אני שונאת אשכנזים ?
אני לא סובלת את האוירה הרצינית והמתנשאת ולא אכפת לי שהם דוסים
גם לדוסים מותר לחייך
מותר לומר שלום
לפתוח לב
מותר להיות אמיתיים
למה הם לא מודים
ברגשות הפשוטים
הכל שם מת
גם כשהם נחמדים הם צבועים
הכל עובד על רושם
על שכל ועל סדרים
ואיפה ה'?
"אצל הרבנים"
כבר אי אפשר להיות אנשים פשוטים
שבאמת מאמינים באלוקים
חלאס עם זה שהכל חיצוני
ופשוט מת
ואני שונאת
שהם הרגו גם אותי
סליחה על ההתערבות.
אני דיי בדעה שלך רק שיש פסיק קטן.
זה לא קשור לאשכנזים או לא זה קשור לליטאים וחסידים או לא, בציבור החרדי (אם אליו התכוונת במילה דוס) יש הרבה דברים לא בהכרח נכונים במיוחד בקטע של 'הרב אמר' 'הרב עשה' וכדו' שלפעמים שוכחים את השם מרוב הרב והרב והרב.
לפעמים צריך לדעת לקחת צעד אחורה ולהגיד "לא מדובשך ולא מעוקצך" וככה גם לא נפגעים מאנשים.
ואני אומר מניסיון שלי שכל אחד צריך ללכת בדרך שלו בעבודתו השם ולא בדרך של הרב שלו ואם מקום מסויים לא טוב לואז שיקום וילך למקום שיותר טוב לו לעבוד את השם בו כל זמן שזאת עבודת השם ודרך שלא סותרת את ההלכה (עיין ערך רפורמיים ח"ו).
לא התכוונתי לחרדים האמת שאני מכירה דווקא את הצד הספרדי של החרדים, או את הצד של הקירוב למדתי ביסודי בבית ספר קירוב ואני ממש אוהבת אותו ומעריכה את זה שלימדו ברמה גבוהה ויחד עם זה בלי להרגיש כפייה (כמו שאני שומעת מבנות שלמדו בבית יעקב), ממש גרמו לנו לאהוב את התורה ומצוות.
ולגבי הרבנים אז גם פה לא הכוונה כמו אצל חרדים שסומכים על רבנים בעיניים עצומות, דווקא הכוונה שאני שואלת איפה האמונה הפשוטה, למה אנשים שומרי תורה ומצוות רגילים מקיימים את זה באופן חיצוני אבל רחוקים מזה בלב
אוירה קרה כזאת
ומה שכואב לי זה שאני הושפעתי מזה
ושנכנסו לי השטויות האלה לראש
חוסר כנות פשטות ותמימות עם ה'
היום אני חושבת באמת פשוט לשמור מרחק "לא מדובשך ולא מעוקצך" כמו שכתבת
אבל זה בדיעבד
האמת שאני מכיר את כל הצדדים החרדי כי באתי מבפנים, אבל אומנם כמו בכל מקום ברור שיש יוצאי דופן. לטוב ולמוטב...
איכשהו הגעתי למסקנה בחיים שלעבוד את השם לא צריך אף רב, יש לנו גדולי עולם שכתבו לנו דרכים ללכת בה אם זה הרב קוק או הבעל שם טוב או רבי נחמן או אפילו ללמוד מספרים כמו דרך השם של הרמח"ל או המספיק לעובדי השם של רבי אברהם בן הרמב"ם שכל אחד ואחד לימד אותנו איך לעבוד את השם.
אבל זה לא אומר שלא צריך רבנים, הרבנים נועדו כדי לעזור לנו להבין נכון וגם כדי לתת לנו מהניסיון שלהם עצות טובות אבל כמובן שלא להיות הם בעצמם הדרך ואז ממילא הכל נעשה קר ויבש כמו שאת אמרת.
אם את רוצה ספרים קלילים שיכולים לעזור לך בזה קצת אז מאד כדאי לך לראות את הספרים של רן ובר ולבחור לעצמך מה את מתחברת וצריכה, הוא ממש מסביר הכל כיף וקליל כזה ומצד שני עם המון אמונה תמימה וטובה.
יש נראה לי את הספרים שלו רק בדברי שיר אז אם יוצא לך להיות בירושלים תציצי המרכזית או יפו 
איזה ספר שלו לדוגמא?
