מה אתה ילד?

אתה באמת חושב שכל מי שמתחתן חושב שאישתו היא האישה הכי יפה בעולם?!
 

אני משער שאתה לא מחפש דוגמנית. כלומר, אתה לא מתחתן בשביל המראה שלה. אתה מתחתן איתה בגלל דברים מעבר.

אתה רוצה לחיות עם אישתך ולשמוח בה בגלל מה שיש לכם - הקשר שבניתם. בגלל כל מה שיש ביניכם - הבנה, רגישות, חיבה, רצון להיות ביחד, כיף וכו'. זה החיבור הייחוד שלכם. אין חיבור דומה לו בכל העולם! וזו אישתך. וזה לא משנה אם היא הכי יפה או לא כי מה שחשוב זה מה שמאחורי זה - קשר החזק שמחזיק גם כשהיא נמצאת בזמנים פחות טובים וגם כשאתם מזדקנים.

ואחרי כל זה, כנראה אחרי שתכירו ותוכל לשים בצד את החששות ו/או המחשבות האלה, היא גם תמצא יותר חן בעיניך. כלומר, אתה פחות תתייחס ותשים לב לפער שבהחלט יתכן שיהיה.

בהצלחה!

תמיד אבא שלי אמר שהוא ראה את אמא שלי וחשב שהיא הכי יפה
ואני לא חשבתי ככה, לא נפלתי מהרגליים כשראיתי אותה אני יודע שזה נשמע ילדותי

ברור לי שהקשר שלנו מיוחד כי אנחנו מסוגלים להיפתח אחד לשני ברמות גבוהות ולדבר על הכל ועל מה שמפריע ומה שפוגע ומה שמשמח באמת 

וברגעים עצובים ושמחים להיות אחד בשביל השני ולהתאמץ ולעשות הכל אחד בשביל השני ולעשות עבודה ולראות איך אנחנו משקיעים מאמץ בקשר שלנו וביום יום ושמים אחד את השני ראשונים בסדרי העדיפויות

כל עוד אתה כן חושב שהיא מוצאת חן בעיניך, אפילו יכול להגדיר אותה כיפה בעיניך (לא הכי, אבל בהחלט יפה) זה מעולה.
 

בניתם יחד משהו יפה ועל זה אתה צריך למקד את תשומת הלב.

אתה לא מחפש אישה שתהיה הכי בשום דבר. כי לעולם לא תדע שהיא הכי. אתה מחפש אישה שיש לכם יחד את הדבר המקסים הזה שאתה כותב.
 

ותדאגו שתהיו מאושרים יחד.

בהצלחה 

זה רק שבמהלך השנים יופי מקבל משמעויות שונות... יופי זה גם רגשי ונפשי ורק ממש קצת פיזי.

אם טוב לכם זה דבר נפלא... חבל להכנס לסרטים על דברים שוליים.

קצת בניגוד למה שאומרים פה למעלה, לא הייתי מתעלם מזה. יכול אולי להיות שזה יציק לך גם בהמשך. חשוב לדעתי באמת לעשות בירור ולהתייעץ עם איש מקצוע למשל

חן רוחני מיוחד לה שמוליד חביבות.

ברגע שאתה מתחבר לדרגת החן: "חן אשה על בעלה", אתה לא תסתכל על אחרות.

אני לגמרי מאמין שאשתך צריכה וחייבת להיות הכי יפה בעינך. שלא תחשוב בכלל להסתכל על אחרות ולהשוות.

אבל פה נכנסת הדקות מה זה אומר יפה?

אני לא מדבר על תמונות בהכרח(כי זה לא תמיד משקף)

אתה צריך לאהוב את איך שהיא ניראית במציאות זה אין ספק, בנוסף החן של החיבור ביניכם והאופי שלה(היופי הפנימי) צריך להוסיף ליופי הכללי. עד שתרגיש שאין יפה ממנה *בשבילך*. לפעמים זה כולל גם עבודה פנימית עם עצמך.

באופן כללי, אובייקטיבית יכולות להיות יפות ממנה בחיצוניות אך לא יפות כמוה, כי המכלול הוא מה שיעשה את ההבדל, כך שלא תראה את החן שלהן בעינך כמו את החן שלה בעינך.

