- אני מבינהאותך

זה באמת מתיש לשמור על הכל ולנהל את זה.

ועדיין לי קשה להפטר ממה שיש אצלנו...


אולי תנסי לראות איך לאחסן אותם ככה שיהיה קל יותר לשמור על הסדר?


ותעשו אולי איזה סבב שכל פעם יש כמה נגישים ןהשאר פחות

זהו, שאני כבר לא יודעת במה חסרים חלקים חשוביםמתואמת

ובמה לא, ואין לי כוח להתחיל לבדוק ולמיין...

ובעיקרון הם מאוחסנים טוב (בעמידה כמו ספרים), אבל הילדים לא תמיד טורחים להחזיר אותם למקום כמו שצריך (אם בכלל טורחים), וכיוון שהמדף לא מאוד נגיש (בכוונה) אז קשה להגיע אליו בקלות עם המשחק, אז אפילו אני לפעמים משאירה אותו פשוט מחוץ למדף...

אולי הפתרון דווקא הוא להפוך את המשחקים לנגישים? 🤔

כשאני סידרתי את המשחקיםיעל מהדרום

לק"י


באמת ניסיתי לסדר שיהיה נוח.

נגיד שלא יהיה צפוף מידי ובערימות שקשה לראות ולהוציא (ולהחזיר) דברים.


אולי תנסי להנגיש רק לגדולים?

הגדולים בעייתיים כמו הקטנים בנושא הזה מתואמת
כן. מובןיעל מהדרום
דעתירק טוב!

א. לבטל את החדר משחקים (ראיתי שכתבת חדר אורחים. אבל נשמע שהוא משמש כחדר משחקים). תשאירו את החדר לאורחים, תאחסנו שם דברים אחרים מהסלון/חדרי הילדים. רק לא משחקים. למה? רחוק מהעין רחוק מהלב... לאף אחד לא מפריע הבלאגן שנוצר שם  אףשר ללכת לישון כשיש שם בלאגן  אפשר גם לקום בלילה לשרותים/בבוקר בלי לדרוך בטעות על איזה חלק. אפשר אפילו לא לדעת שהמשחקים שפוכים, כי לא נכנסנו לשם.


ב. אז מה כן? משחקים במקום מרכזי. סלון, חדר שלהם וכו.

ואז במהלך/סוף יום וודאי תראי/בעלך שמישהו שיחק במשחק ולא אסף. ואז מיד קוראים להם לאסוף. גם אם מוציאים פתאום חלק, אומרים- שמעון יש כאן עוד חלק ששכחת...


ג. כל יום שישי אני מזיזה את הספות והרהיטים בסלון (כמובן לא ספריות, אסל אם יש שולחן סלון, שידה קטנה, סלסלות גדולות וכו אז כן), ומוציאים כל מה שיש מתחת ומחזירים למקום. ב"ה תמיד יש המון. וזה אחרי שבמשך השבוע אנחנו מכניסים מטאטא מתחת לספה כמה פעמים להוציא משם דברים.

כנ"ל מיטות של הילדים, אבל לא מזיזה כל שבוע יותר בין שבועיים-חודש. אבל כן מקפידה לדרוש מהם (ולעזור לפי הצורך) לסדר את נחדר שאין כלום על הרצפה והמיטות (גם במיטות נשארים חלקי משחקים).


ד  תראי מאיפה גרפת את המשחקים עכשיו כשסידרת, ותראי אם אפשר לבטל את 'המחבוא' הזה- להעיף רהיט מיותר, לשנות מיקומים, או לדאוג לסדר שם יותר בתדירות כמו שכתבתי קודם.


ה. להחביא חלק מהמשחקים אם באמת יש יותר מידי, ולהשאיר את השאר במקום נגיש ונראה לעין. כשזה נגיש אז קל להוציא אבל גם קל להחזיר. ממילא המשחקים יהיו יותר בשימוש, אבל גם יוחזרו בקלות למקום וגם יחזירו אליהם חלקים שימצאו. גם לי לא נוח להחזיר למקום דברים שאני צריכה ללכת רחוק או לקחת כיסא או לדחוק במדף עמוס.


