פעם היה הרבה יותר קרוב

בשנים האחרונות פחות, ואני שמחה על כך האמת. יותר בריא לנו. אבל בגלל הילדים הקשר הרבה יותר קרוב ממה שהייתי רוצה כי בעלי נעזר בה הרבה כשהוא צריך להיות איתם. וגם הילדים אוהבים להיות אצלם ולרוב זה בלעדיי

מכל מקום, בטח שמתקשרת אליה.

בטוח היו פגיעות הדדיות. בוודאות אפילו.

וגם אם לא, מעשה אצילי ונכון בעיניי לאחל שנה טובה וחג שמח לחמה. אפילו בסיסי בעיניי

אבל השיחות אף פעם לא זרמו והיא על כל דבר עונה הכל טוב הכל בסדר. אי אפשר לפתח איתה שיחה. אז התייאשתי והפסקתי להתקשר.

יכול להיות שזה היה נראה לה ככה גם מהצד שלי כי אני לא דברנית גדולה.

ונראה לי מוזר פתאום להתקשר פעם בשנה, לא יודעת.

את מתקשרת רק לפני ראש השנה או גם בלי קשר?

ואם בלי קשר אז לכבוד מה? לכבוד שבת?

הם גרים רחוק אז אנחנו לא נפגשים ביום יום ככה שאין לי את העזרה עם הילדים כתירוץ לדבר איתה.

רוב השיחות הן על הילדים כמעט או על ענייני דיומא או על 'אתם באים לשבת/ חג/ חגיגת שקר כלשהו' אבל זה בגלל שבעלי מאוד קרוב אליה. מאוד.

היא גם מצדה מאוד רוצה להיות מעורבת

ובעלי די מערב אותה בכל דבר בערך. גם בלי הילדים. אז אני זורמת לפעמים ולפעמים לא

אני מדברת איתה פעם בכמה שבועות בלי קשר לילדים. עם קשר -- לפעמים ברמה יומיומית חח

מבינה שהנסיבות שלנו מאוד שונות

במקרה כזה אני חושבת שהייתי עושה שיחה משותפת, את ובעלך מולה ואומרים שהתקשרתם לאחל חג שמח ושנה טובה. אנחנו עושים את זה ביחד כל הזמן, את האיחולים לחגים.

לשאול מה נשמע ולנתק.

זו לא חייבת להיות שיחה ארוכה ומשתפכת

מי שזה גדול עליה שתשלח הודעה בואטסאפ, אבל שתביא בחשבון, אצל הדור הקודם זה יכול להתפס כעלבון

השרשור ובאמת זה בסדר גמור לדבר קצת שיחת נימוסין ולא חובה להשתפך.

עדיף שלא תגיבי לי אם זה הסגנון. מאוד שופט ומעליב.

שנה טובה!

סביר שאם הקשר כל כך רופף, השיחה תהיה קצרה. אבל לנתק לחמות זו טריקת טלפון על כל המשתמע מכך.

עדיף שהיא תסיים את השיחה, ולהניח את השפורפרת אחריה.

אם זה מרגיש כבד מדי לפותחת אפשר להעזר בבעל - להעביר לו את השיחה והוא יסיים אותה.

ברור (לי לפחות) שהיא לא התכוונה לנתק לה בפנים, אלא ל- לסיים את השיחה

בדיוק כמו שאת התכוונת. כנראה הבנת את זה אחרת

אם מחליטים ללכת על שיחה, אז לנשום עמוק ולתת לצד המבוגר להיות זה שנפרד לשלום.

כדי שלא יווצר הרושם שזה משא וטורח ולא נעים כל השיחה הזאת. גם אם זה בדיוק מה שזה... אם מחליטים ללכת בטוב, אז כדאי שזה באמת יעשה בצורה שתהיה נעימה.

אין חשש שהחמות תשתפך אם הקשר כל כך מרוחק ורופף

זה רק יכול להועיל לשפר את הקשר לעתיד

יש להבין למה התכוון המשורר ויש להיתפס על קטנות

להבין ממה שהיא כתבה כ- לנתק לחמות בלי נימוס, זה לא. פשוט לא.

אני לפחות לא הבנתי ככה, ומהאווירה שיש פה בפורום -- הנשים כאן לא נוהגות כך.

