כמה אתן משלמות שכירות?

או על בית?

אשמח ממש במספרים.

יוש ישובים גדולים- עדיין יקר. בדקנו.

אשמח לתשובות נקודתיות.. למשל:

יצהר

Xyz שכר דירה לדירה של × חדרים

יש/אין מכולת

אם אפשר אשמח ממש לשמוע!!

מחירים נהדרים על דירות ענקיות. כדאי לבדוק ביד 2

השכירות יחסית ממש זולה כי נוצר פער של יותר היצע מביקוש.

כל 20-30 דק' יש משם אוטובוס לירושלים 

ולא רחוק ישאת המרכז המסחרי בשער בנימין

(אני יודעת שיש גם מכולות בתוך היישוב אבל משערת שהן די יקרות, למרות שלא בטוח)

אם את בקטע...

אולי אופקים, ירוחם, דימונה...

גם קרית גת והישובים בסיסב וקרית מלאכי..

מאשקלון אשדוד המחירים עולים אבל אולי יוכל להתאים לך תבררי

המון פריפריה

יש בטוח גם בצפון אבל לא מכירה ספציפית

השאלה היא אם את מחפשת יישוב או עיר

אני יודעת שאופקים זולה ממש

ויש אוכלוסייה דתית- חרדית אבל לא מכירה בדיוק ממש

יכול להיות גם בצפון תמצאי אבל אני לא מאוד בקיאה

וכמובן - תלוי מה הסטנדרטים שלך מבחינת הדירה וכו

וכמובן, מקומות עבודה. לא בכל עיר עם מחייה זולה יש הרבה מקומות עבודה. לעתים צריך להרחיק וזה עלול לעלות באיכות החיים

* לפעמים בפריפריה יש פחות מגוון של סופרים אז לא תמיד יותר זול (אולי תלוי איפה)

* תלוי במקום - לפעמים תחבורה ציבורית מאד לא אמינה ואין הרבה חלופות אז צריך 2 רכבים וגם להיות נהגים של הילדים שזה עלות של זמן וכסף כי לפעמים צריך להוריד באחוזי משרה כדי לניות בבית בזמן

* תלוי בעבודות שלכם - אם תצטרכו לעבוד לא ממש קרוב לבית תבדקו את רמת הפקקים בכיוון ובשעה שרלוונטיים לכם. זה יכול להפוך נסיעה של 20 דקות למעל שעה, מה שגם כן אומר לפעמים לעבוד פחות כדי לאסוף ילדים וכו

תגידי מה את מחפשת. מבחינת גודל דירה, אופי תושבים, סגנון..

איזה תחום עבודות את ובעלך מחפשים?

הרבה יותר קשה למצוא עבודה מאשר במרכז..

פשטות, ענווה, יראת שמיים, אהבת אדם, עין טובה, שכנות טובות שהן חברות אמת, שיח רוחני ופנימי מרומם, מטפחות פשוטות, הלבוש שלא עיקרי אלא הפנימיות, אכפתיות אמיתית, חסד, דיבוריי אמונה וביטחון בשיח היומיומי ולא רק בתוך שיעור בשבת אחרהצ...

בתים צנועים, משפחתיות נעימה, והרבה לב יהודי חם💓

הלוואי אם היה כזה מקום.....

כמובן שכירות נמוכה למשפחה שמונה כעשרה נפשות..ובית מספיק גדול מבחינה הגיונית..

נשמע שעונה על חלומותייך ואני יודעת שמחירי הדיור שם טובים ממש, תחב"צ בתוך העיר סבבה.

מעבר לזה כמו בכל הצפון- הפרנסה לא קלה (תלוי כמובן בתחומים שלכם) וגם הרפואה חלשה מאד.

זו קהילה של בעלי תשובה, רובם ברסלברים אבל הסגנון ממש דת"ל תורני.

בת"ת יש את כל הכיפות, הרוב סרוגות גדולות וזה ת"ת מהמם ואיכותי מאד. אני מאד התרשמתי מהרמה הלימודית, תורנית

והיחס האישי שלהם.

הילדים לומדים במגוון מוסדות, חלק בעיר וחלק מחוצה לה (בישיבות קטנות לאומיות/ אולפנת מירון) ורובם ממשיכים

לישיבות גבוהות/ הסדר.

אין שם היום כמעט לבושים חרדיים, רוב המבוגרים הולכים עם כיפה מרובעת..

והם קהילה חמה, עם דיבוק חברים ושכנות טובה, המון יוזמות מקומיות. הרבה תורה (בעיקר חסידות) ואנשים פשוט זהב.

חוץ מזה יש קהילה מתוקה (שאני פחות מכירה) דת"ל סביב ישיבת ההסדר של הרב ויצמן ויש להם מוסדות משלהם (ממ"ד וכו')

וכולם שם חיים בטוב אחד עם השני.

איזה תיאור! איזה חלום!

וואו!!

נראה לי שכזו מציאות מתחילה קודם בי פנימה.

אני עצמי לא שם, אז בטח שלא אחיה בכזו סביבה..

אבל בגדול מה שתיארת מזכיר לי מאוד קהילות של בעלי תשובה, יצא לך להכיר?

זה חלום...

בכללי אני

דתיה מבית.. גדלתי בשומרון...

בית דתי רגיל.

עיר!

נצרת עילית...!

בטח מחירים בהתאם...

יש לנו חברים ששוכרים שם דירה יפה של ארבעה חדרים ב2000 ש"ח.

הקהילה שם תורנית מאוד! עונה אחד לאחד לתיאור שכתבת. חינוך מצוין לילדים (וכיתות קטנות שזה בכלל פלוס גדול).

תלוי איזה עיר ומה ההיצע והביקוש באותו מקום.

דווקא ביישובים שבהם עד יותר בתי קרקע על חצר המחירים גבוהים יותר מאשר דירה בבניין

קהילה פשוטה ויקרה, מקסימה. לא עונה אחד לאחד על התיאור, אבל על הרבה דברים כן!