ו. קופסאות הרוסות אפשר להחליף בשקיות עם סוגר, או בקופסאות קטנות שהמכסה מחובר אליהן, או בגומיה- למשחקי קלפים.  כדי להעביר עם התמונה של המשחק מהקופסה שנשארה והוראות.


ז. נראה לי את כתבת על שר ה.. שעשיתם בבית. אז תמנו גם את שר המשחקים.


ח. כדאי שהרצםה שמשחקים עליה תיהיה מסודרת *לפני* המשחק, ככה החלקים לא נטמעים בתוך הבלאגן ויותר קל לאסוף. ובכללי (שזה כבר לא בשליטתך כרגע) רצפה מקושקשת כמו הריצופים הישנים - טרצו, פחות רואים עליהם חלקי משחקים קטנים. אבל אפשר לשים שטיח (לא עם סיבים, כזה כמו של תינוקות שמתקפל, או פי וי סי יחסית בהיר, ואז רואים את כל מה שנשאר עליו.


בהצלחה!

תודה רבה! כתבת הרבה רעיונות טוביםמתואמת

חלקם לא כל כך ישימים אצלנו...

יש לנו גם חדר אורחים וגם פינת משחקים. בפינת המשחקים (שהיא חלק מהסלון) יש את כל משחקי ההרכבה, הבובות והפליימוביל. לא מפריע לי שהיא לא מסודרת במהלך השבוע, כי לרוב הם משאירים שם מבנים מיוחדים שהם בונים וכו'. רק לפני שבת דורשת מהם לסדר אותה כדי שיהיה אפשר לשטוף שם.

חדר האורחים שלנו הפך עם השנים לסוג של מחסן (וזה מתסכל אותי, כי באמת כשפעם ב... מגיעים אלינו אורחים צריך לערוך בו סדר רציני, אבל תכל'ס לא יודעת מה לעשות עם זה) - מצויים בו ספרי הקריאה, חומרי היצירה, כלי עבודה, דברים ללימודים שלא בשימוש, דברים שונים לחגים, כל מיני דברים שאמורים לרדת למחסן האמיתי - וגם משחקי הקופסה ומשחקי ה"חצר" (מגלשה, סוס נדנדה, בימבות...)

אבל אותו לרוב אני מסדרת בסוף יום.

הבעיה העיקרית מתחילה כשהם מסרבים לאסוף את משחק הקופסה בתום השימוש. וכמה שאני מסבירה להם לשחק במקום "נקי" ושצריך לאסוף מיד אחר כך - זה פשוט לא עובד. וכיוון שלצערי יש לי מספיק נקודות חיכוך איתם במהלך היום, אני מעדיפה למעט לפחות בזה...

אני גם מזיזה ספות בכל יום שישי, אבל לכי תקראי להם לאסוף את כל החלקיקים הקטנים שמתחבאים תחתיהן... גם ככה צריכה להתווכח איתם הרבה כדי שיסדרו את פינת משחקים...

לכן מרגישה שעדיף לי לזרוק וזהו 🤷‍♀️

מצטרפת לרעיון לבטל את חדר המשחקיםלפניו ברננה!

מאז שהבאתי ארון מדפים חדש למשחקים ומסיבות של טעות בחישוב הגודל שלו הוא מוצב בסלון ולא בחדר הילדים

המשחקים פשוט נשארים מסודר

וזה תענוג!!

מוצאת חלק קטן כשמסדרת,ישר משחילה אותו לקופסה. קל ונגיש להחזיר למקום בסוף המשחק

ואין מצב להשאיר את הצעצועים בבלגן לידו כי זה פשוט מפריע לעבור.

מסבירה שוב: אין לנו חדר משחקיםמתואמת

אלא פינת משחקים בסלון (תיחמנו אותה באמצעות ספה). זה הכי נוח לי ככה, כי כך חדרי השינה שלהם פחות מתבלגנים, וכך הם משחקים בהישג עיניי, וכך קל לי יותר לסדר בערב (אני לא מסדרת את פינת המשחקים - זה התפקיד שלהם בסוף שבוע - אבל מחזירה לשם משחקים שגלשו לשאר הסלון).

