או שעוזרים להם.

אף פעם לא היו תלונות 

שמה חביתה, ביצים, טונה, טחינה, גבינה.

כל מה שעולה לי בראש כרעיון לארוחה בכריך.

אצלנו זה קורה כשבעלי לוקח אותם

או כשקמתי מאוחר

או שהילדה עושה פרצופים על הבגדים

טיפים שלי במה שעזר לנו:

* התמדה. לוקח לזמן לשנות הרגלים. התמדה תעזור בכך.

* להאמין בזה שעמידה בזמנים היא קניין חשוב מאוד לילדים ויקל עליהם בהמשך חייהם

* דד ליין. שעה מסוימת שיוצאים בה מהבית. זה עוזר לתחום את זמן ההתארגנות

* זמן ספייר לבלתמים. בעיקרון התארגנות לוקחת להם עד חצי שעה, גם במקרה שהם מפספסים וצריכים מקלחת. אני דואגת שיהיו ערים שעה לפני שצריך לצאת מהבית. הם מספיקים גם להכניס משהו לפה בנחת

* אפשר פרוסות מהערב, אפשר להחליט מהערב ה לשים בבוקר ולחסוך התלבטויות. שהלחם יהיה צופשר בבוקר אם את מקפיאה.

לרוקן תיקים כמובן מהערב, בקבוקי מים במקרר

* לקום מוקדם ולהעיר מוקדם. הטיפ הכי טוב שיש. להתלבש זריז ולהעיר אותם.

* להחליט שעד שהם לא מתלבשים הם לא עושים כלום. אצלי הם נמרחים על משחקים בעיקר. אני ממש מקפידה איתם על זה, בסוף הם רואים שנשאר להם זמן והם בעצמם מתבאסים להגיע מאוחר אחרי שקבוצות החברים התגבשו

* עוד הימרחות אצלי - כשקמים עם פספוסים. ישר למקלחת חצי גוף

* עוד הימרחות אצלי 2 - הילדה לא 'מוצאת' מה ללבוש. מכינה להם בגדים מהערב בהסכמתם וזה מה יש

מקווה שיועיל לך

האמת שבדרך כלל הקטנה מעירה אותי מוקדם. אבל בגלל שאני הולכת לישון מאוחר אני לא מצליחה לתפקד. שוכבת על הספה ולא מצליחה להתעורר כמו שצריך...

אז העניין הוא שינה מוקדמת.

גם אצל הילדים, לוקח לנו המון זמן להרדים אותם, נושא בפני עצמו, אז הגדולים יותר קמים מאוחר ואני לא רוצה להעיר אותם כדי שיהיו להם מספיק שעות שינה... 

בתור עובדת בגנים יכולה לומר לך מהצד השני שזה לא פשוט לצוות. את אמא אחת אבל תחשבי שיש חמישה לפחות כמוך. הסייעת יושבת עם קבוצה וכל פעם צריכה לעצור הכל ולבוא לפתוח ואז הקבוצה מתפרקת וקשה לרכז את הילדים מחדש.

וגם לילד הפרטי שלך, זמן הבוקר הוא זמן למידה חשוב. זה זמן בדרך כלל של משחקי שוולחן ושל קבוצות בוקר. חבל שיפסיד

מעבר לזה שהרבה יותר קשה להצטרף לקבוצה שכבר פועלת מאשר להגיע בהתחלה ולבחור מקום ולהיות המחליט והקובע וזה שתפס את המשחק...

