פעם היה הרבה יותר קרוב

בשנים האחרונות פחות, ואני שמחה על כך האמת. יותר בריא לנו. אבל בגלל הילדים הקשר הרבה יותר קרוב ממה שהייתי רוצה כי בעלי נעזר בה הרבה כשהוא צריך להיות איתם. וגם הילדים אוהבים להיות אצלם ולרוב זה בלעדיי

מכל מקום, בטח שמתקשרת אליה.

בטוח היו פגיעות הדדיות. בוודאות אפילו.

וגם אם לא, מעשה אצילי ונכון בעיניי לאחל שנה טובה וחג שמח לחמה. אפילו בסיסי בעיניי

אבל השיחות אף פעם לא זרמו והיא על כל דבר עונה הכל טוב הכל בסדר. אי אפשר לפתח איתה שיחה. אז התייאשתי והפסקתי להתקשר.

יכול להיות שזה היה נראה לה ככה גם מהצד שלי כי אני לא דברנית גדולה.

ונראה לי מוזר פתאום להתקשר פעם בשנה, לא יודעת.

את מתקשרת רק לפני ראש השנה או גם בלי קשר?

ואם בלי קשר אז לכבוד מה? לכבוד שבת?

הם גרים רחוק אז אנחנו לא נפגשים ביום יום ככה שאין לי את העזרה עם הילדים כתירוץ לדבר איתה.

רוב השיחות הן על הילדים כמעט או על ענייני דיומא או על 'אתם באים לשבת/ חג/ חגיגת שקר כלשהו' אבל זה בגלל שבעלי מאוד קרוב אליה. מאוד.

היא גם מצדה מאוד רוצה להיות מעורבת

ובעלי די מערב אותה בכל דבר בערך. גם בלי הילדים. אז אני זורמת לפעמים ולפעמים לא

אני מדברת איתה פעם בכמה שבועות בלי קשר לילדים. עם קשר -- לפעמים ברמה יומיומית חח

מבינה שהנסיבות שלנו מאוד שונות

במקרה כזה אני חושבת שהייתי עושה שיחה משותפת, את ובעלך מולה ואומרים שהתקשרתם לאחל חג שמח ושנה טובה. אנחנו עושים את זה ביחד כל הזמן, את האיחולים לחגים.

לשאול מה נשמע ולנתק.

זו לא חייבת להיות שיחה ארוכה ומשתפכת

מי שזה גדול עליה שתשלח הודעה בואטסאפ, אבל שתביא בחשבון, אצל הדור הקודם זה יכול להתפס כעלבון

השרשור ובאמת זה בסדר גמור לדבר קצת שיחת נימוסין ולא חובה להשתפך.

עדיף שלא תגיבי לי אם זה הסגנון. מאוד שופט ומעליב.

שנה טובה!

סביר שאם הקשר כל כך רופף, השיחה תהיה קצרה. אבל לנתק לחמות זו טריקת טלפון על כל המשתמע מכך.

עדיף שהיא תסיים את השיחה, ולהניח את השפורפרת אחריה.

אם זה מרגיש כבד מדי לפותחת אפשר להעזר בבעל - להעביר לו את השיחה והוא יסיים אותה.

ברור (לי לפחות) שהיא לא התכוונה לנתק לה בפנים, אלא ל- לסיים את השיחה

בדיוק כמו שאת התכוונת. כנראה הבנת את זה אחרת

אם מחליטים ללכת על שיחה, אז לנשום עמוק ולתת לצד המבוגר להיות זה שנפרד לשלום.

כדי שלא יווצר הרושם שזה משא וטורח ולא נעים כל השיחה הזאת. גם אם זה בדיוק מה שזה... אם מחליטים ללכת בטוב, אז כדאי שזה באמת יעשה בצורה שתהיה נעימה.

אין חשש שהחמות תשתפך אם הקשר כל כך מרוחק ורופף

זה רק יכול להועיל לשפר את הקשר לעתיד

יש להבין למה התכוון המשורר ויש להיתפס על קטנות

להבין ממה שהיא כתבה כ- לנתק לחמות בלי נימוס, זה לא. פשוט לא.

