היום הרגשתי כאילו אני הולכת למות.
האירוע: כאבים חזקים בצד ימין למטה של הבטן עם חשד לאפנדיציט והפניה למיון.
(מרגיעה בינתים- הכל בסדר ב״ה! שוחררתי בצהרים)
ואני כמו פולניה טובה, ישר חושבת על הכי גרוע.
ובינתים ילדה שרצתה לעשות אצלי בייביסיטר ופגעתי בה מאוד, בטעות
כתבה לי סוףסוף שהיא מקבלת את הסליחה שלי
ועוד הודעת סליחה אחרת שרציתי לשלוח
ומחשבות על החיים...
ואז קלטתי שאנחנו (אני) ממש שבועיים לפני ראש השנה
ושזאת ההכנה הכי משמעותית לי.
״ושוב יום אחד לפני מיתתך״ אומר התנא בפרקי אבות
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ.
איך אפשר לשוב בתתשובה יום לפני יום המוות? הרי אי אפשר לדעת מתי זה
לכן, לפי פירוש שזכור לי, צריך לראות כל יום כאילו זה היום האחרון...
שנזכה לשוב בתשובה מתוך חיבור עמוק לשליחות שלנו.
שזה עומק הדין בראש השנה-
האם סיימתי את תפקידי בעולם או לא.
ומי שרוצה להתחזק ממש - יש פה פרוייקט מדהים של אישה בהדסטארט
ספר על אישה שעברה מוות קליני ומספרת מה יש ״בצד השני״
ועוד אחד:
מדהים מדהים מדהים. הספר שלה חייב לצאת לעולם!!
(אם מישהי בזכות הפוסט תתמוך בספר שלה, אשמח לשמוע 
)
״נשמה מהממת
מה לך נרדמת״
אני כותבת לעצמי בסטטוס.
חברה שהיא מורה בבית הספר שלימדתי בו בשנה שעברה
העלתה סטטוס של כל המורים שם:
תשפ״ד- תהא שנת פריצת דרך!!
אמן אמן ואמן.
(ואני? כנראה סיימתי עם ההוראה ב״ה. אולי רק אמשיך קצת פרטני. והספרון? אם הוא חלקק מהשליחות שלי בעולם, מתפללת ומנסה שהוא ימצא את המקום שלו בעולם).
בינתים, ובעיקר: אני אישה ורעיה ואמא ובת
וכבר לא נכדה כי סבתא שלי נפטרה לפני חודשיים ולא מספיק ביקרתי אותה (קורונה ודחיינות 
)
מחפשת לי משבצת להיות בה.
ובטוב ב״ה:
נרשמתי לקורס למקצוע מדהים שמתאים לי ברוך ה׳!!
בעלי היקר מתחיל עבודה חדשה שמכירים בכישורים המיוחדים שלו!
פוצונת מתחילה מחר גן 5 (מתי זה קרה???)
ופוצון הקטן כבר פוסע את צעדיו הראשונים! ברוך ה׳!!
תודה ה׳.
תודה לשתיכן, לא הכרתי.