באופן מעשי, אנחנו קמים בשש-שש ורבע ובשבע וחצי אנחנו בחוץ. אני עושה להם כרגע מבצע למי שמתלבש לבד תוך 20 דקות. את הקטן אני כמובן מלבישה בעצמי. את ארוחת בוקר אני מכינה כשקמה בשש בכמה דקות לפני שמעירה אותם. נותנת גם זמן כמובן להתאוששות ורביצה כי הם זקוקים לו

לגדולים לא מרשה לשחק או לקרוא עד שמוכנים, מי שנשאר לו זמן בשמחה

יש גננת אחת שבאמת לא אוהבת את זה,היא עושה לנו מצפון וכו

אבל ברור שהיא פותחת מתי שלא נגיע

רק שהיא נוזפת בי על הדרך

אני גם הייתי מאוד שמחה להתארגן יותר מוקדם...לדעתי כל מה שאפשר לארגן מהערב זה טוב,הלוואי שאצליח

לאחרונה אם הם מתקלחים אחרי א.ערב הם לובשים ישר בגדים של גן(כי אין חשש שיתלכלך) וזה עובד ממש טוב

וגם ארוחת בוקר זה רק מי שלבוש ונטל ידיים

וויטמינים (דובונים שהם ממש אוהבים) למי שמאורגן עד הסוף

אצלנו אני רואה שאם אני קמה ראשונה ומתארגנת לפני שהם קמים זה מזרז מאוד את הבוקר.

הלוואי שאצליח זה מתחיל כמובן מלישון מוקדם

מלא בלאגן לכלוך וזמן

אפשר פריכיות

אפשר עוגיות שמכינים בבית (גם בקורנפלקס יש סוכר)

אפשר קורנפלקס בשקית בלי חלב

שקית בייגלה

ירקות חתוכים בשקית שאפשר להכין מהערב

ביסקוויטים

ובבוקר רק את החצאית

נשאר סנדלים פיפי נטילה שיניים וביי. אני מביאה לכם משהו למשמש לדרך או לבוקר בגן...

תכלס אפשר לסיים את ההתארגנות גג ברבע שעה. אצלי הן מתארגנות לבד, גם בת הכמעט 5.

אנחנו צריכות לקום קצת יותר מוקדם להכין כריכים ( תכלס אני עושה את זה הזמן שהן מתארגנות והגדולה שלי בדכ קמה לפני ומעירה אותי 🥴)

בעלי בתפילה...

הטיפ שלי, ככל שהבוקר נמרח ככה הוא ימרח יותר.

אם לא יצאתם מהבית חצי שעה אחרי שהילדים קמו, מתחילים סרט של אני רעב, התלכלכה לי החולצה, הנעליים קטנות עלי, הקופסה לא טובה, המים לא קרים וכו וכו.

אם רוצים לחסוך את כל זה, עדיף פשוט לצאת מהבית.

כל הצרות נשכחות.

יש להם עוד כח לא לריב בדרך.

עדיף לארגן הכל כמה שיותר מראש שההתארגנות תהיה קצרה ככל שניתן.

אצלנו יש פרס אם יוצאים לפני 7:30 נשארים לשחק קצת בפארק לפני שנכנסים לגן. העיקר לא להישאר בבית.

גם לך את תראי שיותר כיף להתחיל את הבוקר רעננה עם כוחות ולא להימרח איתו.

יהיה לך זמן לעצמך או לארגן את הבית ואפילו לבשל כבר צהריים.

אפשר לשים מוזיקה. בשביל הכיף והקצב.

ממש שונאת שמעירים לי על הנושא. אני אמא של הילד, וזכותי להביא אותו מתי שאני רוצה.

יותר מזה, אני בעצמי גננת, ומבינה מאוד את הצוות ושזה מפריע והכל. לדעתי תגידי פעם אחת בצורה מאוד ברורה שזה ההתנהלות שלכם, את לא צריכה לספק הסברים ובטח לא התנצלויות. כמובן שאם לך זה מפריע אזתנסי למצוא דרכים להתייעלות בבקרים

(היה לי השנה בגן ילד שהגיע קבוע מעשר והלאה, אפילו 11 וחצי,שזה מוגזם לגמרי, ולא חשבתי שתפקידי לחנך את ההורים, אפשר להגיד שטובת הילד שיגיע בזמן אבל בסוף זה באחריותם)

את צריכה להבין שזה שאת בוחרת לעשות מה שבראש שלך בלי להתחשב באף אחד יש לזה מחיר שהילד שלך צריך לשלם ולא הילדים האחרים בגן שהגיעו בזמן ובדיוק באמצע פעילות עם הסייעת/הגננת.

