פעם היה הרבה יותר קרוב

בשנים האחרונות פחות, ואני שמחה על כך האמת. יותר בריא לנו. אבל בגלל הילדים הקשר הרבה יותר קרוב ממה שהייתי רוצה כי בעלי נעזר בה הרבה כשהוא צריך להיות איתם. וגם הילדים אוהבים להיות אצלם ולרוב זה בלעדיי

מכל מקום, בטח שמתקשרת אליה.

בטוח היו פגיעות הדדיות. בוודאות אפילו.

וגם אם לא, מעשה אצילי ונכון בעיניי לאחל שנה טובה וחג שמח לחמה. אפילו בסיסי בעיניי

אבל השיחות אף פעם לא זרמו והיא על כל דבר עונה הכל טוב הכל בסדר. אי אפשר לפתח איתה שיחה. אז התייאשתי והפסקתי להתקשר.

יכול להיות שזה היה נראה לה ככה גם מהצד שלי כי אני לא דברנית גדולה.

ונראה לי מוזר פתאום להתקשר פעם בשנה, לא יודעת.

את מתקשרת רק לפני ראש השנה או גם בלי קשר?

ואם בלי קשר אז לכבוד מה? לכבוד שבת?

הם גרים רחוק אז אנחנו לא נפגשים ביום יום ככה שאין לי את העזרה עם הילדים כתירוץ לדבר איתה.

רוב השיחות הן על הילדים כמעט או על ענייני דיומא או על 'אתם באים לשבת/ חג/ חגיגת שקר כלשהו' אבל זה בגלל שבעלי מאוד קרוב אליה. מאוד.

היא גם מצדה מאוד רוצה להיות מעורבת

ובעלי די מערב אותה בכל דבר בערך. גם בלי הילדים. אז אני זורמת לפעמים ולפעמים לא

אני מדברת איתה פעם בכמה שבועות בלי קשר לילדים. עם קשר -- לפעמים ברמה יומיומית חח

מבינה שהנסיבות שלנו מאוד שונות

במקרה כזה אני חושבת שהייתי עושה שיחה משותפת, את ובעלך מולה ואומרים שהתקשרתם לאחל חג שמח ושנה טובה. אנחנו עושים את זה ביחד כל הזמן, את האיחולים לחגים.

לשאול מה נשמע ולנתק.

זו לא חייבת להיות שיחה ארוכה ומשתפכת

מי שזה גדול עליה שתשלח הודעה בואטסאפ, אבל שתביא בחשבון, אצל הדור הקודם זה יכול להתפס כעלבון

השרשור ובאמת זה בסדר גמור לדבר קצת שיחת נימוסין ולא חובה להשתפך.

עדיף שלא תגיבי לי אם זה הסגנון. מאוד שופט ומעליב.

שנה טובה!

סביר שאם הקשר כל כך רופף, השיחה תהיה קצרה. אבל לנתק לחמות זו טריקת טלפון על כל המשתמע מכך.

עדיף שהיא תסיים את השיחה, ולהניח את השפורפרת אחריה.

אם זה מרגיש כבד מדי לפותחת אפשר להעזר בבעל - להעביר לו את השיחה והוא יסיים אותה.

ברור (לי לפחות) שהיא לא התכוונה לנתק לה בפנים, אלא ל- לסיים את השיחה

בדיוק כמו שאת התכוונת. כנראה הבנת את זה אחרת

אם מחליטים ללכת על שיחה, אז לנשום עמוק ולתת לצד המבוגר להיות זה שנפרד לשלום.

כדי שלא יווצר הרושם שזה משא וטורח ולא נעים כל השיחה הזאת. גם אם זה בדיוק מה שזה... אם מחליטים ללכת בטוב, אז כדאי שזה באמת יעשה בצורה שתהיה נעימה.

אין חשש שהחמות תשתפך אם הקשר כל כך מרוחק ורופף

זה רק יכול להועיל לשפר את הקשר לעתיד

יש להבין למה התכוון המשורר ויש להיתפס על קטנות

להבין ממה שהיא כתבה כ- לנתק לחמות בלי נימוס, זה לא. פשוט לא.

