אצלנו אין חולצת תלבושת, רק תקנון לבוש. (ומכיתה ו' צריך ללבוש חולצות רחבות או שתי שכבות, בדיוק בגלל הסיבה הזו...)

והאמת שבסניף אצלנו בעיקרון אסור לעשות חולצות עם כיתוב, גם כי זה מראה זרוק, ולא צנוע שהכיתוב מושך מבטים...

לא הכרתי כזה מן תקנון לבוש. 

מדפיסות חולצה עם כיתוב ללא אישור, לעומת מקומות שהבנות המורדות ילבשו נניח חולצה עם שרוולים קצרים...

אבל זה באמת מתאים לאנשים מאוד מסויימים שאלו הסטנדרטים שלהם.

ומוסיפה שלי אישית מרגיש הרבה יותר חונק ואפילו קצת מגוחך החובה ללבוש חולצה עם סמל, יותר מאשר החובה ללבוש 2 שכבות שאז אני יכולה הרבה יותר להתלבש לפי הטעם האופנתי שלי בגזרות ובצבעים

מוחלטת ארוכה יותר. (לא אומרת שזה לא יכול חלילה לקרות, ולא אומרת שזה מתאים לכל אחד ואחת - כי יש כאלה שיותר מדי כללים רק יגרמו להן לרצות לפרוק הכול - אבל כשהנחת הבסיס היא מחמירה, אז פגיעה בה תביא ללבוש בגדר ההלכה הבסיסית לפחות...)

ובהחלט בעיניי ובעיני הבנות שלי עדיף תקנון לבוש על פני חולצת תלבושת - במיוחד בעיני הבנות שלי, שאוהבות להתלבש יפה, וחולצת תלבושת הייתה חונקת אצלן את הרצון הזה ומעוררת יותר תסכול...

אבל לא שאלו אותי , אצלנו זו הוראה עירונית ואין לאולפנא בחירה.

רק מוסיפה, שלא אכפת לי שישנאו את חולצת התלבושת. אבל לא רוצה שישנאו את הצניעות.

אז אם אלו נהלי האולפנא, יתמודדו איתם ואם ישנאו את החולצה לא נורא.

אבל לא רוצה שישנאו את הלכות צניעות.

ולכן מקום עם הלכות צניעות מחמירות לא מתאים לכל אחת, גם בתוך  משפחה יכולה להיות  בת שאולפנא מאוד דוסית תתאים לה ובת שאולפנא דוסית מאוד תעשה לה אנטי.

אחת מבנותי למדה באולפנא שנחשבת הכי דוסית באזורנו( וגם שם מעולם לא שמעתי על איסור להכין חולצות עם כיתוב, או דרישה ל 2 שכבות).

לבת שלי זה היה מעולה, אבל אני רואה את חברותיה לכיתה, ועברו כמה שנים מאז שסיימה יב( אני מסגירה כאן את הגיל שלי...).

חלקן באמת ממשיכות את הדרך של האולפנא. חלקן דתיות לאומיות רגילות בענין הצניעות( בלי גרבים, חצאית עד הברך) וחלקן גם פחות מזה. ולא מדובר בבודדות או בנות חריגות. כך שלא בטוחה שמסגרת כזו מתאימה לכל אחת, וכולן מבתים תורניים מאוד, יש באזורנו אולפנות פתוחות יותר, ואלו הורים שבחרו לשלח למקום יותר תורני.

אצלי נפטרו מזה כשעברו לאולפנה.

לפני זה היה מותר עליונית או שרוולון עם סמל. היו מקומות שהרשו שהסמל יהיה בתחתית החולצה.

בכלל איפה מוצאים חולצות חלקות צנועות במידות של נערות/נשים? אשמח לשמוע אפילו בשביל עצמי...

רק במידות גדולות יותר.

צנוע זה עניין של הגדרה.

בעיני חולצות טריקו הן פחות צנועות, אבל כל עוד זה חלק לדעתי זה פחות מורגש.

אגב זה לא רק אולפנה אחת, כל האולפנות אצלנו באיזור מסתבר עם חולצות סמל.

אבל האמת היא שלפני שקראתי את מה שכתבת לא חשבתי על זה בכלל... אולי אצל נערה זה כן היה לי מוזר. אבל אולי גם לא... כמו שאני לא מתרגשת מלראות אישה דתיה עם תג מקצועי על החולצה... זה רגיל לי כזה, מקצועי ותו לו...

