בהריון הקודם התפרצה אצלי פוסט טראומה, בכיתי המון וסבלתי מחרדות על בסיס יומיומי (ובלילות...) ולא טיפלתי בזה בזמן ההריון כי פחדתי מאוד להיות תלויה בכדורים.

הילד יצא ב"ה מתוק ובריא ולא ניכר עליו מה שעברתי איתו בהריון.

עם כל זה, אצלי הלידה רק החריפה את המצב הנפשי עד שהגעתי לנקודת פיצוץ והתחלתי טיפול תרופתי. אין מה להשוות את החרדות והסטרס עם הכדורים ובלי. במידה ואחרי הלידה את שמה לב שהחרדות חוזרות ממליצה לגשת לפסיכיאטר, זה פחות מפחיד ממה שנשמע.

חיבוק ❤️

יקרה שאת, לא עברתי בה

אבל אמא שלי גילתה שיש לה סרטן כתחילת ההריון איתי ונפטרה מיד אחרי הלידה, לא דיברתי איתה אבל אני בטוחה בטוחה שהיה לה דיכאון וחרדות ומצב נפשי גרוע, כי איך אפשר שלא?! היא עברה עוד טיפולים תוך כדי שזה זוועה ואני רק רוצה להגיד לך שיצאתי ילדה מתוקה ומצחיקה (חחח כן אני מחמיאה לעצמי) אומנם אני סובלת מחרדות (כמו שלושת רבעי מדינה) אבל אני לא חושבת שזה קשור, באמת שלא..

קשה לי להאמין גם שכל הנשים חוות את ההריון כזמן של רוגע ומנוחה, זה זמן מלחיץ ומטרגר ועם המון הורמןנים ומותר לנו להלחץ.

אומרים שהכי משפיעה זה השנה הראשונה אחרי שהילד נולד אז תשתדלי לתת אהבה ולעטוף את האוצר שלך ואני בטוחה שאת תתני ושהוא/היא יביאו מלא אושר ואור ושמחה ושפע לחיים שלכם

תזכרי שהוא/היא נחים בנחת, עטופים ברחם ולומדים תורה עם מלאך צמוד. יש להם בתוכנו שמירה ואהבה, הם הכי מוגנים שיש.. ואין מה לעשות, מה שהיה היה, זה לא היה תלוי בך, זה לא אשמתך, הכל משמיים והכל זה תוכנית אלוקית מאהבה בשבילנו.

נשמע קשה מאוד לשאת תינוקת ברחם מתוך חוסר וודאות מוחלט האם תזכי לגדל אותה. ממש נסיון שלא מהעולם הזה.  גם אני איבדתי את אמא שלי (בגיל בוגר יותר)  בצורה טראומטית מאוד  לצערי אף אחד לא קישר לי בין ההתפרצות של ocd אצלי לבין הטראומה שעברתי (כי באמת התוכן לא נראה קשור בכלל בכלל). רק הפסיכולוגית שאני הולכת אליה עכשיו הסבירה לי את הקשר בין טראומה לבין התפרצות של מחלות נפשיות- בגלל ריסוק של מנגנוני הגנה, ותחושת איום תמידית שכאילו מרחפת על חלק מהאנשים שעברו טראומה קשה במיוחד  (אצל זה התפרץ לראשונה 5 שנים אחרי...) . היא התפלאה שעכשיו 10 שנים אחרי האובדן הזה אני רק מתחילה בכלל לטפל בזה. כל הזמן בכלל חשבתי שאין שום קשר ושאני פשוט חולה מה לעשות 

את לא חולה, את מבריאה, תזכרי שכמו שהגוף חולה לפעמים בשפעת נגיד זה טבעי ולגיטימי בעיננו לקחת אנטיביוטיקה ולשכב לנוח עד שזה יעבור, גם הנפש עוברת דברים והיא מתרפאת, כל קושי הוא חלק מהרפואה.

לידה קלה בידיים מלאות ולב שמח יקירה

ואיזה מהממת את.

זה שיתוף מקסים.

שתראי רק טוב 

היה לי ממש עצוב לקרוא את זה ☹️

תחמיאי ועופי על עצמך, מגיע לך!

רק בריאות ונחת ❤️

בהריון קודם סבלתי גם בפן הפיזי של חולשה מאוד גדולה, היפרמאזיס חריף וגם בפן הנפשי של חרדות, דיכאון, מחשבות טורדניות וחולשה נפשית.

(יש לי דמעות כשאני רק נזכרת בתקופה הזאת).

