בייני"ש מסתובב ברחובות חברון שלפתע מתנפל עליו ערבי עם סכין ורוצה להורגו.
מתחיל הבייני"ש מברך בקול רם ובכוונה גדולה 'ברוך אתה וכו' אשר קידשנו במצותויו וציונו על קידוש השם'...
מתחיל הבייני"ש מברך בקול רם ובכוונה גדולה 'ברוך אתה וכו' אשר קידשנו במצותויו וציונו על קידוש השם'...
רואה הערבי מי עומד מול - יהודי משוגע לא נורמלי, תופס ת'רגליים ובורח.
לאחר כמה מטרים מסתובב הערבי ופתאום רואה את היהודי המשוגע רודף אחריו,
מצביע על הפה ומשמיע קולות: מממ, מממ, מממ, מממ!...
מצביע על הפה ומשמיע קולות: מממ, מממ, מממ, מממ!...
'וְרָאָה הַכּהֵן...וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן...וְטִמֵּא אתוֹ' (הפרשה השבוע 'תזריע-מצורע')
אומר ר' ינותן אייבשיץ בדרך רמז מהפסוק - 
בנעורים, שאנחנו עם שחר שחור על הראש, אז עושים עבירות לצערינו, אבל יש תקוה גדולה לשינוי.
אבל כאשר האדם מזדקן, כאשר הוא נהיה כבר מבוגר = שער לבן על הראש, אז, אז הסיכויים שיחזור
לדרך הטובה הם סיכויים ממש לא גדולים, ממילא, המצב של האדם עם השער לבן יהיה כנראה 'טמא'...
לדרך הטובה הם סיכויים ממש לא גדולים, ממילא, המצב של האדם עם השער לבן יהיה כנראה 'טמא'...
חבר'ה, נראה לי ש-כ-ו-ל-נ-ו כאן בגילאי הנעורים. או לפחות 'ברוח הנעורים'... 
קיצור, יש עוד תקוה מאוד גדולה שבעז"ה נחזור בהשתדלות לאבאל'ה בשמיים על כל האהבה,
א-ל ייאוש! בואו נשתדל ובעז"ה, עד שהשער יהפך ללבן, אנחנו נהיה לבנים, טהורים...
א-ל ייאוש! בואו נשתדל ובעז"ה, עד שהשער יהפך ללבן, אנחנו נהיה לבנים, טהורים...
אגב, בלונדיניות או ג'ינג'ים, שלא יהיו אי הבנות - אתם 'שחורים' לעניין זה, כן? 
'וְרָאָהוּ הַכּהֵן וְטִמֵּא אתוֹ' 
צרעת. נגעים. כמו שכולם יודעים, באים גם והרבה מאוד על לשון הרע.
צרעת. נגעים. כמו שכולם יודעים, באים גם והרבה מאוד על לשון הרע.
לצערינו אנשי נוטים לזלזל באיסור לשון הרע כי הרי מזה?! זה כ-ו-ל-ו דיבור קטן! אין בזה ממש...
לכן אומרת התורה - הנה, הכהן הזה, במילה אחת יבוא ויגיד אם אתה בום או בום. טהור - או לחלופין -
במילה אחת 'כולו' הוא יחליט שאתה - טמא. מכאן בעצם רוצה ללמד אותנו התורה ש - למילים שלנו יש משמעות גדולה
מאוד וזה לא 'חפיף', אפשר להגיע על ידי דיבור לשיא החיים = טהרה, ומצד שני לשיא המיתה = טומאה.
מאוד וזה לא 'חפיף', אפשר להגיע על ידי דיבור לשיא החיים = טהרה, ומצד שני לשיא המיתה = טומאה.
ועוד יותר מזה כבר אמר החכם: "מוות וחיים ביד הלשון"...
(המגיד מדובנא)
לסיום, סיפור קצרצר - 
פעם היה איזשהו רבי שנפל על משכבו [בתרגום חופשי: חטף שפעת...] כבר מספר ימים. בא אליו הרופא ובדק אותו, את הנשימה מלפנים ומאחור, ואז בקש ממנו הרופא לפתוח את פניו כי הוא רוצה לראות את הלשון שלו.
] כבר מספר ימים. בא אליו הרופא ובדק אותו, את הנשימה מלפנים ומאחור, ואז בקש ממנו הרופא לפתוח את פניו כי הוא רוצה לראות את הלשון שלו.פתח הרב את פניו ואז הסתכל הרופא פנימה, ולאחר מס' שניות נעמד ואמר לרב שהלשון שלו לא נקייה.
אמר לו הרב: את זה אתה מגלה לי עכשיו?! והרי אני יודע זאת כבר הרבה מאוד זמן ועל זה אני מצטער כל ימיי...
שבא הרופא לכתוב לרב תרופה שאל הרב את הרופא - בעוונותינו הרבים, לצערינו, תגיד לי האם אפשר היום למצוא אדם שהלשון שלו נקייה?!...
טוב, אז אלו הם הרבנים הגדולים. אבל מה לנו ת'כלס למעשה?
חברים וחברות, בואו נשתדל כמה שיותר לשמור על הלשון שלנו נקייה. תסתכלו רגע על הפסוק הבא שוב -
'מוות וחיים ביד הלשון'. מוות. חיים. הכל תלוי במילה שנוציא (?) מהפה על ההוא הגאוותן או החברה המזה מגעילה...
אני בעז"ה בלי נדר אשתדל עכשיו יותר, מי בא ביחד איתי?
(אגב, מי שיכול לשמר על זה למעלה = מוקפץ עד שבת, בבקשה, זה כולה חמש שניות...)
'מי האיש החפף חיים אוהב ימים לראות (?) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'.
אהה, שנזכה...שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל עם הרבה שמחה וכל טוב!
א-מ-ן-! =]
אהה, שנזכה...שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל עם הרבה שמחה וכל טוב!
א-מ-ן-! =]
"
הדיריכני-בעייתי-