אבל יש הבדל בין לרוץ לפתוח לבין לייבש שעות בחוץ.

אולי את יכולה לבקש את הקוד לשער פשוט?

למערכת יש חוקים אבל צריך לזכור שטובת הילד היא גם עניין מרכזי פה. אני מעדיפה שהילד שלי יגיע לגן רגוע ובנחת, אחרי שהספיק קצת לנשום בבוקר ולא קם ורץ לגן, אפילו אם זה במחיר של להפסיד משחקי בוקר.. צריך לראות את התמונה הכוללת

לילדים שלי לפחות זה משמעותי

כשהבן שלי מאחר הוא ממש בצער

אז אני עושה הכל כדי שזה לא יקרה, ובמקביל עושה הכל בתוך גבולות הבית כדי שילך בנחת ולא ירוץ לגן שנייה אחרי שהוא קם

זה כל כך כיף!

מ8 או 8וקצת הבית ריק

אם טת בבית- יש לך זמן להתחיל בוקר בנחת עם קפה וספר או משהו אחר שכיף לך

זה כל כך עושה טוב

שלפעמים אני מרגישה שזה מה שעומד לנגד עיני כשאני פוקחת עיניים ואין לי כח לקום לארגן וכו

אני בעקרון לא אחת תקתקני. ברוב הדברים

אבל בהרדמות ובארגוני בוקר

זה נטו אגואיסטי- זה עושה לי טוב שהם ישנים מוקדם ומתארגנים בבוקר מהר ..זה מאפשר לי מרחב נשימה בתוך ימים עמוסים

אז רק שם לימדתי את עצמי להיות יעילה

מה עוזר לי-

סדר פעולות קבוע

וידוע מראש גם לי וגם להם

חוסך לא להתפזר ולא להתחיל ולהפזיק ולעבור מפה לשם

כמה שיותר פעולה רציפה

אם מכינה סנדביצים- אז בסרט נע לכולם

ורק חר כך עוברת נגיד ללסרק

גם לילדים יש סדר קבוע בהתארגנות

יש מה שהם עושים לבד

ויש מה שצריכים עזרה

כשעובדים שהמח מסודר ומכיר את הסדר מבזבזים פחות זמן

וגם צריך.לראות מה גורם להתארגנות להמרח

מהרגע שקמ. והתלבשת

מה קורה אז?

למה בעצם זה מתמשך?

אם זה בגלל שלל בקשות אינסופיות- לבדוק- למה את לא שמה שם גבול? ומתחמת גם..

אולי הם לא מספיק עצמאיים? הם מתלבשים לבד?

אולי מה שמאתגר זה סדר וארגון בבית- כביסה בארונות..ולא מפוזרת בסלים למשל

אולי התארגנות מהערב לשל בגדים תועיל

לא בהאשמה בכללל

להפך

פשוט להתמקד מה הנק' המאתגרות

ואז לנסות לראות מה יכל לעזור מה אפשר אחרת

לי הכי עוזר רשימות.

אפילו לארגן בראש בלילה מראש מה הדברים שצריך לעשות.

זה בהחלט מסביר למה זה נמרח

ילדים צריכים לאכול מהו לפני הגן- בהחלט

אבל אפשר למצוא משהו שלא מצריך לטוף כלים לשבת ליד שולחן ולאכול בנחת(כי זה קצב של ילדים)

אפשר להרגיל אותם לאכול משהו אחר משביע שלא מצריך ממך הרבה הכנה ולא מצריך כלים או ישיבה ליד שולחן..

אצלינו היו תקופות שפשוט לחם עם חמאה או משהו כזה בקטנה מורחים שניה הם אוכלים.. אפילו בדרך לגן ..5 דקות התעסקות גג

לאחרונה הם לא רוצים לחם ומסתפקים בשקית עם בייגלה או ביסקוויטים לדרך.. או מלפפון או תפוח

ברור שמה שטוב לך

אבל רק מציינת כי לפעמים לנו יש הרגל מובן מאליו..אבל אפשר עוד אופציות

מה את מרגישה שהכי מעכב אותך?

