וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: (במדבר כט, א)
כת' בס' נועם המצוות[1] (ח"ד עמ' כ, מצוה ת"ה):
"והנה הלשון 'יום תרועה יהיה לכם' אין לו ביאור, כי משמע שכל היום מחויבים לתקוע ובאמת סגי להתקיעות שעה מועטת והול"ל ותקעתם בשופר! ומפרשים, כי הכתוב בא לרמז כי לבד המצוה של תקיעת שופר, עוד יש חיוב לכל אחד לזעוק בחוזקה כמעט כל היום של ר"ה לבקש ולחנן פני הדר עליון כו'. וזה שאמר 'יום תרועה' מלשון 'מתריעין' וכמו שהיה נכתב יום זעקה יהיה לכם" וכו'.
הרי שמהות היום של ר"ה היא שהוא יום תפילה וזעקה, וצריך ביאור היאך הדברים מסתדרים על שאר מהויות היום הידועות והמוכרות לנו, שהוא יום המלכת הקב"ה והוא יום הדין והמשפט?
בשנה זו נגשתי בשאלה למורי ורבי הגר"ח כ"ץ שליט"א שיבאר מה מה פירוש לשון "תפילה" ואמר לי בזה שתי הסברות. ראשית – לשון נפילה, שהתפילה והבקשה נעשית בכניעה ובנפילת אפים ארצה. שנית – לשון פילול, וכמו שכת' בתהלים (קו, ל) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". ולשון זו מצאנו גם בעניין אחר, כמאמר הכת' (שמות כא, כב) "כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים" ופרש"י "בפלילים - על פי הדיינים", והראב"ע הפנה לכת' בשמואל א' (ב, כה) "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים", ושם פרש"י "ופללו – לשון משפט, כמו ונתן בפלילים".
הרי ש'תפילה' – לשון משפט, וניכר אמאי יום ר"ה שהוא יום משפט, הוא יום תפילה. ולהסביר הדבר טפי, יש להבין את הקשר למהות היום הנוספת, המלכת הקב"ה.
אומרת המשנה בסנהדרין (ב, ב): "המלך לא דן ולא דנין אותו", וכת' הרמב"ם בפיה"מ שם, ז"ל:
במה דברים אמורים? - במלכי ישראל בלבד, מפני ששלטונם ברשע ואינם מחשיבים את שפלות הרוח והענוה ואינם סובלים את האמת. אבל מלכי בית דוד - דנין ודנין אותם, לפי שהם מכירים את האמת ולא תקשה עליהם הענוה, לפי ששלטונם חוקי לא יחסר על ידי ענותנותם. אמר בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט, ודוד עליו השלום היה מכלל סנהדרי גדולה.
הרי שמלכות אמת, מלכות שמלאה ענווה – דנה ואף דנים אותה. וכך קיי"ל על מלכותו של הקב"ה, כמ"ש בגמרא במגילה (לא ע"א):
אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו; דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה - כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים, וכתיב בתריה עשה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים - כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש וגו', וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים דכתיב סלו לרכב בערבות ביה שמו, וכתיב בתריה אבי יתומים[2] ודיין אלמנות.
ומעניינה של מלכות לעשות משפט, ולתקן הסדר בעם, ע"כ ביום שאנו מקבלים עלינו מלכותו ית' – הרי שאנו מקבלים על עצמנו שישפוט אותנו על פי חוקיו, והדברים באים בהדי הדדי.
ועתה נוכל לראות הדבר בשני אופנים:
- האופן הראשון, כיוון שבאנו למשפט – באנו לתפילה, לבקש על נפשותינו שנינצל מן הדין הקשה, ושיתנהג עימנו מלכנו בחסד וברחמים.
- האופן השני, כיוון שהמלכנו עלינו מלך – אנו תולים בו מחסנו ובטחוננו, ובאים לבקש לפניו על כל צרכינו, ואז עומד המבקש למשפט, האם ראוי הוא שיעשה עימו המלך אם לאו.
הרי שבעצם כל עת תפילה היא עת דין, ואדם נידון בכל יום[3]! ועל פי הדברים האלו נגזרים רבים מדיני תפילה, שבזמן התפילה אדם חשוב עומד לפני מלך (וזה פי כמה וכמה מזמן שבו מקבל על עצמו את מלכות אותו המלך, שהרי רבים וחמורים דיני תפילה מדיני קריאת שמע, אף שיש בה קבלת עול מלכות שמים).