אני לפחות לא הבנתי ככה, ומהאווירה שיש פה בפורום -- הנשים כאן לא נוהגות כך.

לי לפחות זה ברור שהכוונה הייתה שיחה קצרה של איחולים וזהו. בלי לנתק ובלי דם רע.

שאם החמות תתחיל להשתפך - מה שלא נראה לי - יהיה צורך לשאת את זה באורך רוח.

האמת?

זה יהיה סימן טוב אם היא תשמח ותגלה רגשנות

ברור לי ונראה לי שגם לכל השאר שלא היתה כוונה לומר לסיים את השיחה כשיש עוד עניין מהצד השני להמשיך.

פשוט תואר מצב שבו שני הצדדים לא דברנים גדולים ולא התפתחה אף פעם שיחה משמעותית. ובגלל זה היה נראה שאולי כל העניין מיותר ועדיך לא לצלצל. אז ההודעה באה לומר - לא נורא אם זו לא שיחה ארוכה, לא חובה שתיווצר שיחה ארוכה. גם אם זה רק לאחל שנה טובה וזהו זה ממש בסדר, וכדאי לצלצל.

שמרגיש לך זיוף לאחל שנה טובה?

את מרגישה שהם צריכים לבקש ממך סליחה, ולא להפך?

לק"י

היום בכללי הרבה פחות מתקשרים, ויותר שולחים הודעות.

ובלי קשר, זה שאין כל כך קשר לא אומר ששונאים.

וגם אין חובה לבקש סליחה אם אין סיבה.

יש כל מיני סוגי קשרים בעולם

משפחתולוגיה זה דבר מורכב

וזה לא קשור לשנאה בכלל

ומאיפה מהצד מכמה שורות אפשר לדעתתולשפוט מישהו כל כך מהר ולחשוב שזה שייך גם לומר לו את זה בפנים

יש בהחלט מקום לאחל שנה טובה.

אם שיחת טלפון זה קשה וסרטון זה קל - שיהיה בסרטון.

אם יש שנאה או ניכור או כל רגש אחר שלילי מאד,

זו בעיה.

אני לא אתקשר לאחל שנה טובה למי שפגע בי וסבבה לו עם הפגיעה.

תסבירי את ההצעה שלך בצורה נעימה

ובלי להחליט עליה שהיא כנראה ושונאת את חמותה וכל מיני תאוריות

מאוד לא נעים לקרוא את ההודעה שלך

ושימי לב כמה הגיבו על זה

אין בעיה עם הדעה וההצעה שלך

רק תביעי אותה בלי יפוטיות ועם רגישות

לא ידעתי שקיימת מציאות שבת לא מתקשרת לאחל לאמא שלה שנה טובה כי האמא לא שמחה בזה.

מובן שזה משליך על היחסים עם החמות

אני מציעה לפותחת הזדמנות לקבל מאשה שיכולה להיות מאד קרובה מה שלא תקבל מהאם.

יכול להיות שמסוגלת

יכול להיות שלא

מקווה בשבילה שהחמות אשה טובה עם לב גדול

איחולים כלליים כאלה, בלי לבקש סליחה.

ביום יום יש לנו פעם ב קשר בוואטאפ, לא מעבר.

אבל באים לשבת בערך פעם בחודש.

קרוב.

מתקשרת רק לפני ראש השנה?

לא מוזר לדבר איתה פעם בשנה בטלפון?

מתלבטת אם להתחיל להתקשר אליה אבל אז חושבת לעצמי מה אדבר איתה.

לא מוזר לי🤷

וזה דיבורים של 2 דק' כזה, לא חפירה

אין טעם לבקש סליחה כשהלב מלא כעס

לאחל שנה טובה זה נשמע לי די בסיסי אבל עצם זה שיש לך התנגדות כל כך רגשית זה אומר שיש חתיכת סיפור מאחורי זה

ויש לי ב"ה קשר מעולה עם חמותי, ועדיין מרגיש לי מוזר להתקשר לבקש סליחה בערב ר"ה

לא יודעת, מרגיש לי שטחי כזה ובשביל לסמן וי אם אין שום דבר ספציפי.