לי לפחות זה ברור שהכוונה הייתה שיחה קצרה של איחולים וזהו. בלי לנתק ובלי דם רע.

שאם החמות תתחיל להשתפך - מה שלא נראה לי - יהיה צורך לשאת את זה באורך רוח.

האמת?

זה יהיה סימן טוב אם היא תשמח ותגלה רגשנות

ברור לי ונראה לי שגם לכל השאר שלא היתה כוונה לומר לסיים את השיחה כשיש עוד עניין מהצד השני להמשיך.

פשוט תואר מצב שבו שני הצדדים לא דברנים גדולים ולא התפתחה אף פעם שיחה משמעותית. ובגלל זה היה נראה שאולי כל העניין מיותר ועדיך לא לצלצל. אז ההודעה באה לומר - לא נורא אם זו לא שיחה ארוכה, לא חובה שתיווצר שיחה ארוכה. גם אם זה רק לאחל שנה טובה וזהו זה ממש בסדר, וכדאי לצלצל.

שמרגיש לך זיוף לאחל שנה טובה?

את מרגישה שהם צריכים לבקש ממך סליחה, ולא להפך?

לק"י

היום בכללי הרבה פחות מתקשרים, ויותר שולחים הודעות.

ובלי קשר, זה שאין כל כך קשר לא אומר ששונאים.

וגם אין חובה לבקש סליחה אם אין סיבה.

יש כל מיני סוגי קשרים בעולם

משפחתולוגיה זה דבר מורכב

וזה לא קשור לשנאה בכלל

ומאיפה מהצד מכמה שורות אפשר לדעתתולשפוט מישהו כל כך מהר ולחשוב שזה שייך גם לומר לו את זה בפנים

יש בהחלט מקום לאחל שנה טובה.

אם שיחת טלפון זה קשה וסרטון זה קל - שיהיה בסרטון.

אם יש שנאה או ניכור או כל רגש אחר שלילי מאד,

זו בעיה.

אני לא אתקשר לאחל שנה טובה למי שפגע בי וסבבה לו עם הפגיעה.

תסבירי את ההצעה שלך בצורה נעימה

ובלי להחליט עליה שהיא כנראה ושונאת את חמותה וכל מיני תאוריות

מאוד לא נעים לקרוא את ההודעה שלך

ושימי לב כמה הגיבו על זה

אין בעיה עם הדעה וההצעה שלך

רק תביעי אותה בלי יפוטיות ועם רגישות

לא ידעתי שקיימת מציאות שבת לא מתקשרת לאחל לאמא שלה שנה טובה כי האמא לא שמחה בזה.

מובן שזה משליך על היחסים עם החמות

אני מציעה לפותחת הזדמנות לקבל מאשה שיכולה להיות מאד קרובה מה שלא תקבל מהאם.

יכול להיות שמסוגלת

יכול להיות שלא

מקווה בשבילה שהחמות אשה טובה עם לב גדול

איחולים כלליים כאלה, בלי לבקש סליחה.

ביום יום יש לנו פעם ב קשר בוואטאפ, לא מעבר.

אבל באים לשבת בערך פעם בחודש.

קרוב.

מתקשרת רק לפני ראש השנה?

לא מוזר לדבר איתה פעם בשנה בטלפון?

מתלבטת אם להתחיל להתקשר אליה אבל אז חושבת לעצמי מה אדבר איתה.

לא מוזר לי🤷

וזה דיבורים של 2 דק' כזה, לא חפירה

אין טעם לבקש סליחה כשהלב מלא כעס

לאחל שנה טובה זה נשמע לי די בסיסי אבל עצם זה שיש לך התנגדות כל כך רגשית זה אומר שיש חתיכת סיפור מאחורי זה

ויש לי ב"ה קשר מעולה עם חמותי, ועדיין מרגיש לי מוזר להתקשר לבקש סליחה בערב ר"ה

לא יודעת, מרגיש לי שטחי כזה ובשביל לסמן וי אם אין שום דבר ספציפי.

בכללי שונאת את איחולי ה"שנה טובה וסליחה אם פגעתי".ולפחות אני, לא טעונה על חמותי בכלל. אחלה חמות.

