לטובה!!

קצת קשה לדמיין את השימושים שאפשר לעשות איתו ובגלל שראיתי שקושי בשפה נחשב עדיין מגבלה בעולם התעסוקה וזאת מגבלה שגם אני חוויתי הרבה שנים אז הצעתי את השימוש הזה ספציפית.

ברור שהיכולות שלו הרבה יותר מרחיקות לכת מאשר תרגום שפות אבל כדי לפתור בעיה צריך קודם כל לזהות אותה.

זה ממש פשוט לעבוד איתו.

וסבבה שאת לא מבינה מה מרגש בזה.

לי ולאחרות פה זה יכול להיות שווה אלפי שקלים במשכורת.

פתחתי את השרשור בגלל שהנושא של קושי עם אנגלית עלה פה לאחרונה. אם יש בנות שנמנעות מלהתמודד על משרות או להיכנס לתחום שדורש אנגלית אז השימוש בכלי כדי להתגבר על המכשול הזה הוא מרגש.

בנאלי או לא זה תלוי מה את מבקשת. אם מבקש תוכיח לי את קיומו של אלוהים מן הסתם תקבלי מלא מלל בנאלי

לי הוא לא מציע ניסוחים בנאליים אלא מדויקים ומחושבים לצורך שלי ואני עובדת צמוד להנהלה הבכירה של החברה.

התשובות ההסברים והרעיונות שלי לא היו עוברים מסך עם מלל בנאלי.

או להבין מישהו שמדבר.

רוב המשרות דורשות דיבור והבנה ולא רק קריאה.

איך הגעת לאלפי שקלים?

ומהשוואה בין משרות.

אותו תפקיד עם אותו ניסיון ואותו וותק בין תפקיד בחברה עם פעילות עסקית מקומית לבין חברה עם פעילות גלובלית זה הבדל של אלפי שקלים.

מניסיון אישי במשרה שאני עובדת עכשיו בגלל האנגלית נכנסתי עם הגדרת תפקיד מצומצמת יותר. כלומר אני אחראית על כל הפעילות הכספית של החברה המאוחדת. אבל כשנכנסתי צמצמו את התפקיד שלא אהיה אחראית בכלל על הפעילות של חברת הבת האמריקאית כמו שתוכנן למשרה ועדכנו את השכר שלי 4K  למטה.

אחרי שלושה חודשים נתנו לי את הניהול המקצועי על צוות הכספים בארה"ב ועדכנו את השכר למה שהיה צריך להיות מלכתחילה.

והשנה נתנו לי תוספת יפה נוספת למשכורת כי ביצעתי כמה שינויים משמעותיים לחברה בהתנהלות בין כמה חברות הקבוצה כך שלמעשה צריך לעדכן גם את הטייטל. ולא הייתי מצליחה לעשות את זה בלי הצאט ואני בין הבודדים ממש שקיבלו עדכון שכר השנה ולכל אחד היה מקרה חריג זה לא היה חלק מתהליך העלאות שכר הרגיל.

וגם במחשבה על התפקיד הבא, עד היום לא באמת ראיתי את עצמי בחברה גלובלית גדולה עם פעילות ענפה באנגלית לא משנה בעוד כמה שנים.

ואפילו חשבתי על הסבה כלשהי כי הגעתי למיצוי המשכורת בלי משרות כאלו.

היום זה כבר פחות מאיים. לא שאני קופצת היום או בעוד שנה על משרות כאלו אבל היום זה כבר הרבה יותר ריאלי שיקרה בעשור הקרוב.

ומדובר על הפרשי שכר של יותר מ10K. אז אני כן אמשיך להתמקצע למשרות כאלו.

אבל בואי נגיד שאתקבל למשהו באמצע כמו היום כי עדיין הקושי עם השפה קיים ולא חלק.

אז אם היום בתפקיד שלי הפער הוא סביב ה6K

אז בתפקיד הבא או זה שאחריו הפער יהיה יותר מ10K.

אותו דבר בכל התחום שעוטף את הפעילות העסקית כמו מנהל מערכות, מנהל פרויקטים, שיווק, מכירה, ניהול לקוחות, מנהל IT, תחום משפטי, ניהול HR בכל התפקידים האלה עם אותו וותק ואותה יכולת עסקית, ההפרש בין חברות גלובליות וחברות ישראליות הם אלפי שקלים.

וגם אם מסתכלים על תפקידי פיתוח למשל אז בלי אנגלית בכלל אי אפשר להסתדר במקצוע אבל עם אנגלית בסיסית, כלי בינה מלאכותית והרבה רצון טוב אפשר לצלוח את זה. לא כשאת חלק מצוות פיתוח גלובלי אבל עם הצוות שלך ישראלי בתוך מחלקה גלובלית אז זה אפשרי.

וזה הבדל בין להיכנס לתחום לבין ללמוד תחום אחר שכנראה הבדל בשכר יהיה מאוד משמעותי.

לגבי דיבור, גיליתי שבהרבה מהתפקידים האלו לא שולטים בדיבור ברמה גבוהה ובכל זאת מסתדרים.

והתחום של בינה מלאכותית בשביל שפה מדוברת מתפתח במהירות.