בכללי שונאת את איחולי ה"שנה טובה וסליחה אם פגעתי".ולפחות אני, לא טעונה על חמותי בכלל. אחלה חמות.

ואין לי מושג מאיפה הסקת ש @פה לקצת מאוד טעונה

גם אני ככה, וכמו שכתבתי בתגובה שלי, חמותי מקסימה ואני ממש ממש מעריכה אותה.

זה פשוט סוג של קשר... שלא מתאים לשיחות משתפכות בטלפון...

יש הבדל בין לאחל שנה טובה, שזה נימוס בסיסי,

לבין לבקש סליחה.

בקשת הסליחה נועדה לפייס, לא להיות אמירה מהפה ולחוץ.

מה כואב לאחל להם שנה טובה אם אין בטן מלאה עליהם?

אני לאנשים זרים מאחלת שנה טובה )מוכרת בחנות, לדוגמא

אז ממה נובעת ההתנגדות הפנימית פה?

לק"י

או שמוזר להם לשוחח עם אנשים מסויימים בטלפון.

לא צריך לפרש דברים לפי הודעות בודדות שנכתבו.

באופן כללי לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לדברים טכניים (רק עם אמא שלי מסוגלת לדבר יחסית הרבה).

ועם חמותי הקשר פשוט לא כזה. יהיה לשתינו ממש מוזר להתקשר סתם ככה, לא בשביל דברים טכניים...

לאחל שנה טובה זה כבוד בסיסי לדעתי. גם כשממש לא בא. אולי לבנות צעירות קשה יותר להבין, אבל בעיני הדור הקודם זה נתפס כך.

לאחל שנה טובה ענייני וזהו.

לבקש סליחה זה כבר למרחיקות לכת, מכל אדם בערך קשה  לבקש, זה כל כך אישי.

וחמותי בהחלט מבוגרת... ובכל זאת שתינו לא אוהבות לפטפט בטלפון.

זה קשור לאופי נטו, וזהו. הדור הצעיר פשוט פתר את הבעיה בעזרת הווטסאפ...

אומנם הבנתי את זה כבר מקודם,

אבל עכשיו ממש העלתן את ערכה בעיני. זכיתי ביהלום! מודה לקב"ה🍎🍯‼️

אני חושבת שניסע לחג אליהם. בעז"ה.

הייתה מודיעה לי שלושה ימים לפני החג שהיא באה אחרי שהיא אמרה שלא,

לא הייתי מתאוששת מהטראומה הזאת כמה שנים...

יש אנשים שונים עם דעות רגשות ותחושות שונות.

יש כאלה שבשבילם לארח זה עול, יש כאלה שבשבילם זה כבוד.

יש כאלה שאוהבים מתנות, יש כאלה ששונאים.

יש כאלה שישמחו לקבל תכשיט מהחמות, יש כאלה שיראו בכך התערבות בוטה בנשיות שלהם.

יש הכל מהכל, ואין צודק וטועה. צריך ללמוד להרגיש את האדם שמולך ולנהוג בהתאם ולא להתקבע על התנהגות מסויימת ולדרג אנשים זרים לפי הסטנדרטים האישיים שאתה מצפה להם.

הם באו השבוע לבקר ושוב ביקשו שנבוא.

ויש עד מחר זמן לתת תשובה.

רק שחמותי מאוד אוהבת לדבר בטלפון.. עם חברות בנות גילה. לא עם הכלות שלה.

כל אחת צריכה לשאול את עצמה מה חשוב לחמותה, ואיך נכון לכבד אותה. אין בזה כללים.

גם אני כל בנאדם שפוגשת בימים האחרונים ויוצא לנו להחליף כמה מילים אז מסיימת בשנה טובה ומתוקה, אבל עם חמותי לא יוצא לי להחליף כמה מילים.

