ויוצא החג
והשנה החדשה התחילה
ופתאום השמחה מתחלפת בעצבות ענקית.
"שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה עכשיו"
שונה אני חושבת לעצמי, אולי הפעם אצליח להיכנס להריון בקלות. אולי בקרוב זה יקרה?! אולי הפעם בלי טיפולים וככה פתאום זה יגיע טבעי?! אולי הפעם אצליח "לשחרר" ולהאמין באמת שזה יגיע כשהקב"ה יחליט.
שאולי הפעם אזכה שיעשו בשבילי ארוחות ליולדת.
והלב כואב, ונצבט.
וכבר יש ילדה בבית, אז בכלל על מה אני מתלוננת?!
ואולי זה לטובה כי עוד לא מצאתי עבודה?
ואולי יהיה יותר קל אם הקטנה קצת תגדל לפני הילד הבא?!
אבל שום דבר לא באמת יותר קל כשאת כלכך משתוקקת לילד אבל זה לא מגיע.
שאת מתגעגעת לתחושה של החיים שגדלים בתוכך.
שאת רוצה שוב להרגיש את הבעיטות.
שאת רוצה שוב לחבק ניו בורן קטן, להתמסר לרגע, להניק.
שאת רוצה לראות אותו גדל.
שהלב כלכך רוצה להתרחב.
שאת רוצה אח קטן לקטנה ורואה כמה חסר לה חברה.
ואיך בכלל מסבירים על רצון לילד נוסף.
אבל הלב מתכווץ כלכך.
וצריך להתקשר למכון פועה, ולדחות את הרופאת פוריות ובא לי שזה פשוט יגיע בלי להתעסק בזה כלכל הרבה.
והבית הפוך וגם הלב ואולי לא בא לי להתחיל את השנה כי אולי אני לא באמת מאמינה שהפעם היא תיהיה שונה.
והלוואי ואני טועה