אני לפחות לא הבנתי ככה, ומהאווירה שיש פה בפורום -- הנשים כאן לא נוהגות כך.

לי לפחות זה ברור שהכוונה הייתה שיחה קצרה של איחולים וזהו. בלי לנתק ובלי דם רע.

שאם החמות תתחיל להשתפך - מה שלא נראה לי - יהיה צורך לשאת את זה באורך רוח.

האמת?

זה יהיה סימן טוב אם היא תשמח ותגלה רגשנות

ברור לי ונראה לי שגם לכל השאר שלא היתה כוונה לומר לסיים את השיחה כשיש עוד עניין מהצד השני להמשיך.

פשוט תואר מצב שבו שני הצדדים לא דברנים גדולים ולא התפתחה אף פעם שיחה משמעותית. ובגלל זה היה נראה שאולי כל העניין מיותר ועדיך לא לצלצל. אז ההודעה באה לומר - לא נורא אם זו לא שיחה ארוכה, לא חובה שתיווצר שיחה ארוכה. גם אם זה רק לאחל שנה טובה וזהו זה ממש בסדר, וכדאי לצלצל.

שמרגיש לך זיוף לאחל שנה טובה?

את מרגישה שהם צריכים לבקש ממך סליחה, ולא להפך?

לק"י

היום בכללי הרבה פחות מתקשרים, ויותר שולחים הודעות.

ובלי קשר, זה שאין כל כך קשר לא אומר ששונאים.

וגם אין חובה לבקש סליחה אם אין סיבה.

יש כל מיני סוגי קשרים בעולם

משפחתולוגיה זה דבר מורכב

וזה לא קשור לשנאה בכלל

ומאיפה מהצד מכמה שורות אפשר לדעתתולשפוט מישהו כל כך מהר ולחשוב שזה שייך גם לומר לו את זה בפנים

יש בהחלט מקום לאחל שנה טובה.

אם שיחת טלפון זה קשה וסרטון זה קל - שיהיה בסרטון.

אם יש שנאה או ניכור או כל רגש אחר שלילי מאד,

זו בעיה.

אני לא אתקשר לאחל שנה טובה למי שפגע בי וסבבה לו עם הפגיעה.

תסבירי את ההצעה שלך בצורה נעימה

ובלי להחליט עליה שהיא כנראה ושונאת את חמותה וכל מיני תאוריות

מאוד לא נעים לקרוא את ההודעה שלך

ושימי לב כמה הגיבו על זה

אין בעיה עם הדעה וההצעה שלך

רק תביעי אותה בלי יפוטיות ועם רגישות

לא ידעתי שקיימת מציאות שבת לא מתקשרת לאחל לאמא שלה שנה טובה כי האמא לא שמחה בזה.

מובן שזה משליך על היחסים עם החמות

אני מציעה לפותחת הזדמנות לקבל מאשה שיכולה להיות מאד קרובה מה שלא תקבל מהאם.

יכול להיות שמסוגלת

יכול להיות שלא

מקווה בשבילה שהחמות אשה טובה עם לב גדול

איחולים כלליים כאלה, בלי לבקש סליחה.

ביום יום יש לנו פעם ב קשר בוואטאפ, לא מעבר.

אבל באים לשבת בערך פעם בחודש.

קרוב.

מתקשרת רק לפני ראש השנה?

לא מוזר לדבר איתה פעם בשנה בטלפון?

מתלבטת אם להתחיל להתקשר אליה אבל אז חושבת לעצמי מה אדבר איתה.

לא מוזר לי🤷

וזה דיבורים של 2 דק' כזה, לא חפירה

אין טעם לבקש סליחה כשהלב מלא כעס

לאחל שנה טובה זה נשמע לי די בסיסי אבל עצם זה שיש לך התנגדות כל כך רגשית זה אומר שיש חתיכת סיפור מאחורי זה

ויש לי ב"ה קשר מעולה עם חמותי, ועדיין מרגיש לי מוזר להתקשר לבקש סליחה בערב ר"ה

לא יודעת, מרגיש לי שטחי כזה ובשביל לסמן וי אם אין שום דבר ספציפי.