משחקי הקופסה נמצאים בחדר האורחים, שמשמש לאחסון שלל דברים, ואין שם ממש מקום לשחק, כך שהם משחקים בהם בסלון. ומכאן מתחילה הבעיה - כשהם לא אוספים, או לא מחזירים למדף (שלא נגיש כל כך) בחדר האורחים...

גם לי אין חדר משחקיםלפניו ברננה!

ניסחתי את זה ככה כי היא ניסחה וזה גם קצר..

הכוונה היא שהמשחקים יהיו במקום נגיש שרואים כל הזמן

בהתחלה כשעשיתי את הטעות ההיא התבאסתי ממש כי הייתי בלחץ שכל הזמן יהיה הפוך..

בפועל התוצאה היא הפוכה

אז זה מה שיש אצלנו - חוץ ממשחקי הקופסה...מתואמת
אז איתרת את הבעיהאמאשוני

המדף בשביל להחזיר את המשחק לא נגיש.

כדי לשמור על סדר צריך שהקופסאות/ מדפים יהיו נגישים.

איך מסדרים במעונות ובגנים?

יש מגירות נשלפות פתוחות לכל משחק.

מישהו הרים חלק מתחת לארון?

בהיסח הדעת הוא נכנס למקום המתאים.


אפשר להחליט שאסור להוציא משחקים בלי רשות מחדר האורחים. אשאר לייעד איזור מפינת המשחקים עבור מס' משחקי קופסה ורק בנם מוצר לשחק ומדי פעם מחליפים ומרעננים את המשחקים שם.

שימי לב שלא יהיה עמוס.

עומס הוא אויב הסדר והשימוש.

לא נעים להתקרב למקור עמוס.

הרבה פעמים נופלים לזה.

רוצים הרבה סוגים של כלים שיהיו נגישים, בגדים, משחקים וכו.

אבל זה רק מתכון לבעיות.

שמים קצת מכל סוג של משחקים, ומחליפים כל חודש חודשיים.

לדעתי תחכי לשבוע הבא, כשרואים את הסוף של החופש הגדול זה הזמן לתכנן בראייה של ילדים במסגרות ולבצע בשבוע לאחר מכן.


אגב אצלנו בהרבה תחומים יש מוד של ילדים בבית ויש מוד של מסגרות.

במשחקים, ספרים, אוכל, בגדים ועוד.

בתחילת החופש הרמתי כל מה שצריך לזמן לימודים והורדתי מה שצריך בזמן חופש.

נכון, כנראה שזו הבעיה באמתמתואמת

חשבתי שעדיף שהמדף יהיה לא נגיש כדי שהם לא יוציאו כל הזמן משחקים, אבל כנראה שבסופו של דבר עדיף הפוך. (הוא דווקא היה מסודר יפה... העמדתי את המשחקים הגדולים כמו ספרים ואת הקטנים הכנסתי לקופסה. אבל בגלל חוסר הנגישות מהר מאוד הכול התבלגן...)

צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש...

מוכר ממשאביול

מבאס שאי אפשר למסור כי חסרים מלא חלקים. ומי שאמרה לזרוק-לא חבל על הכסף?? 

בדיוק - אני כל פעם אומרת שאולי נמסור אותםמתואמת

אבל אין טעם, כי באמת חסרים חלקים...

לגבי חבל על הכסף - זה באמת חבל, אבל יותר חבל על העצבים שלי... אולי באמת יהיה לי חבל יותר לזרוק משחקים שקנינו בעצמנו, אבל הרבה מהם גם ככה קיבלנו במתנות...

אולי למסור אותם כהשלמהרק טוב!
לאנשים שיש להם את המשחק אבל חסר להם חלקים.או לחילופין לחפש כאלה שירצו למסור לכם את החלקים שחסר לכם. 
זה רעיון טובמתואמת

למרות שחלק מהמשחקים נדירים כאלה (חמותי היקרה והמשקיעה...)

אבל יש גם משחקים קלאסיים.

נראה אם יהיה לי כוח להתעסק בזה...