ואין לי מושג מאיפה הסקת ש @פה לקצת מאוד טעונה

גם אני ככה, וכמו שכתבתי בתגובה שלי, חמותי מקסימה ואני ממש ממש מעריכה אותה.

זה פשוט סוג של קשר... שלא מתאים לשיחות משתפכות בטלפון...

יש הבדל בין לאחל שנה טובה, שזה נימוס בסיסי,

לבין לבקש סליחה.

בקשת הסליחה נועדה לפייס, לא להיות אמירה מהפה ולחוץ.

מה כואב לאחל להם שנה טובה אם אין בטן מלאה עליהם?

אני לאנשים זרים מאחלת שנה טובה )מוכרת בחנות, לדוגמא

אז ממה נובעת ההתנגדות הפנימית פה?

לק"י

או שמוזר להם לשוחח עם אנשים מסויימים בטלפון.

לא צריך לפרש דברים לפי הודעות בודדות שנכתבו.

באופן כללי לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לדברים טכניים (רק עם אמא שלי מסוגלת לדבר יחסית הרבה).

ועם חמותי הקשר פשוט לא כזה. יהיה לשתינו ממש מוזר להתקשר סתם ככה, לא בשביל דברים טכניים...

לאחל שנה טובה זה כבוד בסיסי לדעתי. גם כשממש לא בא. אולי לבנות צעירות קשה יותר להבין, אבל בעיני הדור הקודם זה נתפס כך.

לאחל שנה טובה ענייני וזהו.

לבקש סליחה זה כבר למרחיקות לכת, מכל אדם בערך קשה  לבקש, זה כל כך אישי.

וחמותי בהחלט מבוגרת... ובכל זאת שתינו לא אוהבות לפטפט בטלפון.

זה קשור לאופי נטו, וזהו. הדור הצעיר פשוט פתר את הבעיה בעזרת הווטסאפ...

אומנם הבנתי את זה כבר מקודם,

אבל עכשיו ממש העלתן את ערכה בעיני. זכיתי ביהלום! מודה לקב"ה🍎🍯‼️

אני חושבת שניסע לחג אליהם. בעז"ה.

הייתה מודיעה לי שלושה ימים לפני החג שהיא באה אחרי שהיא אמרה שלא,

לא הייתי מתאוששת מהטראומה הזאת כמה שנים...

יש אנשים שונים עם דעות רגשות ותחושות שונות.

יש כאלה שבשבילם לארח זה עול, יש כאלה שבשבילם זה כבוד.

יש כאלה שאוהבים מתנות, יש כאלה ששונאים.

יש כאלה שישמחו לקבל תכשיט מהחמות, יש כאלה שיראו בכך התערבות בוטה בנשיות שלהם.

יש הכל מהכל, ואין צודק וטועה. צריך ללמוד להרגיש את האדם שמולך ולנהוג בהתאם ולא להתקבע על התנהגות מסויימת ולדרג אנשים זרים לפי הסטנדרטים האישיים שאתה מצפה להם.

הם באו השבוע לבקר ושוב ביקשו שנבוא.

ויש עד מחר זמן לתת תשובה.

רק שחמותי מאוד אוהבת לדבר בטלפון.. עם חברות בנות גילה. לא עם הכלות שלה.

כל אחת צריכה לשאול את עצמה מה חשוב לחמותה, ואיך נכון לכבד אותה. אין בזה כללים.

גם אני כל בנאדם שפוגשת בימים האחרונים ויוצא לנו להחליף כמה מילים אז מסיימת בשנה טובה ומתוקה, אבל עם חמותי לא יוצא לי להחליף כמה מילים.

מה כל כך קשה בלהבין את ההבדל במקום לבנות לי פרופיל של כלה מרושעת וחסרת נימוס בסיסי?

באמת לא מצליחה להבין את ההיגיון שלך שגורר את התגובות שלך בשרשור הזה, מוזר מאוד בעיניי.

ואולי כדאי לאמץ גישה קצת יותר חיובית על אחרים.

ולימדתי זכות עליך, שאם זה כל כך קשה, יש לזה סיבה רגשית משמעותית.

גם אינני חושבת שאת חסרת כבוד בסיסי.