ובזה נוכל להבין דבר נפלא, ומקצתו ידוע וניכר – עניין ברכת "השיבה שופטינו" ובפרט השינוי המיוחד שבה בימי"ן, תחת "מלך אוהב צדקה ומשפט" – "המלך המשפט". תמהו רבים, היה לו לומר "מלך המשפט" או "המלך השופט", ומה פשר "המלך המשפט"? אלא שבעת שקיבלנו על עצמנו שהוא מלך לנו – קבלנו על עצמנו את המשפט, משפטו של מלך, ואתי הכל בהדי הדדי.
ותובן שאלתו של ה"ר יחיאל שבטור סי' קיח, ונעתיק הדברים באורך:
וחותם בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט, ומר"ה עד יה"כ חותמין המלך המשפט. כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל מעולם תמהתי על חתימת ברכה זו, למה נשתנית מכל חתימת ברכות י"ח לענין מלכות הא קי"ל ברכה הסמוכה לחבירתה אין בה מלכות, ועוד לכאורה איני יודע מה הפרש יש בין "מלך אוהב צדקה ומשפט" ובין "המלך המשפט" לענין שצריך לחזור לראש אם שכח; אך שאיני רשאי לשנות מה שהורגל בפי כל.
אמנם שמעתי שבפרובינציא אין אומרים "המלך" וישר בעיני. שוב מצאתי בספר הנקרא מחזור ויטרי ה"ג בפ"ק, דברכות כל השנה כולה אומר "האל הקדוש האל המשפט" חוץ מעשי"ת שאומר "המלך הקדוש המלך המשפט", לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו שהוא מלך על המשפט. וי"א כל השנה "מלך אוהב צדקה ומשפט" דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות כדכתיב (משלי כט) "מלך במשפט יעמיד ארץ". ונשאתי ונתתי בדבר לפני א"א ז"ל וקיבל דברי ע"כ:
עפ"ד הדברים מובנים ביותר – המלכות קשורה במשפט (וכן להיפך), ע"כ נתיחדה ברכה זו, שהיא גם כוללת את כל עניין התפילה. ועניין זה ניכר מנוסח גוף הברכה, שם אנו אומרים: "והסר ממנו יגון ואנחה" – מה עניין 'הסרת יגון ואנחה' לברכת "השיבה שופטינו"?
ולענ"ד הדבר יתבאר ע"פ המדרש בב"ר (לך-לך, פ' מה, אות ד):
ולמה נתעקרו אמהות? ר' לוי (אמר) בשם ר' שילא ר' חלבו מש' ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפילתן ולסיחתן "יונתי בחגוי הסלע" (שה"ש ב, יד) למה עיקרתי אתכם? בשביל "הראיני את מראיך השמיעני את קולך" (שם).
ומאירים הדברים יותר מלשונו של מוהרי"מ חרל"פ זצ"ל במי מרום חלק יג (שער תורה ותפילה ד"ה הבקשות הפרטיות):
ואף גם זאת, הצער שהננו מרגישים מכל דבר שאינו נעים לנו, הרי זה שלוח ממרום אלינו לעוררנו ולהודיענו שבידינו למנוע את הצער הלזה. וגם שלא לגרום צער למעלה, "בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי" (חגיגה טו, ב), ושעל כן עלינו להתאמץ בתפלה למנוע את הצער ולמלא את השליחות של מעלה שמעוררת אותנו על-ידי הצער לסלק כל מכשול מהעולם, שגם מכשול פרטי נוגע להכלל.
הרי שתכלית כל יגון ואנחה לעוררנו לתפילה, ולעמוד לפני המלך[4].
[1]הובא בדרשות "לנפש תדרשנו" על ימים נוראים, ר"ה תשס"ט.
[2]וכמו שמצאנו לשון חז"ל ש"בית דין אביהן של יתומין" (גיטין לז ע"א; ב"ק לז ע"א).
[3]דברי ר' יוסי בר"ה טז ע"א.
[4]ומצד הפס' שכת' בסו"ד המדרש, "הראיני את מראיך השמיעיני את קולך" – אולי יש לקשר מה שכת' על משנה ח' בפ"א של מסכת ר"ה, עניין ר' מאיר ור' שמעון בר יוחאי, אור וקול, ראיה ושמיעה.