לכן בין היתר, אני דווקא כן רואה בהתרגשות/הדלקות על מישהי בדייטים הראשונים כמשהו הכרחי ובסיסי *עבורי* (בכל זאת יש אנשים ששונים במרכיב הזה בפנימיות) ומשם להעמיק את העניין…

נחייב שתהיה הכי יפה, אבל אובייקטיבית לא יקרה

אז נגדיר הכי יפה בשבילך
 

היא גם הכי חכמה והכי מוכשרת והכי מצחיקה והכי רגישה והכי הכל בעולם

כמובן בשבילך

אז אל תתחכם ואל תמציא. יש פה דקות שהיא חשובה לנפש האדם ובפרט לשמירת העיניים ולעבודת המידות. חן אישה בעיני בעלה זה דבר מאוד חשוב וסוגיה שלימה שלא סתם הוזכרה דווקא בהקשר הגברי של בעל לפי פנימיות הגבר, וכן דווקא על החן בהקשר היופי, ולא על החוכמה או על המוכשרות והמטעמים וכו׳ וכו׳.

ותתפלא אך אם תפליג אז השילוב בהכל שיוצר את היופי - המכלול. בוודאי יהיו כלולים בו כל כישרונותיה של הבחורה בהתאמתם לגבר הספציפי הנ״ל ולנטיותיו הנטועות והנחוצות לו להשלמה לשלמות. (החצי השני שלו בכל זאת, לא סתם)

אז כל אימרה אובייקטיבית אחרת אין לה שום מהות בפני עצמה. והמבין יבין

לא הבנתי למה לחפש את הכי

זה מתכון להיכשל

תעזוב את ההכי ותתמקד במה שאתה יוצרים יחד

תהיה בתודעה שהכי זה לא נתון שמעניין

הנחה שגויה בעיני
 

בעיני, לחפש את ההכי זה בדיוק עצת היצר
 

כי אם אני מבסס את הזוגיות שלי על זה שהיא הכי, שינויים יכולים להשפיע לי על זה.

אבל אל מלכתחילה אני בכלל לא מחשבן את זה ולא איכפת לי אם היא הכי, אני לא נכנס לבעיה הזו.

אתה אומר שכשמגיעה ההתאמה להפנים שהיא הכי, ואני אומר שכשמגיע ההתאמה לזרוק את ההכי לפח כי זה לא מעניין.

לא הבנתי מה ההבדל בין עובדתית למציאות.
 

ולא הבנתי מה בדיוק המציאות.
 

אתה זה שלא מחובר למציאות.

איזו מן מציאות זו שכל אדם יהיה נשוי להכי יפה? ולמה זה בכלל משנה אם היא הכי יפה? איך הופכים להיות הכי יפה? ואיך זה באמת קשור ליופי? ואיך הוא ידע שבעתיד היא תישאר הכי יפה?
 

אם המציאות היא שיש רצון להתחתן עם הכי יפה, על זה בדיוק הגבתי לו.

אותי שואלים מה את מחפשת מבחינה חיצונית

ואני אומרת שלא יהיה מכוער כל השאר בונוס

שחפציו ונטיותיו של הגבר שונים מן האישה. ואני לא מאמין לך חחחח זה לא יתפוס רק חוסר כיעור. סביר להניח שהיופי החיצוני מבחינתך והנטיה הפנימית והאישית שלך מוכוונת למקום אחר שמשלימים את היופי. וגם הסיפור שהבאת בהמשך תומך בזה. את מחפשת יופי/חן במובן אחר. חוץ מזה ״לא מכוער״ זה גם סובייקטיבי. נניח ״לא מכוער״ כמו בראד פיט = יותר יפה מבראד פיט חחחחח

בקיצור אל תדאגי הוא יהיה גם יפה וגם הכל בע״ה 

אם המטרה שלך להתחתן עם האישה הכי יפה בעולם *אובייקטיבית*, זו משימה שלא תוכל לעמוד בה.

זה עלול גם להכניס אותך ללופ של תמיד לחפש את האישה הכי יפה בעולם, גם אחרי ההחלטה להתחתן, וזו בעייה קשה (ובדיוק שמעתי שזאת אחת הבעיות במדינות המערביות, שבגלל שהמרחב הווירטואלי מראה נשים שהן הרבה יותר יפות ממה שיש זמין מסביבי, זה יוצר איזשהו שאיפה בלתי ניתנת למימוש, ואנשים בוחרים להישאר רווקים).

