לא חשבתי שככה זה יהיה. התחיל מזה שאירחנו את ההורים שלי כי אמא שלי אמרה שאצלה לא מתאפשר מסיבה מסוימת (בטעות אחר כך כשדיברתי איתה בחג נפלט לה שכן יכולה מתוך משהו שאמרה. מבינה שקשה לארח עם ילדים קטנים וגם לנו לא היה קל כנראה אז יצא טוב ברוך השם. אבל סתם לא נעים לדעת את זה)
ההורים לא דתיים ולא מקפידים על נסיעות בחג ובשבת. אמרו שיחזרו בצאת שבת לפחות ויראו איך יסתדר..
עבדתי קשה ממש. גם אמא שלי שהכינה המון וניסתה להקל עליי בזה. אבל כל הניקיונות. קניתי דברים שיהיה להם נעים לישון פה וניסיתי כמה שיותר להתחשב.
יום למחרת הערב חג אמא שלי קמה קצת הפוכה. בקושי הייתה ע"פ הילדים וחזרה לישון בבוקר וכך גם אבא שלי. לאחר שעתיים אומרת שהיא ואבא חוזרים הביתה. עוד לא התחיל היום.. כל כך טרחתי וחשבתי שלפחות ישארו קצת ויעשו מאמץ ולפחות גם יעזרו עם הילדים שהיא יודעת כמה זה קשה. אמרו ביי ביי בלי אפילו להגיד תודה או שכן אמרו כבר לא זוכרת ולא משנה אבל הרגשתי כל כך רע. וגם צריכה לקבל אז בכלל רגשנית ופשוט פרקתי מול בורא עולם ובכיתי. עוד פעם אכזבה. עוד פעם לשים אותי בסדר עדיפויות נמוך ולא לחשוב אם קשה לי או לא. אבל מצד שני הם באמת הורים טובים הם פשוט לא בנויים לזה.. ולא באמת רגישים למצב. ואולי אני לא רגישה אליהם. מלאת מצפון ובלבול וצריכה לתפקד עם הילדים ולאפשר כמובן לבעלי ללכת לתפילות ואז המחזור הגיע. בדרך כלל אין לי כאבים בכלל ודווקא עכשיו כן. ואין כוח לתפקד עם הילדים אבל עושה מאמץ (צמודים קטנים שאני באמת מאוהבת בהם אבל כבר הותשתי עוד מלפני כניסת החג ועכשיו גם עם המחזור בכלל..)
והבית הפוך. אבל בקטע לא נורמלי. ומקלחים ומרדימים ומתארגנים לארוחת חג שניה.. שכל הבית הפוך. ואני כבר מתחילה להרגיש את כל הגוף כואב וחייבת מקלחת ומרוב עייפות נרדמת פשוט ככה.
קמה שפוכה. מקוררת עם כאבים בכל הגוף וצמרמורות וגם כאבי מחזור. מסתובבת עם שכבות על שכבות כי פשוט קר ואני לא מסוגלת לתפקד ורק מחכה שבעלי יחזור מהתפילה ויעזור עם הקטנים וכל דקה כמו נצח. בעלי חוזר ואני פשוט נשפכת. חצי יום ישנה. שגם על זה מלקה את עצמי כי בחג ראשון קמתי לפנות בוקר ולא רציתי לישון הרבה. בקושי עם הקטנים. בעלי מתוסכל וחסר סבלנות והבית עוד פעם נהיה הפוך לגמרי. כל היום חלשה ומנסה לעזור כמה שאפשר עם הקטנים. לא קראתי תהילים. לא התפללתי. לא קראתי קצת דברי חיזוק. כלום פשוט כלום. ולא הייתי עצובה אבל גם לא שמחה. הייתי מותשת ועדיין. ועכשיו הניקיונות של אחרי שריך השם נתן לי כוח לנקות ביחד עם בעלי אני לא יודעת. ושוב זרוקה. ומחר צום. ומודה על הכול ורק שנהיה בריאים תמיד וביחד אבל קשה לי. כל כך.
