תכח.

בסוף, זה מונע המון סיבוכים אם יש גט בכל מיני טענות וויכוחים על ממון ועיכובים של הגט.

גם הכתובה נתקן בעיקרו במקרה שהזוג יפרק את החבילה. ההסכם פשוט נותן הקשר מודרני לכתובה ולסיבוכים שיהיו אחרי.

בעז"ה שזה ישאר רק נייר אצל כולם.

הוא הביא בתמצות 2 סברות של המנגדים לזה, ודחה אותם לא במשהו מוכרח.

ולא דן בהרחבה בכל הסברות.

יש כ 8 בעיות שעלולות להיות בגללו, יש להם תירוצים, מ"מ עדיף שלא להכנס לזה בלי הכרח.

ואם כן אז יש כמה סוגים..

אז שמא מתנה על מש"כ בתורה, כי לפני התורה היה צריך להיות אחרת.

תנאי על משהו לא קצוב או מוגדר. ואולי זה חשיב כדבר שלא בא לעולם.

גם להסתלק מירושה בשבל שנעשה האירוסין לא חלק.

כתבתי כמה דברים שדנו, אבל יש איזה 8  סוגיות .

גם זה לא מתנה על מה שכתוב בתורה כי זה דבר שבממון, ותנאי כזה קיים כדברי רבי יהודה שפוסקים כמותו (קידושין יט ע"ב ועוד).

אבל אעיר שגם אם הבעל לא עובד הוא מתנה על מה שכתוב בתורה,

תירוץ שניתן לתת על זה (בעצם, אלה שיתירו לבעל להיות אברך מהיבט הכתובה) יועיל גם כאן.

אבל לא בקי בסוגיה ולכן לא אכנס לדיון על זה

בציבור 'שלנו', לא יודעת לגבי הציבור החרדי בחו"ל.

ממה שאני מבינה, המטרה של ההסכם הזה היא לצמצם תופעה של סרבנות גט. בישראל יש תוקף חוקי לבתי דין רבניים, והם יכולים להטיל סנקציות על סרבני גט. בחו"ל לעומת זאת, אין תוקף חוקי דומה לבתי דין, ולכן הסכם כזה מאפשר למנוע מקרים של עגינות.

אני לא יודעת מהם פרטי ההלכות, אבל יודעת שרבנים ופוסקים גדולים בחו"ל סומכים את ידיהם על נוסח מסוים - ומורים לתלמידהם לחתום על זה. גם בישראל יש רבנים שמקדמים את זה.

לכן, כל עוד מדובר בשאלה הלכתית מבחינתך - לכי לשאול את הרב הפוסק שלך. 

רוב מניין ובניין דוחים בשתי ידיים ולא בכדי.

וכשזה מגיע לדברים כלליים - עם כל הכבוד לפוסק זה או אחר, זה לא ברמת היחיד.

לכתוב "אני לא מבינה אבל נראה לי" בדברים שנוגעים לחשש קידושין, ממזרות ועוד ועוד זה לא רציני בלשון המעטה. 

וזה בלי לדבר בכלל על זה שלקשר יש 2 צדדים ולא מעט שישמעו דרישה כזו יעשו אחורה-פנה. ובצדק. 

ואגב, לא ברור לי מי זה הציבור "שלנו" בחו"ל. בטח כשאת טורחת להוציא את החרדים מהמשוואה. 

ראה כאן: https://www.jta.org/quick-reads/vast-majority-of-modern-orthodox-rabbis-require-a-prenuptial-agreement-for-marrying-couples

84% מהרבנים בארה"ב דורשים חתימה על הסכם כזה כדי לערוך קידושין.

שים לב, לא ממליצים - דורשים. 

אני לא יודעת מי עשה את הסקר הנ"ל, אבל יודעת שב-2016 ה-RCA הודיע שהרבנים שלו מחוייבים לדאוג שזוגות יחתמו על הסכם כזה כתנאי לעריכת קידושין: 2016 Resolution: Requiring the Use of Prenuptial Agreements for the Prevention of Get-refusal – Rabbinical Council of America 

הנוסח המקובל הוא של "הסתדרות הרבנים דאמריקה" (RCA) (הסתדרות הרבנים דאמריקה – ויקיפדיה) שהוא הגוף שמאגד בתוכו את כל הציבור שמוגדר כמודרן אורתודוקס.