מה כל כך קשה בלהבין את ההבדל במקום לבנות לי פרופיל של כלה מרושעת וחסרת נימוס בסיסי?

באמת לא מצליחה להבין את ההיגיון שלך שגורר את התגובות שלך בשרשור הזה, מוזר מאוד בעיניי.

ואולי כדאי לאמץ גישה קצת יותר חיובית על אחרים.

ולימדתי זכות עליך, שאם זה כל כך קשה, יש לזה סיבה רגשית משמעותית.

גם אינני חושבת שאת חסרת כבוד בסיסי.

אל תכניסי לי לפה מילים שלא אמרתי.

שנה טובה לך, ובהצלחה 

לק"י

לפי מספר הודעות בודדות.

זה ממש לא נעים.

אני ממש אשמח שזה לא יקרה.

הנה ראית? אני יודעת לאחל שנה טובה לאנשים שיש לי תקשורת כל שהיא איתם.

אני באמת חושבת שאם זה משא כבד על הלב,

אז יש לזה סיבה.

ללא ספק לחמות תרומה נכבדה לעניין.

זו לגמרי החלטה שלך מה לעשות. 

כי זה חשוב לה, ומשמח אותה

לא כי בא לי 😅

זה מצב שידוע לשתיכן, שאתן לא מדברות סתם ככה בטלפון, מניחה שזה לא מתוך ניתוק וטינה אלא סתם מנסיבות החיים וסוג ואופי הקשר ביניכן...

ותכלס, השיחות שהכי מרגשות אותי זה השיחות לפי ראש השנה לאנשים שאני לא בקשר יומיומי איתם ובקושי מדברת איתם במהלך השנה.. זה לא זיוף, זה אמיתי. אם הייתי רוצה לזייף הייתי שולחת ווצאפ וזהו...

כי זה ראש השנה,

זמן להתחלות חדשות, טובות יותר.

מתקשרת

מזדהה

אומרת רציתי לאחל לך שנה טובה

היא בטח תשאל מה שלומכם

עונה שהכל טוב

ואז היא תאחל שנה טובה

זאת יכולה להיות התחלה של שנה טובה יותר

מתקשרת לאחל שנה טובה לחמותי ולבקש סליחה אם פגעתי. לאחל שנה מוצלחת וכו.

בעיניי זה בסיסי.

רואה כמה זה משמח את אמא שלי אם גיסות שלי מתקשרות.

ביום יום אנחנו לא מדברות סתם ככה, אבל אני כן יכולה לשלוח לה תמונות של הילדים באמצע היום- יודעת שזה משמח אותה

ותמונות של הילדים- אני שולחת לבעלי שישלח לה...

היא תשאל אם הכל בסדר חח

הייתי שמחה שזה יהיה אחרת אבל זאת אמא שלי ואני זורמת ומודה על כל הטוב האחר שיש בה.

היא גם לא מבינה מה הרעיון של מתנות ושכקונים לה היא אומרת שחבל על הכסף ומה השטויות האלה אז אני גם לא קונה למרות שלפעמים באלי.

כנראה שבגלל זה גם מוזר לי להתקשר לחמותי רק בשביל לומר שנה טובה....

ומסכימה איתך, יכול להיות שזה משליך על היחס לחמות

אבל אולי כדאי באמת לברר אם זה נכון לקשר שלך איתה, אם יש לך איך

בעלך לא מאחל לה חג שמח? 

שפחות אוהב שיחות וכו..

מכירה מקרוב מישהיא שחמותה כזו ובמשך השנים אותה אישה החליטה להתקשר לחמותה כל בוקר לשיחה קצרה ממש של כמה דקות מה נשמע וכו.. דוקא אגב בגלל שגרים רחוק ובקושי נפגשו.