עין טובה, עבודת ה' נוכחת חיה ובריאה, חסד.

אנחנו גרים בקראוון (זול) אז לא יודעת מה המחירים ביישוב, אבל יש פה הרבה משפחות גדולות בקהילה שגרות בבתים רגילים וברור לי שאין להם כסף מיותר..  משפחות מאוד פשוטות, הרבה נשים בבית וכו'.

קדומים לא מאוד מוצלחת מבחינת חנויות וכו אבל יש מכולות, ויש הכל כמעט בקרני שומרון.

ולא פשוט בלי רכב ..

בהצלחה

גם המגורים וגם המחיה

ויש חינוך תורני טוב

(יש שם את אולפנת תפארת וישיבת נחלת ישראל)

אבל יקר פה מאוד מאוד...

אז הגיוני שהמחירים שם לא כ"כ יקרים.

מבחינת עלול המחיה

לא גרה שם אז לא יודעת פרטים

לגבי 2 רכבים זה מן הסתם תלוי במה אתם עובדים ואם אחד מכם יוכל למצוא עבודה בישוב.

השכירות פה סבבה

אנחנו משלמים 2000 וקצת על דירת 4 חדרים(3 חדרי שינה) ישנה מאוד

בשכונות החדשות יותר הדירות יותר יקרות, אבל גם, הכי יקר איזור 3500 לדירת 5-6 חדרים, וזה לרוב הפנטהאוז או דירת גן.

חשוב לדעת שמבחינת סגנון בניה פה הרוב המוחלט בניינים ואין חצר, אז אם זה סגנון הישוב שמחפשים זה לא מתאים.

שאר המחייה פה סבירה

מעונות תמת במחירים רגילים

צהרון 620 לחודש

יש מכולת גדולה לא זולה מאוד אבל גם לא יקרה, מחירי מכולת רגילים(לא דומה לרמי לוי/אושר עד)

יש פה בישוב עוד כמה עסקים טובים- חנות בית וגן של כלי בית, משחקים, אביזרים לבית ספר, חומרי בניין וכו.. (כלבו כזה או טמבוריה בסגנון) שוב מחירים לא הכי הכי זולים אבל כן מחירים טובים ומאוד נוח שזה בישוב

חנות בגדים מצוינת במחירים טובים(בגדים בסגנון יישובי קלאסי... כזה פטרול, מוטי שופ וכו)

עוד חנות של בגדי נשים ומטפחות.

ועוד הרבה עסקים קטנים- עוגות, מוצרי תינוקות, פיצה, וכו.

יש משחקיה קטנה במחיר של 8 שקלים לכניסה או מנוי חודשי שמשתלם אם מגיעים יותר מ6 פעמים בחודש בערך

ספריה לא גדולה, מנוי ל5 ספרים עולה 15 וכל ספר נוסף למנוי עולה שקל.

יש קאנטרי עם בריכה וחד"כ בבניה, צפי פתיחה עד הקיץ הבא בע"ה.

יש קופת חולים לאומית עם שירותים יחסית רחבים לישוב(לא חברת לאומית אז לא יודעת פרטים מדויקים)

מרפאת שיניים פרטית אבל במחירים ממש סבירים

החוגים פה עולים סביבות 100-120 לחודש

מיסי ישוב אני לא יודעת בדיוק אבל לא גבוהים מאוד

פעילויות תרבות יש טווח מחירים רחב אבל לרוב ערב נשים נגיד לא יעלה יותר מ30+-

החיסרון הכי משמעותי מבחינתי במגורים פה זה המרחק מכל דבר.

אין איך ליפות את זה, הר ברכה זה רחוק מאוד. אריאל שהיא ה"עיר" הקרובה אלינו היא כחצי שעה נסיעה כשאין פקקים, ולא את כל השירותים יש שם ולפעמים צריך להרחיק לפתח תקווה או כפר סבא שזה כבר הרבה יותר רחוק.

וזה אומר שחייבים רכב אם רוצים לצאת מהישוב בצורה נורמלית, במיוחד עם ילדים.

ואז זה עלות רכב ודלק(הרבה דלק כי כל נסיעה היא מינימום חצי שעה לכיוון ולרוב יותר)

הצלחנו לגור פה 3 שנים בלי רכב אבל זה היה מאוד לא קל.

יש תחבורה ציבורית לאריאל אבל השעות שלה לא תמיד נוחות(עובדים על לשפר אותה כל הזמן) ויש אוטובוס פעמיים ביום לירושלים שלא תמיד מגיע

יש הרבה אנשים שעובדים במרכז אז אנחנו מסתדרים עם רכב אחד שרוב השבוע נמצא אצלי- אני עושה את רוב הסידורים באיזור שלנו, שמחייבים רכב..

ובעלי נוסע בטרמפים יחסית קבועים לכיוון המרכז.

אבל להרבה מאוד משפחות פה יש שני רכבים....

זהו בגדול.

אנחנו מאוד אוהבים את הישוב

אבל יש מחירים למגורים פה, אני לא יכולה להגיד שהכל יפה ואידיאלי... ואם השיקול הוא רק כלכלי אני ממש לא בטוחה שזה לא מתקזז, צריך לבדוק.

השאר לא נשמע לי ככ זול..

אולי כי אני גרה באזור חרדי ואז מעונות למשל משמעותית זול יותר

ובגדים - קונה בסוף עונה או מכירות יד 2 וכאלו

אבל - נראה לי שמאוד צריך להתחשב בזה שמדובר במשפחה גדולה עם ילדים במגוון גילאים - ואז גם איפה הם ילמדו, הנסיעות שלהם, בתי הספר שלהם וכו' זה שיקול שמניחה שמוסיף הרבה לחישובים מעבר למחיר דיור + מזון

ועוד דבר - זה משמעותי במה אתם עובדים, אם תוכלו למצוא עבודה ומה השכר בה (כי יש תחומים עם הבדלים בשכר בין איזורים בארץ ואז אם יורדים במשכורת וגם בעלות הדיור אז הגעתם לאותה משוואה)

שיש מכולת ביצהר, שזה רבע שעה נסיעה בערך עם מחירים ממש טובים, וגם רמי לוי באריאל.