עברתי ככה חצי הריון ומתישהו הגעתי למשבר שגרם לי לעצור, פניתי בדחיפות לעזרה פסיכולוגית שלא עשתה ניסים אבל כן עזרה לי להחזיק את עצמי עוד קצת.

אז קודם כל לעודד אותך שזה מאודדד נפוץ

דבר שני, אצלי מיד אחרי הלידה זה עבר. אני חושבת שאני מאוד מאוד מושפעת מהורמונים

וההורמונים של הריון עשו לי דיכאון והורמונים של הנקה בדיוק הפוך. פשוט פרחתי.

זה כמובן אצלי ולא בטוח שאצל כולן. אבל תדעי שזה עובר ואם לא מיד אחרי הלידה אז בהמשך.

אל תצטערי על שום דבר. את לא אשמה בכלום.

את תהיי אמא הכי מהממת בעולם.

הילד שלי היום כמעט בן שנתיים, מותק של ילד. שמח עליז חברותי.

אי אפשר לראות עליו שום שום סימן על הקושי שעברתי בהריון איתו ואפילו המחקרים לא יוכלו להוכיח אחרת

גם עכשיו, אל תהי בסטרס. אני רואה שאותו מיינדסט שהיה אז, קורה גם עכשיו, תשני את המיינדסט.

אי אפשר לשנות את מה שהיה. כתבת על כדורים נגד חרדות- אבל דווקא זה יכול להיות בעייתי בהריון.

אמנם אני לא מרגישה שאני בסטרס פיזיולוגי (כמו שהייתי אז שכל הגוף מכווץ ודרוך, ומלאה במחשבות טורדניות, ככה ימים שלמים בייחוד מחוץ לבית, קשה לי אפילו להיזכר בזה).  אני מאוד משתדלת להיות נינוחה. אבל צודקת שעדיין אני משחזרת ומעלה רומינציות וכאילו מנסה לפתור וזה לא מנגנון יעיל.  עדיף להתפלל לה' שישמור ויעזור ולא לחקור במופלא ממך 

(במקרה שלי כדורים נגד חרדה כנראה כן היו עוזרים ועם פוטנציאל מזערי יותר לנזק כלומר כלומר הנזק היה שווה את התועלת. אבל אין מה לעשות עכשיו)

יש כדורים שבטוחים *לחלוטין* בהריון וגם בהנקה

שמאוד אחראי וטוב לקחת אותם אם יש צורך בהריון.

בעיניי בהריון עדיף להימנע כמה שיותר מתרופות, כולל מה שמאושר.

רק אם באמת צריך

אני בטוחה שאת ממש לא מתכוונת

אבל תגובה כזאת עלולה לגרום למשהי שהכדורים הם בגדר הצלת חיים עבורה לא לקחת אותם.

הרבה פעמים במצבים נפשיים לוקח המון זמן להסכים לקבל טיפול.

גם כשהטיפול ממש נחוץ ומשנה חיים אנשים לפעמים מפחדים לשווא. לא תמיד יש במצבים האלה הבחנה כמה המצב לקוי וכמה צריך לקבל טיפול.

אמירות כאלה מזינות את הפחד המיותר הזה שפוגע בנפשות. או יכול לגרום לאישה להגיד אני יכולה להסתדר בלי, וזה לא תמיד נכון 

כמו שאם יש מחלה פיזית, מטפלים גם בהריון

כך גם בכאבי הנפש צריך לטפל גם בזמן הריון.

הכי טוב לעובר זאת אמא בריאה ומאוזנת נפשית ופיזית.

גם בהלכה, חיי האם קודמים.

בכל אופן, גם אין צורך להרחיב על זה כל כך.

בשורה התחתונה היא עכשיו אוכלת את עצמה על זה שלא קיבלה טיפול- אז להפך שתסתכל על חצי הכוס המלאה- וזו היתה כוונתי בתגובה.

זה מה שחשוב לי להגיד

ולעומת זאת בראש יש מליון תגובות של ''אוי עדיף להסתדר בלי זה'', ו- ''רק שלא יזיק לעובר''.

שרוב התרופות למצבים נפשיים פועלות באפקט הפלצבו, במיוחד שלא עושים ניסויים קלינים על נשים בהריון.

אני יודעת על ילדים עם שיתוקים מתופעות לוואי שלא היו אמורים לגרום לבעיות.