אצלי הקטן ישן עם הבגדים, הגדול עם פיגמה.

הם יודעים שכדי לאכול או לשתות משהו הם צריכים ליטול ידיים, לצחצח שיניים ולהחליף טיטול/להיכנס לשירותים.

אצלי זה מאוד מדרבן אותם לעשות את כל הנ"ל בזריזות כדי לקבל עוגיה.

(אין לי כריכים להכין בבוקר)

ואז אחרי ששותים ואוכלים משהו (עוגיה או קורנפלקס עם חלב או פרי/ירק) מתלבשים ושמים נעליים

ואז לרוב יש להם כמה דקות לשחק עד שיוצאים.

בזמן שהם שותים אני חותכת להם פרי/ירק לדרך. הם אוהבים לצאת מהבית עם שקית ביד חח

ואני גם מתארגנת איפשהוא תוך כדי.

אבל הבוקר שלנו מתחיל הכי מאוחר ב6, בדכ הוא מתחיל ב5 וחצי כי הילדים שלי אחראים להעיר את השמש.

אוכל את יכולה להכין מהערב אם זה מקל עלייך.

תנסי לעשות בבוקר רק את מה שאת חייבת, כמו לצחצח שיניים, לשטוף פנים, לנעול נעליים, להסתרק וכו.

תנסי יום אחד ותראי אם יאכלו ואיך יגיבו לזה.

אם הם גדולים אז לא הייתי מעדכנת על זה, פשוט מכינה ובבוקר מביאה להם.

על הכינים הייתי מוותרת בבוקר

גם ככה הם הולכים לגן ואז יביאו להם חברות אז בערב תוציאי את כולן יחד

אם לבית שלך, למשפחה שלך, ולך,

טוב עם זה שככה הבוקר שלכם,

אז אל תנסי להיות מי שאת לא.

לכל בחירה יש מעלות ויש חסרונות, ולא בטוח שמה שנחשב חסרון (כמו לאחר לגן) הוא באמת כל כך משמעותי בשביל לשנות את מה שנוח וטוב לכם.

אם לך מתאים לסרק כינים בבוקר, זה מקסים ועדיף מאשר לא לסרק בכלל. אם לך מתאים לישון מאוחר ולהימרח בבוקר - יכול להיות שלכם זה משתלם.

אמנם אני מהצד הזה, שאוהבת לקום ברגע האחרון שאפשר, ולא חושבת שלאחר לגן זו בעיה (וכשהייתה גננת שעשתה לי פרצופים, הילדה הלכה לגן רק אם אבא שלה הספיק לקחת אותה לפני שיצא לעבודה. כי אני לא התכוונתי לצאת מהבית לפני 9).

נכון שרוב העולם מתנהל אחרת. וכשהילד מאחר בצורה משמעותית הוא מרגיש שהגיע באיחור והוא פחות בעניינים. יש לזה מחיר. אבל יש מחיר גם למאמץ להתנהל בצורה אחרת ממה שנוח לי. ולדעתי צריך למצוא את האיזון שלא יגבה מחיר גבוה מדי מאף אחד מהצדדים.

כמובן,

אם את רוצה לשנות את המצב הנוכחי ומחפשת טיפים איך לעשות את זה או לדעת איך זה עובד אצל "כולם" - ענו לך נהדר. וההודעה שלי סתם מיותרת.