כבר היום יש כלים מעולים להמרת טקסט לשמע ולהיפך ויש כלי תרגום טקסט

ומה שנשאר זה לחבר בין כל זה לכלי אפקטיבי שיעזור בזמן אמת.

אז אני לא מצפה שתוך שנתיים יהיה פה אווטאר שיחליף אותי בשיחה אבל כן שיהיה כלי שיעזור ויתמוך תוך כדי השיחה עצמה.

למשל שיתמלל את השיחה ואז אם אני מכניסה משפט תשובה הוא יתרגם/ ינסח את התשובה ויקריא אותה.

מה שאת כותבת.

אני גם צריכה אנגלית לתפקיד שלי ואני נעזרת הרבה בתרגום מציאות רבודה.

אבל עם כל הכלים נראה לי שמי שרוצה משרה עם אנגלית פשוט צריכה להשקיע וללמוד, תוכנות יכולות לעזור ברמת פלסטר, לא ברמה אמיתית.

תודה על הפירוט

לצורך הדוגמה של שימוש באנגלית:

בתחום שלי צריך להגיש קורות חיים באנגלית בלבד.

אני יודעת אנגלית, אבל הדקדוק לא תמיד נכון, וכמובן שאני לא יכולה להגיש קורות חיים עם שגיאות.

בנוסף, הקורות חיים צריכים להיות מעודכנים עבור כל משרה בנפרד, כך שאם שולחים עשרות קורות חיים - לנסח בכל פעם מחדש באנגלית, זה די כאב ראש. אבל השימוש בו הפך את זה לכל כך פשוט, וזה כבר לא מהווה חסם עבורי בהגשת קורות חיים.  במקום לבקש ממישהו דובר אנגלית שיעבור על הקובץ שלי בכל פעם, אני פשוט נעזרת בו וזהו.

עוד דוגמה - כתיבת קוד. ידוע שכשכותבים קוד לפעמים השגיאות הן קטנות שקשה מאוד לשים לב אליהם, הצאט יודע לתקן את השגיאות הקטנות האלו וזה מקל מאוד על העבודה. (נגיד למצוא ; שנפלה או משהו כזה.

עוד דוגמה לשימוש - בניית שיעור או בניית מצגת. אלו דברים שאני יודעת לעשות, אבל לפעמים כדי לבנות בצורה יותר מסודרת אני נעזרת בו, והוא מעלה רעיונות מדוייקים למה שאני צריכה. מסביר את הרעיון ואת העקרונות, ואיך נכון לבנות מערך בצורה טובה.

וזה רק חלק קטן

ראיתי למטה תשובה למה ששאלתי 

לא מבינה איך אפשר להגיד על היכולות האלו שהן לא מרשימות.

כל התחום של בינה מלאכותית הוא game changer בעולם הטכנולוגיה ובכלל. הצ'אט הוא דוגמה.

היכולת להביא מחשב לביצועים כאלו היא יותר ממדהימה

כמו כל תוכנה: קלט, חישוב ופלט. החישוב יותר מתוחכם. מה מדהים בזה?

בסוף זה כמו כל תוכנה שמשתבשת מידי פעם וצריך לעשות לה ריסטרט.

יש דברים נפלאים שהיא עוזרת, אבל אין פה משהו באמת חדש, תוכנה עם דגש על חישוב רחב.

שלא מתפעלים ממנו,

זה בטח אותם אנשים שלא מתפעלים מאנשים,

הרי הם כמו כל יצור ביולוגי: קלט, חישוב ופלט...

לא אמרתי שחייב להתרגש.

רק נראה לי שלהגיד שזה סתם עוד כלי, זה קצת מוזר.

כי ההשפעה שלו היא הרבה יותר רחבה מ"סתם כלי". 

היכולות של הבינה מלאכותית קיימות עשרות שנים, אין כאן חידוש, ולכן אולי פחות מרשים.

ההיקף הוא מה שהשתנה בצורה משמעותית בתקופה האחרונה, וזה אכן מרשים.

כמו שים מרשים יותר מכוס מים...

של להעלות לשם קוד כדי שימצא לך טעויות (אם זה ; או ממש למצוא באג) - זו בדיוקקקק הסיבה שהרבה חברות הייטק אוסרות שימוש בזה באופן גורף.

כי את מעלה קוד של החברה, שהוא סודי ורכוש החברה, לכלי ציבורי, שיכול עוד לחלוק את הקוד שלך עם חברות אחרות שהן מתחרות של החברה שלך.

היא הרבה מעבר לצא'ט gpt.

בדיוק קראתי עכשיו מאמר על טכנולוגיה שמפתחים היום בעזרת הבינה המלאכותית, שקוראת אותות מוחיים של אנשים משותקים והופכת אותם לדיבור.

זה מטורף לגמרי, הרבה מעבר למה שיכולנו לעשות עד עכשיו באמצעות מחשבים!

לא יצא לי להשתמש כל כך בכלים של בינה מלאכותית, אבל ממה שקראתי על זה, זה כלי שלגמרי מהווה פריצת דרך מבחינת היכולות שלו.

בינה מלאכותית החזירה יכולת דיבור לאישה משותקת | שווים

הצ׳אט הוא כלי חיפוש שמתבסס עליה ומהרגע שהוא יצא כולם מדברים על בינה מלאכותית כאילו זה משהו חדש שהתגלה עכשיו.