הספרים שלו בכלליות כל אחד משהו אחר אבל כולם סובבים סביב דבר אחד שזה עבודת השם בשמחה ואמונה...
אז יש את סוד הנקודה הטובה שמדבר על הדברים הטובים שבכל דבר אבל הוא מחדיר המון אמונה תמימה ויש את הסיפור שמדבר על זה שצריך לחשוב על כל דבר בזווית טובה ולראות את העולם ככה ויש עוד מלא ספרים שכל אחד עם הרעיון שלו אבל כולם בסופו של דבר סובבים סביב אמונה תמימה בהשם
הרמוניהלא משנה... מיותר לדון על זה איתי... זה כאב אישי שלי שלפעמים מתפרץ...
Giniאחרונהאני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹
משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה
מחממת
מה צריך יותר מזה
באמצע היום
בלי הסבר
משהו מתהילים או לא משנה
לא אחשוב על זה משהו רע
בסוף המדבר יש ים
שתהיה לי מישהי לרוץ איתה
נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר
לא בטוח מה זה מסמן לי
בר בלפר נפטרה
שיחקה שם יפה
הספר פשוט
נחמד
לא מתיימר
לא וואו ולא רע
סיפור פשוט
כמו החיים
פשוט להמשיך לרוץ
איתה או בלעדיה
שאת תאיר- בני נוער רצחו
עבר עריכה על ידי זית שמן ודבש בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:02
אם היא נתקלה בסחר בסמים בבי"ס שלה - אז המשפחה של סוחרים אלה לא רוצה שנדע את זה.
למה? כי זה בושה להיות במשפחה של עבריין.
התפתחות משמעותית בחקירת הרצח של תאיר ראדה - סרוגים
התפתחות בפרשת תאיר ראדה: ראיה חדשה עשויה להשפיע על החקירה - כיפה
ודווקא ערוץ 7 שותק
בשלבי החקירה הראשונים היו ליקויים באבטחת זירת הפשע ובהתנהלות המשטרה, דבר שהקשה על הפקת ממצאים פורנזיים נקיים וחד-משמעיים (כמו דגימות DNA או טביעות אצבע ברורות של התוקף האמיתי).
לכן כנראה לעולם לא נדע מי רצח אותה.
יש שערות שנמצאות בידי המערכת. עדיין אפשר להפיק דנא.
בכל זאת, מה א-ת-ה חושב שקרה לתאיר ולמה?
ועוד שאלות:
האם היה חרם על תאיר מצד בני כיתתה ועד כמה היה לזה השלכות על הרצח?
מה דעתך על שי מיקה- האם היא ידעה על איום שהיה על תאיר ולא דיווחה על כך לפני הרצח ואחריו?
האם תאיר סמכה עליה לגמרי ואמרה לה את כל מה שקורה איתה? ולמה לעזאזל אילנה ראדה טוענת שהיא שקרנית?
זה לבינתיים.
לא בפוליטיקה, לא בספורט (מצחיק אותי לשמוע אוהדים מתווכחים בלהט על תרחישים בכדורגל- היה צריך לעשות ככה וככה…), ובכלל בחיים …
"מה יקרה אילו…"
אני מחכה למידע מוסמך ממקורות מהיימנים ואמינים.
בהתחלת החקירה המשטרה השיגה הודאה מרומן זדורוב.
וכמה ערכאות הרשיעו אותו ברצח.
ובמשפט החוזר הוא זוכה.
האם המשטרה והפרקליטות הן בעיניך מקור מהימן ונאמן?
אז מי כן?
לעולמים בלתי פתור.