יש כל מיני מצבים, למה דווקא לדחוף ללקיחת תרופות. בכוונה אני לא רוצה להיכנס לזה

תשאירי את השירשור בלי להיכנס לזה

קליניים על נשים בהריון ובהנקה

אני יכולה לתת לך שמות של תרופות כאלה

וזה ממש לא פלצבו.

אני מסכימה עם כל מילה של ממשיכה לחלום ואני חושבת שאת עושה המון המון נזק בכתיבה שלך.

אני לא חייבת לקבל את דעתך ולהפך, זה לא הופך את דעתי לפסולה גם אם אולי מסוכנת. ורשמתי כמה וכמה פעמים שאם יש צורך אז יש צורך.

לא מזמן שמעתי על ילד משותק בגלל תופעת לוואי של תרופה. תרופות זה דבר מאוד מורכב ויש ויש. גם אם הרופא רושם, חשוב לקרוא ולבדוק.

לא חייב לנהל דיון על כל דבר

והילדים תמיד הרבה יותר מבסדר.

מתוקים יפים מקסימים בלי עין הרע.

כולל דיכאון בהריון ואחרי לידה ועוד שלל דברים

הילד מקסים ונהדר, כבר בן חמש

אל תאכלי את עצמך על מה שהיה.

אבל תדאגי לעצמך כדי שעכשיו יהיה *לך* טוב, בשבילך וזה ישפיע גם על התינוק שיוולד..

יצאה מפותחת ++. ב"ה. נסיכה שלי. ילדה גיבורה שעברה בבטן הרבה קושי שלי, וגם אחרי הלידה ועד היום לא מעט.

מהממת במיוחד, חכמה במיוחד ומפותחת מאוד, בלי עין הרע.

לי היה דיכאון בהריון השלישי והילד הזה הוא פשוט מתנה עצומה מהקב"ה, והתכונה ש*הכי* מאפיינת אותו היא שמחת חיים! מאיר פנים, שמח ומשמח וזה כ"כ כ"כ מורגש. ב"ה ממש!

(וגם אחרי הלידה הראשונה היה לי דיכאון אחרי לידה וגם הילדה הזו היא מלאה בשמחה ואור גדול ב"ה ב"ה)

הסירי דאגה מלבך יקרה

הקב"ה בוחן כליות ולב

הוא רואה את כל מה שעברת ואת כל מה שאת עוברת

את מגדלת חיים שלמים בתוכך

ואת מדהימה וטובה טובה טובה בפני עצמך

הכל יהיה בסדר!

והילד/ה הזה יהיו הכי בריאים ושמחים ומאושרים שיש ב"ה!

ויקבלו את האמא הכי טובה ומדויקת עבורם שתוכל ללמד אותם מתוך ניסיונה האישי ומתוך כל הטוב שבה ולהעניק להם ולגדול יחד איתם ומכל מה שהיא עברה!

זה מתחבר לי למה שנאמר על בעלי תשובה ברוח ימי התשובה - שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד -

ואני רוצה להוסיף שגם אין חכם כבעל ניסיון, ואין לך דבר יקר יותר מלב שבור שמתאחה ומוסיף עוד ועוד אור לעולם *דווקא* מתוך השבר שעבר.

ממש בבחינת "עת צרה היא ליעקב *וממנה* יוושע"!

כלומר שאם את עמדת במקום הזה של לעבור קשיים נפשיים גדולים וכל האתגרים שעברת - אז את במקום גבוה מאוד מאוד ובטוחה שקיבלת ועוד תקבלי המון מתנות יקרות מפז דווקא מהתקופה החשוכה הזו!

ותתחזקי בך, בכוחותייך, במי שאת ובמה שאת מביאה לעולם כולו

שתהיה ב"ה לידה קלה וטובה ושמחה, בידיים מלאות באושר, נחת וטוב שלם וגלוי ❤🙏❤

סבלתי מחרדות קשות מאוד כל ההריון

וכל הזמן דיברתי כמה אני לא רציתי את ההריון וקיוויתי שהוא יפול😓

כולם צעקו עלי

והזהירו אותי שהתינוקת מרגישה ומה יצא ממנה ושהיא תהיה עם בעיות תקשורת וכל מיני הפחדות

אבל לא היה לי שליטה על זה....

יצאה הילדה הכי מהממת בעולם!!!

חברותית ותקשורתית

ואני תמיד אומרת שאני צריכה לקחת אותה לכל מי שמפחידים אותה בהריונות...