ברור שתוכנות מסוגלות לעשות דברים מעוררי התפעלות. אותי זה פחות מדהים כי אני מאחורי הקלעים של התוכנות ואני יודעת את המאמץ שצריך לעשות כדי שהן יעבדו כמו שצריך (גם בינה מלאכותית)

אני מתרשמת ומתפעלת מאד מהרבה תוכנות מורכבות

אבל כאן יש את האלמנט "הלא ידוע" של איך זה עובד ואיך הרשת מתנהגת, בניגוד לתוכנות שאינן מבוססות בינה שאז ההתנהגות או האלגוריתמים מוגדרים היטב ואם נעקוב צעד צעד נבין את התהליך

היא פורצת דרך ומרשימה מאוד.

ועד עכשיו רוב האנשים לא מספיק נחשפו אליה, ולא היו מודעים לכך לשימוש בה וליכולות שלה.

ועכשיו כשיש לאנשים גישה ישירה דרך הצ'אט, זה חשף לאנשים את הכלי הזה וגרם להרבה התפעלות, בעיני מוצדקת.

יש לי פתיח קבוע:

Please review the grammar and wording,  and suggest alternative wording, where necessary

ואז אני שולחת והוא אומר לי באנגלית להכניס טקסט

ואז אני מעתיקה מאיפה שיש לי את הטקסט שאני רוצה לתרגם/ לעשות הגהה.

בעברית או באנגלית והוא עונה לי באנגלית.

והוא גם נותן לי פידבק מה לא נכון/ לא ברור במה שרשמתי וגם מציע ניסוח חלופי.

לפעמים אם אני לא אוהבת את הניסוח או שהוא שיבש את הכוונה המקורית אז אני מתקנת ומבקשת שיציע ניסוח בשפה פשוטה יותר.

לאחרונה כתבתי נוהל בעברית והוא היה רחוק מלהיות מלוטש בעברית, ביקשתי שיתרגם לאנגלית וינסח מחדש את הנוהל.

כן הייתי צריכה לדייק אח"כ ולבקש תיקון לכמה שגיאות קריטיות שהוא עשה אבל סה"כ היה פי אלף יותר קל לאשר לתרגם מילה מילה טובה משפט משפט.

נגיד הנוהל דיבר על שתי מחלקות שהשם של אחת מהן הוא Xוy אז הוא ניסח כאילו מדובר במחלקות נפרדות.

אז רשמתי לו x וy זאת אותה מחלקה.

אז הוא התנצל והציע ניסוח חדש שמתאים להתייחסות למחלקה אחת.

היה פעם שהייתי צריכה להסביר למנהל בחול משהו מורכב שעשינו וגרם לטעות ואז הוא היה צריך להתאים את עצמו אלינו והאמריקאים מרובעים בטירוף ממש קשה להם להבין את הראש הישראלי שחושב יצירתי איך לפתור בעיות.

בקיצור כמה שעבדתי על ניסוח ההסבר ונעזרתי גם במישהו שהיה מעורב במקרה והוא טוב באנגלית, הרגשתי שהמסר לא מספיק מלוטש וידעתי שאם אשלח את המייל כמו שהוא אותו אמריקאי יפנה למנכ"ל והוא יצטרך לתווך בינינו כמו שני ילדים קטנים ונמאס לי כבר מההתנהלות הזאת.

אז סיפרתי לצאט מה קרה בפשטות והכנסתי את הניסוח שהיה לי וביקשתי מהצאט שיסקור את הבעיה ואת הפתרון וייתן פידבק והוא הציע לי ניסוח מושלם.

ואפילו הצאט החמיא לי שאני לוקחת אחריות ויורדת לפרטים אבל הוא העיר לי שלא הצעתי איך להימנע מהטעות להבא וניסח לי באופן מושלם איך להימנע ממנה בעתיד...

אז הוספתי את זה גם למייל וזה עבד לגמרי!

לאורך כל הקריירה זה היה התקרת זכוכית שלי. ידעתי שאני יכולה להיות מעולה בעבודה אבל אם לא אצליח להניע לפעולה קולגות מארה"ב אז לא אצליח להגיע לדרגת ניהול בכירה.

זה עדיין לא לגמרי שם ואני כרגע מסתפקת בתקשורת בעיקר כתובה ובעיקר "יורה פקודות" ושמה מלא צילומי מסך ופחות משתפת בד"כ את השיקולים אבל לפחות יש אופק...

נגיד אני לא יכולה לנהל שיחת ועידה שלמה באנגלית.

נראה אולי גם יום אחד זה יהיה אפשרי.

אם את צריכה עזרה עם אנגלית איך א יודעת לבקר את מה שקיבלת?

או מראש לנסח רעיון מורכב באנגלית.

וגם כשמתרגמים בגוגל טרנסלייט את רואה מה השיבוש של גוגל ומה השיבוש של הצאט.

(מדובר בשתי חברות שפיתחו שני מודלי שפה שונים אז יש בקרה נוספת על התוצאה)

אבל את צודקת שהפידבק האמיתי הוא בתגובות חזרה.

