לא? פרח בטעם דובדבן, או בטעם תפוחים, או אולי בטעם תות...
ואם את פריחה שמדליקה ת'גחל בהתחלה, אז את בכלל מריחה כמו בושם חזק...
קיצור, יש כאן בחורה שלא מאמינה.
לא מאמינה. במי? באבאל'ה.
זה מה שהיא טוענת...
פססט, שמעי אחותי טוב טוב, את לא מאמינה, בדיוק כמו שאמרת.
בעצמך. יאפ, לא מאמינה בעצמך. בה'? את שיא המאמינה בתוך הלב, אבל הכפירה שלך בחיות שלך,
היא היא גורמת לך לזרוק אצבע מאשימה על מי שנתן לך להוזיז את האצבע.
אז יאלה, נפתח ת'דברים מכל מה שמשתמע מהכתוב.
מעשנת את, אהה? תנסי פעם לעשן נרגילה לבד. כיף ממש?
לא. קיצור, נרגילה, זה בד"כ פוזות. ובמקרה שלך, אני כמעט חותם הפוך, זה פוזה.
את יודעת שזה נתפס רע בעייני החברה, את יודעת שזה מזיק, את יודעת שאת לא עושה טוב באמת,
ואת משקרת לעצמך שאת רוצה את זה. לא מאמינה בקול הפנימי שמיידי פעם אומרת לך שזה לא מתאים לך..
גם שבת. תאמיני לי, מזה כיף לראות משחק כדורגל עם פופקורן בשבת, ביום המנוחה, לנוח הכי בכיף.
תאמיני, ללחוץ על הכפתור בפלאפון בשביל לראות מה השעה זה הכי כיף בעולם ולא צריך ללכת לשם. 'כ-ו-ל-ו', אני לוחצת בשביל לחסוך זמן, תגידי. כולו אני מדליקה ת'אור כי וואלה, מזה לא בא לי לדפוק ת'זרת ברגל הימנית בדלת...
אבל אני כותב כאן בלי שום ספק, ששמעת ת'קול האמיתי. הקול ההוא, הדוס הזה שאומר לך 'דיי, תפסיקי, את יודעת ת'אמת ותהי נאמנת לעצמך'. אבל לא, אז בנרגילה זה 'לחץ חברתי סמוי', אבל בשבת זה לחץ של היצר הרע על עצמך לחלל ת'שבת, לקטוף ככה איזה פרח ללילי, כי זה באמת יפה ומשהו מתאים לה עם החצאית...
קיצור, בחיים, אבל בחיים את לא הולכת להרגיש כיף אם לא תהי נאמנת לעצמך.
ויודעת איפה את מתחילה לזייף בנאמנות?
בזה שאת 'לא מאמינה באלוקים'....
זה האמ-אמא של הנשמה שלך להאמין באלוקים. ואם את זה הכית במכה בבום אחד, אל תתפלאי ששאר החיים שלך יהיו ככה. מוכים, כלומר: החברה לא מרוצים ממני. ברור - כי את לא מרוצה מעצמך...
תראי, דוסי פאנטי את יכולה לטעון כאן, אבל ת'תכלס, מבטיח לך שאת לא יכולה לסתור.
יצא לי לקרוא כמה פעמים תשובות של פסיכולוגים לא ע"פ היהדות, ו...
ת'כלס, בנינו, הם לא פותרים ת'בעיות. הם ידברו איתך טוב טוב על הנקודה הספציפית הזו, אבל אחרי כמה זמן,
את תרגישי או שזה שוב חוזר, או עוד בעיות בחיים.
אבל הפסיכולוגיה היהודית - שיצא לי לשמוע גם כמה מזה, תאמיני לי, האדם לא אומר כמה דברים ואז מראה כאילו איך שהוא פותר ת'בעיה , אלא אשכרה הוא פותר ת'בעיה מהשורש.
קשה, אבל שווה.
עד כמה היה על הנאמנות עצמך לקול הפנימי שלך, שת'כלס אני חותם לך, אם לא תהי נאמנה לקול שיוצא מהנשמה,
אני לא רוצה להגיד שאני מבטיח לך - אבל בהחלט זו המציאות, לא יהיה לך כיף...
אז בואי נעשה רק סדר קטנצי'ק, את לא מאמינה בעצמך. את לא יכולה שלא להאמין שה' כי זו מציאות שנותנת לך לקרוא ת'תשובה שאני עכשיו כותב, ממש ברגעים אלו...
מה את יכולה לעשות? לשמוע אנשים שידברו על התופעות וינסו לפתור אותם, אבל את יכולה גם אחרת.
לגשת לשורש הבעיה. ועכשיו, מגיל 14 עד גיל 120 לחיות כמו מלכה אמיתית. לחיות ולא רק להיות קיימת...
ת'כלס, חברות שלך צודקות - מצטער על הדברים. אבל היום יש כזה 'סטיגמה' שכל מי שמעשנת ודתייה לא שומרת שבת - קרוב מאוד שהיא פרחה...
זה שאת לא פרחה, זה אני יודע, אבל זה שאת לא מאמינה בעצמך ובעצם אומרת הכי הרבה לך 'אני פרחה', זה גם את - בנינו בשקט - יודעת....
קיצור, יכולה לסגור ת'תגובה ולהגיד: אהה, נפלתי על עוד דוס אחד כמו ההוא מהשכונה שם..
אבל יכולה גם קצת להתייחס לחיים שלך ברצינות ולהתחיל להיות נאמנה לעצמך.
אני אגיד לך משהו ואת תאשרי אותו בלב בלבד. את מתה לשמור שבת, את מתה להפסיק לעשן, ואת מתה להפסיק להאשים את ה' ולאהוב אותו. היצר הרע - גם אם זה לא החבר'ה, משפיעים עלייך.
תתחילי להאמין, בעצמך.
תתחילי להאמין, בה'.
תחסכי לך הרבה מאוד כאבי ראש בחיים...
תחשבי על הדברים, כי בפשטות - זה כמעט ולא קשור למה שכתבת בתחילת השרשור.
אבל תחשבי על זה, שווה מחשבה...
פססט, אחות, בהצלחה רבה! הנה לפני השבת, אני ואת יודעים שהנשמה שלך לוחשת משהו, ממש בלחש...
שבת שלום ומבורכת וחודש מלא מלא שמחה!