בהתחלה זה היה מאולץ היום כשזה כבר הרגל של למעלה מעשור החמות שהיא לא דברנית בכלל ומסוגלת לסגור לילדים שלה את הטלפון באמצע ברגע שמיצתה(לא מרוע סתם באמת אופי לא דברן) היא מחכה לשיחות האלו מכלתה וזה ממש חיזק את הקשר בינהן אז סתם לתשומת ליבך בלי קשר..

לא לבקש סליחה, אני מבקשת סליחה נקודתית אם קורה לי משהו שמצריך ממני לבקש ממנה סליחה.

לא בקשר ממש יומיומי, מידי פעם טלפון לפי הצורך בעיקר כשצריך משהו ספציפי, קצת וואצאפ, ומידי פעם שיחות וידיאו שבעלי מתקשר אליה עם הילדות ואני מצטרפת..

מאוד אוהבת ומעריכה אותה אבל פחות חסר לי קשר יומיומי טלפוני איתה..

לאמא שלו כל יום, אז לפני חג הוא מעביר לי את הטלפון לאיחולי חג שמח. כשחמי היה בחיים הייתי מדברת גם איתו לפני החגים.

ככה גם בימי הולדת.

לא מבקשת סליחה מאף אחד לפני ראש השנה/ יו״כ, אם יש צורך במהלך השנה אני מתנצלת כשצריך, לא צריכה חג בשביל זה.

חמי וחמותי מקסימים ונהדרים, אבל הקשר שלי איתם בטלפון הוא רק טכני. לאחרונה לפעמים שולחת לחמותי תמונות וכדומה בווטסאפ, אז אולי גם עכשיו אשלח שנה טובה עם תמונה (נראה לי שכך עשיתי בשנים האחרונות).

האמת שבאופן כללי אני שונאת טלפונים, אז גם להורים שלי אני לא מתקשרת לפני חגים... מזל שהם בעצמם מתקשרים אלינו, אחרת לא היינו מדברים בכלל...

מדברות כשנפגשות.

בעקרון הייתי מתקשרת כל יום שישי להגיד שבת שלום, 

בחודשים האחרונים הברזתי... באמת צריכה לחזור לזה שוב. 

והשיחות בדרכ טכניות, אני מתעניינת במה שקרה באותו שבוע (אם היה איזשהו מאורע חריג) ושואלת מי אצלם בשבת. 

היא שואלת אם יש חדש ומה שלום הנכד

מדברות ביום יום מידי פעם כשצריכות משהו אחת מהשנייה.

חמותי המצחיקה מתקשרת תמיד לבקש טובות שאין לי איך לעשות (נכון היה לך פעם דוד שגר בראש העין?

אז אולי את יכולה למצוא לי שם דירה לשבת... (תקליטי את עצמך ותשמעי מאמי)

אבל שנה טובה זה מאסט.

השנה החלטנו שנבוא להגיד שנה טובה.

בסוף בעלי נסע לבד עם הילדים כדי שייהה לי קצת חופש....

אז מחר אתקשר לומר לה איך הם נהנו ושנה טובה.

כי חמותי אהבת את זה . משמח אותה

מרגיש לי מאולץ ולא קשור.

אני מדברת עם חמותי כשיש לי על מה, או כמובן על דא והא כשאנחנו אצלם.

מה שכן, חשוב לי לבטא שאנחנו חושבים עליהם, ומכיוון שבעלי לא ממש הטיפוס להכין להם משהו קיצ'י אני מפעילה את הילדים.

למשל אומרת להם לכתוב כרטיס ברכה או מקליטה אותם אומרים ברכה כל ילד משפט, ואז אני מחברת הכל ושולחת. ככה רואים שחשבתי עליהם והשקעתי אבל לא בדרך שלא מתאימה לקשר שלי עם חמי וחמותי.

להתעלם ממש זה לא נחמד. אלא אם ראית אותם בתקופה האחרונה.

אני לא דיברתי עם חמותי כמה חודשים כבר (מתוכם לא היו בארץ תקופה ארוכה יחסית)

אז אני כן אראה סימן חיים כלשהו

אולי באמת אעשה סרטון של הילדים אןמרים שנה טובה ואשלח לה בוואטסאפ ועל הדרך גם אגיד בעצמי שנה טובה בהודעה

יש דרך לצרף כמה סרטונים?