אל תכניסי לי לפה מילים שלא אמרתי.

שנה טובה לך, ובהצלחה 

לק"י

לפי מספר הודעות בודדות.

זה ממש לא נעים.

אני ממש אשמח שזה לא יקרה.

הנה ראית? אני יודעת לאחל שנה טובה לאנשים שיש לי תקשורת כל שהיא איתם.

אני באמת חושבת שאם זה משא כבד על הלב,

אז יש לזה סיבה.

ללא ספק לחמות תרומה נכבדה לעניין.

זו לגמרי החלטה שלך מה לעשות. 

כי זה חשוב לה, ומשמח אותה

לא כי בא לי 😅

זה מצב שידוע לשתיכן, שאתן לא מדברות סתם ככה בטלפון, מניחה שזה לא מתוך ניתוק וטינה אלא סתם מנסיבות החיים וסוג ואופי הקשר ביניכן...

ותכלס, השיחות שהכי מרגשות אותי זה השיחות לפי ראש השנה לאנשים שאני לא בקשר יומיומי איתם ובקושי מדברת איתם במהלך השנה.. זה לא זיוף, זה אמיתי. אם הייתי רוצה לזייף הייתי שולחת ווצאפ וזהו...

כי זה ראש השנה,

זמן להתחלות חדשות, טובות יותר.

מתקשרת

מזדהה

אומרת רציתי לאחל לך שנה טובה

היא בטח תשאל מה שלומכם

עונה שהכל טוב

ואז היא תאחל שנה טובה

זאת יכולה להיות התחלה של שנה טובה יותר

מתקשרת לאחל שנה טובה לחמותי ולבקש סליחה אם פגעתי. לאחל שנה מוצלחת וכו.

בעיניי זה בסיסי.

רואה כמה זה משמח את אמא שלי אם גיסות שלי מתקשרות.

ביום יום אנחנו לא מדברות סתם ככה, אבל אני כן יכולה לשלוח לה תמונות של הילדים באמצע היום- יודעת שזה משמח אותה

ותמונות של הילדים- אני שולחת לבעלי שישלח לה...

היא תשאל אם הכל בסדר חח

הייתי שמחה שזה יהיה אחרת אבל זאת אמא שלי ואני זורמת ומודה על כל הטוב האחר שיש בה.

היא גם לא מבינה מה הרעיון של מתנות ושכקונים לה היא אומרת שחבל על הכסף ומה השטויות האלה אז אני גם לא קונה למרות שלפעמים באלי.

כנראה שבגלל זה גם מוזר לי להתקשר לחמותי רק בשביל לומר שנה טובה....

ומסכימה איתך, יכול להיות שזה משליך על היחס לחמות

אבל אולי כדאי באמת לברר אם זה נכון לקשר שלך איתה, אם יש לך איך

בעלך לא מאחל לה חג שמח? 

שפחות אוהב שיחות וכו..

מכירה מקרוב מישהיא שחמותה כזו ובמשך השנים אותה אישה החליטה להתקשר לחמותה כל בוקר לשיחה קצרה ממש של כמה דקות מה נשמע וכו.. דוקא אגב בגלל שגרים רחוק ובקושי נפגשו.

בהתחלה זה היה מאולץ היום כשזה כבר הרגל של למעלה מעשור החמות שהיא לא דברנית בכלל ומסוגלת לסגור לילדים שלה את הטלפון באמצע ברגע שמיצתה(לא מרוע סתם באמת אופי לא דברן) היא מחכה לשיחות האלו מכלתה וזה ממש חיזק את הקשר בינהן אז סתם לתשומת ליבך בלי קשר..

לא לבקש סליחה, אני מבקשת סליחה נקודתית אם קורה לי משהו שמצריך ממני לבקש ממנה סליחה.

לא בקשר ממש יומיומי, מידי פעם טלפון לפי הצורך בעיקר כשצריך משהו ספציפי, קצת וואצאפ, ומידי פעם שיחות וידיאו שבעלי מתקשר אליה עם הילדות ואני מצטרפת..

מאוד אוהבת ומעריכה אותה אבל פחות חסר לי קשר יומיומי טלפוני איתה..

