את העבודה הנוחה והבטוחה שלי.

המסלול הנ"ל הוא המסלול המדויק שאני רוצה

ובדיוק ראיתי פרסום שבהדסה מתחילה תוכנית כזו...

אני שוברת את הראש המון זמן על אם ללכת על זה בכל הכח או לא

לא במטרה להיות מיילדת. כן יודעת להגיד לך ממה שאני שומעת סביבי - שמיילדות זה תחום מאוד מבוקש והרבה פעמים קשה להיכנס אליו, במיוחד אם את במקרה באזורים רוויים באחיות כמו בצפון. זה גם דורש קורס על בסיסי של שנתיים נוספות אחרי סיום הלימודים. אם זה ממש החלום שלך לא הייתי מוותרת, אבל לקחת בחשבון שהדרך אולי לא תהיה כל כך קלה.

בהצלחה רבה!

להיות דולה, ממליצה ממש

אני חושבת שהרבה פעמים דולה היא יותר משמעותית בשביל חווית היולדת מהמיילדת עצמה.

המיילדת מנהלת יותר מלידה אחת במקביל ולא באמת םנויה להתהליך עם היולדת

הדולה לעומתה נמצאת רק עם היולדת שלה ומנחה את את התהליך עוד לפני הלידה

אני עושה הסבת סיעוד, לא למיילדות. מתחברת מאוד למה שנועה נועה רשמה. זה סופר מבוקש וקשה להכנס. אם לא בא לך לעשות משהו אחר בסיעוד הייתי חושבת שוב... כי הסיכוי שתיהי ישר מיילדת נמוך מאוד.

אם בא לך בכללי להיות אחות ולקחת סיכון שלא תיהי מיילדת למרות הכל בעיני זה סופר שווה. מקצוע עם שליחות ונשמה ענקית! 

מאוד מתלבטת האמת..

בדיוק סיימתי תואר בחינוך והתחלתי לעבוד אבל אף פעם לא הייתי שלמה עם ההחלטה ללמוד חינוך

תמיד קרץ לי התחום המיילדותי אבל רק מאז שילדתי ויצא לי לחוות עד כמה זה משמעותי זה ממש בוער בי

השליחות, החיים החדשים, תחושת סיפוק מטורפת, לסייע לנשים במצב כל כך רגיש וחשוב

וואו

מצד שני לא בטוחה שזה הזמן עכשיו

בעל אברך ולומד תואר במקביל ורק עכשיו התחלתי לעבוד ופעם ראשונה שסוף סוף נכנסת משכורת הביתה! (לא שזה משכורת בשמיים כן? בכל זאת מורה.. אבל זה עדיין משהו! קודם לא היה כלום)

אז גם אם אתחיל ללמוד מיילדות זה יהיה עוד כמה שנים ואז אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה כשבע"ה יהיו עוד קטנטנים והעומס הטכני והכלכלי יגדל פי כמה

ועוד עניין- אני ממש מפחדת ממחטים ברמה שלפעמים מתעלפת בבדיקות דם.

זה בעצם מה שמנע ממני ללכת למקצוע הזה כשחיפשתי מה ללמוד.

אבל בסוף אני תוהה לעצמי אם אולי זה רק מכשול שכדאי להתגבר עליו כדי להרוויח עבודה משמעותית עם סיפוק

מעניין אותי מה אתן אומרות על זה? מה אתן ממליצות לי?

ועוד שאלה- מה המשכורת של מיילדת פחות או יותר? האם זה מתגמל?

זה לא רק עניין של כדאי. יכולה להגיד שאצלי סיעוד או רפואה לא היו אופציות אחרי שירות כי היה לי קשה לראות דם, פצעים וכו'. כשהתחלתי לחשוב על שינוי כיוון בגיל גדול יותר וחשבתי בין היתר על סיעוד, זה היה כבר אחרי שבתור אמא ובעוד סיטואציות טיפלתי בפצעים לא סימפטיים ובעצם ראיתי כבר שאני יכולה להתנתק ולהתמודד כשצריך. עדיין לא אגיד שהיה לי קל בהתנסות במחלקה כירורגית אבל צריך לראות שזה אפשרי, אם תפחדי לדקור מטופלים זה מנטרל לך את רוב האופציות בתחום...