חשוב לציין שיש כל מיני ניסוחים שונים, ולכן חשוב להתייחס ספציפית לנוסח הזה, שנוסח ע"י גדולי הפוסקים שמקובלים מקיר לקיר באורתודקסיה האמריקאית.

אני מוציאה את החרדים כי זה מציאות שאני לא מכירה, ואני מאמינה שהם סומכים את ידיהם על בתי דין אחרים, ולא על בית הדין של ה-RCA.

ה-RCA הקימו אתר שמוקדש לנושא, ובו גם פירוט של תמיכת הרבנים בהסכם - ורבים מהם מישראל (תוכלו לקרוא לדוגמה את ההסכמה של הרב אשר וייס). ראו כאן:

Rabbinic Endorsements - The Prenup

ולמי ששאל, הנה הנוסח שהם מציעים לזוגות ישראלים לחתום עליו:

https://res.cloudinary.com/orthodox-union/image/upload/v1683451912/prenup/forms%202023/Israel_Version_with_Eretz_Chemda_Language_5_23.pdf

לא סתם ברחת להביא נתונים מחו"ל ואם לדייק לארה"ב. לנסות להשליך ממקום שבו יש בין %80 ל15% התבוללות (כתלות במגזר) לכאן זה פשוט חוסר הבנה בסיסי.

רובם ככולם של הדיינים בארץ הם נגד ההסכמים הנ"ל. ולא במקרה.

בהודעה הראשונה שלי הדגשתי שאני מדברת על חו"ל.

אתה הגבת לי דברים שאינם רלוונטיים לחו"ל, תוך עיוות של הדברים שלי, ללא שום ביסוס לטענה שלך (שבכלל לא נכונה ורלוונטית לחו"ל).

בתגובה הבאה הבאתי סימוכין לדברים שלי - שוב, לגבי חו"ל, לא טענתי שום דבר לגבי ישראל - ואתה מאשים אותי בחוסר הבנה בסיסית, בעוד אני הסברתי בהודעה המקורית מהו ההבדל לדעתי בין חו"ל לארץ.

וכמו שכתבתי בהודעה הראשונה שלי - אם שאלת השואלת היא שאלה הלכתית, שתפנה לרב הפוסק שלה. מה שאנחנו חושבים לא רלוונטי.

להביא מחו"ל כאשר שואלים בפירוש על הארץ זו אכן לא צורה. להביא מקורות מהאינטרנט על פסיקה (בחו"ל ובכלל) זו לא צורה.

ובעיקר - לחפש בגוגל כדי להוכיח טענות מליבך זו לא צורה.

וכפי שכתבתי - לא כל פוסק יקבע בענייני חשש קידושין וממזרות. את זה קובעים גדולי דור ודיינים שהסמכות ובעיקר האחריות עליהם.

הפותחת לא שאלה ספציפית על הארץ.

זה לא מקורות באינטרנט, זה האתר הרשמי של היהדות האורתודוקסית בארה"ב שבו הם פירסמו את הקביעה שההסכם הוא תנאי לעריכת חופה וקידושין.

אלה ממש לא טענות מליבי. הם באתר את ההסכמות של הרב עובדיה יוסף, הגרז"ן, הרב אשר וייס ועוד רבנים נוספים - הם סרוקים מכתב ידם, ואתה יכול להיווכח בעיניך. ואילו לא רבנים שנראה לי ייכנסו תחת ההגדרה של "כל פוסק".

מוזמנת לחפש בינתיים מה עובר על הנהלת הארגון הנ"ל.

וזה בלי להתייחס ליומרנות של" ארגון שכולל כל האורתודוקסים ". לא פחות. 

אכתוב מספר נקודות.

1. הנקודה העיקרית - אירוסין, קידושין,נישואים וגיטין נתונים ביד אלו שניתנה להם הסמכות והאחריות עליהם. מדובר כאן על דברים הנוגעים לממזרות, עריות ועוד.

כמו שלא פונים לרב בית כנסת בשאלות של פיקוח נפש, לרב שכונה על דיני עגונות וכו' - לא כל אחד יכול לפסוק בדינים אלו. בלי קשר לרמתו התורנית (שעליה כמובן אנחנו לא דנים כלל כאן, לא ברמתנו). למותר לציין שאין כאן "כל אחד ילך לפוסק שלו" וכדו'.