זכור, תמיד תהיה מישהי שהיא יותר ממי שאתה תבחר בה - זה יכול להיות יותר יפה, יותר סבלנית, מרוויחה יותר וכן הלאה - ואנחנו חייבים לזכור שני דברים בעניין הזה: לבודד תכונה מאדם זה מנתק את ההקשר, ומציג מצג לא אמיתי, כי כולנו תמהיל של דברים, ובנוסף - אנחנו לא מחפשים את הכי, אנחנו מחפשים את מי שמתאים לנו. 

זה שמישהו נראה טוב לא אומר שהוא יודע לתקשר טוב. לתמוך טוב. להיות בזוגיות טובה. להיות בן זוג טוב. להיות הורה טוב.

מעתיקה דברים שכתבתי בהקשרים דומים:

* לדעתי, העולם מתחלק ל-3 חלקים: אחוז קטן של האנשים שמכוערים בצורה קיצונית, אחוז קטן של האנשים שהם יפים בצורה קיצונית, וכל היתר.

בהנחה שאנחנו מדברים על הרוב המוחלט, שהם החלק הגדול של העולם, התפיסה שלנו את החיצוניות שלהם נובעת הרבה מתוך תפיסת הפנימיות שלהם. לאנשים ברחוב יש מראה 'סתמי', אבל לחברים שלי יש מראה יפה. זה לא כי הם אובייקטיבית הכי יפים בעולם, זה סובייקטיבי כי אני רואה את הפנימיות שלהם. ושמתרחקים מהחברים, נניח חברים מגיל תיכון - פתאום כל החיצוניות שלהם משתנה, כי היה בינינו איזשהו ריחוק רגשי.

* מאוד חשוב שתהיה משיכה פיזית בין בני זוג.

בעיני, יש יופי אובייקטיבי ויופי סובייקטיבי. היופי הסובייקטיבי תלוי בראיית העולם שלנו - אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים יהיו יפים בעינינו, לעומת זאת יהיה מאוד קשה לראות יופי באדם רע, מחבל לדוגמה - גם אם הוא זוכה תחרות 'מלך היופי'.

בנוסף, צריך לזכור, שאיך שאתה (והיא) נראים בגיל 20, זה לא אותו דבר כמו שתיראה בן 40 (ולא היא אחרי כמה לידות בעז"ה), ולא כמו בגיל 60 וכו'.

החיצוניות חשובה, אבל צריך לזכור לתת לה את המקום הנכון. היא בסיס לבנות קשר פנימי ועמוק.

ובהנחה שיש משהו אחד ספציפי שמפריע לך:

*לפני שהתחלתי לצאת, הלכתי לסדנא הכנה כזו לדייטים וזוגיות.

זכור לי מאוד שאחד הדוגמאות שניתנו היה בדיוק מה שאתה שואל - רק הפוך. והפתרון היה שהוא גידל זקן, זה הסתיר את הנקודת חן, והם חיים נישאו באושר ובעושר עד עצם היום הזה (סתם, לא יודעת...). תיאורטית, ניתן להסיר נקודות חן.

אם בשאר הדברים אתה מרגיש שטוב ונחמד, וזה הדבר היחיד שמפריע לך -

אני ממליצה לך בחום ללכת לאיש מקצוע, שיעזור לך לעבד את התחושות והמחשבות שלך. כדי לדעת שעשית את המקסימום לקבל את ההחלטה, לא משנה מה היא תהיה.

בעיניי, 

אתה צריך לזכור שמי שאתה מתחתן איתה, לא משנה מי זו תהיה - תשתנה עם השני מבחינה חיצונית. בעז"ה בהיריון, אחרי לידות וכו' - הגוף עובר שינויים (וזה קורה גם לגברים, ועוד בלי הריון...). לכן אני חושבת שזו נקודה שאתה צריך לברר מול עצמך - מה המשקל שמוענק לחיצוניות? האם זה בעצם משהו פנימי יותר שמפריע לך, ואתה רק נתפס לעניין הזה?

אני גם חושבת שכשאתה אוהב מישהו, הפנימיות שלו מקרינה על החיצוניות שלו, כפי שהיא נתפסת בעיניי. אחיינים שלי הרבה יותר חמודים מכל התינוקות האחרים בעולם, כי אני אוהבת אותם. לא כתבת באיזה שלב של הקשר אתם נמצאים, אבל אם זה שלב התחלתי - אולי זה משהו שבאמת לא יפריע לך בעתיד.