אם אין שאלות ויש יישום מלא כנראה שהמסר כתוב טוב כי החבר'ה אצלנו לא צייתנים בד"כ.

בהתחלה באמת ביקשתי מאנשים שיקראו את הבעיה והפתרון עם המגבלה שהם לא מבינים בנושא. בהתחלה באמת אמרו לי למשל על חלק מהמשפטים שזה נשמע מליצי ולא זורם אז ככה למדתי.

למשל אם יש יותר מדי שימוש בצורה של סביל אני מבקשת ניסוח פשוט.

נגיד הצאט אך פעם לא יתחיל תשובה עם it's

אבל אם זה תשובה קצרה להתכתבות קודמת זה סבבה אז אני כבר מזהה את זה.

זה לא שאין אף פעם טעויות. למשל פעם המנכל העיר לי על מילה חזקה מדי שכתבתי ובאמת לא זיהיתי את זה. כלומר זה היה פספוס בעקבות השימוש בצאט ולא קבלת החלטות לא נכונה.

או פעם הוא התחרפן שכתבתי לו שיבחר מבין שתי אפשרויות ואז הוא אמר לי שהוא לא בוחר, הוא עושה מה שנכון.. אבל זאת טעות שהייתי עושה גם בעברית כי המטרה שלי הייתה להציג את שתי האפשרויות. מה קורה במצב א ומה קורה במצב ב.

השקעתי כ"כ בתרחישים ומה יקרה אם שהניסוח במייל היה קצת פשטני ומציג את המנכל באור בעייתי. בעיקרון הצאט אמור למנוע מקרים כאלו אם נותנים לי הקשר רחב יותר אבל לא תמיד זה שווה את העלות מול תועלת וגם אני לא יכולה להכניס לצאט מידע עסקי מטעמי סודיות.

אם מישהי לא השתמשה בכלל באנגלית בעבודה זה לא שהייתי ממליצה לה להתמודד על תפקיד ניהולי של צוות גלובלי.

צריך הדרגה. אבל אפשר לקפוץ למים כי הכלים היום הרבה יותר יעילים מפעם.

זה כמו להשוות שימוש במילון לשימוש בגוגל טרנסלייט.

השקעתי שנים ואלפי שקלים על קורסים באנגלית ששיפרו את היכולות שלי בצורה בסיסית ביותר ולא באמת עזרו לי להתגבר על מכשול השפה והיום עם הצאט אני מסוגלת לבצע מטלות שפעם נמענתי מלבצע.

נגיד אין לי בעיה לקרוא חוזים והסכמים באנגלית.

מה הכוונה אין בעיה? אני נעזרת עם גוגל טרנלייסט לחלק מזה וחלק מכירה בהקשר מקצועי ומסתדרת.

כשמביאים לי הסכם אני מצליחה להוציא ממנו את התובנות העסקיות שאני צריכה שזה מה שחשוב. כולל עסקאות מורכבות. אבל לנסח חוזים כאלה בחלומות.

מעולם לא התמודדתי למשרה שדורשת כתיבה באנגלית ברמה כזאת.

היום אני מרגישה שהחלום כבר לא כ"כ רחוק ועם התפתחות הטכנולוגיה והתפתחות השימוש אהיה מסוגלת לבנות מסמך כזה שכל מילה בו חשובה.

אז כמובן שנעזרים בעו"ד שיבדוק כל מילה אבל לפחות אצליח להציע מסמך כזה מה שלפני עידן הצאט לא הייתי מסוגלת לספק, וזה מה שחשוב.

לגבי שפה מדוברת, ימים יגידו לאן זה ילך. כשהאתגר הטכנולוגי המשמעותי הוא שאין מספיק שימוש בעברית כדי לאמן מודלי שפה אבל נראה מה יהיה...

צריך להירשם עם חשבון גוגל/ פייסבוק/ מייקרוסופט

ולהתחיל..

קודם כותבים את ההוראה מה את רוצה שהוא יעשה.

ואח"כ אם רלוונטי מכניסים רפרנס למשל את הטקסט שאת רוצה לתרגם.

ואז את מעירה לו למשל מבקשת שפה פשוטה/ רשמית יותר. עד שאת מגיעה לתוצאה מספיקה בעיניך.

אם זה בהקשר של תרגום את יכולה לבקש כמה ניסוחים לאותו ביטוי. את יכולה לבקש שיסביר לך מתי משתמשים באיזה ביטוי.

אם את רואה שהוא "איבד" את זה אז כדאי לפתוח צאט חדש ולהתחיל מחדש בניסוח יותר מפורט של מה שרצית להגיד כי הצאט עובד שכל תשובה הוא סוקר את כל מה שהיה בהתכתבות אז לפעמים כשיש כמה טעויות הוא כבר לא מצליח לזהות איפה אוחזים בשיחה ועדיף להתחיל את השיחה מחדש.

המעבר לכיתה א' הוא שינוי גדול בחייו של ילד, והוא עשוי להיות מלווה בחששות ובחרדה. הורים יכולים לעזור לילדים שלהם להקל על המעבר הזה על ידי הכנה מוקדמת.