אני לא לגמרי מצליחה להתנסח ברור אבל יכול להיות שכמו שזה יכול להיות קצת צורם / לא במקום בעין, זה גם יכול להיות פשוט ורגיל וטבעי?  

אני מנסה להבין אם רק אני חשבתי על זה או שיש דברים בגו.

תג בד"כ הוא קשיח אז גם אם הוא בולט זה לא כמו שהסמל ממש מונח לפי הצורה של הקאפ.

וגם נשים בד"כ לא הולכות עם חולצות חלקות.

כשהכל חלק חוץ מזה, זה לא מושך את המבט להסתכל לכיוון הסמל?

מלחיץ אותי קצת מבטים של גברים על איזור אישי של בנות.

גם הבת שלי ביסודי, ומודה שלא חשבתי על זה עד היום. בתוך האולפנה מילא כי את בת בתוך מלא בנות אבל הדרך לאולפנה עוברת ברחוב ויש שם הכל מהכל...

אולי אשתדל להבא פשוט לבקש בחנות שיגהצו את הסמל קצת יותר למעלה וזהו.

בס״ד

כמו שממשיכה לחלום כתבה 🤷🏻‍♀️

לא יודעת... זה כולה חולצת בי''ס...

לא הדבר הכי מהמם בעולם, אבל אפשר לקנות מידות קצת גדולות יותר...

האמת שבאולפנות בסביבתי אין בכלל תלבושת, רק ביסודי

ואולי אפשר לבוא עם חולצה חלקה בלי סמל, לא בטוחה שיעשו מזה עניין

יש בזה משהו, אבל בגלל שככה גדלתי וזוהי כל סביבתי- לא נראה לי מוזר...

כי זה ממש שונה.

אחיניות שלי הולכות עם חולצות סמינר עם סמל וזה ממש סבבה, בחיים לא חשבתי על זה.

מה שהרים אצלי גבה זה חולצות טריקו חלקות לגמרי, חוץ מהסמל.

חולצות טריקו נצמדות לגוף. הסמל יושב בדיוק על הקאפ ומתקפל עם החולצה מלמעלה כלפי מטה.

מקווה שזה ניסוח ברור ועם זאת לא בוטה מדי..

אני באמת מנסה להבין אם זה עניין של הרגל או שבאמת זה פחות מתאים שבנות יסתובבו ככה ברחוב.

(לא שאני מנסה לחנך אחרים אבל לא הייתי רוצה שהבת שלי תיתקל במבטים מגברים ברחוב אבל גם לא הייתי רוצה להכניס לה דברים לראש)

אבל זה הפך לנורמה בציבור הישראלי

גם בתיכונים לא הדתיים הולכים ככה

גם באולפנות

לא חושבת שמישהו יסתכל עליה רק בגלל זה

החולצה חלקה לחלוטין, רק עם סמל בדיוק איפה שהקאפ של החזיה.

אם יש ציור קטן בתוך דף לבן חלק לגמרי, העיניים לא הולכות אוטומטית לכיוון הציור?

היום חשבתי על זה שאולי זה נראה לי מוזר כי החולצות עם אחוז לייקרה גבוה, זה לא רק כותנה אז זה ממש יושב בדיוק על הגוף.

וגם אני מבינה מהתגובות שאו שמתרגלים או שמראש לא שמים לב לזה.

בקיצור נראה..  יש עוד קצת זמן עד שהבת שלי תיכנס לאולפנה.

רק ביסודי...

בכל מקרה לא חושבת שחושבים על זה. יש הרבה חולצות עם סמל באזור הזה.

(והגבתי לאביול כי נראה לי שאני מבוגרת ממנה.. ואצלינו כן היה).

ובכללי מעדיפה תקנון צניעות ולא חולצה מסויימת שאת חייבת ללבוש.

באולפנות באזור שלנו לא מכירה אף מקום שמחייב תלבושת

שמכיר למישהו שבא עם חולצה חלקה ללא סמל.

אז אם אולפנא מכריחה, זה בעיניי הפתרון (הבנות שלי לומדות במקום עם תקנון לבוש, לא תלבושת).