ואם זה לא משהו אחד ספציפי אלא משהו כללי, אולי יש מקום (בהנחה שהקשר מאוד מתקדם!, ושיש לכם תקשורת תקינה בנושא, צריך לחשוב האם ואיך לעשות זאת בצורה נכונה. לא בטוחה שזה מתאים לכל קשר ולכל זמן) לעשות משהו בנושא, נניח לתת לה סכום כסף משמעותי כדי שישמש לטיפוח חיצוני, קניות עם סטייסליסטית וכו' - ואולי זה יכול לשנות את התפיסה.

שמעתי מהרב שרלו ומעוד רבנים שאמרו שהאשה שלהם הכי יפה בעיניהם.

אז אובייקטיבית אי אפשר, אבל אני חושב שכן אפשר להגיע למקום שאתה חושב בצורה סובייקטיבית שאין אשה בעולם שמוצאת חן בעיניך יותר מאשתך.

אפשר למצוא את האדם הכי מהיר בעולם.

אבל רגע, מי הכי מהיר?

זה שרץ 100 מטר? 200? 10K? מרתון?

אפילו לשאלה הלכאורה אובייקטיבית הזאת יש כמה תשובות שונות.

כאשר אנחנו מדברים על יופי,

יש מימד אובייקטיבי ומימד סובייקטיבי.

וכשאנחנו מסתכלים על קשר בין בני אדם, אני מאמינה שלמימד הסובייקטיבי יש הרבה יותר מקום - או צריך להיות הרבה יותר מקום - מאשר המימד האובייקטיבי.

כי המימד האובייקטיבי מרדד את האדם לחיצוניות בלבד, ואילו במימד הסובייקטיבי אנחנו נותנים מקום לפנימיות, שהיא בעיניי העיקר בקשר זוגי. (מדגישה, העיקר, לא הכל - אם המראה שלה דוחה אותך, אין על מה לדבר בכלל).

כשאני אוהבת מישהו, הוא הכי יפה בעולם. 

וכשאני אומרת את זה, אני לא מתכוונת לזה שעשיתי תחרות יופי כלל עולמית.

סבתא שלי היא הכי יפה בעולם, והיא לא היתה זוכה באף תחרות כזו, כי היא סבתא שלי. כי אני מכירה אותה, אני יודעת מה היא עברה בחיים, מה היא עשתה איתם, ומה היא עוד עושה איתם.

אבל גם אחיין שלי הוא התינוק הכי חמוד בעולם, למרות שאני מניחה ששאר העולם רואה בו 'עוד תינוק'. כי הוא 'שלי', יש לי בו שייכות, הוא לא זר.

ואולי זה המקום למחלוקת בית הילל ובית שמאי על הכלה הנאה - כל כלה היא נאה.

ואני חושבת שאם בני זוג החליטו להתגרש - אני יכולה לתאר לעצמי כמה וכמה מצבים שמי שהייתה בעיני הגרוש האיש הכי יפה בעולם, הופכת עכשיו להיות האישה הכי מכוערת - לא בגלל שהיא השתנתה חיצונית, אלא כי הפנימיות בינהם השתנתה.

ממה שהפותח מתאר, יש קרבה פנימית, אבל הוא לא רואה את זה על הצד החיצוני.

אז בעצם יש כאן שתי אפשרויות:

א. שהחיצוניות שלה תשתנה.

ב. שהתפיסה שלו תשתנה.

אז א יקרה בכל מקרה, כי אנחנו משתנים כל הזמן, ובטח ובטח אחרי הריונו ולידות וכו'.

אז אולי נכון שהפותח יעבוד על ב, כי נראה לי שיש כאן נקודה תפיסתית שחשוב מאוד לברר אותה - כי יפות יותר (אובייקטיבית) תמיד יהיו, ואיך זה ישפיע על הקשר שהוא הולך לבנות?

כי את אוהבת אותה?
 

למה אם את אוהבת אותה זה אומר שהיא הכי יפה בעולם? למה שלא תהיה הכי חכמה בעולם? אולי הכי מצחיקה?

את באמת חושבת שהיא הכי יפה בעולם?

רגע, ואמא שלך? ואחותך? והילדה שלך? והילדה השניה שלך? והנכדה?

וביניהן, מי יותר?

(כאילו יכול להיות שהיא באמת כן. אני לא מכירה אותה)

(ורק שכחת אותי, כן?)