2. רב מניין ובניין של הדיינים בא"י וגדולי הדור בעלי הסמכות והכתפיים לדון בנושאים אלו דוחים את הנ"ל מכל וכל. כשלעצמו זה מספיק (עיין 1#). יש סיבה שהדברים האלו לא מתקבלים בארץ (מילה עדינה לאסורים).

3. להביא כותרת "בחו"ל זה כך וכך" זו חוסר הבנה בסיסי והיתממות במקרה הטוב והונאה במקרה הרע. להשליך מתיאור (עיין 4#) של מציאות דיעבד של דיעבד למציאות שלנו ולשאלת פותחת השרשור זו זריית חול בעיניים.

4. "חו"ל" - הובאה כאן דוגמא ממדינה מסויימת, מארגון מסויים (5#) עם פרטים שחופשו בגוגל (7#). מספיק לדעת להבין מה עומד מאחורי הכותרת "Modern Orthodox" (ועוד בארה"ב) כדי להבין מה הנתונים שם מציגים ולאיזו מטרה הם מובאים. וזה בלי להתייחס לכך שגם אם רוב מניין ובניין שם היה פוסק (5#) כך, זה לא רלוונטי לארץ ולשאלה בשום צורה.

5.  "RCA" - הנ"ל הוא ארגון פקידותי ומתייחסים אליו ככזה. לא רבנות ראשית, לא בית דין ואפילו לא בד"צ. ההחלטות שלהן אינן פסיקות (כמובן), אינן מחייבות ואינן מנחות. בערך באותה מידה ל"ארגון בתי הכנסת העולמיים" יש סמכות לקבוע מה תעשה בבית הכנסת שלך. כמו כל ארגון יש לצערנו לבירוקרטיה ולאנשים שלאו דווקא קשורים למטרתו השפעה על התנהלותו. מוזמנים לחפש לבד (כמובן לא בעיה של ארגון ספיציפי לצערנו).

6. "הרב ההוא והארגון ההוא". לא מתכונן להכנס לפרטים היות שהעקרון מובהר ב1-2#, מזכיר במילה שמדובר בארגונים שנעים בין הליכה על גבול 70 הפנים לתורה (ואני מאוד! עדין עם ההגדרה) לאלו שרוצים להחריב את התורה, העם והאנושיות בכללה.

7. לא רק בהקשר לדיון הנוכחי - יש כאן נטיה (ובכלל) לקחת את הדעות האישיות של כל אחד, לחפש בגוגל מה שמתאים (להתעלם כמובן ממה שלא) ולהביא מגילות ארוכות (אני מודע לאירוניה) כדי להציג מצג שווא שהדעה רלוונטית. זה יכול להיות אחלה דרך להעביר את הזמן בויכוחים, ברכת התורה לא מברכים על זה.

כתבתי באמת את המינימום שיכולתי. אחרי שראיתי מספר תגובות כאן בשרשור רציתי לוותר לחלוטין כי אני יודע שיקחו את הדברים למקומות לא קשורים. אבל היות שכתבתי שאגיב אז עומד במילתי. ו"ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם".

אין בכוונתי להגיב עוד בנושא.

מסכימה עם הפתיחה שלך, אבל לא עם ההמשך.

נאמר שיש בעיה (או בעיות) הלכתית עם הסכמים כאלה.

אני אמרתי שבחו"ל רבנים גדולים וחשובים (ועם תמיכת רבנים גדולים וחשובים מישראל) לא רק שלא מתנגדים, אלא מחייבים לחתום על הסכם כזה. כלומר, הם סומכים את ידיהם על זה מבחינה הלכתית. כלומר, כנגד טענה שלך שזה הסכם שמוביל לאיסורי עריות וממזרות, הבאתי ראיות שדיינים גדולים וחשובים לא רואים את זה כך. לא כי אני מבינה בהלכות, אלא כי אני מכירה את המציאות שבה כל האנשים האורתודוקסים שאני מכירה ונישאו בחו"ל חתמו על הסכם כזה, מכל צידי הקשת.

