תכח.

בסוף, זה מונע המון סיבוכים אם יש גט בכל מיני טענות וויכוחים על ממון ועיכובים של הגט.

גם הכתובה נתקן בעיקרו במקרה שהזוג יפרק את החבילה. ההסכם פשוט נותן הקשר מודרני לכתובה ולסיבוכים שיהיו אחרי.

בעז"ה שזה ישאר רק נייר אצל כולם.

הוא הביא בתמצות 2 סברות של המנגדים לזה, ודחה אותם לא במשהו מוכרח.

ולא דן בהרחבה בכל הסברות.

יש כ 8 בעיות שעלולות להיות בגללו, יש להם תירוצים, מ"מ עדיף שלא להכנס לזה בלי הכרח.

ואם כן אז יש כמה סוגים..

אז שמא מתנה על מש"כ בתורה, כי לפני התורה היה צריך להיות אחרת.

תנאי על משהו לא קצוב או מוגדר. ואולי זה חשיב כדבר שלא בא לעולם.

גם להסתלק מירושה בשבל שנעשה האירוסין לא חלק.

כתבתי כמה דברים שדנו, אבל יש איזה 8  סוגיות .

גם זה לא מתנה על מה שכתוב בתורה כי זה דבר שבממון, ותנאי כזה קיים כדברי רבי יהודה שפוסקים כמותו (קידושין יט ע"ב ועוד).

אבל אעיר שגם אם הבעל לא עובד הוא מתנה על מה שכתוב בתורה,

תירוץ שניתן לתת על זה (בעצם, אלה שיתירו לבעל להיות אברך מהיבט הכתובה) יועיל גם כאן.

אבל לא בקי בסוגיה ולכן לא אכנס לדיון על זה

בציבור 'שלנו', לא יודעת לגבי הציבור החרדי בחו"ל.

ממה שאני מבינה, המטרה של ההסכם הזה היא לצמצם תופעה של סרבנות גט. בישראל יש תוקף חוקי לבתי דין רבניים, והם יכולים להטיל סנקציות על סרבני גט. בחו"ל לעומת זאת, אין תוקף חוקי דומה לבתי דין, ולכן הסכם כזה מאפשר למנוע מקרים של עגינות.

אני לא יודעת מהם פרטי ההלכות, אבל יודעת שרבנים ופוסקים גדולים בחו"ל סומכים את ידיהם על נוסח מסוים - ומורים לתלמידהם לחתום על זה. גם בישראל יש רבנים שמקדמים את זה.

לכן, כל עוד מדובר בשאלה הלכתית מבחינתך - לכי לשאול את הרב הפוסק שלך. 

רוב מניין ובניין דוחים בשתי ידיים ולא בכדי.

וכשזה מגיע לדברים כלליים - עם כל הכבוד לפוסק זה או אחר, זה לא ברמת היחיד.

לכתוב "אני לא מבינה אבל נראה לי" בדברים שנוגעים לחשש קידושין, ממזרות ועוד ועוד זה לא רציני בלשון המעטה. 

וזה בלי לדבר בכלל על זה שלקשר יש 2 צדדים ולא מעט שישמעו דרישה כזו יעשו אחורה-פנה. ובצדק. 

ואגב, לא ברור לי מי זה הציבור "שלנו" בחו"ל. בטח כשאת טורחת להוציא את החרדים מהמשוואה. 

ראה כאן: https://www.jta.org/quick-reads/vast-majority-of-modern-orthodox-rabbis-require-a-prenuptial-agreement-for-marrying-couples

84% מהרבנים בארה"ב דורשים חתימה על הסכם כזה כדי לערוך קידושין.

שים לב, לא ממליצים - דורשים. 

אני לא יודעת מי עשה את הסקר הנ"ל, אבל יודעת שב-2016 ה-RCA הודיע שהרבנים שלו מחוייבים לדאוג שזוגות יחתמו על הסכם כזה כתנאי לעריכת קידושין: 2016 Resolution: Requiring the Use of Prenuptial Agreements for the Prevention of Get-refusal – Rabbinical Council of America 

הנוסח המקובל הוא של "הסתדרות הרבנים דאמריקה" (RCA) (הסתדרות הרבנים דאמריקה – ויקיפדיה) שהוא הגוף שמאגד בתוכו את כל הציבור שמוגדר כמודרן אורתודוקס.