צורת ההתנהלות של היישוב מאוד חכמה ולכן באמת השכירות והבתים שם מאוד זולים.

מה שכן זה יישוב עם אופי, שיש כאלה שנהנים ממנו ויש כאלה שלא מסוגלים להיות בו...

למרות שככל שהיישוב גדל משערת שה"אופי" כבר פחות חונק ויותר מגוון

@טל..

זה לא ישוב עם מחירים חרדים

אבל ביחס לישובים אחרים המחירים פה כן נמוכים יותר, לרוב מוחלט של הדברים.

מוסדות חינוך שכחתי לפרט באמת, יש פה את כל המסגרות ממעון ועד ישיבה גבוהה/מדרשה

נסיון אישי יש לי רק במעון ובגנים אבל סהכ ממה ששומעת סביבי מוסדות החינוך פה טובים מאוד וההורים מרוצים. ברור שיש ששולחים מחוץ לישוב(בין אם זה כי המסגרת לא מתאימה או כי רוצים פנימיה...) אבל הרוב המוחלט לומדים בישוב.

@שלומית.

המכולת ביצהר באותה בעלות כמו פה, אין הבדלים משמעותיים במחירים. המכולת פה לא יקרה!! אבל היא לא אושר עד. אנחנו באמת עושים קניות ברמי לוי אבל זה בדיוק מה שאמרתי שזה דורש נסיעה של כחצי שעה לכיוון.... זה לא בקטנה כמו בעיר.

לגבי האופי, נשארה בעיקר הסטיגמה......

כלומר יש כמובן כאלה שעדיין מאוד באופי הזה

אבל ישוב של כמעט 500 משפחות לא יכול להתנהל ככה

ויש פה הרבה מרחב מחיה לכל אחד. לפחות בתחושה שלי

הרבה מהישוב באמת בוגרי הישיבה שזה האופי שאת מתארת, אבל יש פה עוד כל מיני......

לפעמים יש כאלה הודעות מיו"ר המזכירות שפתאום מאוד תואמות את הסטיגמה

אבל זו ממש לא המציאות היומיומית.. בכללי כן, הישוב יחסית ממלכתי ובורגני, פחות אופי "מתנחלי" מהישובים הצמודים. אבל הוא מזמן כבר לא מתנהל כמקשה אחת כמו פעם.

אני ממש לא באה לשכנע אף אחד לבוא לגור פה

כאילו מוזמנים בכיף! אנחנו אחלה ממש

אבל זה רחוק

ובאמת לא מתאים לכולם

וחווארה😏

קיצר סבבה פה ממש

אבל זה לא מקום מושלם, כמו כל מקום...

איך מדברים על הר ברכה בלי להזכיר את חווארה😅

זאת הסיבה המרכזית שבגללה לא עברנו לשם...

מקום מהמם, נראה ממש נוח לגור שם, מחירים שפויים, ובאופן יחסי ל"חורים"- מרחק נסיעה סביר מהמרכז. אבל בכל יציאה עוברים בחווארה...

ממש בקרוב

אתמול שרת התחבורה הייתה בסיור בחווארה והבטיחה שהוא ייפתח תוך חודשיים

והחלק השני עד סוף השנה הלועזית

אני לא לגמרי סומכת עליהם אבל הלוואי!!🙏

ככל שתדרימו או תצפינו יותר, ככה יהיה זול יותר.

ירוחם יחסית זולה נגיד

דימונה, ערד

גם יישובי בשומרון יכולים להיות זולים, אבל זה נכון ליישובים שנצאים יותר מזרחה, ולא ממש קרוב למרכז. אבל החיסרון הגדול הוא נגישות כמובן

שאת תגידי כמה את משלמת היום ועל מה

ונראה כל אחת ממה שהיא מכירה אם יש חלופות שישתלם בגינן לעבור בהתחשב במכלול של דברים.ץכי גם למעבר דירה יש עלויות

ובמקום אחר יתכן ויהיו יותר הוצאות על תחבורה ונגישות וכו'

לבדוק בנתונים הלמ"ס איזה מקומות מוגדרים לפי אשכולות סוציואקונמיים 1-3.

למה כדאי להסתכל על אשכולות? כי המדינה מסבסדת המון מההוצאות במקומות כאלו אז התשלומים זולים באופן מאוד חריג.

חוגים, הפעלות, תרבות פנאי, צהרונים, קייטנות ועוד מלא דברים.

בד"כ 1 זה יישובים ערביים.

מתוך היישובים היהודיים להסתכל על המפה ולבדוק מה האיזור הריאלי. כרגע זה נראה שהכל פתוח, אבל אתם באמת יכולים להסתדר בכל מקום? בחור בבקעה? בערד? מצפה רמון? בכל שכונה בחיפה ובאר שבע?

אחרי הסינון הזה לשבת על המחשב ולחפש מחירי שכירות לדירה גדולה ביד 2. בגלל שהסטנדרט הוא דירת 4 חדרים, וזה כנראה לא יספיק לכם, תבדקי רק דירות גדולות כי זה מה שרלוונטי.

כשתהיה לך רשימה של מקומות רלוונטיים אז תוכלי להיכנס יוצר לעומק ולהשוות.

הרי לא באמת תקבלי פה את המקום הכי זול כי זאת לא תהיה בדיקה מקיפה.

בנוסף שיקול חשוב שאת צריכה לקחת בחשבון שבמקומות צפופים כמו ערים יש תחבורה ציבורית יעילה והמחירים על מוצרים לרוב יותר זולים כי יש יותר תחרות.

ובמקומות פחות צפופים יש יותר שקט ונוף ואיכות חיים.

לרווחה נפשית יש גם משמעות כלכלית.

בנוסף, כדאי לחשוב על הגדלת הכנסות אם אפשר.

בהצלחה!

יותר זול פה מצפת

יותר יקר מקרית שמונה

אם מרחק לא מפחיד אותך אז בקרית שמונה מעולה לגור!