אני כבר שנים לא מדפיסה לילדים סמל (חוץ מלכיתה א' שמתרגשים מזה).

יותר יפה, ויותר נעים להסתובב ככה אחה''צ. ואפשר להעביר לבני דודים במידת הצורך.

באולפנה לא הייתה תלבושת

אבל ביסודי כן.

אני לא מדפיסה מלכתחילה.

ומעולה לא העירו לי.

ואני גם מעבירה בגדים לאחיות וגיסות והן משתמשות (מה שלא היה מתאפשר עם סמל),  ולא שמעתי שזה בעייתי

אבל כמובן שזה לא מדגם מייצג.

אף אחת לא תדפיס סמל על חולצה יפה או יקרה

לרב מדפיסים סמלים על חולצות שמיועדות להיות חולצות בית ספר -

לא צמודות מידי, לא פתוחות בקטע מטריד, לא חולצות בטן...

כשבנות באות עם חולצות חלקות הן הרבה פעמים כאלה.

יותר קל ונעים להעיר על סמל שזה לא משהו שקשור בכלל לצניעות מאשר להתחיל להתווכח או להתעמק על פתח צאוור ומריבות של החולצה עם החצאית 🙈

האמת שגם חולצות בי''ס יכולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות, כמו שעלה פה בשרשור, וגם מבחינת פתח צוואר ושרוול.

בכל מקרה, אצלנו בבתי''ס שבהם דורשים תלבושת, כן מאפשרים חולצות חלקות. וגם חולצות מודפסות של הסניף, יומולדת לסבא וכאלה.

ואני שמחה שבאולפנא של הבנות שלי לא דורשים בכלל.

ברוב המכריע של המקרים אני לא חושבת שהמבט בכלל נודד לסמל כי הוא לא מעניין.

אני לפעמים מסתכלת על סמלים אצל ילדים כדי לקלוט באיזה בית ספר ילד מסויים. שימושי לעיתים.

ככל שבנותי גדלו הן רצו סמל פחות בולט על החולצה, כי זה נראה להן תינוקי שיש להן חולצת סמל בכלל. אז התחלתי לבקש לשים לבן על בהיר ושחור על כהה, ואז זה בכלל לא בולט אבל כן עומד בתקנון בית הספר. 

אבל זה לא היתה דרישה באולפנות אצלנו, למעשה בכל המקומות שנבדקו אולי למעט אחד לא היתה דרישה לחולצת סמל, וזה מכיתה ז'. אז די ממצא את הבעיה, שלא חשבתי שקיימת.

והקטע שלבדוק לאיזה בי"ס ילד משתייך לפי החולצה שהוא לובש, לא ממש סבבה בעיני.

שימושי או לא, ילד הוא לא לוח מודעות ובטח לא נערה מתבגרת.

הקטע עם לבן על בהיר ושחור על כהה, גאוני ממש!

מסכימה שילד הוא לא לוח מודעות  

אבל טכנית, כשילד הסתכל עלינו וניסיתי להבין למה, עזר לי למקם אותו. אם למד עם הילדה לפני שנתיים בגן וכאלה.

ילדה אבודה באוטובוס, עוזר לראות אם זה לפני או אחרי בית הספר שלה.

להבדיל לגמרי,  ילדים מתפרעים בגינה. עוזר לדעת טיפה מה ומי במקרי קיצון  

לא שהייתי בגלל זה שמה סמל אבל אם כבר יש - אפשר להיעזר בזה.

עכשיו אנחנו בבעיית השנה האחרונה בבית ספר ולאחר שווה שתקנו חולצות כי לא נשתמש בהם אחר כך...'

אולי נברר על המדבקות

אבל בשנים האחרונות הוא קצת התפוגג. 

לכן פחות נוטה לזה כרגע. לא מכירה כ"כ הורים לבנות קטנות אצלנו. 

אני עובדת באולפנא שחייבים לבוא בה עם סמל, רואה מאות בנות עם סמל ביום, ואף פעם לא חשבתי שיש בזה משהו לא צנוע. בכל התיכונים בעיר יש סמל, אז זה ממש רגיל ולא מושך תשומת לב.

הלוואי שאלו יהיו בעיות הצניעות היחידות שלנו באולפנא...