להלן כמה טיפים להכנת ילדים לכיתה א':

* **הכרו את הילד שלכם.** מהן החוזקות והחולשות שלו? מה הוא אוהב ללמוד? מה הוא מתקשה בו? ככל שתדעו יותר על הילד שלכם, כך תוכלו להתאים את ההכנה שלו בצורה הטובה ביותר.

* **דברו עם הילד שלכם על כיתה א'.** הסבירו לו מה הוא הולך ללמוד, מה יהיו החוקים והנהלים, וכיצד הוא צריך להתנהג בכיתה. חשוב לדבר עם הילד על החששות שלו, ולעודד אותו לשאול שאלות.

* **הכינו את הילד שלכם ללמידה עצמאית.** תרגלו איתו משימות כמו קריאה, כתיבה, חשבון ופתרון בעיות. עזרו לו לפתח הרגלי למידה יעילים, כגון תכנון זמן ועריכת סיכומים.

* **הכינו את הילד שלכם לעבודה בקבוצה.** תרגלו איתו כיצד לעבוד עם ילדים אחרים, כיצד להקשיב, כיצד לשתף פעולה, וכיצד לפתור מחלוקות.

* **סיירו עם הילד שלכם בבית הספר.** הראו לו את הכיתה, את השירותים, את החצר, ואת שאר המתקנים בבית הספר. זה יעזור לו להרגיש בנוח יותר במקום החדש.

* **דברו עם המורה של הילד שלכם.** ספרו לה על הילד שלכם, על הצרכים שלו, ועל החששות שלכם. המורה תוכל לעזור לכם להכין את הילד שלכם בצורה הטובה ביותר.

חשוב לזכור שהכנה מוקדמת לכיתה א' היא חשובה, אך היא אינה יכולה להבטיח שהמעבר יהיה קל לחלוטין. הילד שלכם עשוי להרגיש קצת עצבני או מתוסכל בהתחלה, וזה בסדר. עזרו לו להתמודד עם הרגשות שלו, והיו שם בשבילו כדי לתמוך בו.

להלן כמה טיפים נוספים שיכולים לעזור להקל על המעבר לכיתה א':

* **הקפידו על שגרת שינה בריאה.** ילדים זקוקים לשינה מספקת כדי להתפתח ולתפקד בצורה הטובה ביותר.

* **הקפידו על תזונה בריאה.** מזון בריא יעזור לילד שלכם לקבל את האנרגיה שהוא צריך כדי להתמודד עם הקשיים של הלימודים.

* **הקפידו על פעילות גופנית.** פעילות גופנית תעזור לילד שלכם לשחרר מתח ולהתמודד עם רגשות עזים.

* **היו סבלניים ותומכים.** הילד שלכם עובר שינוי גדול בחייו, והוא זקוק לתמיכתכם.

המעבר לכיתה א' הוא זמן מרגש ומשמעותי בחייו של ילד. על ידי הכנה מוקדמת והענקת תמיכה, תוכלו לעזור לילד שלכם להצליח.

לא לגמרי בנושא השרשור אבל חצי

אפשר להקליט לו שאלות ולהפעיל הקראה לתשובות שלו!!

הבן שלי בן 5, עוד לא קורא.. אבל כן מאוד סקרן ושואל ים שאלות...

אז בעלי הכיר לו את בארד בטלפון שלו, והם הרבה פעמים שואלים ביחד את בארד כל מיני שאלות ואז מקשיבים לתשובה... (היום למשל הוא שאל את בארד למה כיף לשחק)

זה כיף לו ממש!! וגם מלמד אותו לדייק את השאלה כדי שבארד יענה תשובה מתאימה...

בחלק ממקומות העבודה אסרו שימוש ב-chatGPT ודומיו לחלוטין, בין היתר גם לצרכים שתיארת.

אם את מעלה לו טקסט שקשור לעבודה שלך בעברית והוא מתרגם לך לאנגלית (או פותר לך בעיה כלשהי בעבודה או מה שזה לא יהיה שביקשת ממנו), את בעצם חולקת מידע סודי של החברה שלך איתו. תוסיפי את העובדה שהוא בעצם ממשיך ״להתאמן״ עלייך ועל המידע שסיפקת לו, שומר אותו ויכול במידת הצורך גם להעביר אותו למתחרים שישאלו אותו שאלה קשורה.

ולכן בהרבה מקומות עבודה (גם זה שלי) אסרו לחלוטין את השימוש בו. ברמה שאיימו שזה עלול להוביל לפיטורים.

כן זה מגביל, אבל עדיין שווה.

ולא ירחק היום ומייקרוסופט יכניסו AI לתוך הכלים שלהם ואז הבעיה הזאת תיפתר.

אם מישהי מתלבטת איזה מקצוע ללמוד ואנגלית מהווה חסם אז כדי שהיא תצא לשוק כנראה שהסוגיה הזאת תהיה כבר מאחוריה. ואם לא, אז משנים את הפרטים הרגישים ובונים מבנה של מה שצריכים ומשחילים בחזרה את הפרטים הרגישים. 

שהרבה ארגונים פשוט אסרו את זה לגמרי. כי את תתחילי להוריד פרטים ולהוסיף פרטים, ואולי תשכחי לערוך בטעות, ואולי לא תשימי לב, ואולי יהיה יום שתהיי ממש עייפה ולא יהיה לך כוח ותחשבי שמה זה כבר משנה (לא מדברת ספציפית עלייך, כן?).