בכללי שונאת את איחולי ה"שנה טובה וסליחה אם פגעתי".ולפחות אני, לא טעונה על חמותי בכלל. אחלה חמות.

ואין לי מושג מאיפה הסקת ש @פה לקצת מאוד טעונה

גם אני ככה, וכמו שכתבתי בתגובה שלי, חמותי מקסימה ואני ממש ממש מעריכה אותה.

זה פשוט סוג של קשר... שלא מתאים לשיחות משתפכות בטלפון...

יש הבדל בין לאחל שנה טובה, שזה נימוס בסיסי,

לבין לבקש סליחה.

בקשת הסליחה נועדה לפייס, לא להיות אמירה מהפה ולחוץ.

מה כואב לאחל להם שנה טובה אם אין בטן מלאה עליהם?

אני לאנשים זרים מאחלת שנה טובה )מוכרת בחנות, לדוגמא

אז ממה נובעת ההתנגדות הפנימית פה?

לק"י

או שמוזר להם לשוחח עם אנשים מסויימים בטלפון.

לא צריך לפרש דברים לפי הודעות בודדות שנכתבו.

באופן כללי לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לדברים טכניים (רק עם אמא שלי מסוגלת לדבר יחסית הרבה).

ועם חמותי הקשר פשוט לא כזה. יהיה לשתינו ממש מוזר להתקשר סתם ככה, לא בשביל דברים טכניים...

לאחל שנה טובה זה כבוד בסיסי לדעתי. גם כשממש לא בא. אולי לבנות צעירות קשה יותר להבין, אבל בעיני הדור הקודם זה נתפס כך.

לאחל שנה טובה ענייני וזהו.

לבקש סליחה זה כבר למרחיקות לכת, מכל אדם בערך קשה  לבקש, זה כל כך אישי.

וחמותי בהחלט מבוגרת... ובכל זאת שתינו לא אוהבות לפטפט בטלפון.

זה קשור לאופי נטו, וזהו. הדור הצעיר פשוט פתר את הבעיה בעזרת הווטסאפ...

אומנם הבנתי את זה כבר מקודם,

אבל עכשיו ממש העלתן את ערכה בעיני. זכיתי ביהלום! מודה לקב"ה🍎🍯‼️

אני חושבת שניסע לחג אליהם. בעז"ה.

הייתה מודיעה לי שלושה ימים לפני החג שהיא באה אחרי שהיא אמרה שלא,

לא הייתי מתאוששת מהטראומה הזאת כמה שנים...

יש אנשים שונים עם דעות רגשות ותחושות שונות.

יש כאלה שבשבילם לארח זה עול, יש כאלה שבשבילם זה כבוד.

יש כאלה שאוהבים מתנות, יש כאלה ששונאים.

יש כאלה שישמחו לקבל תכשיט מהחמות, יש כאלה שיראו בכך התערבות בוטה בנשיות שלהם.

יש הכל מהכל, ואין צודק וטועה. צריך ללמוד להרגיש את האדם שמולך ולנהוג בהתאם ולא להתקבע על התנהגות מסויימת ולדרג אנשים זרים לפי הסטנדרטים האישיים שאתה מצפה להם.

הם באו השבוע לבקר ושוב ביקשו שנבוא.

ויש עד מחר זמן לתת תשובה.

רק שחמותי מאוד אוהבת לדבר בטלפון.. עם חברות בנות גילה. לא עם הכלות שלה.

כל אחת צריכה לשאול את עצמה מה חשוב לחמותה, ואיך נכון לכבד אותה. אין בזה כללים.

גם אני כל בנאדם שפוגשת בימים האחרונים ויוצא לנו להחליף כמה מילים אז מסיימת בשנה טובה ומתוקה, אבל עם חמותי לא יוצא לי להחליף כמה מילים.