גם בקנווה אם יש לך

@פה לקצת

וגם את קנווה את יכולה לנסות. זה טוב גם לעיצובים אחרים.

שזה יחסית פשוט בלי הרבה אפשרויות, ולכן קל יחסית להבין איך להשתמש בה.

קנווה זה מעולה אם רוצים להכיר ולהשתפשף איתה. אבל בגלל שיש בה המון אפשרויות (שזה אחד היתרונות שלה), לפעמים יותר מסובך להבין ולהתמצא בה, ולוקח זמן עד שמוצאים איך עושים כל דבר...

ב"ה בקשר ממש טוב עם חמותי ואם קורה משהו פחות נעים משתדלת להתנצל בסמוך לאירוע ולא לאגור את בקשת הסליחה עד לראש השנה

נפגשות אחת לחודשיים לביקור או שבת ולא מדברות ביום יום 

איחולי שנה טובה אני שולחת בווצאפ..לא מבקשת סליחה היא תמיד מבקשת מאיתנו ויש לה על מה חחחחחחחחחחחח

היא מצפה לטלפון כל שבוע לשבת שלום

ולחג שמח לפני חגים

ולמזל טוב ביום הולדת

זה טקסים נימוסיים כאלו שאני אישית לא גדלתי עליהם, אבל בגלל שזה חשוב לה אני משתדלת. לא תמיד מצליחה. אם היה עמוס ולא הספקתי שולחת לה בווטסאפ שבת שלום.

לי זה מרגיש מזויף ואני שונאת טקסים באופן כללי

במשפחה שלי זה לא נהוג

היא מצפה לטלפון גם ממני וגם מבעלי זה לא סותר 🥴

מדברות בטלפון פעם באף פעם כשאחת מאיתנו צריכה משהו טכני,

האמת שהיא חמודה ואם אני לא מרגישה טוב היא תתקשר להתענין

מאז שילדתי אני שולחת לה תמונות מדי פעם,

וזהו

מדברות כשנפגשים בשבת, וגם אז לא תמיד יש הרבה על מה

ולשאלתך-

מדברות בטלפון לפני ר"ה ולפני פסח, לאחל שנה טובה ולהגיד חג שמח.

זה לא שאני ממש מתקשרת במיוחד,

בעלי מתקשר כל שבוע להגיד שבת שלום, אז פעמיים בשנה הוא מעביר לי את הטלפון

האמת שהיא גם מבקשת ממנו בשתי ההזדמנויות האלה לדבר איתי, אבל זה ברור לי עוד לפני שביקשה.

לא מתקשרת בעצמי

משתדלת כשבעלי מתקשר לפני ר"ה להיות בסביבה ואז אני מוסרת בלייב שנה טובה וכו

או אפילו הוא שם אותי על רמקול..

יותר נעים ככה.

חונכתי על כך שזה ממש חשוב ומנומס להתקשר לפני חגים. ההורים שלי עושים את זה, ואני משתדלת להתקשר לסבים ולסבתות שלי לפני חגים.

עם חמותי פחות זורם לי, כנראה ניסיתי פעם או פעמיים. השיחה הייתה בסדר גמור! אבל בשבילי זה מאמץ וויתרתי. כן משתדלת לנדנד ולתזכר לבעלי שיתקשר.

חמותי תשמח ותגיב יפה מאוד. אני משערת שהכלות האחרות כן מתקשרות אליה, אבל אולי זה בגלל שברור לי שזה מה ש'צריך' לעשות.

לגבי תדירות הקשר שלנו, מעתיקה משלך בשינוי קל:

אני מדברת עם חמותי רק כשאנחנו שם שבת, בממוצע פעם בשנה וחצי- שנתיים.

לא מדברות בין לבין בטלפון ולא נפגשות.