אז כדי למנוע את הסיכוי לזה באופן מוחלט, ואת הסיכון למידע העסקי של החברה, בהרבה חברות פשוט אסרו לחלוטין, ברמה שמי שמשתמש זו עילה לפיטורים.

רק מציינת את זה כאן כדי שבנות ידעו שזה יכול להיות ממש הרסני למידע פרטי של חברות שמועלה לשם בטעות או בכוונה, ושיש חברות שאוסרות להשתמש באופן גורף.

פיצ'רים נוספים והגנת פרטיות: OpenAI משיקה גרסה עסקית של ChatGPT

כשיש כשל במודל העסקי זה רק עניין של זמן עד שהוא ייפתר.

וגם אם open AI לא תציע פתרונות מספיק טובים בתחום אבטחת המידע, יהיו אחרים שיקפצו על ההזדמנות.

ואגב מייקרוסופט שהיא בעלת שליטה בopenAI מכירה היטב את הנושא הזה, הרי מוצר הדגל שלה מבוסס על פעילות עסקית שמצריכה אבטחת מידע ברמה גבוהה.

מצב שבו הרבה חברות אוסרות לחלוטין להשתמש בטכנולוגיה שיכולה לחסוך להם הרבה כסף, זה מצב של כשל שוק.

כל עוד הטכנולוגיה עצמה אמינה, זה רק עניין של זמן עד שכל מיני בעיות מהסוג הזה יסתדרו.

זה קצת כמו עם הקריפטו, בבת אחת נכנסה טכנולוגיה ששינתה את כללי המשחק.

כאמצעי הגנה ראשון המערכת הבנקאית אסרה שימוש לחלוטין במטבעות קריפטו.

אבל הטכנולוגיה תפסה תאוצה בלעדיהם עד שהמערכת הבנקאית העולמית נאלצה להיכנס לעובי הקורה ולהסדיר את הנושא. לברר לעומק מה כן ומה לא, מה אפשר ומה צריך לסדר בעזרת רגולציה.

אבל בסוף גם מערכת הבנקאות השמרנית נפתחה לצורת התשלום הזאת.

אותו דבר יקרה לגבי כל הנושא של AI בכלל וChatGPT בפרט.

אז נכון שבראייה של השפעה מידית אם מישהי הולכת מחר לראיון עבודה בהנחה שהשימוש בצאט הוא חלק מארגז הכלים שלה והחברה שהיא מתראיינת אצלה אוסרת את השימוש, אז היא צריכה לדעת ולקחת את זה בחשבון.

אבל אם מסתכלים בראיה רחבה יותר, אז העולם לא יישאר כמו בעידן לפני הצ'אט.

נכון שהAI היה גם לפני שopen AI הגיחה לעולם, אבל זה התפוצץ עם השקת המוצר הזה ועכשיו העולם מתקדם במהירות לשימוש בטכנולוגיה וכדאי להכיר את זה כי זה יכול להשפיע על קבלת ההחלטות שמקבלים היום לגבי העתיד.

בעבודה שדורשים לדבר אנגלית, זה לא יעזור.

כנראה לך עזר ספציפית לתפקיד שלך. אבל שום דבר לא מחליף את הבינה של בני האדם, בשבילה צריך לעבוד... 

הכלי הספציפי ChatGPT אמנם לא עוזר לשיחות באנגלית אבל הבינה המלאכותית בהחלט בדרך לשם.

יש המון משרות לא רק שלי שצריך יכולת קבלת והעברת מסרים באנגלית, לא משנה באיזה דרך.

גם אני צריכה לדבר באנגלית ואין לי ביטחון לזה אז כרגע אני מפתחת אסטרטגיות לעקוף את הבעיה אבל בקרוב גם זה יהיה אתגר ניתן לפיצוח.

את יכולה לראות בהודעות אחרות שפירטתי איך זה נותן מקפצה.

השינוי הוא לא מ0 ל100, צריך הדרגה ולתפוס ביטחון אבל זה אפשרי כבר היום לחשוב אחרת על כל התפיסה של דרישת אנגלית "ברמה גבוהה" (כל החברות שצריך קצת אנגלית רושמות ככה) עבור מי שמתקשה עם השפה.

לגבי המשפט האחרון שכתבת אפשר להעמיד אותו בסימן שאלה אבל זה נושא אחר.

אני לא התכוונתי שבינה מלאכותית תחליף מישהו בעובדה שלו, אלא תסייע לעבור מחסום ספציפי שנקרא שפה שמונע להגשים את היכולות האישיות במגוון משרות.

יש אנשים עם אנגלית יותר טובה ממני שבורחים ממודעות דרושים שמנוסחות באנגלית. עבורם זאת בשורה. אם עד היום הטיפ שיכולתי להציע להם זה עבודה סיזיפית, קשרים, וחברים שמוכנים לסייע, היום יש כלי נהדר שכדאי ללמוד להשתמש בו ולבחון מחדש את היכולות האישיות בהתחשב בשימוש אפקטיבי בכלי הזה.

זה מרגיש לי כמו פלסטר.

לא פותר את הבעיה, דוחה אותה...