השכירות שפויה, יש הטבות מס, רמי לוי וים פעילויות ללא עלות לילדים.

לגבי חצור-

אני משכירה ארבעה חדרים ב3400 שח

מעון פרטי 2900

התחבצ מעולה אז מסתדרים יופי בלי רכב

קניות המחירים פה סבירים, פעם בחודשיים עושה קניה בחוץ של כל החומרי נקיון, טיטולים וכו'

והאנשים זהב! 

יש בנינים חדשים עם דירות 4-5 חדרים 2.5-3 אלף שח

מכולת חושבת שיש

גנים יש וגם חושבת שבית ספר

חריש האמת גם סבבה

יותר מרכזי די הרבה אוטובוסים אבל שם זה יותר 3.5-4

גנים מכולות בכל

דימונה זול בטירוףףףף ויש הכל

אני גרה במקום יקר לצערי ועוברת למקום עוד יותר יקר 🙈

מה יש שם מבחינת שירותים?

והקהילה תורנית?

יודעת שתורני.

מקווה בתי כנסת. לא בטוחה עם קופת חולים יכולה לברר 

דירות זולות (למרות שקצת עלה ב3 שנים האחרונות)

תנאים מאוד מקילים בתמת

ארנונה חצי מחיר

הטבות מס

יום חינוך ארוך + הזנה + קיטנות בכלום כסף

מחירים בסופר ממוצעים פחות או יותר

ויחסית לפריפריה היא לא מאוד רחוקה

לא מסתדר עם לגור מאוד רחוק מההורים נגיד

אלא אם יש גדולים שמסתדרים לבד באוטובוסים

נגיד..או גג חודשיים..ורק להורים של בעלי כי שלי לא אופציה

ועדיין מחזיקים בשביל זה רכב גדול רק בגלל זה

כי אין דרך אחרת בלי הרכב

מאוד רחוקים..

ולא אפשרי 2 עבורנו

אז מה לא נראה אותם בחיים?

להחזיק רכב זה הון!

לא יותר שווה להשכיר רכב אחת ל3 חודשים?

אני לא רואה את עצמי בשלב הזה בחיים מכניסה שיקול של קרבה להורים בבחירת מקום מגורים, אבל זה בטוח משתנה מאחת לאחת..

וגם אם בטעות יש

זה הון עתק כל נסיעה!!! ממש!!

בחגים וחוה''מ פי 2

תמיד חייבים לחזור במוצש

ובכללי ממש לא נח

היינו ככה איזה שנה

סיוט

לא יכולה לפרט פה מול כולם..

זה נכון כשגרים קרוב יחסית

מונית??? זה איזה 800 שח לאחת קטנה!

נראה לך שיש לי 1600 שח לכל נסיעה?

אני בחיים לא אסע אם כל נסיעה תעלה לי סכום גדול

גם בהשכרה להוציא קרוב ל1000 שח היה כל עך מתסכל

וגם ככה המצב הכלכלי ממש בדוחק

אז זה גרם לי פשוט כמעט לא לנסוע

ואין פה רכב 8 מקומות להשכרה..בדוק...

אני גרה בישוב. פעם ישבנו ועשינו חישוב עם קרוב משפחה כלכלן. ראינו שאם מדובר רק על חיים בשכירות.  הוצאות באחת הערים במרכז הארץ די חופפות להוצאות שלנו בישוב. אנחנו מחזיקים שני רכבים כי שנינו עובדים בחוץ. אנחנו משלמים הון דלק. משלמים לצהרונים בגלל זמן הנסיעות. זה די מתקזז עם השכירות המטורפת במרכז.

כמובן שאם מדובר על קניית בית הישוב מנצח בענק. אבל אם מדובר כרגע על שכירות אז ממש לא בטוח.

אלא אם כן שניכם עובדים בישוב ויוצאים לעיתים נדירות. יש אצלנו כאלה. חיים בפשטות ואז נהנים בהחלט מיוקר מחיה מאוד נמוך. אגב גם הקניות במכולת לדעתי זה יותר משתלם אם לא יוצאים מהישוב בשגרה גם אם המוצרים יקרים מאשר ברמי לוי. בסוף הדלק, המשהו לנשנש ועוד קניות מסביב כבר עולים על החסכון.

אישית לא מסוגלת לחיות ככה. חייבת רכב ואפשרות לצאת ולנשום.  

למיטב זכרוני אתם גרים בישוב בבית משלכם. לא בטוחה שזה רעיון כזה חכם לנסות לחפש ישוב טיפה זול יותר ולעקור את הילדים והכל רק כדי לגלות שפתאום חייבים שני רכבים או יש עוד הוצאות שלא חשבתם.

לגבי פריפריה אני באמת פחות מבינה. אני גם חולמת לפעמים לעבור לשם ולהפחית עבודה וסטרס. ואז נזכרת בשרותי הרפואה ובמרחק ונשארת בחור שלי חחח.  תחשבי גם על כל הדברים האלה. 

אני פחות מתחברת האמת.. צריכה עיר על כל המשתמע מכך.

אבל לא שוללת את זה בשלב אחר בחיים.

כרגע הנוחות של העיר מנצחת בהרבה בחינות. וגם הקרבה למקומות עבודה

בחור / פריפריה יש קצב חיים שונה.

לא יודעת בדיוק להסביר, אבל האנשים עצמם שונים, הסגנון..

התחרותיות בעוצמה הרבה פחות גבוהה, יש יותר מקום לרוח..

חחח נראה לי שלא מבינים עד שמרגישים.

אני בכל אופן 12 שנה הייתי במרכז ולא הסתדרתי בשום צורה. הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי במין מחול שדים המוני.

כמובן וכמובן שלא הכל מושלם גם כאן. ועומס יש גם בחיי היומיום. אבל איכשהוא נקודת הפתיחה שונה.

לגבי מרחקים, האמת כשגרתי במרכז הייתי מבזבזת המון המון זמן בדרכים בגלל הפקקים.