אבל אם בתוך תוכך את רוצה להמשיך את השגרה הנוכחית, ואת לא מרגישה שהיא דורשת מחיר יקר מדי - תנצלי את זה שהילדים עדיין בגן (כי בבי"ס גם לדעתי, איחור הוא מחיר יקר)

יכולה להגיד שאני כן עושה השתדלות להגיע קצת לפני זמן המפגש(בכל גן הזמן הזה שונה) אבל לא 'מתאבדת' על זה

וכשהייתה גננת שהעירה לי הרבה ונלחצתי ממנה וניסיתי להתאים את עצמי בכח, הבקרים בבית נראו מזעזעים בהתאם, הגננת רואה את השעה שהגענו פיזית

היא לא רואה במה זה כרוך וכמה מתח זה גורם ואיך האווירה בבית מושפעת מזה

וגם לי אמרו פנינים כמו מה יהיה כשהוא יהיה בבית ספר(הוא בגן טרום חובה מי יודע מה יהיה בעוד שנתיים באופן כללי בחיים שלנו וגם בזה)

כשחייב אנחנו מגיעים מוקדם יפה מאוד, ובכללי יש פתאום הבזקים כאלה מכל מיני סיבות

אבל כשזה נכון לבית ולמשפחה ולילד. כי זה העיקר.

אצלנו ממש עוזר שיש רשימה תלויה עם ציורים של מה צריך לעשות. מגיל 4-5 הם לרוב כבר מתארגנים לבד (כולל ילדים שבהמשך אובחנו עם בעיות קשב). רק מבקשים ממני לחתוך/למרוח במידת הצורך. אבל נגיד לשים את החתיכות בשקית ומשם לתיק הם כבר עושים לבד.

(החלק הסגול מיועד לילדת ביה''ס שעדיין משתמשת ברשימה...)

האמת יש לנו משהו דומה... כנראה שזה משהו עמוק אצלי שאני צריכה לעבוד עליו...

וכן הם בני 4-5

יש לי גם ילד בהסעה אז בזכותו אני חייבת לקום בשש וחצי לפעמים נמרחת עד רבע לשבע במיטה כי קשה לי לקום..

לילד ההסעות מכינה מהערב אוכל כי לא רוצה להיות בלחץ של זמן. בבוקר רק שמה לו הכל בתיק ומכינה לו שקית עם עוגיות או קורנפלקס לבוקר אבל דואגת תמיד שאדע כבר מהערב מה האפשרויות ..

הגדולים אומרים לי בערב מה רוצים בסנדויץ ואני מכינה בבוקר או שהם מכינים בעצמם לפעמים.

אוכל לצהרים מכינה קופסא כבר מהצהרים שלפני.

הקטן שבגן מכינה לו גם סנדויץ בבוקר.

בגדול כולם חוץ מהתינוקת מתארגנים לבד פחות או יותר ..

אין ארוחת בוקר רשמית יש עוגיות ולוקחים משהו לדרך.

כמעט תמיד אני עוד מפעילה מכונה ושוטפת כלים בהוקר ועדין יוצאת מהבית לכל היאוחר ברבע לשמונה..

אני מארגנת רק את עצמי ואת הקטנה ומכינה אוכל..

והאמת שלרוב הם כבר מוכנים כולם בשבע ורבע ועוד מספיקים לקרוא ולעשות דברים..

שאחרי 9 אין חובה להכניס לגן ככה הבנתי פעם מגננת

בגן עיריה עד 9 ניתן להגיע ושמיד יפתחו

ושיש גם עניין שהן יכולות לדווח אם רואות שהילד מגיע בשעות לא שעות 🫣

מה זה אומר אין חובה להכניס לגן?

מה אמורים לעשות? 

לגבי הדיווח זה נכון אבל לא על 9 אלא על ילד שמגיע קבוע ב10-11 וצפונה, לא מגיע לפעמים וכו..

לק"י

החל משעה מסויימת פתחו כל רבע שעה.

(כך שאין חובה לפתוח מיד כשמגיעים).

זה קצת מעצבן לפעמים, אבל אפשר להבין.

אני יודעת שמשעה מסויימת פותחים כל רבע שעה ולא לכל הורה שמגיע.

אצלנו זה מ8 ורבע עד 9 כל רבע שעה.