אנגלית זו שפה, צריך ללמוד ולהשקיע. לא לחפש פתרונות זמניים.

ושוב, יצא לי לעבוד איתו לדברים ספציפיים והוא באמת טוב. אבל פלסטר. 

אולי בגלל שאת מורה לאנגלית קשה לתפוס את גודל האירוע. וזה בסדר.

ההלצה שלי מתייחסת למי שעבורו אנגלית מהווה היום חסם בחיים.

אנגלית זו שפה, רק שפה. דרך לתקשר עם אנשים ממדינות שונות.

הרי אם כולנו היינו מדברים באותה שפה לא היית רואה צורך ללמוד שפה נוספת, נכון?

אז יש פה כלי שעוקף בצורה נהדרת בעיה שרבים מתמודדים איתה.

זה כמו שתגידי שמחשבון זה פלסטר וצריך ללמוד לחשב בראש משוואות.

אז לא, זה אולי מספק משכורות למורים, אבל מחוץ לביה"ס לא צריך לחשב משוואות בראש, משתמשים במחשבון.

וכשרוצים לדעת מה השעה מסתכלים בשעון ולא על השמש וכשרוצים לדעת איך להגיע למקום מסוים פותחים וויז ולא מפה.

אז כשרוצים לתקשר עם חו"ל נעזרים בכלים שעומדים לרשות המשתמש. כל עוד המטרה מושגת ויש הבנה טובה של הצד השני זה אומר שהתקשורת עובדת וזה מה שחשוב.

יכול להיות שהשימוש בכלי לא יכול להשיג את כל המטרות, אבל הוא לא פתרון זמני, ובהחלט הרבה יותר אפקטיבי מללמוד ולהשקיע. זה מהווה מקפצה של ממש ביכולות להתמודד עם משימות שדורשות אנגלית עבור מי שעד היום נתקל בקשיים בתחום.

וזה עוד בתחילת התפתחות הטכנולוגיה.

אני לא באה להגיד שלא צריך ללמוד, אלא שאם תקחי שני אנשים בעלי רמת אנגלית זהה לחלוטין, לאחד תתני ללמוד אנגלית בכלים הרגילים שאת מתכוונת אליהם, ולשני תתני רק להשתמש בכלי AI, ואחרי שנה תתני להם משימת כתיבה מורכבת, אין לי ספק שהשני יעקוף את הראשון בענק.

ואם את מתייחסת לדיבור, אז מתישהו, לא בעתיד הרחוק, גם בזה כלי AI ידביק את הפער ויעקוף בקלות את הפתרונות שיש היום.

ועדיין חושבת שזה פלסטר בלי קשר.

גם מחשבון, שזה באמת הצד החלש שלי. 

ודווקא אני כן רואה תועלת גדולה בזה.

בסופו של דבר המטרה שלנו היא לתת כלים לשליטה ובטחון בשפה כדי שיוכלו להשתמש בה ולהיות בטוחים בה

הAI לא מחליף את הצורך בהבנה ובשליפה, אבל הוא כן כלי עזר משמעותי שיוצר

א. חשיפה משמעותית, ככל שחשופים יותר לאנגלית בטוחים בה יותר, לומדים יותר אוצר מילים ומשתמשים בפועל יותר בשפה

ב. בטחון. בעיני עיקר הקושי בשימוש בשפה הוא היעדר בטחון בשימוש בה. כשיש כלי עזר שנותן בטחון בשפה ישתמשו בה יותר ובהכרח השימוש ישתפר.

*סוגשל כי לימדתי רק במסגרות א-פורמליות ובעיקר שפה דבורה ולא לפי תוכניות לימודים של בית ספר, וכי כרגע אני לא עוסקת בזה ולא יודעת אם אחזור לתחום או לא..

דיבור באנגלית לא מדהימה זה די נסלח בהרבה מקומות, יצא לי לשמוע לא מעט אנשים במקום סופר גבוה מבחינת הקריירה שהאנגלית שלהם די בסיסית על גבול המביכה.

כתיבה באנגלית לא טובה זה הרבה יותר גרוע. היכולת לשפר את הכתיבה היא המון.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

בחיים לא שאלתי אותם דבר כזה, כי הם גם ככה אומרים ביוזמתם שכמה מהאחים שלהם צריכים לעבור דירה

(לפעמים הם שואלים אותי בקול רם למה הייתי חייבת לאמץ את אחד האחים)

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

נתת לי הרבה נקודות לחשוב עליהן, על המינון הנכון בין בקשת עזרה לבין אי ניצול.

(האמת שאת העניין של לא לומר תודה אני מכירה מחמותי - מהכיוון ההפוך. היא לא אוהבת שאנחנו מודים לה על מה שהיא עושה בשבילנו, כי מבחינתה היא "מחויבת" לעשות זאת בשבילנו. אנחנו לעומת זאת מחנכים לומר תודה גם כי זה חשוב לנפש. וכמובן, גם אנחנו משתדלים להודות לילדים שלנו על מה שהם עושים...)