חשוב לציין שיש כל מיני ניסוחים שונים, ולכן חשוב להתייחס ספציפית לנוסח הזה, שנוסח ע"י גדולי הפוסקים שמקובלים מקיר לקיר באורתודקסיה האמריקאית.

אני מוציאה את החרדים כי זה מציאות שאני לא מכירה, ואני מאמינה שהם סומכים את ידיהם על בתי דין אחרים, ולא על בית הדין של ה-RCA.

ה-RCA הקימו אתר שמוקדש לנושא, ובו גם פירוט של תמיכת הרבנים בהסכם - ורבים מהם מישראל (תוכלו לקרוא לדוגמה את ההסכמה של הרב אשר וייס). ראו כאן:

Rabbinic Endorsements - The Prenup

ולמי ששאל, הנה הנוסח שהם מציעים לזוגות ישראלים לחתום עליו:

https://res.cloudinary.com/orthodox-union/image/upload/v1683451912/prenup/forms%202023/Israel_Version_with_Eretz_Chemda_Language_5_23.pdf

לא סתם ברחת להביא נתונים מחו"ל ואם לדייק לארה"ב. לנסות להשליך ממקום שבו יש בין %80 ל15% התבוללות (כתלות במגזר) לכאן זה פשוט חוסר הבנה בסיסי.

רובם ככולם של הדיינים בארץ הם נגד ההסכמים הנ"ל. ולא במקרה.

בהודעה הראשונה שלי הדגשתי שאני מדברת על חו"ל.

אתה הגבת לי דברים שאינם רלוונטיים לחו"ל, תוך עיוות של הדברים שלי, ללא שום ביסוס לטענה שלך (שבכלל לא נכונה ורלוונטית לחו"ל).

בתגובה הבאה הבאתי סימוכין לדברים שלי - שוב, לגבי חו"ל, לא טענתי שום דבר לגבי ישראל - ואתה מאשים אותי בחוסר הבנה בסיסית, בעוד אני הסברתי בהודעה המקורית מהו ההבדל לדעתי בין חו"ל לארץ.

וכמו שכתבתי בהודעה הראשונה שלי - אם שאלת השואלת היא שאלה הלכתית, שתפנה לרב הפוסק שלה. מה שאנחנו חושבים לא רלוונטי.

להביא מחו"ל כאשר שואלים בפירוש על הארץ זו אכן לא צורה. להביא מקורות מהאינטרנט על פסיקה (בחו"ל ובכלל) זו לא צורה.

ובעיקר - לחפש בגוגל כדי להוכיח טענות מליבך זו לא צורה.

וכפי שכתבתי - לא כל פוסק יקבע בענייני חשש קידושין וממזרות. את זה קובעים גדולי דור ודיינים שהסמכות ובעיקר האחריות עליהם.

הפותחת לא שאלה ספציפית על הארץ.

זה לא מקורות באינטרנט, זה האתר הרשמי של היהדות האורתודוקסית בארה"ב שבו הם פירסמו את הקביעה שההסכם הוא תנאי לעריכת חופה וקידושין.

אלה ממש לא טענות מליבי. הם באתר את ההסכמות של הרב עובדיה יוסף, הגרז"ן, הרב אשר וייס ועוד רבנים נוספים - הם סרוקים מכתב ידם, ואתה יכול להיווכח בעיניך. ואילו לא רבנים שנראה לי ייכנסו תחת ההגדרה של "כל פוסק".

מוזמנת לחפש בינתיים מה עובר על הנהלת הארגון הנ"ל.

וזה בלי להתייחס ליומרנות של" ארגון שכולל כל האורתודוקסים ". לא פחות. 

אכתוב מספר נקודות.

1. הנקודה העיקרית - אירוסין, קידושין,נישואים וגיטין נתונים ביד אלו שניתנה להם הסמכות והאחריות עליהם. מדובר כאן על דברים הנוגעים לממזרות, עריות ועוד.

כמו שלא פונים לרב בית כנסת בשאלות של פיקוח נפש, לרב שכונה על דיני עגונות וכו' - לא כל אחד יכול לפסוק בדינים אלו. בלי קשר לרמתו התורנית (שעליה כמובן אנחנו לא דנים כלל כאן, לא ברמתנו). למותר לציין שאין כאן "כל אחד ילך לפוסק שלו" וכדו'.