כמו עוד מקרי אסונות מפורסמים אחרים
ועמוק
וקסום
ועגול
בקצוות שמתכנסים חזרה
כשהיא צריכה ורוצה ומבקשת משהו
וכשהיא מקבלת ופוגשת אותו יש בהלה
ופחד
וכל מה שבפנים מתחיל להתקומם
הגולם קם על יוצרו
כמה יופי יש בזה
בסערה של איתני הטבע הפנימיים
בבירור שזה מכריח
וזה מחמיא
ומתסכל
וכואב
ואין בעולם כמו סבלנות
לצעוד בדרך כי מה נשאר
נוהג בחושך
גשם
עוצר בצד
אמצע שום מקום
רוצה לתת לזה מקום
למדבר שמסביב
ולנחמה שאולי כן ואולי לא
המרחב הפוטנציאלי
שיכול ללכת לכל כיוון
זה מהות הריקוד
ריקוד בין נשמות
וזה השיר שמתנגן ברקע
ויש תפילה בתוך המקום הזה
יש רגש יש חיים
גם אם זה פחד
אתה מפחיד אותי
כמה עוצמה יש במשפט הזה
כמה סקרנות
כמה עומק
כמה חושך
כמה ערפל
בתוך הצינורות
הכל קורה שם
כמה שקט
וכמה רעש יש בשקט זה מדהים
עור התוף שלי נקרע מרוב שקט
והיא טמירה ונעלמת
חידה
אניגמה
יפה
עדינה
אבל רק לכאורה
כמו שני הפכים
אחד פרוע מבחוץ ורך מבפנים
ואחת עדינה מבחוץ עם אש וכאוס מבפנים
אל תפחדי
לא ממני
אבל בעיקר לא מעצמך
וזה מפחיד
זה משתק
זה מצמית
ככה לחפש בתוכי?
לפתוח
לחשוף
כמה אהבה יש בין ההריסות
וכמה כאב
אני עף
או על הרצפה
אי אפשר לדעת
ולא צריך לדעת רק להרפות
כמה שקט נמצא שם
בערפל
כי שם האלוהים
והוא איתנו
גם בצינור
באזור המעבר
שמוביל
ושואב
כשכל הנוזל הופך למוצק
וכל הרצפה מתחילה להפוך לאויר
כמה שקט יש בחוסר שליטה
בהתמסרות
הכניעה
ובהפך
או בכניעה
יש שקט
יש הרבה דברים
מה שאין שם זו חולשה
מסירת השליטה
אם יהא זה רצונך יהיה
ואם לא
אז לא יהיה
והיא צועדת אבודה
בין גבעה שבורה
שותקת
מדברת
צועקת
לוחשת
שותקת בצרחה
קורעת את העולם
כמו נחש שנקרע מהעור של עצמו
בסמרטוטי אור
עור
נשרפים בשאול
אם יהא זה רצונך
וכמה געגוע יש שם
זה לא חייב להיות למשהו שהיה
זה יכול להיות למשהו שאתה רוצה
שעוד לא היה
לרחוב ישן
לניגון עתיק
כינור צולע ושבור
מחוספס
בלי כיוון
בלי דרך
צלילים שמסתלסלים כמו עשן
מסביב לשולחן
תבחר מה לאכול
היא שואלת
ספק מזמינה
ואתה לא יודע כלום
אתה רק יודע שלא תסלח לעצמך
אם תישאר
ספרים ישנים בפינה
והזמן עוצר שניה
וממשיך להחליק
ואתה שואל
והיא עונה
מה שידעת כבר מזמן
אבל חשוב לשאול
ויותר חשוב להקשיב
לתת מקום
גם פיזי
וגם לא
המדבר הזה מעל המקום
מעל הזמן
והוא קשה
וצחיח
ואין בו מים
אפילו הנחשים והעקרבים לא כאן
כלום
ואתה לבד
בדידות מזוינת
שאתה לא מספיק לעצמך
קיבוץ נדבות
והיא אומרת לך תשוב לאוצרות שלך
ואתה מסתובב
נוהג ונוהם כחיה בלילה
נוהם במדבר לילות שלמים
כמיהה וכיסופים
פנימה
זו חידה
זו קללה או ברכה
חיים או מוות
אוכל את עצמך עד חידלון
או התהוות של חיים חדשים ולידה מחדש
זה פאלי או יוני
נחש או דרקון
הקצה נוגע בהתחלה
הנחש משיל מעצמו את עצמו
בסביבות השעה שתיים
פורומים מקוונים מתמלאים בדיונים חסרי תוחלת
ממושכים
על פרטים חסרי משמעות
ניתוחי סרק של אינטראקציות חברתיות
מול השקט המוחלט של הרחוב
כל הרעש הדיגיטלי הזה הוא בעצם ביטוי של געגוע
געגוע לשקט פנימי
לשלווה
יותר משקט חיצוני
משהו בפנים
מה שהרוב מפחדים להרגיש