גם בבית הספר היסודי של הבת שלי יש סמל, ולא ראיתי בזה בעיה, היא כבר גדולה והתחילה להתפתח, אז קנינו חולצות לא צמודות( קנינו בפוקס).

האמת חייבת לומר שכאמא למתבגרות התרגלתי שמה שחשוב לי בצניעות זה חולצה שמכסה מרפק, חצאית שמכסה ברך, פתח צאור סביר וזהו. וגם זה בעדינות והסברה .

כל שאר ההתעסקויות רק מייצרות אנטי. 

אני פשוט בוחרת את ה"מלחמות של", לא באמת מלחמות, אבל בוחרת על מה חשוב לי לשים דגש, על עיקר ההלכה ולא על דברים שהם מס 2, או חומרות.

וגם חשוב לי לומר שלפי דעתי, כשמחנכים בנות לצניעות מעבר להלכות הבסיסיות , כדאי שהן ידעו שזה מעבר, ולא הלכה בסיסית.

לדוג: אני הולכת עם חצאיות ארוכות, ואשמח שגם בתי תלך, אבל אנחנו חיים בחברה שבה חלק גדול מהנשים והבנות הולכות עד אחרי הברך( גם נשות רבנים והמורות שלהן(, ובלי גרביים.

חשוב לי שידעו מה ההלכה הבסיסית, ומה הידור.

שמעתי את זה מראשת מדרשה , אמא להרבה בנות בעצמה, שהיא פגשה בנות שגדלו במקומות תורניים מאוד, כמו שמתואמת תארה פה, וכשיצאו לעולם וגילו שגם חצאית עד הברך בלי גרביים זה דעה הלכתית קיימת, היה בהן כעס שחינכו אותן שזה אסור.

כמובן שיש,בנות שלא נוצר להן אנטי, כי הן באופי זורם יותר, לפעמים באותה משפחה יש בנות שיזרמו עם הצניעות ובנות שיהיה להן קשה, הבנות שקשה להן צריכות לדעת גם מה המינימום. כדי שמרוב קושי לא יזרקו הכל.

שהולכות כמו שמקובל ברוב הציבור (כלומר בלי גרביים), אז הבנות שלי מכירות את הדעה ההלכתית הזו.

ואני מתפללת שהן יקבלו באהבה את החינוך שאנחנו מנחילים להן, ולא ירגישו מקופחות או מרומות בשום מצב...

(והאמת שאנחנו ספרדים, ולכאורה אין פוסק ספרדי שמתיר לגלות את השוק... קרובות המשפחה שלנו ברובן אשכנזיות.)

קצת תמוה בעיניי שאת מציגה את זה כחומרה, בציבור הדתי לאומי הנורמה היא אכן בלי , ואולי לאשכנזיות יש דעה שעליה הן יכולות לסמוך באמת.. אבל לספרדיות אין שום היתר. 

ובאמת כאחת ששמה גרביים אני מרגישה מאוד דוסית בציבור שלנו וזה מצחיק אותי, אבל אני לא עושה את זה בכלל מדוסיות .. פשוט בגלל ההלכה. (סגנון הלבוש שלי הוא לאו דווקא דוס, כן צנוע .. אבל לא בסגנון הדוסי , שמה לק צבעוני, כן רואים לי קצת שיער מהמטפחת .. ) 

לק"י

או שהתכוונת לחצאית עד אחרי הברך ובלי גרביים?

אני אשכנזיה, וכשבררתי את הענין הבנתי שיש על מי לסמך בחצאית עד אחרי הברך ללא גרביים.  ושזו דעת יחיד, ועדיף גרבים או חצאית ארוכה.

בגלל זה אני הולכת עם חצאיות ארוכות בקיץ, כי ממש קשה לי עם גרבים בקיץ. אבל לא דורשת את זה מהבנות שלי, כי זו לא הנורמה בציבור שלנו , ויש על מי לסמך שמותר , לא ידעתי שזה אחרת לספרדיות, הסביבה שלי היא מאוד ספרדית, ורובן הולכות עם חצאיות עד הברך ללא גרבים, גם נשים תורניות עם כיסוי ראש מלא, ובעלים תלמידי חכמים. אז מוזר לי שלספרדיות אין על מי לסמך בענין.

אבל באמת מעניין לברר עם רב בן זמננו, האם ישנן הקלות וכדומה.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

לק"י

הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.