לא בדקתי מה קורה אחכ אבל לא נשמע לי הגיוני לא להכניס בכלל, כן הגיוני שיצטרכו לחכות עד שיתפנו לפתוח להם.

אני רק רוצה לומר שכשלא תהיה לך ברירה (ולא, גננת שמתעקשת שצריך להגיע "בזמן" זה לא נחשב חוסר ברירה)  - אתם כנראה תצליחו לקום מוקדם.

כשהילדים שלי היו בגילאים של ילדייך גם הייתי מביאה אותם מאוחר לגן. הגננות היו לפעמים קצת מנסות לומר שחבל וכל זה, אבל זה מה שהייתי מסוגלת לו אז.

היום, עם שישה ילדים בבית ספר, שחלקם עם קשיי קימה - פשוט אין לנו ברירה, ואנחנו צריכים לתקתק את הבוקר וזהו. וכך יוצא שלרוב גם שתי הקטנות שבגן מצטרפות לתקתוק וכך מגיעות גם הן מוקדם...

כותבת בכל זאת איך מתנהל הבוקר אצלנו, אולי זה יעזור קצת:

אנחנו קמים בעיקרון ברבע לשבע. בעלי לפעמים מצליח לקום לפני ולהתפלל קודם. אם לא - אז הוא מתפלל רק אחרי הפיזור של הילדים (כי בלעדיו אין סיכוי שאצליח להעיר אותם).

אחרי שאנחנו מתארגנים בזריזות אנחנו הולכים לעשות סבב עוררות ראשון, מתחילים באלה שצריכים לצאת קודם.

אחר כך אני הולכת לומר ברכות השחר ולשתות משהו, ומכניסה לחם לטוסטר בשביל הילדה שרק כך אוכלת אותו.

בעלי לפעמים בזמן הזה קופץ למכולת לקנות דברים שצריך.

אחר כך סבב עוררות שני. בדרך כלל הילדים שהם קלי קימה כבר מתחילים להתארגן ולהתלבש.

ואז אני חוזרת למטבח להמשיך בהכנת האוכל (כריכים פשוטים רק לקטנים וירקות/פירות חתוכים לכולם. בעבר הייתי מכינה גם מגשיות עם ארוחת צהריים פשוטה לגדולים, היום הם מעדיפים לקחת עוד לחם).

ואז סבב עוררות שלישי, שכבר עובר לנקיטת צעדים מעשיים מול מי שצריך...

עזרה במציאת בגדים, מוודאים שלכולם יש מערכת, מחפשים בקבוקי שתייה לכולם, מכניסים אוכל לתיקים, מזכירים לגדולים להכין לעצמם כריכים, נותנים למי שרוצה "ממתק של בוקר" (משהו קטן לדרך), לוקחים את הסנונית הראשונה, משלחים את הסנוניות הבאות, ואז יוצאים עם הקטנות לגן.

וזהו. בדרך כלל עד שמונה ריק פה ב"ה. וכל זה בתוך שעה. לחוצה, אמנם, אבל יעילה. לפעמים הקטנות יוצאות מאוחר יותר.

אבל שוב, כל הלחץ הזה נובע מאילוץ של אין ברירה. עד שלא הגענו ל"אין ברירה" הזה לא עשינו את המאמץ הזה. כי באמת זה לא נחמד להעיר ילדים מתוך לחץ...

(מסייגת: בשנה שעברה הגננת של הבת שלי אמרה ש*לה* חשוג שתגיע בזמן, כי אחרת היא הולכת לאיבוד, אם לא הייתה לה הנחיתה הרכה הזו של הבוקר. ואז באמת כן עשינו מאמץ להביא אותה מוקדם. אבל זה היה כי לה ספציפית זה היה חשוב, לא בגלל גחמה של הגננת...)

זה נראה לי מעולם לא קרה לי🤭

כי תמיד הוא בתפילה או שלוקח ילדים להסעות

אבל באמת בשניים זה אחרת

ומגניב מנסה לדמיין מה זה להעיר ילדים...