מבחינת משכורת למיטב ידיעתי מיילדות לא מקבלות יותר מאחות רגילה, ואז זה בעיקר תלוי במשמרות שתעשי. הסיבה שהולכים לזה היא לא המשכורת אלא כמובן התוכן והסיפוק, וגם זה שלמיילדת יש עצמאות מאוד גדולה יחסית ביחס לאחיות מרוב התחומים האחרים.

אבל יכולה להגיד לך שאם את מתחברת לעולם הזה של הרפואה 

את תתגברי ממש על הפחד ממחטים

וחוץ מזה תצטרכי לעבור כ 5 שנים כאחות עד שישלחו אותך למיילדות

אבל תוך כדי הלימודים כבר תבני את החוסן שנדרש מאחות

בהצלחה!

דבר ראשון זה מקצוע מדהים מדהים מדהים ואני מבינה אותך ברמות שזה החלום שלך ואשרייך.

אני כן רוצה להראות לך כמה נקודות שאולי יעזרו לך,

יש העדפה (להנהלה ולחדר לידה) שמיילדות יהיו קודם אחיות ממש טובות ברפואה כללית ולכן ממליצים לעשות שנתיים במיון רגיל או פנימיות שזה עבודה סיעודית לכל דבר. (ואי אפשר לפחד ממחטים צריך ממש לאהוב אותפ)

וגם אם לא דורשים את זה הייתי ממש ממש ממש ממש ממליצה, בחדר לידה יש לפעמים לצערנו הגדול מצבי חירום וזה ממש תלוי המיילדת אם יש לה נסיון או לא וזה יכול להציל חיים

עוד נקודה שיש חסר מטורף בתקנים של מיילדות וזה אומר שאת יכולה ללמוד שלוש שנים סיעוד, או שנתיים וחצי בהסבה ואז לבוא לעשות קורס מיילדות ולא יתנו לך לגשת..

עבדתי עם בחורה שרצתה מיילדות ולכן התחילה ללמוד ו ״נתקעה״ בתינוקיה לכמה שנים כי לא היה על מה לדבר.. אני לא יודעת על כל המקומות אלא רק בבית חולים שאני עובדת בו, יכול להיות שהמצב שונה במקומות אחרים וכן יש תקנים אבל חשוב ממש לברר את זה קודם..

אצלנו במחלקה היו שתי אחיות שעשו את הקורס במיילדות וגם אחרי שסיימו אותו לקח בערך שנה שנה וחצי עד שהם עברו לחדר לידה..

בקשר למחטים,  אני אישית לא פונקציה אבל אני חושבת שגם כאלה שמפחדות אפשר להתגבר על זה.

בקשר למשכורת, שכר יפה, בעיניי מאד. שכר של אחות רגילה בלי שום קורסים ואחראיות, 100 אחוז משרה סביב 10/12 מיילדות זה יותר גבוה

בהצלחה במה שלא תבחרי

כדי לא לעשות לעצמי אווטינג.

מה שכתבו לך פה, שאין תקנים זה נכון.

והמון ממהרות לעשות הסבה לסיעוד בלי לבדוק את זה לעומק, וחבל.. כי אחרי זה מאוד קשה למצוא עבודה במיוחד במיוחד אם את באה במטרה לתחום ספציפי אחד..

יותר מזה, התור לעל בסיסי במיילדות ארוך מאוד, כמעט חמש שנים ואם את רוצה לעשות את הקורס על חשבון הבית חולים (שזה בדרך כלל הדרך לקבל עבודה בחדר לידה אחר כך) הם יסכמו איתך שאת עובדת x שנים ב.. (מחלקה שלא רוצים לעבוד בה בדכ/מאוד קשה) ואז יוציאו אותך לקורס.

עוד משהו, שהעבודה בחדרי לידה דורשת משמרות בכל החגים והשבתות. בלי הנחות.

כי יש שם המון דוסיות, וזה מה שהכי משפיע על משמרות בשבת.