הכל יעני קרוב. רבע שעה עשרים דקות על הנייר, בפועל הייתי שעה וחצי על הכביש..

פה לא הכל נגיש. אבל בשורה התחתונה אני נוסעת פחות זמן. עשרים דקות זה עשרים דקות בול,בלי עיכובים.

נכון בנינו בית, ב"ה, כשעה מהעיר. אבל קהילה אין כאן. אבל מסירות נפש למען עמ"י לגווניו יש כאן😆

אבל אני מתגעגעת כבר.. לקדושה.. אפילו שבעלי אומר לי: תביאי את את הקדושה!

זה מאוד לא פשוט כי זה לא השפה בכלל. גם לא אצל מי שמגדיר את עצמו דתי. חסר לי רוחניות.. חברות..

בנוסף,

וגם בעייתי למצוא עבודה

וכל יציאה לסופר זה לצאת מהיישוב,

וחייבים 2 רכבים,

ויש לנו משכנתא לשלם

מסגרות לילדים..

וואהה

ב"ה.

פיזית

איך

לשלם

אם את מוכרת את הבית שלך עכשיו

את גוררת את המשכנתא

ובטח המחיר כבר עלה מאז שבנית

בהנחה שאת עוברת למקום יותר זול.. אולי כדאי לברר על האופציה הזו

אבל זה בהנחה ואת עובדת. אחרת זה באמת בעייתי מאוד
 

למרות שלהשכיר את הבית שלך ולשכור זו גם אופציה

אבל לעבור לשכירות מבעלות על דירה זה כואב

אם את מחפשת עבודה - וצריכה כסף ממש דחוף - אז סייעת בגן.. מובטחת לך עבודה בעיר הסמוכה. עכשיו בהריון קשה אז אולי תבקשי להיות סייעת מחליפה... נגיד בחצי משרה, או שליש, אפילו יומיים עבודה יעזרו להרים את הראש מעל המים.

ובעבודה גם תמצאי חברות

ורוחניות

כי אין כמו המתיקות של הקטנים באלול ובחגי תשרי ... הכי טהור שיש.

סייעת בגנים, או בבתי ספר. תמיד צריך, אם יש מוסדות חינוך ביישוב אולי אפילו תוכלי למצוא עבודה ביישוב.

שכר הסייעות אומנם לא גבוה, אבל העלו אותו עכשיו וזה כבר לא שכר מינימום.

שנה שעבגה שכר הבסיס היה 7000₪ למשרה מלאה.

יש תוספת מעונות עד גיל 5

השנה אני חושבת ששכר הבסיס עלה, ולרוב השכר הוא גלובלי, ככה שיש תשלום גם על חופשות כמו של משרד החינוך.

אני לא יודעת מה האופציות שלך ומה ההכשרה שלך, אבל אם האופציה היא או בכלל לא או זה, לגמרי הייתי הולכת על זה

הבנתן את הסגנון

פחות קדושה🥀

לאו דווקא בגלל המחיר

ואז הייתי מחפשת מקום שמתאים לכם בסגנון, שהמוסדות מותאמים וכו

וגם שהשכירות סבירה

אבל קודם החלק הראשון..

עבור הילדים האלו זו אולי ההזדמנות האחרונה לספוג קצת מקדושת הימים האלה... יש לך תפקיד...

ולגבי הצורך שלך בקדושה סביבך. כשיכנס קצת כסף לבנק, ובעלך לא יהיה טרוד ודואג, התורה שלו תתנגן בבית.

כל שקל שאת מכניסה - זה פחות לחץ עליו ויותר פניות לנשמה. וגם לך יהיה טוב. פעמיים בשבוע, ועוד ביישוב, בלי נסיעה. תבואי, תשירי קצת ניגונים, תספרי קצת לילדים על ההכנות בבית שלך לראש השנה, איך אתם ממליכים את הקב"ה

כי אני באמת לא הכי מבינה מבחינה כלכלית מה נכון לכם לעשות. וגם מבחינה משפחתית זוגית וכו'.

נשמע באמת לא המקום האידיאלי מבחינה כלכלית שעה נסיעה ובלי סופר. מבאס.

למיטב זכרוני מההתחלה פחות התחברת לסגנון. באמת פלונטר.

בהצלחה רבה! ש-ה' יאיר את דרככם. 

העיר הקרובה היא 3/4 שעה.. לא ממש שעה..

יישוב מהמם!

קודם כל אנשים טובים ונעימים.

גם חילונים, גם דתיים.

הרוב דתיים כמובן.

יש תחבורה ציבורית לא הכי טובה,

כמו הרבה יישובים בשומרון אבל-

חוץ מלעבודה אין כמעט סיבות לצאת מהיישוב.

יש הרבה מקומות לאכול,

מאפיות, פיצריות, באגטים.

מחירים סבירים מאוד.

הרבה סופרים במחירים הגיוניים,

חנויות דגים קצת יקרות, ירקניות יקרות.

קופת חולים לאומית שפתוחה הרבה שעות כולל רופאת נשים, אחיות, בית מרקחת אמיתי עם רוקח ולא סתם חדר לקבלת תרופות.

יש גם כללית אבל לא מכירה שם.

יש גני שעשועים נחמדים.

מעון, מטפלות, אחלה בתי ספר!

שכירות משתנה עד 3,000 ש"ח בדר"כ. 

קרנש מזכיר לי נשכחות כואבות מימי האולפנא😆🫠

כאן לבית שמתאים ל10 נפשות כבר רחוקה מ3000₪.

דירת 3 חדרים, 70 מ"ר זה בסביבות 2500

וזה עבור יחידות דיור

אם זו דירה, זה כבר יותר יקר

ובוודאי שהם צריכים יותר משני חדרי שינה וסלון.

לקחת ויטמינים ,b12,ויטמין c,d,

לפעמים החוסר שלהם גורם לנשירה וכאלה

אפשר גם למרוח מסיכה פעמיים בשבוע, להשתמש בשמפו ומרכך איכותיים שמשקמים ...