מה כל כך קשה בלהבין את ההבדל במקום לבנות לי פרופיל של כלה מרושעת וחסרת נימוס בסיסי?

באמת לא מצליחה להבין את ההיגיון שלך שגורר את התגובות שלך בשרשור הזה, מוזר מאוד בעיניי.

ואולי כדאי לאמץ גישה קצת יותר חיובית על אחרים.

ולימדתי זכות עליך, שאם זה כל כך קשה, יש לזה סיבה רגשית משמעותית.

גם אינני חושבת שאת חסרת כבוד בסיסי.

אל תכניסי לי לפה מילים שלא אמרתי.

שנה טובה לך, ובהצלחה 

לק"י

לפי מספר הודעות בודדות.

זה ממש לא נעים.

אני ממש אשמח שזה לא יקרה.

הנה ראית? אני יודעת לאחל שנה טובה לאנשים שיש לי תקשורת כל שהיא איתם.

אני באמת חושבת שאם זה משא כבד על הלב,

אז יש לזה סיבה.

ללא ספק לחמות תרומה נכבדה לעניין.

זו לגמרי החלטה שלך מה לעשות. 

כי זה חשוב לה, ומשמח אותה

לא כי בא לי 😅

זה מצב שידוע לשתיכן, שאתן לא מדברות סתם ככה בטלפון, מניחה שזה לא מתוך ניתוק וטינה אלא סתם מנסיבות החיים וסוג ואופי הקשר ביניכן...

ותכלס, השיחות שהכי מרגשות אותי זה השיחות לפי ראש השנה לאנשים שאני לא בקשר יומיומי איתם ובקושי מדברת איתם במהלך השנה.. זה לא זיוף, זה אמיתי. אם הייתי רוצה לזייף הייתי שולחת ווצאפ וזהו...

כי זה ראש השנה,

זמן להתחלות חדשות, טובות יותר.

מתקשרת

מזדהה

אומרת רציתי לאחל לך שנה טובה

היא בטח תשאל מה שלומכם

עונה שהכל טוב

ואז היא תאחל שנה טובה

זאת יכולה להיות התחלה של שנה טובה יותר

מתקשרת לאחל שנה טובה לחמותי ולבקש סליחה אם פגעתי. לאחל שנה מוצלחת וכו.

בעיניי זה בסיסי.

רואה כמה זה משמח את אמא שלי אם גיסות שלי מתקשרות.

ביום יום אנחנו לא מדברות סתם ככה, אבל אני כן יכולה לשלוח לה תמונות של הילדים באמצע היום- יודעת שזה משמח אותה

ותמונות של הילדים- אני שולחת לבעלי שישלח לה...

היא תשאל אם הכל בסדר חח

הייתי שמחה שזה יהיה אחרת אבל זאת אמא שלי ואני זורמת ומודה על כל הטוב האחר שיש בה.

היא גם לא מבינה מה הרעיון של מתנות ושכקונים לה היא אומרת שחבל על הכסף ומה השטויות האלה אז אני גם לא קונה למרות שלפעמים באלי.

כנראה שבגלל זה גם מוזר לי להתקשר לחמותי רק בשביל לומר שנה טובה....

ומסכימה איתך, יכול להיות שזה משליך על היחס לחמות

אבל אולי כדאי באמת לברר אם זה נכון לקשר שלך איתה, אם יש לך איך

בעלך לא מאחל לה חג שמח? 

שפחות אוהב שיחות וכו..

מכירה מקרוב מישהיא שחמותה כזו ובמשך השנים אותה אישה החליטה להתקשר לחמותה כל בוקר לשיחה קצרה ממש של כמה דקות מה נשמע וכו.. דוקא אגב בגלל שגרים רחוק ובקושי נפגשו.

בהתחלה זה היה מאולץ היום כשזה כבר הרגל של למעלה מעשור החמות שהיא לא דברנית בכלל ומסוגלת לסגור לילדים שלה את הטלפון באמצע ברגע שמיצתה(לא מרוע סתם באמת אופי לא דברן) היא מחכה לשיחות האלו מכלתה וזה ממש חיזק את הקשר בינהן אז סתם לתשומת ליבך בלי קשר..