2. רב מניין ובניין של הדיינים בא"י וגדולי הדור בעלי הסמכות והכתפיים לדון בנושאים אלו דוחים את הנ"ל מכל וכל. כשלעצמו זה מספיק (עיין 1#). יש סיבה שהדברים האלו לא מתקבלים בארץ (מילה עדינה לאסורים).

3. להביא כותרת "בחו"ל זה כך וכך" זו חוסר הבנה בסיסי והיתממות במקרה הטוב והונאה במקרה הרע. להשליך מתיאור (עיין 4#) של מציאות דיעבד של דיעבד למציאות שלנו ולשאלת פותחת השרשור זו זריית חול בעיניים.

4. "חו"ל" - הובאה כאן דוגמא ממדינה מסויימת, מארגון מסויים (5#) עם פרטים שחופשו בגוגל (7#). מספיק לדעת להבין מה עומד מאחורי הכותרת "Modern Orthodox" (ועוד בארה"ב) כדי להבין מה הנתונים שם מציגים ולאיזו מטרה הם מובאים. וזה בלי להתייחס לכך שגם אם רוב מניין ובניין שם היה פוסק (5#) כך, זה לא רלוונטי לארץ ולשאלה בשום צורה.

5.  "RCA" - הנ"ל הוא ארגון פקידותי ומתייחסים אליו ככזה. לא רבנות ראשית, לא בית דין ואפילו לא בד"צ. ההחלטות שלהן אינן פסיקות (כמובן), אינן מחייבות ואינן מנחות. בערך באותה מידה ל"ארגון בתי הכנסת העולמיים" יש סמכות לקבוע מה תעשה בבית הכנסת שלך. כמו כל ארגון יש לצערנו לבירוקרטיה ולאנשים שלאו דווקא קשורים למטרתו השפעה על התנהלותו. מוזמנים לחפש לבד (כמובן לא בעיה של ארגון ספיציפי לצערנו).

6. "הרב ההוא והארגון ההוא". לא מתכונן להכנס לפרטים היות שהעקרון מובהר ב1-2#, מזכיר במילה שמדובר בארגונים שנעים בין הליכה על גבול 70 הפנים לתורה (ואני מאוד! עדין עם ההגדרה) לאלו שרוצים להחריב את התורה, העם והאנושיות בכללה.

7. לא רק בהקשר לדיון הנוכחי - יש כאן נטיה (ובכלל) לקחת את הדעות האישיות של כל אחד, לחפש בגוגל מה שמתאים (להתעלם כמובן ממה שלא) ולהביא מגילות ארוכות (אני מודע לאירוניה) כדי להציג מצג שווא שהדעה רלוונטית. זה יכול להיות אחלה דרך להעביר את הזמן בויכוחים, ברכת התורה לא מברכים על זה.

כתבתי באמת את המינימום שיכולתי. אחרי שראיתי מספר תגובות כאן בשרשור רציתי לוותר לחלוטין כי אני יודע שיקחו את הדברים למקומות לא קשורים. אבל היות שכתבתי שאגיב אז עומד במילתי. ו"ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם".

אין בכוונתי להגיב עוד בנושא.

מסכימה עם הפתיחה שלך, אבל לא עם ההמשך.

נאמר שיש בעיה (או בעיות) הלכתית עם הסכמים כאלה.

אני אמרתי שבחו"ל רבנים גדולים וחשובים (ועם תמיכת רבנים גדולים וחשובים מישראל) לא רק שלא מתנגדים, אלא מחייבים לחתום על הסכם כזה. כלומר, הם סומכים את ידיהם על זה מבחינה הלכתית. כלומר, כנגד טענה שלך שזה הסכם שמוביל לאיסורי עריות וממזרות, הבאתי ראיות שדיינים גדולים וחשובים לא רואים את זה כך. לא כי אני מבינה בהלכות, אלא כי אני מכירה את המציאות שבה כל האנשים האורתודוקסים שאני מכירה ונישאו בחו"ל חתמו על הסכם כזה, מכל צידי הקשת.

הסברתי למה זה מקובל בחו"ל ולא בארץ (ואת ההסבר שכתבתי קראתי מפי הרב איגרא, שהוא דיין). הבאתי את ארה"ב כי זה מה שאני מכירה, ולא כי זה עלה לי בחיפוש אקראי בגוגל. ובמקרה, זו הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. אבל הלכתי לבדוק גם בקהילה הבאה בגודלה, אנגליה, וגם שם ישנו הסכם כזה, ובאתר שלהם הם כותבים שהם מעודדים את כל הזוגות לחתום על ההסכם, ומצפים שהזוגות יענו לבקשה (It is assumed that all marrying couples will sign it and we encourage you to do so.). אני די משוכנעת שזה כך גם בקהילות האחרות (הבאה בתור בגודל זה נראה לי צרפת, אבל אני לא דוברת צרפתית).

וספציפית לגבי ארה"ב, זה נכון שה-RCA הוא ארגון רבני, אך יש לו זרוע ביצועית של בתי דין (וגם כשרות, OU). הציטוטים שהבאתי שמחייבים את רבניהם לחתן בצורה כזו מגיעה מתוך הודעה של בתי הדין האלה, שבהחלט מחייבות. ובציבור 'מודרן אורתודוקס' בארה"ב, זה פחות או יותר מקביל לדת"ל בארץ. נראה מהדברים שכתבת שאתה פחות מכיר, ואתה כותב דברים שפשוט לא נכונים במציאות.

מכיר את הנפשות הפועלות בחו"ל?

את הדיון ההלכתי שמאחורי זה?

בס"ד

אנחנו לא מסכימים בהנחת המוצא (אני לא חושבת שהרבנים שמתירים בארץ הם "רק" רבני בית כנסת. הרב שרלו הוא רב גדול בעיניי וארגון רבני צהר הוא לא ארגון רק של רבני בית כנסת), אבל בלי קשר לזה אני תוהה אם אתה בכלל מבדיל בין סוגי ההסכמים. 

בכל מקרה, בחוברת שקישרתי מטה יש דוגמאות לכמה סוגים של הסכמים שחתומים עליהם כמה רבנים שונים. חלק מהרבנים האלה לדעתי גם אתה תחשיב כרבנים מספיק גדולים.

אין פה דיון הלכתי, אלא השקפתי-פוליטי.

@חדשכאן

אילו היה פה דיון הלכתי בעיקרו היה ניתן להביא פה מקורות לכאן או לשם כפי שהביאו אחרים. (וכפי שהערתי, אני לא מכיר את הסוגיא, אבל לא מתרגש מויכוחים פוליטיים בין רבנים ולכן ביקשתי מקורות. ואכן, מכיוון שמדובר בנושא בהשקפה יכלת לנחש מראש איפה אעמוד כאן בדיון)

רק חשוב לציין

זה לא רק השקפתי

ושונה בין הסכם לאחר

בס"ד

ראה בתגובתי לארץ השוקולד כאן למטה - יש בחוברת הזאת דוגמאות להסכמים שנכתבו גם על ידי רבנים מיינסטרימים מאוד.

הגבתי בדיוק לדבריך - לקראת נישואין וזוגיות

עייני בשורה האחרונה. 

בס"ד

בעיניי הרבנים שחתומים על חלק מההסכמים בחוברת הם לגמרי רבנים שיכולים לפסוק גם בעניינים כאלה.

חוץ מזה, אתה לא מדייק - יש רבנים שפוסקים בעניינים כאלה ולא נחשבים לגדולי הדור (מי זה בכלל גדולי הדור היום?). אתה כנראה לא חושב שזה נכון, אבל טכנית הם קיימים. אתה פשוט לא מקבל את הפסיקה שלהם...

היא לא ברחה להביא שום דבר, סך הכל מה שהיא אמרה זה "בחו"ל יש א' ב' ג' " והביאה הוכחות לדברים שלה..מה פה לא רלוונטי?

ההבדל בין הארץ לחו"ל? היא הדגישה *בחו"ל* , ועוד שהיא לא אמרה מה עושים בארץ חוץ מזה שהיא הביאה שיש רב שתומך בדעתם של הרבנים מחו"ל.

עברתי כמה פעמים על ההודעות, באמת שלא הצלחתי להבין מה לא רלוונטי?

אני משער שראשיתך דיברה על הסכם ממון בארץ.

בחו"ל זה אחרת. (אפשר גם בארץ כמו בחו"ל השאלה פשוט על מה מדובר. אי אפשר להקיש)

זה המדובר בארץ בדרך כלל יש בעיות.

בחו"ל זה אחרת.

בנוסח ולא רק שמות של רבנים.

ולמה ההבדלים משנים?

בס"ד

אבל יש מה שנקרא "הסכם ממון" ויש הסכם "קדם נישואין". אני כמובן לא זוכרת בעל פה את הבדלי הניסוח, אבל יש כל מיני גרסאות להסכמים האלה כתלות בגוף שמנסח אותם. בחלק מהגופים ההסכמים האלה כוללים תנאי בקידושין שלמיטב הבנתי הוא עיקר המחלוקת.)

קשור לכפיה בגט ועוד

אבל הבאת קביעה ולא הבאת שום ביסוס לטענה, לא כדאי לתת ביסוס כלשהו?

אני לא ממש מכיר את הסוגיה הזו ולכן חיפשתי ללמוד, הנחתי שאם יש לאנשים פה קביעה נחרצת יש להם ביסוס ולכן ביקשתי ביסוס כדי ללמוד.

הביסוס שלי הוא הידע שלי מאבא שלי.

משהו שאנחנו מסכימים עליו

בס"ד

הסכם ממון סטנדרטי:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.id-law.co.il/image/users/102682/ftp/my_files/%25D7%2593%25D7%2595%25D7%2592%25D7%259E%25D7%2590%2520%25D7%259C%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%259B%25D7%259D%2520%25D7%259E%25D7%259E%25D7%2595%25D7%259F%2520%25D7%2598%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%259D%2520%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2599%25D7%259F.pdf%3Fid%3D10123272&ved=2ahUKEwjS07Oyle6AAxWi1QIHHfmTAZMQFnoECBsQAQ&usg=AOvVaw0VpUs5BGrjv59UsrhDNnpr

הסכם מאהבה של ארגון רבני צוהר:

הסכם מאהבה טרום נישואין, הסכם קדם נישואין של רבני צהר

חוברת שדי מסכמת את כל סוגי ההסכמים בצירוף דוגמאות:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.cwj.org.il/sites/default/files/hskmy_qdm_nyshvyn.pdf&ved=2ahUKEwiXq6nRlu6AAxUQ2gIHHY-CBt0QFnoECC0QAQ&usg=AOvVaw1xvEsjMMK3I1BUu0r_g8v_

בס"ד

כמו כן, לא אכפת לי, לא ניסיתי אותם 😅

רק חיפשתי בגוגל דוגמאות כי הדיון שלכם עייף אותי בשלב מסוים

חשוב להבדיל בין שני סוגי הסכמים:

הסכם לצורך תיאום חלוקת הממון - זה דבר מבורך, לכך תיקנו חז"ל כתובה, זה דבר חשוב ביותר במידה ויש לאחד הצדדים נכסים ויש בו הרבה דברים טובים ויתרונות.

הסכם למניעת עיגון - אני לא בקיא מספיק בעניין, אני יודע שזה יכול ליצור מצבים בעייתים או בטלים הלכתית, לכן צריך לתאם את הדברים עם רב שעוסק בתחום.

הסכם ממון זה שאיש אחד יש לו כסף ולאחד פחות

הרי 2 אנשים שלכל אחד יש מהם דירה לא יעשו ..

אין עניין

הסכם זה כדי להיות בטוח שמה ששלך שלך וממה ששלי שלי .. ומעכשיו הנכנסים משותפים .

דעתי בנידון : כאב מוח מיותר לחלוטין ומעליב

זה בעיקר על מה שהיה

אם יש למישהו דירה והם משלמים משני החשבונות אחד על חשמל אחד על שיפוצים

לך תוכיח שזה רשום רק על בן אדם

כל הקטע זה שמה שהיה שלי ישאר שלי ומעכשיו יהיה ביחד או מוגדר וברור

של הרכוש. דבר שני, זה צופה מה יהיה בעתיד ואיך להתנהל עם זה.

למשל, קובעים אם יהיה לזוג בית משותף בעתיד איך יחלקו את ערך הבית וכדומה.

ההתמקדות יכולה להיות רק על העתיד, זאת אומרת קווים כלליים לחלוקת הרכוש שיהיה לנו.

אולי לא הבנת ככה, כי נכנסים לבעיה של 'אסמכתא לא קניא' בעתיד, אבל אם את רוצה שארחיב בנקודה הזאת ההלכתית איך זה עובד ארחיב.