מעולם לא קרה לי כמעט

אבל בהחלט מאתגר לדחוף מתבגרים לקום בזמן

אז לא הייתי זקוקה לעזרה של בעלי בבוקר...

אבל כיוון שיש פה כאלה שלפעמים צריך פיזית להוריד אותם מהמיטה (והם כבר לא קלילים כל כך...) - אין סיכוי שאצליח לעשות זאת בעצמי...

(בשנה שעברה גם בעלי עשה הסעה לאחד הילדים וחבריו, וזה באמת היה הרבה-הרבה יותר מאתגר )

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

היא תסתדר עם טיסה וכל הנלווה אליה...

זהעסק יקר

וגם - מה היא תעשה איתם שם בזמן שהוא עובד? מחוץ לבית זה יותר אנרגיות מאשר בפנים

נשמע לי כמו פתרון לא ריאלי למצב הספציפי הזה

את שואלת אם הוא לא רואה שאת קורסת ואני שואלת אותך האם את מצליחה לראות אותו? נשמע ששניכם כל כך בהישרדות שקשה לכם לראות אחד את השנייה. מבלי בכלל להמעיט מהקושי והמצוקה שלך (שהיא גדולה וקשה! שומעים בין המילים עד כמה) גם הוא חווה את ההריון הקשה- שמר על הילדים והבית כשהיית מאושפזת לפני הלידה, באשפוז אחרי וכשהיית במלונית ואת מתארת אותו כמתאמץ להיות חלק גם עכשיו תוך כדי שהוא עובד. אולי גם הוא מרגיש ממש קורס.

הוא שאל והסכמת שהוא ייסע- להגיד לו עכשיו, רגע לפני, לא לסוע זה לשים אותו במצב מאד מאד לא נוח מול העבודה. ואולי גם הוא זקוק רגע להפסקה הזו.

לי נשמע שהוא מבין שלא מתאים לסוע עכשיו ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה לסוע ולכן הוא מבטיח מתנות. אבל הוא לא רוצה ויכול לבטל עכשיו.

מציעה שתגידי לו שאת היית רוצה לאפשר לו לסוע בלב שלם ובפרגון אבל ככ קשה לך לחשוב על הימים האלה לבד ושהיית רוצה שתחשבו ביחד מה יכול לעזור לך.

לדוגמא כשבן הזוג שלי היה במילואים והייתי אחרי קיסרי בחופש גדול ביישוב נידח (אבל באמת עם תנאים יותר קלים- לא משווה) עשיתי דברים שלא הייתי מעלה על דעתי בזמן אחר- קניתי כמו שהציעו מלא אוכל קפוא שרק צריך לחמם בתנור, שואב שוטף רובוטי, שילמתי לילדים שלי כסף שיישמרו על הקטנים, היה הרבה מסך.

שוב- ליבי איתך. שומעים כמה קשה לך וכמה את מתאמצת להרים את הראש מעל המים ואת בקצה. פשוט אולי צריך לראות איך כל אחד מכם מקבל אוויר. אולי שאחרי שהוא יחזור את תסעי ליומיים והידיעה הזו תקל עלייך?

מדובר בבדיקה שלוקחת כ5 דקות

לגבי אם מחפשים מוצאים- זה ממש לא נכון

אם חלילה חלילה מגלים גידול בהתחלה שלו אפשר לצאת מזה ולנהל חיים תקינים ובריאים,

ואם חס ושלום מגלים מאוחר אפשר גם לא לצאת מזה

חס ושלום, הכול בע"ה בבריאות

אבל זו בדיקה לא פולשנית ולא פנימית ולא יקרה או נדירה אז חד משמעית בשביל חוסר נעימות של 5 דק זה שוה

לק"י

אני הולכת בקביעות, וב"ה הכל בסדר.

ממליצה לך ללכת לרופאה, כי להרגשתי זה נעים יותר (נשארים בלי חזיה, הרופאה ממששת את השד מכל הכיוונים, אומרת להרים ידיים. בודקים גם בישיבה וגם בשכיבה על המיטה).