לגבי ההסבה בכללי -

זה מאוד קשוח מבחינת הבית והמשפחה.

לא נשמע לי שזה השלב שלך...

אל תוותרי על החלום, רק תעבירי אותו לזמן יותר ראלי.

תתיצבו כלכלית, בעלך יסיים את התואר ואז.

ובמקביל תבררי כמו שצריך מה ההשלכות של ההסבה, העבודה כאחות בדרך והעבודה כמיילדת.

בגלל שיש המון בנות שרוצות ללמוד עכשיו סיעוד וזה ממש נשמע *ה* מקצוע אני משתדלת להסביר לבנות את כל החסרונות, ויש הרבה. ממש לא כל הנוצץ - זהב.

אני ברוך מרוצה מאוד ולא הייתי מתחלפת באף עבודה אחרת.. אבל יש לזה המון השלכות על הבריאות, המשפחה וכל החיים.

אין שעון ביולוגי, הכל משתבש וזה משפיע הרבה פעמים על עוד מערכות בגוף.

עבודה פיזית קשה מאוד (כמובן תלוי מחלקה), יש משמרות שממש מפרקות את הגוף, ק"ו בהריונות..

וכמובן המשפחה שמרוויחה מצד אחד, אבל מצד שני מפסידה הרבה זמנים עם אמא (סעודות שבת, חגים, לילות..)

ולעבוד בקופה בלי משמרות זה משכורת בדיחה ממש

נכון שהמשכורת לא כמו בבית חולים, אבל מבחינתי אין מחיר לאיכות חיים שלי.

אני מחלקת את הילדים לגנים, אוספת אותם ב1(!) בצהריים, נמצאת כל יום בבית כשהילדים חוזרים מביה"ס.

בעיני - תפקיד משמעותי ומאתגר מאוד.

אני ב"ה התקדמתי לתפקיד ניהולי אז המשכורת עלתה, אבל לא אמכור את רווחתי הנפשית בעד שום הון שבעולם.

אולי זה נובע מהתפיסה הבסיסית שלי בענין, ותסלחו לי כל הפמיניסטיות, לפרנס זו לא  הקללה שלי. אני הולכת לעבודה ממניעים של סיפוק, מימוש עצמי ואתגר.

אני עובדת 80% משרה.

יש לנו אחיות בכל מיני אחוזים. מלאה, חצי, 70%..

אבל כנראה כי אני ממש לא מבינה בתחום הזה..

הייתי בטוחה שגם לאחות בקופה, בטיפת חלב וכו יש שעות קבועות (8 עד 3 לדוגמא)

לפחות כשאני באה בתור מטופלת זה נראה שאלו שעות העבודה והם קבועות 🤷🏻‍♀️ חשבתי שאת הגמישות הזו יש רק בהוראה ;) חידשת לי

ובאופן אישי נשמע שווה 80% משרה ולסיים באחת כל יום איזה כיף

אני גרה בפריפריה, אז הקופה נסגרת ב13.

אם כי יש לי חברות במרכז שגם עובדות עד 13 חלק מהימים.

פעם בשבוע אני עובדת גם 16 -19.

בתור מחנכת כבר 15 שנה שמרוויחה 6500 ש"ח בחודש, עם הרבה סיפוק עצמי ובלי טיפת הערכה מהסביבה-  אני בהחלט חושבת ברצינות על הסבה לסיעוד.

מה זה אומר משרת אם? כמה שעות שבועיות?

ולא יותר קל לעבור לעבוד תחת מסגרת אחרת מאשר לעשות הסבה לסיעוד?

שלנו זה רק בשביל לשנות כיוון.

24 שעות שבועיות זה כמעט 50% משרה,לא?

אנחנו עדיין לא באופק חדש. כרגע מתחילים להכנס לאופק חדש.

באופק חדש זה יותר שעות. ובסימולציה שנערכה לנו זה נתן לי תוספת של 1200 ש"ח למשכורת כשאצטרך לעבוד 31 ש"ש (כולל שהייה ופרונטלי)

בכל אופן - מחזקת אותך להגשים את החלום שלך! מקצוע מהמםם!!❤

גם אם זה נחשב משרה מלאה בהוראה, זה עדיין 50 אחוז משרה בהשוואה למשק

כאחות, זה שעות אחרות לגמרי לגמרי

זה גם שיקול

זה המעלות והחסרונות של ההוראה.

תקבלי רק חצי משכורת אבל

לא נראה לי הבנתי אותך🥴

זה אומר שאין לה שעות פרטני ושהייה

מקבלת נטו על השעות שמלמדת

ומה שעובדת מהבית ואם יש לה חורים במערכת זה כביכול התנדבות 🥴

בלי משרת אם זה 36 שעות.

אני מדברת מניסיון.

מה נכון ומה לא.

הם מבולבלים וההרגשה היא שמה שלא יהיה איכשהוא הכסף "ידבק לקירות" במקום להגיע למורות....

לי אמרו שאני צריכה לעשות 22 פרונטלי

4 פרטני

5 שהיה

לק"י

אמור להיות לך

25 פרונטאלי

4 שהיה

5 פרטני

זו המשרה שלי. גם משרת אם במשרה מלאה.

שזה מתאים לשלב הזה בחיי

אם לעזוב זה לעזוב לגמרי ולהגשים חלומות

זה לא שבסיעוד מרוויחים מלא כי המשכורת טובה בפני עצמה, זה בגלל שעובדים בזמנים לא שגרתיים. אם תרצי עבודה בימים ושעות נורמליים (כלומר קהילה או אשפוזי יום וכד') זה בערך מה שתרוויחי, לפי מה שאני שומעת. 

את התלוש

משהו פה נשמע לי לא הגיוני

גם בעולם ישן

אם כי אני באמת לא מבינה בעולם ישן...

וכל הגמולים והותק שלך יעלו לך רק ב1200 שקל?

מה תהיה הדרגה שלך כשתיכנסו לאופק?

אם את רוצה - את תשיגי את זה.

מאוד מאוד מאמינה בזה!!

ויש מצב גדול שכשתתחילי ללמוד סיעוד - תתאהבי בתחומים אחרים לגמרי

הפותחת תיארה כמעט אותי, אני עם תואר בחינוך ורוצה לעשות הסב לךסיעוד אבל פוחדת מזה נורא, כי זה מלא לימודים ואם אני הולכת על זה אני צריכה להיות בטוחה בעצמי.

כתבת שלעשות את זה בשלב אחר בחיים, מתי?? 

אני כל כך רוצה וכל כך מבינה שזה לא מתאים לי, עבודה במשמרות בלי שבתות וחגים בבית לא נשמע לי הגיוני, לילות בכיף אי אעבוד. ומה שקורץ לי זה מחלקת פריון ולידה.

אבל מתי להתחיל אם לא עכשיו?

אני מחפשת את עצמי כרגע, מה אני רוצה לעשות בחיים ולא לעבור מעבודה לעבודה חסר לי הסיפוק, ותמיד כשאחליט על משו, אבל תמיד קופץ לי בראש- כבר יכלת לסיים אחיות. 

האנשים בחלוקים הלבנים.... מאז שאני ילדה רציתי להיות כמוהם.

פריקה משו...

אז לדעתי לא כדאי, כי לפחות איך שידוע לי המסלול המקוצר ביותר למיילדות לוקח 6 שנים.

(2.5 לימודי הסבה, 2 נסיון בסיעוד רגיל- תנאי קבלה לרוב הקורסים, 1.5 קורס מיילדות)

זה מאוד מתיש להתחיל דרך כשהיעד הקרוב ביותר נמצא עוד 6 שנים.

אבל אם את מוכנה להפתח לעוד חלקים בסיעוד, את לגמרי יכולה להנות מהעבודה בסוף הלימודים וגם מההתנסויות במהלכם.

לדעתי כדאי לבוא בראש של "בע"ה אני אהיה אחות ואהנה מהעבודה, אם אצליח להגיע גם למיילדות- הכי טוב"

אבל לא לסמן את זה כמטרה בלעדית

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.