הסברתי למה זה מקובל בחו"ל ולא בארץ (ואת ההסבר שכתבתי קראתי מפי הרב איגרא, שהוא דיין). הבאתי את ארה"ב כי זה מה שאני מכירה, ולא כי זה עלה לי בחיפוש אקראי בגוגל. ובמקרה, זו הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. אבל הלכתי לבדוק גם בקהילה הבאה בגודלה, אנגליה, וגם שם ישנו הסכם כזה, ובאתר שלהם הם כותבים שהם מעודדים את כל הזוגות לחתום על ההסכם, ומצפים שהזוגות יענו לבקשה (It is assumed that all marrying couples will sign it and we encourage you to do so.). אני די משוכנעת שזה כך גם בקהילות האחרות (הבאה בתור בגודל זה נראה לי צרפת, אבל אני לא דוברת צרפתית).

וספציפית לגבי ארה"ב, זה נכון שה-RCA הוא ארגון רבני, אך יש לו זרוע ביצועית של בתי דין (וגם כשרות, OU). הציטוטים שהבאתי שמחייבים את רבניהם לחתן בצורה כזו מגיעה מתוך הודעה של בתי הדין האלה, שבהחלט מחייבות. ובציבור 'מודרן אורתודוקס' בארה"ב, זה פחות או יותר מקביל לדת"ל בארץ. נראה מהדברים שכתבת שאתה פחות מכיר, ואתה כותב דברים שפשוט לא נכונים במציאות.

מכיר את הנפשות הפועלות בחו"ל?

את הדיון ההלכתי שמאחורי זה?

בס"ד

אנחנו לא מסכימים בהנחת המוצא (אני לא חושבת שהרבנים שמתירים בארץ הם "רק" רבני בית כנסת. הרב שרלו הוא רב גדול בעיניי וארגון רבני צהר הוא לא ארגון רק של רבני בית כנסת), אבל בלי קשר לזה אני תוהה אם אתה בכלל מבדיל בין סוגי ההסכמים. 

בכל מקרה, בחוברת שקישרתי מטה יש דוגמאות לכמה סוגים של הסכמים שחתומים עליהם כמה רבנים שונים. חלק מהרבנים האלה לדעתי גם אתה תחשיב כרבנים מספיק גדולים.

אין פה דיון הלכתי, אלא השקפתי-פוליטי.

@חדשכאן

אילו היה פה דיון הלכתי בעיקרו היה ניתן להביא פה מקורות לכאן או לשם כפי שהביאו אחרים. (וכפי שהערתי, אני לא מכיר את הסוגיא, אבל לא מתרגש מויכוחים פוליטיים בין רבנים ולכן ביקשתי מקורות. ואכן, מכיוון שמדובר בנושא בהשקפה יכלת לנחש מראש איפה אעמוד כאן בדיון)

רק חשוב לציין

זה לא רק השקפתי

ושונה בין הסכם לאחר

בס"ד

ראה בתגובתי לארץ השוקולד כאן למטה - יש בחוברת הזאת דוגמאות להסכמים שנכתבו גם על ידי רבנים מיינסטרימים מאוד.

הגבתי בדיוק לדבריך - לקראת נישואין וזוגיות

עייני בשורה האחרונה. 

בס"ד

בעיניי הרבנים שחתומים על חלק מההסכמים בחוברת הם לגמרי רבנים שיכולים לפסוק גם בעניינים כאלה.

חוץ מזה, אתה לא מדייק - יש רבנים שפוסקים בעניינים כאלה ולא נחשבים לגדולי הדור (מי זה בכלל גדולי הדור היום?). אתה כנראה לא חושב שזה נכון, אבל טכנית הם קיימים. אתה פשוט לא מקבל את הפסיקה שלהם...

היא לא ברחה להביא שום דבר, סך הכל מה שהיא אמרה זה "בחו"ל יש א' ב' ג' " והביאה הוכחות לדברים שלה..מה פה לא רלוונטי?

ההבדל בין הארץ לחו"ל? היא הדגישה *בחו"ל* , ועוד שהיא לא אמרה מה עושים בארץ חוץ מזה שהיא הביאה שיש רב שתומך בדעתם של הרבנים מחו"ל.

עברתי כמה פעמים על ההודעות, באמת שלא הצלחתי להבין מה לא רלוונטי?

אני משער שראשיתך דיברה על הסכם ממון בארץ.

בחו"ל זה אחרת. (אפשר גם בארץ כמו בחו"ל השאלה פשוט על מה מדובר. אי אפשר להקיש)

זה המדובר בארץ בדרך כלל יש בעיות.