לאמא שלו כל יום, אז לפני חג הוא מעביר לי את הטלפון לאיחולי חג שמח. כשחמי היה בחיים הייתי מדברת גם איתו לפני החגים.

ככה גם בימי הולדת.

לא מבקשת סליחה מאף אחד לפני ראש השנה/ יו״כ, אם יש צורך במהלך השנה אני מתנצלת כשצריך, לא צריכה חג בשביל זה.

חמי וחמותי מקסימים ונהדרים, אבל הקשר שלי איתם בטלפון הוא רק טכני. לאחרונה לפעמים שולחת לחמותי תמונות וכדומה בווטסאפ, אז אולי גם עכשיו אשלח שנה טובה עם תמונה (נראה לי שכך עשיתי בשנים האחרונות).

האמת שבאופן כללי אני שונאת טלפונים, אז גם להורים שלי אני לא מתקשרת לפני חגים... מזל שהם בעצמם מתקשרים אלינו, אחרת לא היינו מדברים בכלל...

מדברות כשנפגשות.

בעקרון הייתי מתקשרת כל יום שישי להגיד שבת שלום, 

בחודשים האחרונים הברזתי... באמת צריכה לחזור לזה שוב. 

והשיחות בדרכ טכניות, אני מתעניינת במה שקרה באותו שבוע (אם היה איזשהו מאורע חריג) ושואלת מי אצלם בשבת. 

היא שואלת אם יש חדש ומה שלום הנכד

מדברות ביום יום מידי פעם כשצריכות משהו אחת מהשנייה.

חמותי המצחיקה מתקשרת תמיד לבקש טובות שאין לי איך לעשות (נכון היה לך פעם דוד שגר בראש העין?

אז אולי את יכולה למצוא לי שם דירה לשבת... (תקליטי את עצמך ותשמעי מאמי)

אבל שנה טובה זה מאסט.

השנה החלטנו שנבוא להגיד שנה טובה.

בסוף בעלי נסע לבד עם הילדים כדי שייהה לי קצת חופש....

אז מחר אתקשר לומר לה איך הם נהנו ושנה טובה.

כי חמותי אהבת את זה . משמח אותה

מרגיש לי מאולץ ולא קשור.

אני מדברת עם חמותי כשיש לי על מה, או כמובן על דא והא כשאנחנו אצלם.

מה שכן, חשוב לי לבטא שאנחנו חושבים עליהם, ומכיוון שבעלי לא ממש הטיפוס להכין להם משהו קיצ'י אני מפעילה את הילדים.

למשל אומרת להם לכתוב כרטיס ברכה או מקליטה אותם אומרים ברכה כל ילד משפט, ואז אני מחברת הכל ושולחת. ככה רואים שחשבתי עליהם והשקעתי אבל לא בדרך שלא מתאימה לקשר שלי עם חמי וחמותי.

להתעלם ממש זה לא נחמד. אלא אם ראית אותם בתקופה האחרונה.

אני לא דיברתי עם חמותי כמה חודשים כבר (מתוכם לא היו בארץ תקופה ארוכה יחסית)

אז אני כן אראה סימן חיים כלשהו

אולי באמת אעשה סרטון של הילדים אןמרים שנה טובה ואשלח לה בוואטסאפ ועל הדרך גם אגיד בעצמי שנה טובה בהודעה

יש דרך לצרף כמה סרטונים?

גם בקנווה אם יש לך

@פה לקצת

וגם את קנווה את יכולה לנסות. זה טוב גם לעיצובים אחרים.

שזה יחסית פשוט בלי הרבה אפשרויות, ולכן קל יחסית להבין איך להשתמש בה.

קנווה זה מעולה אם רוצים להכיר ולהשתפשף איתה. אבל בגלל שיש בה המון אפשרויות (שזה אחד היתרונות שלה), לפעמים יותר מסובך להבין ולהתמצא בה, ולוקח זמן עד שמוצאים איך עושים כל דבר...

ב"ה בקשר ממש טוב עם חמותי ואם קורה משהו פחות נעים משתדלת להתנצל בסמוך לאירוע ולא לאגור את בקשת הסליחה עד לראש השנה

נפגשות אחת לחודשיים לביקור או שבת ולא מדברות ביום יום 

איחולי שנה טובה אני שולחת בווצאפ..לא מבקשת סליחה היא תמיד מבקשת מאיתנו ויש לה על מה חחחחחחחחחחחח

היא מצפה לטלפון כל שבוע לשבת שלום

ולחג שמח לפני חגים

ולמזל טוב ביום הולדת

זה טקסים נימוסיים כאלו שאני אישית לא גדלתי עליהם, אבל בגלל שזה חשוב לה אני משתדלת. לא תמיד מצליחה. אם היה עמוס ולא הספקתי שולחת לה בווטסאפ שבת שלום.

לי זה מרגיש מזויף ואני שונאת טקסים באופן כללי

במשפחה שלי זה לא נהוג

היא מצפה לטלפון גם ממני וגם מבעלי זה לא סותר 🥴

מדברות בטלפון פעם באף פעם כשאחת מאיתנו צריכה משהו טכני,

האמת שהיא חמודה ואם אני לא מרגישה טוב היא תתקשר להתענין

מאז שילדתי אני שולחת לה תמונות מדי פעם,

וזהו

מדברות כשנפגשים בשבת, וגם אז לא תמיד יש הרבה על מה

ולשאלתך-

מדברות בטלפון לפני ר"ה ולפני פסח, לאחל שנה טובה ולהגיד חג שמח.

זה לא שאני ממש מתקשרת במיוחד,

בעלי מתקשר כל שבוע להגיד שבת שלום, אז פעמיים בשנה הוא מעביר לי את הטלפון

האמת שהיא גם מבקשת ממנו בשתי ההזדמנויות האלה לדבר איתי, אבל זה ברור לי עוד לפני שביקשה.

לא מתקשרת בעצמי

משתדלת כשבעלי מתקשר לפני ר"ה להיות בסביבה ואז אני מוסרת בלייב שנה טובה וכו

או אפילו הוא שם אותי על רמקול..

יותר נעים ככה.

חונכתי על כך שזה ממש חשוב ומנומס להתקשר לפני חגים. ההורים שלי עושים את זה, ואני משתדלת להתקשר לסבים ולסבתות שלי לפני חגים.

עם חמותי פחות זורם לי, כנראה ניסיתי פעם או פעמיים. השיחה הייתה בסדר גמור! אבל בשבילי זה מאמץ וויתרתי. כן משתדלת לנדנד ולתזכר לבעלי שיתקשר.

חמותי תשמח ותגיב יפה מאוד. אני משערת שהכלות האחרות כן מתקשרות אליה, אבל אולי זה בגלל שברור לי שזה מה ש'צריך' לעשות.

לגבי תדירות הקשר שלנו, מעתיקה משלך בשינוי קל:

אני מדברת עם חמותי רק כשאנחנו שם שבת, בממוצע פעם בשנה וחצי- שנתיים.

לא מדברות בין לבין בטלפון ולא נפגשות.

(אנחנו כן נפגשים פעם בכמה חודשים באירועים משפחתיים)

ואני קולטת משהו,

אם לא אתקשר לסבתא שלי לומר לה שבת שלום במשך שבועיים, היא תתקשר אלי מעצמה ותשאל אם הכל בסדר... זה משהו שמנכיח את זה שזה סוג של בסיסי. (שלא ישתמע לא נכון. זה נחמד לי להתקשר אליה ואני עושה את זה בכיף, אבל זה סוג של מחוייבות מנומסת)

לא יודעת אם גיסתי מתקשרת לומר לאמא שלי שנה טובה... חושבת שרק אח שלי מתקשר ואולי היא מצטרפת ואולי לא.

ההורים שלי וסבא וסבתא שלי מתקשרים לכל העולם בערב ראש השנה. אני לא מרגישה צורך לעשות את זה לאף אחד בעולם, ומסתפקת בוואטסאפ (וגם זה לא לכולם).

אבל דווקא בגלל שהדור המבוגר כל כך מעריך את זה וזה חשוב לו-כן רואה חשיבות בלעשות מאמץ ולעשות את שיחת הנימוסין הזו, גם אם היא מעושה.

עם זאת, אחרי שנה אחת שבה קיבלתי סטיקר שנה טובה מחמותי לפני שהספקתי להתקשר אליה, לא רואה בזה צורך.