(אנחנו כן נפגשים פעם בכמה חודשים באירועים משפחתיים)

ואני קולטת משהו,

אם לא אתקשר לסבתא שלי לומר לה שבת שלום במשך שבועיים, היא תתקשר אלי מעצמה ותשאל אם הכל בסדר... זה משהו שמנכיח את זה שזה סוג של בסיסי. (שלא ישתמע לא נכון. זה נחמד לי להתקשר אליה ואני עושה את זה בכיף, אבל זה סוג של מחוייבות מנומסת)

לא יודעת אם גיסתי מתקשרת לומר לאמא שלי שנה טובה... חושבת שרק אח שלי מתקשר ואולי היא מצטרפת ואולי לא.

ההורים שלי וסבא וסבתא שלי מתקשרים לכל העולם בערב ראש השנה. אני לא מרגישה צורך לעשות את זה לאף אחד בעולם, ומסתפקת בוואטסאפ (וגם זה לא לכולם).

אבל דווקא בגלל שהדור המבוגר כל כך מעריך את זה וזה חשוב לו-כן רואה חשיבות בלעשות מאמץ ולעשות את שיחת הנימוסין הזו, גם אם היא מעושה.

עם זאת, אחרי שנה אחת שבה קיבלתי סטיקר שנה טובה מחמותי לפני שהספקתי להתקשר אליה, לא רואה בזה צורך.

אבל כן מתקשרת לסבא וסבתא של בעלי, רואה שהם ממש מעריכים את זה ושזה משמח אותם.

ואני לא מדברת עם חמותי מעבר לפנים אל פנים כמעט אף פעם. אולי זה קשור לזה, ואם הקשר היה יותר קרוב סטיקר בוואטסאפ לא היה סוגר סיפור.

בנוסף, במשפחה שלי ממש מקובל לבוא פיזית להורים וסבא וסבתא לפני החג לומר שנה טובה. אם זה מתאפשר, אולי זה פותר את בעיית השיחה המביכה...

שמתקשרת זה לפני ראש השנה לאוו דוקא לבקש סליחה יותר בשביל חאחל שנה טובה..

אנחנו גרים קרוב מאוד מאוד ככה שהמפגשים הם יומיומיים וגם בחגים או שבתות שאנחנו לא איתם אני בדרך כלל נכנסת לפני להכיד חג שמח או שבת שלום.. אם לא הספקתי להיכנס או מסיבה מסויימת לא היו וכו מתקשרת. בראש השנה לרוב אני נוסעת אז או שנכנסת לםני או שמתקשרת.

חמותי לא אדם של טלפון ושיחות אבל אם הייתי גרה רחוק מהם מניחה שפעם בשבוע הייתי מרימה טלפון קצר לשאול מה נשמע וכו.. 

ערב ראש השנה אני זקוקה לברכות שלהם.

ממש משתדלים ללכת פיזית ולא רק בשיחת טלפון.

וגם אם לא יוצא צמוד לראש השנה, אז בסוף החופש הגדול נעשה בקור מיוחד שהולכים להתברך מהם ולתת להם כרטיסי ברכה.

לילדים זה גם טקס מאד משמעותי!

אני מרגישה צורך לקבל מהם ברכת כתיבה וחתימה טובה, ובוודאי שזה גם משמח אותם

אבל זה נימוס כזה, אז בשולי השיחה עם הבעל, גם אני מוסיפה שנה טובה וחג שמח.

ראיתי שאת מכינה לה סרטון, זאת ממש השקעה. כל הכבוד לך.

אני לא מסוגלת להשקיע בה את הזמן והמחשבה. אבל בטלפון אין לי בעיה. ככה שהיא כנראה תשמח הרבה יותר מחמותי

מדברות כשאנחנו שם שבת או אם צריכות משהו אחת מהשניה (לרוב לא קורה, ובדכ הבעל מתקשר ומבקש).

ר"ה ופסח זה הפעמים היחידות שאני מתקשרת אם אנחנו לא שם, ומאחלת חג שמח.

גם לא מתכתבות כמעט בווטסאפ.