חברה אהובה שלי סבלה מדכאון וחרדות

כמעט אושפזה לטיפול נפשי עד חודש תשיעי

ורק אז לקחה כדורים

ונולדה ילדה מהממת שאין דברים כאלה

גם אני לקחתי ציפרלקס תוך כדי הריון והכל בסדר ברוך ה'

קודם כל ובראש ובראשונה את לא לבד!!

יש עוד רבות וטובות שחוות משברים נפשיים בטח סביב הריון ולידה.

חשוב לי להגיד לך שההתעסקות סביב זה היא לפעמים חלק מהמחשבות הטורדניות. אז שימי לב.

ממש ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר טוב ובדגש על טוב.

לא בקטע של כדורים. לי מאוד עזר וסידר לי את הראש.

אני יכולה להמליץ לך אם את רוצה.

והכי חשוב במחשבות טורדניות היא לא להתעסק איתן. זה קשה אבל אפשרי. עשיתי כמה טיפולי ctb שגם עזרו לי.

חיבוק ממש חזק. הכל יהיה בסדר ב"ה.

כולל האקו לב.

כי חלק מהבדיקות שנעשות למי שנוטלת תרופות כאלו זה אקו לב.

גם החברה שלי היה לה ממצא שכיח לעובר בלב

שהתברר ככלום. ממצא שיש גם לנשים שלא נוטלות

שום תרופה. 

לפחות לא כמו דיכאון אחרי לידה

זה לרוב מההורמונים ולפעמים נלווה להיפרמזיס. זה לא משהו שאת יכולה לשלוט עליו.

הרבה פעמים זה פשוט עובר מעצמו אחרי הלידה ולפעמים צריך לטפל.

זה נשמע הגיוני, מבחינה רגשית-נפשית

אבל אם יש לך איזשהו מקור לזה אשמח מאוד לקרוא.

זה קשה יותר מכאב ומביא איתו מצוקה נפשית גדולה

זה לא אומר שמי שמרגישה גופנית טוב לא יהיה לה דיכאון והפוך

לא ככ בא לי לפרט יותר מזה, אבל אם לך או למישהי אחרת יש מחקרים על זה או איזשהו משהו רשמי או וואטאבר, זה יכול לעזור לי מאוד ברמה האישית מול עצמי...

אני לא חושבת בכל שהזקת לעובר

הרבה מאוד נשים חוות סטרס בעוצמות שונות בהריון ולא קורה לעובר כלום.

מקווה שבוף ההריון יעבור עליך בטוב❤️

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

ככל הידוע לי לא נותנים תרופה כדי שהחום לא יעלה בלי שליטה אלא כדי לסייע

רופאת הילדים שלנו אמרה לי שאם אין חשש שיש לילד פירכוסים מחום(הכוונה החום עלה לו ל40 ולא קרה כלום) אז אין שום צורך להלחץ שהוא עולה

רק אם הילד סובל/לא מצליח להחלים לתת לו 

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

לא ראיתי את זה קורה בפועל.

אני גם לא מתייחסת למקרי הקיצון כמו שהביא פשוט אני.

אבל בטח שבחום גבוה יש סכנת פרכוסים.

בקיצור- הייתי בודקת שוב.

ולשאלתך ברור שכדאי לתת בלילה כדי שתוכלו לישון בנחת. ויהיה לך את הכח לטפל בו.... 

היא מקלה על הסימפטומים שלה

נובימול לא עובד על המערכת החיסונית ומדכא אותה מלעבוד

אני באופן אישי נותנת כי חום מקשה על ילדים לישון טוב והם סובלים. בדיוק כמו שאני לוקחת כדי לא לסבול סתם.  אני רואה ממש הבדל בין ילד עם חום ותרופה לילד לפני ולא רואההסיבה ממשית לא לתת

מקלחת חמה ולהלבש 2 שכבות

אחת לחה על הגוף ומעליה יבשה

ולהיכנס לישון  מתחת שמיכות חמות ולהזיע והחום ירד בהדרגה

לשתות הרבה מים/מיץ פירות

כשיש חום צריך לקרר את הגוף, לא לחמם אותו במטרה לגרום לו להוציא את החום החוצה.

זיעה פחות יעילה בחום פנימי, היא מיועדת למצבים של חום חיצוני. בנוסף היא עלולה לגרום להתייבשות.

העצות כאן יעלו את עומס החום ולא יורידו אותו. 

לא חם!

קומפרס חם משתמשים אך ורק לשחרור שרירים והרפייה

זה מעלה את החום עוד יותר אבל

אני מכירה שעושים קרים

אבל תכלס פשוט מורידה חום עם תרופה וזהו

פושרים-קריר

למה חם?

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.