אבל כן מתקשרת לסבא וסבתא של בעלי, רואה שהם ממש מעריכים את זה ושזה משמח אותם.

ואני לא מדברת עם חמותי מעבר לפנים אל פנים כמעט אף פעם. אולי זה קשור לזה, ואם הקשר היה יותר קרוב סטיקר בוואטסאפ לא היה סוגר סיפור.

בנוסף, במשפחה שלי ממש מקובל לבוא פיזית להורים וסבא וסבתא לפני החג לומר שנה טובה. אם זה מתאפשר, אולי זה פותר את בעיית השיחה המביכה...

שמתקשרת זה לפני ראש השנה לאוו דוקא לבקש סליחה יותר בשביל חאחל שנה טובה..

אנחנו גרים קרוב מאוד מאוד ככה שהמפגשים הם יומיומיים וגם בחגים או שבתות שאנחנו לא איתם אני בדרך כלל נכנסת לפני להכיד חג שמח או שבת שלום.. אם לא הספקתי להיכנס או מסיבה מסויימת לא היו וכו מתקשרת. בראש השנה לרוב אני נוסעת אז או שנכנסת לםני או שמתקשרת.

חמותי לא אדם של טלפון ושיחות אבל אם הייתי גרה רחוק מהם מניחה שפעם בשבוע הייתי מרימה טלפון קצר לשאול מה נשמע וכו.. 

ערב ראש השנה אני זקוקה לברכות שלהם.

ממש משתדלים ללכת פיזית ולא רק בשיחת טלפון.

וגם אם לא יוצא צמוד לראש השנה, אז בסוף החופש הגדול נעשה בקור מיוחד שהולכים להתברך מהם ולתת להם כרטיסי ברכה.

לילדים זה גם טקס מאד משמעותי!

אני מרגישה צורך לקבל מהם ברכת כתיבה וחתימה טובה, ובוודאי שזה גם משמח אותם

אבל זה נימוס כזה, אז בשולי השיחה עם הבעל, גם אני מוסיפה שנה טובה וחג שמח.

ראיתי שאת מכינה לה סרטון, זאת ממש השקעה. כל הכבוד לך.

אני לא מסוגלת להשקיע בה את הזמן והמחשבה. אבל בטלפון אין לי בעיה. ככה שהיא כנראה תשמח הרבה יותר מחמותי

מדברות כשאנחנו שם שבת או אם צריכות משהו אחת מהשניה (לרוב לא קורה, ובדכ הבעל מתקשר ומבקש).

ר"ה ופסח זה הפעמים היחידות שאני מתקשרת אם אנחנו לא שם, ומאחלת חג שמח.

גם לא מתכתבות כמעט בווטסאפ.

או שאנחנו אצלם, אז לא מתקשרים, אבל בערב יום כיפור משתדלים כן להתקשר להגיד גמר חתימה טובה. במקרה שלי זה בא מהבית, לאמא שלי זה חשוב שהכלות יתקשרו לברך.

מבחינת קשר ביום יום, אני מדברת איתה רק כשאנחנו נפגשות, אבל היא שומרת לי על הילדה פעם בשבוע, אז זה לפחות בתדירות הזאת.. מתכתבות רק כשיש על מה, לא מעבר, ואין שיחות טלפון.

באופן כללי אני לא בן אדם של שיחות טלפון, השיחות המשמעותיות שלי זה עם בעלי (כשהוא / אני לא בבית, נגיד בטיול, או כשהוא היה בתורניות בצבא), אמא שלי ולפעמים אחותי (וגם זה כשהבת שלי מבקשת לדבר איתה ועם אחיינים שלי בשיחת וידאו). לא אוהבת לדבר בטלפון מעבר לזה

לא הבנתי, 

מבקשים סליחה לפני ראש השנה? לא לפני כיפור? 