את אומרת שבתור אמא את לא תוכלי להגיד מי מבין הילדים שלך יותר חכם ומי פחות, מי יותר יפה ומי פחות, מי יותר שקט ומי פחות, מי יותר מעיז ומי פחות, מי יותר מסודר ומי פחות וכו' וכו'?
 

איזה מן מדדים מוזרים אלה.

מה המשמעות בכלל של המושגים?!
 

אם זה עושה לכם טוב סבבה 🤷‍♂️
 

מעניק פה לכל מי שרוצה להיות הכי בהכל 🎖️

הכי בשבילו כמובן!

לא מתאים לך.

דווקא ממך ציפיתי לחשיבה אחרת 

תמיד יש הפתעות 🙂

דבר כזה הייתי מתייעצת עם רב (גדול, עם כתפיים רחבות במובן התורני)... ממש ממליצה זה מיישר את המבט, מסדר, מבהיר ומרגיע.

באמת אבל. אם אתה לוקח את זה ברצינות תתייעץ. 

מתחתנים.

אבל עדיף שאסתום את הפה...

אם היא מוצאת חן בעיניך היא בפני עצמה זה מצויין ומספיק

תמיד יהיו יפות יותר ולכל יופי מתרגלים

בלי קשר אני יוצאת מנקודת הנחה שיש מציאת חן בסיסית..הגוף והפנים משתנות בהריונות לידות וכו (לצורך הדוגמא אני הייתי מתאמנת מתחרה באנפי ספורט מסויימים לפני החתונה אחרי שהתחתנו ילדים לידות בית אני ממש לא נראית אותו דבר ...) אבל אם אוהבים את האופי היא תמיד תהיה יפה בעיניך

בנוסף יש חן מיוחד שה נוסך אחרי חתונה שקוראים לו חן אישה על בעלה (אתה יכול לחפש ולקרוא על זה..יש כמה סוגי חן בעולם וזה אחד מהם)

אז מאמינה שבע"ה אם יש מציאת חם בסיסית ונושאים לדבר וקשר בריא וטוב זזה רק ילך ויפרח ותאהב אותה מיום ליום יותר ויותר 

אם אתה חי אתה מת במקום זה אין עוד אופציות חחחחח..

סתם. היא לא יפה ברמה שאפשר למות אבל יש בה משהו כזה מיוחד. 

שמנמונת קצת.. 

אני לא מבין מישהו ששואף למישהי רזה. כאילו מה? ממוצעות הכי יפות. תכלס

איך אפשר להבין שבדיוק כמו שלי יש העדפה לאדם שמולי יש העדפה אחרת, כאילו איזה מוזר, מה הסיכוי..

המכונה - "המתבודדת בגנים" . תרגעי.

וברור שיש העדפות שונות, רק רזה זה בד"כ לא יפה בעיני הרוב.. הרוב הדומם. 

שאלי פה מי שאת רוצה בבנים יגיד לך.. 

כתבת שזה מערער אותך.

אז לך רגע קדימה עם המחשבות האלה...

רואה את עצמך נפרד ממנה? זה יהיה לך קשה או שתקבל את זה סבבה? יכול לדמיין את עצמך רגע אחרי שאתם נפרדים, בלי להתקשר אליה, בלי להיפגש איתה, בלי להיות איתה יותר...?

יכול לראות את עצמך חי איתה או שזה עושה לך תחושה של חיים בינוניים?

עד כמה עניין המראה משפיע?

עם כל הכבוד תמיד יש יפים יותר, אבל אתה מכיר אותה, היא מכירה אותך. פתחת בפניה את הלב שלך, היא מקבלת אותך, היא נהנית איתך, היא עושה לך טוב.

יש לזה ערך עצום, תשתדל להעריך אותה. את כל הטוב שהיא נותנת לך.

החיצוניות שלנו זה משהו שהקב"ה נתן לנו, וזו לא בחירה שלנו. אתה יכול למצוא מישהי יפה יותר אבל היא פשוט לא שלך.

כבר יש לך משהו ביד, אל תאבד את זה.

אבל גם אל תלך על זה 'על עיוור'. תבדוק עם עצמך באמת עד כמה הקשר הזה טוב לך.

בייחוד כשבני זוג מגיעים לגיל 50+. אז גם אם תתחתן עם מיס תבל, עוד כמה עשרות שנים היופי יתפוגג במידה ניכרת, ומה שיישאר, זה אופי.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה