אצלנו אין חולצת תלבושת, רק תקנון לבוש. (ומכיתה ו' צריך ללבוש חולצות רחבות או שתי שכבות, בדיוק בגלל הסיבה הזו...)

והאמת שבסניף אצלנו בעיקרון אסור לעשות חולצות עם כיתוב, גם כי זה מראה זרוק, ולא צנוע שהכיתוב מושך מבטים...

לא הכרתי כזה מן תקנון לבוש. 

מדפיסות חולצה עם כיתוב ללא אישור, לעומת מקומות שהבנות המורדות ילבשו נניח חולצה עם שרוולים קצרים...

אבל זה באמת מתאים לאנשים מאוד מסויימים שאלו הסטנדרטים שלהם.

ומוסיפה שלי אישית מרגיש הרבה יותר חונק ואפילו קצת מגוחך החובה ללבוש חולצה עם סמל, יותר מאשר החובה ללבוש 2 שכבות שאז אני יכולה הרבה יותר להתלבש לפי הטעם האופנתי שלי בגזרות ובצבעים

מוחלטת ארוכה יותר. (לא אומרת שזה לא יכול חלילה לקרות, ולא אומרת שזה מתאים לכל אחד ואחת - כי יש כאלה שיותר מדי כללים רק יגרמו להן לרצות לפרוק הכול - אבל כשהנחת הבסיס היא מחמירה, אז פגיעה בה תביא ללבוש בגדר ההלכה הבסיסית לפחות...)

ובהחלט בעיניי ובעיני הבנות שלי עדיף תקנון לבוש על פני חולצת תלבושת - במיוחד בעיני הבנות שלי, שאוהבות להתלבש יפה, וחולצת תלבושת הייתה חונקת אצלן את הרצון הזה ומעוררת יותר תסכול...

אבל לא שאלו אותי , אצלנו זו הוראה עירונית ואין לאולפנא בחירה.

רק מוסיפה, שלא אכפת לי שישנאו את חולצת התלבושת. אבל לא רוצה שישנאו את הצניעות.

אז אם אלו נהלי האולפנא, יתמודדו איתם ואם ישנאו את החולצה לא נורא.

אבל לא רוצה שישנאו את הלכות צניעות.

ולכן מקום עם הלכות צניעות מחמירות לא מתאים לכל אחת, גם בתוך  משפחה יכולה להיות  בת שאולפנא מאוד דוסית תתאים לה ובת שאולפנא דוסית מאוד תעשה לה אנטי.

אחת מבנותי למדה באולפנא שנחשבת הכי דוסית באזורנו( וגם שם מעולם לא שמעתי על איסור להכין חולצות עם כיתוב, או דרישה ל 2 שכבות).

לבת שלי זה היה מעולה, אבל אני רואה את חברותיה לכיתה, ועברו כמה שנים מאז שסיימה יב( אני מסגירה כאן את הגיל שלי...).

חלקן באמת ממשיכות את הדרך של האולפנא. חלקן דתיות לאומיות רגילות בענין הצניעות( בלי גרבים, חצאית עד הברך) וחלקן גם פחות מזה. ולא מדובר בבודדות או בנות חריגות. כך שלא בטוחה שמסגרת כזו מתאימה לכל אחת, וכולן מבתים תורניים מאוד, יש באזורנו אולפנות פתוחות יותר, ואלו הורים שבחרו לשלח למקום יותר תורני.

אצלי נפטרו מזה כשעברו לאולפנה.

לפני זה היה מותר עליונית או שרוולון עם סמל. היו מקומות שהרשו שהסמל יהיה בתחתית החולצה.

בכלל איפה מוצאים חולצות חלקות צנועות במידות של נערות/נשים? אשמח לשמוע אפילו בשביל עצמי...

רק במידות גדולות יותר.

צנוע זה עניין של הגדרה.

בעיני חולצות טריקו הן פחות צנועות, אבל כל עוד זה חלק לדעתי זה פחות מורגש.

אגב זה לא רק אולפנה אחת, כל האולפנות אצלנו באיזור מסתבר עם חולצות סמל.

אבל האמת היא שלפני שקראתי את מה שכתבת לא חשבתי על זה בכלל... אולי אצל נערה זה כן היה לי מוזר. אבל אולי גם לא... כמו שאני לא מתרגשת מלראות אישה דתיה עם תג מקצועי על החולצה... זה רגיל לי כזה, מקצועי ותו לו...

אני לא לגמרי מצליחה להתנסח ברור אבל יכול להיות שכמו שזה יכול להיות קצת צורם / לא במקום בעין, זה גם יכול להיות פשוט ורגיל וטבעי?  

אני מנסה להבין אם רק אני חשבתי על זה או שיש דברים בגו.

תג בד"כ הוא קשיח אז גם אם הוא בולט זה לא כמו שהסמל ממש מונח לפי הצורה של הקאפ.

וגם נשים בד"כ לא הולכות עם חולצות חלקות.

כשהכל חלק חוץ מזה, זה לא מושך את המבט להסתכל לכיוון הסמל?

מלחיץ אותי קצת מבטים של גברים על איזור אישי של בנות.

גם הבת שלי ביסודי, ומודה שלא חשבתי על זה עד היום. בתוך האולפנה מילא כי את בת בתוך מלא בנות אבל הדרך לאולפנה עוברת ברחוב ויש שם הכל מהכל...

אולי אשתדל להבא פשוט לבקש בחנות שיגהצו את הסמל קצת יותר למעלה וזהו.

בס״ד

כמו שממשיכה לחלום כתבה 🤷🏻‍♀️

לא יודעת... זה כולה חולצת בי''ס...

לא הדבר הכי מהמם בעולם, אבל אפשר לקנות מידות קצת גדולות יותר...

האמת שבאולפנות בסביבתי אין בכלל תלבושת, רק ביסודי

ואולי אפשר לבוא עם חולצה חלקה בלי סמל, לא בטוחה שיעשו מזה עניין

יש בזה משהו, אבל בגלל שככה גדלתי וזוהי כל סביבתי- לא נראה לי מוזר...

כי זה ממש שונה.

אחיניות שלי הולכות עם חולצות סמינר עם סמל וזה ממש סבבה, בחיים לא חשבתי על זה.

מה שהרים אצלי גבה זה חולצות טריקו חלקות לגמרי, חוץ מהסמל.

חולצות טריקו נצמדות לגוף. הסמל יושב בדיוק על הקאפ ומתקפל עם החולצה מלמעלה כלפי מטה.

מקווה שזה ניסוח ברור ועם זאת לא בוטה מדי..

אני באמת מנסה להבין אם זה עניין של הרגל או שבאמת זה פחות מתאים שבנות יסתובבו ככה ברחוב.

(לא שאני מנסה לחנך אחרים אבל לא הייתי רוצה שהבת שלי תיתקל במבטים מגברים ברחוב אבל גם לא הייתי רוצה להכניס לה דברים לראש)

אבל זה הפך לנורמה בציבור הישראלי

גם בתיכונים לא הדתיים הולכים ככה

גם באולפנות

לא חושבת שמישהו יסתכל עליה רק בגלל זה

החולצה חלקה לחלוטין, רק עם סמל בדיוק איפה שהקאפ של החזיה.

אם יש ציור קטן בתוך דף לבן חלק לגמרי, העיניים לא הולכות אוטומטית לכיוון הציור?

היום חשבתי על זה שאולי זה נראה לי מוזר כי החולצות עם אחוז לייקרה גבוה, זה לא רק כותנה אז זה ממש יושב בדיוק על הגוף.

וגם אני מבינה מהתגובות שאו שמתרגלים או שמראש לא שמים לב לזה.

בקיצור נראה..  יש עוד קצת זמן עד שהבת שלי תיכנס לאולפנה.

רק ביסודי...

בכל מקרה לא חושבת שחושבים על זה. יש הרבה חולצות עם סמל באזור הזה.

(והגבתי לאביול כי נראה לי שאני מבוגרת ממנה.. ואצלינו כן היה).

ובכללי מעדיפה תקנון צניעות ולא חולצה מסויימת שאת חייבת ללבוש.

באולפנות באזור שלנו לא מכירה אף מקום שמחייב תלבושת

שמכיר למישהו שבא עם חולצה חלקה ללא סמל.

אז אם אולפנא מכריחה, זה בעיניי הפתרון (הבנות שלי לומדות במקום עם תקנון לבוש, לא תלבושת).

אני כבר שנים לא מדפיסה לילדים סמל (חוץ מלכיתה א' שמתרגשים מזה).

יותר יפה, ויותר נעים להסתובב ככה אחה''צ. ואפשר להעביר לבני דודים במידת הצורך.

באולפנה לא הייתה תלבושת

אבל ביסודי כן.

אני לא מדפיסה מלכתחילה.

ומעולה לא העירו לי.

ואני גם מעבירה בגדים לאחיות וגיסות והן משתמשות (מה שלא היה מתאפשר עם סמל),  ולא שמעתי שזה בעייתי

אבל כמובן שזה לא מדגם מייצג.

אף אחת לא תדפיס סמל על חולצה יפה או יקרה

לרב מדפיסים סמלים על חולצות שמיועדות להיות חולצות בית ספר -

לא צמודות מידי, לא פתוחות בקטע מטריד, לא חולצות בטן...

כשבנות באות עם חולצות חלקות הן הרבה פעמים כאלה.

יותר קל ונעים להעיר על סמל שזה לא משהו שקשור בכלל לצניעות מאשר להתחיל להתווכח או להתעמק על פתח צאוור ומריבות של החולצה עם החצאית 🙈

האמת שגם חולצות בי''ס יכולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות, כמו שעלה פה בשרשור, וגם מבחינת פתח צוואר ושרוול.

בכל מקרה, אצלנו בבתי''ס שבהם דורשים תלבושת, כן מאפשרים חולצות חלקות. וגם חולצות מודפסות של הסניף, יומולדת לסבא וכאלה.

ואני שמחה שבאולפנא של הבנות שלי לא דורשים בכלל.

ברוב המכריע של המקרים אני לא חושבת שהמבט בכלל נודד לסמל כי הוא לא מעניין.

אני לפעמים מסתכלת על סמלים אצל ילדים כדי לקלוט באיזה בית ספר ילד מסויים. שימושי לעיתים.

ככל שבנותי גדלו הן רצו סמל פחות בולט על החולצה, כי זה נראה להן תינוקי שיש להן חולצת סמל בכלל. אז התחלתי לבקש לשים לבן על בהיר ושחור על כהה, ואז זה בכלל לא בולט אבל כן עומד בתקנון בית הספר. 

אבל זה לא היתה דרישה באולפנות אצלנו, למעשה בכל המקומות שנבדקו אולי למעט אחד לא היתה דרישה לחולצת סמל, וזה מכיתה ז'. אז די ממצא את הבעיה, שלא חשבתי שקיימת.

והקטע שלבדוק לאיזה בי"ס ילד משתייך לפי החולצה שהוא לובש, לא ממש סבבה בעיני.

שימושי או לא, ילד הוא לא לוח מודעות ובטח לא נערה מתבגרת.

הקטע עם לבן על בהיר ושחור על כהה, גאוני ממש!

מסכימה שילד הוא לא לוח מודעות  

אבל טכנית, כשילד הסתכל עלינו וניסיתי להבין למה, עזר לי למקם אותו. אם למד עם הילדה לפני שנתיים בגן וכאלה.

ילדה אבודה באוטובוס, עוזר לראות אם זה לפני או אחרי בית הספר שלה.

להבדיל לגמרי,  ילדים מתפרעים בגינה. עוזר לדעת טיפה מה ומי במקרי קיצון  

לא שהייתי בגלל זה שמה סמל אבל אם כבר יש - אפשר להיעזר בזה.

עכשיו אנחנו בבעיית השנה האחרונה בבית ספר ולאחר שווה שתקנו חולצות כי לא נשתמש בהם אחר כך...'

אולי נברר על המדבקות

אבל בשנים האחרונות הוא קצת התפוגג. 

לכן פחות נוטה לזה כרגע. לא מכירה כ"כ הורים לבנות קטנות אצלנו. 

אני עובדת באולפנא שחייבים לבוא בה עם סמל, רואה מאות בנות עם סמל ביום, ואף פעם לא חשבתי שיש בזה משהו לא צנוע. בכל התיכונים בעיר יש סמל, אז זה ממש רגיל ולא מושך תשומת לב.

הלוואי שאלו יהיו בעיות הצניעות היחידות שלנו באולפנא...

גם בבית הספר היסודי של הבת שלי יש סמל, ולא ראיתי בזה בעיה, היא כבר גדולה והתחילה להתפתח, אז קנינו חולצות לא צמודות( קנינו בפוקס).

האמת חייבת לומר שכאמא למתבגרות התרגלתי שמה שחשוב לי בצניעות זה חולצה שמכסה מרפק, חצאית שמכסה ברך, פתח צאור סביר וזהו. וגם זה בעדינות והסברה .

כל שאר ההתעסקויות רק מייצרות אנטי. 

אני פשוט בוחרת את ה"מלחמות של", לא באמת מלחמות, אבל בוחרת על מה חשוב לי לשים דגש, על עיקר ההלכה ולא על דברים שהם מס 2, או חומרות.

וגם חשוב לי לומר שלפי דעתי, כשמחנכים בנות לצניעות מעבר להלכות הבסיסיות , כדאי שהן ידעו שזה מעבר, ולא הלכה בסיסית.

לדוג: אני הולכת עם חצאיות ארוכות, ואשמח שגם בתי תלך, אבל אנחנו חיים בחברה שבה חלק גדול מהנשים והבנות הולכות עד אחרי הברך( גם נשות רבנים והמורות שלהן(, ובלי גרביים.

חשוב לי שידעו מה ההלכה הבסיסית, ומה הידור.

שמעתי את זה מראשת מדרשה , אמא להרבה בנות בעצמה, שהיא פגשה בנות שגדלו במקומות תורניים מאוד, כמו שמתואמת תארה פה, וכשיצאו לעולם וגילו שגם חצאית עד הברך בלי גרביים זה דעה הלכתית קיימת, היה בהן כעס שחינכו אותן שזה אסור.

כמובן שיש,בנות שלא נוצר להן אנטי, כי הן באופי זורם יותר, לפעמים באותה משפחה יש בנות שיזרמו עם הצניעות ובנות שיהיה להן קשה, הבנות שקשה להן צריכות לדעת גם מה המינימום. כדי שמרוב קושי לא יזרקו הכל.

שהולכות כמו שמקובל ברוב הציבור (כלומר בלי גרביים), אז הבנות שלי מכירות את הדעה ההלכתית הזו.

ואני מתפללת שהן יקבלו באהבה את החינוך שאנחנו מנחילים להן, ולא ירגישו מקופחות או מרומות בשום מצב...

(והאמת שאנחנו ספרדים, ולכאורה אין פוסק ספרדי שמתיר לגלות את השוק... קרובות המשפחה שלנו ברובן אשכנזיות.)

קצת תמוה בעיניי שאת מציגה את זה כחומרה, בציבור הדתי לאומי הנורמה היא אכן בלי , ואולי לאשכנזיות יש דעה שעליה הן יכולות לסמוך באמת.. אבל לספרדיות אין שום היתר. 

ובאמת כאחת ששמה גרביים אני מרגישה מאוד דוסית בציבור שלנו וזה מצחיק אותי, אבל אני לא עושה את זה בכלל מדוסיות .. פשוט בגלל ההלכה. (סגנון הלבוש שלי הוא לאו דווקא דוס, כן צנוע .. אבל לא בסגנון הדוסי , שמה לק צבעוני, כן רואים לי קצת שיער מהמטפחת .. ) 

לק"י

או שהתכוונת לחצאית עד אחרי הברך ובלי גרביים?

אני אשכנזיה, וכשבררתי את הענין הבנתי שיש על מי לסמך בחצאית עד אחרי הברך ללא גרביים.  ושזו דעת יחיד, ועדיף גרבים או חצאית ארוכה.

בגלל זה אני הולכת עם חצאיות ארוכות בקיץ, כי ממש קשה לי עם גרבים בקיץ. אבל לא דורשת את זה מהבנות שלי, כי זו לא הנורמה בציבור שלנו , ויש על מי לסמך שמותר , לא ידעתי שזה אחרת לספרדיות, הסביבה שלי היא מאוד ספרדית, ורובן הולכות עם חצאיות עד הברך ללא גרבים, גם נשים תורניות עם כיסוי ראש מלא, ובעלים תלמידי חכמים. אז מוזר לי שלספרדיות אין על מי לסמך בענין.

אבל באמת מעניין לברר עם רב בן זמננו, האם ישנן הקלות וכדומה.

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...