לא לבקש סליחה, אני מבקשת סליחה נקודתית אם קורה לי משהו שמצריך ממני לבקש ממנה סליחה.

לא בקשר ממש יומיומי, מידי פעם טלפון לפי הצורך בעיקר כשצריך משהו ספציפי, קצת וואצאפ, ומידי פעם שיחות וידיאו שבעלי מתקשר אליה עם הילדות ואני מצטרפת..

מאוד אוהבת ומעריכה אותה אבל פחות חסר לי קשר יומיומי טלפוני איתה..

לאמא שלו כל יום, אז לפני חג הוא מעביר לי את הטלפון לאיחולי חג שמח. כשחמי היה בחיים הייתי מדברת גם איתו לפני החגים.

ככה גם בימי הולדת.

לא מבקשת סליחה מאף אחד לפני ראש השנה/ יו״כ, אם יש צורך במהלך השנה אני מתנצלת כשצריך, לא צריכה חג בשביל זה.

חמי וחמותי מקסימים ונהדרים, אבל הקשר שלי איתם בטלפון הוא רק טכני. לאחרונה לפעמים שולחת לחמותי תמונות וכדומה בווטסאפ, אז אולי גם עכשיו אשלח שנה טובה עם תמונה (נראה לי שכך עשיתי בשנים האחרונות).

האמת שבאופן כללי אני שונאת טלפונים, אז גם להורים שלי אני לא מתקשרת לפני חגים... מזל שהם בעצמם מתקשרים אלינו, אחרת לא היינו מדברים בכלל...

מדברות כשנפגשות.

בעקרון הייתי מתקשרת כל יום שישי להגיד שבת שלום, 

בחודשים האחרונים הברזתי... באמת צריכה לחזור לזה שוב. 

והשיחות בדרכ טכניות, אני מתעניינת במה שקרה באותו שבוע (אם היה איזשהו מאורע חריג) ושואלת מי אצלם בשבת. 

היא שואלת אם יש חדש ומה שלום הנכד

מדברות ביום יום מידי פעם כשצריכות משהו אחת מהשנייה.

חמותי המצחיקה מתקשרת תמיד לבקש טובות שאין לי איך לעשות (נכון היה לך פעם דוד שגר בראש העין?

אז אולי את יכולה למצוא לי שם דירה לשבת... (תקליטי את עצמך ותשמעי מאמי)

אבל שנה טובה זה מאסט.

השנה החלטנו שנבוא להגיד שנה טובה.

בסוף בעלי נסע לבד עם הילדים כדי שייהה לי קצת חופש....

אז מחר אתקשר לומר לה איך הם נהנו ושנה טובה.

כי חמותי אהבת את זה . משמח אותה

מרגיש לי מאולץ ולא קשור.

אני מדברת עם חמותי כשיש לי על מה, או כמובן על דא והא כשאנחנו אצלם.

מה שכן, חשוב לי לבטא שאנחנו חושבים עליהם, ומכיוון שבעלי לא ממש הטיפוס להכין להם משהו קיצ'י אני מפעילה את הילדים.

למשל אומרת להם לכתוב כרטיס ברכה או מקליטה אותם אומרים ברכה כל ילד משפט, ואז אני מחברת הכל ושולחת. ככה רואים שחשבתי עליהם והשקעתי אבל לא בדרך שלא מתאימה לקשר שלי עם חמי וחמותי.

להתעלם ממש זה לא נחמד. אלא אם ראית אותם בתקופה האחרונה.

אני לא דיברתי עם חמותי כמה חודשים כבר (מתוכם לא היו בארץ תקופה ארוכה יחסית)

אז אני כן אראה סימן חיים כלשהו

אולי באמת אעשה סרטון של הילדים אןמרים שנה טובה ואשלח לה בוואטסאפ ועל הדרך גם אגיד בעצמי שנה טובה בהודעה

יש דרך לצרף כמה סרטונים?

גם בקנווה אם יש לך

@פה לקצת

וגם את קנווה את יכולה לנסות. זה טוב גם לעיצובים אחרים.

שזה יחסית פשוט בלי הרבה אפשרויות, ולכן קל יחסית להבין איך להשתמש בה.

קנווה זה מעולה אם רוצים להכיר ולהשתפשף איתה. אבל בגלל שיש בה המון אפשרויות (שזה אחד היתרונות שלה), לפעמים יותר מסובך להבין ולהתמצא בה, ולוקח זמן עד שמוצאים איך עושים כל דבר...

ב"ה בקשר ממש טוב עם חמותי ואם קורה משהו פחות נעים משתדלת להתנצל בסמוך לאירוע ולא לאגור את בקשת הסליחה עד לראש השנה

נפגשות אחת לחודשיים לביקור או שבת ולא מדברות ביום יום 

איחולי שנה טובה אני שולחת בווצאפ..לא מבקשת סליחה היא תמיד מבקשת מאיתנו ויש לה על מה חחחחחחחחחחחח

היא מצפה לטלפון כל שבוע לשבת שלום

ולחג שמח לפני חגים

ולמזל טוב ביום הולדת

זה טקסים נימוסיים כאלו שאני אישית לא גדלתי עליהם, אבל בגלל שזה חשוב לה אני משתדלת. לא תמיד מצליחה. אם היה עמוס ולא הספקתי שולחת לה בווטסאפ שבת שלום.

לי זה מרגיש מזויף ואני שונאת טקסים באופן כללי

במשפחה שלי זה לא נהוג

היא מצפה לטלפון גם ממני וגם מבעלי זה לא סותר 🥴

מדברות בטלפון פעם באף פעם כשאחת מאיתנו צריכה משהו טכני,

האמת שהיא חמודה ואם אני לא מרגישה טוב היא תתקשר להתענין

מאז שילדתי אני שולחת לה תמונות מדי פעם,

וזהו

מדברות כשנפגשים בשבת, וגם אז לא תמיד יש הרבה על מה

ולשאלתך-

מדברות בטלפון לפני ר"ה ולפני פסח, לאחל שנה טובה ולהגיד חג שמח.

זה לא שאני ממש מתקשרת במיוחד,

בעלי מתקשר כל שבוע להגיד שבת שלום, אז פעמיים בשנה הוא מעביר לי את הטלפון

האמת שהיא גם מבקשת ממנו בשתי ההזדמנויות האלה לדבר איתי, אבל זה ברור לי עוד לפני שביקשה.

לא מתקשרת בעצמי

משתדלת כשבעלי מתקשר לפני ר"ה להיות בסביבה ואז אני מוסרת בלייב שנה טובה וכו

או אפילו הוא שם אותי על רמקול..

יותר נעים ככה.

חונכתי על כך שזה ממש חשוב ומנומס להתקשר לפני חגים. ההורים שלי עושים את זה, ואני משתדלת להתקשר לסבים ולסבתות שלי לפני חגים.

עם חמותי פחות זורם לי, כנראה ניסיתי פעם או פעמיים. השיחה הייתה בסדר גמור! אבל בשבילי זה מאמץ וויתרתי. כן משתדלת לנדנד ולתזכר לבעלי שיתקשר.

חמותי תשמח ותגיב יפה מאוד. אני משערת שהכלות האחרות כן מתקשרות אליה, אבל אולי זה בגלל שברור לי שזה מה ש'צריך' לעשות.

לגבי תדירות הקשר שלנו, מעתיקה משלך בשינוי קל:

אני מדברת עם חמותי רק כשאנחנו שם שבת, בממוצע פעם בשנה וחצי- שנתיים.

לא מדברות בין לבין בטלפון ולא נפגשות.

(אנחנו כן נפגשים פעם בכמה חודשים באירועים משפחתיים)

ואני קולטת משהו,

אם לא אתקשר לסבתא שלי לומר לה שבת שלום במשך שבועיים, היא תתקשר אלי מעצמה ותשאל אם הכל בסדר... זה משהו שמנכיח את זה שזה סוג של בסיסי. (שלא ישתמע לא נכון. זה נחמד לי להתקשר אליה ואני עושה את זה בכיף, אבל זה סוג של מחוייבות מנומסת)

לא יודעת אם גיסתי מתקשרת לומר לאמא שלי שנה טובה... חושבת שרק אח שלי מתקשר ואולי היא מצטרפת ואולי לא.

ההורים שלי וסבא וסבתא שלי מתקשרים לכל העולם בערב ראש השנה. אני לא מרגישה צורך לעשות את זה לאף אחד בעולם, ומסתפקת בוואטסאפ (וגם זה לא לכולם).

אבל דווקא בגלל שהדור המבוגר כל כך מעריך את זה וזה חשוב לו-כן רואה חשיבות בלעשות מאמץ ולעשות את שיחת הנימוסין הזו, גם אם היא מעושה.

עם זאת, אחרי שנה אחת שבה קיבלתי סטיקר שנה טובה מחמותי לפני שהספקתי להתקשר אליה, לא רואה בזה צורך.

אבל כן מתקשרת לסבא וסבתא של בעלי, רואה שהם ממש מעריכים את זה ושזה משמח אותם.

ואני לא מדברת עם חמותי מעבר לפנים אל פנים כמעט אף פעם. אולי זה קשור לזה, ואם הקשר היה יותר קרוב סטיקר בוואטסאפ לא היה סוגר סיפור.

בנוסף, במשפחה שלי ממש מקובל לבוא פיזית להורים וסבא וסבתא לפני החג לומר שנה טובה. אם זה מתאפשר, אולי זה פותר את בעיית השיחה המביכה...

שמתקשרת זה לפני ראש השנה לאוו דוקא לבקש סליחה יותר בשביל חאחל שנה טובה..

אנחנו גרים קרוב מאוד מאוד ככה שהמפגשים הם יומיומיים וגם בחגים או שבתות שאנחנו לא איתם אני בדרך כלל נכנסת לפני להכיד חג שמח או שבת שלום.. אם לא הספקתי להיכנס או מסיבה מסויימת לא היו וכו מתקשרת. בראש השנה לרוב אני נוסעת אז או שנכנסת לםני או שמתקשרת.

חמותי לא אדם של טלפון ושיחות אבל אם הייתי גרה רחוק מהם מניחה שפעם בשבוע הייתי מרימה טלפון קצר לשאול מה נשמע וכו.. 

ערב ראש השנה אני זקוקה לברכות שלהם.

ממש משתדלים ללכת פיזית ולא רק בשיחת טלפון.

וגם אם לא יוצא צמוד לראש השנה, אז בסוף החופש הגדול נעשה בקור מיוחד שהולכים להתברך מהם ולתת להם כרטיסי ברכה.

לילדים זה גם טקס מאד משמעותי!

אני מרגישה צורך לקבל מהם ברכת כתיבה וחתימה טובה, ובוודאי שזה גם משמח אותם

אבל זה נימוס כזה, אז בשולי השיחה עם הבעל, גם אני מוסיפה שנה טובה וחג שמח.

ראיתי שאת מכינה לה סרטון, זאת ממש השקעה. כל הכבוד לך.

אני לא מסוגלת להשקיע בה את הזמן והמחשבה. אבל בטלפון אין לי בעיה. ככה שהיא כנראה תשמח הרבה יותר מחמותי

מדברות כשאנחנו שם שבת או אם צריכות משהו אחת מהשניה (לרוב לא קורה, ובדכ הבעל מתקשר ומבקש).

ר"ה ופסח זה הפעמים היחידות שאני מתקשרת אם אנחנו לא שם, ומאחלת חג שמח.

גם לא מתכתבות כמעט בווטסאפ.