או שאנחנו אצלם, אז לא מתקשרים, אבל בערב יום כיפור משתדלים כן להתקשר להגיד גמר חתימה טובה. במקרה שלי זה בא מהבית, לאמא שלי זה חשוב שהכלות יתקשרו לברך.

מבחינת קשר ביום יום, אני מדברת איתה רק כשאנחנו נפגשות, אבל היא שומרת לי על הילדה פעם בשבוע, אז זה לפחות בתדירות הזאת.. מתכתבות רק כשיש על מה, לא מעבר, ואין שיחות טלפון.

באופן כללי אני לא בן אדם של שיחות טלפון, השיחות המשמעותיות שלי זה עם בעלי (כשהוא / אני לא בבית, נגיד בטיול, או כשהוא היה בתורניות בצבא), אמא שלי ולפעמים אחותי (וגם זה כשהבת שלי מבקשת לדבר איתה ועם אחיינים שלי בשיחת וידאו). לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לזה

לא הבנתי, 

מבקשים סליחה לפני ראש השנה? לא לפני כיפור? 

הקשר שלי עם חמותי לא הכי טוב.. אבל בחצי שנה האחרונה, אני משתדלת, מבחינתי זה ממש מאמץ, כשבעלי מתקשר בימי שישי לאחל שבת שלום אז אני מבקשת להעביר את הטלפון אליי וגם אני מאחלת שבת שלום.. בדכ אין כל כך שיח. או בכלל. בפרט בימים שאין לה מצב רוח אז היא עונה לי ב"ה ב"ה.. אז השיחה נגמרת תוך חצי דקה.. אבל סימנתי וי. עשיתי טוב בלב של בעלי- שזה נותן לו אשליה שהיחסים טובים יותר מפעם. לא תמיד זה מהלב שלי.. אני לא יודעת אם זה נחשב בשמים.. אבל עושה. וכן, זה לגמרי מכבד. 

לגבי ראש השנה, היינו אמורים להיות אצלם אבל הם לא הסכימו שנגיע אליהם. לבעלי היה חשוב אז אנחנו הלכנו השנה עם הילד יום לפני החג להורים שלו, עם עוגה (קנויה) ותמונה של הילד שפיתחנו להורים שלו ולהורים שלי. 

ישבנו איתם קצת, אמרנו אחד לשני שנה טובה וזהו. 

בערב חג בעלי התקשר אליהם ופה כבר הרגשתי שזה מיותר- הייתי אצלם אתמול ואיחלתי שנה טובה. אין צורך להיות יותר צדיק מהאפיפיור.. 

ולגבי הסליחה, זה נחמד לגמרי אם הייתי משחילה את זה לפני ר"ה כשבאנו לבקר, אבל ראיתי שבעלי לא אמר אז אמרתי שנחכה ללפני כיפור.. 

עדיין לא יודעת איך אעשה את זה- זה דורש ממני הרבה. אבל כנראה שצריך. 

החשש שלי זה שאולי היא תגיב בקרירות או תעקוץ ואני אפגע.. 

כל שנה אני באה לבקש סליחה, ולא מקבלת חזרה.

שנה שעברה היינו בריב רציני. כשבאתי בראש השנה לאחל חג שמח- היא לא דיברה איתי ולא הסתובבה אליי. אז בכיפור לא ביקשתי סליחה כי היא בחרה להתעלם, להיות קטנונית ולא לדבר איתי. 

רק בעלי נסע ביקש סליחה וקיבל ברכה. 

השנה אני עדיין מחפשת אחר האומץ.. 

אבל (!!) מגיע לי צלש- על זה שתקשרתי לגיסה אחת שלי בערב חג, שאנחנו פחות מתחברות אחת לשניה.. לכל היתר יותר קל לי..

ואיחלתי שנה טובה והייתה שיחה נעימה ב"ה.. וזה עשה לי טוב האומץ הזה.  

מקבלת ממנה עושים רעש גדול בשמים!

שה' ישלח לך כוחות ושינוי לטובה ביחסים בינכם

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות