אם אתה בחסך או חסר לך משהו, אתה לא תתן.
הציפייה לחלוק בגיל כ"כ צעיר לדעתי לא רק שלא תגרום להם לחלוק אלא להיפך, לנסות לשמור על שלהם בכל מחיר.
גם אם תצליחי לעשות זאת בגלל שזאת ציפייה שלך, זה יהיה אילוף ולא חינוך.
אם את רוצה שילמדו לתת, קודם כל לכבד את הרכוש שלהם. ילד קיבל הפתעה מהגן, זה שלו. אין שום סיבה לצפות ממנו לחלוק. כשהוא ירגיש שמה ששלו שלו בלי עוררין, יהיה לו יותר טבעי לחלוק ולשתף.
זה טוב שאת לא עושה עניין מזה, אבל עצם הציפייה גורמת ללחץ.
תקבלי את זה שקודם כל אדם צריך לבסס את הגבולות של מה ששלו, ואח"כ לתת מעצמו, זה יאפשר לזה לקרות.
לצפות לפני שהם בשלים לכך, מייצר אישיו מהנושא ומונע התפתחות טבעית ונכונה.
ילדים שיודעים לעמוד על שלהם (וזה בא לידי ביטוי גם בהגנה על החפצים שלהם) הם ילדים שגדלים בריאים יותר ופחות פגיעים בהמשך החיים.
לעניין השותפות, זה צריך להיעשות בהדרגה ובאופן תואם גיל והתפתחות.
למשל בגיל גן עדיף לתת לכל ילד ממתק/ חטיף שהחלוקה ברורה בין הילדים. למשל שקית או צלחת נפרדת או ערימת קרונפלקס.
בגיל יסודי מתקדם (ג-ד בערך) כשרואים שיש בשלות, להתחיל לטשטש את הגבולות ולתת לילדים לחלק בעצמם. למשל לשים בקערה מרכזית בגודל שהם יכולים לאמוד את התכולה שלה, כשיש לו עוד בצד להוסיף, ולתת להם לחלק לשתי קערות.
אצחנו יש כלל שלמדתי אותו מאיפשהו, ילד אחד מחלק, ילד שני בוחר ראשון איזה חלק לקחת. ככה רמת הדיוק בחלוקה עולה.
לאט לאט זה כבר הופך טבעי יותר ויותר, עד שהם יודעים לחלק בין כל האחים בלי תיווך של מבוגר.
כן חשוב לשים לב שהם יודעים *לאמוד* את התכולה הכללית, ואת ההתאמה לכלי.
למשל פעם הבת דלי שמה שכבה דקה בכל קערה, אבל הייתה קערה אחת גדולה במיוחד אז יצא בקערה הזאת הרבה יותר ממה שצריך)
או דוגמה אחרת, ילד לקח יחסית הרבה קרונפלקס ממה שהיה, הערתי לו על זה אז הוא ענה שנשאר המון, הוצאתי את השקית מהקופסה ושאלתי אותו אם היחס בין הכמות שלקח, לכמות שנשארה שצריכה להספיק לעוד 3 מנות הוא הגיוני, לפי המבט קלטתי שהוא באמת לא שם לב מהזווית ראייה הקודמת הוא לא הצליח לאמוד נכון את הכמות.
לא נורא, ככה לומדים והוא תיקן.
לדעתי לתת לאחים ממשהו שהוא בהגדרה *שלך* ואתה מאוד אוהב את זה ורוצה את זה, רלוונטי רק בסוף יסודי.
לפני כן הם מצליחים לתת ממשהו שהם ממילא לא מאוד אוהבים. או שהם עושים החלפות או הסכמים, אבל זה לא נחשב לנתינה כי בסוף זה נובע ממקום שלדאוג לצרכים שלך, לא של הזולת...
גם לנו המבוגרים קשה לתת ממשהו שהוא שלנו ואנחנו ממש רוצים ממנו עכשיו. לא תמיד חייבים לתת, צריך לכבד גם את המקום הזה בנפש ולא להתאכזב מהבחירה הזאת.
אגב אפשר לעודד נתינה ושותפות בהרבה אופנים שהם לא יבואו על חשבונך, כמו להכין כרטיסי ברכה לראש השנה. הייתה שנה שלקחתי אותם לבחור מתנות אחד לשני לכבוד החג. (שילמתי על הכל כמובן, אבל עצם המחשבה מה ישמח כל אחד מהאחים האחרים הייתה שינוי כיוון ביניהם)
לכל יום הולדת האחים קונים מתנה או מכינים כרטיסי ברכה ומנפחים בלונים, ציורים ומכינים משחקים.
בכיוון הזה יש עוד המון המון יישומים שאפשר לגרום להם לחשוב אחד על השני, אבל זה לא לתת מרצון ממשהו שהוא שלך בהגדרה. זה משהו אחר, ואת זה אפשר לתרגל מגיל קטן יותר.