עוד רעיון שנזכרתי עכשיורק טוב!
לפנות לחברה שמייצרת את המשחק, ולבקש לקנות מהם חלקים להשלמה.פעם עשינו את זה עם משחק שנאבד לו חלק (וכל חלק הוא קריטי). שלחו לנו בשמחה את החלק. רק מה, אני לבושתי כתבתי להם במייל איזה חלק חסר לפי זכרוני ובפועל הסתבר שחסר חלק אחר. התנצלתי, ביקשתי להחזיר את החלק האחר ושישלחו את החלק הנכון. שלחו את החלק הנכון ולא התעניינו בחלק השגוי. ולא ביקשו שום תמורה על החלקים (משחק לא זול). 
מעניין! לא חשבתי שזה אפשרי. תודה!מתואמת
פעם ראשונה שאני שומעת..אביול
איזו חברה? 
מה שהיה חסר לנורק טוב!
זה ממשחק קטמינו של פוקסמינד
מגניבאביול
חבל על הכסף כשהמוצר שימושיאמאשוני

אם משחק עומד ללא שימוש או בשימוש מועט מאוד ולא מספק הנאה,

אז חבל על המקום שהוא תופס.


גם ראיתי על הילדים שלי שמשחקים שחסר בהם חלקים זה עוד יותר מבאס.

הם הגיעו לריגוש מסויים במשחק ואז כשחסר חלק זה הרבה יותר מאכזב.

למשל ילד בן שלוש שלא מצליח להשלים לוח לוטו כי חסר חלק זה יותר אכזבה מהנאה.

תחשבי הוא השלים 5 כרטיסים מתוך 6 שבלוח שלו.

כל כרטיס שמרימים הוא במתח אולי הפעם.. ולא.


למי שיצירתית ויש זמן וכוח להשלים חלק חסר אז תבורך.

אבל אם זה לא קורה- אין טעם לאגור.

וגם מאותה סיבה אין טעם למסור.


כמו שאני לא רוצה לייצר חוויה שלילית לילד שלי אני לא רוצה לייצר את החוויה הזאת לילד אחר.


לי חשוב גם שהמשחקים יהיו פיזית במצב טוב. שיהיה צבעוני שלם ומושך. אחרת תיווצר סטיגמה על משחקי קופסה שהם אפורים ומשעממים וחשוב לי שהילדים יחפשו משחקים יותר ממסכים נגיד..

את צודקת. מקווה ליישםאביולאחרונה
אני זרקתיאמאשוני

וצברנו משחקים מחדש לילדים הבאים

וכן שומרים יותר על סדר ושלא יאבדו חלקים.

כשמצאתי חלק מקטאן מפוזר עשינו תחקיר מעמיק...

טאקי ערבבנו שתי חבילות.

יש משהו מבאס במשחקים בלי כל החלקים אז זה לא מושך לשחק בהם.

הילדים שלי אוהבים למיין

זה כמו אתגר בשבילם.

חשבתי באמת להעמיד את הילדים שלי לאתגר מיוןמתואמת
אבל יש לי הרגשה שלא יהיה להם כוח לזה עכשיו... ולי ודאי שלא יהיה כוח...
כמה כח ילדים בחופש צריכים? 😆אמאשוני

אני חושבת שחשוב לשתף אותם בעבודה אחרת לא יהיה להם תמריץ לשמור על הסדר.

אני מתכוונת לגילאי 6 ומעלה שבאמת נותנים עבודה אפקטיבית, לא הקטנים.

כל ילד מקבל 3-4 משחקים שהוא מכיר ותפקידו לבדוק האם חסרים חלקים ולהחליט ביחד איתי אם שווה לשמור.

היו מעט משחקים שהחלטנו לא להחליט אלא לחכות לראות אם מוצאים את החלקים הבודדים אבל הקריטיים שהיו חסרים. חלק מצאנו ושמחנו.

וחלק זרקנו בסוף ושמחנו גם. כי ידענו שזה אבוד וחבל לשמור סתם.

בכל מקרה רוב הילדים אצלנו מעל גיל 6 מתואמת

ולמעט מדי פעם שהם מתלוננים שמשעמם להם (בעיקר בת ה-4.5) הם עסוקים בלי הפסקה... כך שלמיין משחקים זה לא מה ש"חסר" להם...

אבל את צודקת שחשוב לשתף אותם בזה. אחשוב איך ומתי זה יהיה מתאים...

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111אחרונה
טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך