אצלי היום הלך משחק אלקטרוני כי העזתי להכנס לנוח כשהם ערים...

הצעה למשחקי קלפים- ראיתי בעיתון ילדים וממש התלהבתי:

את כל הקלפים שיש בבית והם כבר לא משחק בפני עצמו- אורזים בחבילה אחת.

ואז כשרוצים לשחק יש כל מיני אפשרויות- ליצור מזה משחק הזכרון, חלומות, לוטו, דומינו, אפילו משחק אישיות... תלוי אילו קלפים אלה (של ציורים או מספרים או משהו אחר)

מקווה שהובנתי...

לק"י

אצלינו הם לרוב במקומם. מידי פעם יוצאים (הרבה פעמים מתפזרים).

וגם אני לא יודעת מה וכמה להעביר. נניח פאזלים- פעם ב.... הם מרכיבים אותם.

אבל אולי בת השלוש תאהב כשתגדל, ואז חבל לי להעביר. וכו'.

הילדים שלי קטנים יחסים אז אין לי ככ את הבעיה שמשחקים מתפזרים ונאבדים הרבה חלקים קטנים

יש לי יותר מידי משחקים קופסא והגדול שלי בן 5..

מלא פאזלים, קלפים, לוטו, כל מיני אמא-גור, אוכל-חיה וכאלה שונים אחד מהשני ולכל אחד יש ערך

אבל תופס מלא מקום

ומרוב שיש הרבה בקושי משחקים ברובם

חוסך הרבה מקום.

שכבר לא בשימוש

אצלנו יש כלל שעד שאוספים משחק אחד עד הסוף אי אפשר להוציא עוד אחד ..זה בדם שלהם כבר.

ומשחקים באיזור אחד ולא בכל הבית.

וכל שבוע אני מזיזה כמעט הכל..מיטות ספות וכו' אז מוצאים מייד 🙂

כבר שנים חושבת על זה

לאפשר השאלת משחקים

כמה פעמים אפשר לבנות את אותו פאזל

גם חשבתי איך שוקלים את המשחקים כדי לדעת שלא חסרים חלקים כשמחזירים אותם.

אצלינו נגיד הם באמת מעדיפים מגנטים וכאלה.

פשוט לא משחקים בהם...

תכל'ס לגדולים שלי מספיקה חפיסת קלפים פשוטים, שאפשר לשחק בהם הרבה משחקים.

בת ה-4.5 כן אוהבת לשחק במשחקי קופסה תואמים לגיל שלה (כשהיא מוצאת פרטנר למשחק...) אבל לרוב "שוכחת" לאסוף אחר כך

שנשארו שלמים

אז השארתי

היו לי המון. המון המון.

ובזמנים שאני לא בהית בעלי לא בדיוק השגיח שיאספו או לא ייגעו והם בילגנו וחלק נהרס. גם ככה יש משחקים שבלי ליווי מבוגר הם לא באמת משחקים בהם..

מה שנשאר, נעלתי בארון בחדר שלא משתמשים בו וכשאני נמצאת אני מוציאה ומשגיחה 

ובאמת משחקי הקופסה נמצאים בארון פחות נגיש.

אבל די, כבר נמאס לי...

במיוחק שיש לי גם ילדים גדולים, אז כמה אני יכולה להשגיח עליהם ולמנוע מהם להוציא משם את המשחקים...

אז עדיף לי לוותר וזהו 🤷‍♀️

כל השאר- אני מבינהאותך

זה באמת מתיש לשמור על הכל ולנהל את זה.

ועדיין לי קשה להפטר ממה שיש אצלנו...

אולי תנסי לראות איך לאחסן אותם ככה שיהיה קל יותר לשמור על הסדר?

ותעשו אולי איזה סבב שכל פעם יש כמה נגישים ןהשאר פחות

ובמה לא, ואין לי כוח להתחיל לבדוק ולמיין...

ובעיקרון הם מאוחסנים טוב (בעמידה כמו ספרים), אבל הילדים לא תמיד טורחים להחזיר אותם למקום כמו שצריך (אם בכלל טורחים), וכיוון שהמדף לא מאוד נגיש (בכוונה) אז קשה להגיע אליו בקלות עם המשחק, אז אפילו אני לפעמים משאירה אותו פשוט מחוץ למדף...

אולי הפתרון דווקא הוא להפוך את המשחקים לנגישים? 🤔

לק"י

באמת ניסיתי לסדר שיהיה נוח.

נגיד שלא יהיה צפוף מידי ובערימות שקשה לראות ולהוציא (ולהחזיר) דברים.

אולי תנסי להנגיש רק לגדולים?

א. לבטל את החדר משחקים (ראיתי שכתבת חדר אורחים. אבל נשמע שהוא משמש כחדר משחקים). תשאירו את החדר לאורחים, תאחסנו שם דברים אחרים מהסלון/חדרי הילדים. רק לא משחקים. למה? רחוק מהעין רחוק מהלב... לאף אחד לא מפריע הבלאגן שנוצר שם  אףשר ללכת לישון כשיש שם בלאגן  אפשר גם לקום בלילה לשרותים/בבוקר בלי לדרוך בטעות על איזה חלק. אפשר אפילו לא לדעת שהמשחקים שפוכים, כי לא נכנסנו לשם.

ב. אז מה כן? משחקים במקום מרכזי. סלון, חדר שלהם וכו.

ואז במהלך/סוף יום וודאי תראי/בעלך שמישהו שיחק במשחק ולא אסף. ואז מיד קוראים להם לאסוף. גם אם מוציאים פתאום חלק, אומרים- שמעון יש כאן עוד חלק ששכחת...

ג. כל יום שישי אני מזיזה את הספות והרהיטים בסלון (כמובן לא ספריות, אסל אם יש שולחן סלון, שידה קטנה, סלסלות גדולות וכו אז כן), ומוציאים כל מה שיש מתחת ומחזירים למקום. ב"ה תמיד יש המון. וזה אחרי שבמשך השבוע אנחנו מכניסים מטאטא מתחת לספה כמה פעמים להוציא משם דברים.

כנ"ל מיטות של הילדים, אבל לא מזיזה כל שבוע יותר בין שבועיים-חודש. אבל כן מקפידה לדרוש מהם (ולעזור לפי הצורך) לסדר את נחדר שאין כלום על הרצפה והמיטות (גם במיטות נשארים חלקי משחקים).

ד  תראי מאיפה גרפת את המשחקים עכשיו כשסידרת, ותראי אם אפשר לבטל את 'המחבוא' הזה- להעיף רהיט מיותר, לשנות מיקומים, או לדאוג לסדר שם יותר בתדירות כמו שכתבתי קודם.

ה. להחביא חלק מהמשחקים אם באמת יש יותר מידי, ולהשאיר את השאר במקום נגיש ונראה לעין. כשזה נגיש אז קל להוציא אבל גם קל להחזיר. ממילא המשחקים יהיו יותר בשימוש, אבל גם יוחזרו בקלות למקום וגם יחזירו אליהם חלקים שימצאו. גם לי לא נוח להחזיר למקום דברים שאני צריכה ללכת רחוק או לקחת כיסא או לדחוק במדף עמוס.

ו. קופסאות הרוסות אפשר להחליף בשקיות עם סוגר, או בקופסאות קטנות שהמכסה מחובר אליהן, או בגומיה- למשחקי קלפים.  כדי להעביר עם התמונה של המשחק מהקופסה שנשארה והוראות.

ז. נראה לי את כתבת על שר ה.. שעשיתם בבית. אז תמנו גם את שר המשחקים.

ח. כדאי שהרצםה שמשחקים עליה תיהיה מסודרת *לפני* המשחק, ככה החלקים לא נטמעים בתוך הבלאגן ויותר קל לאסוף. ובכללי (שזה כבר לא בשליטתך כרגע) רצפה מקושקשת כמו הריצופים הישנים - טרצו, פחות רואים עליהם חלקי משחקים קטנים. אבל אפשר לשים שטיח (לא עם סיבים, כזה כמו של תינוקות שמתקפל, או פי וי סי יחסית בהיר, ואז רואים את כל מה שנשאר עליו.

בהצלחה!

חלקם לא כל כך ישימים אצלנו...

יש לנו גם חדר אורחים וגם פינת משחקים. בפינת המשחקים (שהיא חלק מהסלון) יש את כל משחקי ההרכבה, הבובות והפליימוביל. לא מפריע לי שהיא לא מסודרת במהלך השבוע, כי לרוב הם משאירים שם מבנים מיוחדים שהם בונים וכו'. רק לפני שבת דורשת מהם לסדר אותה כדי שיהיה אפשר לשטוף שם.

חדר האורחים שלנו הפך עם השנים לסוג של מחסן (וזה מתסכל אותי, כי באמת כשפעם ב... מגיעים אלינו אורחים צריך לערוך בו סדר רציני, אבל תכל'ס לא יודעת מה לעשות עם זה) - מצויים בו ספרי הקריאה, חומרי היצירה, כלי עבודה, דברים ללימודים שלא בשימוש, דברים שונים לחגים, כל מיני דברים שאמורים לרדת למחסן האמיתי - וגם משחקי הקופסה ומשחקי ה"חצר" (מגלשה, סוס נדנדה, בימבות...)

אבל אותו לרוב אני מסדרת בסוף יום.

הבעיה העיקרית מתחילה כשהם מסרבים לאסוף את משחק הקופסה בתום השימוש. וכמה שאני מסבירה להם לשחק במקום "נקי" ושצריך לאסוף מיד אחר כך - זה פשוט לא עובד. וכיוון שלצערי יש לי מספיק נקודות חיכוך איתם במהלך היום, אני מעדיפה למעט לפחות בזה...

אני גם מזיזה ספות בכל יום שישי, אבל לכי תקראי להם לאסוף את כל החלקיקים הקטנים שמתחבאים תחתיהן... גם ככה צריכה להתווכח איתם הרבה כדי שיסדרו את פינת משחקים...

לכן מרגישה שעדיף לי לזרוק וזהו 🤷‍♀️

מאז שהבאתי ארון מדפים חדש למשחקים ומסיבות של טעות בחישוב הגודל שלו הוא מוצב בסלון ולא בחדר הילדים

המשחקים פשוט נשארים מסודר

וזה תענוג!!

מוצאת חלק קטן כשמסדרת,ישר משחילה אותו לקופסה. קל ונגיש להחזיר למקום בסוף המשחק

ואין מצב להשאיר את הצעצועים בבלגן לידו כי זה פשוט מפריע לעבור.

אלא פינת משחקים בסלון (תיחמנו אותה באמצעות ספה). זה הכי נוח לי ככה, כי כך חדרי השינה שלהם פחות מתבלגנים, וכך הם משחקים בהישג עיניי, וכך קל לי יותר לסדר בערב (אני לא מסדרת את פינת המשחקים - זה התפקיד שלהם בסוף שבוע - אבל מחזירה לשם משחקים שגלשו לשאר הסלון).

משחקי הקופסה נמצאים בחדר האורחים, שמשמש לאחסון שלל דברים, ואין שם ממש מקום לשחק, כך שהם משחקים בהם בסלון. ומכאן מתחילה הבעיה - כשהם לא אוספים, או לא מחזירים למדף (שלא נגיש כל כך) בחדר האורחים...

ניסחתי את זה ככה כי היא ניסחה וזה גם קצר..

הכוונה היא שהמשחקים יהיו במקום נגיש שרואים כל הזמן

בהתחלה כשעשיתי את הטעות ההיא התבאסתי ממש כי הייתי בלחץ שכל הזמן יהיה הפוך..

בפועל התוצאה היא הפוכה

המדף בשביל להחזיר את המשחק לא נגיש.

כדי לשמור על סדר צריך שהקופסאות/ מדפים יהיו נגישים.

איך מסדרים במעונות ובגנים?

יש מגירות נשלפות פתוחות לכל משחק.

מישהו הרים חלק מתחת לארון?

בהיסח הדעת הוא נכנס למקום המתאים.

אפשר להחליט שאסור להוציא משחקים בלי רשות מחדר האורחים. אשאר לייעד איזור מפינת המשחקים עבור מס' משחקי קופסה ורק בנם מוצר לשחק ומדי פעם מחליפים ומרעננים את המשחקים שם.

שימי לב שלא יהיה עמוס.

עומס הוא אויב הסדר והשימוש.

לא נעים להתקרב למקור עמוס.

הרבה פעמים נופלים לזה.

רוצים הרבה סוגים של כלים שיהיו נגישים, בגדים, משחקים וכו.

אבל זה רק מתכון לבעיות.

שמים קצת מכל סוג של משחקים, ומחליפים כל חודש חודשיים.

לדעתי תחכי לשבוע הבא, כשרואים את הסוף של החופש הגדול זה הזמן לתכנן בראייה של ילדים במסגרות ולבצע בשבוע לאחר מכן.

אגב אצלנו בהרבה תחומים יש מוד של ילדים בבית ויש מוד של מסגרות.

במשחקים, ספרים, אוכל, בגדים ועוד.

בתחילת החופש הרמתי כל מה שצריך לזמן לימודים והורדתי מה שצריך בזמן חופש.

חשבתי שעדיף שהמדף יהיה לא נגיש כדי שהם לא יוציאו כל הזמן משחקים, אבל כנראה שבסופו של דבר עדיף הפוך. (הוא דווקא היה מסודר יפה... העמדתי את המשחקים הגדולים כמו ספרים ואת הקטנים הכנסתי לקופסה. אבל בגלל חוסר הנגישות מהר מאוד הכול התבלגן...)

צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש...

מבאס שאי אפשר למסור כי חסרים מלא חלקים. ומי שאמרה לזרוק-לא חבל על הכסף?? 

אבל אין טעם, כי באמת חסרים חלקים...

לגבי חבל על הכסף - זה באמת חבל, אבל יותר חבל על העצבים שלי... אולי באמת יהיה לי חבל יותר לזרוק משחקים שקנינו בעצמנו, אבל הרבה מהם גם ככה קיבלנו במתנות...

למרות שחלק מהמשחקים נדירים כאלה (חמותי היקרה והמשקיעה...)

אבל יש גם משחקים קלאסיים.

נראה אם יהיה לי כוח להתעסק בזה...

אם משחק עומד ללא שימוש או בשימוש מועט מאוד ולא מספק הנאה,

אז חבל על המקום שהוא תופס.

גם ראיתי על הילדים שלי שמשחקים שחסר בהם חלקים זה עוד יותר מבאס.

הם הגיעו לריגוש מסויים במשחק ואז כשחסר חלק זה הרבה יותר מאכזב.

למשל ילד בן שלוש שלא מצליח להשלים לוח לוטו כי חסר חלק זה יותר אכזבה מהנאה.

תחשבי הוא השלים 5 כרטיסים מתוך 6 שבלוח שלו.

כל כרטיס שמרימים הוא במתח אולי הפעם.. ולא.

למי שיצירתית ויש זמן וכוח להשלים חלק חסר אז תבורך.

אבל אם זה לא קורה- אין טעם לאגור.

וגם מאותה סיבה אין טעם למסור.

כמו שאני לא רוצה לייצר חוויה שלילית לילד שלי אני לא רוצה לייצר את החוויה הזאת לילד אחר.

לי חשוב גם שהמשחקים יהיו פיזית במצב טוב. שיהיה צבעוני שלם ומושך. אחרת תיווצר סטיגמה על משחקי קופסה שהם אפורים ומשעממים וחשוב לי שהילדים יחפשו משחקים יותר ממסכים נגיד..

וצברנו משחקים מחדש לילדים הבאים

וכן שומרים יותר על סדר ושלא יאבדו חלקים.

כשמצאתי חלק מקטאן מפוזר עשינו תחקיר מעמיק...

טאקי ערבבנו שתי חבילות.

יש משהו מבאס במשחקים בלי כל החלקים אז זה לא מושך לשחק בהם.

הילדים שלי אוהבים למיין

זה כמו אתגר בשבילם.

אני חושבת שחשוב לשתף אותם בעבודה אחרת לא יהיה להם תמריץ לשמור על הסדר.

אני מתכוונת לגילאי 6 ומעלה שבאמת נותנים עבודה אפקטיבית, לא הקטנים.

כל ילד מקבל 3-4 משחקים שהוא מכיר ותפקידו לבדוק האם חסרים חלקים ולהחליט ביחד איתי אם שווה לשמור.

היו מעט משחקים שהחלטנו לא להחליט אלא לחכות לראות אם מוצאים את החלקים הבודדים אבל הקריטיים שהיו חסרים. חלק מצאנו ושמחנו.

וחלק זרקנו בסוף ושמחנו גם. כי ידענו שזה אבוד וחבל לשמור סתם.

ולמעט מדי פעם שהם מתלוננים שמשעמם להם (בעיקר בת ה-4.5) הם עסוקים בלי הפסקה... כך שלמיין משחקים זה לא מה ש"חסר" להם...

אבל את צודקת שחשוב לשתף אותם בזה. אחשוב איך ומתי זה יהיה מתאים...

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...