אהלן, נשואים קצת יותר מחודשיים.
אוהב אותה בטירוף. ורוצה שהיא תרגיש הכי בנוח שאפשר!
עוד לא קיימנו יחסים מלאים.
(אנחנו דתיים אז לא קיימנו גם בעבר)
כבר לפני החתונה דיברנו על זה שזה נושא שהיא מפחדת ממנו. אני יודע שלעולם לא אבין אותה עד הסוף בנושא הזה - אבל לפחות מנסה.
חשוב לציין שאין לה איזה משקע מהעבר או חס וחלילה איזה טראומה שעברה בנושא.
עברו כבר יותר מחודשיים.
אני יודע שאמרתי את זה כבר.
אישה שתקרא אולי לא תבין. אולי גם גברים מסויימים..
"מה אתה לחוץ? כל החיים לא קיימתם יחסים אתה יכול להתאפק.." "גם בהמשך החיים יהיו מצבים שלא תקיימו יחסים אפילו יותר מחודשיים.."
אז ככה.
החוויה שאני עובר זאת אולי בין החוויות הכי קשות ומורכבות שעברתי.
תבינו. זה לא שאנחנו לא נוגעים אחד בשניה. ממש לא. אישתי מדהימה. אנחנו עושים כמעט הכל- חוץ מהחדירה.
אתן יכולות להיות באקט מיני בלי להגיע לחדירה, בלי להגיע לפורקן. פשוט להנות משאר הדברים שמסביב. אני בטוח שאתן גם רוצות להגיע לשיא. אבל אם לא תגיעו עדיין תוכלו להנות מאוד "ולהסתפק" במסביב. באינטימיות עצמה.
אנחנו לא.
אני לא.
קשה לי.
קשה לי ממש.
קשה לי מהאי וודאות מתי זה יקרה. זה קשה!
מה שהכי קשה לי זה חס וחלילה ללחוץ על אישתי.
אני אוהב אותה, ובחיים לא אלחץ עליה. רוצה שזה יגיע ממנה.
עכשיו שלא תבינו לא נכון- אישתי מדהימה בטירוף! היא מבינה ממש את הקושי. דיברנו על הקושי שלה, דיברנו על הקושי שלי. והיא תמיד תעשה הכל כדי שארגיש הכי נעים שאפשר.
אני מבחינתי אעשה ועשיתי הכל כדי לגרום לה להרגיש הכי טוב בעולם, ועושה כל דבר הכי קטן שאני יודע שיגרום לה לאושר.
ניסינו כמה פעמים.
מעריך אותה ממש על האומץ!
אבל כל פעם שאנחנו מנסים אנחנו לא באמת עושים עד הסוף..
שמים ג'ל. הקצב הוא לאט לאט. היא עושה נשימות כדי לשחרר את האיזור.
וכל פעם אחרי בערך רבע/שליש מה"דרך" זה כבר כואב לה מידי שאנחנו מפסיקים.
עוד בעיה שיש, זה שתמיד עד שמגיעים לזה שאנחנו מנסים- זה רק אחרי הרבה זמן, וגם כשמנסים- אז זה לאט לאט לאט בצורה כזאת שאצלי כבר מקשה מאוד מבחינת תפקוד.
מרגיש לי כאילו צריך לעשות את זה בפעם אחת.. מצד שני אני רוצה שהיא זאת שתשלוט בקצב שמתאים לה, מצד שלישי הקצב שמתאים לה (לאט לאט לאט לאט) גורם לי- לא להצליח פיזית (!)
מצב מורכב מדי..
עצה עזרה מישהו? (חוץ מתשובה של לכו לטיפול..)
היא צריכה הקשר