למה מיותר ומעליב?

אם כן, אז עד כמה שהדבר לא הכי בריא להתחלה של קשר/נישואין, לדעתי בכל זאת כדאי לעשות.

אם לא, אז אין באמת טעם להכנס לזה.

בס"ד

היום אני אמביוולנטית.

לי היה ברור שגם אם אני מתגרשת (מה שאכן קרה בסוף) אני לא נכנסת למריבות. באמת כשהתגרשנו התחלקנו חצי חצי כמו ילדים גדולים ומה שידעתי שלא שלי לא דרשתי (למשל חלק שלו בבית שהוריו נתנו לו ולאחיו). ידעתי שככה אנהג בעת גירושין אז היה לי קל להתנגד להסכם ממון.

היום אני שומעת יותר מדי סיפורי זוועות על גירושין שהתנהלו בצורה מכוערת מאוד ואולי הסכם ממון היה מועיל עבורם. זאת הסיבה שאני קצת אמביוולנטית.

באידיאל אני נגד - מרגיש לי שזה לא נכון להיכנס לחיי נישואין מתוך התעסקות בגירושין (וכן אני יודעת שגם כתובה זה ככה, אבל אף אחד מאיתנו כבר לא באמת מתעסק בה ואדרבה, יש כתובה אז למה להוסיף?).

בפועל - אם יש נכסים או צפי לנכסים אז רצוי לעשות. היום אני גם יודעת שיש אולי מקום להכניס גם סעיפים על ילדים עתידיים כדי למנוע מקרים של ניכור הורי, אבל זה כבר מתקדם יותר. 

אישית גם בחתונה הבאה שלי אני לא אזום דבר כזה, אבל אני כבר לא אתנגד כל כך נחרצות אם בן הזוג יבקש ממני.

אז בפעם הבאה שהמנחה של החופה אומר "הנה הכתובה ושלא תזדקקו לה, חה חה" תחשבו שהוא בעצם מאחל לבעל להאריך ימים... 

בס"ד

עורכי החופות שאני מוקפת בהם הם לא סגנון עורכי החופות שיגידו דברים כאלה, אבל הדיוק חשוב בכל מקרה.

בס"ד

התכוונתי שאלה שאני מכירה, השתמשתי ואשתמש הם לא הסגנון המדובר.

הם בד"כ רבנים סטנדרטיים למדי.

קלה בעיניה לגרשה. (רמב"ם אישות כד, ג ועוד מקומות וכמובן זה על פי הגמרא כתובות נה ע"א ועוד. משמע בבא קמא פט ע"א שזה גם לסוברים שזה דאורייתא, אבל על כל פנים להלכה שזה תקנת חכמים בטוח שזה הטעם)

נכון שהאשה מרוויחה בזה כאשר הבעל מת, אבל עיקר התקנה נסוב על גירושין, שזה מה שיקרה שתתגרשו, לכן צריך שהוא לא יגרש אותה בקלות.

חשוב להדגיש שגם הסכמים ממוניים צריכים להיות בצורה כזאת, שהבעל יצטרך לשלם ולוותר מנכסיו, כדי שלא יהיה קל בעיניו לגרשה. כמובן לא בצורה מוגזמת.

בס"ד

ונדרשת גם הסכמתן לעניין, אני חושבת שהסיפא שלך צריכה להיות מופנית גם אלינו.

באופן כללי גירושין צריכים להיעשות בכובד ראש ולא בצורה קלה.

חז"ל אשה מתגרשת בעל כורחה, לכן כל האחריות לגירושין היה על הבעל. רבינו גרשום תיקן שצריך את רצונה.

אני מסכים איתך שכיום אם עושים הסכמים כאלו חשוב שיהיה אחריות גם לאשה, כי כיום היא זאת שבד"כ יוזמת את פירוק החבילה.

זאת בעצם הבטחה של "אני אעשה מה שאני יכול(ה) כדי לבנות בית שבו יהיה טוב לשנינו, אבל אם יהיו בעיות, אני מתחייב לפחות לזה"

לגבי החששות שזה פוסל גט - אני בטוח שיש מספיק דרכים לעשות נכון. ובכלל המנהג היום הוא מאד מחמיר בעניין הזה, אז אם יש פתרון שרבנים מסכימים עליו, הוא כנראה כשר בלי חשש

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.