כתבת ממש יפה

אני רק חייבת להגיד שהמון ממה שתיארת אני גם חוויתי

לא הכל, אבל הרבה מאוד

ולא באתי ממשפחה מרובת ילדים

משפחה ממוצעת לגמרי

זה תלוי המון בגישה ובאופי של ההורים

חיבוק גדול

והתחברתי מאוד לגישה שלך, במיוחד על היום נישואין שהוא יומולדת של המשפחה...

לא יודעת אם זה מעודד אבל נשמע שהילדים שלך הרוויחו אמא מיוחדת מהחוויה הקשוחה הזו

נקודה כל כך חשובה.

אני גם ממשפחה ממוצעת לגמרי,6 אחים, ובכל זאת חוויתי לפעמים תחושה כזו.

גם היה אמירה של אמא שלי שהיא לא צריכה לומר לנו תודה ובכלל היא לא צריכה לבקש כי אנחנו שותפים.

רבתי איתה על זה שנים.

בעיני משפחה זה לא קיבוץ.

יש הורים שמנהלים. ילדים עוזרים.

וגם בין בני זוג שכן יש שיתוף מלא אנחנו ממש מקפידים לומר תודה.

והילדים לומדים. גם על דברים שמובנים מאליהם.

חשוב ממש הנקודה שהעלת פה,

וחיבוק על התחושות ❣️

ובעקבות מה שכתבת אני בהחלט אעשה עם עצמי בדק-בית.
כי אני בגישה שהילדים שותפים ולא מחליפים אותנו
אני לפעמים מתביישת לבקש מהגדולות עזרה, כדי לא להכביד עליהן.
באמת צריך למצוא את הגבול של במה לעזור ובמה לא.
וזה ממש נשמע ששנים היית בייביסיטר, כי כל שנה- שנתיים נולד עוד אח, ועוד ועוד...
וואו כנערה היה לך זמן לחברות? לעצמך? לתחביבים? (כן את מתארת שהשקיעו בך...)
תודה על מה שכתבת.
וממש אהבתי את הרעיון ליום - נישואין.

את האמת כאב לי נורא לקרוא שהם היו יוצאים לנופש ומשאירים לך עבודה, ועוד באים בטענות...

אצלנו היינו יוצאים כל המשפחה יחד, ושההורים יצאו לחול זה היה לבד.

אבל אז לא הייתי בייביסיטר אלא הלכנו לסבתות. זו ממש אחריות עצומה בעולם שאין בו פלאפונים והיה מאוד יקר להתקשר לחול.

מעניין אותי לשמוע אם פעם הצפת את מה שהרגשתי מולם.

את יותר מרגישה שמה שעברת בנה אותך או שמה שעברת גרם לך חסך? ואולי גם וגם..?

ותמיד רצינו עוד.

כולנו.

אנחנו כל המשפחה בתחושה שכמה שיותר ילדים יותר טוב, ומאוהבים במשפחה שלנו.

מקור הכוח של כולנו ב"ה.

ותמיד הרגשנו כך.

אני כותבת את זה למקרה שמישהי תקרא את השרשור ותחשוב שתמיד ילדים למשפחות ברוכות לא נהנים מזה...

אז שתדעו שזה יכול להיות ההפך.

לק"י

הייתי בטקס של בעלי עם הילדים, והיה שעמום.

החלק המרגש היה בסוף, כשהם התחלקו לכיתות, וכל אחד קיבל את התעודה שלו.

למדתי לקח להבא, להגיע בסוף.

אז לא היה אפשר להתפצל ככה

מעצבן אותי

למרות שאין לי על מי

אבל אופ

ובאלי להקיא

הסתיים??

בכל מקרה רק רוצה לומר כל הכבוד שאת מוציאה פה כדי להגיע פחות טעונה לבעלך .... מקווה שעזר 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

זה מה שיגידו לך

אבל רק אחרי זה הקופה תממן לך את המי שפיר 

זה בעיקר בירוקרטי.

בתוצאות לסיכון גבוה בסקר שליש ראשון או שני, בכל אופן יפנו למי שפיר.

זה משמעותי בעיקר לעניין הזכאות לתשלום מהקופה, ויש מקומות שבהם מחייבים ייעוץ גנטי לפני מי שפיר.

אגב, יש בתי חולים שבהם אפשר לקבוע את הייעוץ לפני הבדיקה עצמה, וזה חוסך לך

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

הוא גדול מדי בשביל הקודמת לדעתי וכנראה ישתעמם

החברים מהגן יהוו לו עוגן

ואם זה מנחם גם הבת שלי הייתה בוכה בכניסה לגן הרבה. תכף מסיימת כיתה א וב"ה כבר לא. הפרידה קשה להם וצריך להכיל

♥️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

זה באמת החסרונות המשמעותיים של דיאפרגמה שאני מרגישה שלא מספיק נותנים עליו את הדעת, כי הרבה מאוד נשים עולות ויורדות בטווח של ארבע קילו לכאן ולכאן.

אני אישית ממש נדנד בהנקה וזה וואחד חיסרון!!

השתנתה לי המידה פעמיים

תלוי במתאמת

לא כמו אבל לא זול בכלל ממש סכום ואז את גם צריכה לקנות דיאפרגמה חדשה!🤦 קיצור סיוט

בגלל המשקל?

היית בודקת כל פעם כשאת מכניסה עד כמה שאת יכולה לבדוק בעצמך?