בחו"ל זה אחרת.

בנוסח ולא רק שמות של רבנים.

ולמה ההבדלים משנים?

בס"ד

אבל יש מה שנקרא "הסכם ממון" ויש הסכם "קדם נישואין". אני כמובן לא זוכרת בעל פה את הבדלי הניסוח, אבל יש כל מיני גרסאות להסכמים האלה כתלות בגוף שמנסח אותם. בחלק מהגופים ההסכמים האלה כוללים תנאי בקידושין שלמיטב הבנתי הוא עיקר המחלוקת.)

קשור לכפיה בגט ועוד

אבל הבאת קביעה ולא הבאת שום ביסוס לטענה, לא כדאי לתת ביסוס כלשהו?

אני לא ממש מכיר את הסוגיה הזו ולכן חיפשתי ללמוד, הנחתי שאם יש לאנשים פה קביעה נחרצת יש להם ביסוס ולכן ביקשתי ביסוס כדי ללמוד.

הביסוס שלי הוא הידע שלי מאבא שלי.

משהו שאנחנו מסכימים עליו

בס"ד

הסכם ממון סטנדרטי:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.id-law.co.il/image/users/102682/ftp/my_files/%25D7%2593%25D7%2595%25D7%2592%25D7%259E%25D7%2590%2520%25D7%259C%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%259B%25D7%259D%2520%25D7%259E%25D7%259E%25D7%2595%25D7%259F%2520%25D7%2598%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%259D%2520%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2599%25D7%259F.pdf%3Fid%3D10123272&ved=2ahUKEwjS07Oyle6AAxWi1QIHHfmTAZMQFnoECBsQAQ&usg=AOvVaw0VpUs5BGrjv59UsrhDNnpr

הסכם מאהבה של ארגון רבני צוהר:

הסכם מאהבה טרום נישואין, הסכם קדם נישואין של רבני צהר

חוברת שדי מסכמת את כל סוגי ההסכמים בצירוף דוגמאות:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.cwj.org.il/sites/default/files/hskmy_qdm_nyshvyn.pdf&ved=2ahUKEwiXq6nRlu6AAxUQ2gIHHY-CBt0QFnoECC0QAQ&usg=AOvVaw1xvEsjMMK3I1BUu0r_g8v_

בס"ד

כמו כן, לא אכפת לי, לא ניסיתי אותם 😅

רק חיפשתי בגוגל דוגמאות כי הדיון שלכם עייף אותי בשלב מסוים

חשוב להבדיל בין שני סוגי הסכמים:

הסכם לצורך תיאום חלוקת הממון - זה דבר מבורך, לכך תיקנו חז"ל כתובה, זה דבר חשוב ביותר במידה ויש לאחד הצדדים נכסים ויש בו הרבה דברים טובים ויתרונות.

הסכם למניעת עיגון - אני לא בקיא מספיק בעניין, אני יודע שזה יכול ליצור מצבים בעייתים או בטלים הלכתית, לכן צריך לתאם את הדברים עם רב שעוסק בתחום.

הסכם ממון זה שאיש אחד יש לו כסף ולאחד פחות

הרי 2 אנשים שלכל אחד יש מהם דירה לא יעשו ..

אין עניין

הסכם זה כדי להיות בטוח שמה ששלך שלך וממה ששלי שלי .. ומעכשיו הנכנסים משותפים .

דעתי בנידון : כאב מוח מיותר לחלוטין ומעליב

זה בעיקר על מה שהיה

אם יש למישהו דירה והם משלמים משני החשבונות אחד על חשמל אחד על שיפוצים

לך תוכיח שזה רשום רק על בן אדם

כל הקטע זה שמה שהיה שלי ישאר שלי ומעכשיו יהיה ביחד או מוגדר וברור

של הרכוש. דבר שני, זה צופה מה יהיה בעתיד ואיך להתנהל עם זה.

למשל, קובעים אם יהיה לזוג בית משותף בעתיד איך יחלקו את ערך הבית וכדומה.

ההתמקדות יכולה להיות רק על העתיד, זאת אומרת קווים כלליים לחלוקת הרכוש שיהיה לנו.

אולי לא הבנת ככה, כי נכנסים לבעיה של 'אסמכתא לא קניא' בעתיד, אבל אם את רוצה שארחיב בנקודה הזאת ההלכתית איך זה עובד ארחיב.