או שאנחנו אצלם, אז לא מתקשרים, אבל בערב יום כיפור משתדלים כן להתקשר להגיד גמר חתימה טובה. במקרה שלי זה בא מהבית, לאמא שלי זה חשוב שהכלות יתקשרו לברך.

מבחינת קשר ביום יום, אני מדברת איתה רק כשאנחנו נפגשות, אבל היא שומרת לי על הילדה פעם בשבוע, אז זה לפחות בתדירות הזאת.. מתכתבות רק כשיש על מה, לא מעבר, ואין שיחות טלפון.

באופן כללי אני לא בן אדם של שיחות טלפון, השיחות המשמעותיות שלי זה עם בעלי (כשהוא / אני לא בבית, נגיד בטיול, או כשהוא היה בתורניות בצבא), אמא שלי ולפעמים אחותי (וגם זה כשהבת שלי מבקשת לדבר איתה ועם אחיינים שלי בשיחת וידאו). לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לזה

לא הבנתי, 

מבקשים סליחה לפני ראש השנה? לא לפני כיפור? 

הקשר שלי עם חמותי לא הכי טוב.. אבל בחצי שנה האחרונה, אני משתדלת, מבחינתי זה ממש מאמץ, כשבעלי מתקשר בימי שישי לאחל שבת שלום אז אני מבקשת להעביר את הטלפון אליי וגם אני מאחלת שבת שלום.. בדכ אין כל כך שיח. או בכלל. בפרט בימים שאין לה מצב רוח אז היא עונה לי ב"ה ב"ה.. אז השיחה נגמרת תוך חצי דקה.. אבל סימנתי וי. עשיתי טוב בלב של בעלי- שזה נותן לו אשליה שהיחסים טובים יותר מפעם. לא תמיד זה מהלב שלי.. אני לא יודעת אם זה נחשב בשמים.. אבל עושה. וכן, זה לגמרי מכבד. 

לגבי ראש השנה, היינו אמורים להיות אצלם אבל הם לא הסכימו שנגיע אליהם. לבעלי היה חשוב אז אנחנו הלכנו השנה עם הילד יום לפני החג להורים שלו, עם עוגה (קנויה) ותמונה של הילד שפיתחנו להורים שלו ולהורים שלי. 

ישבנו איתם קצת, אמרנו אחד לשני שנה טובה וזהו. 

בערב חג בעלי התקשר אליהם ופה כבר הרגשתי שזה מיותר- הייתי אצלם אתמול ואיחלתי שנה טובה. אין צורך להיות יותר צדיק מהאפיפיור.. 

ולגבי הסליחה, זה נחמד לגמרי אם הייתי משחילה את זה לפני ר"ה כשבאנו לבקר, אבל ראיתי שבעלי לא אמר אז אמרתי שנחכה ללפני כיפור.. 

עדיין לא יודעת איך אעשה את זה- זה דורש ממני הרבה. אבל כנראה שצריך. 

החשש שלי זה שאולי היא תגיב בקרירות או תעקוץ ואני אפגע.. 

כל שנה אני באה לבקש סליחה, ולא מקבלת חזרה.

שנה שעברה היינו בריב רציני. כשבאתי בראש השנה לאחל חג שמח- היא לא דיברה איתי ולא הסתובבה אליי. אז בכיפור לא ביקשתי סליחה כי היא בחרה להתעלם, להיות קטנונית ולא לדבר איתי. 

רק בעלי נסע ביקש סליחה וקיבל ברכה. 

השנה אני עדיין מחפשת אחר האומץ.. 

אבל (!!) מגיע לי צלש- על זה שתקשרתי לגיסה אחת שלי בערב חג, שאנחנו פחות מתחברות אחת לשניה.. לכל היתר יותר קל לי..

ואיחלתי שנה טובה והייתה שיחה נעימה ב"ה.. וזה עשה לי טוב האומץ הזה.  

מקבלת ממנה עושים רעש גדול בשמים!

שה' ישלח לך כוחות ושינוי לטובה ביחסים בינכם

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

אז אולי אין כינים?

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..