הלוואי והייתי כמוכם.
כותב על אלול.
כותב על כיסופים לה'.
כותב שירי אהבה נדכאים ונסתרים.
אבל אני לא.
כי אני לא מאמין שיש למה לכסוף.
אין למה להתפלל.
עולם כמנהגו נוהג וכן גם אנחנו, כמו נמלים.
נמלים בעולם הגדול.
מושבות רבות שעובדות ומייצרות אוכל ותרבות.
אמנם כל נמלה קצת שונה מזולתה -
אחת תוקפנית אחת פחות.
אחת דתית ואחת פחות.
אבל בסוף, אחרי כמה עונות , כולם מתות - ואף אחד לא זוכר אותם.
אז נמשיך לכתוב.
שיהיה קצת נוף יפה לאנשים שמבינים שאין סיבה וטעם לפועלנו.
זהו לא מכתב דיכאון.
זהו מכתב עליז!
כי אין לנו מה להפסיד.
תודה שקראת עד לכאן - כתבתי כדי להנעים את חייך.