מגיל מסויים שולחים גם לממוגרפיה/ אול' שד.

ויש לך רופאות מומלצות בשרשור הנעוץ.

רק בריאות!

כן, את אמורה להיבדק. בלי הסטוריה משפחתית נבדקים כל שנה מגיל 30 בדיקה ידנית (מישוש), מגיל 50 אאלט זה ממוגרפיה.

אם היה לך הסטוריה משפחתית זה היה הרבה יותר מוקדם והרבה יותר צפוף.

אגב למיטב ידיעתי רוב החולות לא נשאיות גנטיות של מוטציה קשורה אז זה לא כזה משנה המוצא שלך.

זו לא הבדיקה הכי נעימה, נכון. אבל יותר לא נעים לגלות סרטן שלב 4 שהיה אפשר לטפל בו הרבה יותר בקלות עם גילוי מוקדם.

פשוט תקבעי תור ותגיעי.. נושמים עמוק וזה עובר. הבדיקה קצרה ופשוטה

המטרה זה אם חס ושלום יהיה משהו ימצאו אותו מוקדם, ואז הטיפול יהיה מוקדם יותר ומיטבי יותר.

וההמלצה להיבדק זה מגיל 30 או 35.

מגיל 40-50 מוסיפים גם בדיקת ממוגרפיה.

שאמא שלי הלכה לבדיקה שגרתית ואז גילו לה גוש, ב"ה היא טופלה במידית ולא הייתה צריכה כמעט שום התערבות פרט לניתוח. אם לא הייתה מגיעה לבדיקה השגרתית חלילה המצב היה חמור בהרבה.

ממליצה בחום ללכת להיבדק, זה לא כיף וזה מביך אבל זו בדיקה שיכולה להציל חיים כפשוטו.

ממליצה ללכת לפי המלצות בשביל שהחוויה תהיה כמה שיותר נעימה, אם במקרה את גרה בפ"ת וחברת כללית ממליצה על ד"ר איילת גייר

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

כל אחד נפטר מתי שהשם קובע לו ובדרך כלל זה קורה חאנשים שהם כבר מאוד מאוד זקנים.

אנחנו לא יודעים מתי זה, השם יודע.

אנחנו חיים בעולם הזה , עושים מצוות ומעשים טובים ובזה אנחנו הולכים בדרך של השם

וזה עושה אותנו הכי קרובים אליו

וגם כשאנחנו מתפללים בכוונה (קרוב ה לכל קוראיו .... באמת)

במענה לשאלותיה להתייחס לפחדים או חששות בענייניות, להרגיע, להקשיב באמפתיה

ועם זאת להדגיש , להדגיש את הטוב שבחיים ואת קרבת ה מתוך עשיית טוב ורצוי בעיני ה'. 

ואם בדיוק פוגשים את זה אז עוד יותר הגיוני שהיא תיתפס על הנושא.

זה מטריד כי זה משהו שהיא לא מבינה עד הסוף והוא נשמע לה רלוונטי לחיים שלה בדרך כזו או אחרת אז מדי פעם היא מנסה לברר כמה זה רלוונטי. או שהיא חושבת שיש איזה זכויות יתר (להיות קרובה לה' למשל, או אם היא תראה שלילדה שהתייתמה מתייחסים אחרת).

עברנו תקופה כזאת גם עם אחד הילדים, זה קצת מתיש וזה עובר

זה ממש הגיל שילדים מתחילים להבין שהחיים סופיים וזה מעסיק אותה, בעיקר שזה פתאום קרוב בגלל אבא של חברה.

לשאלה על האבא הייתי עונה שזה נדיר מאוד שאנשים נפטרים כ"כ מוקדם ורוב האנשים מאריכים חיים ב"ה.

כל עוד זה עוד נושא בין שלל הנושאים אין סיבה להתרגש, כן חשוב לספק מידע מותאם ולא להציף במידע

תודה רבה לכן, נשמע שאנחנו מתנהלים טוב סהכ

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.