יש גם אמפולות מיוחדות שעושים אצל ספרית שמחייה את השיער..תבדקי

ואני לא מבינה כלום במסכות וכאלה

יש משו שאת ממליצה? 

אבל זה הפיתרון המרכזי בעיני

החלקה

גם אני עושכ כושר ומורידה כיסוי אבל יש לי החלקה...

וחוץ מזה להשקיע במסכה טובה גם עוזר

כלי ועפה בעברו לפחות

וגם נוח לי לפעמים שאני יכולה לעשות קוקס עם קצת נפח מתחת למטפחת ועם שיער חלק ממש בטח אי אפשר

יחסית קצר.

יותר קל לתחזק, ולא צריך למעוך ולעצב אותו עם מלא קליפסים. וכשמורידים את הכיסוי הוא נראה יותר קליל וכיפי

שגרת טיפוח טובה לשיער.

שלי חלק אז אין לי מושג במה טוב ואיזה חברות או חומרים,

אבל הבנתי שזה ממש משפיע מהבחינה הזו. שיהיה מלא לחות ונעים ואז גם עם ברק..

כשאני מורידה בבית אני מיד עושה קוקו נמוך. לא אוהבת את השיעור אסוף גבוה, זה חושף את כל המפרצים. 

אני גם מנסה לשים קרם שיער ששמתי לפני החתונה, אבל ברור שלא באותה תדירות.

גם אחרי החתונה כדי לטפח את השיער. כשאני יודעת שאני לא מתכננת לצאת מהבית באותו היום, יכול להיות שאני אפילו אשקיע לסדר אותו עם קרם וקליפס, מיד נותן תחושה טובה.

וגם תרמתי את השיער גם אחרי החתונה, הרבה יותר נוח כשהוא קצר יחסית.

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר

ברגע שעושים עם עוד זוגות/משפחות לפעמים חלק מהדברים שכתבת מתעוררים (איך קובעים את המסלול? את התוכנית וכו' - אלה דברים שעלולים להיות מלווים בדעות סותרות ובקצת מתח לפעמים). נראה לי שצריך לקבל את זה איכשהו כי זה חלק מ"עבודה בצוות".

מצד שני עצם המפגש אמור להיות מהנה בסופו של דבר, ולתרום ללב הרבה יותר ממה שהוא עלול לפגוע בו. רכילויות לדוגמה? אישית הייתי מתרחקת מחבורה שבה ככה מדברים אחד על השני.

בסוף, באופן אישי אני קצת חולקת על המסקנה שלך. הכי כיף זה לחגוג עם חברים טובים באווירה טובה. אבל אם לבחור, לי הרבה עדיף להיות לבד רק אנחנו מאשר עם אנשים שאיתם אהיה עסוקה בהשוואות ואפחד מיחס צבוע... הייתי מחפשת חברים אחרים, ועד שאמצא הייתי מעדיפה לחגוג לבד.

מקווה שזה כיוון שעוזר 🫶🏼

אנחנו לא מגיעים למפגש לחוות דעה, אבל זה מתעורר. ולא בהכרח רע אלא אנושי.

בס"ד
 

קצת השוואות פה ושם בתוך הלב זה נראה לי משהו אפשרי וסביר אם יקרה, אם כי ממש לא בהכרח.

הקטע של הרכילויות, זה ממש ממש תלוי מי הנפשות הפועלות וממש לא חובה שיהיה. 

ששאר הזוגות מרכלים לפעמים בינתם לבין עצמם על כולם, כולל כמה זוגות ביחד על מישהו, וכולל עליכם. זה הרגיש לי מצב ממש לא נעים שממש לא הייתי רוצה להיות בו.

עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת למשהו יותר מתון, לדיבור בין בני הזוג בסוף היום. שזה באמת יותר טבעי ויותר מצוי, אם כי לדעתי, מעבר לעניין ההלכתי שיש בזה, יש בזה משהו שפוגע בלב, בטוהר היחסים וביטחון העצמי שלנו בסופו של דבר. יש דיבור שהוא ברמה של פריקה, וזה מובן הרבה יותר. אבל סתם רכילות כדי לשתף מה הרושם שאחרים עשו עלינו, נראה לי ששווה ללמוד להפחית, כל אחד איפה שהוא נמצא ביחס להרגל הזה, כי בסוף כמו שאת אומרת זה משאיר טעם לא טוב, גם אצלנו-בתוכנו. (אני אישית עם אמונה ללא בסיס ואולי אפילו שגויה שמי שמשתדל לא לדבר על אחרים, גם פחות מדברים עליו. ולכל הפחות, אני חושבת שפשוט הרבה פחות חושבים על האפשרות שידברו עלינו, אם אנחנו גם משתדלים לא לדבר על אחרים).

לגבי מפגשי חברות וכו', אותו דבר. המורכבות באמת מוכרת. החיבור עובר דרך דיבור, והדיבור לפעמים יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות. אני חושבת שבסוף בתוך תוכנו אנחנו יודעות מה נכון ומה פחות מתאים לשתף. לפעמים ניפול ונגיד יותר ממה שרצינו, זה חלק מהלימוד. אבל בכללי שווה שהשאיפה תהיה  לבסס חברויות על דיבור מותאם. השאיפה, כן? לא תמיד נצליח, אבל לפחות שההתכוונות תהיה כזאת. אגב לגבי זה אני מאמינה שכשמחליטים שלשם אנחנו שואפות, ה' רואה את המאמץ ושולח חברות באותו ראש.

אבל בקצרה אני לא עושה את החשבונות האלה, יוצאת עם המשפחות שנעים לנו עם ההורים ולילדים שלנו נעים עם שלהם.

כן, כל משפחה היא אחרת ויש כאלה שיותר "טובים" בדבר כזה או אחר. לא מפריע לי ככ האמת.

טבעי שאחכ בעלי ואני מדברים ביננו על איך היה ועל אחרים, משתדלים לא להכנס יותר מדי לפרטים אבל קורה.

אם בקבוצה מדברים על מישהו - פחות קורה אצלנו בחבורות, אבל פשוט לא נכנסת לשיח הזה. זה לא נכון ולא יפה לדעתי. 

לא החבורה על מישהו.

זה כמו שגם זוגיות דורשת התפשרות\ צמצום מסוים\ התחשבות באחר אבל שווה לעשות את זה ולהיות בשניים. 

אף אחד לא מושלם, אבל שווה להיות בחבורה. פשוט יש בזה מורכבות.

זה כמו מפגש רק עם חברות- אני זקוקה לזה מאד אבל אחרי, יוצאת קצת בעמדה לא נוחה שכל אחת משתפת אבל קצת "נכנסת לחיים של האחרת". ותמיד מרגישה אולי עברנו גבול? אולי חשפתי קצת יותר מדי? אני בטוח שמעתי יותר ממה שרציתי לשמוע. הרי אחרי ש"המידע" יצא החוצה, כל אחת מהחברות יכולה להתהלך איתו ולפרש כרצונה. 

לטוב (נניח שיתפת בהישג של הילד\שהבעל קנה לך פרחים היא יכולה לקנא או מצד שני ספרת על חולשה\קושי\מורכבות היא יכולה לרחם)- אבל הבעיה, שאתה לא יכול בלי שיתוף אם יש קרבה בין החברות.

כי גם אנחנו לא מדברים באופן הזה. זה קורה גם אחרי מפגש עם שכנים או משפחה.

טבעי לחלוק תחושות "וואי יוסי כהן קצת לחוץ הוא ממש לא שיחק יפה עם דודי. התבאסתי" או "חבל לי שדוידוביץ לא על הילדים שלהם, כי אני לא מרגישה בנוח להשאיר את הילדים איתם והם מפסידים חברים שהם אוהבים"

בעיני זה לא אמירות פסולות כי התכלית שלהן היא לא רכילות.

לא חושבת שיש בשיתוף גבול אובייקטיבי. כל אחד ומה שנעים לו..  לא אכנס לשיחות עם חברה שמשתפת קבוע דברים שאני לא מעוניינת לשמוע, ולא אשתף מה שלא בא לי. יוצאת מנקודת הנחה שמה שסיפרתי עלול לעבור הלאה או להיות מפורשן ומשתפת בהתאם. וכן אני בוחרת למי אספר מה גם לפי מה שנראה לי שתרגיש השומעת וגם לפי התגובה המשוערת שלה

חברות לא פה רק בשביל זה

אפשר גם פשוט שיהיה כיף בלי שכל אחת תשמע מה הבעל קנה לשנייה ולא כל מפגש חברי הוא מפגש פריקה. וגם אם כן - בפרופורציות. אני סומכת על החברות שלי שהן מספיק בוגרות (ובוחרת אותן כאלה) כדי להבין ששיתוף של רגע בחיים לא מעיד על הכל, אם כבר שיתפתי משו.

ואם זה נוגע בי, השיתוף, אז צריך להתבונן בו.

מתחברת למה שכתבה @דיאן ד. על סנטר חזק, ואני בכלל לא משתפת דברים כאלה, כמו מה הבעל קנה לי ומה בזבזתי. אי אפשר לדעת איפה זה פוגע את הבנאדם שיושב מולך 

ואגב,הלכות לשון הרע תקפות גם במפגש חברות. 

איך את מגדירה חברים?
ומה הם בשבילנו?
אם חברים זה מה שאת מתארת, אז עדיף רק אני ובעלי והילדים...

ואז לא מפריע לך העצות, ההשוואות, הפערים וכו'.

את פשוט עושה רק מה שמתאים לך ונכון לך ושמה פס על כל השאר.

אגב, לנו אין זוגות חברים.

לבעלי יש את החברים שלו, לי יש את החברים שלי.

אם לצאת עם מישהו זה רק המשפחה היותר מורחבת (אחים/ אחיות שלי או שלו)

לא יודעת מה הכי נכון,

אבל ככה אני גם פועלת במציאות.

נהנים מהביחד, ושמים פס על מה שלא מתחברים.

מי שמעקם את האף שישאר עם אף עקום, לא מפריע לי.

ואין דבר שמישהו מכריח אותי להקשיב למשהו.

תמיד יש לי אפצי חזק לשלוף 😉

וגם אלה שתמיד יודעים לאן ללכת, אצלנו זה אלה שיודעים לבחור את המסעדה. זורמים עם הכל. למי אכפת. אם יש מסעדה אחרת שממש אהבתי תמיד יהיו הזדמנויות אחרות.

כשהסנטר הפנימי מסרב להוציא את סרגל ההשוואות אז ההתמודדות עם ההתנהגות ממש קלילה, האווירה טובה, יש יותר פרגון ופחות תחרות אז גם נהנים יותר.

ספציפית לגבי ההשוואות- הרגשתי שזה הרבה בראש שלי... כלומר אני בעצמי משווה אותנו כל הזמן לאחרים (וזה גם מה שמלחיץ אותי. כי תכל'ס לא עד כדי כך מלחיץ מה שכהן יגידו עלי... אני לא כזה מעניינת אותם... זו אני שמלחיצה את עצמי)

ואז החלטנו לנסות לא להזכיר שמות בכל השיח על ה"חבורת" זוגות שאנחנו בה. כלומר כן לספר וכאלה פשוט בלי שמות (ויש מספיק בחבורה כדי שלא נדע על מי השני מדבר)

וואו זה ממש עשה לי טוב פתאום הרבה יותר הרגשתי נפרדות... ואני באמת פחות משווה, כי פחות כיף להשוות כשאין למי לומר את זה;)

ועוד משהו קטן לגבי החוסר הדדיות- הייתי קצת מפחיתה את המקום שהחבורה הזו תופסת בלב, אולי ליצור עוד קשרים עם חברות אחרות... ואז הקשרים "קלילים" יותר מבחינת ההתייחסות שלך אליהם ופחות מחייבים. אז גם את מה שקורה בהם פחות לוקחים בצורה דרמטית

בהצלחה רבה רבה@

נמצאים יחסית הרבה ביחד

ואין את האווירה הרעילה שאת מתארת

יכול להיות פה ושם דיבורים על אחרים

אבל דברים לגיטימיים ולא ריכולים מגעילים

כן הרגשנו באיזשהו שלב שהקשר מעיק מידי וקצת תפסנו מרחק

אבל זה היה דיי הדדי אז זה בסדר

בגדול אני לא עושה השוואות מי עוזרת יותר או מי מארחת יותר

פשוט מה שזורם

יש תקופות שאני עוזרת ויש תקופות שפחות

מזה לא...

אולי את רגילה לריגולים מחדר מורים,

אבל בסטנדרט הרגיל נראה לי שאנשים נחמדים אחד לשני באמת. ולא מלכלכים מאחורי הגב.

חסרונות יש לכולם

ומי שבוחר ללכלך על אחרים זה כי אין לו חיים, ואין לו מבט פנימה לתקן את החושך הפנימי של עצמו

דווקא בגלל שהתרגלתי להיות בצד הנמוך של הסקילה, זה לא מאיים עליי.

את אמא משקיעה יותר? יופי. נהדר. אני אלמד ממך.

יש לכם זוגיות לקנא? אז אקנא קצת ואלמד מזה מה אני רוצה לעצמי.

המקום הנמוך הוא המקום הנכון יותר, לדעתי.

כי הוא גם אנושי יותר. אנשים הם לא שלמות, יש בהם דפקות.

ודווקא הדפקות והפגמים הם מגלים משהו אמיתי עלינו, הרבה יותר מההישגים שלנו, והחנחונים שלנו.

שהם לא בני דודים.

לא זורם פשוט, כל אחד במשפחה שלו וזה סתם מעיק.

ויותר מידי יכול גם לפגוע בפן ההורי (כמו שאת קצת תיארת) או בפן הזוגי.

אם את אוהבת את זה,

הייתי אומרת תצאי רק עם משפחות שזורם לך איתם ושאת לא צריכה לחשוב כל הזמן מה עושים מה אומרים

בידיים מלאות.

הריון תקין וקל

יפה לראות שלאחד זה פחד נוראי ולשני חלום מתוק

בשעה טובה יקרה

תמיד אני בחרדות מתאומיםםם....

שפע שצריך אליו כלים מרובים.

מזל טוב!! 

זוכרת את עצמי בהריון הראשון הולכת לי ברחובות ירושלים חושבת לעצמי: אני בהריוןןןןןן!!! אהההה!! רוצה לדלג ברחובות מאושר...

(עד שהתחילו הבחילות ורציתי למות בגדול 😅 )

בע"ה הריון קל בידיים מלאות!

מכירה כ"כ את ההתרגשות והרצון לצרוח,

אישית קצת נרגע אחרי יום/יומיים (כמובן השמחה האדירה נשארה) וסיפרנו להורים כשהרגשנו מוכנים. סביב שבוע 9 -11. תלוי הריון.

היה לנו מיוחד שזה היה שלנו לתקופה

מסוג המבחנים שאין להם מועד ב'

או שאת באה מחדר לידה או נוסעת לחדר לידה משם

לי היה מבחן שבועיים לפני תל''מ, שרדתי.

הייתי בלחץ אימים, בקושי הצלחתי ללמוד למבחן מרוב לחץ

אז ביום של התלמ אמאאאאאא

שיהיה הריון קל תקין בידיים מלאות

מחכה לסקירה לדעת בוודאות שיש לי אחד....

כבד לי יותר מתמיד!

מצאו עוד אחד.....

בהריון האחרון לקח לי הרבה זמן לעכל שיש רק עוברון אחד

זה אפילו אכזב אותי ברמה שבעלי היה צריך להזכיר לי שנס שיש 1 כי גם לו חיכינו ועברנו המון עד שהגיע.......

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

אפילו אחרי הא"ס הראשון לא האמנתי שזה רק ותמיד קיוויתי שהם פספסו את השני.

אני בעצמי תאומה, ובעיני זה ממש מתנה.

אני מאוד רוצה בהריונות הבאים לזכות לתאומים.

קצת חוששת, בעיקר מהלידה כי בראשונה עברתי קיסרי.

אבל איכשהו זה לא גורם לי לא לרצות....

זה מה שהרגשתי בכל תחילת הריון, שאין סיכוי שאני מצליחה לשמור בסוד, באלי לצעוק את זה לכולם

אנחנו מספרים להורים, מיד אחרי הבדיקה הביתית, אבל זה גם תלוי קשר ומה שמרגיש.. אז תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון וטוב לכם

ולגבי התאומים זה גם קטע, כי בגלל שאני מחכה להריון כבר כמה שנים, יש איזה מקום בלב שבאלי תאומים, סוג של פיצוי🫣

מצד שני, יודעת בפנים שמעדיפה אחד אחד, אפילו צפופים, אבל בנפרד😅

חיכינו כל כך הרבה זמן להריון, שכאילו מצד אחד את רוצה שניים

מצד שני, ניובורן אחד זה התאבדות מבחינתי אז שניים?

לא מדמיינת את זה עובר אצלי בלי קטסטרופות מכל הכיוונים, אולי אני אצליח להנות מתאומיך כשיהין בני ארבע

אמרתי לבעלי, אם הקב''ה רוצה לעשות לי בית ספר ולצחוק עלי, אז שיביא לנו תאומים 

ומביא לפי הכוחות

זה היה לי גם כשחיכינו להריון הראשון, בגלל שחיכינו כבר רציתי ממש תאומים, ואז היה אחד והרגשתי שתכל'ס באמת זה הכי מתאים לי ולא הייתי מסוגלת שניים יחד

ואז הריון שני הגיע תודה לה' ממש מהר, אז זה הרגיש לי תאומים, אבל יותר בקל

עכשיו כששוב מחכים, משתדלת להאמין שמתי ומה שה' יחליט להביא זה הכי נכון וטוב

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות❤️