שלום,
בחצי שנה אחרונה הייתה לי הפלה והריון כימי ובבית ילדה בת שנתיים.
ברוך ה׳ נקלטתי שוב ואני בתחילת הריון (שבוע 6)
גם בהריון עם הגדולה, כל הזמן בדקתי שאני מרגישה תסמינים, שאין דימום- באובססיביות,
זה התגבר בהריונות הכושלים, במיוחד בזה שנפל לצערי בשבוע 7, אני זוכרת שלא הרגשתי בהריון חוץ מרגישות בחזה, וכל הזמן הייתי על זה. שלילית כל כך.
בהריון הזה- שהתחיל עם בטא נמוכה וגרם לי להספיד אותו עד שלפתע ראיתי הכפלה- אני מנסה כל כך להפוך את זה לתיקון, לא לחשוב שלילי, לא להקשיב לפחדים,
יש הריי כל כך הרבה הריונות שהולכים טוב- למה שלי לא?
למה שאני תמיד אחשוב שאני לא? אז העפתי מחשבות שליליות, כל תחושה שלילית הייתי הופכת לתפילה לבורא עולם שהפעם ישמור לי על ההריון הרצוי הזה. היה לי קל, כי הופתעתי לטובה מה בטא שהוכפלה. הצלחתי ככה למשך שבוע וחצי ושוב אני נופלת, תחושות לא טובות, פתאום מרגישה ״פחות בהריון״, בודקת תסמינים.
אני שואלת את עצמי, אולי זאת אינטואיציה נכונה ולא רק דפוס שלילי ונורא?
וגם אם זה אינטואיציה - מה יש לי מלבד להתפלל שיהיה היפוך?
יש כאלה שמזדהות? מה אתן עושות?