למה מיותר ומעליב?

אם כן, אז עד כמה שהדבר לא הכי בריא להתחלה של קשר/נישואין, לדעתי בכל זאת כדאי לעשות.

אם לא, אז אין באמת טעם להכנס לזה.

בס"ד

היום אני אמביוולנטית.

לי היה ברור שגם אם אני מתגרשת (מה שאכן קרה בסוף) אני לא נכנסת למריבות. באמת כשהתגרשנו התחלקנו חצי חצי כמו ילדים גדולים ומה שידעתי שלא שלי לא דרשתי (למשל חלק שלו בבית שהוריו נתנו לו ולאחיו). ידעתי שככה אנהג בעת גירושין אז היה לי קל להתנגד להסכם ממון.

היום אני שומעת יותר מדי סיפורי זוועות על גירושין שהתנהלו בצורה מכוערת מאוד ואולי הסכם ממון היה מועיל עבורם. זאת הסיבה שאני קצת אמביוולנטית.

באידיאל אני נגד - מרגיש לי שזה לא נכון להיכנס לחיי נישואין מתוך התעסקות בגירושין (וכן אני יודעת שגם כתובה זה ככה, אבל אף אחד מאיתנו כבר לא באמת מתעסק בה ואדרבה, יש כתובה אז למה להוסיף?).

בפועל - אם יש נכסים או צפי לנכסים אז רצוי לעשות. היום אני גם יודעת שיש אולי מקום להכניס גם סעיפים על ילדים עתידיים כדי למנוע מקרים של ניכור הורי, אבל זה כבר מתקדם יותר. 

אישית גם בחתונה הבאה שלי אני לא אזום דבר כזה, אבל אני כבר לא אתנגד כל כך נחרצות אם בן הזוג יבקש ממני.

אז בפעם הבאה שהמנחה של החופה אומר "הנה הכתובה ושלא תזדקקו לה, חה חה" תחשבו שהוא בעצם מאחל לבעל להאריך ימים... 

בס"ד

עורכי החופות שאני מוקפת בהם הם לא סגנון עורכי החופות שיגידו דברים כאלה, אבל הדיוק חשוב בכל מקרה.

בס"ד

התכוונתי שאלה שאני מכירה, השתמשתי ואשתמש הם לא הסגנון המדובר.

הם בד"כ רבנים סטנדרטיים למדי.

קלה בעיניה לגרשה. (רמב"ם אישות כד, ג ועוד מקומות וכמובן זה על פי הגמרא כתובות נה ע"א ועוד. משמע בבא קמא פט ע"א שזה גם לסוברים שזה דאורייתא, אבל על כל פנים להלכה שזה תקנת חכמים בטוח שזה הטעם)

נכון שהאשה מרוויחה בזה כאשר הבעל מת, אבל עיקר התקנה נסוב על גירושין, שזה מה שיקרה שתתגרשו, לכן צריך שהוא לא יגרש אותה בקלות.

חשוב להדגיש שגם הסכמים ממוניים צריכים להיות בצורה כזאת, שהבעל יצטרך לשלם ולוותר מנכסיו, כדי שלא יהיה קל בעיניו לגרשה. כמובן לא בצורה מוגזמת.

בס"ד

ונדרשת גם הסכמתן לעניין, אני חושבת שהסיפא שלך צריכה להיות מופנית גם אלינו.

באופן כללי גירושין צריכים להיעשות בכובד ראש ולא בצורה קלה.

חז"ל אשה מתגרשת בעל כורחה, לכן כל האחריות לגירושין היה על הבעל. רבינו גרשום תיקן שצריך את רצונה.

אני מסכים איתך שכיום אם עושים הסכמים כאלו חשוב שיהיה אחריות גם לאשה, כי כיום היא זאת שבד"כ יוזמת את פירוק החבילה.

זאת בעצם הבטחה של "אני אעשה מה שאני יכול(ה) כדי לבנות בית שבו יהיה טוב לשנינו, אבל אם יהיו בעיות, אני מתחייב לפחות לזה"

לגבי החששות שזה פוסל גט - אני בטוח שיש מספיק דרכים לעשות נכון. ובכלל המנהג היום הוא מאד מחמיר בעניין הזה, אז אם יש פתרון שרבנים מסכימים עליו, הוא כנראה כשר בלי חשש

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.