הקשר שלי עם חמותי לא הכי טוב.. אבל בחצי שנה האחרונה, אני משתדלת, מבחינתי זה ממש מאמץ, כשבעלי מתקשר בימי שישי לאחל שבת שלום אז אני מבקשת להעביר את הטלפון אליי וגם אני מאחלת שבת שלום.. בדכ אין כל כך שיח. או בכלל. בפרט בימים שאין לה מצב רוח אז היא עונה לי ב"ה ב"ה.. אז השיחה נגמרת תוך חצי דקה.. אבל סימנתי וי. עשיתי טוב בלב של בעלי- שזה נותן לו אשליה שהיחסים טובים יותר מפעם. לא תמיד זה מהלב שלי.. אני לא יודעת אם זה נחשב בשמים.. אבל עושה. וכן, זה לגמרי מכבד. 

לגבי ראש השנה, היינו אמורים להיות אצלם אבל הם לא הסכימו שנגיע אליהם. לבעלי היה חשוב אז אנחנו הלכנו השנה עם הילד יום לפני החג להורים שלו, עם עוגה (קנויה) ותמונה של הילד שפיתחנו להורים שלו ולהורים שלי. 

ישבנו איתם קצת, אמרנו אחד לשני שנה טובה וזהו. 

בערב חג בעלי התקשר אליהם ופה כבר הרגשתי שזה מיותר- הייתי אצלם אתמול ואיחלתי שנה טובה. אין צורך להיות יותר צדיק מהאפיפיור.. 

ולגבי הסליחה, זה נחמד לגמרי אם הייתי משחילה את זה לפני ר"ה כשבאנו לבקר, אבל ראיתי שבעלי לא אמר אז אמרתי שנחכה ללפני כיפור.. 

עדיין לא יודעת איך אעשה את זה- זה דורש ממני הרבה. אבל כנראה שצריך. 

החשש שלי זה שאולי היא תגיב בקרירות או תעקוץ ואני אפגע.. 

כל שנה אני באה לבקש סליחה, ולא מקבלת חזרה.

שנה שעברה היינו בריב רציני. כשבאתי בראש השנה לאחל חג שמח- היא לא דיברה איתי ולא הסתובבה אליי. אז בכיפור לא ביקשתי סליחה כי היא בחרה להתעלם, להיות קטנונית ולא לדבר איתי. 

רק בעלי נסע ביקש סליחה וקיבל ברכה. 

השנה אני עדיין מחפשת אחר האומץ.. 

אבל (!!) מגיע לי צלש- על זה שתקשרתי לגיסה אחת שלי בערב חג, שאנחנו פחות מתחברות אחת לשניה.. לכל היתר יותר קל לי..

ואיחלתי שנה טובה והייתה שיחה נעימה ב"ה.. וזה עשה לי טוב האומץ הזה.  

מקבלת ממנה עושים רעש גדול בשמים!

שה' ישלח לך כוחות ושינוי לטובה ביחסים בינכם

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

אצלי הברקסטונים בכלל לא מורגשים

רק הבטן נהיית קשה

אבל זה לא מפריע לי לדבר ללכת , זה בלי שום כאב.

בצירים שמקדמים פתיחה יש הרגשה כאילו הגוף נשאב לתוך הציר, גם באלו של השלב החטטני, לפני פתיחה 3.

ויש כאב חד משמעית בצירים מקדמי לידה ולא מדומים. אבל ז כמובן רק אצלי

גפ עם הפיטוצין בהתחלה אמרתי לבעלי זה צירים? זה לא? זה התקשות? מה שלומנו?

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

בעזרת ה'

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

בעלך יודע על הרגשות שלך?

אם הוא לא מתנגד לילד אולי שווה לשתף אותו כמה הרצון הזה עמוק אצלך ולשאול אותו אם אולי בכל זאת יהיה מוכן להתחיל טיפולים?

טיפולים זה חוויה לא פשוטה אבל בעיקר לאישה. בסוף המעורבות של הגבר נגמרת בלתת זרע פעם אחת וזהו. (אולי פעמים כי פעם אחת לבדיקה)

אם הכמיהה שלך כל כך גדולה אולי הוא יצליח להיות שם גם

מבינה אותך מאוד מאוד

חיבוק גדול ואמן שתהיה לך ישועה מהירה

ועוד משהו אחד, אם בעלך פחות כתובת לשיתוף הזה, הייתי מוצאת מישהי אחת שתהיה,

אפילו מטפלת טובה שתתמוך בך בתקופה הזאת

התכוונתי כמובן למעורבות טכנית. רגשית ודאי שזה משפיע על שני בני הזוג